ריאות: הבדלים בין גרסאות בדף

'''כללי''' הריאות אינן מוזכרות כלל במקרא. לעומת זאת חכמי התלמוד וההלכה הרבו לתאר את הריאות יותר מכל איבר אחר בגוף. הריאות נחקרו במיוחד על ידי חז"ל בגלל השכיחות הרבה של מחלות ופגיעות בהן בבעלי חיים. על יסוד זה נפסק: 'אין צורך לבדוק אחרי שום טריפות מן הסתם, חוץ מן הריאה צריך לבדוק בבהמה וחיה אם יש בה סירכא'<ref>טושו"ע יו"ד לט א. וראה אנציקלופדיה תלמודית, כרך ב, ע' בדיקת ריאה, עמ' שנז ואילך, בשיטות הראשונים בצורך לבדוק דווקא ריאות. וראה שם, אם בדיקת הריאה היא מן התורה או מדרבנן.</ref>.

ואגב, מעניין לציין, כי חכמי יוון העתיקה טעו באנטומיה של הריאה. היפוקרטס (370-460 לפהס"נ) מתאר בטעות שלשתי הריאות של האדם יש שלוש אונות; גלינוס (200-129) מתאר את אונת הביניים בכל בעלי החיים, כולל האדם. וזליוס היה הראשון שהבדיל בין אדם לבהמה ביחס למספר האונות, בשנת 1543<ref>ראה פרויס, שם.</ref>.

כמו כן יש לקנה ולריאות תפקיד בהוצאת הקול<ref><makor>בבלי ברכות סא א;</makor> <makor>ויקרא רבה יח א.</makor></ref>, אם כי לפי המקרא ברור שיצירת הקול מיוחסת לגרון דווקא<ref>ראה <makor>ישעיה נח א;</makor> <makor>תהלים סט ד;</makor> שם קטו ז.</ref>. ועוד קבעו חז"ל, שהריאה שואבת כל מיני משקים<ref><makor>בבלי ברכות סא ב.</makor> וראה רש"י שם ד"ה שואבת, שהתקשה בהסבר דעה בלתי-פיסיולוגית זו. וראה בספרו של פרויס, עמ' 101, שדעה זו היא בהתאם לתורתו של אפלטון, ורק ארסיסטרטוס הוכיח מאוחר יותר שאין נוזלים נכנסים לריאות.</ref>.

יש לציין מצב אחר שלא נידון בפוסקים, והוא יצירה של עצם בצורה מפוזרת בתוך רקמת הריאה, שאיננה קשורה לצלעות<ref>מצב זה נקרא Pumice stone lung, והוא מצוי בעיקר בבקר ובכלבים - ראה בספר Niebrle & Cohrs: Textbook of the Special Pathological Anatomy of Domestic Animals, p. 210.</ref>.

בעניין '''השתלת ריאות ''' - ראה ערך [[השתלת אברים]]

[[קטגוריה:הלכתית רפואית]]

[[קטגוריה:ריאות]]