יולדת

יולדת היא האשה שממנה יוצא הוולד בלידה.

כינויים במקורות[עריכה]

היולדת נקראת בתנ"ך "יולדה" או "יולדת" (ר' ויקרא יב, ז; ישעיה כא, ג; מיכה ה, ב ועוד.

בלשון חז"ל נקראת היולדת גם בשם "חיה" (יומא עג:; תענית ב.; ב"ק נט.), ולמה נקראת היולדת "חיה"? שבשעה שהאשה יושבת על המשבר, הסובבים צווחים לה: "חיה!" שהיא מתה וחיה (קהלת רבה ג, ב[1].).

חיוביה לאחר הלידה[עריכה]

ברכת הגומל[עריכה]

יש הסבורים, שיולדת איננה מברכת כלל ברכת הגומל^[2]. נימוקיהם: הלידה היא מצב טבעי, וכולן ניצולות מזה, אין חטא בהריון ובלידה, ולכן לא שייך לומר 'לחייבים', האשה היא נידה לאחר לידתה; ויש הסבורים, שבאופן עקרוני יש חיוב בברכת הגומל לאחר לידה, כדין כל מי שניצל מסכנה, אבל נחלקו בשאלות מעשיות שונות, כגון מי מברך, מה נוסח הברכה, והיכן מברכים:

יש הסבורים, שיכווין הבעל בברכת התורה כשאומר ברכו את ה' המבורך להוציא אשתו, והיא תענה אמן^[3]; יש נוהגים, שהבעל מברך ברכת הגומל, והאשה היולדת עומדת בעת הברכה ועונה אמן, ובנוסח הברכה יאמר הגומל לחייבים טובות שגמלך כל טוב, ואם בירך שלא בפניה יאמר שגמל לאשתי כל טוב^[4]; מנהג ירושלים, שמזמינים מנין לבית היולדת, ומתפללים ערבית, ולאחר התפילה מברכת היולדת ברכת הגומל בפניהם או בחדר סמוך^[5]; ויש הנוהגים שהאשה עומדת בעזרת הנשים ומברכת אחרי התפילה, וכולם עונים^[6].

יש מי שכתבו, שיולדת לא תברך ברכת הגומל לפני שבעה ימים מלידתה, אבל איננה צריכה לחכות שלושים יום, אלא תיכף לאחר שמרגישה בעצמה שחזרה לאיתנה, תברך ברכת הגומל (שו"ת שלמת חיים ח"א סי' נא; כף החיים סי' ריט אות ז. וראה בשו"ת באר משה ח"ח סי' קכ).

קורבן יולדת[עריכה]

ערך מורחב - קורבן יולדת

אמירת פסוקי קרבן יולדת - יש אומרים, שבזמנינו, שאין מקריבים קורבנות, יולדת צריכה לומר - לאחר הלידה - את פסוקי הקרבנות של יולדת עשירה שבתחילת פרשת תזריע, בבחינת 'ונשלמה פרים שפתינו' (הושע יד, ג), כמו שכתבו הפוסקים (עי' שו"ע או"ח סי' א סע' ה-ט וברמ"א או"ח סי' מח ועוד) שיש לאמר אתת הפסוקים הנוגעים לקרבנות חטאת, אשם, עולה וכד' (פתחי מגדים פכ"ט סמ"ח הע' 5; שו"ת בנין שלמה ח"א סי' א).