הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן
|
|
 |
יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה. |
הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן (י"ד בחשוון ה'תרע"ד, 14 בנובמבר 1913 - כ"ד בכסלו ה'תשע"ח, 12 בדצמבר 2017) מכונה גם הגראי"ל" שטיינמן או ר' אהרון לייב. היה מנהיג חרדי-ליטאי, ממנהיגיו הבולטים של הציבור החרדי במפנה המאה ה-21. היה נשיא מועצת גדולי התורה של תנועת דגל התורה.
היה חניך ישיבות ליטא בין שתי מלחמות העולם. בשנות העשרים המוקדמות שלו התמנה לראשונה כר"מ, ומאז לימד תורה במשך כשמונים שנה, בישיבות בשווייץ ובישראל. מעורבותו הציבורית החלה בשנות ה-60, אז עסק בעיקר בעידוד פתיחת כוללי אברכים בישראל. הוא שימש כיועץ ומורה דרך מרכזי בנושאי חינוך בציבור הליטאי. עם הקמת מועצת גדולי התורה של דגל התורה בסוף שנות ה-80 הצטרף למועצה, ומאז התרחבה השפעתו הציבורית. מאז פטירת הרב שך בשנת 2001 עמד לצד הרב יוסף שלום אלישיב בהנהגת הציבור הליטאי.
לאחר פטירת הרב אלישיב, הנהיג הרב שטיינמן את הממסד הליטאי הוותיק ונחשב לסמכות הרוחנית העליונה של מפלגת דגל התורה, ביטאונה יתד נאמן, וכן מוסדות החינוך והישיבות הליטאיות הקשורים למפלגה זו. השפעתו חורגת מגבולות המגזר הליטאי. פלג בציבור הליטאי שלא ראה את עצמו ככפוף לו פרש ממוסדות דגל התורה והקים מפלגה נפרדת.
הרב שטיינמן יזם את הקמתם של ישיבות וכוללי אברכים בישראל ומחוצה לה ושימש נשיא ופטרון של חלקם. הוא עמד בראש כולל פוניבז', בראשות ישיבות "גאון יעקב" ו"ארחות תורה". עד ראשית המאה ה-21 כיהן גם כראש ישיבת פוניבז' לצעירים.
הרב שטינמן כתב כשלושים ספרים, בהם סדרת ספרי אילת השחר על התלמוד הבבלי ועל התורה, וכן ספרי מוסר שנערכו משיחותי בשם ימלא פי תהלתך. נפטר בגיל 104.
תולדות חייו[עריכה]
נולד בבריסק (אז באימפריה הרוסית, כיום בבלארוס), לנח צבי וגיטל פייגא שטיינמן, שהיה שמש בית כנסת. בצעירותו למד בישיבת תורת חסד בבריסק. היה מקורב לבן עירו רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק ולבניו. בקיץ 1938 נסע ללמוד בישיבת 'עץ חיים' במונטרה שבשווייץ, כדי שלא להתגייס לצבא הפולני. בהמשך שימש שם כר"מ והמשיך בתפקידו גם לאחר מלחמת העולם השנייה. בתקופת שהותו בשווייץ נישא לתמר לבית קורנפלד. בשנת תש"ו (1946) עלה לארץ ישראל והתיישב בבני ברק. בתחילת דרכו לא רצה לשמש כמחנך, למרות נסיונו בשווייץ, ועסק לפרנסתו בתחום היהלומים. למד בבית מדרש לתורת ארץ ישראל בפתח תקווה. כעבור זמן מונה בהמלצת החזון איש לראש ישיבת חפץ חיים בכפר סבא. לאחר מכן מונה על ידי הרב יוסף שלמה כהנמן, שוב בהמלצתו של החזון איש, לראשות ישיבת פוניבז' לצעירים ולראש כולל פוניבז'.
לאחר הקמת דגל התורה, בשנת תשמ"ט (1988), נקרא על ידי הרב שך לכהן במועצת גדולי התורה של דגל התורה. בשנות ה-90 הפך לגורם משפיע בציבור החרדי הן בהנהגה ציבורית והן בנושאי חינוך וישיבות. לאחר פטירת הרב שך, בשנת תשס"ב (2001), הוכר כמנהיג בציבור הליטאי, לצידו של הרב אלישיב. בשנת תשע"א הוביל הרב שטיינמן, בשיתוף פעולה עם חלק מהגורמים החסידיים, מהלך שבמסגרתו התחזקה השפעתם של אנשי דגל התורה בחינוך העצמאי.
בתקופת מנהיגותו של הרב יוסף שלום אלישיב טענו מקורבי הרב שטיינמן שהיומון הליטאי "יתד נאמן" אינו מתייחס בכבוד לרבם. העיתון גם יצא בחריפות נגד אמנת כנרת. עם זאת, גם בתקופה זו כמה מכותביו היו מזוהים עם הרב שטיינמן. במאי 2012, זמן קצר לפני פטירת הרב אלישיב, חל מהפך בשליטה בעיתון "יתד נאמן", שעברה לידי מקורבי הרב שטיינמן. מהלך זה לווה בביקורת של הזרם השמרני יותר בציבור הליטאי כלפי מנהיגות הרב שטיינמן. בעקבות כך, פרסם העיתון מכתב בכתב ידו של הרב חיים קנייבסקי, חתנו של הרב אלישיב, ובו כתב: "הנה הנהגת הדור מסורה כיום למרן גאון ישראל הגראי"ל שטיינמן שליט"א, אשר כל מעשיו לשם שמים, והנה עתה זכינו שמרן שליט"א ע"פ הוראת מורי חמי שליט"א [= הרב אלישיב] נטל עליו כל הנהגת העיתון יתד נאמן אשר אאמו"ר זללה"ה יסדו יחד עם מו"ר מרן הגרא"מ שך זללה"ה".
לאחר פטירת הרב אלישיב חל פיצול במחנה הליטאי. בראש מחנה הרוב ניצב הרב שטיינמן, והוא שימש הסמכות הרוחנית העליונה של מפלגת דגל התורה. בראש הזרם המחמיר יותר מבחינה אידאולוגית עומד הרב שמואל אוירבך, ובחסותו הוקמו העיתון הפלס ומפלגת "בני תורה". אך חשוב לציין כי מקורבי הרב שטיינמן וההולכים בדרכו דוחים בתוקף כל נסיון להציגו כפחות מחמיר, רובם הגדול של חברי מועצת גדולי התורה של דגל התורה תומך ברב שטיינמן. באוגוסט 2012 הרחיב הרב שטיינמן את שורות המועצה.
השקפתו ופועלו[עריכה]
הרב שטיינמן היה נחשב לכתובת מרכזית בציבור החרדי לעצה וברכה. לעומת הרב אלישיב, שעסק בעיקר בפסיקת הלכה והכוונת חברי הכנסת של דגל התורה, הרב שטיינמן עסק גם בענייני ייעוץ חינוכי, הכוונת ראשי ישיבות, וכן ענייני שלום בית ושידוכים.
מקורבו של הרב שטיינמן, ראש עיריית בני ברק לשעבר מרדכי קרליץ, היה הנציג הבכיר של החרדים בוועדת טל, והיו שייחסו לרב שטיינמן תמיכה שבשתיקה למסקנות ועדה זו. כמו כן חתם קרליץ, בשנת 2001, על אמנת כנרת, שדגלה בדיאלוג בין חילונים לחרדים.
נטען בזדון על ידי מתנגדיו כי הרב שטיינמן תמך בהקמת הנח"ל החרדי, על אף שהצהיר במכתב מפורט אותו שלח אל הגאון רבי דן סגל שליט"א כי הוא מתנגד בתוקף להקמת מסגרת שכזו, ורק דעתו היא כי בחורים אשר אינם שומרי תורה ומצוות בריש גלי יש עבורם פתרון ללכת למסגרת כזו לאחר שהוקמה, תחת היותם מסתובבים ברחובות ומקלקלים עוד אחרים, ובכך הצטרף גם לתמיכת רבנים חרדיים נוספים שראו בגדוד פתרון להצלת בחורים נושרים [1]. בשל עמדותיו הוא עורר את רוגזם של גורמים חרדים שמרניים, כמו אנשי העדה החרדית, שהשמיצוהו בכרוזים ("פשקווילים") ובכמה הזדמנויות ניסו להפריע לשיעוריו. בכמה מקרים נגרמו התכתשויות אלימות שדרשו התערבות משטרתית. לאחר תקופה של הסכמה בשתיקה, יצאה הודעה רשמית מבית הרב כי הוא מתנגד להקמת הנח"ל החרדי וכי מעולם לא תמך בהקמתו [2]. יצויין כי המחנה החרדי ליטאי נחלק לשנים בשאלת התמיכה בחוק טל [ללא קשר לנח"ל החרד"י] כמה מחברי מועצת גדולי התורה כמו רבי משה שמואל שפירא ראש ישיבת באר יעקב ורבי מיכל יהודה ליפקוביץ ראש ישיבת פוניבז לצעירים התנגדו לחוק, וטענו כי יש ללכת בדרך של מלחמה מול הרשויות ובלבד שלא להצביע בעד חוק המסדיר את אי גיוסם של בחורי הישיבות, מנגד רוב ראשי הישיבות בארץ ישראל תמכו בעמדת הרב שטיינמן כי תמיכה בחוק תתן שקט לבחורי הישיבות להמשיך לשקוד על תלמודם עוד שנים רבות. מחלוקת זו לא מנעה מהגאונים הנ"ל להוציא מכתב חריף נגד אלו שהוציאו כרוזי בזיון על הרב שטיינמן שם הגדירו אותו כהמיוחד שבדור.
הרב שטיינמן הביע התנגדות נחרצת בהכשרה מקצועית של אברכים שאינם חפצים או מסוגלים ללמוד. פורסם מקרה שבו החליט לדחות סכום עתק שהציע נדיב להכשרת אברכים לשוק העבודה. בהזדמנויות נוספות שלל לימודי חול והסתייג מהטענה שהביע תמיכה בנח"ל חרדי למי שביכולתו ללמוד תורה.
בהשראתו של הרב שטיינמן יוצאים אברכים רבים פעם בשבוע למקומות יישוב בפריפריה ולומדים תורה עם התושבים המקומיים. הוא עודד פעילות החזרה בתשובה, בישראל ומחוצה לה, ואף הופיע בכינוסים שונים לחיזוק הפעילות. החל מהפסקת פעילותו הציבורית של הרב שך הוא שימש כנשיא ומכוון דרכו של ארגון לב לאחים. מאז שנת תש"ס (2000) שימש כנשיא ישיבת תורת חיים במוסקבה.
בשנים האחרונות לחייו סייע להקמת רשתות כוללים ובהן אלפי אברכים, בהן "עטרת שלמה", בראשות הרב שלום בער סורוצקין, ו"יששכר באהליך". יחד עם האדמו"ר מגור, הרב יעקב אריה אלתר, הקים את רשת "נתיבות משה". שני הרבנים נסעו יחד למסע התרמה בחו"ל עבור מוסדות אלו ועבור רשת "שובו". למרות גילו המבוגר ממשיך הרב שטיינמן למסעות חיזוק בקהילות החרדיות באירופה ובאמריקה, הוא הרבה להגיע למבחני תלמידים בישיבות הגדולות ובישיבות לצעירים ואף בתלמודי תורה.
בדיון בכנסת על חוק ההסדרה קבע הרב שטיינמן כי על פי ההלכה, אי אפשר לחייב בעלים למכור את שדהו אם הוא מודיע שאינו מסכים לכך.
משפחתו[עריכה]
הרב שטיינמן היה נשוי עם מרת תמר, בת שמאי קורנפלד, צאצא לאחיו של האדמו"ר מגור ה"חידושי הרי"ם", ולהם שני בנים ושתי בנות:
- הרב שרגא נח - חתנו של הרב חיים קנייבסקי, ראש ישיבת קהילות יעקב לצעירים, ומשמש כיום כראש מוסדות אורחות תורה וכרב בית הכנסת איצקוביץ.
- הרב משה - ר"מ בישיבה בירושלים ומעורב בפעילות אביו.
- רחל דבורה ברלין - הייתה נשואה לרב זאב ברלין, ראש ישיבת גאון יעקב בפועל.
- טובה צפורה שפירא - נשואה לרב דב שפירא, ראש ישיבת יד הלוי בירושלים (נינו של ראש ישיבת וולוז'ין הרב רפאל שפירא).
ספריו[עריכה]
- אילת השחר, חידושים על כמה ממסכתות התלמוד, 15 כרכים.
- אילת השחר על התורה, ה' חלקים.
- חסד ומשפט, על מסכת סנהדרין.
- ימלא פי תהילתך, שלושה כרכים של שיחות מוסר וכרך ביאורים על סידור התפילה.
- מפקודיך אתבונן, שיחות לימים נוראים.
- עזי ומגיני, שיחות על מתן תורה.
וכמ"כ תלמידו, הרב שניידר, הוציא מידי שבוע עלון עם חידושיו.