מסעות

ארבעים ושתיים המסעות שנסעו בני ישראל מעת יציאתם ממצרים במשך ארבעים שנה, ואלו הן: א. רעמסס; ב. סוכות; ג. אתם; ד. לפני מגדול; ה. מרה; ו. אילים; ז. על ים סוף; ח. מדבר סין; ט. דפקה; י. אלוש; יא. רפידים; יב. מדבר סיני; יג. קברות התאוה; יד. חצרות; טו. רתמה; טז. רמון פרץ; יז. לבנה; יח. רסה; יט. קהלתה; כ. הר שפר; כא. חרדה; כב. מקהלות; כג. תחת; כד. תרח; כה. מתקה; כו. חשמונה; כז. מוסרות; כח. בני יעקן; כט. חור הגדגד; ל. יטבתה; לא. עברונה; לב. עציון גבר; לג. מדבר צין (היא קדש); לד. הר ההר; לה. צלמונה; לו. פונון; לז. אובות; לח. עיי העברים (עיים); לט. דיבון גד; מ. עלמון דבלתימה; מא. הרי העברים (לפני נבו); מב. ערבות מואב (על ירדן ירחו).

בשנה הראשונה נסעו: 14 מסעות. במשך 38 שנה נסעו: 20 מסעות. בשנה האחרונה נסעו: 8 מסעות.

ממצאים ארכיאולוגים על מסעות בני ישראל במדבר[עריכה]

1. החוקר רון ויאט מצא (וצילם) סלע בקועה בלב מדבר, עם סימנים ברורים שיצאו ממנה שטף מים רבים, אע"פ שאין מתחתיה ולא בכל הסביבה מעיינות ומקורות מים כלל^[1]. והדברים מתאימים מאוד לנס המתואר בספר במדבר כ י-יא: "וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם: וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם:

2. חפירות ארכיאולוגיות במדבר סיני (ב 1956) מראים כי כמה מקומות היו מיושבים באופן זמני על ידי מספר עצום של אנשים (דבר שנחשב כחידה גדולה בעיני ההיסטוריונים, כיון שאזורים אלו כבר היו מדבריים לחלוטין באותה תקופה), וקובעים החוקרים באתרים אלו, שמסיבה לא ידועה אותם מתיישבים נטשו מקומות אלו בפתאומיות, ללא סימני מלחמה או סכנה. והדברים מתאימים להפליא עם מה שמספרת לנו התורה בספר במדבר ט, שהיהודים היו 40 שנה במדבר, וכאשר ענני הכבוד היו נעצרים באיזה מקום, היהודים היו חונים שם ומתיישבים באוהלים, וכאשר הענן היה עולה בפתאומיות, ידעו היהודים שעליהם לנסוע מיד יחד עם הענן. (ומהיכן היה להם לאכול ולשתות? מסופר בתורה שהיו אוכלים "המן" שירד באופן ניסי מן השמים, ושותים מבאר מים ניסי שליווה אותם בכל מסעיהם). יש לציין שמקומות הישובים שנתגלו על ידי ארכיאולוגים, כגון "קדש ברנע", הם אכן מהמקומות המוזכרים בתורה (ספר במדבר פרשת מסעי) שבהם התיישבו היהודים במדבר. ההיסטוריון דניאל לוי^[2] מסביר, שתקופת הישובים שנתגלו בחפירות הנזכרות, תואמת בדיוק לתקופה שיצאו עם ישראל ממצרים. מעניין גם, שבאתרים אלו נמצאו כלי טחינה, דבר שתואם מאוד לתיאור בתורה על צורת הכנת ה"מן" לאכילה במדבר: שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם אוֹ דָכוּ בַּמְּדֹכָה (ספר במדבר יא).

3. החוקר יהושע עציון^[3] מביא שנמצאו בלב המדבר הרבה קבוצות של שדות קבורה, לפעמים בריכוזים ענקיים. והדבר נראה כפלא בעיני כל חוקר, מי ומדוע עשו בית קברות ענקיים באמצע המדבר? והתשובה לכך נמצאת הן בתורה שבכתב הן בתורה שבע"פ. בתורה שבכתב, מסופר על כמה וכמה אירועים, שכאשר עם ישראל חטאו במדבר, אלוקים הטיל עליהם מגפה ומתו בהמוניהם (לדוגמא עיין בספר שמות לב כח: "וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ". ובספר במדבר יא לג: "וְאַף ה' חָרָה בָעָם וַיַּךְ ה' בָּעָם מַכָּה רַבָּה מְאֹד. וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא קִבְרוֹת הַתַּאֲוָה כִּי שָׁם קָבְרוּ אֶת הָעָם הַמִּתְאַוִּים". ובספר מדבר יז יד: "וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה עָשָׂר אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת מִלְּבַד הַמֵּתִים עַל דְּבַר קֹרַח." ובספר במדבר כה ט: "וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף"). ובתורה שבעל פה מתואר שאחרי שעם ישראל חטאו בחטא המרגלים, כל שנה (ביום ט' באב דווקא) היו מתים רבים מן העם.

4. עציון כתב גם, שבאותם היישובים שבאמצע המדבר, היה מצוי שהגגות של הבתים היו עשויים מענפים ולא מאבנים, דבר שהוא מוזר בהחלט. והנה פסוק מפורש בספר ויקרא כג: "כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם".

ראה גם[עריכה]

• מדבר סיני
• ארכיאולוגיה מקראית

הערות שוליים[עריכה]