דתן ואבירם

דתן ואבירם בני אליאב, היו זוג אחים משבט ראובן, שחיו בתקופת יציאת מצרים וארבעים השנה בהן הלכו ישראל במדבר. דתן ואבירם היו ממנהיגי עדתו של קרח בן יצהר כנגד משה, כמתואר בפרשת קרח.

הסיפור בפרשת קרח[עריכה]

עדת קרח[עריכה]

קרח בן יצהר, היה בן דודו של משה, (יצהר היה אחיו של עמרם אבי משה). הוא אסף מאתיים וחמשים אנשים "נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם", כלומר אנשים חשובים, ויצא כנגד משה, בטענה: כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' - ומדוע תתנשאו על קהל ה'? ודרש לקבל מעמד שווה לזה של כהן.

משה השיב להם, שיקחו מחתות, ויבואו למחרת בבוקר להקטיר קטורת במשכן - ואז יראה ה' במי הוא בחר להיות כהן. הוא תקף אותם על כך שלא מספיק להם ש-ה' נתן להם להיות לויים, והם רוצים להיות גם כהנים, ואמר שהם מתלוננים על ה', ולא על אהרן.

חלקם של דתן ואבירם[עריכה]

דתן ואבירם, לעומת זאת, לא היו עם המבקשים להיות כהנים, וכששלח משה לקרוא להם, הם השיבו בגסות שלא יבואו, ואמרו שמשה מנסה להשתרר על כל בני ישראל, לאחר שרימה אותם, ואמר להם שהוא מביא אותם לארץ זבת חלב ודבש, ולא הביא.

נראה, שדתן ואבירם שנאו את משה כבר קודם, ו"תפסו טרמפ" על עדת קרח, לה היתה מטרה מוגדרת. רש"י מסביר: "בשביל שהיה שבט ראובן שרוי בחנייתם תימנה [דרומה], שכן לקהת ובניו החונים תימנה, נשתתפו עם קרח במחלוקתו. אוי לרשע אוי לשכנו".

הבליעה באדמה[עריכה]

למחרת, נאספה עדת קרח במשכן, ביחד עם אהרן הכהן, כדי להקריב קטורת. באותו זמן, הלך משה אל אהליהם של דתן ואבירם, ביחד עם זקני ישראל. משה הורה לכל הנוכחים להתרחק מדתן ואבירם ואהליהם, ולא לגעת בשום דבר ששייך להם, כדי שלא ימותו ביחד איתם. בינתיים, יצאו דתן ואבירם ומשפחותיהם, ונעמדו בפתח האוהל.

אז אמר משה: בזאת תדעון, כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה, כי לא מלבי. אם כמות כל האדם ימתון אלה, ופקדת כל האדם יפקד עליהם - לא ה' שלחני. ואם בריאה יברא ה', ופצתה האדמה את פיה ובלעה אתם ואת כל אשר להם וירדו חיים שאלה - וידעתם כי נאצו האנשים האלה את ה'.

מיד כשסיים משה לומר זאת - נפתחה האדמה, ובלעה את דתן ואבירם, על רכושם, נשיהם וטפם. באותו זמן, יצאה אש מלפני ה', ואכלה את מקריבי הקטורת. על פי הפשט, נשרף קרח, כיון שהיה ממקריבי האש - אך בפרשת פינחס מוזכר שהוא נבלע באדמה, ויש פירוש שהוא גם נשרף וגם נבלע באדמה.

דתן ואבירם בדברי חז"ל[עריכה]

יש כמה מקרים, בהם יש רשעים שלא מוזכרים בשמם, וחז"ל מסבירים שאלו דתן ואבירם:

• כשמשה היה בבית פרעה, הוא הרג איש מצרי שהכה איש עברי. למחרת הוא יצא שוב לראות בשלום אחיו, וראה שני אנשים עברים נצים (שמות ב, יג). חז"ל (רש"י שם) אומרים שהיו אלו דתן ואבירם.

• לאחר מכן, כאשר מורה הקב"ה למשה לשוב למצרים, הוא אומר לו כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך. (שמות ד, יט). בגמרא (בבלי נדרים סד, ב) מובא, שאלו דתן ואבירם, ולא מתו, אלא ירדו מנכסיהם.

• לאחר שגוזר פרעה על ישראל שיקוששו בעצמם תבן, כתוצאה מדרישת משה "שלח את עמי", פוגשים אנשים את משה ואהרן ומאשימים אותם שהם רק החמירו את המצב. רש"י (במקום) מפרש שאלו דתן ואבירם.

• כשיורד המן, מצווה משה: "איש אל יותר ממנו עד בוקר", צריך לגמור לאכול את המן ביום בו הוא יורד. והיו אנשים שהמרו את פיו, ויותירו אנשים ממנו עד בוקר... ויקצוף עליהם משה (שמות טז, יט-כ). גם שם, אומר רש"י שהאנשים האלו הם דתן ואבירם.

• כאשר רדפו מצרים אחרי ישראל, והשיגו אותם חונים על יד הים, היו אנשים שהתלונו וכעסו על משה שהוציא אותם ממצרים - ובמדרש שמות רבה אומרים שהיו אלו דתן ואבירם.

• בחטא המרגלים, לא רוצה העם להכנס לארץ, וכמה אנשים אף אומרים: "נתנה ראש [נמנה מנהיג חדש] - ונשובה מצרים". גם כאן, אומר אותו מדרש, אלו דתן ואבירם.

דמותם של דתן ואבירם[עריכה]

דתן ואבירם מוזכרים תמיד ביחד, בתנ"ך בגמרא ובמדרש.

בגמרא (בבלי סנהדרין קט, ב) דורשים את שמותיהם: "דתן - שעבר על דת אל, אבירם - שאיבר עצמו מעשות תשובה". ובמסכת מגילה, דורשים: "הוא דתן ואבירם - הן ברשען מתחילתן ועד סופן".