חול המועד

חול המועד נקראים הימים שבין יום טוב ראשון ליום טוב אחרון של חג הפסח וחג הסוכות, ובחוץ לארץ - הימים שבין שני ימי החג הראשונים לשני ימי החג האחרונים.

מצוה לשמוח בימי חול המועד ולכבד אותם בבגדים נאים ונקיים, בסעודות ועוד. אף על פי שאין חיוב לאכול פת בחול המועד (שלא כביום טוב שחייבים לקבוע בו שתי סעודות), מכל מקום לכתחילה מצוה לקבוע בו סעודה על הפת, אחת ביום ואחת בלילה. ימי חול המועד מיועדים ללימוד תורה ולהתעלות רוחנית. כל המבזה את המועדות - בעשיית מלאכה שלא בהיתר - אע"פ שתורה ומעשים טובים בידו, אין לו חלק לעולם הבא.

איסור עשיית מלאכה[עריכה]

ישנן מלאכות שאסור לעשותן ביום טוב ומותר לעשותן בחול המועד, וישנן מלאכות שהן אסורות בעשיה גם בחול המועד. חז"ל הדגישו את חומרתו של איסור עשיית מלאכה בחול המועד, והזהירו שלא להקל בעשיית מלאכה בחול המועד יותר ממה שמותר על פי ההלכה. במסכת אבות קובע רבי אלעזר המודעי, כי "המבזה את המועדות... אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים - אין לו חלק לעולם הבא"^[1]. דברי רבי אלעזר כוונו למי שמבזה את חולו של מועד, ונוהג בימים אלו כבימי חול רגילים. אמנם, הותר לעשות מלאכה בחול המועד; אולם ההיתר נסב רק לגבי מלאכות, שהינן לצורך המועד, או מלאכות שאי עשייתן תגרום נזק כספי.

דברים שאין בעשייתם טירחה[עריכה]

נחלקו הפוסקים האם מלאכות שאין בעשייתן טירחה כגון קשירה והבערה וכדומה האם הם מכלל המלאכות האסורות בחול המועד.

ערוך השולחן מתיר, ומדברי הבית יוסף משמע שאסור. עיין בתחילת כרך ו של פסקי תשובות שם הביא בפירוט את הדעות בענין זה.

חמשת הדברים המותרים בחול המועד[עריכה]

צורך אוכל נפש[עריכה]

מלאכות שהן לצורך "אוכל נפש", כלומר, לצורך הכנת מאכלים שיאכלום במועד, מותרות. מותר לעשות לשם צורך אוכל נפש אפילו מעשה אומן.

דבר האבד[עריכה]

מלאכה שאם לא יעשוה בחול המועד יגרם הפסד ממון. הכוונה היא להפסד ממשי ולא למניעת רווח בלבד. העושה מלאכת דבר האבד בחול המועד, ישתדל למעט בטרחה, עד כמה שהדבר אפשרי. אין לגרום בכוונה שמלאכת דבר האבד תהיה מצויה בחול המועד. אם מלאכות אלו ידועות מראש, יש לסיימן לפני בוא החג, ואם השהו אותן לחול המועד, אסור לעשותן.

דבר האבד, מותר לעשותו בחול המועד בלא שינוי. (שולחן ערוך אורח חיים סימן תקלז סעיף א)

דיני דבר האבד בחקלאות[עריכה]

בית השלחין (מקום שרגילים להשקותו) שהתחיל להשקותה קודם המועד, מותר להשקותה, שכיון שהתחיל להשקותה קודם לכן אם לא ישקנה עכשיו תפסד, אבל שדה הבעל שאין משקין אותה אלא להשביחה יותר, אסור להשקותה. (שולחן ערוך אורח חיים סימן תקלז סעיף א)

אפילו בבית השלחין לא התירו אלא אם אין טרחה יתירה, כגון מן המעיין, בין חדש בין ישן, שהוא ממשיכו ומשקה, אבל לא ידלה וישקה מן הבריכה או ממי הגשמים מקובצים, מפני שהוא טורח גדול, אפילו ערוגה אחת חציה גבוה וחציה נמוך אין דולים ממקום נמוך להשקות מקום גבוה. (שולחן ערוך אורח חיים סימן תקלז סעיף ב)

נהרות היוצאים מאגמים, מותר להשקות מהם בית השלחין במועד, והוא שלא פסקו, וכן הבריכות שאמת המים עוברת ביניהם, מותר להשקות מהן, וכן בריכה שנטפה מבית השלחין ועדיין היא נוטפת, מותר להשקות ממנה בית השלחין אחרת, והוא שלא פסק המעיין המשקה בית השלחין העליונה. (שולחן ערוך אורח חיים סימן תקלז סעיף ג)

אין עושים החריצים שבעקרי הגפנים כדי שיתמלאו מים, ואם היו עשויות ונתקלקלו, יכול לתקנם במועד. (שולחן ערוך אורח חיים סימן תקלז סעיף ה)

אמת המים שהתקלקלה, מתקנין אותה, היתה עמוקה טפח, חופר בה עד ששה, היתה עמוקה טפחיים, מעמיק עד שבעה. (שולחן ערוך אורח חיים סימן תקלז סעיף ו)

אבל אין עושין אותה לכתחלה או אם נסתמה לגמרי שלא נשאר אפילו טפח גם כן אסור לתקנה שזה נחשב כעשיה לכתחלה. (משנה ברורה סימן תקלז ס"ק כב)

מושכין את המים מאילן לאילן, ובלבד שלא ישקה את כל השדה, ואם היתה שדה לחה, מותר להשקות את כולה. (שולחן ערוך אורח חיים סימן תקלז סעיף ז)

אין מוציאים התולעים מהאילנות ולא מדביקים אם נשרה קצת מהקליפתו שלא ימות למרות שזה דבר האבד כיון שיש בזה טירחה יתירה, אבל סכין האילנות והפירות בשמן. (שולחן ערוך אורח חיים סימן תקלז סעיף יב)

מה שמותר לסוך בשמן מדובר במקרה שקטעו ענפיו קודם המועד כדי שיוציא ענפים רבים סביב מקום הקטיעה מותר לסוכו בשמן במקום הקטיעה כדי שלא ימות וכן הפירות מותר לסוך בשמן כדי שלא יפסדו דכל זה לא הוי טרחא יתירה ומותר משום דבר האבד. (משנה ברורה סימן תקלז ס"ק לז)

אישות (הוא שרץ קטן שאין לו עינים ודרכו לחפור בפנים הקרקע וכאשר ימצא בשדה יקלקל האילנות ע"י חפירותיו, מ"ב) ועכברים שמפסידים בשדה אילן מותר לצודן כדרכו, שחופר גומא ותולה בה המצודה; ואפילו בשדה הלבן הסמוכה לשדה האילן מותר לצודן כדרכו, שיוצאין ממנה ומפסידים האילן; ואם אינה סמוכה לשדה האילן, אין צדין אותן אלא על ידי שינוי שנועץ שפוד בארץ ומנענעו לכאן ולכאן עד שנעשית גומא, ותולה בה המצודה; ויש אומרים שבשדה הלבן הסמוכה לשדה האילן אינו מותר אלא ע"י שינוי, ואם אינה סמוכה לשדה האילן אסור אפילו ע"י שינוי. (שולחן ערוך אורח חיים סימן תקלז סעיף יג)

אסור לקצור השדה בחול המועד אם אינו נפסד אם יעמוד עד לאחר המועד. (שולחן ערוך אורח חיים סימן תקלז)

מי שהפך את זיתיו (היו שמים את הזיתים בדליים לאחר הלקיטה, כדי שיתחממו ויתבשלו מאליהן ואחר כך שמים אותם בבית הבד. והיו רגילים להפוך אותם כשמכניסים אותם לבית הבד ואם לא מטפל בהם מיד אחר שהפכם נפסדים, מ"ב) או שהיה יינו בבור, ואירע אונס או ששכח או נתעצל שהיה סבור שהיה יכול לשהות לאחר הרגל ולא עשה קודם הרגל, מאחר שהוא דבר האבד זולף וגומר ומזפת החביות, בין קטנות בין גדולות, וגף (פירוש שישים בהן מגופתן) בחביות, כדרכו, בלא שינוי; הגה: וה"ה דיכול לתקן החביות לקשרם בעקלים (מרדכי), אבל לא יכוין מלאכתו במועד אלא יעשה הכל קודם המועד אם יודע שיצטרך במועד (הגהות מיימ' ות"ה); וכן מוציא פשתנו מן המשרה, וכל כיוצא בזה מדבר האבד, ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד. (שולחן ערוך אורח חיים סימן תקלח)

היו לו תאנים שטוחים בשדה לייבוש וירא מהגשם, מותר לכסותם בקש אפילו כיסוי עבה. (שולחן ערוך אורח חיים סימן תקלח)

דבר האבד בסחורה ומטלטלים[עריכה]

מותר להכניס פירות מפני הגנבים אם אינם במקום המשתמר; ומיהו יעשה בצנעה כגון שיכניסם בלילה; ואם הוא דבר שיש בו פרסום בלילה יותר מביום, כגון שצריך להכניסו באבוקות ובקולות, יכניסם ביום. הגה: ואם א"א לעשותן כי אם בפרהסיא, הכל שרי בדבר האבד (המגיד פרק ז' ומרדכי פרק מי שהפך). (שולחן ערוך אורח חיים סימן תקלח ב)

אסור להסיע ממונו מעיר לעיר, אם לא בשביל דבר האבד. (שולחן ערוך אורח חיים סימן תקלח ג)

מי שיש לו סחורה שאם לא יהפכנה מלמטה למעלה תתקלקל, מותר להפכה בחול המועד. (שולחן ערוך אורח חיים סימן תקלח ה)

צורך המועד[עריכה]

מותרות בעשיה גם מלאכות שאינן מעשה אומן (כלומר, שאינן עבודה מקצועית של בעל מלאכה). הן מותרות רק בתנאי שהאדם עושה אותן לצורך שימוש בחג, עבור עצמו או עבור אחרים, בלא קבלת שכר.

לכן מותר לטפל בצרכי גוף האדם, כרחיצה וכדומה.

צרכי הרבים[עריכה]

דברים שנעשים לצורך הרבים מותרים בעשיה בחול המועד.

כגון לתקן הדרכים ולהסיר מהם המכשולות; ולציין הקברות כדי שיזהרו מהם הכהנים; ולתקן המקואות. (שולחן ערוך אורח חיים סימן תקמד)

מוסיף הרמ"א שם שדוקא צרכי רבים כאלו, שהם צריכים לגוף האדם, אבל שאר צרכי רבים כגון בנין בית הכנסת אסור לעשות במועד, והוא הדין שלשאר צרכי מצוה אסור לעשות מלאכת אומן במועד.

פועל שאין לו מה לאכול[עריכה]

כל מלאכה מותר לעשותה על ידי פועל שאין לו מה יאכל, כדי שישתכר וירויח. (שולחן ערוך אורח חיים סימן תקמב סעיף ב) ואפילו שלא לצורך המועד וללא שום שינוי. (מ"ב שם)

ומסביר המשנה ברורה שם (ס"ק ז ומקורו מהמגן אברהם) שהכוונה שאין לו כלל מה לאכול אבל אם יש לו לחם ומים אסור לו לעשות מלאכה. ויש אומרים שאפילו יש לו מה לאכול אלא שאין לו צרכי יום טוב גם כן מותר לו לעשות מלאכה.

בביאור הלכה (תקמב ד"ה ע"י פועל) דן לגבי האכלת בני ביתו. בספר מור וקציעה כתב שאם יש לו אשה ובנים קטנים שחייב במזונותם עושה גם כן כדי פרנסתם, אבל לא לצורך אלה שאינו חייב לזונם אלא יחזרו על הפתחים אם אינם יכולים לעבוד בעצמם.

הביאור הלכה הביא דבריו וחלק עליו כי המצוה של שמחת החג היא גם על חול המועד ואם בניו יחזרו על הפתחים יהיה עצוב. ויותר מזה כתוב בשאילתות פרשת וזאת הברכה שאפילו אם יכול ללוות כסף ולקנות התירו לו לעשות מלאכה שכיון שצריך ללוות מתעצב ומצטער ולא יכול לקיים מצות "ושמחת בחגיך".

עוד מביא שם מהמגן אברהם שצריך לעשות המלאכה בצנעה כי הרואה לא ידע שהפועל הוא עני. ומכל מקום אם אי אפשר לו לעשות בצנעה מותר לו לעשות בפרהסיה כיון שאין לו מה לאכול כלל.

דברים האסורים משום ניוול[עריכה]

אך התספורת והגילוח אסורים. חכמים אסרום כדי שאדם לא יכנס למועד מנוול כי ידחה את התספורת והגילוח לחול המועד. מטעם זה גם אסרו לכבס ונחלקו האם נאסרה גזיזת הציפורניים מטעם זה. בני העדה האשכנזית אינם גוזזים ציפורניים בחול המועד. אולם אם גזזו את הציפורניים בערב החג (כלומר, לפני כניסת החג), מותר לגזוז אותן שוב בחול המועד.

מכבסים רק בגדי תינוקות שמתלכלכים תדיר.

מקח וממכר[עריכה]

אין לעסוק במסחר (בקניה או במכירה) בחול המועד. מותר למכור דברים שאם לא ימכרם בחול המועד הוא יפסיד אפילו את הקרן ("דבר האבד"), וכן מותר לקנות או לסחור בדברים שהם לצורך המועד.

כתיבה[עריכה]

הכתיבה אסורה בחול המועד. מותר לכתוב דברים שיש חשש שאם לא יכתבום ישכחו אותם, והם בבחינת "דבר האבד". כמו כן, מותר לכתוב דברים לצורך המועד. אם כותבים איגרת שלומים בחול המועד, נוהגים לכותבה בשינוי.

לקריאה נוספת[עריכה]

• שמירת שבת כהלכתה חלק ב פרקים ס"ו - ס"ח.
• משנה ברורה סימנים תקל- תקמח, ופסקי תשובות חלק ו על סימנים אלו.

הערות שוליים[עריכה]