זרובבל בן שאלתיאל

זרובבל בן שאלתיאל היה ממנהיגי עליית שיבת ציון לאחר הצהרת כורש יחד עם יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול, והיה גם האחראי על בניית בית המקדש בתקופה זו. חז"ל סנהדרין לח א פירשו את שמו "זרובבל-שנזרע בבבל". חגי וזכריה הנביאים שחיו בתקופתו התנבאו על הצלחתו ועל השגחת ה' המיוחדת עליו ואף קבעו שממנו תצא הגאולה- צמח לבית דוד.

משפחתו[עריכה]

זרובבל היה ממשפחת המלוכה נצר ליהויכין המלך. מהכתוב בספר דברי הימים עולה כי זרובבל לא היה בנו הישיר של שאלתיאל אלא נכדו, בנו של פדיה. האבן עזרא מפרש כי זרובבל נקרא על שמו של שאלתיאל לפי שהוא זה שגידלו, ויש שפירשו דבר זה לפי דברי הגמרא יבמות סב ב כי בני בנים הרי הם כבנים.

עלייתו לארץ[עריכה]

לאחר פרסום הצהרת כורש ומתן רשות לעם היהודי לחזור לירושלים ולבנות את בית המקדש, עולים ראשי האבות של יהודה ובנימין, ובראשם ששבצר, יחד עם הכהנים והלווים לבנות את בית המקדש. בפסוקים מתואר כי לאחר עליית ששבצר, העם התאסף בחודש תשרי, ובראשם יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול וזרובבל בן שאלתיאל ובנו מחדש את המזבח "וַיָּקָם יֵשׁוּעַ בֶּן יוֹצָדָק וְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים וּזְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל וְאֶחָיו וַיִּבְנוּ אֶת מִזְבַּח אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לְהַעֲלוֹת עָלָיו עֹלוֹת כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים".

שנה לאחר הקמת המזבח, בחודש אייר התחילה המלאכה לבניית היכל בית המקדש עצמו בהנהגת זרובבל.

פירוש שמו[עריכה]

חז"ל סנהדרין לח א פירשו את שמו "זרובבל-שנזרע בבבל". רבי צדוק הכהן מלובלין ‏^[1], פירש בדברי הגמרא כי מי שגואל את העם מהגלות, עליו להיות אחד מגידולי הגלות לפי שדווקא ממנו תצמח הגאולה. לכן, נרמז בשמו של זרובבל שנזרע בבבל להורות שזהו עיקר מעלתו, שנזרע בבבל, ועל ידי כפרת הגלות יכול כעת לגאול את ישראל. בדומה לכך, המלבי"ם מפרש על נבואת זכריה על "צמח" כי מדובר על המשיח שעתיד לצמוח מזרובבל.

זרובבל וששבצר[עריכה]

לאחר הצהרת כורש, מתואר ששבצר כמנהיג העולים לירושלים, אך בפרק לאחר מכן כשמובאת רשימת העולים לירושלים מובא כי שם המנהיג הינו זרובבל. הבדל זה הוביל למחלוקת הפרשנים האם זרובבל וששבצר היו אותו האדם, וממילא האם זרובבל עלה בעלייה הראשונה לארץ או שעלה לאחר מכן בעלייה נוספת בראשותו.

הרלב"ג‏^[2] הסביר כי זרובבל וששבצר היו אותו האדם, ושינוי השם הוא מכיוון שששבצר הוא שמו הפרטי או שמו בלשון בבלית והוא אותו האחד שמופיע גם לאחר מכן ברשימת העולים. חיזוק לטענה זו ניתן למצוא בפרק ה' בו כחלק מאגרת השיטנה (הכתובה בארמית) מתואר כי ששבצר כי זה שייסד את בית המקדש, בעוד בפרקים לפני כן (בעברית) מתואר כי זרובבל הוא שעשה זאת. מנגד, יש החולקים על פרשנות זו ואומרים כי אכן מדובר בשתי עליות שונות ובאנשים שונים. לפי שיטה זו ששבצר מזוהה עם שנאצר המופיע בדברי הימים‏^[3] כנצר למשפחת יהויקים כאשר ברשימה זו מופיע לצידו גם זרובבל.

חז"ל, ובעקבותם רש"י‏^[4] פירשו שששבצר הוא דניאל ונקרא כך לפי שעמד בשש צרות- ניסיון ההוצאה להורג בידי אריוך, גוב האריות, כבשן האש וכן שלוש גלויות- גלות יהויכין, גלות יהויקים וגלות צדקיה.

נבואות אודותיו[עריכה]

לאחר העלייה לארץ, נתקלו העולים בקשיים לבנות את בית המקדש. קשיים אלו, שכללו חיכוכים עם צרי יהודה המקומיים וכן קשיים כלכליים, הובילו את העם להבנה כי אין זה רצון ה' לבניין בית המקדש וכי עליהם לחכות עם בנייתו. חגי הנביא קרא לעם שלא להתמהמה ולבנות את בית המקדש, ובתוך כך התנבא על זרובבל כמנהיג העם:

	אֱמֹר אֶל זְרֻבָּבֶל פַּחַת יְהוּדָה לֵאמֹר אֲנִי מַרְעִישׁ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ. וְהָפַכְתִּי כִּסֵּא מַמְלָכוֹת וְהִשְׁמַדְתִּי חֹזֶק מַמְלְכוֹת הַגּוֹיִם וְהָפַכְתִּי מֶרְכָּבָה וְרֹכְבֶיהָ וְיָרְדוּ סוּסִים וְרֹכְבֵיהֶם אִישׁ בְּחֶרֶב אָחִיו. בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' צְבָאוֹת אֶקָּחֲךָ זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל עַבְדִּי נְאֻם ה' וְשַׂמְתִּיךָ כַּחוֹתָם כִּי בְךָ בָחַרְתִּי נְאֻם ה' צְבָאוֹת.
– חגי ב, כא

גם זכריה הנביא שחי בתקופתו של זרובבל התנבא אודותיו וחיזקו על בניית בית המקדש וניבא כי יצליח בבנייתו וכי יש השגחה מיוחדת עליו:

	יְדֵי זְרֻבָּבֶל יִסְּדוּ הַבַּיִת הַזֶּה וְיָדָיו תְּבַצַּעְנָה וְיָדַעְתָּ כִּי ה' צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם. כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת וְשָׂמְחוּ וְרָאוּ אֶת הָאֶבֶן הַבְּדִיל בְּיַד זְרֻבָּבֶל שִׁבְעָה אֵלֶּה עֵינֵי ה' הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ
– זכריה ג, כא

. יש המפרשים כי גם בחזון המנורה המובא לאחר מכן, שני בני היצהר הנמצאים ליד המנורה ומזינים אותה בשמן הם שני מנהיגי העם- זרובבל ויהושע בן יהוצדק.

בהמשך נבואתו, זכריה שוב מתנבא על יהושע בן יהוצדק ושם בראשו עטרות אך הפעם לא מצרף לנבואתו את זרובבל אלא מתנבא על צמח:

	וְלָקַחְתָּ כֶסֶף וְזָהָב וְעָשִׂיתָ עֲטָרוֹת וְשַׂמְתָּ בְּרֹאשׁ יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל. וְאָמַרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר הִנֵּה אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ וּמִתַּחְתָּיו יִצְמָח וּבָנָה אֶת הֵיכַל יְהוָה. וְהוּא יִבְנֶה אֶת הֵיכַל ה' וְהוּא יִשָּׂא הוֹד וְיָשַׁב וּמָשַׁל עַל כִּסְאוֹ וְהָיָה כֹהֵן עַל כִּסְאוֹ וַעֲצַת שָׁלוֹם תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם
– זכריה ו, יא

רש"י מבאר כי צמח הינו זרובבל כפי שגם בנבואה לעיל זכריה התייחס לזרובבל כצמח, וכי לאחר שזרובבל נזרע בארץ בבל- הוא עתיד לצמוח בארץ. מנגד, הוא מביא כי יש שמפרשים כי נבואה זו איננה מוסבת על זרובבל אלא גם המשיח העתידי ומתארים את המשך הנבואה כמוסבת לא על השלום בין זרובבל לבין יהושע בן יהוצדק אלא על השלום בעתיד. המלבי"ם פירש כי על אף שזרובבל בנה את בית המקדש, הנבואה כתובה בלשון עתיד לפי שזרובבל עדיין איננו צמח, מלך המשיח, אלא עשוי לצאת מזרעו בעתיד המשיח שיבנה את בית המקדש האחרון.

נבואת החותם[עריכה]

כמובא לעיל, חגי ניבא על זרובבל "ושמתיך כחותם" והכתירו כמנהיג הנבחר על ידי הקב"ה. אמנם, ירמיהו הנביא התנבא על יהויכין, שזרובבל הוא מזרעו, כי הוא לא עתיד לצאת מזרעו החותם שיהיה המושל: "חַי אָנִי נְאֻם ה' כִּי אִם יִהְיֶה כָּנְיָהוּ בֶן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה חוֹתָם עַל יַד יְמִינִי כִּי מִשָּׁם אֶתְּקֶנְךָּ... כֹּה אָמַר ה' כִּתְבוּ אֶת הָאִישׁ הַזֶּה עֲרִירִי גֶּבֶר לֹא יִצְלַח בְּיָמָיו כִּי לֹא יִצְלַח מִזַּרְעוֹ אִישׁ יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דָוִד וּמֹשֵׁל עוֹד בִּיהוּדָה".

חז"ל ‏^[5] הסבירו את הפער בין הנבואות בכך שלאחר נבואתו של ירמיהו- יהויכין החליט לחזור בתשובה ובכך ביטל את הגזירה על זרעו. באופן אחר, בגמרא סנהדרין לז ב הסבירו כי הגלות והסבל שעבר על יהויכין כיפרה על חטאיו. הרמב"ם הלכות תשובה ז ז למד ממקרה זה כי התשובה מסוגלת לבטל גם גזירות חמורות שנגזרו על האדם. הד בכתובים לתשובה זו ניתן למצוא גם בשמות בניו וצאצאיו של יהויכין שמבטאים את תהליך התשובה שלו- ראשית בהיותו אסור בבית האסורים (אַסִּר) לאחר מכן בתחילת תהליך התשובה (שְׁאַלְתִּיאֵל) בהכרת מלכות ה' (מַלְכִּירָם) בהכרה בתשועת ה' (פְדָיָה) בכך שה' אצר ושמר אותו (שֶׁנְאַצַּר) הקים אותו (יְקַמְיָה) ושמע את זעקתו (הוֹשָׁמָע) וכן בהכרה בחסדי ה' (נְדַבְיָה).

היעלמותו של זרובבל[עריכה]

זרובבל מוזכר פעמים רבות בתחילת ספר עזרא כמנהיג העם, אך מעת עליית עזרא לארץ (עזרא פרק ז) הוא כבר איננו מוזכר. יש הסוברים כי אגרת השיטנה שנשלחה כנגד יושבי הארץ בעת בניית המקדש עשתה את פעולתה לא רק בעצירת בניית המקדש אלא גם בסילוקו של זרובבל ואולי אף בהריגתו על ידי המלכות הפרסית.

הערות שוליים