כל העושה מצוה אחת בעולם הזה, מקדמתו והולכת לפניו לעולם הבא
|
|
מכל מעשה מצוה שעושה האדם נברא מלאך רוחני שמליץ עליו יושר בעולם הבא; ומכל מעשה עבירה שעושה האדם נברא מלאך מקטרג ומחבל הנוקם ממנו בעולם הבא בכל מיני צער ויגון."אמר רב שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל העושה מצוה אחת בעולם הזה, מקדמתו והולכת לפניו לעולם הבא, שנאמר: והלך לפניך צדקך וכבוד ה' יאספך; וכל העובר עבירה אחת, מלפפתו ומוליכתו ליום הדין, שנאמר: ילפתו ארחות דרכם..." (עבודה זרה ה, א).את פשר שינוי הלשון בין מצוה - "מקדמתו", לבין עבירה - "מלפפתו", הסביר המהרש"א: מדרך העולם שכאשר מזמינים אדם לחתונה או לסעודה, אין צורך לאחוז בידו ולתופסו בחוזקה. אין לחשוש שמא ישתמט מלבוא. שכן מי פתי לא ירצה ללכת למקום סעודה, לאכול ולשתות ולשמוח. אבל אם מוליכים מישהו לגרדום להרגו שם, בודאי צריכים המוליכים אותו לאחוז בו ביד חזקה וללוותו, מחשש שמא יברח מהם.כך הוא הענין בעושי המצוות. כשהאדם הוא זכאי והולך כל ימיו בדרך ישרה לפני השם יתברך - ואת מה שפגם וקילקל, תיקן ושב בתשובה בעודו בחיים - אזי כשנפטר ובא לעולם הבא, באים לקראתו כמה כיתות של נשמות צדיקים וכמה מחנות של מלאכי השרת. במיוחד מקדמים את פניו אותם מלאכים שהוא ברא על ידי מעשיו הטובים. כל אלה באים לקראתו בקול צהלה ורינה, בקול ששון ושמחה בשירים ותשבחות, מרקדים לפניו ומביאים אותו לגן עדן בקולי קולות של הילול ושמחה, ומכריזים לפניו: "פנו דרך לצדיק פלוני בן פלוני שבא עתה! כך וכך מעשיו אשר עשה, כך וכך תורתו ותפילתו שסיגל בעודו בחיים!" ועושים לו כבוד גדול שאין לתארו ולשערו. על כן אמרה הגמרא אצל הצדיק לשון "מקדמתו", כי הם אינם צריכים לאחוז בידו ולהוליכו בחזקה כי בטוחים הם שלא יברח מהם. מי לא ירצה לרוץ למקום עונג כזה, עין לא ראתה? על כן הם מקדמים והולכים לפניו רק כדי להראותו הדרך שילך בה אחריהם.אבל אם האדם אינו זכאי ועשה עבירות כל ימיו, אזי כשנפטר באים כמה מלאכי חבלה ובפרט אלה שברא בעצמו בעוונותיו המרים. והם לבושים שחורים ומתעטפים שחורים ובאים עליו בקול יללה ובכי וצעקה ומכריזים עליו: "אוי לפלוני בן פלוני שיצא מן העולם ריקם מזכויות, ריקם ממעשים טובים!" ומפרסמים מעשיו הרעים בעולמות העליונים - ויחשך משחור תארו. ואז מוליכים אותו לגיהנום בחרפות ובזיונות. ולפי שיודע היטב מה מצפה לו שם לא יחמוד כלל להגיע למקום ההוא. למקום כזה צריכים להוביל אותו. ולכן אומרת הגמרא שהעבירה "מלפתתו", דהיינו המלאכים תופסים אותו בכח ומוליכים אותו לגיהנום[1].
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ * בהמשך דברי הגמרא שם מובא: "רבי אליעזר אומר: קשורה בו ככלב, שנאמר: 'ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה'~ - 'לשכב עמה'~ בעולם הזה, 'להיות עמה'~ בעולם הבא". החפץ חיים בסוף ספר "שם עולם" מעיר, מהו פשר הענין של "להיות עמה" לאחר שתמות? ומבאר שם שאילו היה עובר חס ושלום את העבירה, תיכף היתה תמונתם ממש למעלה. וכאשר היה יוסף מגיע לאחר מותו לעולם הבא, היתה התמונה הזו מלווה אותו בכל מקום שהיה הולך בההוא עלמא ולא יכול היה להיפרד ממנה בשום אופן. אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה! דבר זה צריך לזעזע כל אדם שיתבונן ויחשוב שכל פעולותיו הנעשות שלא כהוגן - אפילו בחדרי חדרים - הכל יתפרסם לעין כל. ולא כמו שנדמה לבני אדם שהדברים ישארו מוצנעים בסתר. הדברים רמוזים גם בפסוק האחרון של ספר קהלת. וזה לשון התרגום שם: "סוף פתגם דאתעביד בעלמא בצנעא, כולא עתיד לאתפרסמא ולאשתמעא לכל בני אנשא. בגין כך מימרא דה הוי דחיל וית פיקודוהי הוי נטיר...".