16,530
עריכות
הגר: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ
הוספת קטגוריה בתבנית מקור
מ (הורדת סוגריים מתבנית:מקור) |
מ (הוספת קטגוריה בתבנית מקור) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[תמונה:Expulsion of Ishmael and His Mother.jpg|left|thumb|250px|גרוש ישמעאל והגר - ציור של אוגוסט דורא המקור:ויקישיתוף - Neutrality]] | [[תמונה:Expulsion of Ishmael and His Mother.jpg|left|thumb|250px|גרוש ישמעאל והגר - ציור של אוגוסט דורא המקור:ויקישיתוף - Neutrality]] | ||
'''הָגָר''' הייתה שפחה [[מצרים|מצרית]] של [[שרה אימנו]] וכך נאמר ב[[פרשת לך לך]]: "וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר" {{מקור|[[ספר בראשית|בראשית]], ט"ז,א'}}. [[רשב"י]] סבור כי היא הייתה ביתו של [[פרעה]] וכך נכתב ב[[בראשית רבא]]: "וכיון שראה פרעה נסים שנעשו לשרה, נטל בתו ונתנה לה. אמר: מוטב תהי בתי שפחה בבית זה ולא תהא מטרונה בבית אחר. הדא הוא דכתיב "ולה שפחה מצרית ושמה הגר". אמר - הא אגריך (=זה שכרך על שלקחתי אותך לביתי; {{מקור|פמ"ה ב'}}. <ref>מקור הבאור הצמוד [http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=1100 דעת אנציקלופדיה יהודית]</ref> | '''הָגָר''' הייתה שפחה [[מצרים|מצרית]] של [[שרה אימנו]] וכך נאמר ב[[פרשת לך לך]]: "וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר" {{מקור|([[ספר בראשית|בראשית]], ט"ז,א')}}. [[רשב"י]] סבור כי היא הייתה ביתו של [[פרעה]] וכך נכתב ב[[בראשית רבא]]: "וכיון שראה פרעה נסים שנעשו לשרה, נטל בתו ונתנה לה. אמר: מוטב תהי בתי שפחה בבית זה ולא תהא מטרונה בבית אחר. הדא הוא דכתיב "ולה שפחה מצרית ושמה הגר". אמר - הא אגריך (=זה שכרך על שלקחתי אותך לביתי; {{מקור|(פמ"ה ב')}}. <ref>מקור הבאור הצמוד [http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=1100 דעת אנציקלופדיה יהודית]</ref> | ||
==אשתו של אברם== | ==אשתו של אברם== | ||
| שורה 7: | שורה 7: | ||
הגר סובלת מגברת ובורחת למדבר. היא זוכה להבטחה: "וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְה' הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי-שָׁמַע ה' אֶל-עָנְיֵךְ. וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל-פְּנֵי כָל-אֶחָיו יִשְׁכֹּן... | הגר סובלת מגברת ובורחת למדבר. היא זוכה להבטחה: "וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְה' הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי-שָׁמַע ה' אֶל-עָנְיֵךְ. וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל-פְּנֵי כָל-אֶחָיו יִשְׁכֹּן... | ||
וַתֵּלֶד הָגָר לְאַבְרָם בֵּן וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם-בְּנוֹ אֲשֶׁר-יָלְדָה הָגָר יִשְׁמָעֵאל {{מקור|ט"ז, כ"ד, י"א -ט"ו}}. | וַתֵּלֶד הָגָר לְאַבְרָם בֵּן וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם-בְּנוֹ אֲשֶׁר-יָלְדָה הָגָר יִשְׁמָעֵאל {{מקור|(ט"ז, כ"ד, י"א -ט"ו)}}. | ||
לאחר הולדת [[יצחק אבינו]], שרה אימנו חוששת לחינוכו של בנה והיא משלחת את הגר עם ישמעאל למדבר ושם הוא יישאר. בנה זוכה להבטחה: "וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד שְׁנֵים-עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל: {{מקור|י"ז,כ'}}. | לאחר הולדת [[יצחק אבינו]], שרה אימנו חוששת לחינוכו של בנה והיא משלחת את הגר עם ישמעאל למדבר ושם הוא יישאר. בנה זוכה להבטחה: "וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד שְׁנֵים-עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל: {{מקור|(י"ז,כ')}}. | ||
הסיום בא עם גירוש הגר וישמעאל: "וַיְהִי אֱלֹהִים אֶת-הַנַּעַר וַיִּגְדָּל וַיֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת: וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר פָּארָן וַתִּקַּח-לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: {{מקור|כ"א, כ'}}. | הסיום בא עם גירוש הגר וישמעאל: "וַיְהִי אֱלֹהִים אֶת-הַנַּעַר וַיִּגְדָּל וַיֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת: וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר פָּארָן וַתִּקַּח-לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: {{מקור|(כ"א, כ')}}. | ||
לחז"ל יש עדין שלב נוסף, אשר מביא את סיפורה של הגר לרמה אצילית. לקראת סוף [[פרשת חיי שרה]] נאמר: "וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה" {{מקור|כ"ה,א'}} - רש"י כותב: "זו הגר, ונקראת קטורה על שם שנאים מעשיה כקטרת ושקשרה פתחה שלא נזדווגה לאדם מיום שפרשה מאברהם". והאידיליה באה לידי ביטוי במפגש בין יצחק אבינו לבין בנה של הגר, ישמעאל: "וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו אֶל-מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֶל-שְׂדֵה עֶפְרֹן בֶּן-צֹחַר הַחִתִּי אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי מַמְרֵא: (ט). אבל ישמעאל אז ישמעאל חזר לתחומו:"וַיִּשְׁכְּנוּ מֵחֲוִילָה עַד-שׁוּר אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי מִצְרַיִם בֹּאֲכָה אַשּׁוּרָה עַל-פְּנֵי כָל-אֶחָיו נָפָל:" (י"ח) | לחז"ל יש עדין שלב נוסף, אשר מביא את סיפורה של הגר לרמה אצילית. לקראת סוף [[פרשת חיי שרה]] נאמר: "וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה" {{מקור|(כ"ה,א')}} - רש"י כותב: "זו הגר, ונקראת קטורה על שם שנאים מעשיה כקטרת ושקשרה פתחה שלא נזדווגה לאדם מיום שפרשה מאברהם". והאידיליה באה לידי ביטוי במפגש בין יצחק אבינו לבין בנה של הגר, ישמעאל: "וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו אֶל-מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֶל-שְׂדֵה עֶפְרֹן בֶּן-צֹחַר הַחִתִּי אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי מַמְרֵא: (ט). אבל ישמעאל אז ישמעאל חזר לתחומו:"וַיִּשְׁכְּנוּ מֵחֲוִילָה עַד-שׁוּר אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי מִצְרַיִם בֹּאֲכָה אַשּׁוּרָה עַל-פְּנֵי כָל-אֶחָיו נָפָל:" (י"ח) | ||
==טבעה של הגר== | ==טבעה של הגר== | ||
| שורה 19: | שורה 19: | ||
גם יהושע מנחם רוזנברג במאמרו [http://www.daat.ac.il/daat/tanach/tora/al-gerush-2.htm על גירוש הגר ובנה מבית אברהם] כותב, מפי [[הרש"ר]]: "כל התנהגותה של הגר אופיינית ביותר ומציינת את הטבע של בת-חם שלא נתעדן. אם ישראלית לא תיטוש את ילדה, ולו רק כדי לדבר על לבו, ולו רק כדי להקל עליו כדי חלק אחד במליון של שניה. הנוטש ילד באפס מעשה, מפני "שאין בכוחו לראות בייסוריו", אינו פועל מתוך רחמים; זוהי אנוכיות אכזרית של נפש אדם שנעצרה בטבעה הגס. אדם בעל שיעור קומה אנושי יודע להשליט את הכרת חובתו על רגשותיו העזים ביותר, חובתו משכיחה את הכאב שבלבו ומדריכה את ידו להושיט סיוע ועזרה, ולו יהא בידו רק לגמול חסד עם המתייסר בייסורים ולעמוד על גביו ולהשתתף בצערו. מכאן משמעות עמוקה לנאמר בפסוק יז: ה' שמע "את קול הַנַּעַר", ולא את קולה של הגר. זעקתו של אדם, היוצאת מתוך אנוכיות ובאפס מעשה, אינה מגיעה עד לכסא הכבוד". | גם יהושע מנחם רוזנברג במאמרו [http://www.daat.ac.il/daat/tanach/tora/al-gerush-2.htm על גירוש הגר ובנה מבית אברהם] כותב, מפי [[הרש"ר]]: "כל התנהגותה של הגר אופיינית ביותר ומציינת את הטבע של בת-חם שלא נתעדן. אם ישראלית לא תיטוש את ילדה, ולו רק כדי לדבר על לבו, ולו רק כדי להקל עליו כדי חלק אחד במליון של שניה. הנוטש ילד באפס מעשה, מפני "שאין בכוחו לראות בייסוריו", אינו פועל מתוך רחמים; זוהי אנוכיות אכזרית של נפש אדם שנעצרה בטבעה הגס. אדם בעל שיעור קומה אנושי יודע להשליט את הכרת חובתו על רגשותיו העזים ביותר, חובתו משכיחה את הכאב שבלבו ומדריכה את ידו להושיט סיוע ועזרה, ולו יהא בידו רק לגמול חסד עם המתייסר בייסורים ולעמוד על גביו ולהשתתף בצערו. מכאן משמעות עמוקה לנאמר בפסוק יז: ה' שמע "את קול הַנַּעַר", ולא את קולה של הגר. זעקתו של אדם, היוצאת מתוך אנוכיות ובאפס מעשה, אינה מגיעה עד לכסא הכבוד". | ||
הפרק העוסק בשילוח הגר עם בנה ישמעאל מעורר רגשות.<ref>קטע זה מופיע גם בערך [[פרשת לך לך]]</ref> האמנם יש מקום לגירוש אכזרי של האם על ידי אברהם אבינו ושרה אימנו. טו"ר רחל לבמור, דוקטורנטית במחלקה לתלמוד, מנסה לבחון את הנושא בשיחה לפרשת השבוע בשנת תשס"ח של אוניברסיטת בר-אילן. היא מבקשת לבחון את האירוע מנקודת ראות של אם. וכך הוא מתחיל: מצד אחד: "וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד, הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת, כִּי אָמְרָה, אַל-אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד; וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד, וַתִּשָּׂא אֶת-קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ" {{מקור|כ"א,ט"ז}} ומצד שני: "וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים, אֶת-קוֹל הַנַּעַר". היא בוכה ואלוקים לא נענה לה, הוא שומע את הנער. | הפרק העוסק בשילוח הגר עם בנה ישמעאל מעורר רגשות.<ref>קטע זה מופיע גם בערך [[פרשת לך לך]]</ref> האמנם יש מקום לגירוש אכזרי של האם על ידי אברהם אבינו ושרה אימנו. טו"ר רחל לבמור, דוקטורנטית במחלקה לתלמוד, מנסה לבחון את הנושא בשיחה לפרשת השבוע בשנת תשס"ח של אוניברסיטת בר-אילן. היא מבקשת לבחון את האירוע מנקודת ראות של אם. וכך הוא מתחיל: מצד אחד: "וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד, הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת, כִּי אָמְרָה, אַל-אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד; וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד, וַתִּשָּׂא אֶת-קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ" {{מקור|(כ"א,ט"ז)}} ומצד שני: "וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים, אֶת-קוֹל הַנַּעַר". היא בוכה ואלוקים לא נענה לה, הוא שומע את הנער. | ||
ואיך היא נהגה מקודם: "וַתַּשְׁלֵךְ אֶת-הַיֶּלֶד, תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם". היא זורקת את הילד לגורלו. כותבת לבמור "אנו שומעים על אי שמיעת האם את בכיו". היא אפילו מתרחקת ממנו "הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת". הגר מצטיירת כאשה אנוכית במידה חריפה מאין כמוהה. ישמעאל בוודאי לא אשם, גורלו המר היה, שקבל טיפול מכזאת אם. | ואיך היא נהגה מקודם: "וַתַּשְׁלֵךְ אֶת-הַיֶּלֶד, תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם". היא זורקת את הילד לגורלו. כותבת לבמור "אנו שומעים על אי שמיעת האם את בכיו". היא אפילו מתרחקת ממנו "הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת". הגר מצטיירת כאשה אנוכית במידה חריפה מאין כמוהה. ישמעאל בוודאי לא אשם, גורלו המר היה, שקבל טיפול מכזאת אם. | ||