מבוקר
8,889
עריכות
יהדות טטואן: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) |
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[תמונה:Ceuta-melilla.png|left|thumb|250px|מפת | [[תמונה:Ceuta-melilla.png|left|thumb|250px|מפת ריכוזי היהודים בצפון מרוקו: שמאל למעלה:[[גיברלטר]] - שמאל למטה: [[טנג'יר]] ואחריה נמל [[טטואן]] ו[[סאוטה]] - בפינה הימנית של המפה - העיר [[מלייה]]]] | ||
'''יהודי טטואן''', הם צאצאי [[גירוש ספרד|מגורשי ספרד ופורטוגל]]. היהודים היו יוצאי מ[[יהדות גיברלטר]]. בתור כאלה הם היו בין נושאי התרבות [[ספרד|ספרדית]]-[[אירופה|אירופית]] ב[[צפון אפריקה]]. היה לכך ביטוי בהתנהגות ונימוסים, הופעה ולבוש, השכלה ועיסוק. יחד עם זאת היה לקהילתה משקל חשוב בקרב [[יהדות מרוקו]]. טטואן כונתה בזמנו "ירושלים דה-מרואקוס" - ירושלים של מרוקו או "ירושלים הקטנה". היו בה [[רב|רבנים]] ו[[דיין|דיינים]] גדולים ומכובדים ובבתי הכנסת בעיר היה אוסף גדול של ספרי קודש עתיקים. | |||
טטואן אשר הייתה בירת [[מרוקו הספרדית]] עד שנת 1956, כאשר צורפה ל[[מרוקו]] עצמאית. עם ביטול החסות [[ספרד|הספרדית]] של העיר, רבים מיהודיהעברו לערים: [[סאוטה]] ו[[מלייה]] בצפון מרוקו, אשר נשארו תחת שלטון ספרד. אם בתקופת הזוהר של יהודי העיר, חמישית מתושביה היו יהודים, הרי במפקד שנערך בשנת 1960 היו בעיר 3,103 יהודים. לאחר [[מלחמת ששת הימים]] מספרם פחת לאלפיים ובשנת 1990 לא היו בה יותר ממאתים נפש. | |||
יהודי טטואן נהגו לדבר כמו יהודי הערים בצפון מרוקו בניב מיוחד הוא ה[[חכיתיה]]. ניב שהוא ערוב של מילים ב[[עברית]] וב[[ערבית]]. במיוחד בולטת בשפה זו ההגייה של ה[[חית]] הגרונית. החכיתיה נכתבה באותיות עבריות והייתה חלק משמעותי בתרבות של יהודי מרוקו הספרדית, אם כי בניגוד ל[[לאדינו]] של קהילות המזרח, קיימים מעט מאוד טקסטים כתובים בשפה והיא שימשה בעיקר לדיבור. | |||
==תולדות הקהילה== | ==תולדות הקהילה== | ||