הרב זלמן ברוך מלמד
|
|
| הרב זלמן ברוך מלמד | |
|---|---|
| תאריך לידה | י"ב באב תרצ"ז |
| השתייכות | הציונות הדתית |
| תפקידים נוספים | ראש ישיבת בית אל, רב הישוב בית אל ב', ר"מ בישיבת מרכז הרב (לשעבר) |
| רבותיו | הרב צבי יהודה הכהן קוק, הרב משה צבי נריה, הרב אברהם שפירא |
| חיבוריו | ארץ הצבי, יש שואלים, ועוד חיבורים רבים וחשובים |
הרב זלמן ברוך מלמד הוא ראש ישיבת בית אל ולשעבר רב שכונה ב' בישוב בית אל. מהבולטים והמשפיעים שברבני הציבור הדתי לאומי, מרבני תנועת קוממיות.
תולדות חייו[עריכה]
תחילת דרכו[עריכה]
נולד בתל אביב בי"ב באב תרצ"ז לר' דוד מלמד ורעיה לבית אפשטיין. סבו מצד אביו היה ר' שלום מלמד, מחסידיו הקרובים של רבי יעקב פרידמן מהוסיאטין, ומצד אמו היה רב המושבה בלפוריה הרב אליהו אפשטיין.
בצעירותו למד בישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה והושפע רבות מאישיותם ודרכם של ראשי ומייסדי הישיבה הרב משה צבי נריה והרב אברהם צוקרמן. באותה תקופה לא למדו בישיבת כפר הרא"ה לימודי חול. הוא היה חבר פעיל בתנועת בני עקיבא.
לאחר שסיים את לימודיו בכפר הרואה בשנת תשי"ב, למד במשך תקופה קצרה בישיבתו של הרב אליהו לופיאן בכפר חסידים.
לאחר מכן היה בגרעין שייסד את ישיבת כרם ביבנה, שם למד בשנה הראשונה להקמתה. בעקבות הרב עוזי קלכהיים, הגיע הרב מלמד לישיבת מרכז הרב באלול תשט"ו.
במרכז הרב התמיד בלימודיו ונעשה לאחד העילויים. הוא התקרב במיוחד לראש הישיבה (שנעשה לרבו המובהק) הרב צבי יהודה הכהן קוק, ודבק בו ובדרכיו. בשנת תשכ"ה מונה על ידי הרצי"ה כר"מ של שיעור א וכמגיד שיעורים באמונה, בכך היה לתלמיד הראשון מהישיבה שמונה לר"מ.
הקמת בית אל[עריכה]
בשנת תשל"ח הטיל עליו הרב צבי יהודה לייסד ישיבה ביישוב החדש עפרה, אולם לבסוף הדבר לא יצא לפועל והוחלט להקים את הישיבה בישוב חדש שיוקם מצפון לרמאללה.
הישוב נוסד בתחילה בבסיס הצבאי שליד בית אל. בהמשך הוקמה הישיבה על גבעה סמוכה וסביב הישיבה הוקם היישוב בית אל ב'. חציו השני של הגרעין המיישב בבסיס הצבאי, הקים את בית-אל א', יישובים סמוכים אשר לימים התאחדו.
הרב מלמד נשאר מקורב לרצי"ה עד לפטירת הרצי"ה בשנת תשמ"ב.
בסביבות שנות תש"מ-תשמ"א עודד את בנו הרב אליעזר מלמד להקים את תנועת אריאל כדי ליישם הפרדה מלאה בין בנים לבנות, לאחר שנואשו הניסיונות לשכנע בדבר את הנהגת תנועת בני עקיבא.
בשנת תשמ"ט הקים הרב מלמד את ערוץ הרדיו "ערוץ 7", ואף היווה את הסמכות התורנית שלו. בערוץ רדיו זה ראה כלי להסברה בקרב יהודי הארץ והתפוצות על מקומה של תורת ישראל בחיי העם היהודי ובפרט בדור הגאולה.
הרב מלמד עצמו הגיש פינה כמעט יומית בשם "יש שואלים", שם גולל את משנתו התורנית כפי שלמדה ב-25 השנים שהיה צמוד לרבו הרב צבי יהודה.
בשנת תשס"ג לאחר 15 שנות שידורים נסגר הערוץ ע"י צו בית-המשפט.
הרב מלמד מעודד גרעינים תורניים בערי הארץ ומתלמידיו הקימו את הגרעין התורני הראשוני בדימונה, ברמלה, לוד, מודיעין, ורמת השרון. כמו כן, תלמידיו שותפים בחיזוק וביסוס ההתיישבות היהודית ביש"ע ובהקמת ישובים חדשים.
הרב מלמד הקים רשת מוסדות ענפה, שכוללת מלבד הישיבה הגבוהה גם ישיבה תיכונית "בני צבי"; אולפנות רעיה, מכינה קדם צבאית "מגן דוד" ועוד.
בשנת תשע"ד הודיע הרב על רצונו לפרוש מרבנות היישוב בית אל, ועל התמקדות בהנהגת וחינוך תלמידי הישיבה הגבוהה בבית אל.
משפחתו[עריכה]
רעייתו היא הרבנית שולמית מלמד, מחנכת ידועת שם ומנהלת ערוץ 7. הרבנית היא בתו של פרופ' יוסף ולק, איש חינוך נודע ופעיל שמאל ותיק. למרות חילוקי הדעות ביניהם, שררו ביניהם יחסי חיבה ואהבה. לרב ולאשתו שבעה ילדים: בנו הבכור, הרב אליעזר מלמד, הוא ראש ישיבת הר ברכה ורב היישוב, בנו הרב יהודה מלמד הוא ר"מ בישיבת רמת גן, חתנו הרב הלל הורוביץ הוא ראש מנהלת חברון ופעיל ציבור, בעברו ר"מ בישיבת ניר וראש מועצת בתי העלמין היהודיים, חתנו הרב שמעון קליין ראש כולל 'רעוא' בירושלים, בנו הרב אברהם מלמד ר"מ בערד, בנו ר' ישראל מלמד משמש כיועץ חינוכי בישיבת עתניאל.
דרכו[עריכה]
הרב מלמד מדריך את תלמידיו לעבודת ד' על פי תורה באופן בריא, כלומר, לפי הנהגות נורמאליות ורציונאליות, שנותנות מקום לאנושיות של האדם ומשרות עליו שמחה, ולא לבחור בהנהגות קיצוניות או מיסטיות שעלולות לערער את היציבות של האדם. גישתו לחיים היא אופטימית ומאמינה, דהיינו גישה הנובעת מתוך אמונה שד' עושה הכל לטובה, ושיש רווח מכל צרה, גם אם לא רואים אותו מיד. הוא משתדל להדגים דרך זו גם במעשיו, ומוסיף עוד ביישוב הארץ או בתורה אחרי קשיים שפוקדים אותו.
כמו רבו הרב צבי יהודה, גם הוא נמנע במפגיע מלהשתמש בתאריך הלועזי, ומחנך את תלמידיו לשימוש בתאריך העברי בלבד. לדעתו שימוש רב בתאריך העברי יכריח את הממסד ללמוד להשתמש בו. הרב מלמד שולל יציאה לחוץ לארץ, למעט במקרים קיצוניים כמו צער גדול של הורים המתגוררים בחו"ל או מקרים מיוחדים כדוגמת התרמה למען מטרה נעלה.
שיטתו ועמדותיו בנושאים ציבוריים ופוליטיים[עריכה]
מאבקו על שלמות הארץ[עריכה]
הרב מלמד ייסד את ועד רבני יש"ע ועמד בראשו. מאז חתימת הסכמי אוסלו עמד הוא לצד רבו הרב אברהם שפירא בראש המאבק על שלמותה של ארץ ישראל ויישוביה. כיום הוא, ועימו הרב חיים שטיינר והרב דב ליאור, משמשים רבני מפלגת תקומה.
לקראת חורבן ישובי גוש קטיף וצפון השומרון, עמד שוב לצד הרב שפירא בראש המאבק התורני בתוכנית והבהיר את דעתו הברורה והמפורשת לסירוב פקודה לעקור יישובים בארץ-ישראל, פסיקה שפסק עשר שנים קודם לכן על-פי דעת רבו הרב צבי יהודה, עת ריחף איום עקירה על היישוב היהודי בחברון. פסק זה נשא ברמה כל השנים בכל פעם שהממשלה ביקשה לעקור מאחזים ובסיסים צבאיים, כשהסיבה קשורה במסירת חלקי ארץ ישראל לנכרים.
יחסו למדינה ולממשלה[עריכה]
כמו רבו, רואה את הקמת המדינה היהודית בארץ-ישראל כאתחלתא דגאולה ואת הממשלה ככלי הביצוע והשלטון על מדינה זו. אולם, כאשר הממשלה מבקשת להחליט החלטה בניגוד לתורה ובפרט בעת שהממשלה מבקשת לכפות זאת על יהודים בניגוד לרצונם, מבהיר כי אין לממשלה זכות לעשות כן וכי במקרה שכזה אין תוקף להחלטותיה. הרב מלמד מקדש את המדינה כמתנת אלקים לעמו ישראל, ואילו את הממשלה רק אם אינה חותרת נגד התורה.
עוד בימי הסכמי אוסלו החליף בתפילה לשלום המדינה הנאמרת בשבת בבתי הכנסת את המשפט "ושלח אורך ואמתך לראשיה, שריה ויועציה" במשפט: "והעמד בראשה אנשי חיל יראי אלקים ושלח אורך ואמיתך עליהם".
כשהקים יצחק רבין ממשלת מיעוט יהודי בעזרת חכי"ם ערבים, תקף את הממשלה בחריפות וראה בכך חילול השם נורא (בדיוק כמו הרצי"ה בממשלת רבין הראשונה).
השקפותיו בנושאים ציבוריים נוספים[עריכה]
כמעט בכל מערכות הבחירות שואף הרב מלמד להקים חזית דתית מאוחדת כדוגמת זו שהייתה בכנסת הראשונה.
השקפתו החברתית נחשבת מקורית ופתוחה. כך למשל הוא מצדד ומעודד את גישת ההפרטה הכלכלית במשק והוצאת ההגמוניה הכלכלית מידי המדינה, על מנת ליצור תחרות במשק בכל הענפים ובתקשורת בפרט. שנים רבות קורא לרבנות הראשית לישראל לדרג דירוג שבועי או חודשי את מערכת הכשרויות בארץ וכך להתעלות מעליהם ולעודד תחרות ביניהן אשר תיצור רמת כשרות עליונה, חלף מתן הכשרים בעצמה ובכך ביזוי כבודה עקב כך שישנם כשרויות רבות הנחשבות טובות יותר מהשגחת הרבנות.
מתלמידיו[עריכה]
- בנו, הרב אליעזר מלמד - רב היישוב וראש ישיבת הר ברכה, ומחבר סדרת הספרים "פניני הלכה".
- הרב שלמה יוסף וייצן - רבו של היישוב פסגות וראש כולל הדיינות ביישוב, רבה לשעבר של תנועת עזרא ור"מ בישיבת בית אל.
- הרב אליהו ברין - ראש כולל הלכה בישיבת בית אל.
- הרב הראל כהן - ראש מכון נזר דוד והוצאת מאבני המקום.
- הרב איל יעקובוביץ - ראש ישיבת ההסדר צפת.
- הרב אהרון טרופ - ראש ישיבת בני צבי לשעבר.
- הרב ראובן ששון - ראש ישיבת רמת השרון לשעבר.
- הרב חיים סולטן - ראש אולפנת רעיה.
- הרב משה אודס - רב היישוב צופים.
- הרב משה חביב - דיין בבית הדין בנתניה.
- הרב אברהם זרביב - דיין בבית הדין בחיפה.
- הרב יאיר וסרטיל - ראש כולל עיון בישיבת בית אל.
- הרב רואי מרגלית - סא"ל במיל' וראש כולל רבנות עיר בישיבת בית אל.
- הרב שמואל הולשטיין - ראש ישיבת בני צבי וראש גרעין תורני בהוד השרון.
- הרב יוסף אפריון - ר"מ שעור א' בישיבת בית אל.
- הרב עדו יעקבי - ר"מ שעור א' בישיבת בית אל.
- הרב בעז אשל - ר"מ שיעור א' בישיבת בית אל.
- הרב יהודה דנה - רב היישוב מבוא חורון ורב מד"א.
- הרב יוסף סוראני - רב היישוב נוב ור"מ בישיבת הגולן.
- הרב עזרא פאטשינו - רב היישוב לשם.
ספריו[עריכה]
- יש שואלים- ליקוט של פינותיו בערוץ שבע ובהן תמצית השקפותיו בנשואים שונים.
- ארץ הצבי- לקט כרוזים, סיפורים, מאמרים וכתבי עיתונות אודות מאבקו של הרצי"ה על שלמות הארץ.
- שיעורים בספר אורות- על פרקי ארץ ישראל, המלחמה וישראל ותחייתו.
- לנתיבות רבנו- מתורתו והנהגתו של הרצי"ה קוק.
- שובה ישראל- דרשות לשבת שובה
- והגדת לבנך- על הגדה של פסח
- לזמן ולשעה- אסופת מאמרים בענייני השעה.
- לזמן הזה- מאמרים ושיחות ליום העצמאות.
- נתיבי אמונה - על אמונה, אהבת ה', יראה והשקפה אמונית.