היתר המכירה
|
|
הפקעת מצוות שביעית משדות ארץ ישראל על ידי מכירתן לנכרי. נועד להציל את החקלאות היהודית בארץ מקריסה כלכלית בשנת השמיטה. יושם לראשונה בשנת תרמ"ט (ולכן מכונה לעיתים 'היתר תרמ"ט'), עם תחילתן של המושבות החקלאיות הראשונות בארץ ישראל.
פולמוס השמיטה[עריכה]
ההיתר עורר פולמוס נרחב בין גדולי ישראל, היו שתמכו בהיתר והיו שהתנגדו לו.
תומכי ההיתר[עריכה]
- הרב שמואל מוהליבר
- הרב מרדכי אליאשברג
- הרב יצחק אלחנן ספקטור מקובנא.
- רבי ישראל יהושע טרונק מקוטנא.
- רבי אברהם בורנשטיין.
- רבי יוסף ענגיל.
- הרב שמואל זנוויל קלפפיש.
- הרב אברהם יצחק הכהן קוק[1] ותלמידיו.
- הרב שלמה זלמן אוירבך
- הרב עובדיה יוסף.
- הרב משה לוי, בעל שו"ת תפילה למשה, שכתב על כך את קונטרס דבר השמיטה.
- הראשון לציון הרב יעקב שאול אלישר.
- הראשון לציון הרב רפאל מאיר פניז'ל.
הראשון לציון הרב מרדכי אליהו.
- ראש ישיבת פורת יוסףהרב עזרא עטיה.
ועוד.
מתנגדי ההיתר[עריכה]
- הנצי"ב- הרב נפתלי צבי יהודה ברלין מוולוז'ין.
- הרב יעקב דוד וילובסקי - הרידב"ז.
- הרב אברהם ישעיהו קרליץ - החזון איש.
- הרב מרדכי גימפל יפה.
- רבי שמואל סלנט.
- המהרי"ל דיסקין.
- הרב חיים ברלין.
ועוד.
הסיבות להתנגדות[עריכה]
- איסור "לא תחנם" - איסור למכור קרקעות לנכרים בארץ ישראל.
- לדעות מסוימות, גם קרקע של גוי בארץ ישראל חייבת במצוות השמיטה, ולכן אין כל רווח במכירה.
- אין בידינו סמכות "לבטל" את מצוות השמיטה; התורה אף הבטיחה כי גם בשנת השמיטה לא יחסר מזון.
- המכירה אינה תקפה כי אינה מתבצעת לפי דינא דמלכותא (חוקי המדינה).
ועוד.
היו כמה ממתנגדי ההיתר שהציעו נצעות חלופיות לשמירת השמיטה בארץ ישראל. הרידב"ז, למשל, הציע שהחקלאים ירכשו פרות ועזים, ובשמיטה יתפרנסו במכירת חלב ומוצריו[2]. הרב חיים ברלין, הרב שמואל סלנט והרב יוסף אליהו וינוגרד הציעו שכל תושבי ארץ ישראל שאינם חקלאים ישלמו בשנת השמיטה מס קצוב לטובת החקלאים, וכך החקלאים יוכלו לשבות בלי דאגות פרנסה[3].
הסיבות להיתר[עריכה]
- מצב החקלאות בארץ יצר חשש כבד ששמירת השמיטה כהלכתה תגרום להתמוטטות כלכלית של המושבות והישוב בכלל, וכל המאמצים לעליה והתיישבות ירדו לטמיון.
- אין בדבר איסור לא תחנם כיוון שהמכירה היא זמנית ולא קבועה.
- אין ביטול מצוות השמיטה במכירת הקרקעות, כי אם היתר זמני וחלקי לעבוד עבודות מסוימות על ידי גוי.
- המכירה מתבצעת לפי כללי המדינה.
דרכי שלום[עריכה]
בירושלים פורסמו כרזות כנגד רבני ירושלים שהתנגדו להיתר. כתגובה לזה כתב הרידב"ז במכתב לרב קוק: "ואנכי מה אעשה, כבוד תורתו יקר לי והשמיטה חביב לי והנני מבולבל מאד, אנחנו לעצמנו מפלפלים בדברי תורה, קונטרס השמיטה שלי[4] ושלו[5] שניהם דברי תורה הוא, הוא מקשה על דברי ואני מקשה על דבריו, ושלום ואחווה בינינו במידה גדולה לקיים מה שנאמר והאמת והשלום אהבו"[6].
לקריאה נוספת[עריכה]
- היתר תרמ"ט-
- הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שבת הארץ הקדמה, וכן אגרות הראי"ה, אגרת תקנ"ה, בהוצאת מוסד הרב קוק.
- הריב"ז- קונטרס דבר השמיטה.
- הרב משה לוי- קונטרס דבר השמיטה.
ראה ערך: אין קניין לגוי בארץ ישראל.
קישורים חיצוניים[עריכה]
- סידור הסוגיה ב"פורום הישיבות"
- דיון ב"פורום הישיבות" על שיטת החזון איש שהמכירה איננה תופסקת בגלל הכלל אין שליחות לדבר עבירה
- דיון ב"פורום הישיבות" האם היתר מכירה ומכירת חמץ הם הערמה שלא מועילה
- דיון ב"פורום הישיבות" - האם לא תחונם שייך גם על מוסלמים, והשלכות הענין לגבי היתר המכירה
הערות שוליים
- ↑ ראה בהקדמה לשבת הארץ ובאגרות הראי"ה אגרת תקנ"ה.
- ↑ אגרות לראי"ה מהדורה שניה, אגרת מ"ו.
- ↑ שם, אגרת מ"ח.
- ↑ קונטרס 'דבר השמיטה'.
- ↑ הקדמה ל'שבת הארץ'.
- ↑ אגרות לראי"ה מהדורה שניה אגרת נג.