2,444
עריכות
רב פפא: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←במשפט העברי
(←חבריו) |
|||
| שורה 94: | שורה 94: | ||
===במשפט העברי=== | ===במשפט העברי=== | ||
פסקים רבים במשפט העברי מוזכרים על שמם של רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע במשותף, כמסכימים וכחולקים. כך למשל, בעניין [[תשלומים (משפט עברי)|שיטת התשלומין]] ב[[משפט העברי]] הקובעת כי תשלום עבור חוב, [[נזק]], [[קידושין|לקדש אישה]] או כל תשלום אחר המושת על האדם, לא חייב להעשות באמצעות [[כסף (אמצעי תשלום)|כסף]] ממש, אלא ניתן לשלמו באמצעות כל דבר בעל ערך. דין זה נלמד משני פסוקים: {{ציטוטון|ישיב גאולתו מכסף מקנתו}}{{הערה|ויקרא כה נא}} העוסק ב[[עבד עברי]], ו{{ציטוטון|כסף ישיב לבעליו}},{{הערה| שמות כא לד}} העוסק בדיני נזיקין. בתלמוד למדים מפסוקים אלה באמצעות [[מדרש]]: {{ציטוטון|"ישיב", לרבות שווה כסף ככסף, ואפילו סובין.}} כלומר, ניתן לשלם בכל דבר השווה כסף, גם דבר פחות ערך.{{מקור|בבלי בבא קמא י ב; בבלי בבא קמא ז א; בבלי קידושין ח א}} | פסקים רבים במשפט העברי מוזכרים על שמם של רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע במשותף, כמסכימים וכחולקים. כך למשל, בעניין [[תשלומים (משפט עברי)|שיטת התשלומין]] ב[[משפט העברי]] הקובעת כי תשלום עבור חוב, [[נזק]], [[קידושין|לקדש אישה]] או כל תשלום אחר המושת על האדם, לא חייב להעשות באמצעות [[כסף (אמצעי תשלום)|כסף]] ממש, אלא ניתן לשלמו באמצעות כל דבר בעל ערך. דין זה נלמד משני פסוקים: {{ציטוטון|ישיב גאולתו מכסף מקנתו}}{{הערה|ויקרא כה נא}} העוסק ב[[עבד עברי]], ו{{ציטוטון|כסף ישיב לבעליו}},{{הערה| שמות כא לד}} העוסק בדיני נזיקין. בתלמוד למדים מפסוקים אלה באמצעות [[מדרש]]: {{ציטוטון|"ישיב", לרבות שווה כסף ככסף, ואפילו סובין.}} כלומר, ניתן לשלם בכל דבר השווה כסף, גם דבר פחות ערך.{{מקור|בבלי בבא קמא י ב; בבלי בבא קמא ז א; בבלי קידושין ח א}}. | ||
רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע היו חלוקים בסוגיית "פריעת בעל חוב מצווה". לדעת רב הונא החובה לשלם את סכום ה[[הלוואה]] היא חובה משפטית מלאה, כפי שמי ששומר פקדון מחויב להשיב אותו לבעליו בבוא המועד שנקבע מראש. ואילו רב פפא סבר כי אין להשוות בין שתי החובות הללו. שכן, הפיקדון נשאר בבעלותו של המפקיד, וזכותו לתבוע את החפץ השייך לו, הגם שנמצא ברשותו של הנפקד; לעומת זאת, הכסף נמסר ללווה לשם שימוש בו, והוא למעשה אינו ברשותו של הלווה. וכל כך בסוברו, כי יסודה של החובה להחזיר את הכסף למלווה היא במצווה להתנהג ביושר, למלא אחר הבטחה ולאמת את דבריו על פי הפסוק: "הין צדק",{{הערה|ויקרא יט לו.}} ופרשנות חז"ל: "שיהא הן שלך צדק ולאו שלך צדק";{{הערה|בבא מציעא מט א.}} ומכאן, שהחזרת חוב כספי היא קיום [[מצוות עשה]].{{הערה|שם=אלון|ראו: [[מנחם אלון]], '''[[המשפט העברי - תולדותיו, מקורותיו, עקרונותיו]]''', א, עמ' 158-156.}}. | רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע היו חלוקים בסוגיית "פריעת בעל חוב מצווה". לדעת רב הונא החובה לשלם את סכום ה[[הלוואה]] היא חובה משפטית מלאה, כפי שמי ששומר פקדון מחויב להשיב אותו לבעליו בבוא המועד שנקבע מראש. ואילו רב פפא סבר כי אין להשוות בין שתי החובות הללו. שכן, הפיקדון נשאר בבעלותו של המפקיד, וזכותו לתבוע את החפץ השייך לו, הגם שנמצא ברשותו של הנפקד; לעומת זאת, הכסף נמסר ללווה לשם שימוש בו, והוא למעשה אינו ברשותו של הלווה. וכל כך בסוברו, כי יסודה של החובה להחזיר את הכסף למלווה היא במצווה להתנהג ביושר, למלא אחר הבטחה ולאמת את דבריו על פי הפסוק: "הין צדק",{{הערה|ויקרא יט לו.}} ופרשנות חז"ל: "שיהא הן שלך צדק ולאו שלך צדק";{{הערה|בבא מציעא מט א.}} ומכאן, שהחזרת חוב כספי היא קיום [[מצוות עשה]].{{הערה|שם=אלון|ראו: [[מנחם אלון]], '''[[המשפט העברי - תולדותיו, מקורותיו, עקרונותיו]]''', א, עמ' 158-156.}}. | ||