הרב חיים עוזר גרודז'ינסקי
|
|
רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי אב בית דין וילנא, מראשי הרבנים וגדולי הפוסקים באירופה בדור הקודם.
תולדות חייו[עריכה]
נולד בסוף חודש אלול תרכ"ג באיוויא לאביו רבי דוד שלמה, רב העיר. גם סבו,משה לייב כיהן כרב העיר. כבר בגיל צעיר זכה לתואר "העילוי מאיוויא". בגיל 12 עבר ללמוד באיישישוק, ובתקופה זו היה ידוע כבעל זכרון מפליא שלא שכח דבר ממה שלמד. כדרשת בר מצווה, ביקש שיאמרו לו משפט אחד מקצות החושן או מנתיבות המשפט, והוא יגמור בעל פה. מאיישישוק עבר ללמוד בישיבת וולוז'ין. בוולוז'ין, הרבה לשמוע שיעורים חריפים מפיו של רבי חיים סולובייצ'יק. בדרכו מוולוז'ין עבר בוילנא, ונתבקש לשאת שם דרשה. כל רבני העיר התלהבו מחכמתו של הבחור הצעיר. ראש רבני וילנא, רבי אליהו אליעזר (חתנו של רבי ישראל סלנטר), השיא לו את בתו. בגיל עשרים ושלוש נפטר חמיו, והוא נבחר לכהן תחתיו כראש רבני וילנא [1]. בשנת תרנ"ו, נפטר רבה של קובנה, רבי יצחק אלחנן ספקטור, שהיה המנהיג הרוחני של יהדות רוסיה וליטא, וההנהגה הועברה למעשה לידיו של ר' חיים עוזר, כשהיה רק בן שלושים ושלוש. בווילנא הקים את "הקיבוץ של ר' חיים עוזר", שהיה קבוצה של תלמידי חכמים, ראשי ישיבות ורבנים שבאה לשמוע שיעורים קבועים מפיו. בוילנא היתה תקנה קדומה שלא למנות רב ראשי לעיר. בעקבות כך, הוצעה לו משרת הרבנות בעיר המלוכה פטרבורג, אך הוא סרב לעזוב את וילנא, שהיתה מרכז תורה גדול. ראשי קהילת וילנא, שחששו כי הוא יתפתה לעבור לאחת הערים הגדולות לכהן כרב, כתבו לו בניגוד לתקנה כתב רבנות, אך הוא סרב לקבלו מכיוון שלא רצה לבטל את המסורת הזו. היה מראשי המדברים באסיפת הרבנים בוילנא בתרס"ט ובכינוס הראשון של אגודת ישראל בתרע"ב. בזמן מלחמת העולם הראשונה, קיבל מהרוסים צו לגלות לסיביר או לפנים רוסיה, והוא נמלט להומל ומשם לייקטרנוסלב, שם ישב עד שנת תרע"ט. גם בזמן שגלה, דאג לגולים שהיו עמװ מבחינה רוחנית ותורנית. לאחר שחלזר לוילנא, החל לפעול לשיקום עולם התורה באירופה לאחר המלחמה. בשנת תרפ"ב, הוציא לאור את החלק הראשון של ספר השו"ת שלו, אחיעזר. החלק השני יצא בתרפ"ה והשלישי בתרצ"ט. פסקיו בספר זה נחשבים לפסקי יסוד בקרב הפוסקים שבאו אחריו, והספר נחשב עד היום לאחד מספרי השו"ת היסודיים. בשנת תרפ"ד גם נוסד "ועד הישיבות בליטא", והוא שימש כראש הועד עד לפטירתו. לאחר פטירת אשתו הראשונה, נשא את בתו של הרב מאיר אטלס, רבה של שאוולי, וגיסו היה רבי אלחנן וסרמן מברנוביץ'.
ביום שישי, ה' באב ת"ש, ממש לפני שהחלו הנאצים בהשמדת היהודים נפטר ר' חיים עוזר גרודז'ינסקי, שכונה "רבן של כל בני הגולה". הלוויה יצאה ביום ראשון, ז' באב, והשתתפו אנשים רבים כל כך, עד שממשלת ליטא שלחה חיילים כדי לשמור על הסדר. בזמן הטהרה, הוספד על ידי כארבעים רבנים. למרות שבית הקברות של וילנא חרב במלחמה, העבירו את קברו לבית הקברות החדש. על מצבתו נכתב: "פה נטמן מורנו ורבנו פאר הדור והדרו רבן של כל בני הגולה שלשלת היוחסין מרן רבי חיים עוזר בן הרה"ג רבי דוד שלמה בן הגאון רבי משה אריה לייב גרודז'ינסקי ראב"ד דק"ק וילנא. נסתלק ה' מנחם אב ת"ש עצמותיו הקדושות הועברו מבית הקברות הישן יחד עם עצמות משלושה קברים שהיו שם בשכנותו. תנצב"ה.
אחד מגדולי תלמידיו היה הרב ישראל זאב גוסטמן, ראש ישיבת "נצח ישראל" בירושלים, שכבר בגיל צעיר מאד כיהן כדיין בבית דינו של ר' חיים עוזר בוילנא.
ספריו[עריכה]
- שו"ת אחיעזר
- אגרות ר' חיים עוזר (שני כרכים). בעריכת אהרן סורסקי ויחזקאל רוטנברג, הוצאת נצח, בני ברק תש"ל.
לקריאה נוספת[עריכה]
- אהרן סורסקי, רבן של ישראל הוצאת נצח, בני ברק תשל"א.
- ד"ר יצחק אלפסי, תשעים שרים בממלכת התורה והחסידות, חלק א', הוצאת מכון אל ההרים ירושלים תשנ"ז, עמ' 199-205.
- הרב ראובן כץ (רבה של פ"ת), גדול הדור ולבו הטהור, בתוך "שערי ראובן", עמ' רטו- רכב.
קישורים חיצוניים[עריכה]
הערות שוליים
- ↑ מלבד היותו ראש רבני העיר, היה חותנו אחראי על כספי פקדונות ועזבונות של יהודי העיר. משנפטר, הועברה אחריות זו לר' חיים עוזר. מסופר כי פעם אחת, איבד את הפנקס בו היו רשומים הפקדונות והעזבונות, והוא כתבו מחדש על פי הזכרון, וכשנמצא הפנקס הישן, הוא התאים כמעט בדיוק לפנקס ששיחזר ר' חיים עוזר.