יום הכיפורים
|
|
יום הכיפורים (נקרא גם "יום כיפור") החל בעשרה בתשרי הוא יום סליחה וכפרה. בלשון התורה נקרא "שבת שבתון". במוקד היום - עבודת הכהן הגדול בבית המקדש, הכוללת הקטרת קטורת והזאת דמים בקודש הקודשים. לאחר החורבן המצווה העיקרית של היום היא מצוות העינוי - הצום.
מנהגי ערב יום הכיפורים[עריכה]
- ערך מורחב - ערב יום הכיפורים
בתפילת שחרית, בערב יום הכיפורים, אין אומרים תחנון. וכן אין אומרים "למנצח מזמור לדוד יענך ה' ביום צרה". בני אשכנז נוהגים שלא לומר גם את "מזמור לתודה" בפסוקי דזמרה.
את תפילת "מנחה" בערב יום הכיפורים מתפללים בשעה מוקדמת, כדי להספיק לאכול את הסעודה המפסקת ולהתכונן לכניסתו של היום הקדוש.
בתפילת מנחה, בסיום תפילת שמונה עשרה, מוסיפים את הוידוי הארוך הנאמר בתפילות יום הכיפורים.
אכילה בו[עריכה]
מצוה להרבות בסעודה בערב יום הכיפורים. חז"ל אמרו ששכר מצוה זו גדול הוא מאוד, והאוכל בתשיעי בתשרי וצם בעשירי בו, כאילו צם בימים תשיעי ועשירי בתשרי, שכן נאמר: "ועיניתם את נפשותיכם... בתשעה לחודש בערב" - וכי בתשיעי בתשרי מתענים, והלא בעשירי בתשרי מתענים? "אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי, מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי".
אין לאכול בערב יום הכיפורים מאכלים כבדים שיכבידו עליו את הצום, אלא יאכל מאכלים קלים לעיכול. כמו כן, אין לאכול מאכלים המחממים את הגוף.
כפרות[עריכה]
רבים נוהגים לערוך את מנהג "כפרות" בערב יום כיפור דווקא. במנהג זה מביעים את השתוקקות הלב שה' יסלח לעוונותינו ונשאר נקיים מחטא ועוון. נהוג לקחת ל"כפרות" תרנגול. יש נוהגים לקיים מנהג זה בבעלי חיים אחרים, כגון דגים. כמו כן ניתן להשתמש בכסף למטרת כפרות, ואחרי השימוש בו נותנים אותו לצדקה. גם אלה העורכים כפרות בתרנגול, רגילים היו לתורמו, או את תמורתו, לאנשים נצרכים.
היו גדולים בישראל שהתנגדו בתוקף למנהג זה. לדעת חלק מן הראשונים, יש במנהג כפרות משום "דרכי האמורי". השולחן ערוך כותב: "מה שנוהגים לעשות כפרות בערב יום הכיפורים, לשחוט תרנגול על כל זכר ולומר פסוקים - יש למנוע המנהג". לעומתם היו כאלה שדרשו שלא לשנותו, מפני שראו בו מנהג ותיקין.
טבילה[עריכה]
נוהגים לטבול במקוה בערב יום הכיפורים. טוב לטבול לפני תפילת המנחה, כדי שהוידוי שאומרים בתפילת המנחה יהיה לאחר הטבילה.
סעודה מפסקת[עריכה]
- ערך מורחב - סעודה מפסקת
אוכלים את הסעודה המפסקת, שכשמה כן היא: מפסיקה וחוצצת בין הזמן המותר באכילה לזמן תחילת הצום. יש לסיים את הסעודה המפסקת זמן מה לפני שקיעת החמה, כי צריך להוסיף מן החול על הקודש, כלומר, שיש מצות עשה להתחיל את התענית מבעוד יום.
כבוד היום[עריכה]
נאמר בדברי הנביאים (ישעיהו נח, יג): "לקדוש ה' מכובד", וביארו חז"ל שכוונת הפסוק היא ליום הכיפורים שאין בו אכילה ושתיה ומצוה לכבדו בכסות נקיה ובנרות המרבים את האורה. פורסים מפות על השולחנות לכבוד יום הכיפורים כמו לכבוד שבת.
ממצוות היום ומנהגיו[עריכה]
חמישה עינויים[עריכה]
בליל יום הכיפורים וביומו, אנו מצווים להתענות בחמישה עינויים. העינוי חמור והעובר עליו עלול להתחייב בכרת. יש אפשרות להקל אם יש חשש לפיקוח נפש - ראו בהרחבה חולה ביום הכיפורים.
אכילה ושתייה[עריכה]
אסור לאכול או לשתות, אפילו כל שהוא. האוכל ככותבת או השותה כמלוא לוגמיו, בתוך כדי אכילת פרס, מתחייב בכרת.
רחיצה[עריכה]
אסור להתרחץ. כאשר נוטלים ידיים בשעת הקימה בבוקר או לאחר יציאה מהשירותים, שופכים את המים עד לקשרי האצבעות בלבד, כלומר, עד סוף האצבעות בלבד ולא נוטלים את כפות הידים. ניתן לרחוץ מלכלוך ויש להזהר לא להוון להנאה.
סיכה[עריכה]
הסיכה אסורה ביום הכיפורים. סיכה היא, סיבון או מריחת אפילו אחד מאברי הגוף בסבון, בשמן או בתמרוקים וכדומה.
נעילת סנדל[עריכה]
נעילת הסנדל אסורה. אין נועלים מנעלי עור ביום הכיפורים.
תשמיש המטה[עריכה]
ביום הכיפורים אסורים גם יחסי אישות. באיסור זה נכללים כל דיני ההרחקות החלים כאשר האשה אסורה באיסור נידה.
ברכת הבנים[עריכה]
בעדות מסויימות נהוג, שלפני ההליכה לבית הכנסת האב מברך את בניו ובנותיו. הוא מניח את ידו הימנית על ראש כל אחד מהם ומברכו שייחתם לחיים טובים ולבו יהיה מלא ביראת ה', שיזכה להתעלות בלימוד התורה ושיצליח בכל.
לבוש[עריכה]
יש נוהגים ללבוש בגדים לבנים ביום הכיפורים, דוגמת מלאכי השרת. בני העדה האשכנזית נוהגים ללבוש קיטל (חלוק לבן) ביום הכיפורים.
בתפילה בליל יום הכיפורים לובשים טלית. מתעטפים בטלית לפני שקיעת החמה ומברכים עליה.
סדר העבודה בבית המקדש[עריכה]
ערך מורחב: עבודת כהן גדול ביום הכיפורים
ביום כיפור, יש סדר עבודה מיוחד בבית המקדש, הנעשה כולו בידי הכהן הגדול: הכהן מתוודה ומכפר על עצמו, על שבטו ועל כל עם ישראל, ונכנס אל תוך קודש הקדשים - כמתואר בהרחבה במסכת יומא.
סדר היום בימינו[עריכה]
תפילת ערבית[עריכה]
ליל יום הכיפורים נקרא גם: "ליל כל נדרי", על שם התפילה הפותחת את תפילות היום. בנוסח "כל נדרי" אנו מתירים את נדרינו. לאחר "כל נדרי" מברכים שליח הציבור והקהל את ברכת "שהחיינו". טוב שהציבור יסיים את הברכה לפני שליח הציבור ויענה אמן אחר ברכתו של שליח הציבור.
את הפסוק: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" שבקריאת שמע, אומרים ביום הכיפורים בקול רם. פסוק זה הוא משירת המלאכים, שבו הם משבחים את ה', וביום הכיפורים עם ישראל דומה למלאכים. מתפללים תפילת עמידה של יום כיפור, ובסופה אומרים וידוי וסליחות. יש הנוהגים לשיר את "שיר היחוד" בסיום התפילה.
תפילת שחרית[עריכה]
תפילת שחרית מתפללים בדומה לתפילת יום טוב רגיל, אך עם שינויים בברכה השלישית (קדושת ה') והרביעית (קדושת היום) בתפילת עמידה, והוספת פיוטים מיוחדים בחזרת הש"ץ.
מוציאים שני ספרי תורה. בספר התורה הראשון קוראים את תחילת פרשת "אחרי מות שני בני אהרן", העוסקת בעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים בבית המקדש. מובא בזוהר הקדוש, שכל מי שמצטער על מיתת שני בני אהרן ומוריד דמעות עליהם, הקב"ה מוחל לו על עוונותיו. העיקר בענין הצער וההתבוננות בפטירתם של הצדיקים הוא שיחדיר ללבו הרהורי תשובה, כי אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו איזובי הקיר. בספר התורה השני קוראים את פרשת קרבנות יום הכיפורים בפרשת פנחס.
לפני תפילת מוסף מוסיפים "הזכרת נשמות", בה מתפללים על קרובים שנפטרו. נוהגים שמי שהוריו בחיים יוצא מבית הכנסת במהלך תפילה זו.
תפילת מוסף[עריכה]
בחזרת הש"ץ במוסף אומרים את "סדר העבודה" הכולל את תיאור עבודתו המיוחדת של הכהן הגדול בבית המקדש ביום הכיפורים. כאשר אומרים בסדר העבודה: "והכהנים והעם העומדים בעזרה וכו'", נוהגים העם ליפול על פניהם. יש להציע בגד וכדומה על הארץ בשעת ההשתחוויה, כי אסור להשתחוות על רצפת אבנים. יש מבני עדות המזרח שאינם נופלים על פניהם בתפילות יום הכיפורים.
תפילת מנחה ומפטיר יונה[עריכה]
בתפילת מנחה קוראים בתורה בפרשת עריות, הכוללת את איסור החיתון עם קרובי משפחה (ויקרא פרק יח). העולה שלישי הוא גם ה"מפטיר". בהפטרה, המוכרת בשם "מפטיר יונה", קוראים את כל ספר יונה, ממנו לומדים על גודלה של תשובה, שבזכותה ניצלו אנשי נינוה למרות שכבר נגזרה עליהם גזירת כליה. יש גם הלומדים מספר יונה על ההשגחה הפרטית: יונה ניסה לברוח מפני ה' כדי שלא יצטרך ללכת ולומר את נבואתו לאנשי העיר נינוה, אך לא הצליח - וכשם שיונה לא הצליח לברוח מפני ה', כך משגיח ה' בהשגחה פרטית על כל אחד ואחד.
תפילת נעילה[עריכה]
התפילה המסיימת את יום הכיפורים היא תפילת הנעילה. בשעה זו נחתם גזר דיננו. תפילת הנעילה נאמרת בחרדת קודש ומבקשים בה מה' שיחתום את גזר דיננו לטובה. את תפילת הנעילה מתחילים להתפלל כשהשמש בראש האילנות, כלומר פרק זמן לפני השקיעה.
קריאת הפסוק: "שמע ישראל, ה' אלקינו ה' אחד", קריאת פסוקים נוספים ותקיעת שופר מסיימים את תפילת הנעילה. התקיעה נועדה, בין היתר, לסמן את סילוק השכינה בסיום היום הקדוש. גם במעמד הר סיני בעת סילוק השכינה נאמר: "במשוך היובל (כלומר השופר) המה יעלו בהר". כמו כן, נועדה תקיעה זו להזכיר לנו את תקיעת השופר של יום הכיפורים בשנת היובל: "בחודש השביעי, בעשור לחודש, ביום הכיפורים, תעבירו שופר בכל ארצכם, וקדשתם את שנת החמישים...". תקיעה זו במקורה נועדה, להחזיר את העבדים למשפחותיהם, ואת האדמות - לבעליהם, כמצות שנת היובל.
תפילת ערבית במוצאי היום[עריכה]
בתום תפילת הנעילה מתפללים תפילת ערבית, הכוללת את נוסח "אתה חוננתנו", כמו במוצאי שבת. לאחר תפילת ערבית מקדשים את הלבנה, כי מאחר וקידוש לבנה מבטא שמחה, לא עושים אותו במהלך עשרת ימי תששובה, בהם אנחנו יראים מחמת ההדין.
במדרש מובא, שבת קול יוצאת במוצאי יום הכיפורים ואומרת: "לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך, כי כבר רצה האלקים את מעשך".
שבירת הצום[עריכה]
הבדלה[עריכה]
מותר לאכול ולשתות במוצאי יום הכיפורים רק לאחר ההבדלה על היין. בשעת ההבדלה מברכים על כוס של יין את ברכת "בורא פרי הגפן". לאחר מכן מברכים את ברכת "בורא מאורי האש" על נר שדלק ביום הכיפורים או על נר שהדליקו במוצאי יום הכיפורים מנר שדלק במשך היום. לאחר מכן מברכים את ברכת ההבדלה: "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם המבדיל בין קודש לחול וכו'". לאחר גמר ברכת ההבדלה שותה המבדיל את היין. במוצאי יום הכיפורים אין מברכים בהבדלה על בשמים.
אכילה[עריכה]
אוכלים ושותים במוצאי יום הכיפורים, ויש מתחילים בבניית הסוכה כדי לצאת ממצוה למצוה, ממצות יום הכיפורים למצות סוכה, ומקיימים את הפסוק: "ילכו מחיל אל חיל - יראה אל אלקים בציון".
נוהגים לזמר את הפיוט "המבדיל בין קודש לחול/ חטאותינו הוא ימחול" שיש אומרים שחובר דווקא למוצאי יום כיפור.
קישורים[עריכה]
- שיעורים בעניינו של יום הכיפורים, באתר ישיבה.
- הרב יצחק פנגר, סודו של יום כיפור, באתר הידברות.