אנציקלופדיה תלמודית:תקרובת עבודה זרה: הבדלים בין גרסאות בדף

<span dir="rtl">הערך עוסק בתקרובת עבודה זרה. על דיני עבודה-זרה*, תשמישיה ונויה, ע&quot;ע עבודה זרה.</span>

<span dir="rtl">תקרובת ע&quot;ז היא מה שהקריבו ומסרו לפני עבודת כוכבים לשם דורון</span><ref><span dir="rtl">רש&quot;י יבמות קג ב.</span></ref><span dir="rtl">, אבל ככרות שנותנים לפני עבודה זרה אינן תקרובת, לפי שאינם אלא חוק לכומרים</span><ref><span dir="rtl"> תוס' ע&quot;ז נ א; רא&quot;ש פ&quot;ד סי' א; טוש&quot;ע יו&quot;ד קלט ח.</span></ref><span dir="rtl">, וכן גביע ומחתה שמשתמשים בהם לפניה אינן תקרובת</span><ref><span dir="rtl"> תוס' שם; רא&quot;ש שם; טוש&quot;ע שם יב.</span></ref><span dir="rtl">, וכן מלבושי כמרי העבודה זרה אינם תקרובת</span><ref><span dir="rtl"> תוס' ע&quot;ז שם; רא&quot;ש שם; טוש&quot;ע שם יא.</span></ref><span dir="rtl">, וכן נרות שמדליקים לפני עבודה זרה, וחתיכות שעוה שנותנים שם, כתבו ראשונים שאינם נאסרים משום תקרובת</span><ref><span dir="rtl"> עי' תוס' ע&quot;ז שם ורא&quot;ש שם, שמסתפקים אם הם בגדר תקרובת, וכ' שאף אם הם בגדר תקרובת, אינם נאסרים לפי שאינם דומים לתקרובת מזבח, עי' ציון</span> <span dir="rtl">72; טוש&quot;ע שם ט, י.</span></ref><span dir="rtl">, ויש שכתבו בנרות, שנאסרים משום תקרובת</span><ref><span dir="rtl"> עי' פסקי רי&quot;ד ע&quot;ז נא ב, שפתילות של שעוה שדולקות לפני ע&quot;ז אסורות משום תקרובת. ועי' ב&quot;י שם, שלסוברים שכל דבר שנמצא לפני ע&quot;ז לפנים מן הקלקלין, נאסר אפ' כשאין הדרך להקריבו, ואפ' הוא דרך בזיון, לפי שמן הסתם הוקרב, עי' ציון</span> <span dir="rtl">92, אף הנרות שנמצאו שם נאסרו.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">תקרובת ע&quot;ז נקראת גם זבחי מתים</span><ref><span dir="rtl"> עי' משנה ע&quot;ז כט ב.</span></ref><span dir="rtl">, על פי הכתוב: ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים</span><ref><span dir="rtl"> תהלים קו כח.</span></ref><span dir="rtl">, שממנו למדים על איסור וטומאת תקרובת ע&quot;ז</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציונים</span> <span dir="rtl"></span>16<span dir="rtl">,</span> <span dir="rtl">142.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">תקרובת ע&quot;ז אסורה באכילה ובהנאה</span><ref><span dir="rtl"> עי' משנה ע&quot;ז כט ב; רמב&quot;ם ע&quot;ז פ&quot;ז ה&quot;ב; טוש&quot;ע יו&quot;ד קלט א, ועי' טוש&quot;ע שם ד א.</span></ref><span dir="rtl">. בגמרא נראה, וכן דעת הרבה ראשונים ששני האיסורים הם מן התורה</span><ref><span dir="rtl"> עי' להלן, שבגמרא דרשו את האיסור מן הכתוב, וראשונים הוסיפו איסורים מכתובים נוספים; עי' רמב&quot;ם שם, שהנהנה לוקה; השגות רמב&quot;ן לסהמ&quot;צ ל&quot;ק קצד, ורמב&quot;ן קידושין נח א; ריטב&quot;א קידושין שם.</span></ref><span dir="rtl">. ויש ראשונים שכתבו שדוקא איסור אכילה הוא מן התורה, לפי שבכתוב שממנו למדו בגמרא על האיסור – ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים</span><ref><span dir="rtl"> תהלים קו כח. עי' להלן.</span></ref> <span dir="rtl">- נאמרה לשון אכילה, אבל איסור הנאה אינו אלא מדרבנן</span><ref><span dir="rtl"> תוס' ב&quot;ק עב ב ד&quot;ה דאי, הובא ברמב&quot;ן ורשב&quot;א וריטב&quot;א קידושין נח א. ועי' שעה&quot;מ אישות פ&quot;ה ה&quot;א.</span></ref><span dir="rtl">, ומה שדרשו בגמרא את איסור הנאה מן הכתוב, עי' להלן, אינו אלא אסמכתא*</span><ref><span dir="rtl"> רמב&quot;ן וריטב&quot;א קידושין שם, בבאור שיטה זו.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">על הנאה מתקרובת ע&quot;ז שלא כדרך הנאתה ע&quot;ע אסורי הנאה</span><ref><span dir="rtl"> ציון 94.</span></ref> <span dir="rtl">וע' עבודה זרה; על הנאה מריח* של תקרובת ע&quot;ז ע&quot;ע עבודה זרה וע' ריח.</span>

<span dir="rtl">אכילה והנאה מתקרובת ע&quot;ז אין להן שיעור, ולוקים עליהם בכל שהוא, לפי שנאמר בעבודה-זרה*: ולא ידבק בידך מאומה מן החרם</span><ref><span dir="rtl"> דברים יג יח. עי' רמב&quot;ם מאכ&quot;א פי&quot;א ה&quot;א וה&quot;ב, וע&quot;ז פ&quot;ז הט&quot;ו; עי' החינוך מ' קיא. ועי' רדב&quot;ז מאכ&quot;א שם ה&quot;א, שמקורו של רמב&quot;ם הוא ממשנה ע&quot;ז עד א: אלו אסורין ואוסרין בכ&quot;ש וגו' עורות לבובין.</span></ref><span dir="rtl">. ובדעת ראשונים הסוברים שאיסור אכילה בתקרובת ע&quot;ז נלמד מן הכתוב: ואכלת מזבחו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>25<span dir="rtl">.</span></ref><span dir="rtl">, צדדו אחרונים לומר שאין חייבם עליהם אלא בכזית, שהרי אכילה* אינה אלא בכזית</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע אכילה ציון</span> <span dir="rtl">45. מנ&quot;ח מ' תכט.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

== '''<span dir="rtl">הדברים הנאסרים</span>''' ==

<span dir="rtl">על יין נסך, שאסור משום תקרובת עבודת כוכבים, ועל חומץ, וחרס שבלוע בו יין, ועל סתם יין גוים, ע&quot;ע יין נסך.</span>

<span dir="rtl">עורות לבובים - הם עורות שקרועים כנגד הלב, וקדורים כמין ארובה</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ז לב א.</span></ref><span dir="rtl">, כלומר שיש בהם נקב עגול כארובה</span><ref><span dir="rtl"> רש&quot;י שם.</span></ref> <span dir="rtl">- אסורים משום תקרובת ע&quot;ז</span><ref><span dir="rtl"> משנה ע&quot;ז כט ב, ורש&quot;י; רמב&quot;ם ע&quot;ז פ&quot;ז ה&quot;ג.</span></ref><span dir="rtl">, לפי שהדרך לעשות כן בבהמה שמקריבים לעבודה זרה, כדי להוציא הלב מחיים דרך הנקב</span><ref><span dir="rtl"> רש&quot;י ע&quot;ז כט ב ד&quot;ה ועורות ולב א ד&quot;ה שקרע.</span></ref><span dir="rtl">, ובהמה שהוקרבה לעבודה זרה, אף עורה אסור משום תקרובת</span><ref><span dir="rtl"> רמב&quot;ם שם. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">119.</span></ref><span dir="rtl">. ורבן שמעון בן גמליאל אומר שדוקא כשהקרע שבעור עגול, העור אסור משום תקרובת, אבל כשהקרע משוך מותר</span><ref><span dir="rtl"> משנה ע&quot;ז שם.</span></ref><span dir="rtl">, לפי שאין עושים כן לעבודת כוכבים</span><ref><span dir="rtl"> רש&quot;י שם.</span></ref><span dir="rtl">. וכן הלכה</span><ref><span dir="rtl"> רב יוסף בשם רב יהודה בשם שמואל בע&quot;ז לב ב; רמב&quot;ם שם.</span></ref><span dir="rtl">. אם יש חולקים על רבן שמעון בן גמליאל, נחלקו ראשונים בדעת אמוראים</span><ref><span dir="rtl"> עי' ע&quot;ז שם: א&quot;ל אביי הלכה מכלל דפליגי, אמר ליה (רב יוסף) מאי נפקא לך מינה, אמר ליה גמרא גמור זמורתא תהא, ועי' ציונים הבאים.</span></ref><span dir="rtl">: יש סוברים שאין חולקים בדבר, ורבן שמעון בן גמליאל לא בא אלא לפרש</span><ref><span dir="rtl"> ר&quot;ח ע&quot;ז שם.</span></ref><span dir="rtl">, ויש סוברים שחכמים חולקים על רבן שמעון בן גמליאל, וסוברים שאף כשהקרע משוך, אף על פי שאין עושים כן לתקרובת, אסור, לפי שגזרו משוך משום עגול</span><ref><span dir="rtl"> ר&quot;י מלוניל ע&quot;ז כט ב (ט ב).</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">עורות לבובים אינם אסורים משום תקרובת אלא כשיש עליהם קורט דם</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ז לב א. ועי' רמב&quot;ם ע&quot;ז פ&quot;ז ה&quot;ג, שהשמיט, ולח&quot;מ שם שתמה.</span></ref><span dir="rtl">, שאז ידוע שנקרעו מחיים, כדרך שעושים לתקרובת</span><ref><span dir="rtl"> רש&quot;י שם ד&quot;ה אסור.</span></ref><span dir="rtl">, אבל כשאין עליו קורט דם, מותר</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ז לב ב.</span></ref><span dir="rtl">, לפי שאחר הפשטו אירע בו כך, ולא עשאוהו לעבודה זרה</span><ref><span dir="rtl"> רש&quot;י שם ד&quot;ה אין עליו.</span></ref><span dir="rtl">. מְלָחוֹ, אף על פי שאין עליו קורט דם אסור, לפי שאני אומר שהיה עליו דם אלא שמלחו העבירתו</span><ref><span dir="rtl"> רב הונא בע&quot;ז שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">בשר – וכן יין או פירות</span><ref><span dir="rtl"> רמב&quot;ם דלהלן.</span></ref> <span dir="rtl">- הנכנס לעבודת כוכבים, אף על פי שהכינוהו להקריבו לעבודה זרה, כל שלא הקריבוהו אינו נאסר משום תקרובת</span><ref><span dir="rtl"> רבי עקיבא במשנה ע&quot;ז כט ב, ורמב&quot;ם ע&quot;ז פ&quot;ז הט&quot;ו; טוש&quot;ע יו&quot;ד קלט ו.</span></ref><span dir="rtl">. ולסוברים שסתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע גוי ציון 892 ואילך וע' שחיטה.</span></ref><span dir="rtl">, הבשר אסור</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ז לב ב.</span></ref><span dir="rtl">, לפי שהגוי השוחט, כבר בשחיטת הבהמה נתכוין לשם עבודה זרה, והבהמה נעשתה תקרובת</span><ref><span dir="rtl"> רש&quot;י שם ד&quot;ה סתם מחשב. וע&quot;ע גוי שם.</span></ref><span dir="rtl">, וכתבו ראשונים שדוקא בשחיטה אומרים שסתמה תקרובת, לפי שדרכם לשחוט לשם עבודה זרה, אבל חניקה ונחירה, מאחר ואין דרך לעשותן לשם עבודה זרה, הבהמה אינה נאסרת משום תקרובת עד שיקריבוה</span><ref><span dir="rtl"> תוס' ע&quot;ז לב ב ד&quot;ה דלא.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">בשר שהקריבוהו לפני עבדוה זרה, ונעשה תקרובת, אף על פי שחזרו והוציאוהו, הרי זה אסור לעולם</span><ref><span dir="rtl"> עי' להלן; רמב&quot;ם ע&quot;ז פ&quot;ז הט&quot;ו.</span></ref><span dir="rtl">, ולפיכך בשר היוצא מעבודת כוכבים אסור</span><ref><span dir="rtl"> רבי עקיבא במשנה ע&quot;ז כט ב.</span></ref><span dir="rtl">, מפני שמן הסתם הקריבוהו שם, ושוב לעולם אסור משום תקרובת</span><ref><span dir="rtl"> עי' ע&quot;ז לב ב: אי אפשר דליכא תקרובת ע&quot;ז, ועי' מאירי שם כט ב: מן הסתם הוקרב ונעשה זבחי מתים. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">91 ואילך, על דין דברים שנמצאו לפני עבודה זרה. ועי' ע&quot;ז לב ב, שהעמידו את המשנה כר' יהודה בן בתירא הסובר שיש טומאת אהל בתקרובת, ועי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>146<span dir="rtl">.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">בהמה שהוקרבה לעבודה זרה, הפֶּרֶש שבתוכה אסור אף הוא בהנאה, כדין תקרובת, ולפיכך המקדש בו אשה, היא אינה מקודשת</span><ref><span dir="rtl"> רב אחדבוי בשם רב בע&quot;ז לד ב ובתמורה ל ב; רמב&quot;ם אישות פ&quot;ה ה&quot;ב וע&quot;ז פ&quot;ז ה&quot;ג. ועי' ע&quot;ז לה א, שדייקו כן ממשנה שם כט ב, שמשמע שקיבת עגלי ע&quot;ז, היינו הכנוס בתוך הקיבה, שהוא כפרש, אסורה.</span></ref><span dir="rtl">, בטעם הדבר אמרו סברא, ומקור מן הכתוב: הסברא היא שנוח לבעלים בנפח הבהמה</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ז שם ותמורה שם.</span></ref><span dir="rtl">, שתהא נראית שמנה על ידי הפרש</span><ref><span dir="rtl"> עי' רש&quot;י ע&quot;ז שם ד&quot;ה ניחא ליה.</span></ref><span dir="rtl">, ודעתו להתפיס ולעשות תקרובת אף מן הפרש</span><ref><span dir="rtl"> ריטב&quot;א ע&quot;ז שם.</span></ref><span dir="rtl">, והמקור מן הכתוב הוא שנאמר: ולא ידבק בידך מאומה מן החרם</span><ref><span dir="rtl"> דברים יג יח. ע&quot;ז שם; רמב&quot;ם אישות שם.</span></ref><span dir="rtl">, &quot;מאומה&quot;, משמע אפילו פרש</span><ref><span dir="rtl"> רש&quot;י שם.</span></ref><span dir="rtl">, או שהמקור הוא מן הכתוב: והיית חרם כמוהו</span><ref><span dir="rtl"> דברים ז כו.</span></ref><span dir="rtl">, כל שאתה מהייה ממנו הרי הוא כמוהו</span><ref><span dir="rtl"> תמורה שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">טבעת הנמצאת במעי בהמה אינה נעשית עמה תקרובת, לפי שאינה כפרש, שהפרש מתעכל בגופה, והטבעת אינה מתעכלת, לפיכך אינה כגופה</span><ref><span dir="rtl"> ר' יוסי בירושלמי ע&quot;ז פ&quot;ב ה&quot;ז, וריטב&quot;א ע&quot;ז שם בבאורו.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">בעלי חיים, כל שלא עשה בהם מעשה, אינם נאסרים</span><ref><span dir="rtl"> עי' רש&quot;י חולין מ א ד&quot;ה היתה בהמת, ע&quot;פ דיוק מתמורה כט א, שבהמה שהיא מוקצה לע&quot;ז, היא מותרת להדיוט, ואינה נאסרת משום תקרובת. וע&quot;ע מוקצה.</span></ref><span dir="rtl">, אבל עשה בגופם מעשה לשם עבודה זרה, כגון שהתחיל לשחטם, הרי הם נאסרים משום תקרובת</span><ref><span dir="rtl">עי' ב&quot;ק עא ב וחולין שם, שבהמה שהתחילו לשחטה לשם ע&quot;ז, נאסרת מיד, ורש&quot;י שם ושם שהוא משום תקרובת, ורש&quot;י חולין שם שזה משום שנעשה בגופה מעשה; עי' רמב&quot;ם ע&quot;ז פ&quot;ח ה&quot;א; טוש&quot;ע יו&quot;ד קמה ח. ועי' ב&quot;ק שם, שכשאומר שבגמר השחיטה הוא עובד את הע&quot;ז, הבהמה אינה נעשית תקרובת עד סוף השחיטה.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">יש מן הראשונים שכתבו שתקרובת ע&quot;ז, חילוק יש בה בין דבר שמקריבים כמוהו בפנים – בבית המקדש - כגון יינות ושמנים וסלתות, לדבר שאינו קרב בפנים, כגון אבנים, שדבר שאינו קרב בפנים אינו נעשה תקרובת</span><ref><span dir="rtl"> עי' רש&quot;י ע&quot;ז נ א ד&quot;ה כעין פנים, ותוס' שם ד&quot;ה בעינן בשם רבי שמואל בשמו.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו</span><ref><span dir="rtl"> שמות כב יט.</span></ref><span dir="rtl">, שמשמע שדוקא דבר שכמותו קרב בפנים נקרא זבח עבודת כוכבים</span><ref><span dir="rtl"> רש&quot;י שם.</span></ref><span dir="rtl">, ולדעתם מטעם זה יש סוברים בגמרא שאבני מרקוליס אין להם דין תקרובת לפי שאינם כעין פנים</span><ref><span dir="rtl"> עי' ע&quot;ז נ א, ב, שיש סוברים כן.</span></ref><span dir="rtl">, שהכוונה שאבנים אינן קרבות בפנים</span><ref><span dir="rtl"> רש&quot;י שם ותוס' שם בשם רבי שמואל.</span></ref><span dir="rtl">. וכתבו ראשונים בדעתם שזה דוקא כשלא נעשתה בהם עבודה כעין עבודת פנים, אבל כשנעשתה בהם כעין עבודת פנים, אף כשאינם מדבר שכמותו קרב בפנים, כגון מקל, שאינו קרב בפנים, ששברוהו לשם ע&quot;ז, שזו עבודה הדומה לשחיטה שבפנים, הם נעשים תקרובת</span><ref><span dir="rtl"> רא&quot;ש שם פ&quot;ד סי' א; עי' רשב&quot;א שם נא ב ד&quot;ה יינות. וכ&quot;מ בגמ' ע&quot;ז שם: לא כעין פנים איכא ולא כעין זריקה משתברת איכא. ועי' ציונים</span> <span dir="rtl"></span>99 <span dir="rtl">ואילך,</span> <span dir="rtl">110.</span></ref><span dir="rtl">, וכן כתבו ראשונים ואחרונים להלכה</span><ref><span dir="rtl"> רא&quot;ש שם; טוש&quot;ע יו&quot;ד קלט ג.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">ויש ראשונים חולקים וסוברים שאין חילוק בין דבר הקרב בפנים לדבר שאינו קרב בפנים</span><ref><span dir="rtl"> עי' תוס' ע&quot;ז נ ב סוף ד&quot;ה בעינן (מתחיל בע&quot;א).</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">אבנים שנזרקו למרקוליס - אליל שעובדים אותו בזריקת אבנים, והאבנים הנזרקות הן תקרובת לפניו</span><ref><span dir="rtl"> עי' רש&quot;י ע&quot;ז נ א ד&quot;ה מנין לתקרובת.</span></ref> <span dir="rtl">- יש מן החכמים שסברו שיש להן דין תקרובת לכל דבר, שהן אסורות בהנאה, ואי אפשר להתירן על ידי ביטול</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">195 ואילך. עי' ע&quot;ז שם: איכא רבנן דפרשי וגו' סבר לה וגו' תקרובת וגו' אין לה בטלה.</span></ref><span dir="rtl">. ויש חכמים סוברים שמאחר ולא נעשתה בהן עבודה כעין עבודת פנים - שהרי זריקתן אינה דומה לזריקת דם שבפנים, שזריקת הדם משתברת, וזריקת אבן אינה משתברת</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>100<span dir="rtl">.</span></ref> <span dir="rtl">- אינן נעשות תקרובת</span><ref><span dir="rtl"> עי' ע&quot;ז נא א: אבני בית מרקוליס במה יאסרו; עי' ע&quot;ז נ א: איכא רבנן דלא פרשי, וכעי&quot;ז ברייתא שם, וגמ' שם בטעמם, שאינה כעין פנים, ותוס' שם סוף ד&quot;ה בעינן (בע&quot;ב) בבאורם, ועי' רש&quot;י ע&quot;ז נ א ד&quot;ה כעין פנים, באור אחר בגמ' שם, שהטעם שאבנים אינן נעשות תקרובת הוא שאבנים אינן קרבות בפנים, עי' ציון</span> <span dir="rtl">76.</span></ref><span dir="rtl">, או שנעשות תקרובת אלא שיש להן ביטול</span><ref><span dir="rtl"> עי' ריטב&quot;א ע&quot;ז נ א בשם ראב&quot;ד, ומאירי שם נא א בשם מקצת רבותיו, בבאור גמ' שם נ א שמרקוליס אינה כעין פנים, שאין הכוונה שמטעם זה אינה תקרובת, אלא שאע&quot;פ שהיא תקרובת יש לה ביטול, וע&quot;ש שדוחים פי' זה.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">על אופן נוסף שאבני מרקוליס נאסרות, על ידי שכל אחת נעשית תקרובת לחברתה, ע&quot;ע עבודה זרה.</span>

<span dir="rtl">דברים שנמצאו בראש עבודה זרה, אם הם דברים שכיוצא בהם קרב לגבי המזבח – או שראוי לעשות מהם דברים הקרבים לגבי ממזבח</span><ref><span dir="rtl"> רא&quot;ש ע&quot;ז פ&quot;ד סי' א, בבאור משנה דלהלן.</span></ref> <span dir="rtl">- כגון פרכילי ענבים ועטרות של שבלים ויינות ושמנים וסלתות, יש להם דין תקרובת</span><ref><span dir="rtl"> משנה ע&quot;ז נא א; רמב&quot;ם ע&quot;ז פ&quot;ז הט&quot;ז; טוש&quot;ע יו&quot;ד קלט ה.</span></ref><span dir="rtl">, לפי שתולים שהובאו לשם לשם דורון ותקרובת</span><ref><span dir="rtl"> רא&quot;ש שם. ועי' רשב&quot;א שם נא ב, שפרכילי ענבים ועטרות של שבלים מדובר כשהדרך לעשות בהם בצירה לשם ע&quot;ז, שהרי רק באופן זה נאסר, לסוברים שאין נעשה תקרובת אלא כשנעשתה בו עבודה כעין עבודת פנים, עי' ציון</span> <span dir="rtl">105. ועי' ר&quot;ן על הרי&quot;ף שם (כג א), שאסורים משום שתולים שהקטירו או ניסכו חלק מהם, והנותרים שלפנינו אסורים משום שיריים.</span></ref><span dir="rtl">. מצא בראשה דברים אחרים, שאינם קרבים לגבי מזבח, ואין הדרך לעשותם תקרובת, אינם אסורים משום תקרובת, אלא שפעמים שאסורים משום נוי עבודה זרה</span><ref><span dir="rtl"> משנה ע&quot;ז שם; רמב&quot;ם שם.</span></ref><span dir="rtl">, ע&quot;ע עבודה זרה.</span>

<span dir="rtl">דברים שנמצאו במקום עבודה זרה, כל שהוא מונח לפנים מן הקלקלין – מחיצת קלעים שלפני עבודה זרה</span><ref><span dir="rtl"> רש&quot;י ע&quot;ז נא ב ד&quot;ה קלקלין.</span></ref><span dir="rtl">, הנעשית לצניעות וכבוד</span><ref><span dir="rtl"> רש&quot;י שם ד&quot;ה אפ' חוץ.</span></ref> <span dir="rtl">– אפילו מים ומלח, הרי הוא אסור משום תקרובת</span><ref><span dir="rtl"> רב אסי בר חייא בע&quot;ז נא ב; רמב&quot;ם ע&quot;ז פ&quot;ז הט&quot;ז; טוש&quot;ע יו&quot;ד קלט ה.</span></ref><span dir="rtl">, וכתבו ראשונים שכן הדין אף בדבר שאין הדרך להקריבו, ואפילו נמצא דרך בזיון, כל שנמצא לפנים מן הקלקלין, אסור משום תקרובת</span><ref><span dir="rtl"> רמב&quot;ם שם, להבנת הטור שם, ועי' ב&quot;י שם ושו&quot;ע שם ה, שחלק, ועי' ב&quot;ח שם ו וש&quot;ך שם ס&quot;ק ג, שיש להחמיר כד' הטור.</span></ref><span dir="rtl">. והמונח חוץ לקלקלין, אם הוא דבר שאינו של נוי, מותר, ואם הוא דבר של נוי, אסור</span><ref><span dir="rtl"> רבי אסי בר חייא בע&quot;ז שם.</span></ref><span dir="rtl">, ונחלקו ראשונים בטעם האיסור בדבר של נוי, יש מפרשים שהוא משום תקרובת ע&quot;ז, שלדעתם דברים של נוי מקריבים אפילו חוץ לקלקלין</span><ref><span dir="rtl"> תוס' ע&quot;ז שם ד&quot;ה אפילו.</span></ref><span dir="rtl">, ויש מפרשים שאינו משום תקרובת, אלא משום נוי עבודה זרה</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע עבודה זרה. עי' רש&quot;י שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

== '''<span dir="rtl">ההקרבה</span>''' ==

<span dir="rtl">תקרובת ע&quot;ז אינה נאסרת אלא כשעשו בה עבודה כעין עבודת פנים</span><ref><span dir="rtl"> עי' להלן; עי' ע&quot;ז נא א: זרק מקל וגו' אינה נאסרת, ורש&quot;י שם ד&quot;ה ואינה.</span></ref><span dir="rtl">, כגון שנעשתה בהם שבירה, שהיא דומה לשחיטה, או שנעשתה בהם זריקה משתברת – מתפזרת - הדומה לזריקת דם שבפנים</span><ref><span dir="rtl"> עי' להלן.</span></ref><span dir="rtl">, שהדבר הנזרק מתפזר ונופל טיפים טיפים</span><ref><span dir="rtl"> רש&quot;י ע&quot;ז נ ב ד&quot;ה זריקה המשתברת.</span></ref><span dir="rtl">, ולפיכך יינות שמנים וסלתות שנזרקו על עבודה זרה, מאחר וזריקתם משתברת, יש להם דין תקרובת</span><ref><span dir="rtl"> עי' משנה ע&quot;ז נא ב, וגמ' שם א בבאורה.</span></ref><span dir="rtl">, וכן חגב ששחטו לפניה, נאסר, לפי שהשחיטה היא כעין עבודת פנים</span><ref><span dir="rtl"> טוש&quot;ע יו&quot;ד קלט ד.</span></ref><span dir="rtl">, וכן עבודת כוכבים שעובדים אותה במקל, אם שבר מקל לפניה, המקל נאסר, לפי שהשבירה היא כעין שחיטה שבפנים, אבל אם זרק מקל בפניה, המקל לא נאסר, לפי שזריקתו אינה משתברת כעין זריקת פנים</span><ref><span dir="rtl"> רב נחמן בשם רבה בר אבוה בשם רב בע&quot;ז נא א, ורש&quot;י שם ד&quot;ה ואינה נאסרת; רמב&quot;ם ע&quot;ז פ&quot;ג ה&quot;ד. על הדין בעבודה זרה שאין דרך עבודתה במקל, ע&quot;ע עבודה זרה.</span></ref><span dir="rtl">, וכן פרכילי ענבים ועטרות של שבלים שנמצאו בראש מרקוליס, אין להם דין תקרובת אלא כשבצרם מתחלה לכך</span><ref><span dir="rtl"> עי' משנה ע&quot;ז נא ב, שיש להן דין תקרובת, וגמ' שם א, שאי&quot;ז אלא שבצרם מתחלה לכך. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">87.</span></ref><span dir="rtl">, שהבצירה היא העבודה, והיא דומה לשחיטה</span><ref><span dir="rtl"> רש&quot;י שם א ד&quot;ה שבצרן.</span></ref><span dir="rtl">, או שהיא כבצירת ביכורים</span><ref><span dir="rtl"> עי' רמב&quot;ן ורשב&quot;א וריטב&quot;א שם.</span></ref><span dir="rtl">, אבל זריקתם, מאחר ואינה משתברת, אינה דומה לזריקה שבפנים, ואינה אוסרת</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ז שם.</span></ref><span dir="rtl">, וכן אבנים שנזרקות למרקוליס, יש סוברים בגמרא שמאחר וזריקתן אינה משתברת, אין להן דין תקרובת</span><ref><span dir="rtl"> עי' ע&quot;ז נא א: אבני בית מרקוליס במה יאסרו; עי' ע&quot;ז נ א, ב, שי&quot;ס שאבני מרקוליס שחיפו בהן דרכים מותרות, ואין להן דין תקרובת לפי שאינן כעין פנים, ותוס' שם סוף ד&quot;ה בעינן (מסתיים בע&quot;ב) בבאורן. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">76, שי&quot;מ בע&quot;א. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">81 ואילך, על השיטות השונות בדין אבני מרקוליס.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">ויש מן הראשונים שכתבו שתקרובת שלא עשו בה כעין עבודת פנים, נחלקו באיסורה ובטומאתה רבי יהודה בן בתירא וחכמים, שרבי יהודה בן בתירא סובר שהיא אסורה ומטמאה באהל, וחכמים סוברים שאינה אסורה ואינה מטמאה באהל</span><ref><span dir="rtl"> תוס' ע&quot;ז לב ב ד&quot;ה והיוצא, בדעת ריב&quot;ב שבציון</span> <span dir="rtl">142 וחכמים שבציון</span> <span dir="rtl">153 . וע&quot;ע טמאה ציון 474.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">בדעת הסוברים שהעובד עבודה זרה אינו חייב אלא כשעושה עבודה הדומה ממש לעבודת פנים, שלדעתם הזובח בהמה בעלת מום לעבודה זרה, או ששחט לה חגב, פטור, לפי שאינו דומה לגמרי לשחיטת פנים שהיא בבהמה תמימה</span><ref><span dir="rtl"> עי' דעת חכמים בברייתא, וד' ר' יוחנן בע&quot;ז נא א. וע&quot;ע עבודה זרה.</span></ref><span dir="rtl">, יש מן הראשונים שכתבו שאף תקרובת אינה נעשית אלא כשנעשה בה עבודה הדומה ממש לעבודת פנים, כגון שחיטה בבהמה תמימה, אבל שבירת מקל בפניה אינה מחשיבתו תקרובת, ולדעתם כן הלכה</span><ref><span dir="rtl"> רמב&quot;ן וריטב&quot;א ע&quot;ז שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">בהמה שהקריבוה כולה לעבודה זרה, כל חלקיה נעשים תקרובת, אפילו עצמותיה וקרניה וטלפיה ועורה</span><ref><span dir="rtl"> רמב&quot;ם ע&quot;ז פ&quot;ז ה&quot;ג. על דין עור בהמה שהוקרבה עי' ציון</span> <span dir="rtl">85. ועי' כ&quot;מ שם, שמקור ד' הרמב&quot;ם על עצמות וקרנים וטלפים הוא בק&quot;ו מדין פֶּרֶש, שאף הוא נאסר עם הבהמה, עי' ציון</span> <span dir="rtl">61</span> <span dir="rtl">ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">על השוחט בהמה, ואחר כך חישב עליה לזרוק דמה או להקטיר אמוריה לעבודה זרה, אם אומרים שהוכיח-סופו-על-תחילתו*, והבהמה אסורה משום ששחיטתה היתה לעבודה זרה, ע&quot;ע הוכיח סופו על תחלתו</span><ref><span dir="rtl"> ציון 14 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">השוחט את הבהמה על מנת לזרוק דמה או להקטיר חלבה לעבודה זרה, רבי יוחנן אמר שהבהמה אסורה משום תקרובת ע&quot;ז, לפי שלמדים חוץ מפנים, וכשם שבפנים, במקדש, מחשבת פיגול בזמן השחיטה על הזריקה או ההקטרה מפגלת</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע פגול.</span></ref><span dir="rtl">, כך בחוץ, מחשבה בזמן השחיטה על עבודה אחרת מחשיבה תקרובת, ורבי שמעון בן לקיש חלק ואמר שהבהמה אינה אסורה משום תקרובת, לפי שאין למדים חוץ מפנים, ובחוץ אין מחשבים מעבודה לעבודה</span><ref><span dir="rtl"> חולין לט א וע&quot;ז לד ב, וכעי&quot;ז סנהדרין ס ב, סא א. ועי' חולין שם, שר' שמעון בן לקיש חזר בו.</span></ref><span dir="rtl">. הלכה שמחשבים מעבודה לעבודה</span><ref><span dir="rtl"> רמב&quot;ם שחיטה פ&quot;ב הט&quot;ו; טוש&quot;ע יו&quot;ד ד א.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">תקרובת ע&quot;ז, יש ראשונים שכתבו שנעשית אפילו על ידי מחשבה לשם עבודה זרה בשעת ההקרבה, ולא דוקא על ידי דיבור</span><ref><span dir="rtl"> עי' רש&quot;י ע&quot;ז לד ב ד&quot;ה באומר.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שנראה מדבריהם שנעשית דוקא על ידי דיבור</span><ref><span dir="rtl"> עי' תוס' חולין לט א ד&quot;ה אלא. ועי' רש&quot;ש סנהדרין ס ב.</span></ref><span dir="rtl">. וע&quot;ע מוקצה וע' פגול וע' תקרובת עבודה זרה.</span>

<span dir="rtl">על מחשבת בעלים של בהמה, אם מחשיבה את הבהמה הבהמה תקרובת כשאדם אחר שוחט אותה, ע&quot;ע שחיטה.</span>

<span dir="rtl">השוחט בהמה לשם עבודה זרה מחוברת, כגון הרים וגבעות ימים נהרות ומדברות, יש ראשונים שכתבו שמאחר והמחובר אינו נעשה עבודה זרה, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע עבודה זרה.</span></ref><span dir="rtl">, כך הדבר הנקרב לשמו אינו נעשה תקרובת ע&quot;ז</span><ref><span dir="rtl"> עי' משנה חולין לט ב, וגמ' שם מ א בבאורה, ורש&quot;י שם ד&quot;ה דאמר, בבאורן; עי' רמ&quot;א בשו&quot;ע יו&quot;ד קמה ב.</span></ref><span dir="rtl">, וראשונים הוסיפו בטעם הדבר, שדין תקרובת ע&quot;ז נלמד מן הכתוב: ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>15<span dir="rtl">.</span></ref><span dir="rtl">, והרי פעור הוא דבר תלוש, שבעצמו נאסר משום עבודה זרה, ולפיכך אף תקרובת, הנלמדת ממנו, אינה אלא כשמקריבים אותה לדבר תלוש, שבעצמו נאסר משום עבודה זרה</span><ref><span dir="rtl"> עי' תוס' ע&quot;ז נב א ד&quot;ה תנהו ענין.</span></ref><span dir="rtl">. ומכל מקום אף לדעתם הבהמב אינה מותרת אלא בהנאה, אבל אסורה באכילה משום שנראית כתקרובת ע&quot;ז</span><ref><span dir="rtl"> רש&quot;י ע&quot;ז מ א ד&quot;ה דאמר, בבאור משנה שם לט ב. ועי' רמ&quot;א שם, שלא חילק, ועי' ש&quot;ך שם ס&quot;ק ז.</span></ref><span dir="rtl">. השוחט לשם המלאך הממונה על ההרים והגבעות והנהרות והמדברות, מאחר והמלאך אינו מחובר, אף לדעתם הרי הבהמה הנשחטת נעשית תקרובת ע&quot;ז</span><ref><span dir="rtl"> גמ' חולין מ א, בבאור ברייתא שם. ועי' טוש&quot;ע יו&quot;ד ד ו, שכן הלכה, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">138, על דעת השו&quot;ע בשוחט לשם מחובר.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">על השוחט לשם הרים וגבעות ימים ונהרות ומדברות לשם רפואה וכיוצא בה מדברי הבאי, אם הנשחט נאסר מדרבנן משום שנראה כזבחי מתים, ע&quot;ע חשד; מראית העין</span><ref><span dir="rtl"> ציון 383 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">תקרובת עבודת כוכבים נאסרת אף כשהקריבוה שלא בפני עבודת כוכבים</span><ref><span dir="rtl"> תוס' חולין מ א ד&quot;ה לפני.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

== '''<span dir="rtl">טומאתה</span>''' ==

<span dir="rtl">תקרובת ע&quot;ז, רבי יהודה בן בתירא סובר שהיא מטמאה באהל, שנאמר: ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים</span><ref><span dir="rtl"> תהלים קו כח.</span></ref><span dir="rtl">, מה מת מטמא באהל – ע&quot;ע מת - אף תקרובת ע&quot;ז מטמאה באהל</span><ref><span dir="rtl"> רבי יהודה בן בתירא בברייתא חולין יג ב וע&quot;ז לב ב ומח ב.</span></ref><span dir="rtl">. ומטעם זה שנינו שהעובר תחת אשרה*, הרי הוא טמא</span><ref><span dir="rtl"> משנה ע&quot;ז מח ב. וע&quot;ע אשרה ציון 74 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, לפי שאי אפשר שלא תהיה תקרובת ע&quot;ז תחת האשרה, והרי היא מאהילה על התקרובת ועל העוֹבֵר</span><ref><span dir="rtl"> גמ' ע&quot;ז שם בבאור משנה שם. ועי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>169<span dir="rtl">, שראשונים כתבו שאינו אלא ספק, שמא יש שם תקרובת, ולא ודאי.</span></ref><span dir="rtl">, וכן אמר רבא – לפי לשון אחד בגמרא – בדעת סתם משנה, שתקרובת ע&quot;ז מטמאה באהל</span><ref><span dir="rtl"> עי' ד' רבא לפי לשון אחד בחולין יג ב, בדעת סתם משנה שם א: שחיטת עובד כוכבים נבלה ומטמאה במשא, שהכוונה שדוקא זו מטמאה במשא בלבד, אבל יש לך אחרת שמטמאה אף באהל, והיא תקרובת ע&quot;ז.</span></ref><span dir="rtl">, וכן</span> <span dir="rtl">דייקו בגמרא מלשון סתם משנה נוספת</span><ref><span dir="rtl"> עי' ע&quot;ז לב ב, בדעת סתם משנה שם כט ב, שבשר היוצא מבית עבודה זרה אסור משום זבחי מתים, שזה כריב&quot;ב הסובר שתקרובת מטמאה באהל, עי' לעיל, ועי' ר&quot;י בתוס' ע&quot;ז לב ב ד&quot;ה והיוצא, ותוס' חולין יג ב ד&quot;ה תקרובת, שאע&quot;פ שלענין איסור הנאה מתקרובת אין מחלוקת, מ&quot;מ העמידו את המשנה כריב&quot;ב מחמת ייתור לשון המשנה: משום זבחי מתים, שמזה מדייקים שלא רק איסור יש, אלא אף טומאה. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">60.</span></ref><span dir="rtl">, וכן מה ששנינו שהמכניס ראשו ורובו לבית עבודה זרה הוא טמא</span><ref><span dir="rtl"> תוספתא זבים פ&quot;ה.</span></ref><span dir="rtl">, יש ראשונים שפרשו שהוא משום שמאהיל על תקרובת ע&quot;ז</span><ref><span dir="rtl"> ר&quot;ש זבים פ&quot;ה מי&quot;א. וע&quot;ע טמאה ציון 475 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">. יש ראשונים שכתבו שטמאת אהל בתקרובת ע&quot;ז היא מן התורה, שהרי רבי יהודה בן בתירא דרשהּ מן הכתוב</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">142. תוס' חולין יג ב ד&quot;ה תקרובת.</span></ref><span dir="rtl">. ויש ראשונים שכתבו שאינה אלא מדרבנן, והדרשה אינה אלא אסמכתא*</span><ref><span dir="rtl"> רש&quot;י ע&quot;ז מח ב ד&quot;ה ועבר תחתיה; ר&quot;ש זבים שם. ועי' ר&quot;ש שם, בבאור תוספתא זבים פ&quot;ה, שמאחר והטומאה אינה אלא דרבנן, אינה מטמאה אלא כשהכניס ראשו ורובו לאהל, ולא באצבע בלבד, כאהל המת, וע&quot;ע טמאה ציון 468.</span></ref><span dir="rtl">, וכן יש גורסים שאמר אביי, שתקרובת ע&quot;ז מטמאה באהל מדרבנן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ד' אביי בחולין קכט א, לגי' שלפנינו, ועי' גמ' שם שדחתה דבריו, ועי' תוס' חולין יג ב ד&quot;ה תקרובת, ורש&quot;ש שם בדעתו, גי' אחרת בד' אביי שם, ולפיה לא דיבר על טומאת אהל.</span></ref><span dir="rtl">, וע&quot;ע טמאה</span><ref><span dir="rtl"> ציון 466 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">לפרטים נוספים בדין טמאת אהל בתקרובת ע&quot;ע טמאה</span><ref><span dir="rtl"> ציון 458 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">וע' יין נסך</span><ref><span dir="rtl"> ציון 217 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">אף לסוברים שתקרובת ע&quot;ז מטמאה באהל, שלדעתם העובר תחת אשרה נטמא באהל מן התקרובת</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">144.</span></ref><span dir="rtl">, אשרה שהיתה גוזלת את הרבים, כלומר שהיה נופה נוטה לרשות הרבים, העובר תחתיה טהור</span><ref><span dir="rtl"> משנה ע&quot;ז מח ב, ורש&quot;י שם.</span></ref><span dir="rtl">, לפי שטמאת אהל בתקרובת אינה אלא מדרבנן לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">150.</span></ref><span dir="rtl">, וחכמים לא גזרו באופן שהאשרה גוזלת את הרבים</span><ref><span dir="rtl"> רש&quot;י ע&quot;ז שם ד&quot;ה ועבר תחתיה.</span></ref><span dir="rtl">, ולסוברים שטמאת אהל בתקרובת היא מן התורה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">149.</span></ref><span dir="rtl">, הטעם שאינו טמא כשגוזלת את הרבים הוא שתחת האשרה אינו אלא חשש שיש תקרובת, ולא ודאי, ולפיכך הטומאה שם אינה אלא מגזרת חכמים, והם לא גזרו כשהאשרה גוזלת את הרבים</span><ref><span dir="rtl"> תוס' חולין יג ב ד&quot;ה תקרובת.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">אם מותר לעבור לכתחלה תחת אשרה שגוזלת את הרבים ע&quot;ע אשרה</span><ref><span dir="rtl"> ציון 78 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">תקרובת ע&quot;ז, אף לסוברים שאינה מטמאה באהל</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>153 <span dir="rtl">ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, כתבו ראשונים שמדרבנן היא מטמאה טומאה בעלמא</span><ref><span dir="rtl"> תוס' חולין יג ב ד&quot;ה תקרובת.</span></ref><span dir="rtl">, כלומר טומאת מגע* ומשא*</span><ref><span dir="rtl"> ראש יוסף חולין שם בדעת תוס' שם.</span></ref> <span dir="rtl"> וזהו שמצינו בגמרא שתקרובת ע&quot;ז מטמאה מדרבנן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ע&quot;ז נב ב. תוס' חולין שם.</span></ref><span dir="rtl">, וכן יש מפרשים בדעת אביי, שלסוברים שתקרובת ע&quot;ז אינה מטמאה באהל, היא מטמאה טומאה אחרת מדרבנן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ד' אביי בחולין קכט א, לפי גי' תוס' חולין יג ב ד&quot;ה תקרובת, ורש&quot;ש שם בבאור דבריו. ועי' תוס' שם יג ב, שמה שנ' ממסקנת הגמ' שם קכט א שטומאת תקרובת ע&quot;ז היא מן התורה, אי&quot;ז אלא דיחוי בעלמא, או שזה כדעת ר' יהודה בן בתירא שבציון</span> <span dir="rtl">142.</span></ref><span dir="rtl">, וכן כתבו ראשונים להלכה שתקרובת ע&quot;ז, אף על פי שאינה מטמאה באהל, מטמאה במגע ובמשא, מדרבנן</span><ref><span dir="rtl"> רמב&quot;ם אבוה&quot;ט פ&quot;ו ה&quot;א וה&quot;ז. וע&quot;ש ה&quot;א שהוא מדרבנן, וע&quot;ש ה&quot;ז: שהכתוב קראו זבחי מתים, ועי' ראש יוסף חולין יג ב ד&quot;ה עוד ראיתי; רמב&quot;ם הקדמה לסדר טהרות ד&quot;ה וטומאת עבודה זרה.</span></ref><span dir="rtl">, והוא אחד מארבע אבות הטומאה שמדברי חכמים בעבודה זרה</span><ref><span dir="rtl"> רמב&quot;ם אבוה&quot;ט שם א ובהקדמה לסדר טהרות שם. ועי' רמב&quot;ם בהקדמה שם ד&quot;ה הנה נתבאר, שהיא אחת מכט אבות הטומאות שמדרבנן, וע&quot;ע אבות הטומאות ציון 78 וע' טמאה ציון 434 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">על דינים נוספים בטומאה שמדרבנן בתקרובת ע&quot;ז ע&quot;ע יין נסך</span><ref><span dir="rtl"> ציון 229 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">שיעור תקרובת ע&quot;ז לטומאת מגע ומשא הוא בכזית</span><ref><span dir="rtl"> רמב&quot;ם אבוה&quot;ט פ&quot;ו ה&quot;ז.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">אוכלים שנעשו תקרובת ע&quot;ז, ספק הוא בגמרא בדעת הסוברים שטומאת תקרובת ע&quot;ז היא מדרבנן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">150, שי&quot;ס כן בדעת ר' יהודה בן בתירא, וציון</span> <span dir="rtl">172, שכן דעת חכמים החולקים עליו.</span></ref><span dir="rtl">, אם ביטול, כשם שאינו מועיל להתירם מאיסורם</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>195<span dir="rtl">.</span></ref><span dir="rtl">, כך אינו מועיל לטהרם מטומאתם, או שדוקא לענין האיסור, שהוא מן התורה, הביטול אינו מועיל, אבל לטומאה, שאינה אלא מדרבנן, יועיל ביטול, כדרך שהוא מועיל בעבודה זרה עצמה, לטהרה מטומאתה</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע עבודה זרה. ר' יוחנן בע&quot;ז נב א, ב.</span></ref><span dir="rtl">, והספק לא נפשט</span><ref><span dir="rtl"> עי' ע&quot;ז שם; עי' רמב&quot;ם אבוה&quot;ט פ&quot;ו ה&quot;ז.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

== '''<span dir="rtl">דיניה</span>''' ==

<span dir="rtl">תקרובת ע&quot;ז דינה כעבודה זרה עצמה, שאוסרת תערובת בכל שהוא</span><ref><span dir="rtl"> עי' משנה ע&quot;ז עד א; רמב&quot;ם ע&quot;ז פ&quot;ז ה&quot;ט.</span></ref><span dir="rtl">. על פרטי הדין ומקורו ע&quot;ע בטול אסורים</span><ref><span dir="rtl"> ציון 158.</span></ref> <span dir="rtl">וע' עבודה זרה.</span>

<span dir="rtl">מכר תקרובת ע&quot;ז, דמיה אסורים</span><ref><span dir="rtl"> רמב&quot;ם ע&quot;ז פ&quot;ז ה&quot;ט ומאכ&quot;א פי&quot;ג הט&quot;ו.</span></ref><span dir="rtl">. על פרטי הדין ומקורו ע&quot;ע עבודה זרה.</span>

<span dir="rtl">על המצוה לאבד תקרובת ע&quot;ז ע&quot;ע בעור-עבודה-זרה</span><ref><span dir="rtl"> ציון 4.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">תקרובת ע&quot;ז אין לה בטילה עולמית</span><ref><span dir="rtl"> גמ' דלהלן; רמב&quot;ם ע&quot;ז פ&quot;ח ה&quot;ט, ואבוה&quot;ט פ&quot;ו ה&quot;ז; טוש&quot;ע יו&quot;ד קלט ב.</span></ref> <span dir="rtl">– להתירה באכילה ובהנאה</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">180 ואילך, שלענין הטומאה, פעמים שהביטול מועיל.</span></ref> <span dir="rtl">- שנאמר: ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים</span><ref><span dir="rtl"> תהלים קו כח.</span></ref><span dir="rtl">, מה מת* אין לו בטילה לעולם – ע&quot;ע מת - אף תקרובת ע&quot;ז אין לה בטילה לעולם</span><ref><span dir="rtl"> רב גידל בשם ר' חייא בר יוסף בשם רב בע&quot;ז נ א. ועי' מאירי ע&quot;ז שם, בטעם שאינה בטלה, שמאחר ותקרובת ע&quot;ז היא דוקא כשהיא דומה לעבודת פנים, כלומר קרבן, עי' ציון</span> <span dir="rtl">99 ואילך, דינה כקרבן אף לענין זה שאין לה בטלה עולמית, כקרבן. ועי' רש&quot;ל בבאורי סמ&quot;ג (לאוין מה) הובא בפרישה יו&quot;ד סי' קלט אות ד, וט&quot;ז יו&quot;ד סי' קלט ס&quot;ק ד, טעמים לחילוק בין ע&quot;ז עצמה, שיש לה ביטול, לתקרובת, שאין לה ביטול.</span></ref><span dir="rtl">, ולפיכך אבני מרקוליס, לסוברים שהן אסורות משום תקרובת</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>81<span dir="rtl">.</span></ref><span dir="rtl">, הן אסורות אף כשביטלון על ידי שחיפו בהן דרכים</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ז נ א.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">על תקרובת שלא נעשתה בה עבודה כעין עבודת פנים, שיש סוברים שיש לה ביטול, עי' לעיל</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">113.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">סנדל של תקרובת ע&quot;ז אין עושים בו חליצה*, ואם עשו, החליצה פסולה</span><ref><span dir="rtl"> יבמות קד א; רמב&quot;ם יבום פ&quot;ד ה&quot;כ; טוש&quot;ע אה&quot;ע קסט כג.</span></ref><span dir="rtl">. על פרטי הדין וטעמיו ע&quot;ע חליצה</span><ref><span dir="rtl"> ציון 40 ואילך.</span></ref> <span dir="rtl">וע' כתותי-מכתת-שיעוריה</span><ref><span dir="rtl"> ציון 553 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">.</span>