חולקין

הגדרה[עריכה]

כאשר אין ראיות אחרות ויש דררא דממונא, מחלקים את הדבר בין שני בעלי הדין.

(וסומכוס סובר שבכל ספק ממון שיש דררא דממונא (תוס' בבא קמא לה:) חולקין)^[1](, ואפילו כאשר יש מרא קמא (תוס' בבא בתרא ב. ד"ה לפיכך)).

לדוגמא, קנה פרה או שפחה וילדה, זה אומר עד שלא מכרתי ילדה וזה אומר משלקחתי ילדה (בבא בתרא לה.).

מקור וטעם[עריכה]

מקורו מסברא.

בטעמו כתבו התוס' שנחשב ששניהם מוחזקים בחפץ (בבא מציעא צז).

לגבי ודאותו, האם הוא הכרעה ודאית (דין ודאי) או שעדיין אנו מסופקים (דין ספק), ביאר הקונטרסי שיעורים (בבא מציעא א-ה) שעדיין נשאר הספק, אלא שמספק חולקים^[2].

פרטי הדין[עריכה]

גם בהפקר נאמר דין "חולקין", כלומר שבעלים יחלוק עם ההפקר. למשל, כשיש ספק האם הגוזל נמצא בתוך חמישים אמה, ושייך לבעל הקן, או חוץ לחמישים אמה ושייך להפקר - וממילא למוצא אותו - יחלקו (שיעורי ר' שמואל בבא בתרא ח"ב פרק ב סה מדייק מהיד רמ"ה כג:).

חוזק[עריכה]

בסעיף זה נדון בחוזקה של ההכרעה במקרה שהכרעה אחרת סותרת אותה^[3].

ברי עדיף מחולקין (קונטרס הספיקות ח-ז).

רוב עדיף מחולקין (אם אין מוחזק) (קונטרס הספיקות ח-ו).

התופס לאחר שנפסק שחולקין, היא סוגיא בגמרא (בבא מציעא ו.). ולהלכה אין מוציאין מהתופס (רמב"ם וראב"ד טוען ונטען ט-יב, טור שו"ע ורמ"א קלח-ז, [[רמב"ן]] שהובא ב[[קונטרס הספיקות]] ב-ז), אך תוספות כתבו שמוציאין מידו (קונטרס הספיקות ב-ז). ואם חזר הראשון ותפסה, נחלקו הפוסקים: יש אומרים שחולקין (רמב"ם ושו"ע שם), ויש אומרים שמשאירים ביד התופס הראשון ([[ראב"ד]], טור ורמ"א שם).

כל שאר ההכרעות עדיפות מ"חולקין" ודינו לא נאמר בהן.

ראה גם[עריכה]

• מוחזק

• קם דינא

• שניים אוחזין

הערות שוליים[עריכה]