ישיבת מרכז הרב: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שורה 77: שורה 77:
מאז פטירתו של הרצי"ה ערערו קבוצה מרבני הישיבה ([[הרב עמיאל שטרנברג]], [[הרב מרדכי שטרנברג]], [[הרב יהושע צוקרמן]], [[הרב עודד וולנסקי]] ו[[הרב יעקב לבנון]]) על מעמדם של ראשיה הרב שפירא והרב ישראלי, ובשנת ה'תשנ"ז הם פרשו מהישיבה  בראשות [[הרב צבי טאו]] אשר לימד בה בשנים קודמות, יחד עם קבוצה מתלמידיהם, והקימו את "[[ישיבת הר המור]]" ב[[ירושלים]]. בטענה שהועלה רעיון להקים במתחם הישיבה מכון להכשרת מורים, על אף שהרב שפירא הכחיש קיומה של כוונה כזו וטען כי מדובר בשקר<ref>(ראה [[הרב אברהם שפירא]], ראיון עיתונאי שהודפס בספר "מורשה" חלק א'; [[הרב יוסף בדיחי]], "יוסף לקח" עמ' 61-62; דברי [[הרב דוד חי הכהן]] ב[http://www.yeshiva.org.il/ask/?id=71987| תשובה באתר 'ישיבה'].</ref>. בני קבוצה זו כונו "המורדים" ובעקבות המעשה, קיימת עד היום מתיחות בין שני הצדדים. רובם המוחלט של תלמידי הרצי"ה עמדו כחומה בצורה מאחורי הרב שפירא, כשם שעמדו כל השנים מאחוריו ומאחורי הרב ישראלי נגד המערערים.
מאז פטירתו של הרצי"ה ערערו קבוצה מרבני הישיבה ([[הרב עמיאל שטרנברג]], [[הרב מרדכי שטרנברג]], [[הרב יהושע צוקרמן]], [[הרב עודד וולנסקי]] ו[[הרב יעקב לבנון]]) על מעמדם של ראשיה הרב שפירא והרב ישראלי, ובשנת ה'תשנ"ז הם פרשו מהישיבה  בראשות [[הרב צבי טאו]] אשר לימד בה בשנים קודמות, יחד עם קבוצה מתלמידיהם, והקימו את "[[ישיבת הר המור]]" ב[[ירושלים]]. בטענה שהועלה רעיון להקים במתחם הישיבה מכון להכשרת מורים, על אף שהרב שפירא הכחיש קיומה של כוונה כזו וטען כי מדובר בשקר<ref>(ראה [[הרב אברהם שפירא]], ראיון עיתונאי שהודפס בספר "מורשה" חלק א'; [[הרב יוסף בדיחי]], "יוסף לקח" עמ' 61-62; דברי [[הרב דוד חי הכהן]] ב[http://www.yeshiva.org.il/ask/?id=71987| תשובה באתר 'ישיבה'].</ref>. בני קבוצה זו כונו "המורדים" ובעקבות המעשה, קיימת עד היום מתיחות בין שני הצדדים. רובם המוחלט של תלמידי הרצי"ה עמדו כחומה בצורה מאחורי הרב שפירא, כשם שעמדו כל השנים מאחוריו ומאחורי הרב ישראלי נגד המערערים.


לאחר הפרישה התכנסו זקני רבני הציונות הדתית תלמידי הרצי"ה בספריית מרכז הרב, ביניהם - [[הרב דב ליאור]], [[הרב יעקב אריאל]], [[הרב חיים דרוקמן]], [[הרב זלמן מלמד]], [[הרב יעקב פילבר]], [[הרב אריה שטרן]] ועוד, וחתמו על מכתב הקורא לפורשים לחזור בתשובה ולבקש מחילה מהגר"א שפירא. הראשון לציון [[הרב מרדכי אליהו]] זצ"ל הצטרף לדברים ובשולי המכתב הוסיף את הנוסח: "ראה ראינו הכתוב לעיל ובצער רב, כבוד הגאון האדיר הרה"ג אברהם כהנא שפירא ראש ישיבת מרכז הרב והרב הראשי ונשיא ביה"ד הגדול ונשיא מועצת הרה"ר עד תשנ"ג, אשר העמיד דורות של ת"ח אינו זקוק לדברינו, כי כל גדולי הדיינים והרבנים בארץ הם תלמידיו או תלמידי תלמידיו, רבני ערים יישובים ומושבים, ראשי ישיבות לסוגיהם, ואולפנות ומוסדות אחרים ורבים, כולם שתו בצמא את דבריו, וממשיכים לדלות מאותו באר מים חיים שלו, כל מעשיו לשם שמים ואין להרהר אחריו - וידוע מה שאמרו חז"ל על זה - וכל שכן לא לפלג ולא לסייע לזה".
לאחר הפרישה התכנסו זקני רבני הציונות הדתית תלמידי הרצי"ה בספריית מרכז הרב, ביניהם - [[הרב דב ליאור]], [[הרב יעקב אריאל]], [[הרב חיים דרוקמן]], [[הרב זלמן מלמד]], [[הרב יעקב פילבר]], [[הרב אריה שטרן]] ועוד, וחתמו על מכתב הקורא לפורשים לחזור בתשובה ולבקש מחילה מהגר"א שפירא. הראשון לציון [[הרב מרדכי אליהו]] זצ"ל הצטרף לדברים ובשולי המכתב הוסיף את הנוסח: {{ציטוטון|ראה ראינו הכתוב לעיל ובצער רב, כבוד הגאון האדיר הרה"ג אברהם כהנא שפירא ראש ישיבת מרכז הרב והרב הראשי ונשיא ביה"ד הגדול ונשיא מועצת הרה"ר עד תשנ"ג, אשר העמיד דורות של ת"ח אינו זקוק לדברינו, כי כל גדולי הדיינים והרבנים בארץ הם תלמידיו או תלמידי תלמידיו, רבני ערים יישובים ומושבים, ראשי ישיבות לסוגיהם, ואולפנות ומוסדות אחרים ורבים, כולם שתו בצמא את דבריו, וממשיכים לדלות מאותו באר מים חיים שלו, כל מעשיו לשם שמים ואין להרהר אחריו - וידוע מה שאמרו חז"ל על זה - וכל שכן לא לפלג ולא לסייע לזה}}.


בתקופת [[הסכמי אוסלו]] [[והסכם וואי]] פרסם [[הרב שפירא]] את דעת התורה לפיה אסור לחייל לעבור על דברי תורה ועליו לסרב למלא פקודת גירוש של יהודים מביתם. בתקופה בה זממו לגרש יהודים מביתם ב[[גוש קטיף]] על-מנת למסור את הקרקע לנוכרים, עמד [[הרב שפירא]] בעוז כאריה על משמרתו, ולעומת כל המגמגמים והתוהים נלחם ללא חת על שלמות ארצנו הקדושה. אך באותה מידה עמד בתוקף לאחר [[הגירוש]] על כך שצריך לומר [[הלל]] ב[[יום העצמאות]] ולא לשנות דבר ב[[תפילה לשלום המדינה]] "[[ראשית צמיחת גאולתנו]]", ושעצם קיומה של מדינה יהודית בארץ ישראל היא עניין רוחני עצום, על ידה מתקיימת [[מצות ישוב ארץ ישראל]].
בתקופת [[הסכמי אוסלו]] [[והסכם וואי]] פרסם [[הרב שפירא]] את דעת התורה לפיה אסור לחייל לעבור על דברי תורה ועליו לסרב למלא פקודת גירוש של יהודים מביתם. בתקופה בה זממו לגרש יהודים מביתם ב[[גוש קטיף]] על-מנת למסור את הקרקע לנוכרים, עמד [[הרב שפירא]] בעוז כאריה על משמרתו, ולעומת כל המגמגמים והתוהים נלחם ללא חת על שלמות ארצנו הקדושה. אך באותה מידה עמד בתוקף לאחר [[הגירוש]] על כך שצריך לומר [[הלל]] ב[[יום העצמאות]] ולא לשנות דבר ב[[תפילה לשלום המדינה]] "[[ראשית צמיחת גאולתנו]]", ושעצם קיומה של מדינה יהודית בארץ ישראל היא עניין רוחני עצום, על ידה מתקיימת [[מצות ישוב ארץ ישראל]].
משתמש אלמוני

תפריט ניווט