15,330
עריכות
רבי משה חיים לוצאטו: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←תחילת דרכו
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) (←ספריו) |
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
==תולדות חייו== | ==תולדות חייו== | ||
===תחילת דרכו=== | ===תחילת דרכו=== | ||
נולד בפאדובה שבאיטליה בשנת תס"ז לרבי יעקב חי לוצאטו. בילדותו למד גם לימודי חול ושפות זרות (היה דובר שש שפות), והצטיין בכל לימודיו. מצעירותו החל לעסוק בשירה ופיוט וכן בקבלה. מסופר שעוד לפני גיל שש עשרה היה בקיא בכתבי [[האר"י]]. למד בישיבתו של רבי ישעיהו באסאן בפדובה, ודרכו התקרב לחותנו של ר' ישעיהו, המקובל רבי בנימין הכהן מריגו, שהתפעל מידיעותיו בקבלה של הבחור הצעיר. היה מקובלים באיטליה שראו בו מעין ממשיך של גדול מקובלי איטליה בדור שלפניו [[רבי משה זכות]]. בגיל שבע עשרה הדפיס את ספרו הראשון (לשון לימודים). עסק ב[[קבלה מעשית]] וזכה לגילויי "מגיד". מנהגו היה להתבודד וללמוד ביחידות או עם קבוצת חברים קרובה אליו. כמו כן, קבוצות מקובלים בפאדובה החשיבוהו למורה דרכם והתייעצו עמו בלימודיהם. הוא הפך להיות מעין מנהיג רוחני של רבים מ[[יהדות איטליה|יהודי איטליה]]. | נולד בפאדובה שבאיטליה בשנת תס"ז לרבי יעקב חי לוצאטו. בילדותו למד גם לימודי חול ושפות זרות (היה דובר שש שפות), והצטיין בכל לימודיו. מצעירותו החל לעסוק בשירה ופיוט וכן בקבלה. מסופר שעוד לפני גיל שש עשרה היה בקיא בכתבי [[האר"י]]. למד בישיבתו של [[רבי ישעיהו באסאן]] בפדובה, ודרכו התקרב לחותנו של ר' ישעיהו, המקובל רבי בנימין הכהן מריגו, שהתפעל מידיעותיו בקבלה של הבחור הצעיר. היה מקובלים באיטליה שראו בו מעין ממשיך של גדול מקובלי איטליה בדור שלפניו [[רבי משה זכות]]. בגיל שבע עשרה הדפיס את ספרו הראשון (לשון לימודים). עסק ב[[קבלה מעשית]] וזכה לגילויי "מגיד". מנהגו היה להתבודד וללמוד ביחידות או עם קבוצת חברים קרובה אליו. כמו כן, קבוצות מקובלים בפאדובה החשיבוהו למורה דרכם והתייעצו עמו בלימודיהם. הוא הפך להיות מעין מנהיג רוחני של רבים מ[[יהדות איטליה|יהודי איטליה]]. | ||
===הפולמוס הגדול=== | ===הפולמוס הגדול=== | ||
בשנת תפ"ט החלו גלי ההתנגדות הראשונים. תחילה, הם באו מחוץ לאיטליה, אך מהר מאד הם התפשטו אל תוך איטליה. מתנגדיו חששו מהופעתו של [[משיח שקר]] חדש, כפי שהיה עם [[שבתאי צבי]] (שהיה זמן לא רב קודם). כמו כן, הם טענו כי הוא מתעסק בקבלה מעשית ובשמות קדושים מבלי שהביא ראיות שהוא ראוי לכך. היו שטענו כי דברים שמשמיע בנוגע ל[[משיח]] מכוונים כלפיו, וכי הוא מתכוון להכתיר את עצמו כמשיח. רבים מהם הזכירו את גילו הצעיר, את עובדת היותו רווק והיותו יושב בחו"ל, שם אי אפשר לזכות ל[[רוח הקודש]]. גדול מתנגדיו היה רבי משה חאגיז (מהר"ם חאגיז), מחכמי [[ארץ ישראל]]. שני הצדדים של המחלוקת החלו להפיץ מכתבי שטנה ו[[לשון הרע|לשונות רעים]] על הצד השני, עד כדי כך שאפילו רבי ישעיהו באסאן, רבו של הרמח"ל שבתחילה כתב עליו שבחים והעריכו מאד, נטה לחשוד בו במה שמייחסים לו, כפי שכותב באגרתו לרמח"ל: "לא אכול להתאפק מלומר כי נפלאו ממני הדברים מאד, יען עלו ובאו למדרגה עצומה, הגבה למעלה ממעלת הארי"... טוב הוא לקיים הצנע לכת... הלא ידעת שהאר"י... נענש מפני הגילוי והוסרה עטרתו מן הדור..." (אגרות רמח"ל, חלק א עמ' כח-ל). על פי המסופר, פעם אחת בא רב מפורסם לרשם את בנו לישיבתו של [[רבי יהונתן אייבשיץ]]. תוך כדי שישב ר' יהונתן עם אותו רב, הודיעו משמשו של ר' יהונתן כי הרמח"ל מחכה בחוץ, והזמינו ר' יהונתן להכנס וכיבדו ביותר. משראה הרב את מעשהו של ר' יהונתן, לקח את בנו ולא שלחו ללמוד בישיבה של ר' יהונתן {{מקור|הרצי"ה קוק, מתוך התורה הגאולת|כן}}.. הרמח"ל בתחילה השיב מלחמה כנגד מתנגדיו, מתוך אמונה תמימה בצדקת דרכו, אך משראה כי לא יוכל לנצח במאבק, ורצה ללמוד בשקט מבלי שיטרידוהו, החליט להצניע את עיסוקיו, ונשבע שלא יעסוק עוד בדברים מסוג זה. בשנת תצ"ג נשא את ציפורה בת ר' דוד פינצי, תלמיוד של ר' משה זכות. רמח"ל, שסבר כי שבועתו בטלה, כיוון שהוצאה ממנו בכפיה, המשיך לעסוק בסתר בקבלה. במשך כל תקופת הפולמוס, המשיך לכתוב ספרים ולא זנח את תלמודו, ולפי עדותו כתב בזמן זה כארבעים חיבורים. כשגילו זאת מתנגדיו, החריפו את מאבקם. | בשנת תפ"ט החלו גלי ההתנגדות הראשונים. תחילה, הם באו מחוץ לאיטליה, אך מהר מאד הם התפשטו אל תוך איטליה. מתנגדיו חששו מהופעתו של [[משיח שקר]] חדש, כפי שהיה עם [[שבתאי צבי]] (שהיה זמן לא רב קודם). כמו כן, הם טענו כי הוא מתעסק בקבלה מעשית ובשמות קדושים מבלי שהביא ראיות שהוא ראוי לכך. היו שטענו כי דברים שמשמיע בנוגע ל[[משיח]] מכוונים כלפיו, וכי הוא מתכוון להכתיר את עצמו כמשיח. רבים מהם הזכירו את גילו הצעיר, את עובדת היותו רווק והיותו יושב בחו"ל, שם אי אפשר לזכות ל[[רוח הקודש]]. גדול מתנגדיו היה רבי משה חאגיז (מהר"ם חאגיז), מחכמי [[ארץ ישראל]]. שני הצדדים של המחלוקת החלו להפיץ מכתבי שטנה ו[[לשון הרע|לשונות רעים]] על הצד השני, עד כדי כך שאפילו רבי ישעיהו באסאן, רבו של הרמח"ל שבתחילה כתב עליו שבחים והעריכו מאד, נטה לחשוד בו במה שמייחסים לו, כפי שכותב באגרתו לרמח"ל: "לא אכול להתאפק מלומר כי נפלאו ממני הדברים מאד, יען עלו ובאו למדרגה עצומה, הגבה למעלה ממעלת הארי"... טוב הוא לקיים הצנע לכת... הלא ידעת שהאר"י... נענש מפני הגילוי והוסרה עטרתו מן הדור..." (אגרות רמח"ל, חלק א עמ' כח-ל). על פי המסופר, פעם אחת בא רב מפורסם לרשם את בנו לישיבתו של [[רבי יהונתן אייבשיץ]]. תוך כדי שישב ר' יהונתן עם אותו רב, הודיעו משמשו של ר' יהונתן כי הרמח"ל מחכה בחוץ, והזמינו ר' יהונתן להכנס וכיבדו ביותר. משראה הרב את מעשהו של ר' יהונתן, לקח את בנו ולא שלחו ללמוד בישיבה של ר' יהונתן {{מקור|הרצי"ה קוק, מתוך התורה הגאולת|כן}}.. הרמח"ל בתחילה השיב מלחמה כנגד מתנגדיו, מתוך אמונה תמימה בצדקת דרכו, אך משראה כי לא יוכל לנצח במאבק, ורצה ללמוד בשקט מבלי שיטרידוהו, החליט להצניע את עיסוקיו, ונשבע שלא יעסוק עוד בדברים מסוג זה. בשנת תצ"ג נשא את ציפורה בת ר' דוד פינצי, תלמיוד של ר' משה זכות. רמח"ל, שסבר כי שבועתו בטלה, כיוון שהוצאה ממנו בכפיה, המשיך לעסוק בסתר בקבלה. במשך כל תקופת הפולמוס, המשיך לכתוב ספרים ולא זנח את תלמודו, ולפי עדותו כתב בזמן זה כארבעים חיבורים. כשגילו זאת מתנגדיו, החריפו את מאבקם. | ||