17,711
עריכות
פרשת חקת: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←חטאו של משה
| שורה 14: | שורה 14: | ||
כהמשך לדברים אלו, מסביר הרב קוק ב[[מדבר שור]] (דרוש לה) את טעמה של פרה אדומה. בתהליך טהרת הפרה האדומה, האדם נפגש עם מציאות שמעל ההסתכלות הרגילה. הפרה האדומה מטהרת את הטמאים, ודווקא הטהור העוסק בטהרתה הופך לטמא. היכולת להסתכל מעל המציאות וההבנה כי בהתבוננות רחבה יש גם צדדים חיוביים למוות, מוציאים את האדם מטומאתו ומרוממים אותו לעבר הטהרה. | כהמשך לדברים אלו, מסביר הרב קוק ב[[מדבר שור]] (דרוש לה) את טעמה של פרה אדומה. בתהליך טהרת הפרה האדומה, האדם נפגש עם מציאות שמעל ההסתכלות הרגילה. הפרה האדומה מטהרת את הטמאים, ודווקא הטהור העוסק בטהרתה הופך לטמא. היכולת להסתכל מעל המציאות וההבנה כי בהתבוננות רחבה יש גם צדדים חיוביים למוות, מוציאים את האדם מטומאתו ומרוממים אותו לעבר הטהרה. | ||
==חטאו של משה== | ==חטאו של משה== | ||
בפרשה, מתואר חטאו של משה במי מריבה. על אף שסיפור חטאו של משה במי מריבה מפורש בפסוקים, עדיין לא ברור במה בדיוק חטא משה, מאחר ונראה שרק מילא אחר הוראותיו של הקב"ה. הפרשנים פירשו חטא זה בכמה צורות שונות: | |||
בפרשה, מתואר חטאו של משה | |||
[[רש"י]] (כ,יב) מפרש בעקבות [[ילקוט שמעוני]] (חקת רמז תשסד) שעיקר חטאו של משה היה בכך שלמרות שהקב"ה ציווה אותו לדבר אל הסלע, הוא העדיף להכות אותו במטהו. לפירוש זה, אילו היה משה מדבר אל הסלע היה מתקדש בכך שם שמיים משום שהיו העדה חושבים לעצמם {{ציטוטון| מה סלע זה שאינו מדבר ואינו שומע ואינו צריך לפרנסה מקיים דבורו של מקום קל וחומר אנו}}. | [[רש"י]] (כ,יב) מפרש בעקבות [[ילקוט שמעוני]] (חקת רמז תשסד) שעיקר חטאו של משה היה בכך שלמרות שהקב"ה ציווה אותו לדבר אל הסלע, הוא העדיף להכות אותו במטהו. לפירוש זה, אילו היה משה מדבר אל הסלע היה מתקדש בכך שם שמיים משום שהיו העדה חושבים לעצמם {{ציטוטון| מה סלע זה שאינו מדבר ואינו שומע ואינו צריך לפרנסה מקיים דבורו של מקום קל וחומר אנו}}. | ||
ה[[אבן עזרא]] פירש שעיקר חטאו של משה היה בכך שהכה בסלע פעמיים במקום להכות בו רק פעם אחת כציוויו של הקב"ה. | |||
ה[[רמב"ם]] (שמונה פרקים פרק ד') מפרש שעיקר חטאו של משה היה בכך שכעס והתרגז על העם באומרו "שמעו נא המורים". אמנם, עיקר חטאו של משה לא היה בחטא האישי, אלא בדוגמא האישית אותה הוא שימש לעם. כאשר העם, ובעיקר החכמים שבהם, ראו את רוגזו של משה, הם חשבו כי גם הקב"ה כועס עליהם כאשר לא היה לדבר סיבה ממשית. חטאו של משה מפורש בדברי הקב"ה בכך שהמרה את פיו של הקב"ה, משום שמשה במעשיו הטעה את העם באשר למידותיו של ה' וגרם להם לחשוב שייתכן שהוא אכזרי בכך שהוא רוגז על בקשתם למים. | ה[[רמב"ם]] (שמונה פרקים פרק ד') מפרש שעיקר חטאו של משה היה בכך שכעס והתרגז על העם באומרו "שמעו נא המורים". אמנם, עיקר חטאו של משה לא היה בחטא האישי, אלא בדוגמא האישית אותה הוא שימש לעם. כאשר העם, ובעיקר החכמים שבהם, ראו את רוגזו של משה, הם חשבו כי גם הקב"ה כועס עליהם כאשר לא היה לדבר סיבה ממשית. חטאו של משה מפורש בדברי הקב"ה בכך שהמרה את פיו של הקב"ה, משום שמשה במעשיו הטעה את העם באשר למידותיו של ה' וגרם להם לחשוב שייתכן שהוא אכזרי בכך שהוא רוגז על בקשתם למים. | ||
ה[[רמב"ן]] (כ,א) הקשה על פירוש זה מכך שמדברי התורה "מריתם את פי" משמע שמשה ואהרון המרו את פיו של הקב"ה ולא רק שימשו דוגמא רעה לעם. בנוסף, הרמב"ם מסביר רק את חטאו של משה, אך בפסוקים לא מובא שאהרון גם כעס למרות שנאמר שגם הוא נכלל בחטא. לכן, העדיף לפרש כ[[רבינו חננאל]] שחטאו של משה נבע מכך שאמר "המן הסלע הזה '''נוציא''' לכם מים". לשיטתו, משה נענש על כך שלא דקדק בלשונו, ונתן לעם להבין שהוא מוציא את המים על ידי כישוף או כוח כלשהו, ולא מכוחו של הקב"ה. | ה[[רמב"ן]] (כ,א) הקשה על פירוש זה מכך שמדברי התורה "מריתם את פי" משמע שמשה ואהרון המרו את פיו של הקב"ה ולא רק שימשו דוגמא רעה לעם. בנוסף, הרמב"ם מסביר רק את חטאו של משה, אך בפסוקים לא מובא שאהרון גם כעס למרות שנאמר שגם הוא נכלל בחטא. לכן, העדיף לפרש כ[[רבינו חננאל]] שחטאו של משה נבע מכך שאמר "המן הסלע הזה '''נוציא''' לכם מים". לשיטתו, משה נענש על כך שלא דקדק בלשונו, ונתן לעם להבין שהוא מוציא את המים על ידי כישוף או כוח כלשהו, ולא מכוחו של הקב"ה. | ||
[[רבי יוסף אלבו]] פירש ב[[ספר העיקרים]] (מאמר ד פסקה כב) שעיקר חטאם של משה ואהרון היה מכך שלא התנהגו באופן נחרץ מספיק כלפי העם. לדבריו, {{ציטוטון|אילו היו משה ואהרון גוזרים שייבקע הצור, היה ה' בלי ספק מקיים דבר עבדו והיה נקדש בזה לעיני העם}}{{הערה| דברים אלו הם כשיטתו לעניין מה שמשה גזר גם על האדמה להיבקע בפרשת קרח, ועיין שם שיש שחלקו וסברו שגם זה היה מטעם ציוויו של הקב"ה}}. מנגד, כאשר משה ואהרון לא עשו זאת באופן מיידי אלא ברחו מפני הקהל, הראו בכך חוסר אמונה כלפי העם. | |||
==קישורים חיצוניים== | ==קישורים חיצוניים== | ||