1,209
עריכות
פרשני:אגרות הראיה: אגרת קמ: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
Added igrut reaya.
מ (Try fix category tree) תגית: ריקון |
(Added igrut reaya.) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{פרשני}}{{#makor-new:אגרות הראיה: אגרת קמ |אגרות הראיה-|אגרת|קמ|}} | |||
= רקע לאגרת = | |||
= הערות, מקבילות, וביאורים נצרכים = | |||
= נמען האגרת = | |||
=האגרת= | |||
ב"ה, עה"ק יפו ת"ו, ך"ז אייר תרס"ח. | |||
לכבוד ידידי הרה"ג החכם הנשגב מו"ה שמואל אלכסנדרוב נ"י, שלו' | |||
וברכה מקודש. | |||
זמן הגון עבר מעת קבלתי את מכתבו הנכבד, ולא מצאה ידי להשיב כראוי, | |||
ממניעות שונות, ואתו הסליחה. גם עתה לא אדע אם יעלה בידי לברר את המושגים | |||
החוצצים בינינו, עד אשר נוכל בבטחה להעתק מענין אל ענין, ולא להשתקע | |||
בפולימיקה שאין לה סוף בענין אחד החוזר חלילה. מ"מ הנני מוכרח לדבר כפי | |||
היכולת גם בענין זה, שכבר כ"כ רבו עליו הדברים ממי שקדמונו וממנו. | |||
כבודו מרים על נס את ביטול המצות של לע"ל, ומשמע מדבריו שאני חולק על | |||
יסוד זה, משום שהנני יותר נוטה למ"ד אין מצות בטלות לע"ל . לא כן ידידי, בזה כמו | |||
בכל המחלוקות יצדק מאד "אלו ואלו דברי א"ח". הננו כולנו מבחינים, שאותו | |||
המרחב של לע"ל הוא כ"כ בלתי-מוגבל, כ"כ רחב ומקיף, עד שאין המקום צר | |||
להכניס בו שתי הדעות זו אחר זו. יש לע"ל שאין מצות בטלות בו, ויש לע"ל | |||
שמצות בטלות בו, ועל החפצים להיות מעיינים בתלמודה של האמונה, בכל טהרה, | |||
גבהה והרחבתה, החובה מוטלת רק להגביל יפה את התנאים, הסימנים והגדרים, | |||
המגבילים את שני מיני "לעתיד-לבא" אלו, ולהבין בשכל מפותח ומיושב איך | |||
הדברים מתאימים לכל אחד לפי ערכו. והנני סובר, שעל זה אין ראוי שיפול חילוק | |||
בין הוגי דעות. עיקר הדבר, מה שהנני מוצא חיוב להבליט במכתבי לכבודו, | |||
הוא על מה שנראין דבריו לפעמים, כאילו הוא דוחק את הקץ של אותו לע"ל | |||
הרחוק שמצות בטלות בו, ולהעמידו דוקא בתקופה שלנו, המלאה שברון והתמוטטות, | |||
שהיא צריכה בנין ממשי ואימוץ מעשי דוקא. ע"ז אני חולק, וראוי לדעתי שכל | |||
ישר-לב יסור מסברא זו, שדוגמתה ראינו כבר בתקופות שונות. להחליט, שכבר | |||
עלה העולם במוסרו, עד שאיננו צריך עוד לשום צירוף, לשום הדרכה של אמונה, | |||
ושל חיוב של מסורת והסכמה, מאיזה צד שיהיה, בין ממקורות עליונים, נבואיים | |||
רוחניים, בין ממקומות לאומיים, חברותיים מעשיים, בשעה שאין לנו ע"ז שום | |||
אות ומופת, והננו רואים ממש ההפך, זאת היא פשוט טעות בחשבון של תקופות | |||
רבות מאד. | |||
והטעות הזו, לחשוב את העולם מתוקן בשעה שהוא עדיין מלא סיגים, | |||
הצריכים לצירוף, וצירוף אחר צירוף, עלה לנו בשכר-לימוד הרבה. בכמה תקופות | |||
כבר אירע הדבר, שיחידי סגולה, שהיו באמת בעלי מוסר נעלים, דנו מעצמם על | |||
כל העולם, או מנקודה מאירה אחת, באיזה זמן של התרוממות באומה, על המצב | |||
התמידי, ורצו בשביל כך להחיש את הקץ, לבטל את החיובים הקבועים במעשה | |||
ובמסרת, במדה ובמשקל לפי הערך הנקצב של מצעדי עולם. אבל תמיד נגלתה | |||
הטעות ע"י מכאובים רבים, והעולם שב לסובב על מעגלו, והתולדה המעשית | |||
והרוחנית שבה למהלכה הרגיל, לקבץ על יד חסן ויקר, ע"י שמירת מנהגים ומסרת, | |||
אמונה ומצות, לעלות דוקא ע"י מהלך אטי זה אל נקודת-פיתוח יותר גבוהה. | |||
דף 174 | |||
השכל המיושב יורה דוקא אחרת. לא די שאין לדון את כל העולם כולו באותה | |||
אמת המדה של יחידי הסגולה, שיוכל להיות שנתעלו מתוך החיובים הקבועים | |||
והקצובים עד למרום המוסר הפנימי הנעלה, ואת כל הזמנים ע"פ איזה זמן מיוחד, | |||
המוכשר ביותר להתעלות נפשית, אלא להיפוך, שראוי לדעת תמיד שהפרט אע"פ | |||
שהוא מתעלה מ"מ קשור הוא באלפי קשרים אל הכלל, וכל אותן המחלות המוסריות, | |||
השולטות בדרך קביעות וזרם מהיר בהכלל, יכולות הן לשלוט ג"כ בו באיזה מדה, | |||
והזמן המאושר , גם בעודו בחסנו, עלול הוא למפגע מכל זרם החיים של מהלך | |||
הזמנים הקבועים לפניו ולאחריו. ע"כ ראוי לעולם שלא להיות קופץ להירוס | |||
ולהקלשת חיובים קבועים, אפילו ביחס ליחידים המעולים ולזמנים העוברים המאושרים, | |||
כ"א לסבול באהבה כללית את עולם ולמוץ מהם טל של חיים לימי הטובה, אשר | |||
בא יבאו בבא עתם, בעת אשר האור כ"כ יהיה מלא ומזהיר, עד שלא יפול ע"ז | |||
ספק, אם כבר בא הזמן המאושר או לא, עד שכל תבנית החיים כולה, בחיצוניותה | |||
ובפנימיותה, תעיד הנה זה היום שקיוינוהו בא, והארץ וכל צאצאיה תעטה גיל | |||
ושירה. אבל כל זמן שהרע מרובה על הטוב, והחושך על האור, על כל צופה באמת | |||
החובה מוטלת להזהיר את העם ואת הסגולות בכל דרכי אורה ושכל, לאהבת | |||
המצות הקבועות והחיובים המקיפים את כל הכלל, חיובי המוסר הכלליים, המקיפים | |||
את כל האנושיות, וחיובי האומה הפרטיים, מקטנם ועד גדולם, כדי לבא על ידם | |||
אל האגד השלם הלאומי, שיוכל להאיר בקרבו ביותר האור הפנימי של המוסר | |||
החפשי והעליון, אשר אותו אנו מבקשים. | |||
ואותם הנסיונות, שעשו בני אהרן , ואח"כ באופנים אחרים האלכסנדרונים, | |||
ובפנים נפולים ושקועים בעומק-הרשעה השבתאיים, שראינו את פרים, יהיו לנו | |||
למורי דרך להיות יודעים מהי אחריותה של המהירות. | |||
כבודו מוצא סימנים להאנארכיזם הליברלי המוסרי ביהדות. טוב, כל הרעיונות | |||
אפשר למצא במקור של אמת. האמת אי אפשר שתהיה חלקית, האמת מוכרחת | |||
להקיף את הכל, אבל סגולתה היא שתהיה מהפכת את הכל לאורה האמיתי המאיר. | |||
לא רק האנארכיזם הרצוף בליברליות ימצא לו מקור ביהדות, באור ישראל, כ"א | |||
גם האנארכיזם הגשמי האינדיבידואלי ג"כ, אבל גם הוא יטהר בבאו אל גבול | |||
הטוהר. ההכרה העליונה של האחדות, כשהיא מתבודדת בעליוניותה, היא מוכרחת | |||
להוציא משפט, שכל הפרוצס של פרטים הוא רק דמיון כוזב, קוצר חוג הראות. | |||
האברים שלנו יחד הנם קשורים בקשר אורגני, ע"כ כשאחד נלקה כולם מרגישים, | |||
ובכן יש לנו אהבה עצמית אנארכיית חלקית, שגם היא מופשטת לסעיפיה, "עור | |||
בעד עור" , ע"י אותם הצינורות המוליכים את ההרגשה מאחד לחברו. יחושים | |||
כאלה הנם נמצאים במובן רוחני נסיוני בקישור של נפשות אהובות, שמהם נוסדה | |||
המשפחה, עד אשר, אם רק לא יהיה קשה לנו להשתחרר מן ההרגל, לא נתן ערך | |||
רב לההבדל הנמצא בין אותה ההרגשה המתפשטת, לעונג ולצער, מאבר למשנהו | |||
או מהבן אל האב ומאהוב לאהובה. כשהצינורות מתרחבים ביותר נעשות ההרגשות | |||
דף 175 | |||
יותר זורמות, ויותר מוחשות ובולטות. כשהאורגן הלאומי הוא במילואו ושלמותו, | |||
מתארג גם הוא בדוגמא של משפחה. ההתפתחות צריכה רק להרחיב את הצינורות, | |||
והאחדות האינדיבידואלית מתרחבת עד גבול הלאם. מהלאם עד לאנושיות רק צעד. | |||
מהאנושיות לכל החי עוד צעד. מהתענינות במילויו של כדור אחד, עד כדי ההתענינות | |||
הפנימית והרצינית למלא המציאות בכל רחבו, איננו כ"א מהלך, מהלך אמנם רחוק, | |||
אבל הנצח איננו צריך לחפזון. והדבר הולך ובא עד כדי התעלות אינדיבידואלית | |||
של כל היקום. א"כ אין לנו צורך כ"א באנרכיא, באהבה עצמית רבה וגדולה, כבירה | |||
ומפותחת, אבל הדרכים המובילים לה הנם ארחות החיים הנובעים ממקור האחדות | |||
של יחיד חי העולמים, שהיא היהדות. וכשניצוצות גבוהים כאלו נופלים למטה הם | |||
יורדים ושוקעים, שוקעים בעמק הרפש של החיים, המה הנפילים אשר מעולם . | |||
ע"כ מה עלינו לשנן, כי היהדות אוצרת את כל במובן היותר רחב, היותר טוב, | |||
אבל היא מדרכת למעשה ע"פ דרכיה המיוחדים לה, החיים וקיימים לנו ולבנינו, | |||
אשר בהבקע אורם הפנימי לא נהיה עוד צריכים לחקר דבר, כ"א לילה כיום יאיר | |||
לנו וכאור בוקר יזרח שמש . | |||
ו"התפתחות היהדות" המורגלת כ"כ להאמר בימינו, הלא היא רק צד אחד | |||
של המטבע. נח לדבר על אותו הצד שיש שיווי ליהדות עם כל העולם שחוצה לה, | |||
אבל מתי נעשה גם אנו לביתנו, לדבר בחופש ג"כ על אותו הצד המובדל, שהננו | |||
בו נבדלים מכל העמים אשר על פני האדמה. עד מתי נהיה כ"כ בטלנים, עד שנחשד | |||
תמיד רק את עצמנו, שכל השבחים והמעלות הרמות הנאמרים ממקורות כ"כ חשובים | |||
עלינו, שלו היו דברים כאלה נאמרים על כל עם ולשון היו מתנשאים בגאון ורהב | |||
נורא על כל, היו יודעים תמיד להתוות יפה את היתרון המיוחד שלהם, ואנו משעה | |||
שפעפע בנו הארס של הליברליות החיצונית, אין אנו יודעים אחרת כ"א למחק | |||
את כל התוים הבולטים כ"כ, המבדילים אותנו בהבדל כ"כ עצמי מכל העמים, | |||
הבדל כזה אשר אין לפחות אותו אפילו נימא אחת מגדרו של הכוזרי "סוג חמישי". | |||
לא, הכל נתפתח, - האנושיות הכללית עד באה לתכונתה, אבל לא היהדות. היהדות | |||
היא התמצית הפנימית של האנושיות ושל המציאות במובנה הרחב, וההתפתחות | |||
איננה שולטת כ"א על הסגנון, על הלבוש, ולא על התוכן הפנימי. האחדות העליונה, | |||
כשהיא מבהיקה מסוף העולם ועד סופו, מאחדת היא ג"כ את הפסיכולוגיה עם | |||
הקוסמולוגיה הכללית. הראשונה צריכה לבא לידי הכרתה, עד שתדע את אחדותה | |||
במקורה העליון, מקור החיים והכח, ששם החופש והמוסר היותר מזהיר גלוף | |||
בכל צבעי חמדתו. אותה ההארה הפסיכולוגית הלאומית בזקה בבת אחת בחפזון, | |||
בהעליה הנפלאה של יציאת מצרים, אשר אין לה דוגמא היסתורית בכל מלא העולם, | |||
העליה הפסיכולוגית העזה, שהיתה כ"כ חזקה עד שהוכרה ג"כ על המהלך | |||
הקוסמולוגי, סדרי העולם, של דור המדבר כולו, שהיא אפיזודא היסתורית בפני | |||
עצמה, עלבון הוא לנו אם נזייף את תולדתנו הכבירה כ"כ בכוחה המיוחד. היצירה | |||
הפסיכית הלאומית המיוחדת היא באמת הישראלית, אחת היא לאמה". אמנם | |||
דף 176 | |||
אח"כ, כאשר זוהר ההברקה הפסיכית הרוממה, שהיתה מושפעת בכחו של רועה | |||
נאמן, שקעה, שב מהלך ההתפתחות להמצא ביהדות כמו שהוא מצוי בכל עם ולשון. | |||
אבל לעולם אין התוים היסודיים, של ההתרוממות העליונה, האלהית, נמחקים ממנה. | |||
ההתעלות הפתאומית נשפלה, ע"י העגל, שבירת הלוחות, והם ישובו לאורם לעתיד. | |||
מובן, שכל ארחות החיים יהיו נראים בצורה יותר מאירה, וממילא יותר חפשית | |||
ויותר קדושה בקדושה של אמת, הטהורה מכל אותם הערפלים המכהים שהם מכסים | |||
כעת את המובן של הקדושה. עכ"פ הננו יכולים להבין, שכעת הננו עומדים על | |||
אותה החלקה של התקופה, שעלינו להראות בה את כל המאורות הגנוזים באוצרנו, | |||
גם אותם אשר שימושם המעשי יהיה דוקא לעתיד רחוק מאד, אבל עם זה לבצר | |||
את כח התכנית המעשית, שהיא מחזקת מאד את אופינו הלאומי המיוחד, הצריך | |||
בטבעו מזון תמידי לגידולו, וחלילה לנו לדרוש שנוכל עכשו לשאוב את האורה | |||
הפנימית שלנו ברוח בלא בשר, ברעיונות מופשטים בלא הגשמה מעשית. | |||
צחוק יעשו לנו אלה המדברים עכשו ע"ד ביטול הנביאים והכתובים, מפני | |||
שהמוסר שלהם הוא מוגבל וצר להם, - בעולמנו זה, שהוא כ"כ רחוק הרבה ממוסר | |||
בינוני. אמת, שכמה גרעיני טוב נמצאים בתוכו, אבל כמה פיתוח הם צריכים, והפיתוח | |||
ההוא האפשר לו שיבא בדרך אחר כ"א ע"פ אותו המוסר הנעלה של הנביאים, שלא | |||
נסתגל העולם עדיין אפילו להבינו כראוי, וק"ו לקנותו, וק"ו אבי אביו של ק"ו | |||
שיחלום עוד ע"ד הגבול העולה עליו. יחידי סגולה יכולים לדבר על הכל, ולא | |||
עוד אלא שלפי התפתחות הסגנון של הספרות יכולים הם ג"כ לבאר המון רב של | |||
משאות-נפש גנוזים, בתור דברים של צפיה, המוכשרים לרומם את הנשמות, אל | |||
אותו הגובה שהם שואפים אליו, אבל יחד עם זה דוקא לבצר את עמדת ההוה, | |||
כדי להכשיר יפה את הדרך אל העתיד. יש לנו הרבה מה לבנות לפני חורבנו של | |||
העולם הישן, רב עז וחיים עוד ישנם לכל התהלוכה המעשית, כשתתחבר האידיאה | |||
האלהית עם הלאומית, ושתיהן יחד עם המוסרית והריליגיונית בחיבור אורגני יפה, | |||
הכל לפי רום המעלה, ולפי גודל הכמות והאיכות של זרם-החיים שיזרם בהם, | |||
יקיצו לתחיה כל הרוחות המלאים חיים הנמצאים בכל החקים, אשר המביטים עליהם | |||
מרחוק יאמרו עליהם "יבשה עצמם". ועד אותו הזמן הארוך הרחוק, שבו יהיו המצות | |||
והקרבנות בטלים, עוד זמן גדול וארוך, שבו עולם גדול ומיושב, מלא הוד ויפעה, | |||
ימצא לנו, שנראה בו מלך ביפיו, ארמון על משפטו, שירות היכל הקודש במלא | |||
נועמם והוד קדשם, וסדר העבודה בכל משטריה ודיוקיה, לשמחת לב האומה | |||
ולרוממות קרנה, אפילו אותו הניצוץ המסותר, של מחייתה של ע"ז, שפעלנו ע"י | |||
ריקון כל העבודות לשם גבוה , כשיתפשט בכל מרחבו ועשרו, הוא לבדו כדאי | |||
הוא להאיר אור מרהיב על עולם מלא, המתמלא שלל צבעים המשמחים חיים, וק"ו | |||
שישנם עוד מרחבים יותר רחבים וענפים, שיש להם עסק מלא חיים עם ההוה | |||
והעתיד, בכל הכונניות החוקיות הללו. לא מתוך חרבן והתמוטטות הכח תבא | |||
תקופה עליונה ומזהירה, שבו יעמד העולם ממעל לכל חק ולכל מוסר | |||
קצוב, כ"א מתוך עולם מיושב מלא נעם, מוכתר בכל בניניו המעשיים והמוסריים, | |||
דף 177 | |||
ממולא בכל נועמי שירי קודש ובכל עדני עדן עליון. כשתשאב הנשמה האנושית | |||
יפה יפה אל קרבה את כל הטל הפנימי, הכמוס בכל מלא חק ומשפט, אז רק אז | |||
תשא אבר אל החופש העליון המעודן, העומד ממעל להשמות האלהיים הנקראים | |||
בעולמנו, המעולף בקדרות. ומה דמיון ידמה כבודו את משא הנפש של ביטול | |||
המצות והקרבנות, המקודש והמיושב, לאותה התנועה החולנית והמסואבת של | |||
מאיסת החוקים, שהננו נפגשים בה בדורנו, שאנו מוצאים את עצמנו מחוייבים | |||
ללחם בה ברב כשרון ועז-חיים. והננו מצפים לתשועה, שכל טהר לב ומלא דעה | |||
וחירות של אמת ילוה על מחנינו, לבא לישע עמנו, לישע את משיחנו , לעזרת | |||
ד' בגבורים, - ובמרץ של חיים נשליך את אותה ההשכלה, חורת הפנים וחסרת | |||
הדם, היודעת רק להחליש ולא לאמץ; כי חיים כח וגבורה אנו צריכים. | |||
וע"ד היאוש, כבודו מפריז על המידה. אמת הדבר, שירדנו הרבה, ההמון | |||
ויחידי הסגולה גם יחד, אבל כשנסתכל יפה נמצא פתרון הירידה בעצם תכונת | |||
התחדשות החיים היותר טובים ונעלים הצפויים לאומתנו. מעמד השינה באורגן | |||
החי, ביותר באדם, מכניס את כל כחותיו פנימה, ההגיון לא יפעל, החושים לא | |||
יעבדו. לעומת זה יעבוד כח הנמוך שבחי את עבודתו בזריזות, והדמיון הולך בלא | |||
מפריע. לחכמי לב ולישרים המצויינים יגלו חלומות עליונים, מחזות רבי-ערך | |||
ומראות מרהיבי לב, העומדים ממעל לאפשרות המוחשית. כשהיקיצה מתחלת והאדם | |||
הוא נים ולא נים, תיר ולא תיר , מעוף הדמיון פוסק, המחזות העליונים מתעלמים, | |||
וכח החיים הנמוכים החזקים חדל מתעצומתו. אמנם עבודת ההגיון וזריזות החיים | |||
הערים, פיקוח החושים וחלוץ העצמות, טרם באו, ע"כ האדם אז הוא מרופרף ומלא | |||
רגשות דומים לטירוד ויאוש. הזריז אמנם יתגבר כארי ויעיר שחר, אבל גם הגבור | |||
שבאנשים לא יוכל להמלט מרגעי חולשה, והרגעים בחיי עם הנם תקופה ניכרת. | |||
ישננו בגלות שנת תרדמה, החושים הלאומיים לא שמשו לנו כמעט מאומה, כלי | |||
המעשה והעבודה, ההגיון והדעה , ביחש לאומה בכללה, לא היו להם כל תפקיד. | |||
אמנם כח החיים הנמוכים התבצר יפה. הדבקות הלאומית, שהיא באה בתור נובלת | |||
מאור האלהי העליון שנגנז באמונה, פעלה בחזקה את פעולתה בצורה נמוכה. | |||
בהמון התעלל הדמיון בכמה חלומות נעימים ומרים. יחידי סגולה חזו מחזות עליונים, | |||
שיסודתם באמת נצחית המנצחת על כל. כה עברו עלינו חיי התרדמה שנות מאות, | |||
ועתה הקיץ הקץ. אבל רק החל להקיץ. נפקחו העינים לחוש יפה את העולם המסבב | |||
אותנו. כח החיים הנמוכים של נחרת השינה פסק כמעט. הדמיונות ההמוניים גזו | |||
וחלפו להם. מחזות עליונים של אנשי קודש נתעלמו. וברגע זה הננו מרופים. אבל | |||
מי לא יבין, כי מצב זה לא יאריך, הוא ילך ואור. אומות אחרות לא היו נזקקות | |||
למצב של שינה, מפני שלא האריכו כ"כ ימים עד שיכבדו עליהם החיים וכאשר | |||
עיפה נפשם ישנו שנת עולם. אבל אנו - "אני שכבתי ואישנה הקיצותי כי ד' | |||
יסמכני". אחרי יגיעה גדולה, במלחמת החיים החמריים והרוחנים, ישננו, אמנם | |||
שינה בלתי נעימה, "הכונו בל חלינו הלמונו בל ידענו", אבל בפנים נשאר אוצר | |||
חיים גדול של מקור חיים לאומיים רשומים ומיוחדים לנו. עתה בעינים פקוחות | |||
נבא חשבון, והחשבון יהיה תמיד על צדנו. זקן העמים יקיץ ויתעורר, יזכר את | |||
דף 178 | |||
ארצו, את חסנו וכבודו, יזכר את שפע החיים אשר השפיע ואשר ישפיע על אדם | |||
רב, ישוב לעבודתו לקומם הריסותיו, ויחד עם ההתפתחות האיטית הנה תופיע | |||
הזרחה פנימית עליונה פתאומית, שהיא מיוחדת לו, לא ע"פ הסגנון שהוא הצד | |||
השוה שבו עם כל העמים, כ"א ע"פ התוך הנבדל. אין עם בכל עמי התבל, שיקרת | |||
הטוב של האורה היותר עליונה תהיה גנוזה במהותה של שורש נשמתו, כ"א ישראל. | |||
ישנם חסידים וחכמים, יחידים, אבל אין בארץ "גוי צדיק" כ"א ישראל, והיסוד הזה | |||
הוא מתפשט ועובר על פני כולו. הבנים אשר נתרחקו מאתנו, רובם הוא מפני | |||
שהנם מחפשים את היסוד של הצדק המוחלט, אשר לא ימצאוהו. דומים | |||
הם, שאיננו בתוכם, מפני שאינם רואים את פעולתנו על שדה המערכה | |||
העולמית, והם אינם יודעים שהחסרון הוא לא ברוחנו פנימה כ"א מפני | |||
חסרון האמצעיים, הארץ והממלכה אשר אבדנום, והננו מתעוררים לשוב אל | |||
הדרך אשר נכונים נהיה שישובו לנו. והיחידים החכמים, יותר מן הכל הנם לקויים | |||
בחולשה גופנית ממש, המביאה לחולשה נפשית, אבל אינם טבועים, כמו בעלי | |||
הרוחניות שביתר העמים, בבוץ החמריות, המשכחת כל קודש עליון. לזאת הננו | |||
יכולים להחיות את עגומי הלב, לנחמם מיגונם, כי אמנם שבורים ונדכאים אנחנו, | |||
אבל כח חיים עליונים, נצחיים ואדירים, מפעם בנו. ודאי צריכים אנו להגביר | |||
את זוהר הדעה, הכלולה כעת ברובה בהכרת עצמנו, ועמה יחד לחזק את הצד | |||
החמרי העזוב, העומד להחלש בימי הבינים, במצב שבין התרדמה והערות. יוכל | |||
להיות וקרוב לודאי הוא, שעוד יבאו משוגות חדשות, אבל כל אלה יעברו ויהפכו | |||
לטובה. המכשולים, שאמנם ביוקר יעלו, יהיו למורי דרך. אין אנו צריכים לנעוץ | |||
את נקודת החיים באיזה דבר מיוחד. התרכזות ודאי אנו צריכים. ארץ-ישראל ודאי | |||
תשאר ותהיה הבסיס לכל. הר ציון יהיה מקום האורה. אבל התנועות הרבות בכל | |||
מקום שהן פונות יפעלו ויעבדו. את המרכז אנו צריכים להגדיל בכמות ובאיכות, | |||
וממילא יבא כל אושר וחיל להלות אליו. רעיונות פזורים יתקבצו ויהיו יחד למערכה | |||
שלמה. וכמו במובן החמרי כן במובן הרוחני שוש תשיש ותגל העקרה בקיבוץ | |||
בניה לתוכה בשמחה. אמן כן יאמר ד' במהרה בימינו. | |||
והנני בזה ידידו דורש"ת | |||
הק' אברהם יצחק ה"ק | |||
= אזכורים בספרים ובמאמרים = | |||
= קישורים חיצוניים = | |||
[[קטגוריה:אגרות הראי"ה]] | |||