אנציקלופדיה תלמודית:קידוש העיר והעזרות: הבדלים בין גרסאות בדף

הגדרת הערך - סדר קידוש העיר ירושלים<ref>ועי' ציון 241, שי&quot;ס שאף שאר ערי-חומה (ע&quot;ע).</ref> והעזרות של בית המקדש, והמקומות שמוסיפים לאחר מכן על גבולותיהם.   

== '''דינם וגדרם''' ==

קידוש העזרה צריך לעשותו בשעת הבנין<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142578&pageid=00003_0028.LST&rect=2393,9195,2393,9195&pagewidth=4369 גמ' שבועות טו ב]. ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142016&pageid=14201600005.LST רמב&quot;ם ביה&quot;ב פ&quot;א], שלא הזכיר ענין זה, ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?5537&pageid=Y0105.LST עבודת הלוים שבועות שם], שסמך על מה שהזכיר במק&quot;א שחביבה מצוה בשעתה, ועי' ציונים 10, 20. ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?28059&pageid=P0111.LST&rect=972,754,972,754&pagewidth=1583 אילת השחר שם], שהסתפק אם דין זה מעכב את חלות הקדושה, או שאינו אלא למצוה.</ref>, דהיינו ביום שגמרו לבנותה<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?154966&pageid=P0073.LST ריטב&quot;א שם], וכ&quot;מ ב[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?154760&pageid=P0068.LST&rect=818,671,821,672&pagewidth=1553 תוס' הרא&quot;ש] שבציון 11. ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?5537&pageid=Y0105.LST עבודת הלוים שם], הטעם משום שחביבה-מצוה-בשעתה (ע&quot;ע). </ref>, שנאמר בבנין המשכן: ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן וימשח אותו ויקדש אותו<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?22033&pageid=P0116.LST במדבר ז א]. [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?154966&pageid=P0073.LST ריטב&quot;א שם]; [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?154760&pageid=P0068.LST&rect=818,671,821,672&pagewidth=1553 תוס' הרא&quot;ש שם]. ועי' רידב&quot;ז סנהדרין פ&quot;א ה&quot;ג. ועי' זבחים כד א, שדוד קידש את העזרה, ועי' תוס' שם ד&quot;ה הואיל, שאע&quot;פ ששלמה בנה הבית, דוד קידשה, ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?50660&pageid=P0048.LST&rect=805,670,805,670&pagewidth=1744 מקד&quot;ד קדשים סי' א אות ב בתי' א], שצ&quot;ל שדוד עשה קלעים, כדי שיהיה הקידוש בשעת הבנין, ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?50660&pageid=P0049.LST עי&quot;ש בתי' ב], שדוד קידש קדושת פה ע&quot;פ נביא ואורים ותומים, והדין שיהיה הקידוש בשעת הבנין, היינו סדר הקידוש בשיירי מנחה, ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?61123&pageid=P0178.LST&rect=914,1772,914,1772&pagewidth=1745 חזו&quot;י לתוספתא פ&quot;ג ה&quot;ב], שדוד קידש המקום להיות ראוי לקדושת עזרה, אבל קדושת שכינה לא שרתה עד שנגמר הבנין ע&quot;י שלמה.</ref>. ומטעם זה אין מקדשים את העזרה בלילה<ref>גמ' שבועות טו ב; עי' ירושלמי סנהדרין פ&quot;א ה&quot;ג, וקה&quot;ע שם.</ref>, שאי אפשר שיהיה הקידוש ביום גמר הבנין, כיון שאין בונים את בית המקדש בלילה<ref>ע&quot;ע בית המקדש ציון 122 ואילך, וע&quot;ש ציון 124 שביהמ&quot;ק שנבנה בלילה פסול לעבודת היום. גמ' שבועות שם; עי' ירושלמי וקה&quot;ע שם. ועי' שו&quot;ת דובב מישרים ח&quot;ג סי' קכט אות א, שבי' ד' הירושלמי שעצם הקידוש א&quot;א לעשותו בלילה, משום שהוא צריך אורים ותומים (עי' ציון 70), ואין נשאלים באו&quot;ת בלילה (ע&quot;ע אורים ותמים ציון 62), וצ&quot;ב, שהשאלה באו&quot;ת אינה צריכה להיות בגמר הבנין. ועי' מקדש דוד קדשים סי' א אות א.</ref>. וכן מטעם זה אין מקדשים אותה בשבת<ref>עי' ירושלמי סנהדרין פ&quot;א ה&quot;ג, וקה&quot;ע שם. </ref> וביום טוב<ref>גמ' שבועות טו ב; ירושלמי שם.</ref>, שאי אפשר שיהיה הקידוש ביום גמר הבנין, כיון שאין בונים את בית המקדש בשבת וביום טוב<ref>ע&quot;ע בית המקדש ציון 131 ואילך. גמ' שבועות שם; עי' ירושלמי שם, וקה&quot;ע שם. ועי' מרה&quot;פ שם, שדין זה הוא רק לסוברים בציון 17 שבונים ואח&quot;כ מקדישים, ולדעתם צריך לקדש בשעת הבנין, ועי' ציון 18. ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?14216&pageid=Y0013.LST דובב מישרים שם אות ג], שבי' ד' הירושלמי שעצם הקידוש א&quot;א לעשותו בשבת ויו&quot;ט, משום שהוא צריך אורים ותומים (עי' ציון 70), ואין נשאלים באו&quot;ת בשבת ויו&quot;ט (וע&quot;ע אורים ותמים ציון 64), וצ&quot;ב, שהשאלה באו&quot;ת אינה צריכה להיות בגמר הבנין, ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?102865&pageid=S0011.LST בן פורת ח&quot;א סי' ב אות ט], שממה שהירושלמי לא כ' הטעם משום שבנין ביהמ&quot;ק אינו דוחה שבת ויו&quot;ט, משמע שהוא איסור מצד עצמו לקדש בשבת ויו&quot;ט, שלא נתבאר טעמו, ולדעתם האיסור הוא גם לסוברים שמקדישים ואח&quot;כ בונים. </ref>. ויש אחרונים שכתבו בדעת אמוראים בירושלמי, שעושים את קידוש העזרה קודם הבנין<ref>עי' ירושלמי שם: אתפלגון ר&quot;י ור&quot;ל, חד אמר בונין ואח&quot;כ מקדישין, וחרנה אמר מקדישין ואחר כך בונין, ועי' פ&quot;מ וטל תורה וגליוני הש&quot;ס שם, שהסוברים שמקדישין ואח&quot;כ בונין סוברים שמקדשים את מקום התוספת קודם הבנין. ועי' ירושלמי שם: מאן דמר בונין ואחר כך מקדישין אין רואין את המחיצות כילו הן עולות, ועי' פ&quot;מ שם שפי', שאם יקדשו את המקום ואח&quot;כ יבנו את המחיצות יש בהן מעילה כמו בקרבן עולה, ויבואו הבונים למעול בהן. ועי' מש&quot;כ לבאר בטל תורה שם ובגליוני הש&quot;ס שם. ועי' קה&quot;ע ונו&quot;י ורידב&quot;ז שם, שפי' מחלוקת האמוראים שם בע&quot;א, ולפירושם הירושלמי אינו חולק על הבבלי. </ref>, וצידדו בדעתם, שאפשר לקדשה בשבת ויום טוב<ref>מראה הפנים שם, לשיטתו בציון 17. </ref>. קידוש תוספת העזרה, יש ראשונים סוברים שצריך לעשותו בשעת הבנין<ref>עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?142578&pageid=00003_0027.LST תוס' שבועות טו א סוד&quot;ה אין], שהעמידו הסוגיא בתוספת העזרה.</ref>. ויש שצידדו בדעת ראשונים, שדין קידוש בשעת הבנין לא נאמר כלל בתוספת העזרה<ref>עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?181483&pageid=P0092.LST תורת הקודש ח&quot;ב סי' יח אות ב], ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?154911&pageid=P0050.LST&rect=818,1895,818,1895&pagewidth=1885 באר יעקב שבועות סי' כ אות ב], בד' רמב&quot;ם שהשמיט הדין של הקידוש בשעת הבנין, ועי' ציון 9.</ref>. קידוש העיר, צידדו אחרונים שאף הוא צריך לעשותו ביום גמר הבנין<ref>עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?181483&pageid=P0091.LST&rect=882,343,882,343&pagewidth=1827 תורת הקודש שם אות א], וע&quot;ש שכ&quot;מ מכך שאף הוא אופן עשייתו נלמד מקידוש המשכן, עי' ציון 75.</ref>, וכמו כן, צידדו אחרונים שאין עושים אותו בלילה, אף על פי שאפשר לבנות את העיר בלילה<ref>עי שו&quot;ת חקרי לב או&quot;ח סי' לט ד&quot;ה ואחר הישוב (סח א), ועי&quot;ש בטעם הדבר, שהרי אינה בכלל מקדש ומשכן שאין בונים אותם אלא ביום. </ref>, לפי שהוא נעשה בשיר<ref>עי' ציון 121.</ref>, ואין אומרים שירה אלא ביום<ref>ע&quot;ע שיר. שו&quot;ת חקרי לב שם, וע&quot;ש שהיינו לסוברים שכל הדברים שאמרו שמקדשים בהם מעכבים, ע&quot;ע בית המקדש ציון 263 ואילך, אבל לסוברים שדי באחד מהם, ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 265, ולדעתם השיר אינו מעכב, חל הקידוש גם אם נעשה בלילה. ועי' חקרי לב שבציון 121, שהנדון אם שיר מעכב אינו תלוי במחלוקת הנ&quot;ל, אלא אם חיובו הוא מה&quot;ת או מדרבנן, עי' ציון 265 ואילך, וצ&quot;ב. </ref>.

גבולות ירושלים* ותחום העזרות שנתקדשו על ידי דוד ושלמה בזמן בית המקדש<ref>ע&quot;ע בית המקדש ציון 248 ואילך, וע' ירושלים ציון 98.</ref>, מוסיפים עליהם<ref>עי' משנה סנהדרין ב א ושבועות יד א; רמב&quot;ם בית הבחירה פ&quot;ו ה&quot;י. ועי' ציונים 70, 97, שהקידוש צריך להיות ע&quot;פ סנהדרין של שבעים ואחד. </ref>, ומקדשים אותם ככל סדר הקידוש הראשון<ref>עי' משנה שבועות שם; עי' רמב&quot;ם שם הי&quot;א – י&quot;ג.</ref>. וכן מצינו שבימי בית ראשון הוסיפו על העיר וקידשו את התוספת<ref>עי' נספח לע' ירושלים ציון 8. וע&quot;ש ציונים 18, 134, 155 ואילך, שאפשר שבזמן בית ראשון הוסיפו עוד על העיר בלי לקדש את התוספת.</ref>.

הוספה על העזרה נחלקו ראשונים אם רשאים בית דין לעשותה בלא סמך מהכתוב: יש שכתבו שאינם רשאים<ref>תוס' זבחים לג א ד&quot;ה וליעבד. </ref>, שנאמר: הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל<ref>דה&quot;י א כח יט.</ref>, ולמדים מהכתוב שאסור לשנות מתבנית בית המקדש<ref>ע&quot;ע בית המקדש ציון 188. תוס' שם. </ref>. ויש שנראה מדבריהם שבית דין רשאים להוסיף אף בלא סמך מן הכתוב<ref>עי' רש&quot;י שם יד ב ד&quot;ה מה&quot;מ, ופנ&quot;י שם ושם טו א בדעתו; עי' רמב&quot;ם בית הבחירה פ&quot;ו ה&quot;י, ואבי עזרי שם פ&quot;א ה&quot;י ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?154911&pageid=P0050.LST&rect=497,2040,497,2040&pagewidth=1885 באר יעקב שבועות סי' כ אות ב] בדעתו; ראבי&quot;ה חולין סי' אלף קמ. וכ&quot;כ ב[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?193619&pageid=19361900306.LST יערות דבש ח&quot;א דרוש ט]. ועי' יריעות שלמה בית הבחירה פ&quot;ו ה&quot;י, שהסתפק בדעת הרמב&quot;ם. </ref>, משום שנאמר בציווי על עשיית המשכן: ככֹל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וגו' וכן תעשו<ref>שמות כה ט.</ref>, ודרשו: וכן תעשו לדורות<ref>עי' סנהדרין טב; שבועות טו א. עי' ראבי&quot;ה שם. וכ&quot;כ פנ&quot;י שם, לולא ד' רש&quot;י, ועי' להלן. </ref>, שהדבר מסור לבית דין<ref>פנ&quot;י שם.</ref>, או משום שלא נתנה תורה קצבה למידתם, שהרי המקדש שעשה שלמה היה שונה במידותיו ממדות המשכן<ref>ע&quot;ע בית המקדש ציון 192 ואילך. פנ&quot;י שם יד ב, בד' רש&quot;י שם.</ref>, או משום שנאמר: גדול יהיה כבוד הבית<ref>חגי ב ט. </ref>, והוספה על העזרה יש בה תוספת כבוד לבית המקדש<ref>יריעות שלמה שם.</ref>. וביארו אחרונים שלדעתם האיסור שבכתוב &quot;הכל בכתב&quot; אינו אלא לשנות את צורתו של בית המקדש<ref>פנ&quot;י שם; [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?50931&pageid=P0110.LST&rect=370,3602,370,3602&pagewidth=1782 מנחת אליהו ח&quot;ג סי' כה אות ב].</ref>, או לגרוע ממדותיו<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?193619&pageid=19361900306.LST יערות דבש שם]. </ref>, או לעשות בו שינוי שאין בו כבוד לבית<ref>יריעות שלמה שם, לשיטתו בציון 38.</ref>, אבל מותר להוסיף על מדותיו<ref>אחרונים הנ&quot;ל. ועי' באר יעקב שם, שהיינו משום שתוספת העזרה אינה לגמרי בכלל העזרה, עי' ציון 56, ונמצא שאינו משנה מתבנית העזרה. ועי' יריעות שלמה שם ואבי עזרי שם. </ref>. ויש שכתבו בדעתם, שאין תוספת העזרה אסורה משום &quot;הכל בכתב&quot;, משום שהיא נעשית על פי נביא<ref>עי' ציון 69. [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?181483&pageid=P0087.LST&rect=1296,1486,1296,1486&pagewidth=1848 תורת הקודש ח&quot;ב סי' טז אות ג], לסוברים שנביא מעכב בקידוש, עי' ציון 72 ואילך, ועי' תורת הקודש שם, שכ&quot;מ בזבחים סב א, שבדבר הנעשה ע&quot;י נביא אין איסור משום &quot;הכל בכתב&quot;, וע&quot;ע היכל ציון 45. ועי' דברי דוד ותורת משה ופנים יפות שמות כה ט, ושו&quot;ת חת&quot;ס יו&quot;ד סי' רלו. ועי' פנ&quot;י שבועות יד ב, שאע&quot;פ שנעשה ע&quot;פ נביא, מ&quot;מ הוצרכנו למקור לכך שאפשר לעשותו, שהרי אין לנביא רשות לחדש דברים (ע&quot;ע לא בשמים היא ציון 10).</ref>. תוספת העיר, מסורה בידם של בית דין<ref>רמב&quot;ם שם. ועי' ציון 49.</ref>, שיראו אם הוצרכו לכך, שכשם שתוספת העזרה, שהיא מחנה שכינה<ref>ע&quot;ע בית המקדש ציון 173.</ref>, מסורה בידם של בית דין, כך תוספת העיר, שהיא מחנה ישראל, מסורה בידם<ref>פנ&quot;י שם טו א.</ref>, וכן מצינו שגבול ירושלים, שהיא מחנה ישראל<ref>ע&quot;ע בית המקדש ציון 172 וע' מחנות.</ref>, היה שונה במידותיו ממחנה ישראל שהיה במדבר<ref>פנ&quot;י שם. על גבולה של ירושלים עי' נספח לע' ירושלים וע' מחנות.</ref>. וכתבו אחרונים שלדברי הכל רשאים בית דין לעשותה אף בלא סמך מהכתוב, שכן הכתוב &quot;הכל בכתב&quot; לא נאמר על בנין ירושלים<ref>יריעות שלמה שם; מנחת אליהו שם אות ב. </ref>.

תוספות העיר והעזרות יש בהן קדושה גמורה מן התורה, ולפיכך הנכנס בטומאה לתוספת העזרה במזיד חייב כרת*, והנכנס אליה בשוגג חייב קרבן<ref>עי' משנה שבועות יד א; רמב&quot;ם ביאת מקדש פ&quot;ג הי&quot;ב. </ref>. וכן קדשי-קדשים* הנאכלים בעזרה<ref>ע&quot;ע קדשי קדשים.</ref>, נאכלים אף בתוספת העזרה<ref>עי' גמ' שם טו א, וריטב&quot;א שם; עי' רמב&quot;ם ביה&quot;ב פ&quot;ו הי&quot;ג; עי' מאירי שם יד א. ועי' ציון 246.</ref>, וקדשים-קלים* הנאכלים בירושלים<ref>ע&quot;ע קדשים קלים.</ref>, נאכלים אף בתוספת העיר<ref>עי' גמ' שם טו א, וריטב&quot;א שם; עי' רמב&quot;ם שם הי&quot;ב. ועי' ציון 235. וע&quot;ע בית המקדש: קדושתו, דינים נוספים השייכים לקדושת העזרות, וע' ירושלים: קדושתה וקידושה, דינים נוספים השייכים לקדושת ירושלים, ונ' שדינים אלו שייכים גם בתוספת העיר והעזרות.</ref>. ויש אחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שאף על פי שתוספת העיר קדושה, אינה לגמרי בכלל ירושלים<ref>עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?602484&pageid=0143&rect=1633,1259,1633,1259&pagewidth=3000 מצפה איתן ר&quot;ה כט ב], בד' פהמ&quot;ש לרמב&quot;ם ר&quot;ה פ&quot;ד מ&quot;א וסוכה פ&quot;ג מי&quot;ב שירושלים בכלל מקדש ולא בכלל מדינה (ע&quot;ע ירושלים ציונים 44 ואילך, 54), ואעפ&quot;כ מ' בערובין קג א שנתינת הפסח לתנור עם חשיכה נחשבת שבות במדינה.</ref>, ואף על פי שתוספת העזרה קדושה, אינה לגמרי בכלל העזרה, אלא שם תוספת העזרה עליה<ref>[[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?154911&pageid=P0050.LST&rect=497,2040,497,2040&pagewidth=1885\|באר יעקב שבועות סי' כ אות ב]], בד' רמב&quot;ם שבציון 32, שמותר להוסיף על העזרה בלא סמך מן הכתוב. ועי' ציון 42. ועי' באר יעקב שם, בד' רש&quot;י מהדו&quot;ק בשמ&quot;ק כתובות נד ב, וריטב&quot;א שם, שהתוספת בכלל העזרה ממש, ושכ&quot;מ ברש&quot;י שבועות יד א ד&quot;ה שאין.</ref>.

ההוספה על גבולות ירושלים, כתבו ראשונים שהיא עד מקום שירצו בית דין<ref>עי' רמב&quot;ם ביה&quot;ב פ&quot;ו ה&quot;י; מאירי שבועות טז ב. ועי' דרך חכמה שם ס&quot;ק מה, שצידד שמוסיפים אפילו בחו&quot;ל, ועי' ציון ההלכה ס&quot;ק נה, ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?14835&pageid=P0028L.LST&rect=1571,1055,1571,1055&pagewidth=2300 ירושלים עיר הקודש והמקדש, ח&quot;ב, עמ' 49, מרש&quot;י זוין]. ועי' ספר גור אריה יהודה קונט' המועדים סי' יא אות ג, וביה&quot;ל ביה&quot;ב שם ד&quot;ה ולמשוך, לענין הוספת העיר טבריה. </ref>. וכן ההוספה על העזרה, כתבו ראשונים שהיא עד מקום שירצו, מהר-הבית*<ref>רמב&quot;ם שם; מאירי שם. ועי' חי' הגר&quot;מ והגרי&quot;ד פ&quot;א מהל' ביה&quot;ב ה&quot;ה, שמ' שיכולים להוסיף את כל שטח הר הבית, וא&quot;צ שיישאר מקום למחנה לויה, ועי' להלן. </ref>, ויש מן האחרונים שכתבו שצריכים לשייר קצת, להשאיר מקום למחנה לויה<ref>שו&quot;ת דברי יציב חו&quot;מ סי' צ. וע&quot;ע מחנות.</ref>. אבל אין מוסיפים על העזרה יותר מהר הבית<ref>עי' רמב&quot;ם שם. ועי' קרית ספר שם: עד מקום שירצו, והשמיט תיבות &quot;מהר הבית&quot;, ומ' שיכולים להוסיף אף מחוץ להר הבית, ועי' דברי יציב שם. </ref>, שנאמר: בהר ה' יֵרָאֶה<ref>בראשית כב יד.</ref>, ומשמע שלבד ההר אין רשות להוסיף<ref>אור שמח שם, ועי&quot;ש שהביא רמזים נוספים לכך מהתרגומים והמדרשים. ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?50661&pageid=P0170.LST מקדש דוד קדשים סי' כז], שכ' כעי&quot;ז בד' פהמ&quot;ש לרמב&quot;ם בסוף ההקדמה לסדר קדשים.</ref>.

ההיכל*, כתבו אחרונים בדעת ראשונים שאין מוסיפים עליו<ref>עי' ערוה&quot;ש העתיד הל' בית המקדש סי' יג ס&quot;ג, בד' הרמב&quot;ם ביה&quot;ב פ&quot;ו ה&quot;י. וע&quot;ש שכ&quot;מ לשון המשנה סנהדרין ב א (ושבועות יד א) שלא הוזכרה תוספת אלא על העזרות; רש&quot;ש סנהדרין שם; עי' באר יעקב שבועות סי' כ אות ב.</ref>, שנאמר: הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל<ref>דה&quot;י א כח יט. ערוה&quot;ש שם; רש&quot;ש שם; באר יעקב שם.</ref>. ויש ראשונים שכתבו שמוסיפים עליו<ref>עי' תו&quot;י יומא נא ב ד&quot;ה מספקא.</ref>, וכן נראה בירושלמי<ref>עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?602476&pageid=0023&rect=1847,6506,1847,6506&pagewidth=3000 ירושלמי סנהדרין פ&quot;א ה&quot;ג]. ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?602476&pageid=0023&rect=1847,6506,1847,6506&pagewidth=3000 פ&quot;מ שם], שכוונת הירושלמי על העזרות, ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?144633&pageid=P0010.LST&rect=1396,4135,1396,4135&pagewidth=1732 מרגליות הים סנהדרין שם].</ref>.

קידוש העיר והעזרות ותוספותיהן צריך להיות במלך ובנביא ובאורים ותומים ובסנהדרין של שבעים ואחד<ref>משנה שבועות יד א (בתוספת העיר והעזרות, ועי' גמ' שם טו א וטז א, שה&quot;ה בקידוש הראשון). </ref> - על אם צריך לישאל בכל אלה, או שהם צריכים להיות בשעת הקידוש, עי' להלן<ref>ציון 97 ואילך.</ref>; על מחלוקת האמוראים אם כל אלו מעכבים, או שדי באחד מכל אלו, ע&quot;ע בית המקדש<ref>ציון 261 ואילך. </ref> וע' ירושלים<ref>ציון 111 ואילך. </ref> ובנספח לע' ירושלים<ref>ציון 15 ואילך. ועי' להלן ציון 121. ועי' חת&quot;ס שם טו א בתרוץ אחד, שאף אם כל אלו מעכבים היינו לחייב כרת את הנכנס שם בטומאה, אבל להתיר שם אכילת קדשים די בקידוש שנעשה על פי סנהדרין, ומ&quot;מ מדרבנן אסור לאכול שם קדשים אם לא נתקדש בכל אלו. </ref> - שלמדים מן הכתוב בענין קידוש המשכן: ככל אשר אני מראה אותך וגו' וכן תעשו<ref>שמות כה ט. </ref>, ודרשו – מיתור הכתוב<ref>עי' רש&quot;י שבועות טו א ד&quot;ה וכן. ועי' אוה&quot;ח שמות שם, שהתיבות הללו מיותרות, ועי' שלל דוד ורש&quot;ר הירש שם, שהוי&quot;ו של &quot;וכן&quot; מיותרת, ועי' פנ&quot;י שבועות שם.</ref>, או מכך שנכתב בלשון רבים<ref>הדר זקנים שמות שם; עי' פנ&quot;י שם.</ref> - וכן תעשו, לדורות<ref>רב שימי בר חייא שבועות שם; ירושלמי שם פ&quot;ב ה&quot;ב וסנהדרין פ&quot;א ה&quot;ג; רמב&quot;ם ביה&quot;ב פ&quot;ו הי&quot;א.</ref>, וקידוש המשכן היה על ידי משה, שהיה מלך<ref>עי' זבחים קב א, ורמב&quot;ם שם.</ref> - שנאמר: ויהי בישורון מלך<ref>דברים לג ה. </ref>, ודרשו כתוב זה על משה רבינו<ref>שמות רבה פרשה ב סי' ו; תרגום יונתן בן עוזיאל דברים שם; ר&quot;י מיגש שבועות יד ב; פהמ&quot;ש לרמב&quot;ם שבועות פ&quot;ב מ&quot;ב. </ref> - ונביא, והיו שם אורים ותומים<ref>רש&quot;י שם; ר&quot;י מיג&quot;ש שם; פהמ&quot;ש שם. </ref> - שאהרן היה שם<ref>ירושלמי סנהדרין שם; רש&quot;י ור&quot;י מיגש הנ&quot;ל; ר&quot;ח שם טו א; רשב&quot;א שם. ועי' תוס' שם ד&quot;ה וכן תעשו, וריטב&quot;א שם, שאהרן עדיין לא התכהן בזמן הקמת המשכן, ועי' רש&quot;י תענית יא ב ד&quot;ה במה שימש משה, שאהרן היה לבוש בבגדי כהונה בזמן הקמת המשכן, ועי' ערוך לנר סנהדרין טז ב ומשך חכמה שמות כה ט, שקידוש המשכן היה בשמיני למילואים לאחר שהתכהן אהרן. </ref>, או שמשה היה שם, והוא היה לבוש בהם בשבעת ימי המילואים<ref>ע&quot;ע כהן גדול ציון 101. ריטב&quot;א שם בתי' הב', וכעי&quot;ז בחת&quot;ס שם. וע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 96 ואילך, שי&quot;ס שלא היה משה לבוש בהם בשבעת ימי המילואים. </ref>, או שהקב&quot;ה הראה לו את תבנית המשכן בהר סיני, שנאמר: ככל אשר אני מראה אותך<ref>שמות כה ט.</ref>, והרי זה כמי שנשאל באורים ותומים<ref>ריטב&quot;א שם בתי' הא'. ועי' תוס' הרא&quot;ש שם, שאע&quot;פ שלא היו אורים ותומים בשעת הקמת המשכן, נלמד הצורך בהן מיתור הכתוב &quot;וכן תעשו&quot;, ועי' תוס' שם, שאין היתור מספיק לענין צורך אורים ותומים, ואפשר שט&quot;ס נפלה בתוס' הרא&quot;ש, ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?9065&pageid=P0066L.LST&rect=2035,5061,2035,5061&pagewidth=2440 שושנים לדוד שבועות פ&quot;ב מ&quot;ב].</ref> - ושבעים זקנים<ref>עי' ירושלמי סנהדרין שם (עי&quot;ש שהביא מקור מהכתוב (במדבר יא טז): אספה לי שבעים איש מזקני ישראל, וצ&quot;ב שפסוק זה נאמר בענין המתאוננים לאחר הקמת המשכן); רש&quot;י ורמב&quot;ם שם; ר&quot;ח שם; מאירי שם יד א. ועי' תוי&quot;ט שבועות פ&quot;ב מ&quot;ב, שהיינו מהכתוב (שמות כד א): ושבעים מזקני ישראל, שנאמר בזמן מתן תורה (ועי' פנ&quot;י שבועות טו א, שאף שאר האנשים שהתרבו בכתוב &quot;וכן תעשו&quot; מוזכרים בכתוב הנ&quot;ל), ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?9065&pageid=P0066L.LST&rect=2035,5061,2035,5061&pagewidth=2440 שושנים לדוד שם], שהיינו מאלו שהתמנו לסנהדרין בעצת יתרו. ועי' ר&quot;י מיגאש שם, שלא היו סנהדרין בזמן הקמת המשכן, וצורך הסנהדרין נלמד ממשה שהיה שקול כסנהדרין, וכ&quot;כ רש&quot;י סנהדרין טז ב ד&quot;ה וכן, ועי' תוי&quot;ט שם, וחת&quot;ס שבועות טו א, ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?50931&pageid=P0113.LST מנחת אליהו ח&quot;ג סי' כה אות ה]. ועי' רמב&quot;ם סנהדרין פ&quot;ה ה&quot;א, שהצורך שתהיה תוספת העיר והעזרות נעשית ע&quot;פ בית הדין הגדול, נלמד מן הכתוב (שמות יח כב): כל הדבר הגדֹל יביאו אליך, ועי' הג' הרמ&quot;ך שם, שתמה על שלא הביא את הכתוב &quot;וכן תעשו&quot;, ועי' לח&quot;מ שם, שמהכתוב &quot;וכן תעשו&quot; למדנו שתוספת העיר והעזרה הן בכלל &quot;הדבר הגדול&quot;, ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?181483&pageid=P0086.LST תורת הקודש ח&quot;ב סי' טז אות ב], שמהכתוב &quot;כל הדבר הגדול יביאו אליך&quot;, למדנו את הצורך שתהיה שינוי הקדושה ע&quot;י בית דין הגדול (עי' ציון 102), ומהכתוב &quot;וכן תעשו&quot; למדנו שיהיה עצם הקידוש נעשה ע&quot;י בית דין, וכעי&quot;ז ב[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?61123&pageid=P0178.LST חזו&quot;י לתוספתא פ&quot;ג ה&quot;ב], וב[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?50931&pageid=P0111.LST מנחת אליהו ח&quot;ג סי' כה אות ג], וע&quot;ע בית דין הגדול ציון 157. </ref>. ולמדו מזה גם לתוספת העיר שהיא נעשית בכל אלו, שכשם שתוספת העזרה, שהיא מחנה שכינה<ref>ע&quot;ע בית המקדש ציון 173, וע' מחנות. </ref>, נעשית בהם, כך תוספת העיר, שהיא מחנה ישראל<ref>ע&quot;ע ירושלים ציון 73, וע' מחנות. </ref>, נעשית בהם<ref>עי' פנ&quot;י שם. ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?14835&pageid=P0028R.LST ירושלים עיר הקודש והמקדש, ח&quot;ב, עמ' 48, מרש&quot;י זוין].</ref>. ובירושלמי יש שלמדו שהם נעשים בכל אלו, מבית ראשון, שנאמר בו: ויעל דוד כדבר גד<ref>שמואל ב כד יט.</ref>, הרי מלך ונביא, ונאמר בו עוד: ויחל שלמה לבנות את בית ה' בירושלם בהר המוריה אשר נראה לדוד אביהו<ref>דהי&quot;ב ג א.</ref>, ודרשו: אשר נראה, אלו אורים ותומים - שאין שם שמיעה, אלא ראייה, שממנה נודע רצון ה'<ref>קה&quot;ע שבועות פ&quot;ב ה&quot;ב.</ref>, או שעל פי רוח הקדש נאמר לדוד לבנות שם בית<ref>פ&quot;מ סנהדרין פ&quot;א ה&quot;ג. </ref> - לדוד אביהו, זה סנהדרין, שנאמר: שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך<ref>דברים לב ז. ירושלמי סנהדרין פ&quot;א ה&quot;ג ופ&quot;מ.</ref>. ומן האחרונים יש סוברים בדעת תנאים בירושלמי, שאין צריך שיהיו אורים ותומים, מאחר ויש שם נביא ויכולים לעשות הכל על פיו<ref>פ&quot;מ סנהדרין שם, בבי' הירושלמי שם: תניי תמן נביא יש כאן אורים ותומים למה אני צריך, ועי' קה&quot;ע שם שבי' ד' הירושלמי בע&quot;א.</ref>.

==== מהות העשיה על פיהם ====

מלך ונביא וסנהדרין שצריכים להיות בקידוש העיר והעזרות, כתבו ראשונים ואחרונים שצריך לישאל בהם אם לקדש<ref>עי' רמב&quot;ם בית הבחירה פ&quot;ו ה&quot;י, ותוס' יו&quot;ט שבועות פ&quot;ב מ&quot;ב בדעתו; סדרי טהרות כלים פ&quot;א מ&quot;ח סה א (לענין נביא), ועי' ציון 100.</ref>. ואף אורים ותומים, נראה מדברי ראשונים, וכן כתבו אחרונים, שנשאלים בהם<ref>עי' תוס' שבועות טו א ד&quot;ה וכן: וכי נשאלו באו&quot;ת וכו'; עי' תוס' הרא&quot;ש שם; עי' ריטב&quot;א שבציון 83; תוס' יו&quot;ט שם; ועי' פ&quot;מ סנהדרין פ&quot;ג ה&quot;א ד&quot;ה תניי תמן, ומשך חכמה שמות כה ט. </ref>. וביארו אחרונים שאין צריך אלא לישאל בכל אלו, אבל בשעת הקידוש עצמו אינם צריכים להיות אלא הסנהדרין<ref>תוס' יו&quot;ט שם; ערוה&quot;ש העתיד ביהמ&quot;ק סי' יג ס&quot;ז, ועי' ציון 187. ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?28059&pageid=P0111.LST&rect=972,754,972,754&pagewidth=1583 אילת השחר שבועות טו ב], שנסתפק שמא צריכים מלך ונביא להיות בשעת גמר הבנין. ועי' רש&quot;י זבחים נו א ד&quot;ה למעוטי שהזכיר גם או&quot;ת בכלל הדברים שהקידוש נעשה בהם, וצ&quot;ב כונתו. </ref>. ויש מהאחרונים שכתבו לענין אורים ותומים, שאין צריך שיהיו אלא בשעת הקידוש, אבל אין צריך לישאל בהם<ref>סדרי טהרות שם; [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?181483&pageid=P0087.LST&rect=1283,4699,1283,4699&pagewidth=1831 תורת הקודש ח&quot;ב סי' טז אות ג]. </ref>, ומהם שכתבו כן אף לענין מלך ונביא<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?181483&pageid=P0087.LST&rect=1283,4699,1283,4699&pagewidth=1831 תורת הקודש שם].</ref>. ויש מן הראשונים שכתבו בטעם שצריך שיהיו קידוש העיר והעזרות על ידי בית הדין הגדול, שהעזרות קדושתן חמורה משאר ירושלים, וירושלים קדושתה חמורה משאר ארץ ישראל, ואי אפשר לחדש קדושה אלא בבית הדין הגדול<ref>פיהמ&quot;ש סנהדרין פ&quot;א מ&quot;א. ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?181483&pageid=P0086.LST תורת הקודש ח&quot;ב סי' טז אות ב], שהרמב&quot;ם לשיטתו (תמורה פ&quot;ד הי&quot;א, ועי' מהר&quot;י קורקוס שם) שאף בקדשי בדק הבית אין משנים מקדושה קלה לקדושה חמורה, וע&quot;ע הקדש ציון 192 ואילך.</ref>.

== '''אלו שנעשה הקידוש בהם''' ==

קידוש העיר ותוספתה נעשה בשתי תודות<ref>משנה שבועות יד א (בתוספת העיר, ועי' גמ' טז א, שה&quot;ה בקידוש הראשון); רמב&quot;ם ביה&quot;ב פ&quot;ו הי&quot;א (בתוספת העיר). ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?602476&pageid=0024 ירושלמי סנהדרין פ&quot;א ה&quot;ג, וקה&quot;ע ופ&quot;מ שם], שקידוש בית ראשון נעשה בתודות שקרבו בבמה גדולה (ע&quot;ע במה) שבגבעון, ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?162519&pageid=P0031.LST&rect=661,3056,661,3056&pagewidth=1578 מקדש דוד קדשים סי' א ס&quot;ק ב], ועי' זבחי אפרים שבציון 176.</ref>, דהיינו לחמי-תודה*<ref>ברייתא שם טו א; רמב&quot;ם שם. ועי' ראשונים שבציון 145 שהתודות הן במקום קרבנות המילואים, ועי' מקדש דוד קדשים סי' א בדעתם, שאף התודות עצמן מקדשות.</ref>, ובשיר<ref>משנה שם יד א; רמב&quot;ם שם. </ref>. על מהות הלחמים ומקורם, עי' להלן<ref>ציונים 120, 139.</ref>; על סדר הקידוש בהם, עי' להלן: סדר קידוש העיר; על מהות השיר ומקורו, עי' להלן: השיר. קידוש העזרות ותוספותיהן נעשה בשיירי מנחה<ref>גמ' שם טו א: אמר רמי בר חמא, אין העזרה מתקדשת אלא בשירי מנחה, ועי' רש&quot;י שם ד&quot;ה בשירי: עזרה שהוסיפו עליה, ועי' תוס' שם ד&quot;ה אין, ותוס' הרא&quot;ש שם, וריטב&quot;א שם, בתי' ראשון, שה&quot;ה בקידוש ראשון, וע&quot;ע בית המקדש ציון 258; רמב&quot;ם ביה&quot;ב פ&quot;ו הי&quot;ג (בתוספת העזרה). ועי' להלן. </ref>. ויש ראשונים מצדדים לומר בדעת הסוברים שאין מנחה קרבה בבמה*<ref>ע&quot;ע ציון 149 ואילך.</ref>, שלא הוצרכו שיירי מנחה אלא בשעת קידוש תוספת העזרות<ref>עי' תוס' ותוס' הרא&quot;ש וריטב&quot;א שם, בתי' שני. ועי' ראשונים הנ&quot;ל, שזה משום שאי אפשר שיהיה להם שיירי מנחה קודם קידוש העזרות, וע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 259. ועי' [http://tablet.otzar.org/book/book.php?book=13352&width=-17&scroll=0&udid=15470663101531522&pagenum=215 עבודה תמה (ר&quot;ח נתנזון) נעילת שערים (קז ב)], שזה נגד השכל. ועי' מהרש&quot;א שם, שהמשכן שעשה משה, לא היה צריך לקדשו בשיירי מנחה, כיון שלא היתה לו קביעות מקום, ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?162519&pageid=P0030.LST&rect=1113,3900,1113,3903&pagewidth=1579 מקדש דוד קדשים סי' א ס&quot;ק ב], שלא היה צריך לקדשו בשיירי מנחה, כיון שהם נצרכים כדי לחנך את העזרה, והמשכן התחנך במשיחה, ועי' [http://tablet.otzar.org/book/book.php?book=13352&width=-17&scroll=0&udid=15470663101531522&pagenum=214 עבודה תמה שם (קז א)], שחולק.</ref>. על מהות המנחה ומקורה, עי' להלן<ref>ציון 153 ואילך.</ref>; על סדר הקידוש בשייריה, עי' להלן: סדר קידוש העזרות; על אם הוא נעשה אף בשתי תודות, עי' להלן. ויש ראשונים ואחרונים שכתבו שהוא נעשה אף בשיר<ref>רש&quot;י זבחים כד א ד&quot;ה הואיל ושם נו א ד&quot;ה למעוטי ושם ס א ד&quot;ה בשלמא; מרדכי ברכות פ&quot;א סי' ו; עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?602512&pageid=0022&rect=1713,1224,1713,1224&pagewidth=3000 שמ&quot;ק ערכין יא ב בשם הר&quot;י]; [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?7744&pageid=P0070L.LST חקרי לב או&quot;ח סי' לט (סח א)]; [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?21907&pageid=P0086.LST&rect=1170,1769,1170,1769&pagewidth=2203 חי' רבי שמואל (רוזובסקי) פסחים סי' יז אות ב]. וכ&quot;ה פשטות לשון המשנה שם: שאין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא וכו' ובשיר. ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?9192&pageid=XX0106.LST זבחי אפרים זבחים כד א], שתמה מנין שצריך שיר בקידוש העזרה (ועי&quot;ש, שאפשר שמסברא כתב כן רש&quot;י), ועי' רמב&quot;ם בית הבחירה פ&quot;ו הי&quot;ג ומאירי שבועות יד א ושם טז א, שקידוש העזרה נעשה בשיירי מנחה, ולא הזכירו שיר. </ref>. ויש מן האחרונים שכתב, שלא הוצרכו התודות והמנחה בקידוש העיר והעזרות, אלא כדי שיתקדש המקום אף לענין אכילה<ref>עי' מרומי שדה שבועות טו א.</ref>.

קידוש העיר שנעשה שלא בתודות, לסוברים שקידוש העיר שנעשה שלא על פי אחד מאלו ששנינו שהוא נעשה על פיהם<ref>עי' ציון 70.</ref> אינו קידוש גמור<ref>עי' ציון 106.</ref>, אף הוא אינו קידוש גמור<ref>עי' רמב&quot;ם ביה&quot;ב פ&quot;ו הי&quot;ד. ועי' ציון 156, שקידוש העזרה בשיירי מנחה נלמד מקידוש ירושלים בלחמי תודה, ועי' גמ' שם טו ב, שאין למדים שיהיה נעשה בלחמי חמץ כקידוש ירושלים, כיון שאי אפשר, ועי' ריטב&quot;א שם, שאף לסוברים שקידוש ירושלים שנעשה שלא על פי אחד מכל אלו אינו קידוש גמור, אע&quot;פ שלא היה אפשר לעשותו בו, היינו משום אותם הדברים שהיו במשכן, עי' ציון 79 ואילך, אבל לחמי התודה שהחיוב לקדש בהם נלמד מדברי קבלה, עי' ציון 139, הכל מודים שבמקום שאי אפשר לעשותן אינו מעכב.</ref>. ולסוברים שקידוש העיר שנעשה על פי אחד מאלו ששנינו שהוא נעשה על פיהם הרי הוא קידוש גמור<ref>עי' ציון 110.</ref>, יש ראשונים שנראה מדבריהם שאף אם נעשה שלא בתודות, הרי הוא קידוש גמור<ref>עי' רש&quot;י שם טו ב ד&quot;ה ואפילו (ועי' ציון 134); עי' [http://tablet.otzar.org/book/book.php?book=13352&width=-17&scroll=0&udid=15470663101531522&pagenum=211 עבודה תמה (ר&quot;ח נתנזון) נעילת שערים (קה ב)]. וכ&quot;מ במהרש&quot;א שבציון 137.</ref>. ויש אחרונים סוברים שאינו קידוש גמור<ref>עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?5881&pageid=Y0094.LST&rect=1536,2957,1536,2957&pagewidth=3058 יד יהודה שם טו א], וחי' רמ&quot;ש שם טז א, וחזו&quot;א חו&quot;מ ליקוטים סי' כד. ועי' חזו&quot;א שם, שצידד להגיה כן בל' רש&quot;י שם.</ref>, שלא אמרו שדי באחד מכל אלו אלא על אלו שהקידוש נעשה על פיהם, אבל אלו שהקידוש נעשה בהם מעכבים<ref>חי' רמ&quot;ש שם; עי' חזו&quot;א שם.</ref>. קידוש העיר שנעשה שלא בשיר, יש אחרונים שצידדו לומר שאף לסוברים שקידוש העיר שנעשה שלא על פי אחד מאלו ששנינו שהוא נעשה על פיהם אינו קידוש גמור, הרי הוא קידוש גמור, שלדעתם חיוב השיר הוא מדרבנן<ref>עי' ציון 262. [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?7744&pageid=P0067L.LST&rect=1314,2304,1314,2304&pagewidth=2340 חקרי לב או&quot;ח סי' לח (סה א)], ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?7744&pageid=P0068R.LST עי&quot;ש (סה ב)] שצידד לדייק כן מל' רש&quot;י שם טו ב ד&quot;ה ואפילו. ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?7744&pageid=P0070L.LST חקרי לב שם סי' לט (סח א ד&quot;ה ואין לדחות)], שהנדון אם שיר מעכב תלוי במחלוקת הכללית האם כל הדברים שאמרו שמקדשים בהם מעכבים, או שדי באחד מהם, וצ&quot;ב</ref>. קידוש העזרות שנעשה שלא בשיירי מנחה, יש אחרונים סוברים, שלסוברים שקידוש העזרות שנעשה על פי אחד מאלו ששנינו שהוא נעשה על פיהם הוא קידוש גמור, הרי הוא קידוש גמור<ref>מהרש&quot;א שם טו א. ועי' ציון 133.</ref>. ויש חולקים<ref>חי' רמ&quot;ש שם.</ref>.

הצורך בלחמי תודה בקידוש העיר, למדים ממה שנאמר על ידי נחמיה בענין קידוש חומת ירושלים: ואעמידה שתי תודות גדולות<ref>נחמיה יב לא. ירושלמי סנהדרין פ&quot;א ה&quot;ג; עי' שבועות טו א, ורש&quot;י ד&quot;ה שתי תודות. </ref>, ושנינו בברייתא שהן חלות התודה, ולא התודות עצמן<ref>עי' תוספתא סנהדרין פ&quot;ג ה&quot;ב; ברייתא שבועות שם.</ref>, וביארו בתלמוד שהיינו מהכתוב &quot;גדולות&quot;, שאין לפרשו שהן תודות מהמין הגדול, שהיה לו לומר &quot;פרים&quot;, ואין לפרשו שהן התודות הגדולות במינן, כי אין בכך חשיבות כלפי שמים<ref>ר' חסדא בגמ' שם, ועי' תוס' שם ד&quot;ה ללמדך, ורמב&quot;ן ורשב&quot;א וריטב&quot;א שם, וחת&quot;ס שם.</ref>, אלא הן חלות החמץ של קרבן תודה, שהן הגדולות שבחלות התודה, שכל אחת מהן עשויה מעשרון סולת<ref>ע&quot;ע לחמי תודה ציון 178. </ref>, ואילו חלות המצה שבתודה עשויה כל אחת מהן משליש עשרון<ref>ע&quot;ע לחמי תודה ציון 195. ר' חסדא בגמ' שם. ועי' ד' ר' שמואל בר יודן בירושלמי סנהדרין פ&quot;א ה&quot;ג, שמסיומו של הפסוק בנחמיה שם: ותהלוכות מימין על החומה, ולא נכתב: מהלכות, משמע שניטלות ע&quot;י אחר, ועי' קה&quot;ע שם, שהיינו להוכיח שהן עצמן אינן יכולות להלך, דהיינו הלחמים ולא התודות עצמן, ועי' שי&quot;ק שם, שהק' מנין שהקידוש הוא בלחמי החמץ של התודה ולא בבשרן או במצות שלהן. ונ' שממה שנאמר &quot;תהלוכות&quot; למדו שהן הלחמים ולא התודות עצמן, וזה שהן לחמי החמץ למדו ממה שנאמר &quot;גדולות&quot;, ואפשר שלד' הירושלמי א&quot;צ דווקא לחמי חמץ. ועי' פ&quot;מ וטל תורה שם, ויפ&quot;ע שבועות טו א.</ref>. ומכל מקום צידדו אחרונים לומר שחיוב התודות הוא מן התורה, והכתוב הוא בדרך אסמכתא*<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?196564&pageid=IMG_0401A.LST שו&quot;ת חקרי לב או&quot;ח סי' לח]. ועי' ריטב&quot;א שבועות טו א: מדברי קבלה, וקרית ספר בית הבחירה פ&quot;ו: גמרא גמירי לה. ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?13352&pageid=P0109L.LST&rect=1301,746,1301,746&pagewidth=2575 עבודה תמה (ר&quot;ח נתנזון) נעילת שערים (קז א)]. ועי' יד דוד שם ב, שאינה תקנת חכמים, שהרי אמרו שע&quot;פ נביא נאכלת וע&quot;פ נביא נשרפת, עי' ציון 222. ועי' ציון 265.</ref>. ומן הראשונים יש שכתבו ששתי התודות הם במקום קרבנות המילואים שקידשו בהם את המשכן<ref>ר&quot;ח שבועות טו א; ר&quot;י מיגאש שם יד ב; עי' מקדש דוד קדשים סי' א סוף אות ב, בד' רש&quot;י זבחים כד ד&quot;ה כי קדיש דוד. ועי' להלן ציון 120, שהקידוש נעשה בלחמי חמץ של התודה, ועי' רשב&quot;א שם טו א, שתמה שהרי במילואים לא היו לחמי חמץ. ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?13352&pageid=P0109L.LST&rect=1301,746,1301,746&pagewidth=2575 עבודה תמה (ר&quot;ח נתנזון) נעילת שערים (קז ב)], שכוונת הר&quot;ח ור&quot;י מיגש למנחה שבמילואים, ועי' משך חכמה שמות כה ט, שכוונת הר&quot;ח והר&quot;י מיגש לשמיני של מילואים שהיו בו שני קרבנות, חטאת אהרן וחטאת העם, ולדורות נכנסו המנחות תחת החטאות. ועי' הר המריה בית הבחירה ו יב, שתמה עוד, שתודות היו דוקא בעיר, ומלואים היו קידוש של העזרה ולא של העיר, ועי' ציון 176, שי&quot;ס שצריכים תודות אף בקידוש העזרה.</ref>.

במנין חלות התודה שמקדשים בהן את העיר, נחלקו ראשונים ואחרונים: יש סוברים שהן שתי חלות<ref>עי' רש&quot;י שבועות יד ע&quot;א ד&quot;ה ובשתי, ובנחמיה יב לא; מאירי שבועות טו א. וכ&quot;מ ברע&quot;ב שבועות פ&quot;ב מ&quot;ב.</ref>, של שני קרבנות תודה<ref>מאירי שם. וצ&quot;ב אם כן הוא אף לד' רש&quot;י. </ref>. ויש סוברים שהן חלות חמץ של שני קרבנות תודה<ref>רמב&quot;ם בית הבחירה פ&quot;ו הי&quot;ב.</ref>, דהיינו כל החלות שלהם, שהן עשרים חלות<ref>ע&quot;ע לחמי תודה. מלאכת שלמה שבועות פ&quot;ב מ&quot;ב; מלבי&quot;ם נחמיה יב לא. וצ&quot;ב אם כן הוא אף לד' הרמב&quot;ם, ועי' מכתב האמרי אמת ב[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?161476&pageid=P0171.LST&rect=901,3936,901,3936&pagewidth=2024 ספר אבני שהם (רש&quot;מ זילברמן) ח&quot;ב עמ' קסג]. ועי' ר&quot;י מלוניל שם, שהן ארבעים לחמים, וצ&quot;ב.</ref>.

התודות שקידוש העיר נעשה בהן, נחלקו אחרונים בדעת אמוראים וראשונים משל מי הן באות: יש שכתבו שהן באות משל ציבור<ref>שי&quot;ק סנהדרין פ&quot;א ה&quot;ג ד&quot;ה מנחת מאפה, בד' הירושלמי שם, ובדעת הרמב&quot;ם ביה&quot;ב פ&quot;ו הי&quot;ב (ועי' ציון 152); רי&quot;פ לסהמ&quot;צ רס&quot;ג מ&quot;ע נט – ס, בדעת השמ&quot;ק ערכין יא ב אות ו בשם ר&quot;י, ועי' שו&quot;ת אמרי יושר ח&quot;ב סי' קב אות ד, שפי' ד' השמ&quot;ק בע&quot;א, ועי' ציון 152, ועי' חי' ר' שמואל פסחים סי' יז. ועי' מקדש דוד קדשים סי' א אות ב.</ref>. ויש שכתבו שאינן באות משל ציבור, שהרי אין ציבור מביאים קרבן תודה<ref>ע&quot;ע תודה. </ref>, אלא בית דין לוקחים חלות של קרבן תודה שהביא יחיד<ref>שי&quot;ק שם, בד' הבבלי שבועות טו ב (ומ&quot;ש שם: קסברי תוס', נראה ט&quot;ס, וצ&quot;ל: קסבר הבבלי); אמרי יושר שם בלשון א'; דרך חכמה בית הבחירה שם ס&quot;ק נא, בדעת הרמב&quot;ם שבציון 150, ועי' ביה&quot;ל שם ד&quot;ה שתי תודות.</ref>, או שבית דין עצמם מביאים קרבן תודה<ref>שו&quot;ת אמרי יושר שם בלשון הב'.</ref>.

הצורך בשירי מנחה בקידוש העזרה, נלמד מקידוש העיר, שכשם שהעיר מתקדשת בתודה*<ref>עי' ציון 121</ref>, שהיא נאכלת בה, כדין קדשים-קלים* הנאכלים בכל העיר, וכשהיא יוצאת ממנה נפסלת<ref>ע&quot;ע יוצא (בקדשים) ציון 243. </ref>, כך העזרה מתקדשת בשיירי מנחות, שאין נאכלים אלא בה, וכשיוצאים ממנה נפסלים<ref>גמ' שבועות טו א; רמב&quot;ם בית הבחירה פ&quot;ו הי&quot;ג. ועי' ציון 144, שהחיוב לקדש את העיר בתודות הוא מה&quot;ת, ונ' שה&quot;ה קידוש העזרה בשיירי מנחה.</ref>.

==== מהותן ====

המנחה שמקדשים בשייריה את העזרה, נראה מדברי ראשונים שהיינו אחת מכל המנחות<ref>עי' רשב&quot;א שבועות טו א, ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?162519&pageid=P0029.LST&rect=669,501,669,501&pagewidth=1579 מקדש דוד קדשים סי' א ס&quot;ק ב], שדקדק כן מלשון הגמ' שם: אין העזרה מתקדשת אלא בשירי מנחה וכו', ומ' בכל מנחה, וכ&quot;מ ברש&quot;י שם ד&quot;ה בשירי, ועי' גי' הר&quot;ח בגמ' שם שירי מנחות, לשון רבים, וכ&quot;כ הרמב&quot;ם בית הבחירה פ&quot;ו הי&quot;ג. </ref>, הנאכלות לכהנים<ref>רש&quot;י שם. </ref>, ומהם שהוסיפו שהיינו בחלות הנעשות מהן<ref>רש&quot;י שם. ועי' מרחשת ח&quot;ב ליקוטים סי' ו אות ה בד' הרמב&quot;ם בית הבחירה פ&quot;ו הי&quot;ג, ומ' בדבריו שא&quot;צ לעשות מהן חלות. </ref>. ויש שכתבו שהם שיירי מנחה של תודה<ref>ר&quot;י מיגש שם.</ref>, דהיינו שיירי לחמי התודה<ref>רשב&quot;א שם, בד' ר&quot;י מיגש הנ&quot;ל, ועי&quot;ש מה שהק' עליו. ועי' אחרונים שבציון 162, שתמהו, שבד' ר&quot;י מיגש מפורש שכונתו למנחת נסכים של תודה, ועי' ציון הנ&quot;ל.</ref>, או שיירי מנחת-נסכים* שבאה עמה<ref>עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?10515&pageid=S0261.LST&rect=2126,8551,2126,8551&pagewidth=3009 רי&quot;פ פערלא לסהמ&quot;צ רס&quot;ג מ&quot;ע נט – ס], ומכתב האמרי אמת שהובא ב[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?161476&pageid=P0171.LST&rect=1378,1027,1378,1027&pagewidth=2034 ספר אבני שהם (רש&quot;מ זילברמן) ח&quot;ב עמ' קסג], ודרך חכמה בית הבחירה פ&quot;ו ציון ההלכה ס&quot;ק עה, בד' ר&quot;י מיגש הנ&quot;ל, ועי' אחרונים הנ&quot;ל, שתמהו, שהלא מנחת נסכים עולה כולה למזבח (ע&quot;ע הנ&quot;ל), ואין לה שירים כלל.</ref>. ובתלמוד ירושלמי אמרו שמקדשים במנחת מאפה<ref>ירושלמי סנהדרין פ&quot;א ה&quot;ג.</ref>. וביארו אחרונים שהיינו מנחת מאפה תנור<ref>עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?162519&pageid=P0029.LST&rect=669,501,669,501&pagewidth=1579 מקדש דוד שם]. ועי' שי&quot;ק שם, לדעתו בציון 150 שהתודות שמקדשים בהן את תוספת העיר צריכות להיות משל ציבור, שכונת הירושלמי למנחת חביתין של כה&quot;ג שאופים אותה קודם שנעשית במחבת, ע&quot;ע חבתין ציון 192^א ואילך, שאף היא באה משל ציבור, ע&quot;ש הטעם שמקדשים דוקא במנחת חביתין ולא בשאר מנחות הבאות משל ציבור. וצ&quot;ב שהרי מנחת חביתין אינה באה משל ציבור אלא באופנים מסוימים, ע&quot;ע הנ&quot;ל ציונים 10, 39 ואילך.</ref>, שכשם שקידוש העיר נעשה ב&quot;לחם&quot;, דהיינו לחמי תודה<ref>עי' ציון 120.</ref>, כך קידוש העזרה נעשה ב&quot;לחם&quot;, והיינו מנחת מאפה שהיא לחם לפי שהיא נאפית בתנור<ref>ע&quot;ע מנחות. [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?162519&pageid=P0029.LST&rect=669,501,669,501&pagewidth=1579 מקדש דוד שם], ועי&quot;ש שכ&quot;מ בריטב&quot;א שם, שקידוש העזרה צריך להיות בלחם.</ref>.

==== מניינן ====

מנין החלות העשויות משיירי המנחה שמקדשים בהם את העזרה, כתבו אחרונים שהן שתי חלות<ref>עי' יד יהודה דלהלן; תפא&quot;י שבועות פ&quot;ב מ&quot;ב. </ref>, וכן נראה מדברי ראשונים<ref>עי' רש&quot;י שם טו א ד&quot;ה בשירי. </ref>. ויש שצידדו לומר שהן שתי חלות הבאות משיירי שתי מנחות<ref>עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?5881&pageid=S0030.LST יד יהודה שבועות טו א]. ועי' יד יהודה שם, שברמב&quot;ם ביה&quot;ב פ&quot;ו הי&quot;ג מ' שהן שיירי מנחה אחת, ועי' הר המוריה שם ומרחשת ח&quot;ב ליקוטים סי' ו אות ה. ועי' מרחשת שם, ששיירי המנחה אין להם שיעור.</ref>.

==== בעליהן ====

המנחה שקידוש העזרה נעשה בשייריה, באה בין משל ציבור<ref>עי' גמ' שבועות טו ב: אפשר דמקדש בשתי הלחם וכו'; עי' ירושלמי סנהדרין פ&quot;א ה&quot;ג: אלא בלחם הפנים; עי' תוס' שבועות שם א ד&quot;ה אין עזרה: וכ&quot;ת שקידשה במנחת העומר. ועי' ציון 152 ואילך, דעת האחרונים הסוברים שהתודות אינן באות משל ציבור משום שאין תודה בציבור, ונ' שבמנחה שמקדשים בשייריה את העזרה (לסוברים שאינה מנחה של תודה, עי' ציון 157 ואילך), הם מודים שהיא באה משל ציבור.</ref> ובין משל יחיד<ref>עי' ירושלמי שם: במנחת מאפה, והיינו של יחיד, לאחרונים שבציון 163 שסוברים שאין כונת הירושלמי למנחת חביתין, שהרי אמרו שם שאין מקדשים בלחם הפנים ובשתי הלחם, ואין לומר שהיינו מנחת נסכים של קרבנות ציבור, שהרי היא אינה נאכלת, ע&quot;ע מנחות, וכ&quot;מ מדברי רש&quot;י שבציון 158, שהקידוש הוא במנחות הנאכלות לכהנים, ומ' בכל המנחות. ועי' ציון 150 דעת האחרונים שהתודות באות משל יחיד, ונ' שלדעתם אף שיירי המנחה באות אף משל יחיד. </ref>. ומן האחרונים יש שכתבו בדעת אמוראים בירושלמי, שהן באות משל ציבור<ref>שיירי קרבן שם בד' הירושלמי שם.</ref>.

קידוש העזרה, לסוברים ששיירי המנחה שהיא מתקדשת בה, אינה מנחה של תודה<ref>עי' ציונים 157 ואילך, 163 ואילך.</ref>, יש ראשונים סוברים שאין צריך לעשותה בשתי תודות<ref>עי' רש&quot;י שבועות טו א ד&quot;ה בשירי, ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?10515&pageid=S0261.LST&rect=1856,928,1856,928&pagewidth=3231 חי' רי&quot;פ פערלא לסהמ&quot;צ לרס&quot;ג עשין נט-ס] בדעתו; תוס' זבחים כד א ד&quot;ה הואיל (הראשון); עי' רמב&quot;ם בית הבחירה פ&quot;ו הי&quot;ג, ושפ&quot;א זבחים שם בדעתו; מאירי שבועות יד א.</ref>, ומהם שפירשו בזה אותה שאמר רמי בר חמא: אין העזרה מתקדשת אלא בשיירי מנחה<ref>שבועות טו א. תוס' שם.</ref>. ויש שכתבו שצריך לקדשה גם בשתי תודות<ref>עי' רש&quot;י זבחים שם ד&quot;ה הואיל, וצ&quot;ק, טה&quot;ק, ושפ&quot;א שם בדעתו (ועי' רש&quot;י שם נו א ד&quot;ה למעוטי ושם ס א ד&quot;ה בשלמא, שלא הזכיר תודות, ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?11743&pageid=P0041L.LST ראש המזבח זבחים כד א], ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?149459&pageid=P0089.LST מקדש מלך (רצ&quot;פ פרנק) עמ' עב]); עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?602512&pageid=0022&rect=1939,1213,1939,1213&pagewidth=3000 שמ&quot;ק ערכין יא ב, בשם הר&quot;י], ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?10515&pageid=S0261.LST&rect=1836,1068,1836,1068&pagewidth=3231 רי&quot;פ פערלא לסהמ&quot;צ לרס&quot;ג מ&quot;ע נט-ס בדעתו], ועי' ציון 268. ועי' צ&quot;ק וטה&quot;ק ושפ&quot;א שם, שכ&quot;מ במשנה שבועות יד א: אין מוסיפין על העיר ועל העזרות וכו' ובשתי תודות, ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?100897&pageid=Y0106.LST&rect=1601,840,1604,843&pagewidth=3012 חי' ר' ברוך אנג'יל שבועות טו א], ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?5881&pageid=S0030.LST יד יהודה שם]. ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?162519&pageid=P0033.LST מקדש דוד קדשים סי' א סוף אות ב], שצידד שהיינו משום שהתודות הן במקום המילואים שהיו בקידוש המשכן ע&quot;י משה, עי' ציון 145, ולפיכך צריך לעשותן אף בקידוש העזרה. ועי' הר המוריה בית הבחירה פ&quot;א ה&quot;י, שצידד לפרש ד' רש&quot;י במקום שא&quot;א לקדשה בשיירי מנחה, וכעי&quot;ז ב[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?9192&pageid=XX0105.LST זבחי אפרים זבחים כד א], ופי' כן ד' הירושלמי שבציון 119. ועי' שעורי הגרי&quot;ד שם. ועי' רש&quot;י מגילה י א ד&quot;ה לאו: בתודות ובשיר, ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?9036&pageid=Y0104.LST הר המוריה שם פ&quot;ו הי&quot;א].</ref>, מהם שפירשו שכונת רמי בר חמא היתה להוסיף שצריך לעשותה אף בשיירי מנחה<ref>שפ&quot;א שם.</ref>, ומהם שפירשו שקידוש אויר העזרה נעשה בשיירי מנחה, וקידוש רצפת העזרה נעשה בשתי תודות<ref>עי' טה&quot;ק שם. ועי' רש&quot;י שם ס א ד&quot;ה בשלמא, שהזכיר לענין קידוש הרצפה שיירי מנחה ולא תודות, וצ&quot;ב.</ref>. ויש שכתבו, שלכתחילה צריך לעשותה בשיירי מנחה, ובדיעבד אפשר לעשותה בשתי תודות<ref>עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?5881&pageid=S0030.LST יד יהודה שבועות טו א].</ref>.

קידוש העיר בשתי התודות<ref>עי' ציון 119 ואילך.</ref>, נעשה בהולכתן<ref>משנה שבועות יד א.</ref>, שנאמר: ותהלוכות מימין מעל החומה<ref>נחמיה יב לא. עי' גמ' שם טו א וירושלמי סנהדרין פ&quot;א ה&quot;ג.</ref>. על אופן ומקום הולכתן, עי' להלן<ref>ציון 186 ואילך.</ref>. ויש סוברים שאף אכילת אחת מן התודות – על אופן אכילת התודה, מהותה וגדרה, עי' להלן<ref>ציון 220 ואילך.</ref> - בכלל מעשה הקידוש<ref>עי' ציון 237.</ref>.

הולכת לחמי התודה נעשית בשני אנשים שנושאים אותן<ref>עי' רש&quot;י שבועות טו ב ד&quot;ה זו. ונ' שזה לשיטתו בציון 146, שהיו עושים את הקידוש בשני לחמים, אבל לסוברים בציון 149 שהיו עושים את הקידוש בכל לחמי החמץ, אפשר שנשאו אותן יותר משני אנשים, ועי' רמב&quot;ם בית הבחירה פ&quot;ו הי&quot;ב, שכ' בסתם שהיו לוקחים אותן, ולא הזכיר ששנים היו נושאים. ועי' רש&quot;י שם, שכהנים היו נושאים אותן, ועי' יריעות שלמה ביה&quot;ב שם, שזה לשיטתו בציון 236 שהיו נאכלות בביהמ&quot;ק, והרמב&quot;ם שם לא הזכיר שהם כהנים, והר&quot;י מלוניל שם כתב בסתם שהיו אנשים נושאים אותן, ועי' פי' ר' ישעיה מטראני לנחמיה יב לא. </ref>, ובית דין מהלכים עמהם<ref>משנה שבועות יד א. ועי' ערוה&quot;ש העתיד ביהמ&quot;ק סי' יג ס&quot;ז, ע&quot;פ סנהדרין יד ב, שהיינו ב&quot;ד של ע&quot;א. </ref>, אחריהם<ref>עי' גמ' שם טו ב (לגי' שלפנינו); [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?602295&pageid=0060&rect=1688,6834,1688,6834&pagewidth=3000 מגילת תענית פ&quot;ו].</ref>, שנאמר בקידוש חומת ירושלים: וילך אחריהם הושעיה וחצי שרי יהודה<ref>נחמיה יב לב. גמ' שם. ועי' הג' הגר&quot;א שבועות שם אות ד, והר המוריה בית הבחירה פ&quot;ו הי&quot;ב בדעתו, שנ' שב&quot;ד היו מהלכים לצידיהם, ועי' הר המוריה שם, שהושעיה וחצי שרי יהודה הם כל העם שהיו מהלכים אחריהם, עי' ציון 190.</ref>. ויש סוברים שאף כל העם מהלכים אחריהם<ref>משנה שבועות יד א (לגי' שלפנינו); גמ' שם ב, לנוסח הג' הגר&quot;א שם אות ה; ילקוט שמעוני נחמיה רמז תתרעא; יד רמה סנהדרין יד ב; מאירי שבועות שם. וכ&quot;מ ברש&quot;י שם טו ב ד&quot;ה הך דמקרבא לחומה (לגי' שלפנינו, ועי' להלן). </ref>. ויש שנראה מדבריהם שאינם מהלכים אחריהם<ref>עי' מגילת תענית (אלול פ&quot;ו) ובמשנה שבירושלמי, שלא הוזכרו התיבות וכל ישראל, ועי' שינויי נוסחאות במשנה שבועות שם שכן הוא בהרבה כ&quot;י ודפוסים, ושבפסוק לא הוזכר ענין זה; עי' רמב&quot;ם בית הבחירה פ&quot;ו הי&quot;ב, והר המוריה שם בד'. ועי' רש&quot;ש שם, שמגיה ל' רש&quot;י באופן שאין ממנו ראיה.</ref>.

אופן הולכת התודות, כתבו ראשונים שהוא בהילוך סביב המקום שרוצים לקדש<ref>רש&quot;י שבועות יד א ד&quot;ה ובשתי ושם טו א ד&quot;ה ואעמידה. ועי' רמב&quot;ם בית הבחירה פ&quot;ו הי&quot;ב. </ref>, כדי להעביר משם את רוחות הטומאה<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?602504&pageid=0145&rect=2220,850,2220,850&pagewidth=3000 מהרש&quot;א ח&quot;א שם טו ב].</ref>. ואף על פי שבהליכתן שם נפסלה התודה החיצונית משום יוצא* חוץ לחומת ירושלים<ref>ע&quot;ע יוצא (בקדשים) ציון 360. ועי' תוס' וריטב&quot;א שבציון 221, שאף בקידוש ראשון שייך פסול יוצא בתודה.</ref>, וקרבן שנפסל אין מקדשין בו<ref>עי' גמ' שם ב: נבנייה למחר ונקדשיה למחר איפסלו בלינה. רשב&quot;א שם. </ref>, מכל מקום חל הקידוש, מאחר ולא נפסלה מחמת דבר אחר אלא מחמת סדר הקידוש<ref>עי' רשב&quot;א שם בפי' ראשון, והערות הגרי&quot;ש אלישיב שם בדעתו, וע&quot;ש מה שהוסיף בביאור דברי הרשב&quot;א. ועי' בית האוצר ח&quot;ב מערכת ב כלל ט אות ג, הטעם שסברא זו אינה מועילה לענין שהתודה לא תפסל משום יוצא. </ref>, או משום שכך הורה הנביא לקדש בהילוך חוץ לחומה<ref>רשב&quot;א שם בפי' שני, ע&quot;פ גמ' שבציון 222.</ref>. ונחלקו ראשונים עד היכן מהלכים: יש סוברים שמהלכים עד סוף המקום שרוצים לקדש<ref>רש&quot;י שם טו א ד&quot;ה ואעמידה, ובנחמיה יב לג; רמב&quot;ם ביה&quot;ב פ&quot;ו הי&quot;ב; עי' ריטב&quot;א שם.</ref>, מהם הסוברים שהיינו מחוץ לחומה של המקום שרוצים לקדש<ref>רש&quot;י שם. וע&quot;ע מעשר שני, שמעשר שני שאינו נפדה אלא חוץ לירושלים, נפדה אפילו פסיעה אחת חוץ לחומה, ועי' רשב&quot;א שם, שלד' רש&quot;י פסיעה אחת ל&quot;ד, שהרי אף חוץ לחומה היה מקודש כל מקום הילוך התודות, וע&quot;ע ירושלים ציון 162.</ref>, ומהם הסוברים שהיינו על החומה בקצה החיצוני שלה<ref>עי' ריטב&quot;א שם, וע&quot;ש שתמה שא&quot;כ מה טעם הסוברים שהחומה עצמה אינה קדושה, ע&quot;ע ירושלים ציון 195 ואילך, ועי' להלן. </ref>, ומהם הסוברים שהיא החומה הקטנה שמלפנים לחומה הגדולה, שהיתה שוה לקרקע<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 197. תוס' פסחים פה ב ד&quot;ה החלונות ושבועות שם ד&quot;ה אמטו, בל' שני.</ref>. ויש חולקים וסוברים שמהלכים מבפנים לחומת המקום שרוצים לקדש<ref>תוס' שם ושם בל' ראשון; רשב&quot;א שבועות שם א, בשם ר&quot;י; ריטב&quot;א שם ב בשם תוס'. ועי' תוס' ורשב&quot;א שם, שהוכיחו כן מדין פדיית המעשר שבציון 199. </ref>, ואותה ששנינו שעובי החומה דינו כלפנים<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 194.</ref>, היינו משום שבליבם של בית דין לקדש אף את החומה<ref>עי' תוס' שם ושם, בל' ראשון; רשב&quot;א שם; עי' ריטב&quot;א שם.</ref>, והיה כח בידם לקדשה<ref>ראשונים הנ&quot;ל.</ref>, כיון שלא היה אפשר לילך בענין אחר<ref>תוס' שבועות שם. ועי' ריטב&quot;א שם.</ref>.

בסדר הליכת שתי התודות נחלקו אמוראים<ref>עי' להלן שהכל מודים שהלכו שתיהן ביחד, ועי' נחמיה יב לא-לח, שנ' ששתי התודות הלכו לשני כיוונים שונים, ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?60527&pageid=P0309.LST&rect=658,2027,658,2027&pagewidth=1598 מלבי&quot;ם שם לא], שחילקו כל אחת מן התודות לשני חלקים, ונמצא שכל אחת מהן הלכה בשני הכיוונים, ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?6669&pageid=Y0023.LST&rect=911,2655,911,2655&pagewidth=2987 אהל משה (לרא&quot;מ הורוויץ) ח&quot;א שבועות טו ב], שזה שהלכו ביחד היינו דווקא בשעת תוספת העיר, אבל בשעת קידוש ראשון הלכו לשני כיוונים, עי&quot;ש הטעם, וצ&quot;ב מהירושלמי שלהלן, שנ' שהמחלוקת היא אף בשעת קידוש ראשון.</ref>: יש סוברים שהן מהלכות זו כנגד – כלומר, לצד<ref>עי' רש&quot;י שבועות טו ב ד&quot;ה זו.</ref> - זו<ref>עי' שבועות שם וירושלמי סנהדרין פ&quot;א ה&quot;ג, מחלוקת ר' חייא ור' שמעון ברבי, ולא נתבאר שם מה דעתו של כל אחד מהם.</ref>, שנאמר בקידוש ירושלים בזמן בית שני: והתודה השנית ההולכת למוֹאל<ref>נחמיה יב לח. </ref>, ולדעתם &quot;מול&quot; היינו כנגד ואצל<ref>עי' קה&quot;ע ופ&quot;מ שם.</ref>, שמצינו שאמר בלק על ישראל: והוא יושב ממולי<ref>במדבר כב ה. עי' ירושלמי שם.</ref>, וישראל היו יושבים בצד מואב<ref>קה&quot;ע שם. ועי' ציון 219. </ref>. ויש סוברים שהן מהלכות זו אחר זו<ref>עי' שבועות שם וירושלמי שם, מח' אמוראים הנ&quot;ל.</ref>, שלדעתם &quot;מול&quot; היינו אחרֵי<ref>קה&quot;ע ופ&quot;מ שם.</ref>, שנאמר במליקת חטאת-העוף*: ומלק את ראשו ממול ערפו<ref>ויקרא ה ח. עי' ירושלמי שם.</ref>, ופירשו שהיינו מקום שרואה את העורף<ref>ברייתא חולין יט ב. קה&quot;ע שם.</ref>, ונמצא שהוא אחריו<ref>קה&quot;ע שם. ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?9036&pageid=S0024.LST&rect=1669,1773,1669,1773&pagewidth=3115 הר המוריה ביה&quot;ב פ&quot;ו הי&quot;ב אות יט].</ref>. וכן פסקו ראשונים להלכה<ref>רמב&quot;ם ביה&quot;ב שם. ועי' כ&quot;מ שם, שכן היא המשמעות הפשוטה, ועי' מהר&quot;א הלוי על מגילת תענית פ&quot;ו שהיינו המשמעות הפשוטה בסוגיית הגמ' שם, וכן של לשון פנימית וחיצונית שנאמרה על התודות, עי' ציון 220, ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?200358&pageid=P00030.LST&rect=1131,3684,1131,3684&pagewidth=1702 חס&quot;ד לתוספתא סנהדרין פ&quot;ג ה&quot;ב], ויריעות שלמה שם, שהיינו המשמעות הפשוטה בכתוב, ועי' שיירי קרבן שם, שכ&quot;מ בברייתא חולין שם, שמפרשים אף את הכתוב &quot;והוא יושב ממולי&quot; באופן זה. ועי' רש&quot;י נחמיה שם, שנ' שפסק שהתודות מהלכות זו בצד זו, ועי' הר המוריה ויריעות שלמה בית הבחירה שם.</ref>.

חלות התודה, שנינו במשנה שהפנימית מהן נאכלת והחיצונה מהן נשרפת<ref>משנה שבועות יד א. ועי' ר&quot;י מיגש שם טו א שהכהנים הם שאוכלים את לחמי התודה, ועי' חי' רבי יחיאל מיכל שם שהק' שהרי לחמי תודה נאכלים לכל אדם, ע&quot;ע לחמי תודה ציון 669, ואין לומר שכונתו לתרומת לחמי תודה הנאכלת לכהנים, ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 674, שהרי הקידוש הוא בלחמי חמץ, עי' ציון 143, ולדעת הר&quot;י מיגש תרומת לחמי החמץ, אינה נאפית חמץ, ע&quot;ע לחמי תודה ציון 158.</ref>, ואף על פי ששתיהן מקדשות כאחת<ref>עי' גמ' שם טו ב: תרוייהו בהדי הדדי קא מקדשי, ושם, שאף לסוברים שהיו מהלכות זא&quot;ז (עי' ציון 214), אין לומר שהראשונה בלבד קידשה את המקום, כיון ששתיהן מצוה אחת הן, ועי' רש&quot;י שם ד&quot;ה וקדשה וד&quot;ה כי, וריטב&quot;א שם בביאורו, שמחמת כן אין הפנימית עדיפה לענין פסול יוצא חוץ לחומת ירושלים, ע&quot;ע יוצא (בקדשים) ציון 360, ועי' תוס' שם ד&quot;ה דקדשה, וריטב&quot;א שם, שאף בקדוש ראשון שייך פסול יוצא, אע&quot;פ שכל זמן שלא קדשה העיר נאכלים קדשים-קלים בכל הרואה (ע&quot;ע קדשים קלים), שכיון שהלכה התודה כל שהוא, התבטל דין הרואה, ועי' מרחשת ח&quot;ב ליקוטים סי' ו אות ג, ועי' ר&quot;ח שם, שנ' שמפרש שמחמת כן לא קדשה ירושלים עד אכילת התודה, ולפיכך היה נראה לאסור אף את אכילת הפנימית, מדין אכילת קדשים קלים מחוץ לירושלים, ועי' ציון 237.</ref>, כך נאמר דין זה על פי נביא<ref>גמ' שם טז א: א&quot;ר יוחנן ע&quot;פ נביא נאכלת וע&quot;פ נביא נשרפת, ועי' רש&quot;י שם: חגי זכריה ומלאכי; ירושלמי סנהדרין פ&quot;א ה&quot;ג. ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?61177&pageid=P0042.LST&rect=952,454,952,454&pagewidth=1655 דרך חכמה ביה&quot;ב פ&quot;ו ס&quot;ק סט], שצידד לומר שלסוברים שהקדושה הראשונה של ירושלים קדשה לעתיד לבוא, ולדעתם זה שקידש עזרא את ירושלים היה לזכר בעלמא, ע&quot;ע ירושלים ציון 108, נאכלו אז שתי התודות.</ref>, ואין טעם בדבר<ref>רש&quot;י שם ד&quot;ה על פי נביא. ועי' קה&quot;ע סנהדרין פ&quot;א ה&quot;ג בד' הירושלמי שם, שלמ&quot;ד שהתודות מהלכות זו אחר זו, הקידוש נעשה בהילוך התודה הראשונה, והתודה השניה מותרת באכילה מעיקר הדין. </ref>. ויש ראשונים סוברים בדעת אמוראים, שלאו דוקא הפנימית נאכלת והחיצונה נשרפת, אלא אותה שיצוה הנביא לאכול נאכלת ואותה שיצוה הנביא לשרוף נשרפת<ref>עי' רמב&quot;ם בית הבחירה פ&quot;ו הי&quot;ב ובפהמ&quot;ש שבועות פ&quot;ב מ&quot;ב; עי' מאירי שם יד א. ועי' פהמ&quot;ש שם, שפי' כן את ד' ר' יוחנן בגמ' שם: ע&quot;פ נביא נאכלת וכו'. וכ&quot;מ בר&quot;ח שם, שדברי ר' יוחנן נאמרו בדרך דחיה למשמעות הפשוטה של המשנה. ועי' רש&quot;ש שבועות טז א, שהלמ&quot;מ היא. ועי' קרית ספר בית הבחירה שם, ומשך חכמה שמות כה ט, ואבי עזרי בית הבחירה שם. ועי' כ&quot;מ שם שהרמב&quot;ם מפרש שר' יוחנן גורס במשנה אחת נאכלת ואחת נשרפת, ועי' שי&quot;ק סנהדרין פ&quot;א ה&quot;ג, שכ&quot;מ ממה שהוצרכו לומר בגמ': ע&quot;פ נביא נשרפת. ועי' רדב&quot;ז בית הבחירה שם, ואלפי יהודה שבועות שם, ויריעות שלמה בית הבחירה שם, ורש&quot;ש שם, שלדעת הרמב&quot;ם דברי המשנה אינם הוראה לדורות אלא שכך היתה הוראת הנביא בקידוש בית שני, וע&quot;ש ברש&quot;ש שכ', שההלמ&quot;מ היא שאיזו שירצו תאכל ואיזו שירצו תשרף, ובבית שני הוראת שעה היתה על פי נביא שהפנימית נאכלת והשניה נשרפת. וצ&quot;ב שברמב&quot;ם שם מ' שהיא הלכה לדורות שהאכילה והשריפה הן על פי נביא. ועי' אבי עזרי שם. ועי' הערות הגרי&quot;ש אלישיב שבועות טו ב, שלד' הרמב&quot;ם אותה שיצוה הנביא לשרוף נקראת לעולם &quot;חיצונה&quot; כיון שקבע הנביא שהיא נפסלת ביוצא, ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?61177&pageid=P0042.LST&rect=880,924,880,924&pagewidth=1655 דרך חכמה ביה&quot;ב שם ס&quot;ק נט], שזה שלא נקט הרמב&quot;ם הפנימית והחיצונית, משום שנחלקו איזו היא כל אחת מהן, עי' ציון 226 ואילך, ואין הכרעה בדבר.</ref>.

במהות הפנימית והחיצונית, נחלקו אמוראים וראשונים בדעתם: א) יש אמוראים סוברים – לדעתם שהיו התודות מהלכות זו כנגד זו<ref>עי' ציון 209. </ref> – שהפנימית היא אותה שקרובה לחומה<ref>ר' חייא או ר' שמעון ברבי (עי' ציון 209) בגמ' שבועות טו ב.</ref>. ונחלקו ראשונים בדעתם: יש סוברים שהיינו אותה הסמוכה לחומת ירושלים<ref>רש&quot;י שבועות טו ב ד&quot;ה הך; תוס' פסחים פה ב ד&quot;ה החלונות; תוס' הרא&quot;ש שבועות שם; ריטב&quot;א שם בשם התוס'.</ref>, ונקראת פנימית משום שהיא מהלכת בין התודה השניה לחומה<ref>תוס' הרא&quot;ש וריטב&quot;א בשם התוס' שם. ועי' רש&quot;י שם: שהיא מהלכת בין העם לחומה, ועי' תוס' פסחים שם בל' ראשון: שהיא מהלכת בין בית דין לחומה, ועי' רש&quot;ש שם שכ' שהיא ט&quot;ס, ויש לגרוס בדבריהם כדברי הראשונים הנ&quot;ל, ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?146684&pageid=P0239.LST&rect=1153,777,1153,777&pagewidth=1753 יד דוד שבועות שם], שיישב לשון רש&quot;י שלפנינו. ועי' תוס' שבועות שם ד&quot;ה אמטו, שהיא נקראת פנימית לפי שיש דבר אצלה, ועי' יריעות שלמה בית הבחירה פ&quot;ו הי&quot;ב, שהיינו החומה.</ref>, או משום שהיא מהלכת לצד ירושלים, לסוברים שהיו מהלכים מחוץ לחומה<ref>עי' תוס' שבועות שם ופסחים שם ורשב&quot;א שם טו א, לראשונים שבציון 199.</ref>. ויש סוברים – לדעתם שהיו מהלכים מבפנים לחומה<ref>עי' ציון 202.</ref> - שהיינו אותה הרחוקה מחומת ירושלים, וסמוכה לחומת העזרה<ref>עי' תוס' פסחים שם. ועי' ירושלמי סנהדרין פ&quot;א ה&quot;ג (לגי' שלפנינו): זו שסמוכה לבית, ועי' פ&quot;מ שם, דהיינו לבית המקדש, ועי' מראה הפנים שם, שצידד לפ' ד' הירושלמי אף לדעת הראשונים שבציון 199 שהתודות הלכו חוץ לעיר, שהתודה שהלכה לצד החומה הלכה גם לצד בית המקדש, ועי' קה&quot;ע שם, גי' אחרת בירושלמי.</ref>. ב) ויש אמוראים סוברים – לדעתם שהיו התודות מהלכות זו אחר זו<ref>עי' ציון 214.</ref> - שהפנימית היא אותה שקרובה לבית דין<ref>ר' חייא או ר' שמעון ברבי (עי' ציון 214) בגמ' שבועות טו ב. עי' ירושלמי סנהדרין פ&quot;א ה&quot;ג, וקה&quot;ע ופ&quot;מ שם.</ref>, שהיו מהלכים אחרי התודות<ref>עי' ציון 188. ועי' ציון 189, שי&quot;ס שב&quot;ד היו מהלכים לצידיהן, ועי' הר המוריה ביה&quot;ב פ&quot;ו הי&quot;ב אות יט, שלדעתם צ&quot;ל שהיינו אותה שקרובה לכל ישראל, עי' ציון 190.</ref>.

מקום אכילת התודה הפנימית, כתבו ראשונים שהוא בסוף המקום שרוצים לקדש<ref>רמב&quot;ם בית הבחירה פ&quot;ו הי&quot;ב; מאירי שבועות יד א. ועי' ר&quot;י מיגש שם טו א שכ' שהאכילה היא במקום שרוצים לקדש ולא הזכיר שהיא בסופו דוקא. </ref>. ויש מצדדים בדעת ראשונים, שהוא בבית המקדש<ref>עי' יריעות שלמה ביה&quot;ב שם, בד' רש&quot;י נחמיה יב מ, ושכ&quot;מ בכתוב שם.</ref>.

קידוש העיר בחלות התודה, יש מן הראשונים שנראה מדבריהם שאינו נעשה בהולכתם בלבד, אלא אף באכילת התודה הפנימית שם<ref>עי' ר&quot;י מיגש שבועות טו א, ורשב&quot;א שם בדעתו; עי' רמב&quot;ם בית הבחירה פ&quot;ו הי&quot;ב, ויריעות שלמה שם בדעתו. וכ&quot;מ בר&quot;ח שבציון 221.</ref>. ויש שכתבו שאין האכילה חלק מן הקידוש<ref>רשב&quot;א שם, וכ&quot;מ ברש&quot;י שם ד&quot;ה שיירי ובזבחים נו א ד&quot;ה למעוטי, לענין קידוש העזרה, ונ' שה&quot;ה לענין קידוש העיר. ועי' רשב&quot;א שם, שהוכיח כן מגמ' שם ב: בשלמא למ&quot;ד זו אחר זו מש&quot;ה הפנימית נאכלת דאתאי חצונה קמא וקידשה לה. ועי' ירושלמי סנהדרין פ&quot;א ה&quot;ג לענין קידוש העיר: מ&quot;ד זו אחר זו נמצא כל מקום וכו', וקה&quot;ע שם. ועי' עבודת הלויים שבועות שם, שכן היא גם שיטת תוס', וצ&quot;ב. ועי' רשב&quot;א שם שפי' דברי הגמ' שם: דבר הנאכל בה מקדשה, שהקידוש נעשה בדבר שדין אכילתו הוא במקום שמקדשים. </ref>.

הולכת חלות התודה במקום שרוצים לקדש, יש מהראשונים שכתב שהיא מקדשת כל מקום שמהלכים שם, אף קודם שהגיעו עד סוף המקום שבדעתם לקדש<ref>רשב&quot;א שבועות טו ב, ע&quot;פ הגמ' שם: בשלמא למ&quot;ד זו אחר זו מש&quot;ה הפנימית נאכלת דאתאי חצונה קמא וקידשה לה. </ref>. ויש שנראה מדבריהם לא כן<ref>עי' ר&quot;י מיגש ורמב&quot;ם שבציון 237, שהקידוש חל באכילת חלות התודה ושיירי המנחה בסוף ההילוך. </ref>.

הקידוש בשיירי המנחה נעשה בהולכתן<ref>עי' רש&quot;י שבועות טו א ד&quot;ה בשירי וזבחים נו א ד&quot;ה למעוטי. ועי' חת&quot;ס שבועות טו א, שב&quot;ד מהלכים עם נושאי המנחה. ועי' שעורי רבי יחיאל מיכל שבועות שם אות סח, שהסתפק בדבר. ועי' מחלוקת הראשונים שבציונים 239, 240 לענין קידוש העיר, אם הולכת לחמי התודה מקדשת כל מקום שמהלכים שם, אף קודם שסיימו ללכת עד המקום שבדעתם לקדש, ונ' שה&quot;ה לענין קידוש העזרה. </ref>. ויש סוברים שאף אכילתן בכלל מעשה הקידוש<ref>עי' ר&quot;י מיגש שבועות טו א, ורשב&quot;א שם בדעתו; עי' רמב&quot;ם בית הבחירה פ&quot;ו הי&quot;ג. ועי' ציון 237. ועי' עבודה תמה (ר&quot;ח נתנזון) נעילת שערים </ref>.

אופן הולכת שיירי המנחה, כתבו ראשונים שהוא בהילוך סביב המקום שרוצים לקדש<ref>רש&quot;י שבועות טו א ד&quot;ה בשירי וזבחים נו א ד&quot;ה למעוטי. ועי' רמב&quot;ם ביא&quot;מ פ&quot;ו הי&quot;ג. ועי' ציון 194 ואילך, הטעמים לכך שאפשר לקדש את העיר בהילוך עם התודות חוץ למקום שהם נאכלות, ונ' שטעמים אלו שייכים גם בקידוש תוספת העזרה בהילוך עם שיירי המנחה חוץ למקום שהם נאכלות. ועי' ציון 198 ואילך, לענין קידוש העיר, מחלוקת הראשונים עד היכן מהלכים עם התודות, ונ' שה&quot;ה לענין הולכת שיירי המנחה בקידוש העזרה. ועי' ציון 208 ואילך, סדר הולכת התודות בקידוש העיר, ונ' שה&quot;ה לענין קידוש העזרה לסוברים שגם הוא נעשה בשתי חלות, עי' ציונים 167, 168. </ref>.

שיירי המנחה, כתבו ראשונים שנאכלים<ref>ר&quot;י מיגש שבועות טו א; רמב&quot;ם ביה&quot;ב פ&quot;ו הי&quot;ג; מאירי שם יד א. ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?108501&pageid=P0243.LST&rect=727,866,727,866&pagewidth=1271 מרחשת ח&quot;ב ליקוטים סי' ו אות ה], שאינם נפסלים ביוצא (ע&quot;ע), כיון שאין להם שיעור, ונמצא שכל משהו שבהם שיצא קידש את המקום והרי יציאתו וקידושו באים כאחד.</ref>, בסוף המקום שרוצים לקדש<ref>רמב&quot;ם שם; מאירי שם. ועי' ר&quot;י מיגש שם, שכ' שהאכילה היא במקום שרוצים לקדש ולא הזכיר שהיא בסופו דוקא. ועי' נחמיה יב מ וברש&quot;י שם, וביריעות שלמה בית הבחירה שם. </ref>. ויש מהאחרונים שכתבו – לשיטתם שהן שתי חלות<ref>עי' ציון 167.</ref> - שאחת נאכלת ואחת נשרפת<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?5881&pageid=S0030.LST יד יהודה שבועות טו א]; תפא&quot;י שבועות פ&quot;ב מ&quot;ב. ועי' ציון 220, מחלוקת הראשונים לענין קידוש העיר בשתי תודות איזו מהן נאכלת ואיזו מהן נשרפת, ונ' שה&quot;ה לענין קידוש העזרה בשיירי המנחה. ועי' הר המוריה ומרחשת שבציון 168 בד' הרמב&quot;ם, ומ' בדבריהם שמקדשים במנחה אחת והיא נאכלת, וצ&quot;ב. ועי' ציון 220 לענין שתי התודות שבקידוש העיר, שאחת מהן היתה פנימית ואחת מהן היתה חיצונית, ועי' ציון 225 לענין מהות פנימית וחיצונית, וצ&quot;ב אם ה&quot;ה לענין קידוש העזרה. </ref>.

קידוש העזרה בשיירי מנחה, נחלקו ראשונים כיצד הוא חל: יש ראשונים שנראה מדבריהם שאינו נעשה בהולכתם בלבד, אלא אף באכילת שיירי המנחה שם<ref>עי' ר&quot;י מיגש שבועות טו א, ורשב&quot;א שם בדעתו; עי' רמב&quot;ם בית הבחירה פ&quot;ו הי&quot;ג. ועי' ציון 237, שכ&quot;מ מר&quot;ח לענין קידוש העיר, ונ' שה&quot;ה בקידוש העזרה. </ref>. ויש שכתבו שאין האכילה חלק מן הקידוש<ref>רשב&quot;א שם, וכ&quot;מ ברש&quot;י שם ד&quot;ה שיירי ובזבחים נו א ד&quot;ה למעוטי. ועי' ציון 238. </ref>.

הצורך בשיר בזמן קידוש העיר<ref>עי' ציון 121. </ref>, וכן בזמן קידוש העזרה - לסוברים שאף היא נעשית בשיר<ref>עי' ציון 127.</ref> - למדו בירושלמי ממה שנאמר בקידוש בית שני: וילך אחריהם הושעיה וחצי שרי יהודה<ref>נחמיה יב לב. ירושלמי סנהדרין פ&quot;א ה&quot;ג. ועי' בבלי שבועות יד א ואילך, שלא הובאה דרשה על הצורך בשיר, ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?196564&pageid=IMG_0401A.LST חקרי לב או&quot;ח סי' לח], שאפשר שלדעת הבבלי הוא מדרבנן. ועי' קרית ספר שבציון 139. </ref>, וביארו אחרונים שהיינו ממה שנאמר בהמשך הכתוב: בכלי שיר דויד<ref>נחמיה שם לו. קה&quot;ע שם, בל' שני. ועי&quot;ש בל' ראשון, שפי' באופ&quot;א.</ref>. ויש שכתבו שעיקר הדרשה ממה שנאמר בתחילת הכתוב: ובתודות ובשיר<ref>נחמיה שם כז. פ&quot;מ שם. ועי' עלי תמר שם.</ref>. ומכל מקום, צידדו אחרונים לומר שחיובו מן התורה<ref>עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?146684&pageid=P0239.LST&rect=1153,777,1153,777&pagewidth=1753 יד דוד שבועות טו ב]; עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?196564&pageid=IMG_0401A.LST שו&quot;ת חקרי לב או&quot;ח סי' לח], ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?196564&pageid=IMG_0404B.LST עי&quot;ש סי' לט], שהיינו מהלמ&quot;מ. ועי' ציון 144.</ref>. ויש סוברים שאינו מן התורה אלא תקנת נביאים<ref>מנ&quot;ח מ' שצד אות יג. וכן צידד החקרי לב שם ושם, ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?196564&pageid=IMG_0401B.LST עי&quot;ש סי' לח], שכן מדוקדק קצת בגמ' שבועות טו א וברש&quot;י שם ב ד&quot;ה אפילו. </ref>, שמן התורה אין אומרים שיר אלא על היין<ref>ע&quot;ע שיר. עי' מנ&quot;ח שם.</ref>.

חיוב השיר בשעת קידוש העיר והעזרות, נחלקו בו ראשונים ואחרונים: יש שנראה מדבריהם שהוא מדין שיר שעל הקרבן<ref>ע&quot;ע שיר. עי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?602512&pageid=0022&rect=1939,1213,1939,1213&pagewidth=3000 שמ&quot;ק ערכין יא ב, בשם הר&quot;י], ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?162519&pageid=P0187.LST&rect=797,625,797,625&pagewidth=1583 מקדש דוד קדשים סי' י אות ה] ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?10515&pageid=S0261.LST&rect=2126,8551,2126,8551&pagewidth=3009 רי&quot;פ פערלא לסהמ&quot;צ רס&quot;ג מ&quot;ע נט – ס] (במזמור לתודה, עי' ציון 318 ואילך) בדעתו. ועי' רי&quot;פ פערלא שם, שזה שמ' בשמ&quot;ק כן אף בשיר של קידוש העזרות, הוא משום שסוברים שאף בקידושו היה קרבן תודה, עי' ציון 176.</ref>. ויש שכתבו שאינו מדין שיר שעל הקרבן<ref>מקד&quot;ד שם; [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?8579&pageid=S0072.LST אמרי יושר ח&quot;ב סי' קב] אות ד, וע&quot;ש שכ&quot;כ אף בד' שמ&quot;ק הנ&quot;ל.</ref>, שהרי השיר של הקרבן היה נאמר על הדוכן<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל.</ref>, ואין טעון שיר אלא קרבן-ציבור* מקדשי-קדשים* הקבוע לו זמן – לסוברים כן<ref>ע&quot;ע הנ&quot;ל.</ref> - ואילו השיר שבשעת הקידוש היה נאמר בירושלים<ref>עי' ציון 286.</ref>, והתודות שהיו מביאים בשעת קידוש העיר אין קבוע להם זמן<ref>מקד&quot;ד שם.</ref>, ולא היו קרבן ציבור<ref>עי' ציון 151 ואילך. אחרונים הנ&quot;ל.</ref>, והיו קדשים-קלים*<ref>ע&quot;ע קדשים קלים, וע' תודה. אמרי יושר שם.</ref>, אלא הוא שיר שמחויבים בשעת הקידוש<ref>אמרי יושר שם.</ref>, לשמחה בעלמא<ref>עי' מקד&quot;ד שם. ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?25710&pageid=P0102.LST משך חכמה במדבר י י].</ref>.

השיר בקידוש העיר, וכן בקידוש העזרה - לסוברים שאף היא נעשית בשיר<ref>עי' ציון 127.</ref> - יש ראשונים שנראה מדבריהם שכל ישראל משוררים אותו<ref>עי' רמב&quot;ם בית הבחירה פ&quot;ו הי&quot;ב ומנ&quot;ח מ' שצד אות יג בדעתו, ועי' מנ&quot;ח שם, שכ&quot;מ מסתימת הגמ' שבועות טו ב. </ref>. וכמה אחרונים כתבו שהלוים משוררים אותו<ref>עי' חקרי לב או&quot;ח סי' לט; תפא&quot;י שבועות פ&quot;ב מ&quot;ב; ערוה&quot;ש העתיד ביהמ&quot;ק סי' יג ס&quot;ט. ועי' צל&quot;ח פסחים סד א שצידד כן בדעת תוס' שם ד&quot;ה קראו. </ref>.

השיר שבשעת קידוש העיר, וכן בקידוש העזרה - לסוברים שאף היא נעשית בשיר<ref>עי' ציון 127.</ref> - נעשה בכנורות בנבלים ובצלצלים<ref>ברייתא שבועות טו ב. ועי' ר&quot;ח שם ורמב&quot;ם ביה&quot;ב פ&quot;ו הי&quot;ב ופסקי רי&quot;ד שם: ובצלצל. ועי' גי' הר&quot;ח שם והרי&quot;ף ברכות ה א (ג א מדפי הרי&quot;ף), שמזמור יושב בסתר (עי' ציון 292) אומר בכנורות ונבלים ותופים, ועי' בדקד&quot;ס שבועות שם בהגהות אות פ בטעם הדבר. ועי' ערוה&quot;ש העתיד בית המקדש סי' יג ס&quot;ט, שאף שבנחמיה יב לה נאמר שבקידוש בית שני בזמן נחמיה תקעו הכהנים בחצוצרות, דוקא שם עשו כן לפי שהיה בתחילת הבנין והיתה שמחה גדולה, אבל בהוספה שמוסיפים על העיר ועל העזרות, שהשמחה אינה גדולה, א&quot;צ חצוצרות.</ref> ובאמירת מזמורים<ref>ברייתא שם. </ref> - על מהות המזמורים וטעם אמירתם, עי' להלן<ref>ציון 319 ואילך. </ref> - כדי לבטל מהמקום ההוא רוח רעה<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?602504&pageid=0145&rect=2220,850,2220,850&pagewidth=3000 מהרש&quot;א ח&quot;א שם].</ref>. ומשוררים אותו בכל פינה ופינה ובכל אבן ואבן שבירושלים<ref>עי' ברייתא שם; עי' רמב&quot;ם שם: ועומדים וכו' על כל פנה ופנה ועל כל אבן שבירושלים, ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?155077&pageid=P0061.LST&rect=670,473,670,473&pagewidth=1392 ערוה&quot;ש העתיד ביהמ&quot;ק סי' יג ס&quot;י] בדעתו, שהמשוררים לא הלכו אחרי התודות, אלא עמדו במקומותיהם, ועי' להלן. וצ&quot;ב אם אף בקידוש העזרה, לסוברים שהיה שם שיר, עומדים שם.</ref>. ויש שכתבו שמשוררים אף בשעה שמהלכים<ref>עי' מאירי שם (בשאר מזמורים, מלבד מזמור ארוממך וכו', שאף לדעתו היה נאמר בכל פינה ופינה וכו'). ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?155077&pageid=P0061.LST&rect=670,473,670,473&pagewidth=1392 ערוה&quot;ש שם], שכ&quot;מ בנחמיה יב, שהמשוררים הלכו אחרי התודות. </ref>.

כמה מזמורים מצינו בתלמוד שאומרים בשעת קידוש העיר, וכן בשעת קידוש העזרה - לסוברים שאף היא נעשית בשיר<ref>עי' ציון 127.</ref> - ומהם שיש ראשונים ואחרונים סוברים שאין אומרים אותם, או שאומרים אותם בתנאים מסויימים<ref>עי' להלן.</ref>:

א) ארוממך ה' כי דליתני וגו'<ref>תהלים ל ב ואילך. ברייתא שבועות טו ב; רמב&quot;ם ביה&quot;ב פ&quot;ו הי&quot;ב. </ref>. ואומרים אותו לפי שהוא שיר של חנוכת הבית<ref>עי' תהלים שם א. רש&quot;י שם ד&quot;ה ארוממך. ועי' מהרש&quot;א ח&quot;א שם, שמבאר תוכן המזמור על חנוכת הבית בזמן בית שני, ושאע&quot;פ ששדוד אמר המזמור הזה, על בנין בית שני אמרו. ועי' בן יהוידע שם, טעם שלא מתחילים בפסוק (שם א): מזמור שיר חנוכת הבית לדוד.</ref>.

ב) יושב בסתר עליון<ref>תהלים צא א ואילך. עי' ברייתא שם. ועי' רש&quot;י שבציון 298, וריטב&quot;א שם, שמ' שאומרים אותו בכל קידוש העיר והעזרות, ועי' מהר&quot;י קורקוס ביה&quot;ב פ&quot;ו הי&quot;ב, וערוה&quot;ש העתיד ביהמ&quot;ק סי' יג סי&quot;א, שכ&quot;ה אף לד' הרמב&quot;ם, ועי' להלן. ועי' להלן ציון 302 ואילך, עד היכן היו אומרים אותו. </ref> - שהוא קרוי שיר של פגעים<ref>ברייתא שם.</ref>, דהיינו מזיקים הפוגעים בבני אדם<ref>רש&quot;י שם ד&quot;ה פגעים.</ref>, משום שנאמר בו: יפול מצדך אלף ורבבה מימינך<ref>תהלים שם ז. ברייתא שם.</ref>, ואותם מזיקים, נמצאים אלף מהם משמאלו של אדם, ורבבה מהם בימינו<ref>עי' חת&quot;ס שם, ע&quot;פ ברכות ו א.</ref>, ויש קוראים לו שיר של נגעים, משום שנאמר בו: ונגע לא יקרב באהלך<ref>תהלים שם י. ברייתא שם.</ref> - ואומרים אותו, משום שאמרו משה בשעת הקמת המשכן<ref>עי' רש&quot;י שם ד&quot;ה ושיר. ועי' רבינו יונה ברכות ה א (ג א). ועי' רש&quot;י וריטב&quot;א ופסקי רי&quot;ד שם, ע&quot;פ תו&quot;כ פ' שמיני, שמשה אמר גם פסוק ויהי נועם, ועי' מהרש&quot;ל והג' הב&quot;ח שם שתמהו למה אין אומרים פסוק זה בשעת קידוש תוספת העיר, ועי' תו&quot;ח שם שיישב. </ref>. ויש סוברים שאין אומרים מזמור זה<ref>עי' רמב&quot;ם שם ובפהמ&quot;ש שבועות פ&quot;ב מ&quot;ב, ואחרונים דלהלן בדעתו; עי' תוס' שם ד&quot;ה עד (ותוס' הרא&quot;ש שם), ומל&quot;מ שם בדעתם; עי' רע&quot;ב שם. </ref>, אלא בזמן שהאויבים מתלוצצים עליהם ונלחמים בהם, כמו שהיה בזמן בנין בית שני<ref>כס&quot;מ שם בד' הרמב&quot;ם שם; מל&quot;מ ותיו&quot;ט שם בד' תוס' שם. ועי' הר המוריה בית הבחירה שם. </ref>, או שלא אמרו מזמורים אלו אלא בזמן נביאים ראשונים, כדי לגרש את החיצונים שהיתה להם אחיזה בירושלים באותו הזמן<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?200358&pageid=P00031.LST&rect=873,2098,874,2098&pagewidth=1666 חס&quot;ד על התוספתא סנהדרין פ&quot;ג ה&quot;ב], בד' הרמב&quot;ם שם. ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?61177&pageid=P0042.LST דרך חכמה ביה&quot;ב שם ביאור ההלכה ד&quot;ה ואומרים], בד' הרמב&quot;ם שם, שהשירה המחוייבת היתה ארוממך ה', ושאר המזמורים היו נאמרים בדרך תפילה.</ref>. מזמור יושב בסתר עליון, כשנאמר בשעת קידוש העיר והעזרות, אמרו בברייתא שאין אומרים אותו עד סופו, אלא עד התיבות כי אתה ה' מחסי<ref>תהלים צא ט. עי' ברייתא שבועות טו ב (לגי' הרי&quot;ף ברכות ה א (ג א) ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?603437&pageid=P0234.LST סדר ר&quot;ע גאון סי' צו] ו[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?101535&pageid=P0142R.LST&rect=994,4949,994,4949&pagewidth=2162 סדור רש&quot;י סי' תכט] והרא&quot;ש ברכות פ&quot;א סי' ו וריטב&quot;א שבועות שם ושו&quot;ת הרשב&quot;א ח&quot;א סי' תיג, ועי' הג' הגר&quot;א שבועות שם אות א שהגיה כן בברייתא, וכ&quot;ה גי' כתי&quot;מ שם); עי' ירושלמי עירובין פ&quot;י הי&quot;א. </ref>. בטעם הדבר נחלקו ראשונים: יש שכתבו - לדעתם שאמירת מזמור זה הוא להגן מפני האויבים שהיו מצרים להם בשעת הבנין<ref>עי' ציון 300.</ref> - משום שהכתוב הקודם: וְשִׁלֻּמַת רשעים תראה<ref>תהלים שם ח. </ref>, עוסק באויבים שהיו מצרים להם בשעת הבנין, ומשם ואילך עוסק המזמור בענין אחר<ref>תוס' שם ד&quot;ה עד; תוס' הרא&quot;ש שם. ואפשר שלדעתם מ&quot;ש בברייתא שאומר עד כי אתה ה' מחסי, היינו עד ולא עד בכלל.</ref>. ויש שכתבו, משום שעד שם יש ששים תיבות, על שם ששים הגבורים שבכתוב: הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה<ref>שיר השירים ג ז. ריטב&quot;א שם. ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?199819&pageid=19981900134.LST אבודרהם סדר ק&quot;ש לפני המיטה]. ועי' מל&quot;מ בית הבחירה פ&quot;ו הי&quot;ב, שהק' לדעת רש&quot;י שבציון 298 שאומרים מזמור זה משום שמשה אמרו בהקמת המשכן, למה אין אומרים אותו עד סופו, ואפשר שסובר כריטב&quot;א הנ&quot;ל. וע&quot;ע טעמים: הפסקת פסוק באמצעו, שאסור להפסיק באמצע הפסוק, ועי' נשמ&quot;א כלל ה ס&quot;ק ב, שזה שמפסיקים בשיר של פגעים באמצע הפסוק, כיון שהוא דרך תפילה, וע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 279, ועי' שו&quot;ת רב פעלים ח&quot;א או&quot;ח סי' יא, שטעם ההיתר משום שהוא מספרי הכתובים, וע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 274, ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?8713&pageid=Y0016.LST פתח הדביר או&quot;ח סי' רלט ס&quot;ה], שטעם ההיתר הוא משום שתחת תיבת &quot;מחסי&quot; יש אתנחתא, וע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 278. ועי' ירושלמי שבת פ&quot;ו ה&quot;ב: ואיזה הוא שיר פגועין וכו' יושב בסתר עליון עד כי אתה ה' מחסי עליון שמת מעונך, וכן הגי' לפנינו בברייתא שבועות שם, ואפשר שטעם גי' זו הוא משום שאסור להפסיק באמצע הפסוק, ועי' סדור עמודי שמים ליעב&quot;ץ סדר הלילה (שכט ב), ונשמ&quot;א שם, ופתח הדביר שם.</ref>. ויש מהאחרונים שכתב, שלא אמרו בברייתא שאין אומרים אותו אלא עד התיבות כי אתה ה' מחסי אלא לסוברים שהוא נקרא שיר של פגעים על שם המזיקים, לפי שששים התיבות שיש עד שם הם סגולה להבריח המזיקים, אבל לסוברים שהוא נקרא שיר של נגעים אומרים אותו עד סופו<ref>חסדי דוד על התוספתא סנהדרין פ&quot;ג ה&quot;ב. וכ&quot;נ ב[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?101989&pageid=P0036L.LST תפארת שמואל על הרא&quot;ש ברכות פ&quot;א סי' ו]. ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?8713&pageid=Y0016.LST פתח הדביר שם], שעלה על דעתו לומר כן, ודחה ממשמעות הסוגיא.</ref>.

ג) ה' מה רבו צרי וגו'<ref>תהלים ג ב ואילך. ברייתא שבועות טו ב, לגי' רש&quot;י שם ד&quot;ה ואומר ה' ומהרש&quot;א ח&quot;א שם בדעתו, והרי&quot;ף ברכות ה א (ג א), והרא&quot;ש ברכות פ&quot;א סי' ו, ועי' הגהות הגר&quot;א שם אות ב שהגיה כן בברייתא. ועי' הגי' בברייתא שלפנינו שהזכירה אף את הפסוק מזמור לדוד בברחו וגו', ועי' מאירי שם. ועי' ירושלמי שבת פ&quot;ו ה&quot;ב ועירובין פ&quot;י הי&quot;ב, שאף הוא (בנוסף למזמור יושב בסתר עליון, עי' ציון 293 ואילך) קרוי שיר של פגעים, וכ&quot;מ ב[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?602504&pageid=0030&rect=1977,1191,1982,1191&pagewidth=3000 רש&quot;י שבועות שם ד&quot;ה להני]. </ref>. ואומרים אותו לפי שהיו הגוים מתלוצצים בבני הגולה בשעה שבנו את החומה<ref>עי' נחמיה ג לג. רש&quot;י שם ד&quot;ה ואומר; פסקי הרי&quot;ד שם; ר&quot;י מלוניל שם. </ref>, ונאמר במזמור הזה: רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלהים סלה<ref>תהלים שם ג. רש&quot;י שבועות שם ד&quot;ה ואומר; פסקי רי&quot;ד שם. </ref>. ויש סוברים שאין אומרים מזמור זה<ref>עי' רמב&quot;ם שם ובפהמ&quot;ש שבועות פ&quot;ב מ&quot;ב, ואחרונים דלהלן בדעתו; עי' תוס' שם ד&quot;ה עד (ותוס' הרא&quot;ש שם), ומל&quot;מ שם בדעתם; עי' רע&quot;ב שם. </ref>, אלא בזמן שהאויבים מתלוצצים עליהם ונלחמים בהם, כמו שהיה בזמן בנין בית שני<ref>כס&quot;מ שם בד' הרמב&quot;ם שם; מל&quot;מ ותיו&quot;ט שם בד' תוס' שם. ועי' הר המוריה בית הבחירה שם. </ref>, או שלא אמרו מזמורים אלו אלא בזמן נביאים ראשונים, כדי לגרש את החיצונים שהיתה להם אחיזה בירושלים באותו הזמן<ref>[http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?200358&pageid=P00031.LST&rect=873,2098,874,2098&pagewidth=1666 חס&quot;ד על התוספתא סנהדרין פ&quot;ג ה&quot;ב], בד' הרמב&quot;ם שם.</ref>. מזמור ה' מה רבו צרי, כשנאמר בשעת קידוש העיר והעזרות, אומרים אותו עד לה' הישועה על עמך ברכתך סלה<ref>שם פסוק ט. ברייתא שבועות שם לגי' שלפנינו (ובכתי&quot;מ: לה' הישועה וכו'); עי' ירושלמי שבת פ&quot;ו ה&quot;ב ובעירובין פ&quot;י הי&quot;א: אי זה שיר של פגעים, מה רבו צרי וכל המזמור; עי' רי&quot;ף ברכות ה א (ג א): עד לה' הישועה וגו'. ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?145227&pageid=P0094.LST מטה משה סוס&quot;י שצא], טעם שלא אמרו בבבלי: עד סוף המזמור.</ref>. ויש שכתבו שאומרים אותו עד התיבות לה' הישועה<ref>שם פסוק ט. עי' רא&quot;ש ברכות פ&quot;א סי' ו. עי' הגהות הגר&quot;א שבועות שם אות ג, שהגיה כן בברייתא. </ref>, לפי שעד שם יש ששים תיבות על שם ששים הגבורים שבכתוב: הנה מטתו שלשלמה וגו'<ref>שיר השירים שם. עי' אלפסי זוטא ברכות פ&quot;א. ועי' ציון 306. </ref>.

ד) מזמור לתודה<ref>תהלים ק א ואילך.</ref>, יש ראשונים סוברים שאומרים אותו בשעת הקידוש<ref>רש&quot;י שם ד&quot;ה תנו רבנן; ר&quot;י מלוניל שם; מאירי שם. </ref>, וביארו בזה אותה ששנינו בברייתא: שיר של תודה<ref>ברייתא שבועות טו ב.</ref>. ויש שנראה מדבריהם שאין אומרים אותו<ref>עי' ר&quot;ח שבועות שם; עי' רמב&quot;ם בית הבחירה פ&quot;ו הי&quot;ב, ופהמ&quot;ש שבועות פ&quot;ב מ&quot;ב; עי' רע&quot;ב שבועות שם. </ref>, שלדעתם אותה ששנינו בברייתא: שיר של תודה<ref>עי' ציון 319.</ref>, אינו מזמור לתודה, אלא היינו השיר של התודות שהיו מביאים בשעת קידוש העיר<ref>מל&quot;מ שם, ועי' רש&quot;ש שבועות שם. ועי' הר המוריה שם. ועי' [http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?602502&pageid=0531&rect=1252,3022,1252,3022&pagewidth=3000 רי&quot;ף סנהדרין קא א (כ א)], שנראה שהיתה גירסתו: שיר של פגעים, במקום: שיר של תודה. </ref>.

=='''הערות שוליים'''==