הרב יהודה לייב חסמן: הבדלים בין גרסאות בדף

בשנת תרס"ט עבר לכהן כרבה של העיר שטוצ'ין, שם ייסד את ישיבת "ענף כנסת ישראל", הנודעת יותר בשם ישיבת שטוצ'ין. ישיבה זו גדלה והתפתחה במהרות, ומנתה מעל לשלוש מאות תלמידים. בתקופת [[מלחמת העולם הראושנה]] התרוקנה הישיבה מתלמידיה, ור' יהודה לייב נאלץ לברוח לפנים רוסיה מחשש שהגרמנים, שתהקרבו לשטוצ'ין, יהרגוהו. בתחילה התיישב בקובנה, שם נפגש עם רבני ישיבת סלובודקה ועם ר' חיים מבריסק, ויחד טכסו עצה כיצד להציל את עולם הישיבות בזמן המלחמה. בהמשך התיישב בוורוניז', שם התקבצו סביבו פליטים מבני הישיבות. כשנגמרה המלחמה, היה מהראשונים שחזרו לליטא, ובשנת תרפ"א הגיע לשטוצ'ין. כשהגיע לעיר, שינתה הקהילה היהודית שם את פניה, וגורמים משכילים החלו להשתלט עליה. הוא עזב את רבנותו בשטוצ'ין, ועבר לעסקנות ב"ועד הישיבות" בוילנא, שם התקרבב לר' חיים עוזר גרוז'ינסקי, ל[[רבי ישראל מאיר הכהן מראדין]] ולרבי שמעון יהודה הכהן שקופ. בשנת תקפ"ז נענה להצעת רבני ישיבת סלובודקה, שהפכה בינתיים ל[[ישיבת חברון]], לבוא ל[[חברון]] ולכהן כמשגיח בישיבה. ניצל עם משפחתו מ[[פרעות תרפ"ט]] שפגעו ביהודי חברון וארץ ישראל, ואף הציל את אחד מתלמידיו בברחו מפני הפורעים הערבים. בגמר ההתפרעויות, היה מן הראשונים שהגישו עזרה לפצועים שנותרו בעיר. הוא עבר יחד עם הישיבה ל[[ירושלים]]. היה תקיף בדעותיו, ושנא את הפשרנות נפטר בי"א ב[[חשוון]] תרצ,ו ונקבר ב[[הר הזיתים]], סמוך לקבריהם של ראשי ישיבת חברון- [[רבי משה מרדכי אפשטיין]] ורבי נתן צבי פינקל.