ישיבת מרכז הרב: הבדלים בין גרסאות בדף

מאז פטירתו של הרצי"ה ערערו קבוצה מרבני הישיבה ([[הרב עמיאל שטרנברג]], [[הרב מרדכי שטרנברג]], [[הרב יהושע צוקרמן]], [[הרב עודד וולנסקי]] ו[[הרב יעקב לבנון]]) על מעמדם של ראשיה הרב שפירא והרב ישראלי, ובשנת ה'תשנ"ז הם פרשו מהישיבה  בראשות [[הרב צבי טאו]] אשר לימד בה בשנים קודמות, יחד עם קבוצה מתלמידיהם, והקימו את "[[ישיבת הר המור]]" ב[[ירושלים]]. בטענה שהועלה רעיון להקים במתחם הישיבה מכון להכשרת מורים, על אף שהרב שפירא הכחיש קיומה של כוונה כזו וטען כי מדובר בשקר<ref>(ראה [[הרב אברהם שפירא]], ראיון עיתונאי שהודפס בספר "מורשה" חלק א'; [[הרב יוסף בדיחי]], "יוסף לקח" עמ' 61-62; דברי [[הרב דוד חי הכהן]] ב[http://www.yeshiva.org.il/ask/?id=71987| תשובה באתר 'ישיבה'].</ref>. בני קבוצה זו כונו "המורדים" ובעקבות המעשה, קיימת עד היום מתיחות בין שני הצדדים. רובם המוחלט של תלמידי הרצי"ה עמדו כחומה בצורה מאחורי הרב שפירא, כשם שעמדו כל השנים מאחוריו ומאחורי הרב ישראלי נגד המערערים.

בתקופת [[הסכמי אוסלו]] [[והסכם וואי]] פרסם [[הרב שפירא]] את דעת התורה לפיה אסור לחייל לעבור על דברי תורה ועליו לסרב למלא פקודת גירוש של יהודים מביתם. בתקופה בה זממו לגרש יהודים מביתם ב[[גוש קטיף]] על-מנת למסור את הקרקע לנוכרים, עמד [[הרב שפירא]] בעוז כאריה על משמרתו, ולעומת כל המגמגמים והתוהים נלחם ללא חת על שלמות ארצנו הקדושה. אך באותה מידה עמד בתוקף לאחר [[הגירוש]] על כך שצריך לומר [[הלל]] ב[[יום העצמאות]] ולא לשנות דבר ב[[תפילה לשלום המדינה]] "[[ראשית צמיחת גאולתנו]]", ושעצם קיומה של מדינה יהודית בארץ ישראל היא עניין רוחני עצום, על ידה מתקיימת [[מצות ישוב ארץ ישראל]].