אנציקלופדיה תלמודית:מקצת היום ככולו: הבדלים בין גרסאות בדף

<span dir="rtl">דינים התלויים ביום*, יש מהם שאין צריך לנהוג בהם יום שלם, אלא די לנהוג בהם מקצת מן היום, שמקצת היום ככולו</span><ref><span dir="rtl">עי' להלן.</span></ref><span dir="rtl">. כלל זה מצאנו הן בדינים שמן התורה, כגון במצות מילה*, שנאמר בה: ובן שמֹנת ימים ימול לכם כל זכר</span><ref><span dir="rtl">בראשית יז יב.</span></ref><span dir="rtl">, ואמרו בתלמוד שיום הִוָּלְדוֹ חשוב כיום שלם</span><ref><span dir="rtl">עי' שבת קלז א ויבמות עא ב: יום הולדו לא בעינן מעת לעת.</span></ref><span dir="rtl">, שמקצת היום ככולו</span><ref><span dir="rtl">שאילתות שאי' צג; בה&quot;ג (כת&quot;י רומי) הל' מילה. ועי' שו&quot;ת מהרי&quot;ו סי' קנח, ושו&quot;ת משיב דבר ח&quot;ד סוס&quot;י לו. ועי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>99<span dir="rtl">.</span></ref><span dir="rtl">. וכן בנדה*, שנאמר בה: שבעת ימים תהיה בנדתה</span><ref><span dir="rtl">ויקרא טו יט.</span></ref><span dir="rtl">, ואמרו בתלמוד שסוף היום הראשון עולה לה למנין שבעה</span><ref><span dir="rtl">ר&quot;ה י א.</span></ref><span dir="rtl">, שמקצת היום ככולו</span><ref><span dir="rtl">עי' או&quot;ז הל' נדה סי' שלח.</span></ref><span dir="rtl">. וכן בזבה*, שנאמר בה: וספרה לה שבעת ימים</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא טו כח.</span></ref><span dir="rtl">, ואף על פי כן מותרת מדין תורה לטבול ביום השביעי</span><ref><span dir="rtl"> עי' נדה סז ב.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: ואחר תטהר</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא שם.</span></ref><span dir="rtl">, אחר מעשה תטהר</span><ref><span dir="rtl"> ר' שמעון בתו&quot;כ זבים פ&quot;ט, ובברייתא נדה שם. וע&quot;ע זבה ציון 233 ואילך, ושם לימודים אחרים לכך שטובלת ביום השביעי, ושם ציון 243 ואילך, שחכמים אסרו לעשות כן.</span></ref><span dir="rtl">, שכיון שסיימה את הספירה תטהר, ובתחילת היום עושה ספירה</span><ref><span dir="rtl"> רש&quot;י פסחים צ ב ד&quot;ה זבה.</span></ref><span dir="rtl">, ומקצת היום ככולו</span><ref><span dir="rtl"> רש&quot;י נדה כט ב ד&quot;ה בעשרים. ועי' שו&quot;ת כפי אהרן ח&quot;א יו&quot;ד סי' י (נ ב ד&quot;ה ועלה), שמכאן למדים לכל התורה שמקצת היום ככולו, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">21.</span></ref><span dir="rtl">. וכן בנזיר, שנאמר בו: קדֹש יהיה</span><ref><span dir="rtl">במדבר ו ה.</span></ref><span dir="rtl">, ולמדו בגימטריא* שסתם נזירות* שלשים יום, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl">רב מתנא בנזיר ה א. וע&quot;ע גימטריא ציון 10 וע' נזירות. וע&quot;ע הנ&quot;ל, דרשות נוספות, ועי' להלן.</span></ref><span dir="rtl">, ואף על פי כן אם גילח ביום שלשים יצא</span><ref><span dir="rtl">משנה שם טז א.</span></ref><span dir="rtl">, שמקצת היום ככולו</span><ref><span dir="rtl">שם ה ב. ועי' תוס' שם ד&quot;ה ולרב, שלבר פדא שם א, הסובר שסתם נזירות כ&quot;ט יום, אין מקצת היום ככולו, ואם גילח ביום כ&quot;ט לא יצא, ועי' יד דוד שם, שהיינו דוקא לענין נזירות, ע&quot;ש הטעם, ועי' רי&quot;ט אלגזי בכורות פ&quot;ח אות עג, ועי' תוס' שם ו א ד&quot;ה אמר לך רב מתנא, שאף בר פדא מודה שהיום של קבלת הנזירות מקצתו ככולו.</span></ref><span dir="rtl">. וכן בטמא מת, שנאמר בו: וטמא שבעת ימים</span><ref><span dir="rtl"> במדבר יט יא.</span></ref><span dir="rtl">, ואף על פי כן הרי הוא טובל בשביעי וטהור למעשר</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע טבול יום ציון 5, וע' טהרה ציון 45.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: וחטאו ביום השביעי</span><ref><span dir="rtl"> במדבר שם יט.</span></ref><span dir="rtl">, שמקצת היום ככולו</span><ref><span dir="rtl"> עי' תוס' חכמי אנגליה נדה לג א, ועי&quot;ש שמכאן למדים לכה&quot;ת שמקצת היום ככולו, ועי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>13<span dir="rtl">.</span></ref><span dir="rtl">. והן בדינים שמדרבנן, כגון ביום השביעי של שבעת ימי אבלות*, שאמר אבא שאול שמקצתו ככולו</span><ref><span dir="rtl">עי' מו&quot;ק יז ב ויט ב, וע&quot;ע אבלות ציונים 269, 348. ועי' שו&quot;ת רדב&quot;ז ח&quot;א סי' רסח, שאף בהשמ&quot;ש של סוף היום הרי הוא ככל היום לענין אבלות, שספק אבלות להקל (ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 369), וע&quot;ש שמ&quot;מ אם שמע בבהשמ&quot;ש שמת לו מת, והתחיל למנות ז' ימי אבלות מאותו יום, אינו יכול להפסיק את מנהגי האבלות אחרי בהשמ&quot;ש של היום השביעי, אף לסוברים שמקצת לילה ככל היום (עי' להלן ציון</span> <span dir="rtl">32), כיון שהחשיב את בהשמ&quot;ש של תחילת האבלות כיום. וע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 94 ואילך, שיש תנאים סוברים שאבל אסור להניח תפילין ביום הראשון ומותר ביום השני, ויש תנאים סוברים שאסור ביום השני ומותר ביום השלישי, וע&quot;ש ציון 99 ואילך, שיש ראשונים סוברים שההיתר ביום השני (או השלישי) הוא מדין מקצת היום ככולו.</span></ref><span dir="rtl">. וכן בשומע שמועה-רחוקה*, שאף על פי שדינו לנהוג אבילות יום אחד</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע שמועה רחוקה.</span></ref><span dir="rtl">, מכל מקום די לו באבילות של שעה אחת, שמקצת היום ככולו</span><ref><span dir="rtl">עי' פסחים ד א, ורש&quot;י שם ד&quot;ה והולך ומו&quot;ק כ ב; עי' רמב&quot;ם אבל פ&quot;ז ה&quot;א; עי' טוש&quot;ע יו&quot;ד תב א. וע&quot;ע שמועה רחוקה.</span></ref><span dir="rtl">. והן בדינים שהם משיעורי חכמים, כגון ביום האחרון של חמשה חודשי העיבור של בהמה-דקה*</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע ציון 1.</span></ref><span dir="rtl">, שיש שצידדו בדעת ר' יהושע ובדעת ר' שמעון, שאומרים בו מקצת היום ככולו</span><ref><span dir="rtl"> עי' בכורות כ ב, וברש&quot;י ד&quot;ה לסבריה, בד' ר' יהושע, ושם כא א, בד' ר' שמעון.</span></ref><span dir="rtl">.</span> =

<span dir="rtl">מקצת לילה, נחלקו ראשונים ואחרונים בדינים שונים אם הוא ככל היום: יש סוברים שהוא ככל היום</span><ref><span dir="rtl">עי' רש&quot;י שבת קלו א ד&quot;ה הוה (ושו&quot;ת בית יצחק יו&quot;ד ח&quot;א סי' כג אות ז בדעתו) ופסחים פא א ד&quot;ה אי נמי; עי' תוס' מו&quot;ק כא ב ד&quot;ה אפילו, בל' ראשון; עי' רמב&quot;ם אבל פ&quot;ז ה&quot;א-ב, וחי' מהריט&quot;ץ סוף ח&quot;ב (יב ב) בדעתו (ועי' כתונת פסים לרי&quot;מ פאדווא על נ&quot;י שם [יא ב], ועמודי אש סי' יט אות י); תורת האדם שער האבל ענין האבלות (אות פב); פי' רבינו אברהם מן ההר נזיר טז א; עי' רא&quot;ש מו&quot;ק פ&quot;ג סי' ל, בשם רשב&quot;ם, ושם שריב&quot;ם הסתפק בזה; עי' תניא רבתי סי' סה, בשם ה&quot;ר שמחה מאשפירא ורשב&quot;ם; טור יו&quot;ד סי' שצה, בל' שני. ועי' ציונים</span> <span dir="rtl"></span>32<span dir="rtl">, 233.</span></ref><span dir="rtl">, וזבה* גדולה,</span> <span dir="rtl">לר' יוסי הסובר שמקצת היום ככולו לענין שימור של זבה קטנה</span><ref><span dir="rtl">ע&quot;ע זבה ציון 86.</span></ref><span dir="rtl">, שהעמידו שהאופן שנעשית זבה גדולה הוא כשראתה שני ימים בין השמשות</span><ref><span dir="rtl">פסחים פא א. וע&quot;ש עוד אופן. וע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 126 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, שלפיכך לא עלתה לה ספירה לימים אלו</span><ref><span dir="rtl">עי' רש&quot;י שם.</span></ref><span dir="rtl">, ולא הצריכו שתראה בשעת עלות השחר, כתבו ראשונים שזה משום שאף תחילת הלילה עולה לספירתה</span><ref><span dir="rtl">רש&quot;י שם.</span></ref><span dir="rtl">. וכן היום השביעי של שבעת ימי אבלות*, לדעתם די לנהוג בו אבלות בתחילת הלילה</span><ref><span dir="rtl">עי' תוס' שם; תורת האדם שם, וע&quot;ש ובטור שם, שר&quot;ת התיר בשעת הדחק לרחוץ בליל שביעי; פי' רבינו אברהם מן ההר שם; עי' תניא רבתי שם; עי' מהריט&quot;ץ שם, בד' רמב&quot;ם שם. ועי' טור שם, שנ' שה&quot;ה לענין ליל שלשים, וכ&quot;כ הלחם יהודה אבל פ&quot;ה ה&quot;ח, והערוה&quot;ש שם ס&quot;ב.</span></ref><span dir="rtl">. וכן שמועה-רחוקה* שנוהגת יום אחד</span><ref><span dir="rtl">ע&quot;ע שמועה רחוקה.</span></ref><span dir="rtl">, לדעתם די לנהוג בה במקצת הלילה</span><ref><span dir="rtl">עי' רא&quot;ש שם.</span></ref><span dir="rtl">. וכן</span> <span dir="rtl">היום האחרון שנוהגים בו מנהגי האבלות – היינו איסורי נישואים ותספורת</span><ref><span dir="rtl">ע&quot;ע בין פסח לעצרת: נשואין ותספורת.</span></ref> <span dir="rtl">– הנוהגים בימים שבין-פסח-לעצרת*, משום תלמידי ר' עקיבא שמתו, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl">ע&quot;ע הנ&quot;ל, ציון 1 ואילך. וע&quot;ע ל&quot;ג בעומר ציון 60 ואילך, אם היום האחרון שנוהגים בו מנהגי האבלות הוא ל&quot;ג בעומר או ל&quot;ד בעומר.</span></ref><span dir="rtl">, לדעתם די לנהוג אותם במקצת הלילה</span><ref><span dir="rtl">עי' תשב&quot;ץ ח&quot;א סי' קעח, לד' תורת האדם שם, והובא בב&quot;י או&quot;ח תצג. ועי' שכה&quot;ג או&quot;ח סי' תצג הגב&quot;י אות א.</span></ref><span dir="rtl">. ויש סוברים שמקצת לילה אינו ככל היום</span><ref><span dir="rtl">עי' תוס' מו&quot;ק שם, בל' שני, וחולין נ א ד&quot;ה אפילו; עי' תוס' רי&quot;ד נדה כט ב; הג' ר&quot;פ לסמ&quot;ק מ' צז אות לו; שו&quot;ת הרשב&quot;א ח&quot;א סי' תתו; עי' רא&quot;ש שם, שריב&quot;ם הסתפק בזה, ושצידד לומר שבשמועה רחוקה אין די לנהוג אבלות בלילה מטעם אחר, וע&quot;ע שמועה רחוקה; עי' ריטב&quot;א מו&quot;ק יט ב וכז א; עי' טור שם, בל' ראשון; הג&quot;א חולין פ&quot;ג סי' לא; עי' שו&quot;ע יו&quot;ד שם ס&quot;א; עי' טו&quot;א ר&quot;ה י ב ושאג&quot;א החדשות דיני חדש סי' ו, וע&quot;ש ושם שהוכיח כן ממנחות ע ב (וע&quot;ש סי' ז, שדחה). וכ&quot;מ בשו&quot;ת מגידות סי' צג. ועי' שאג&quot;א שם סי' ו, שמצדד לומר שכשם שאין מקצת הלילה ככל היום, כך אינו מגרע את היום, ולסוברים שאין אומרים שני מקצת היום ככולו לענין השרשה ג&quot;י קודם העומר, עי' ציון</span> <span dir="rtl">59, די בהשרשה בכל היום הראשון בלא לילו, ובכל היממה השניה, ובמקצת הלילה השלישי.</span></ref><span dir="rtl">, ולדעתם אבל צריך לנהוג אבלות שבעה במקצת היום השביעי, ואין די לו באבלות שבתחילת הלילה</span><ref><span dir="rtl">עי' תוס' שם; הג' ר&quot;פ שם; עי' שו&quot;ת הרשב&quot;א שם; עי' ריטב&quot;א שם ושם; עי' טוש&quot;ע שם; עי' הג&quot;א שם. ועי' הג' ר&quot;פ שם, שה&quot;ה לענין שמועה רחוקה, וכ&quot;מ מסתימת שא&quot;ר הנ&quot;ל, ועי' להלן. ועי' תניא רבתי שם, בשם תשובות הצרפתים, שטעם המנהג שלא לומר על אבלות ליל שביעי מקצת היום ככולו, משום שנאמר (בראשית נ י) ויעש לאביו אבל שבעת ימים, ועי' משנת יעקב (ר&quot;י שור) בעי חיי בראשית שם, שתמה, שאין למדים משם דיני אבלות, וע&quot;ע אבלות ציון 3 ואילך, ועי' שו&quot;ת הרשב&quot;א ח&quot;א סי' תמו.</span></ref><span dir="rtl">, וכן הוא צריך לנהוג אבלות שלשים במקצת יום השלשים, ואין די לו באבלות שבתחילת הלילה</span><ref><span dir="rtl"> עי' טוש&quot;ע שם.</span></ref><span dir="rtl">. וכן לדעתם, היום האחרון שנוהגים בו מנהגי האבלות הנוהגים בימים שבין פסח לעצרת, אין די לנָהגם במקצת הלילה</span><ref><span dir="rtl">עי' דרשת ר&quot;י אבן שועיב ליום ראשון של פסח, והובא בב&quot;י שם. וכ&quot;כ בשו&quot;ת תשב&quot;ץ שם, לראשונים שבציון</span> <span dir="rtl">38. ועי' שכה&quot;ג שם.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שחילקו, שבמקום שצריך ספירת ימים – שהיא דוקא ביום, שלמדים מזבה*, שנאמר בה: וספרה לה שבעת ימים</span><ref><span dir="rtl">ויקרא טו כח. עי' מגילה כ ב, ורש&quot;י שם ד&quot;ה קא.</span></ref> <span dir="rtl">– מקצת לילה אינו ככל היום, ולפיכך היום השביעי של שבעת ימי אבלות, צריך לנהוג בו מקצת היום, אבל במקום שאין צריך ספירת ימים, כגון בשמועה רחוקה שאינה נוהגת אלא שעה אחת, די לנהוג במקצת הלילה</span><ref><span dir="rtl">עי' שו&quot;ת מהר&quot;ם מרוטנבורג ד&quot;פ סי' תרמד והל' שמחות למהר&quot;ם מרוטנבורג סי' ל ולא, והובא ברא&quot;ש שם ובמרדכי מו&quot;ק סי' תתפב; עי' שטה לתלמידו של ר&quot;י מפריש מגילה שם. ועי' או&quot;ז ח&quot;ב סי' תנ. ועי' ראשונים הנ&quot;ל , שלענין שלשים אין מקצת הלילה ככולו, כיון שצריך ספירה, ועי' פרישה שם אות ג.</span></ref><span dir="rtl">. וכן פסקו אחרונים להלכה</span><ref><span dir="rtl">עי' שו&quot;ע יו&quot;ד סי' שצה ס&quot;ב. ועי' ב&quot;י שם, שהלכה כרמב&quot;ם, ועי' חי' הגהות שם, שהיא ט&quot;ס, וצ&quot;ל כר&quot;מ, והיינו ר&quot;מ מרוטנברג הנ&quot;ל, ועי' מהריט&quot;ץ שם.</span></ref><span dir="rtl">. וכן כתבו אחרונים, לענין מה שמי שהגיע להיות בן שלש עשרה ויום אחד נעשה גדול*</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע בר מצוה ציון 1 ואילך, וע' גדול ציון 9.</span></ref><span dir="rtl">, שאותו יום אחד אינו צריך להיות שלם, אלא כיון שנכנס הלילה שלאחר השלש עשרה שנה נעשה גדול, אף לסוברים שמקצת הלילה אינו ככל היום, כיון שאין צריך את אותו יום אחד אלא כדי שיהיו שלש עשרה שנים שלימות, לדעתם</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 15. וע&quot;ש ציון 16, שיש חולקים.</span></ref><span dir="rtl">, ולצורך זה די במקצת הלילה</span><ref><span dir="rtl"> עי' שו&quot;ת ב&quot;ח סי' קמה.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שחילקו בין איסורי האבלות, שאלו מהם שאוסרים דבר שיש בו מצוה, כגון תשמיש המיטה ותלמוד תורה, די לנהוג בהם בתחילת הלילה של היום השביעי, ואלו מהם שאוסרים דבר שאין בו מצוה, כגון נעילת הסנדל, צריך לנהוג בהם עד תחילת היום</span><ref><span dir="rtl">שו&quot;ת רדב&quot;ז ח&quot;ג סי' תקנט, וע&quot;ש הטעם, שכיון שנח' ראשונים אם צריך לנהוג אבלות בקצת היום השביעי, ואיסור עשיית מצוות מסוימות בימי האבלות הוא חידוש, יש לפסוק לגביהן כדברי המקילים, וע&quot;ש שמצדד שמ&quot;מ צריך להמתין מלשמש בלילה מעט יותר מרגילותו, כדי לנהוג קצת אבלות. ועי' שיורי ברכה יו&quot;ד שם אות ב, שפשט המנהג שאין אומרים בשום דבר מקצת לילה ככולו, ועי' חכמת אדם קונ' מצבת משה סי' ו, שצדד לסמוך על הרדב&quot;ז במקום שיש בו קצת מצוה, כגון להתיר תשמיש המטה בליל שביעי ליוצא לדרך (ע&quot;ע עונה), ועי' כעי&quot;ז בשו&quot;ת באר המים סי' נב, ועי' שו&quot;ת אהל יצחק יו&quot;ד סי' לו.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">דבר התלוי בחדשים, כגון מנהגי אבלות* על אביו ואמו הנוהגים שנים עשר חודש אחרי פטירתם</span><ref><span dir="rtl">ע&quot;ע אבלות ציון 315א ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, יש ראשונים שכתבו שאין אומרים בו מקצת היום ככולו, ונוהג בכל היום האחרון של החודש</span><ref><span dir="rtl">תה&quot;ד סי' שצב; שו&quot;ע יו&quot;ד שצה ג. ועי' תה&quot;ד שם, שכיון שלא הזכירו מנין הימים אלא מנין החדשים, אם היינו אומרים שמקצתו ככולו, היה די במקצת מהחודש האחרון, וזה ודאי אינו, ועי' ציון . וע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 327 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שנראה מדבריהם שאומרים בו מקצת היום ככולו, ומותרים ביום האחרון של החודש האחרון אחרי שעבר מקצתו</span><ref><span dir="rtl">עי' שו&quot;ת מהרי&quot;ל (מכון י-ם) סי' כב: עד כלות י&quot;ב חודש בהנץ החמה (ואפשר שכונתו להנץ החמה של היום הראשון של החודש הי&quot;ג, עי' תה&quot;ד שם). ועי' תה&quot;ד שם, שכך הורה פעם אחת, מק&quot;ו ביום שביעי ויום שלושים, ועי' שו&quot;ת רדב&quot;ז ח&quot;ג סי' תנד, שמצדד כן להלכה, שלא מצינו חילוק בין מקצת היום לקצתו.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">דבר התלוי בשבועות, כגון שני שבועות הנצרכים לקליטת הנטיעה קודם השלשים יום אחרונים שבשנה, כדי שייחשבו השלשים יום כשנה לענין מנין שני ערלה*, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl">ע&quot;ע ערלה.</span></ref><span dir="rtl">, נחלקו אחרונים בדעת ראשונים: יש סוברים שאין אומרים בהם מקצת היום ככולו, וצריך שיהיה בשבוע שבעה ימים מעת לעת</span><ref><span dir="rtl">שו&quot;ת נובי&quot;ת או&quot;ח סי' פד, בד' רמב&quot;ם מע&quot;ש פ&quot;ט ה&quot;י י&quot;א, שהנוטע בט&quot;ז באב לא עלתה לו שנה. ועי' רע&quot;ב ר&quot;ה פ&quot;א מ&quot;א ד&quot;ה ולנטיעה, שצריך לטעת מ&quot;ה יום קודם ר&quot;ה, ועי' תוי&quot;ט שם, שהשבועיים הנצרכים לקליטה הם חוץ מיום הנטיעה, ועי' דברי חמודות על רא&quot;ש הלק&quot;ט הל' ערלה סי' ט אות כח, שכ&quot;כ בד' רמב&quot;ם שם וטור יו&quot;ד רצד (ושו&quot;ע שם ס&quot;ד). ועי' עלה יונה עמ' רעז, שביאר עפי&quot;ז את הטעם שאין אומרים מקצת היום ככולו ביום הראשון של שבעה נקיים של זבה, עי' ציון</span> <span dir="rtl">204, משום שנאמר בה (ויקרא טו כח): וספרה שבעת ימים, והוא לשון שבוע, וצ&quot;ב מנדה, שנאמר בה (שם שם יט): שבעת ימים תהיה בנדתה, ואעפ&quot;כ אומרים ביום הראשון שלה מקצת היום ככולו, עי' ציון</span> <span dir="rtl">7.</span></ref><span dir="rtl">. ויש סוברים שאומרים בהם מקצת היום ככולו</span><ref><span dir="rtl">עי' רא&quot;ש שם: אם נטע בששה עשר (בדפוסים מאוחרים בטעות: בט&quot;ו) באב עלתה לו שנה, ועי' חזו&quot;א שביעית סי' יז ס&quot;ק כט וסי' כו ס&quot;ק ב ומנ&quot;ש ח&quot;א סי' נא אות ה בדעתו; עי' שאג&quot;א החדשות דיני חדש סי' ז; עי' מנ&quot;ח מ' רמו אות יט. ועי' חזו&quot;א שם ושם, שכ&quot;כ אף בד' רמב&quot;ם שם, ומפרש שמ&quot;ש הנוטע בט&quot;ז באב היינו אחר שעברו ט&quot;ז ימים מאב, ועי' חזו&quot;א סי' כו שם, שהוכיח כן מד' קיצור פסקי הרא&quot;ש (להטור) שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">דבר התלוי בחדשים, כתבו ראשונים ואחרונים שאין אומרים בו מקצת החודש ככולו</span><ref><span dir="rtl">תה&quot;ד סי' רצב; עי' שו&quot;ת רדב&quot;ז ח&quot;ג סי' תנד (וע&quot;ש שצידד בתחילה לומר שאומרים מקצת החודש ככולו, וחזר בו מחמת ד' תה&quot;ד). ועי' תוי&quot;ט עדיות פ&quot;ג סוף מ&quot;י. ועי' סד&quot;ע פ&quot;ד ומושב זקנים שמות ג יב, שמ' שמקצת החודש ככולו, וצ&quot;ב אם היינו אף לענין הלכה.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">מקצת היום ככולו, מצינו בתלמוד לענין השרשת התבואה שלשה ימים לפני הבאת מנחת-העומר*, שאמר רבינא בדעת ר' יהודה שאין אומרים אותה פעמיים</span><ref><span dir="rtl">עי' להלן.</span></ref><span dir="rtl">, וזה שנראה מדברי ר' יהודה, שאין העומר מתיר את התבואה הנשרשת לאחר שלשה עשר בניסן</span><ref><span dir="rtl">עי' פסחים נה א.</span></ref><span dir="rtl">, אף על פי שלדעתו זמן ההשרשה הוא שלשה ימים</span><ref><span dir="rtl">פסחים שם.</span></ref><span dir="rtl">, ונמצא שאף תבואה שנשרשה בארבעה עשר בניסן, הרי היא בזמן הקרבת העומר בת שלשה ימים, מקצת יום ארבעה עשר, יום חמשה עשר כולו, ומקצת יום ששה עשר, אמר רבינא שזה משום שאין אומרים פעמיים מקצת היום ככולו</span><ref><span dir="rtl">פסחים שם, וע&quot;ע חדש ציון 172.</span></ref><span dir="rtl">. ויש אמוראים שנראה מדבריהם בדעת ר' יהודה, שאומרים פעמיים מקצת היום ככולו לענין השרשה</span><ref><span dir="rtl">עי' ד' רבא ורב ששת ורב אשי שם, שביארו ד' ר' יהודה בע&quot;א.</span></ref><span dir="rtl">. ואף בדעת ר' מאיר, שהעמידו בתלמוד לדעתו את הברייתא המתירה לקיים נטיעה שניטעה שלשים יום לפני שביעית*</span><ref><span dir="rtl">עי' תוספתא ר&quot;ה פ&quot;א ה&quot;ז, הובאה בגמ' שם ט ב.</span></ref><span dir="rtl">, וביארו שלדעתו הנטיעה נקלטת לשלשים יום, ואף שצריך עוד יום כדי שיהיה נחשב שעלתה לו שנה לפני שביעית, יום שלשים עולה לכאן ולכאן</span><ref><span dir="rtl">עי' גמ' שם י ב, ועי' רש&quot;י שם ד&quot;ה שלשים, ותוס' שם ד&quot;ה שלשים. וע&quot;ע שנה וע' תוספת שביעית.</span></ref><span dir="rtl">, אף על פי שצריך שתגמר הקליטה לפני סוף היום השלשים, ומן הסתם לא נטעה בתחילת בין השמשות של תחילת השלשים יום, כתבו אחרונים שסובר שאומרים פעמיים מקצת היום ככולו לענין קליטה והשרשה</span><ref><span dir="rtl">שו&quot;ת נובי&quot;ת או&quot;ח סי' פד. ועי' חזו&quot;א שביעית סי' יז ס&quot;ק כט, שכיון ששלשים יום הוא שיעור מרובה, אומרים בו פעמיים מקצת היום ככולו, ושזה שלד' ר' יהודה אין אומרים פעמיים מקצת היום ככולו לענין ג' ימים של השרשה, לסוברים כן (עי' ציון</span> <span dir="rtl">62), היינו משום שג' ימים הוא שיעור מועט, וכדי לא להרבות במחלוקת לענין שיעור השרשה.</span></ref><span dir="rtl">. להלכה, יש אחרונים שצידדו בדעת ראשונים שאין אומרים פעמיים מקצת היום ככולו לענין קליטה והשרשה</span><ref><span dir="rtl">עי' נובי&quot;ת שם, בד' רמב&quot;ם מע&quot;ש פ&quot;ט ה&quot;ט ושמיטה ויובל פ&quot;ג הי&quot;א, שהנוטע מ&quot;ד יום קודם שביעית יקיים, משום שפוסק כסוברים שהנטיעה נקלטת בשני שבועות, ועוד שלשים יום לתוספת שביעית, ואין די במ&quot;ג יום קודם שביעית, שיום הי&quot;ד של הקליטה יעלה אף ליום הראשון מהשלשים יום של תוספת שביעית. וע&quot;ע חדש ציון 173.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שצידדו לא כן</span><ref><span dir="rtl">עי' שאג&quot;א החדשות סי' ז, וע&quot;ש שמצדד לפרש ד' רמב&quot;ם הנ&quot;ל, שאע&quot;פ שאומרים פעמיים מקצת היום ככולו, אין אומרים שיום אחד יעלה לכאן ולכאן.</span></ref><span dir="rtl">. בשאר מקומות שאינם לענין קליטה והשרשה, יש אחרונים סוברים שלדברי הכל אומרים פעמיים מקצת היום ככולו</span><ref><span dir="rtl">עי' שו&quot;ת חת&quot;ס יו&quot;ד סי' קצ; אור גדול החדשות סי' ד ד&quot;ה ומקודם; שו&quot;ת בית יצחק יו&quot;ד ח&quot;א סי' כג אות ז. ועי' רש&quot;ס לירושלמי כלאים פ&quot;ב ה&quot;ב, שאותה שאמרו חכמים לענין מי שהיתה שדהו זרועה חטים ונמלך לזורעה שעורים, שימתין שלשה ימים שהתבואה מתליעה בהם ואח&quot;כ יהפוך את הקרקע, ע&quot;ע כלאי זרעים ציון 395 ואילך, ואמרו בזה שמקצת היום ככולו, ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 403, היינו בין ביום הראשון ובין ביום השלישי, וצ&quot;ב אם היינו לדברי הכל, או שפוסק אף לענין השרשה כסוברים שאומרים פעמיים מקצת היום ככולו, ועי' דרך אמונה ביאור ההלכה כלאים פ&quot;ב הי&quot;ג ד&quot;ה כמו. ועי' גבו&quot;א תענית כח ב, לענין מנין הארבעים יום של עליית משה להר סיני.</span></ref><span dir="rtl">, ושלשה ימים הראשונים של אבלות*</span><ref><span dir="rtl">ע&quot;ע ציון 258 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, ושלשה ימים שאפשר להעיד בהם על פרצוף הפנים של המת כדי להתיר את אשתו להנשא</span><ref><span dir="rtl">ע&quot;ע עגונה וע' עדות אשה.</span></ref><span dir="rtl">, לדעתם די בהם במקצת יום הראשון, ויום השני כולו, ומקצת היום השלישי</span><ref><span dir="rtl">חת&quot;ס שם, וע&quot;ש שכ&quot;מ בעצי ארזים סי' יז ס&quot;ק ק, ועי' ליקוטי הערות לחת&quot;ס שם. ועי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>248<span dir="rtl">.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">אמצע היום, כתבו ראשונים שאין אומרים בו מקצת היום ככולו</span><ref><span dir="rtl"> תוס' פסחים פא א ד&quot;ה אי. ועי' שו&quot;ת בית יצחק או&quot;ח סי' צו אות ג, והערות הגרי&quot;ש אלישיב פסחים ד א, שהעירו מדין שמועה-רחוקה (ע&quot;ע) שאומרים בה מקצת היום ככולו באמצע היום (ע&quot;ע הנ&quot;ל).</span></ref><span dir="rtl">, וזבה* גדולה, לר' יוסי הסובר שמקצת היום ככולו לענין שימור של זבה קטנה</span><ref><span dir="rtl">ע&quot;ע זבה ציון 86.</span></ref><span dir="rtl">, שהעמידו שהאופן שנעשית זבה גדולה הוא כשראתה שני ימים בין השמשות</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">29.</span></ref><span dir="rtl">, ואין אמצע היום מועיל לה לענין שימור, כתבו ראשונים שזה משום שאין אומרים מקצת היום ככולו, אלא בתחילת היום או בסופו, ולא באמצעו</span><ref><span dir="rtl"> תוס' שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">דבר התלוי בטבע, כתבו אחרונים שאין אומרים בו מקצת היום ככולו</span><ref><span dir="rtl">עי' שו&quot;ת בית אפרים יו&quot;ד סי' טז; עי' שו&quot;ת חת&quot;ס יו&quot;ד סי' קצ; שו&quot;ת אור גדול החדשות סי' ד ד&quot;ה ומקודם. ועי' שו&quot;ת עטרת חכמים סי' ד, ושו&quot;ת יד מאיר סי' נה (מד א).</span></ref><span dir="rtl">. ולפיכך, עוף שנולד בו ספק טרפות</span><ref><span dir="rtl">ע&quot;ע טרפה ציון 134, על הטרפות בעוף.</span></ref><span dir="rtl">, שהלכה היא שאם טען ביצים והטילם הרי הוא סימן כשרות</span><ref><span dir="rtl">ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 488.</span></ref><span dir="rtl">, וכתבו ראשונים שהיינו אם עברו עליו עשרים ואחד יום שלמים לאחר שנפל בו הספק</span><ref><span dir="rtl">עי' אר&quot;ח ח&quot;ב עמ' 304, והובא בב&quot;י יו&quot;ד סוס&quot;י נז; שו&quot;ע שם פז ט. וע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 487.</span></ref><span dir="rtl">, ואין אומרים על היום שנפל בו הספק מקצת היום ככולו, כתבו אחרונים שזה משום שהוא דבר התלוי בטבע</span><ref><span dir="rtl">בית אפרים שם; אור גדול שם.</span></ref><span dir="rtl">. וכן תינוק שהיה חולה – שאין מלים אותו עד שיבריא</span><ref><span dir="rtl">ע&quot;ע מילה.</span></ref> <span dir="rtl">- בחולי שיש להמתין אחרי שהבריא ממנו שבעה ימים קודם מילתו</span><ref><span dir="rtl">ע&quot;ע הנ&quot;ל, באלו חולאים צריך להמתין שבעה ימים לאחר שהבריא, ובאלו חולאים מלים אותו מיד כשהבריא.</span></ref><span dir="rtl">, שהלכה היא שאותם שבעה ימים הם מעת לעת</span><ref><span dir="rtl">ע&quot;ע הנ&quot;ל.</span></ref><span dir="rtl">, ואין אומרים על היום שהבריא בו מקצת היום ככולו, כתבו אחרונים שזה משום שהוא דבר התלוי בטבע</span><ref><span dir="rtl">אור גדול שם. ועי' שו&quot;ת משיב דבר ח&quot;ד סוס&quot;י לו, שהטעם שאין אומרים בזה מקצת היום ככולו, משום שהוא דבר התלוי בסכנה, ואפשר שהיינו הך.</span></ref><span dir="rtl">. וכן הדינים המיוחדים שנאמרו ביולדת* בשלשה הימים הראשונים לאחר לידתה ובשבעה הימים הראשונים לאחר לידתה, לענין חילול שבת</span><ref><span dir="rtl">ע&quot;ע יולדת ציון 826 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, ולענין צום יום-הכפורים*</span><ref><span dir="rtl">ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 880 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, שיש ראשונים סוברים שאותם הימים הם מעת לעת</span><ref><span dir="rtl">ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 845 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, ואין אומרים על יום הלידה מקצת היום ככולו, כתבו אחרונים שזה משום שהוא דבר התלוי בטבע</span><ref><span dir="rtl">עי' בית אפרים שם. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">124.</span></ref><span dir="rtl">. וכן בהמה שנשחטה ונמצאה בה מחט בעובי בית-הכוסות*, באופן שהיא טריפה</span><ref><span dir="rtl">ע&quot;ע בית הכוסות.</span></ref><span dir="rtl">, והוגלד פי המכה, שידוע שנטרפה כבר שלשה ימים לפני השחיטה</span><ref><span dir="rtl">ע&quot;ע חזקה (ב) ציון 630.</span></ref><span dir="rtl">, שכל מה שנחלב ממנה תוך שלשה ימים האלו, אסור, ומה שנחלב קודם לכן, מותר, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl">ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 633.</span></ref><span dir="rtl">, כתבו אחרונים ששלשה ימים אלו הם מעת לעת, ואין אומרים על היום הראשון מקצת היום ככולו, כיון שהוא דבר התלוי בטבע</span><ref><span dir="rtl">בית אפרים שם. ועי' פת&quot;ש יו&quot;ד סי' פא ס&quot;ק ז.</span></ref><span dir="rtl">. וכן אותה שאמר רמי בר חמא, ש&quot;רבדי דכוסילתא&quot; עד שלשה ימים אינו חוצץ, לאחר שלשה ימים חוצץ</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע חציצה ציון 844.</span></ref><span dir="rtl">, כתבו אחרונים ששלשה ימים אלו הם מעת לעת, ואין אומרים ביום הראשון שלהם מקצת היום ככולו, משום שאין סברא שלזה יתייבש הדם לאחר מ&quot;ט שעות ולזה יתייבש הדם לאחר ע&quot;ב שעות</span><ref><span dir="rtl"> חת&quot;ס שם.</span></ref><span dir="rtl">. וכן אותה שאמרו גאונים, שבשר ששהה שלשה ימים מעת לעת בלא מליחה*, אינה מועילה לו שוב מליחה, משום שנתייבש דמו בתוכו</span><ref><span dir="rtl"> טוש&quot;ע יו&quot;ד סט יב. וע&quot;ע מליחה.</span></ref><span dir="rtl">, כתבו אחרונים שזה משום שזהו שיעור הזמן שמתייבש בו הדם</span><ref><span dir="rtl">חת&quot;ס שם. וכעי&quot;ז בבית אפרים שם. ועי' פת&quot;ש שם, ומנחת פתים אהע&quot;ז סי' יז סכ&quot;ו.</span></ref><span dir="rtl">. והדינים המיוחדים שנאמרו ביולדת בשלשה הימים הראשונים לאחר לידתה ובשבעה הימים הראשונים לאחר לידתה</span><ref><span dir="rtl">עי' ציון</span> <span dir="rtl">100 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, שיש ראשונים סוברים שאינם מעת לעת</span><ref><span dir="rtl">ע&quot;ע יולדת ציון 847.</span></ref><span dir="rtl">, ואומרים על יום הלידה מקצת היום ככולו, כתבו אחרונים שזה משום שרפואתה תלויה במספר שקיעות החמה שעברו עליה אחרי לידתה</span><ref><span dir="rtl">בית אפרים שם. וכעי&quot;ז בשו&quot;ת חת&quot;ס שם, ע&quot;ש.</span></ref><span dir="rtl">. ויש שצידדו לחלוק על כלל זה, שאף דבר התלוי בטבע, פעמים מצינו בתלמוד שאומרים בו מקצת היום ככולו</span><ref><span dir="rtl"> עי' שו&quot;ת או&quot;ש סי' לו.</span></ref><span dir="rtl">, כגון לגבי השרשת התבואה קודם העומר*</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>59<span dir="rtl">, ואילך. או&quot;ש שם. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">120.</span></ref><span dir="rtl">, וכגון לגבי עיבור בהמה-דקה*</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>26<span dir="rtl">. או&quot;ש שם.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">דבר התלוי בסיבוב גלגל החמה מעל הארץ, כתבו אחרונים שאומרים בו מקצת היום ככולו</span><ref><span dir="rtl"> שו&quot;ת חת&quot;ס יו&quot;ד סי' קצ, ועי' להלן.</span></ref><span dir="rtl">, והשרשת התבואה שלשה ימים קודם העומר*, שאומרים בה מקצת היום ככולו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">59 ואילך, שנחלקו אמוראים אם אומרים בה שני מקצת היום ככולו, ומ' שהכל מודים שאומרים בה פעם אחת מקצת היום ככולו.</span></ref><span dir="rtl">, כתבו אחרונים שזה משום שהיא תלויה בסיבוב הגלגל</span><ref><span dir="rtl"> חת&quot;ס שם.</span></ref><span dir="rtl">. והדינים המיוחדים שנאמרו ביולדת* בשלשה הימים הראשונים לאחר לידתה ובשבעה הימים הראשונים לאחר לידתה, לענין חילול שבת</span><ref><span dir="rtl">ע&quot;ע יולדת ציון 826 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, ולענין צום יום-הכפורים*</span><ref><span dir="rtl">ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 880 ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, שיש ראשונים סוברים שאותם הימים אינם מעת לעת</span><ref><span dir="rtl">ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 847.</span></ref><span dir="rtl">, ואומרים על יום הלידה מקצת היום ככולו, כתבו אחרונים שזה משום שחולי גוף האדם תלוי בסיבוב הגלגל</span><ref><span dir="rtl"> חת&quot;ס שם, ע&quot;פ ב&quot;ב טז ב. ועי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>103<span dir="rtl">.</span></ref><span dir="rtl">. וכן אותה ששנינו שמותר לחלל שבת עבור התינוק ביום השלישי למילתו, כיון שהוא מסוכן</span><ref><span dir="rtl"> עי' משנה שבת פו א, ורמב&quot;ם מילה פ&quot;ב ה&quot;ח, וטוש&quot;ע או&quot;ח שלא ט. וע&quot;ע מילה וע' פקוח נפש. וע&quot;ע הנ&quot;ל, מח' ראשונים ואחרונים, אם ההיתר הוא אף ביום הראשון והשני למילתו, וע&quot;ע מילה, שי&quot;ס שבזמננו אין התינוק מסוכן ביום השלישי למילתו, ואסור לחלל עליו שבת.</span></ref><span dir="rtl">, שנראה מדברי ראשונים ואחרונים שאותם שלשת הימים אינם מעת לעת, ומחמת כך אסרו למול מילה שלא בזמנה ביום חמישי, שמא יבוא לידי חילול שבת, והתירו למול אותה ביום רביעי</span><ref><span dir="rtl"> עי' תשב&quot;ץ ח&quot;א סי' כא, הובא בבדק הבית יו&quot;ד סי' רסב (שם: רשב&quot;א, ועי' שכנה&quot;ג שם הגב&quot;י אות ד, וברכ&quot;י שם אות ב, שצ&quot;ל: רשב&quot;ץ) ורסח; עי' כנה&quot;ג או&quot;ח סי' שלא הגה&quot;ט אות ד; עי' ברכ&quot;י שם.</span></ref><span dir="rtl">, כתבו אחרונים שזה משום שאומרים על יום הלידה מקצת היום ככולו, כיון שחולי גוף האדם תלוי בסיבוב הגלגל</span><ref><span dir="rtl"> חת&quot;ס שם. ועי' שו&quot;ת מים עמוקים ח&quot;ב סוס&quot;י לט, שצידד לומר ששלשת הימים הם מעת לעת, ועי' מ&quot;א סי' שלא ס&quot;ק ט.</span></ref><span dir="rtl">. וכן עדות על פרצוף פנים של מת, כדי להתיר את אשתו, שאין מעידים אותה אלא אם כן ראו אותו בשלשה הימים הראשונים למיתתו, שמא נשתנו פניו</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע עגונה, וע' עדות אשה.</span></ref><span dir="rtl">, יש מן האחרונים שכתבו שאומרים ביום הראשון שלהם מקצת היום ככולו</span><ref><span dir="rtl"> בעי חיי אהע&quot;ז סי' יא (יח א); שאג&quot;א החדשות סי' יג; נו&quot;ב מהדו&quot;ק אהע&quot;ז סי' מ (ד&quot;ה ומ&quot;ש אין); עצי ארזים סי' יז ס&quot;ק ק; עי' מראות הצובאות סי' יז סוס&quot;ק קי; חת&quot;ס שם. ועי' שאג&quot;א ועצי ארזים שם, שהביאו ראיה לזה מירושלמי מו&quot;ק פ&quot;ג ה&quot;ה ויבמות פט&quot;ז ה&quot;ג, שהטעם לחומר האבלות (ע&quot;ע) בג&quot;י הראשונים (שאומרים על היום הראשון שלהם מקצת היום ככולו, עי' להלן ציון</span> <span dir="rtl">247, הוא משום שלאחר מכן פניו של מת משתנים, ועי' מנחת משה אהע&quot;ז סי' ה אות ה, ועי' עצי ארזים שם, ראיה נוספת.</span></ref><span dir="rtl">, ששקיעת החמה שלש פעמים, גורמת את שינוי הפנים</span><ref><span dir="rtl"> עי' נו&quot;ב שם; עצי ארזים שם; עי' חת&quot;ס שם. ועי' נו&quot;ב ועצי ארזים שם, שמ&quot;מ ביום השלישי אין אומרים מקצת היום ככולו, ועי' ידיו של משה סי' י (כד ב) שאף ביום השלישי אומרים מקצת היום ככולו, וכ&quot;מ בחת&quot;ס שם. ועי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>259<span dir="rtl">.</span></ref><span dir="rtl">.</span>

<span dir="rtl">השרשת התבואה לפני העומר*</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע חדש: השרשתו, וע&quot;ש ציון 165 ואילך, על שיעור ימי ההשרשה, ועי' להלן.</span></ref><span dir="rtl">, שאמרו בתלמוד שאומרים בה מקצת היום ככולו</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>62 <span dir="rtl">ואילך.</span></ref><span dir="rtl">, יש מן האחרונים סובר להלכה בדעת ראשונים, שאין אומרים בה מקצת היום ככולו</span><ref><span dir="rtl"> עי' מנ&quot;ח מ' רמו, בד' רמב&quot;ם מע&quot;ש פ&quot;ט ה&quot;י י&quot;א, וע&quot;ש שכ&quot;מ במנחות ע ב, וע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 175.</span></ref><span dir="rtl">, ולדעתם, ימי ההשרשה צריך שיהיו מעת לעת</span><ref><span dir="rtl"> עי' מנ&quot;ח שם.</span></ref><span dir="rtl">. ויש ראשונים ואחרונים חולקים</span><ref><span dir="rtl"> עי' ראשונים ואחרונים שבציון</span> <span dir="rtl"></span>57<span dir="rtl">. ועי' נובי&quot;ת שבציון</span> <span dir="rtl">56.</span></ref><span dir="rtl">.</span>