לב וכלי דם: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נוספו 210 בתים ,  26 במרץ 2009
מ
הוספת תגיות מקור
מ (הוספת תגיות מקור)
מ (הוספת תגיות מקור)
שורה 7: שורה 7:
, Trans. F. Rosner, p. 94 and p. 105.</ref>. לפעמים מתכוונים במונח לב לבית החזה, שבו נמצא הלב<ref><makor>שמות כח כט</makor> - ונשא וכו' על לבו; <makor>משנה סוטה א ה</makor> - עד שהוא מגלה את ליבה; <makor>מו"ק כב ב</makor> - קורע עד שיגלה את ליבו.</ref>.
, Trans. F. Rosner, p. 94 and p. 105.</ref>. לפעמים מתכוונים במונח לב לבית החזה, שבו נמצא הלב<ref><makor>שמות כח כט</makor> - ונשא וכו' על לבו; <makor>משנה סוטה א ה</makor> - עד שהוא מגלה את ליבה; <makor>מו"ק כב ב</makor> - קורע עד שיגלה את ליבו.</ref>.


באופן מושאל משמש המושג לב כביטוי למרכז החיים, ומרכז החושים, הרגש, השכל והרצון<ref>ראה להלן הע' 114.</ref>, ובמובן זה של רצון ושכל הושאל המושג לב לבורא<ref>מו"נ א לט. וראה עוד במו"נ א עב; מלבי"ם פר' תרומה, ברמזי המשכן. וראה <makor>שה"ש רבה ב לח,</makor> שהקב"ה נקרא ליבן של ישראל.</ref>; כביטוי לאמצע הדבר או למרכזו<ref>קפאו תהמת בלב ים (שמות טו ח); עד לב השמים (דברים ד יא); עודנו חי בלב באלה (שמו"ב יח יד); בלב ימים גבוליך (יחזקאל כז ד). וראה <makor>בבלי סוכה מה ב</makor> - תמר זה אין לו אלא לב אחד, וכתב רש"י שם ד"ה אין לו, שהכוונה למעין מוח שיש במרכז התמר בלבד, ויש המפרשים את השם הארמי של אחד מארבעת המינים היינו הלולב, כמורכב משתי מילים - לו-לב, והיינו שהוא הלב = האמצע של התמר, ראה בפירוש רבנו בחיי עה"ת <makor>ויקרא כג מ.</makor></ref>; כביטוי להסכמה כללית, פה אחד<ref>ירמיה לב לט; <makor>רש"י שמות יט ב.</makor></ref>; כביטוי למלא דבר במלוא הרצון והכנות<ref><makor>דברים ו ה;</makor> <makor>תהלים קיט לד.</makor></ref>; כביטוי לרעיונות כמוסים, שאין מדברים עליהם<ref><makor>בבלי נדרים כח א</makor> - דברים שבלב אינם דברים. במילון החדש, א. אבן שושן, ע' לב, על צירופים רבים אחרים.</ref>; וכביטוי לקירבה ומשיכה<ref>לבבתני אחותי כלה - <makor>שה"ש ד ט.</makor> וראה <makor>בבלי שבת נג ב,</makor> שהכוונה להתקרבות ולקשירה בין שניים, ובפסוק הכוונה להתקרבות בין כנסת ישראל לבין הקב"ה.</ref>.
באופן מושאל משמש המושג לב כביטוי למרכז החיים, ומרכז החושים, הרגש, השכל והרצון<ref>ראה להלן הע' 114.</ref>, ובמובן זה של רצון ושכל הושאל המושג לב לבורא<ref>מו"נ א לט. וראה עוד במו"נ א עב; מלבי"ם פר' תרומה, ברמזי המשכן. וראה <makor>שה"ש רבה ב לח,</makor> שהקב"ה נקרא ליבן של ישראל.</ref>; כביטוי לאמצע הדבר או למרכזו<ref>קפאו תהמת בלב ים (שמות טו ח); עד לב השמים (דברים ד יא); עודנו חי בלב באלה (שמו"ב יח יד); בלב ימים גבוליך (יחזקאל כז ד). וראה <makor>בבלי סוכה מה ב</makor> - תמר זה אין לו אלא לב אחד, וכתב רש"י שם ד"ה אין לו, שהכוונה למעין מוח שיש במרכז התמר בלבד, ויש המפרשים את השם הארמי של אחד מארבעת המינים היינו הלולב, כמורכב משתי מילים - לו-לב, והיינו שהוא הלב = האמצע של התמר, ראה בפירוש רבנו בחיי עה"ת <makor>ויקרא כג מ.</makor></ref>; כביטוי להסכמה כללית, פה אחד<ref><makor>ירמיה לב לט;</makor> <makor>רש"י שמות יט ב.</makor></ref>; כביטוי למלא דבר במלוא הרצון והכנות<ref><makor>דברים ו ה;</makor> <makor>תהלים קיט לד.</makor></ref>; כביטוי לרעיונות כמוסים, שאין מדברים עליהם<ref><makor>בבלי נדרים כח א</makor> - דברים שבלב אינם דברים. במילון החדש, א. אבן שושן, ע' לב, על צירופים רבים אחרים.</ref>; וכביטוי לקירבה ומשיכה<ref>לבבתני אחותי כלה - <makor>שה"ש ד ט.</makor> וראה <makor>בבלי שבת נג ב,</makor> שהכוונה להתקרבות ולקשירה בין שניים, ובפסוק הכוונה להתקרבות בין כנסת ישראל לבין הקב"ה.</ref>.


הלב בלשון בני אדם נכלל בכלל בשר<ref><makor>בבלי נדרים נד ב,</makor> מחלוקת; <makor>בבלי חולין קד א;</makor> רי"ף ורא"ש חולין רפ"ח; רמב"ן, רשב"א ור"ן נדרים שם; טושו"ע יו"ד ריז ח. וברמב"ם <makor>בבלי נדרים ט ו,</makor> לא פירט.</ref>.
הלב בלשון בני אדם נכלל בכלל בשר<ref><makor>בבלי נדרים נד ב,</makor> מחלוקת; <makor>בבלי חולין קד א;</makor> רי"ף ורא"ש חולין רפ"ח; רמב"ן, רשב"א ור"ן נדרים שם; טושו"ע יו"ד ריז ח. וברמב"ם <makor>בבלי נדרים ט ו,</makor> לא פירט.</ref>.
שורה 69: שורה 69:
על פי מיקראות מן התנ"ך נימנו במדרש<ref><makor>קהלת רבה א לח.</makor></ref> חמישים ושמונה התכונות הבאות של הלב:
על פי מיקראות מן התנ"ך נימנו במדרש<ref><makor>קהלת רבה א לח.</makor></ref> חמישים ושמונה התכונות הבאות של הלב:


רואה<ref>קהלת א טו.</ref>, שומע<ref>מל"א ז ט.</ref>, מדבר<ref>קהלת א טו.</ref>, הולך<ref>מל"ב ה כו.</ref>, נופל<ref>שמו"א יז לב.</ref>, עומד<ref><makor>יחזקאל כב יד.</makor></ref>, שמח<ref>תהלים טו ט.</ref>, צועק<ref><makor>איכה ב יח.</makor></ref>, מתנחם<ref>ישעיה מ ב.</ref>, מצטער<ref>דברים טו י.</ref>, מתחזק<ref><makor>שמות ט יב.</makor></ref>, מתרבך<ref><makor>דברים כ ג.</makor></ref>, מתעצב<ref><makor>בראשית ו ו.</makor></ref>, מפחד<ref><makor>דברים כח סז.</makor></ref>, משתבר<ref><makor>תהלים נא יט.</makor></ref>, מתגאה<ref><makor>דברים ח יד.</makor></ref>, מסרב<ref>ירמיה ה כג.</ref>, מתבדה<ref>מל"א יב לג.</ref>, מהרהר<ref><makor>דברים כט יח.</makor></ref>, מרחש<ref><makor>תהלים מה ב.</makor></ref>, מחשב<ref><makor>משלי יט כא.</makor></ref>, מתאווה<ref><makor>תהלים כא ג.</makor></ref>, סוטה<ref><makor>משלי ז כה.</makor></ref>, זונה<ref>במדבר טו לט.</ref>, נסעד<ref><makor>בראשית יח ה.</makor></ref>, נגנב<ref><makor>בראשית לא כ.</makor></ref>, נכנע<ref><makor>ויקרא כו מא.</makor></ref>, משתדל<ref><makor>בראשית לד ג.</makor></ref>, תועה<ref>ישעיה כא יד.</ref>, חרד<ref>שמו"א ד יג.</ref>, ניעור<ref><makor>שיר השירים ה ב.</makor></ref>, אוהב<ref><makor>דברים ד כט.</makor></ref>, שונא<ref><makor>ויקרא יט יז.</makor></ref>, מקנא<ref><makor>משלי כג יז.</makor></ref>, נחקר<ref>ירמיה יז י.</ref>, נקרע<ref><makor>יואל ב יג.</makor></ref>, הוגה<ref><makor>תהלים מט ד.</makor></ref>, כאש<ref>ירמיה כ ט.</ref>, כאבן<ref><makor>יחזקאל יא יט.</makor></ref>, שב בתשובה<ref>מל"ב כ כה.</ref>, חם<ref><makor>דברים יט ו.</makor></ref>, מת<ref>שמו"א כה לז.</ref>, נמס<ref><makor>יהושע ז ה.</makor></ref>, מקבל דברים<ref><makor>דברים ו ו.</makor></ref>, מקבל יראה<ref>ירמיה לב מ.</ref>, מודה<ref><makor>תהלים קיא א.</makor></ref>, חומד<ref><makor>משלי ו כה.</makor></ref>, מתקשה<ref><makor>משלי כח יד.</makor></ref>, מטיב<ref>שופטים טו כה.</ref>, עושה מרמה<ref><makor>משלי יב כ.</makor></ref>, מדבר מתוכו<ref>שמו"א א יג.</ref>, אוהב שוחד<ref>ירמיה כב יז.</ref>, כותב דברים<ref><makor>משלי ג ג.</makor></ref>, חורש<ref><makor>משלי ו יד.</makor></ref>, מקבל מצוות<ref><makor>משלי י ח.</makor></ref>, עושה זדון<ref><makor>עובדיה א ג.</makor></ref>, עושה סדרים<ref>משלי טו א.</ref>, מתגדל<ref>דבהי"ב כה יט. יש להעיר, כי קיימות תכונות נוספות המיוחסות במקרא ללב, כגון חכמה (שמות לא ו); נדיבות (שמות לה כב); רוגז (דברים כח סה); דעה (דברים כט ג); תשומת לב (שמו"ב יח כג); רוחב לב (מל"א ה ט); נמהרות (ישעיה לה ד); אבירות (ישעיה מו יב); כאב (ישעיה סה יד); אטימות וערלה (ירמיה ט כה); עקשנות וקושי (יחזקאל ב ד; שם ג ז; <makor>משלי יא כ);</makor> רוע וטפשות (ירמיה ה כא; <makor>הושע ז יא;</makor> <makor>משלי ו לב;</makor> נחמיה ב ב) יושר (תהלים ז יא); תעלומות (תהלים מד כב); טוהר (תהלים נא יב); עצה (תהלים פג ו); כוח (איוב לו ה); חניפות (איוב לו יג); אחדות והסכמה (ירמיה לב לט); שכחה (תהלים לא יג); רצון ובחירה (שמות ז ג); הבנה (ישעיה ו יא). וראה במלבי"ם <makor>בראשית א כו,</makor> שהלב מציין את כוח הממשלה אשר בנפש האדם, לשנות את טבעי העולם, ולעשות מעשים בחיריים.</ref>.
רואה<ref>קהלת א טו.</ref>, שומע<ref><makor>מל"א ז ט.</makor></ref>, מדבר<ref>קהלת א טו.</ref>, הולך<ref>מל"ב ה כו.</ref>, נופל<ref><makor>שמו"א יז לב.</makor></ref>, עומד<ref><makor>יחזקאל כב יד.</makor></ref>, שמח<ref>תהלים טו ט.</ref>, צועק<ref><makor>איכה ב יח.</makor></ref>, מתנחם<ref><makor>ישעיה מ ב.</makor></ref>, מצטער<ref>דברים טו י.</ref>, מתחזק<ref><makor>שמות ט יב.</makor></ref>, מתרבך<ref><makor>דברים כ ג.</makor></ref>, מתעצב<ref><makor>בראשית ו ו.</makor></ref>, מפחד<ref><makor>דברים כח סז.</makor></ref>, משתבר<ref><makor>תהלים נא יט.</makor></ref>, מתגאה<ref><makor>דברים ח יד.</makor></ref>, מסרב<ref><makor>ירמיה ה כג.</makor></ref>, מתבדה<ref><makor>מל"א יב לג.</makor></ref>, מהרהר<ref><makor>דברים כט יח.</makor></ref>, מרחש<ref><makor>תהלים מה ב.</makor></ref>, מחשב<ref><makor>משלי יט כא.</makor></ref>, מתאווה<ref><makor>תהלים כא ג.</makor></ref>, סוטה<ref><makor>משלי ז כה.</makor></ref>, זונה<ref>במדבר טו לט.</ref>, נסעד<ref><makor>בראשית יח ה.</makor></ref>, נגנב<ref><makor>בראשית לא כ.</makor></ref>, נכנע<ref><makor>ויקרא כו מא.</makor></ref>, משתדל<ref><makor>בראשית לד ג.</makor></ref>, תועה<ref><makor>ישעיה כא יד.</makor></ref>, חרד<ref><makor>שמו"א ד יג.</makor></ref>, ניעור<ref><makor>שיר השירים ה ב.</makor></ref>, אוהב<ref><makor>דברים ד כט.</makor></ref>, שונא<ref><makor>ויקרא יט יז.</makor></ref>, מקנא<ref><makor>משלי כג יז.</makor></ref>, נחקר<ref><makor>ירמיה יז י.</makor></ref>, נקרע<ref><makor>יואל ב יג.</makor></ref>, הוגה<ref><makor>תהלים מט ד.</makor></ref>, כאש<ref><makor>ירמיה כ ט.</makor></ref>, כאבן<ref><makor>יחזקאל יא יט.</makor></ref>, שב בתשובה<ref>מל"ב כ כה.</ref>, חם<ref><makor>דברים יט ו.</makor></ref>, מת<ref><makor>שמו"א כה לז.</makor></ref>, נמס<ref><makor>יהושע ז ה.</makor></ref>, מקבל דברים<ref><makor>דברים ו ו.</makor></ref>, מקבל יראה<ref><makor>ירמיה לב מ.</makor></ref>, מודה<ref><makor>תהלים קיא א.</makor></ref>, חומד<ref><makor>משלי ו כה.</makor></ref>, מתקשה<ref><makor>משלי כח יד.</makor></ref>, מטיב<ref>שופטים טו כה.</ref>, עושה מרמה<ref><makor>משלי יב כ.</makor></ref>, מדבר מתוכו<ref><makor>שמו"א א יג.</makor></ref>, אוהב שוחד<ref><makor>ירמיה כב יז.</makor></ref>, כותב דברים<ref><makor>משלי ג ג.</makor></ref>, חורש<ref><makor>משלי ו יד.</makor></ref>, מקבל מצוות<ref><makor>משלי י ח.</makor></ref>, עושה זדון<ref><makor>עובדיה א ג.</makor></ref>, עושה סדרים<ref>משלי טו א.</ref>, מתגדל<ref>דבהי"ב כה יט. יש להעיר, כי קיימות תכונות נוספות המיוחסות במקרא ללב, כגון חכמה (שמות לא ו); נדיבות (שמות לה כב); רוגז (דברים כח סה); דעה (דברים כט ג); תשומת לב (שמו"ב יח כג); רוחב לב (מל"א ה ט); נמהרות (ישעיה לה ד); אבירות (ישעיה מו יב); כאב (ישעיה סה יד); אטימות וערלה (ירמיה ט כה); עקשנות וקושי (יחזקאל ב ד; שם ג ז; <makor>משלי יא כ);</makor> רוע וטפשות (ירמיה ה כא; <makor>הושע ז יא;</makor> <makor>משלי ו לב;</makor> נחמיה ב ב) יושר (תהלים ז יא); תעלומות (תהלים מד כב); טוהר (תהלים נא יב); עצה (תהלים פג ו); כוח (איוב לו ה); חניפות (איוב לו יג); אחדות והסכמה (ירמיה לב לט); שכחה (תהלים לא יג); רצון ובחירה (שמות ז ג); הבנה (ישעיה ו יא). וראה במלבי"ם <makor>בראשית א כו,</makor> שהלב מציין את כוח הממשלה אשר בנפש האדם, לשנות את טבעי העולם, ולעשות מעשים בחיריים.</ref>.


'''מרכז החכמה והרגש''' בין חכמי ישראל שררה מחלוקת ביחס לשאלה היכן מרכז החכמה, המחשבה, והרגש - במוח או בלב<ref>ראה ע' עצבים, מערכת ה-, הע' 72 ואילך. וראה <makor>בבלי ברכות סא א</makor> - כליות יועצות, לב מבין, וכתב רש"י שם ד"ה והלב מבין מה יש לו לעשות, אם ישמע לעצת הכליות, אם לאו, וכן הוא במדרש <makor>ויקרא רבה ד ד,</makor> ושם יח א - הכליות מחשבות, והלב גומר המחשבה. ובס' רזיאל המלאך, ד"י - הלב היא אהבה, היא השנאה, וכל חכמה ודעת ומזימה ומחשבה והרהור ממנה. ובספר אסף הרופא, ספר הרפואות, הוצאת ז מונטנר, סעיף 1337 כתב, שהלב הוא בית חדר הנפש, והוא מעיין עיצור הדם, הוא המהרהר והחושב והמייעץ והמתאווה, ומשם ייוולד עומק החכמה והבינה. ועל כן ראוי ללב להיות מכונו בתווך בבית החדר במקום, ובסעיף 1341 - הדעת ושמיעת האוזניים מן הלב. השחוק והשקט והגילה והבכיה והדאגה מן הלב.</ref>.
'''מרכז החכמה והרגש''' בין חכמי ישראל שררה מחלוקת ביחס לשאלה היכן מרכז החכמה, המחשבה, והרגש - במוח או בלב<ref>ראה ע' עצבים, מערכת ה-, הע' 72 ואילך. וראה <makor>בבלי ברכות סא א</makor> - כליות יועצות, לב מבין, וכתב רש"י שם ד"ה והלב מבין מה יש לו לעשות, אם ישמע לעצת הכליות, אם לאו, וכן הוא במדרש <makor>ויקרא רבה ד ד,</makor> ושם יח א - הכליות מחשבות, והלב גומר המחשבה. ובס' רזיאל המלאך, ד"י - הלב היא אהבה, היא השנאה, וכל חכמה ודעת ומזימה ומחשבה והרהור ממנה. ובספר אסף הרופא, ספר הרפואות, הוצאת ז מונטנר, סעיף 1337 כתב, שהלב הוא בית חדר הנפש, והוא מעיין עיצור הדם, הוא המהרהר והחושב והמייעץ והמתאווה, ומשם ייוולד עומק החכמה והבינה. ועל כן ראוי ללב להיות מכונו בתווך בבית החדר במקום, ובסעיף 1341 - הדעת ושמיעת האוזניים מן הלב. השחוק והשקט והגילה והבכיה והדאגה מן הלב.</ref>.
16,530

עריכות

תפריט ניווט