אין מוקצה לחצי שבת
|
|
דבר שלא היה עליו שם "מוקצה" בכניסת השבת, ובמשך השבת נעשה "מוקצה", ולאחר מכן סרה הסיבה שגרמה לו להיות "מוקצה", דינו הוא, שכל זמן שהוא "מוקצה" - אסור לטלטלו. אולם לאחר שסרה הסיבה שמחמתה הוא נעשה "מוקצה", שוב אין הוא מוקצה ומותר לטלטלו.
לדוגמא: גרוגרות או צימוקים שהיו ראויים לאכילה בכניסת השבת, ובמשך השבת ירדו עליהם גשמים ועשאום לבלתי ראויים לאכילה, ולאחר מכן זרחה עליהם השמש והתייבשו, כל זמן שהם רטובים הרי הם "מוקצה" ואסור לטלטלם, אולם לאחר שהתייבשו, שוב אין הם מוקצה ומותרים בטלטול.
וכן: בגד שנשפכו עליו מים מרובים בשבת, כל זמן שהוא רטוב הרי הוא מוקצה ואסור לטלטלו, אך לאחר שהתייבש, שוב אין הוא מוקצה ומותר לטלטלו.
מחלוקת מהרש"ל וט"ז בדין אין מוקצה לחצי שבת בסכין של מילה[עריכה]
נחלקו הפוסקים בסכין של מילה בשבת, שהוא מוקצה מחמת חסרון כיס, אם אחר המילה מותר לטלטלו. מהרש"ל סובר שכיון שהיה ראוי בין השמשות הותר לכל היום, דאין מוקצה לחצי שבת. וט"ז סובר שאין זה נוגע לעניין אין מוקצה לחצי שבת. שדווקא בדבר שבין השמשות היה ראוי לשימוש, בזה אומרים אין מוקצה לחצי שבת, אבל בסכין של מילה שבין השמשות גם היה מוקצה, אלא שהיה מוכן לשימוש של מצוה למחר, ומראש לא היה ראוי לשימוש לגמרי לכל עניין. [1]
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ ספר טורי זהב על יו"ד - סימן רסו (א) להצניעו בחצר המעורב. כ"כ ב"י בשם רבינו ירוחם ובמהרי"ל כתב שצוה מהר"י סג"ל שתיכף אחר המילה יסירו מידם כל צרכי המילה דחשובים מוקצה להלאה וגם המוהל לא יחזור ליטול האיזמל מן החול שהטיל שם הערלה בהיותו בהול על הפריעה עכ"ל ורש"ל בתשובה כתב גם כן להתיר כמו שכתב רמ"א כאן מטעם שכיון שהיה ראוי בין השמשות הותר לכל היום דאין מוקצה לחצי שבת ואיני כדאי להכריע בין הרים הגדולים אבל נ"ל מבורר לאיסור וראיה ברורה מתלמוד ערוך פ"ק דביצה (דף י"א) תנא ושוין שאם קצב עליו בשר שאסור לטלטלו פירוש התם קאי על עלי שמלאכתו לאיסור לכתוש במכתשת ואפילו הכי מתירין ב"ה לקצב עליו בשר לצורך י"ט וע"ז אמר דאחר שעשה בו צורך י"ט אסור לטלטלו ועוד ראיה מפרק אין צדין (דף כ"ח) שפוד שצלו בו בשר אסור לטלטלו בי"ט לפי שנמאס ומוקצה וכבר נעשה צורך י"ט והאי איזמל ממש הוא כוותייהו דהנך דאחר שנעשה בו המצוה חזר לאיסור מוקצה ומ"ש רש"ל דאין מוקצה לחצי שבת אינו ענין לזה דהך אין מוקצה לחצי שבת הוא בפרק אין צדין (דף כ"ו) בענין שיהיה ראוי בבין השמשות וביום השבת אידחי וחזר ונעשה ראוי דאין איסור מוקצה בזה מה שאין כן כאן שמתחילה בבין השמשות לא היה עליו שם ראוי אלא לעשות צורך י"ט ולא אח"כ ומ"ש ב"י בשם רבינו ירוחם בשם הרמב"ן דמותר לטלטלו אחר המילה דמאחר שטלטל בהיתר מחזירו לאיזה מקום שירצה כו' נראה טעמו דאי היה צריך להשליך האיזמל אחר כך ויהיה אבוד ודאי מימנע ולא מהיל וזה עדיף טפי מהנך ג' דברים שאמר עולא (פרק אין צדין) [פ"ק דביצה] שהתירו סופן משום תחילתן ולא חשבו עולא כי פשוט הוא והנך ג' יש בהו חידוש כדאיתא שם. וע"כ נראה דלא התיר הרמב"ן אלא להצניעו אח"כ באותו חדר שמל שם כדי שלא יהיה אבוד אבל לא למקום אחר מטעם שאמרנו כיון שסגי בלאו הכי וגם בשופר של ר"ה אחר התקיעה כתב רש"ל שם שראה שנהגו איסור לטלטלו אח"כ ותמה הוא ע"ז שם שהרי ראוי לתקוע בו כל היום ולפי מה שכתבתי ניחא שהרי גם העלי והשפוד שרי לעשות בהם צורך י"ט פעם שנית אם ירצה ואפ"ה אסור כל שאינו לצורך יו"ט וה"נ דכותיה שאין לטלטל השופר אם הוא שלא לצורך תקיעה וכ"ש האיזמל אחר המילה אם לא להצניעו באותו חדר שמל שם ותו לא ואפילו לפני המילה אין לטלטלו בחנם כל שאינו לצורך המילה כנלע"ד: