מלחמת גוג ומגוג

מלחמת גוג ומגוג תפרוץ באחרית הימים כנגד עם ישראל. גוג - שם המלך אשר עתיד לקבץ עמים וממלכות לעלות למלחמה על ישראל; מגוג - שם האומה אשר "גוג" מולך עליה.

זהות גוג ומגוג[עריכה]

גוג[עריכה]

יש שכתבו, כי גוג הוא ארמילוס רשיעא, אשר על ידו יהרג משיח בן יוסף^[1].

מגוג[עריכה]

בתלמוד הבבלי (יומא י, א) מבואר, כי מגוג זו קנדיא. לפי גירסת רבינו חננאל (שם), מגוג זו גינתא. לפי גירסת מסורת הש"ס (שם), זו גומתא. בירושלמי (מגילה פ"א, ה"ט) מבואר, כי מגוג זו גיתייא. בערוך (ערך גרממיא) כתב, מגוג זו גותיא, והיא מדינה צפונית. לדעת היוסיפון (ספר קדמוניות ח"א, פ"ו), עם הסקיטים בהרי קווקאז הם מגוג.

למעשה כתבו המפרשים (מלבי"ם יחזקאל לח, יז; רד"ק שם לח, ח): "כי שם גוג ושם מגוג כבר ישכח בימים ההם עד שלא ידעו כלל מי היא האומה שנקראת בפי הנביא מגוג ושם מלכה גוג, רק אז כשיבוא על הארץ ויתקיימו דברי הנביא, אז ידעו שזה הוא המלך גוג שניבא עליו".

המלחמה לפני או אחרי ביאת המשיח[עריכה]

באשר לזמנה של מלחמת גוג ומגוג, בתהילים פרק ב (פרק אשר חז"ל מייחסים למלחמת גוג ומגוג, ראה ברכות ז,ב ; י,א ; ע'ז ג,ב) מפורש שהיא תהיה "על ה' ועל משיחו" דהיינו שהמשיח יהיה בינינו כשהאומות יבואו עלינו למלחמה. גם מהרמב'ם כך משמע, שכן כתב בהלכות מלכים (פרק יא) שאחד מסימני ההיכר למשיח הוא עשיית מלחמות וניצחון 'כל האומות סביב' דהיינו נצחון מלחמת גוג ומגוג שמורכבת מעמים רבים כמתואר ביחזקאל (פרק לח). כמו כן הרמב'ם מתאר שם שהמשיח יקבץ 'נדחי' ישראל דהיינו שרוב ישראל כבר יהיו בארץ כמתואר ביחזקאל שם שמלחמה זו תהיה בארץ ישראל לאחר בניינה אחר שיבת ישראל לארצו- "ארץ משובבת מחרב(-אשר שבו אליה פליטי חרב) מקובצת מעמים רבים על הרי ישראל אשר היו לחרבה תמיד והיא מעמים הוצאה וישבו לבטח כולם".

השתלשלות האירועים במלחמה[עריכה]

נאמר ביחזקאל (לח, יח - כ): "והיה ביום ההוא ביום בוא גוג על אדמת ישראל נאם ה' אלהים תעלה חמתי באפי... ביום ההוא יהיה רעש גדול על אדמת ישראל ורעשו מפני דגי הים ועוף השמים וחית השדה וכל הרמש הרומש על האדמה וכל האדם אשר על פני האדמה, ונהרסו ההרים ונפלו המדרגות וכל חומה לארץ תיפול". באותו הזמן עתיד גוג לקבץ עמים וממלכות מכל רחבי העולם, ולכרות איתם ברית, במגמה להכרית את עם ישראל ולכבוש את ארץ ישראל. כמו כן, באותם הימים עתיד הקב"ה להחיות את כל אותם המלכים, אשר העיקו לעם ישראל ואשר החריבו את בית המקדש, ולהמליכם כבתחילה, וכולם כאחד יצאו למלחמה על ישראל.

חז"ל קיבלו, כי שלושה פעמים יעלה גוג על ירושלים, כאשר בשתי הפעמים הראשונות לא יעלה בידו להכנס לירושלים ורק בפעם השלישית יצליח ללכוד את ירושלים; ועל הפעם השלישית נאמר בזכריה (יד, ב): "ואספתי את כל הגוים אל ירושלים למלחמה ונלכדה העיר ונשסו הבתים".

מן המקראות, כפי שנתבארו על ידי חז"ל, עולה, כי עם ישראל לא ילחמו כלל עם אותם העמים, אלא ה' ילחם בהם מן השמים על ידי אותות ומופתים: "ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית אמטיר עליו ועל אגפיו ועל עמים רבים אשר אתו"; - ומרוב גודל המהומה שתהיה בהם יוסיפו להרוג איש את אחיו: "וזאת תהיה המגפה אשר יגף ה' את כל העמים אשר צבאו על ירושלים... תהיה מהומת ה' רבה בהם, והחזיקו איש יד רעהו ועלתה ידו על יד רעהו", ונאמר: "חרב איש באחיו תהיה"; - עד שיהיו כל ההרים מלאים בהרוגיהם, אז יבואו כל עופות השמים וכל חיות הארץ ויאכלו את בשרם: "על הרי ישראל תפול אתה וכל אגפיך ועמים אשר אתך, לעיט ציפור כל כנף וחית השדה נתתיך לאכלה"; - וכאשר כל הארץ תמלא מסרחונם יקברום ישראל במשך שבעה חדשים: "וקברום בית ישראל למען טהר את הארץ, שבעה חדשים".

מטרות ה' במלחמה[עריכה]

מטרות הבורא במלחמה זו הם:

1. שעל ידי האותות והמופתים אשר יעשה ה' בגוג, יכירו וידעו כל יושבי תבל כי ה' הוא האלהים;
2. נקמת ה', על כל הרעה אשר עשו אותם העמים לעם ישראל, מימים ימימה;
3. לצרוף את עם ישראל מכל סיגיו, הן מן הגרים אשר אינם גרי אמת, והן מן הפושעים והמורדים שבעם ישראל, למען לא יראו כל אלו בטובתן של ישראל.

זכויות העומדות לישראל להינצל[עריכה]

הזכויות הנצרכות כדי להינצל ממלחמה זו הם:

1. "אמר הקב"ה לישראל על הר סיני, אם זכיתם להצפין ולקבל תורתי ולעשותה, אני מציל אתכם משלוש פורענויות, ממלחמת גוג ומגוג, מחבלו של משיח ומדינה של גיהנם";
2. "כל המקיים שלוש סעודות בשבת ניצול משלוש פורענויות, מחבלו של משיח ומדינה של גיהנם וממלחמת גוג ומגוג".

שונות[עריכה]

ר' תבנית:הידעת?/כ"ג שבט ה'תשס"ט

הערות שוליים[עריכה]