באין כאחת
|
|
שני מעשים שמחילים זה את זה באותו הרגע הסוגיא בגיטין עז:, האריכו בזה מפענח צפונות י-ב ובית האוצר ח"ב כלל ט.
לדוגמא, הנותן לעבדו הכנעני שטר שחרור (גט) - קבלת הגט מקנה לעבד את ידו, וקניית ידו מאפשרת לו את קבלת הגט, דהיינו גיטו וידו באין כאחת גיטין עז:.
דינים דומים - יש שלושה דינים שיש ביניהם דמיון בית האוצר ח"ב כלל ט בסופו ד"ה והנה ממוצא:
- שני מעשים שמחילים זה את זה יחד, ועל דין זה נדון בערך זה.
- מעשה אחד שמחיל את המעשה השני באותו רגע, אך השני לא מחיל את הראשון.
- שני מעשים שסותרים זה את זה, אך יכולים לחול ביחד.
מקור וטעם[עריכה]
בטעם הדין האריכו המפרשים, שהרי לכאורה כל תוצאה חלה רק לאחר הפעולה[1], וא"כ כיצד הפעולה ותוצאתה באות כאחת. ויש בזה ארבע דעות:
- כל תוצאה נעשית מייד ברגע הפעולה מפענח צפונות י-א בשם רמב"ם במילות ההיגיון: אור השמש בא באותו הרגע של השמש.
- אמנם מעשים גשמיים נעשים לאחר הפעולה, אך מעשים רוחניים חלים באותו הרגע, והרי הדינים (כגון קניית הגט וקניית היד) הם מעשים רוחניים מפענח צפונות י-ב-ה.
- אמנם מעשה חיובי נעשה לאחר הפעולה, אך שלילת מעשה נעשית באותו הרגע, וקניית היד היא רק שלילת מעשה, שהרי גם לפני שחרורו יש לו יד, אלא שרשות רבו מעכבת, וצריך רק לשלול את הרשות הזו המידות לחקר ההלכה א-ה, ומעין זה כתב האבני נזר או"ח כב-ט שבאין כאחת נאמר רק בשלילת מעשה.
- יש שכתבו שדין גיטו וידו הוא גזירת הכתוב, שלומדים מגט אשה בגזירה שווה "לה לה" לשחרור עבד בשטר ע"י עצמו, ומוכח שגיטו וידו באין כאחד אור גדול נג ד"ה ועוד נראה, ומעין זה כתב אבן האזל (גירושין ו-יב ד"ה ונראה דהנה) שדין גיטו וידו הוא חידוש[2].
בדינים שונים[עריכה]
בגט ובשטר שחרור עבד כנעני - מפורש בגמרא שאומרים "באין כאחת" גיטין עז:.
בשאר הדינים חוץ מגט עבד ואשה, נחלקו האחרונים האם נאמרה סברת "באין כאחת": האור גדול נג ד"ה ועוד נראה חידש שהיא גזירת הכתוב דווקא בגט אשה ועבד שלומדים מגט אשה בגזירה שווה "לה לה" לשחרור עבד בשטר ע"י עצמו, ומוכח שגיטו וידו באין כאחד, וחוזרים ולומדים מעבד לאשה שגם בה יועיל שגיטה וחצרה יבואו כאחת (כשזורק לה את גיטה לתוך חצרה), אמנם בכמה ראשונים ואחרונים מצאנו שהשתמשו בסברת "באין כאחת" בדינים נוספים, ונביא לכך חמש דוגמאות ובית האוצר ח"ב ט הביא עוד דוגמאות רבות[3]:
- גר שמל את עצמו מילתו וגירותו באין כאחת, שהרי רק ישראל כשר למול, ורק ע"י המילה נעשה ישראל מנחת חינוך ב-ג [יד] ד"ה ונראה.
- גנב וגזלן שהקדישו הקדשן הקדש בבא קמא סז.. וביאר הרשב"א שם שההקדש והקניין באין כאחת, שהרי כל מה שהגנב יכול להקדישו הוא רק משום שקנאו (שהרי אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו), וכל מה שקונה אותו הוא רק משום שהקדישו, שההקדש הוא שינוי השם.
- כלי המשכן שעשה משה עבודתן מחנכתן, דהיינו שעבודת הקודשים שבהם מקדשת אותם. והוא מדין באין כאחת, שכאשר נתן בכלי מנחה בפעם הראשונה, הכלי מתקדש ע"י המנחה (שהיא עבודת קודשים), והמנחה מתקדשת (ונחשבת עבודת קודשים) ע"י הכלי בית האוצר ח"ב ט בתחילתו.
- הקומץ את מנחת העומר, שאסורה באכילה מדין חדש, ואינה ממשקה ישראל (דהיינו שמה שאסור באכילה לישראל פסול לקודשים), ורק ע"י הקמיצה עצמה ניתר איסור חדש ונעשה ממשקה ישראל, כתב הרשב"א שגם על זה אנו אומרים שהקמיצה והיתר החדש באין כאחת דן בדבריו אבני נזר ח"א כב-ט.
- דם קודשים אינו נשפך כמים (דהיינו שהוא ראוי לעבודת קודשים), ודם שאינו נשפך כמים אינו מקבל טומאה. ומה שדם קודשים כן מקבל טומאה, חידש האבני נזר ח"א כב-ח וכב-ט בסופו שהוא מדין באין כאחת, שע"י שנפסל כבר אינו נשפך כמים ויכול להיטמא, וע"י שנטמא הוא נפסל.
פרטי הדין[עריכה]
בקניינים אחרים, כגון מי שרצה לתת לחבירו חצר במתנה, והניח לו את שטר המתנה בתוך החצר, כתב הקצוה"ח ר-ה שהקניין לא יועיל, ודווקא בגט אשה ועבד אומרים "באין כאחת" משום שאינם צריכים לקנות את הגט, אלא רק לקבלו בידיהם בלי מעשה קניין[4]. והאור גדול נג ד"ה ועוד נראה כתב כדבריו, אך מטעם אחר, שדווקא בגט אשה ועבד אומרים "באין כאחת" מגזירת הכתוב, שלומדים מגט אשה בגזירה שווה "לה לה" לשחרור עבד בשטר ע"י עצמו, ומוכח שגיטו וידו באין כאחד, וחוזרים ולומדים מעבד לאשה שגם בה יועיל שגיטה וחצרה יבואו כאחת (כשזורק לה את גיטה לתוך חצרה).
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ הבאנו את המחלוקת בזה בערך חלויות בסעיף "רגע החלות".
- ↑ בכל הדינים התלויים בעצמם (הא בהא תליא) הארכנו בערך חלויות בסעיף "תלוי בעצמו".
- ↑ עיין לקמן בסעיף "פרטי הדין" (ד"ה בקניינים אחרים) בדין חצר במתנה, שהקצוה"ח הביא טעם מדוע לא אומרים באין כאחת, ולא אמר שהיא גזירת הכתוב רק בעבד ואשה, ומוכח שגם הוא חולק על האור גדול.
- ↑ אמנם יש חולקים על זה, ע"ע באין כאחת בסעיף "בדינים שונים".