יואל בן פתואל

יואל בן פתואל היה נביא בימי בית ראשון, מנביאי התרי עשר. נבואותיו מרכיבות את ספר יואל, השני מבין ספרי התרי עשר.

ישנה מחלוקת בחז"ל אודות זיהויו ותקופתו. על פי דעה אחת המובאת במדרש (במדבר רבה י ה), הוא יואל בנו של שמואל הנביא שחזר בתשובה ממעשיו הרעים (ראה שמואל א ח ב), ונקרא בן פתאל, לפי שפיתה את אלקיו בתפילותיו. לפי הדעה המובאת במדרש סדר עולם (פרק כ),יואל היה בימי מנשה בן חזקיהו מלך יהודה.

את תורתו קיבל מפי הנביא מיכה המורשתי (הקדמת הרמב"ם למשנה תורה).

נבואותיו מתחלקות לשני חלקים עיקריים (ע"פ רד"ק יואל א, א):

1. הנבואה בענין מכת הארבה.
2. נבואות על אחרית הימים.

מכת הארבה שהיתה בימי יואל היתה גדולה אף ממכת הארבה שהיתה במצרים בימי משה ^{(דרוש מקור)}, וכללה מינים רבים (גזם, ארבה, ילק וחסיל- יואל א ד).

הגמרא מספרת כי לאחר ששבו ישראל בתשובה מתוכתו של יואל, נגמר חודש אדר ולא ירדו גשמים, והגשם הראשון ירד בניסן. יואל הורה להוציא את כל התבואה שנשארה ולזרעה. עם ישראל התלונן שאם יזרעו לא ישאר להם מה לאכול, והנביא הורה להם לאכול למרות זאת. ישראל קיימו את ציווי הנביא, ונעשה להם נס שמצאו זרעים שהיו מוחבאים בקירות ובחורים. הזריעה גדלה בדרך נס תוך אחד-עשר יום.