אפקעתא דמלכא

הפקעת בעלות מדברים מסויימים על פי מצות התורה.

לדוגמא: בשנת היובל חוזרות השדות המכורות מהקונים למוכרים בניגוד לרצון הקונים, אף שהמכירה היתה לחלוטין ולצמיתות, וזאת על פי מצות התורה.

וכן: פירות שביעית הפקר הם לכל, אף בניגוד לרצון הבעלים, וזאת על פי מצות התורה. ולכן, אפילו אם הבעלים גדרו את שדותיהם ולא הפקירום - הפירות הם הפקר ממילא על פי מצות ה'.

ברם, ישנן דעות הסוברות, כי גם בשביעית אין הפירות נעשים הפקר מעצמם, אלא הבעלים מצווים להפקירם, ואם לא הפקירום, אף שביטלו מצות עשה, פירותיהם אינם הפקר, וחייבים הם בתרומות ומעשרות. לדעה זו, גם כל דבר שהאדם מצווה להפקירו קרוי "אפקעתא דמלכא".