67
עריכות
מ (טיפול בתבנית מקור) |
|||
שורה 41: | שורה 41: | ||
==בדינים שונים== | ==בדינים שונים== | ||
'''אין מבטלין איסור לכתחילה''' - בדיעבד, אם ביטל את האיסור, | '''אין מבטלין איסור לכתחילה''' - בדיעבד, אם ביטל את האיסור, ב[[שוגג]] מותר ו[[במזיד]] אסור {{מקור|(משנה תרומות ה-ט))))}}, שקנסוהו חכמים על שביטל איסור {{מקור|(רמב"ם בפירוש המשנה שם))))}}. | ||
'''טבילה''' - עיקר הדין אינו הטבילה עצמה (הפעולה) אלא שהאדם יטהר (התוצאה). ולכן לא שייך שיהיו בטבילה דינים שפוסלים רק לכתחילה אך בדיעבד טהור (כגון שנאמר שלכתחילה צריך ביאת מים בבית הסתרים אך בדיעבד טהור), שכיוון שבדיעבד טהור - התורה לא הקפידה גם לכתחילה, שהעיקר רק שיטהר {{מקור|(תוס' נידה סו: ד"ה כל))))}}. | '''טבילה''' - עיקר הדין אינו הטבילה עצמה (הפעולה) אלא שהאדם יטהר (התוצאה). ולכן לא שייך שיהיו בטבילה דינים שפוסלים רק לכתחילה אך בדיעבד טהור (כגון שנאמר שלכתחילה צריך ביאת מים בבית הסתרים אך בדיעבד טהור), שכיוון שבדיעבד טהור - התורה לא הקפידה גם לכתחילה, שהעיקר רק שיטהר {{מקור|(תוס' נידה סו: ד"ה כל))))}}. | ||
'''אסור לאכול קודשים קודם הקטרת אימורין''', אך אם אבדו | '''אסור לאכול קודשים קודם הקטרת אימורין''', אך אם אבדו ה[[אימורים]] - מותר לאכול את הבשר. ובטעם לזה חקר [[ר' שמואל רוזובסקי]] האם מצוות הקטרה אוסרת את אכילת הבשר, ולכן כשאבדו האימורין ופקעה מצוות ההקטרה, ממילא הבשר מותר. או שאיסור אכילת הקודשים נשאר עד הקטרת האימורין, שההקטרה היא המתירתו לכתחילה, ורק כשאבדו האימורין התורה התירתו בדיעבד בלא הקטרתם {{מקור|(חידושי ר' שמואל [[נדרים]] עמוד צז, רז))))}}. | ||
'''מוכר עצמו לעבד עברי''' - רק כשהעני ביותר מותר לו למכור עצמו {{מקור|(רמב"ם עבדים א-א))))}}. ואם מכר את עצמו כשלא העני - נחלקו האחרונים: המנחת חינוך {{מקור|(מב))))}} | '''מוכר עצמו לעבד עברי''' - רק כשהעני ביותר מותר לו למכור עצמו {{מקור|(רמב"ם עבדים א-א))))}}. ואם מכר את עצמו כשלא העני - נחלקו האחרונים: [[המנחת חינוך]] {{מקור|(מב))))}} ו[[ספר המקנה]] {{מקור|(על [[קידושין]] טו.))))}} כתבו שהמכירה לא חלה כלל, אך [[ערוך השולחן]] {{מקור|(יו"ד רסז-קלח))))}} כתב ש[[בדיעבד]] מכור {{מקור|(דן בזה מנחת נתן קידושין יג))))}}. | ||
'''זה נהנה וזה לא חסר''', כגון הדר בחצר חבירו שלא מדעתו כשהוא גברא דעביד למיגר וחצר דלא קיימא לאגרא - היא בעיה | '''[[זה נהנה וזה לא חסר]]''', כגון הדר בחצר חבירו שלא מדעתו כשהוא גברא דעביד למיגר וחצר דלא קיימא לאגרא - היא בעיה ב[[גמרא]] {{מקור|([[בבלי]]:[[בבא קמא]] כ.))))}}. אך [[לכתחילה]] ברור שאדם יכול למחות בחבירו שלא יהנה ממנו גם אם אין לו שום חיסרון, כגון למחות בו שלא יכנס לדור בחצירו, וכל ספק ה[[גמרא]] הוא רק [[בדיעבד]] האם צריך לשלם לו {{מקור|([[תוספות]] [[בבא בתרא]] יב: סוף ד"ה כופין))))}}. | ||
==פרטי הדין== | ==פרטי הדין== |
עריכות