מבוקר
550
עריכות
בעלות: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
מאין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''בעלות''' היא הזכות שיש לאדם על רכושו. | |||
'''הזכות שיש לאדם על רכושו. | |||
רכוש שבבעלותו של אדם הוא רכוש שקנה<ref>(קידושין כו.)</ref>, קיבל, מצא<ref>(בבא מציעא כא.)</ref> או ירש<ref>(בבא בתרא קח.)</ref>. | |||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
| שורה 9: | שורה 8: | ||
והביא השערי יושר שם שלוש נפק"מ: | והביא השערי יושר שם שלוש נפק"מ: | ||
@ סיטומתא (קניין שהסוחרים תיקנו) - נחלקו המפרשים האם מועיל מדאורייתא או רק מדרבנן {{מקור|(שו"ת הרמ"א פז, נתיבות המשפט קפד: דרבנן. שו"ת חתם סופר יו"ד שיד ד"ה נמצא, דבר אברהם ח"א א-א, קובץ שיעורים קידושין עט: דאורייתא)}}, והשערי יושר {{מקור|(שם) }}הסביר שמועיל מדאורייתא, משום שזו סברא שיועיל, וממילא קנוי לו. | @ סיטומתא (קניין שהסוחרים תיקנו) - נחלקו המפרשים האם מועיל מדאורייתא או רק מדרבנן {{מקור|(שו"ת הרמ"א פז, נתיבות המשפט קפד: דרבנן. שו"ת חתם סופר יו"ד שיד ד"ה נמצא, דבר אברהם ח"א א-א, קובץ שיעורים קידושין עט: דאורייתא)}}, והשערי יושר {{מקור|(שם) }}הסביר שמועיל מדאורייתא, משום שזו סברא שיועיל, וממילא קנוי לו. | ||
@ המוציא מחבירו עליו הראיה - הקשו האחרונים קושיא מפורסמת, מדוע בספק ממון מתירים למחזיק להשתמש בו, ולא מחמירים מדין ספק גזל, כשאר ספיקא דאורייתא לחומרא. והרבה תירוצים נאמרו על זה<ref>הובאו בערך מוחזק בסעיף "מקור וטעם" ד"ה מה שאין מחמירים בו מדין ספק גזל.</ref>. ולשערי יושר {{מקור|(שם) }}- משום שמסברא המוציא מחבירו עליו הראיה - ממילא אין בזה משום איסור גזל. | @ המוציא מחבירו עליו הראיה - הקשו האחרונים קושיא מפורסמת, מדוע בספק ממון מתירים למחזיק להשתמש בו, ולא מחמירים מדין ספק גזל, כשאר ספיקא דאורייתא לחומרא. והרבה תירוצים נאמרו על זה<ref>הובאו בערך [[מוחזק#מקור וטעם|מוחזק]] בסעיף "מקור וטעם" ד"ה מה שאין מחמירים בו מדין ספק גזל.</ref>. ולשערי יושר {{מקור|(שם) }}- משום שמסברא המוציא מחבירו עליו הראיה - ממילא אין בזה משום איסור גזל. | ||
@ אין הולכין בממון אחר הרוב - נאמרו בזה כמה וכמה טעמים<ref>הובאו באריכות בערך אין הולכין בממון אחר הרוב בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בטעם.</ref>. ולשערי יושר {{מקור|(שם)}} משום שרוב אינו סברא אלא גזירת הכתוב<ref>אמנם יש הסוברים שרוב הוא כן סברא, המחלוקת בזה הובאה בערך רובא דליתא קמן בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בטעמו.</ref>, ובדיני ממונות צריך סברות. | @ אין הולכין בממון אחר הרוב - נאמרו בזה כמה וכמה טעמים<ref>הובאו באריכות בערך [[אין הולכין בממון אחר הרוב#מקור וטעם|אין הולכין בממון אחר הרוב]] בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בטעם.</ref>. ולשערי יושר {{מקור|(שם)}} משום שרוב אינו סברא אלא גזירת הכתוב<ref>אמנם יש הסוברים שרוב הוא כן סברא, המחלוקת בזה הובאה בערך [[רובא דליתא קמן#מקור וטעם|רובא דליתא קמן]] בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בטעמו.</ref>, ובדיני ממונות צריך סברות. | ||
'''במהותה''' חוקר הפרי משה {{מקור|(קניינים ב)}} האם בעלות היא השליטה בחפץ והשימוש בו, או שמספיק רק מעשה הקניין בחפץ, גם אם אין בו שימוש. | '''במהותה''' חוקר הפרי משה {{מקור|(קניינים ב)}} האם בעלות היא השליטה בחפץ והשימוש בו, או שמספיק רק מעשה הקניין בחפץ, גם אם אין בו שימוש. | ||
| שורה 16: | שורה 15: | ||
ויש לכך הרבה מאוד נפק"מ - בכל מקרה שסיבה חיצונית (איסורים, קדושה, מצווה, או מציאות) משפיעה על יכולת השימוש בחפץ - האם היא משפיעה גם על דין הבעלות, ונביא כאן רק שלוש נפק"מ: | ויש לכך הרבה מאוד נפק"מ - בכל מקרה שסיבה חיצונית (איסורים, קדושה, מצווה, או מציאות) משפיעה על יכולת השימוש בחפץ - האם היא משפיעה גם על דין הבעלות, ונביא כאן רק שלוש נפק"מ: | ||
@ איסורי הנאה (כגון בשר בחלב) - האם אינם שייכים לאף אחד ומותר לגוזלם, כי ממילא אין בהם שימוש, או שעדיין יש להם בעלים, כי נעשה בהם מעשה קניין {{מקור|(ריטב"א סוכה לה. - לראב"ד אינם שלו, ולדעת עצמו כן. וכן נחלקו בזה עוד הרבה ראשונים, הובאו בפרי משה קניינים ב)}}. | @ איסורי הנאה (כגון בשר בחלב) - האם אינם שייכים לאף אחד ומותר לגוזלם, כי ממילא אין בהם שימוש, או שעדיין יש להם בעלים, כי נעשה בהם מעשה קניין {{מקור|(ריטב"א סוכה לה. - לראב"ד אינם שלו, ולדעת עצמו כן. וכן נחלקו בזה עוד הרבה ראשונים, הובאו בפרי משה קניינים ב)}}. | ||
@ איסורים, קדושה ומצווה - בכמה דינים האריכו האחרונים האם האיסורים (או הקדושה או המצווה) שבהם גורמים לקניין, שהרי האיסורים (והקדושה והמצווה) מתירים או אוסרים את השימוש בחפץ, ולכן אם בעלות תלויה בשימוש, ממילא יועילו לקניין. כגון: קידושין - אוסר את האשה על כל העולם, ודנו האם ממילא האשה קנויה לו<ref>הבאנו את השיטות בזה בערך קידושין בסעיף "קניין ואיסור" ד"ה במהות הקידושין.</ref>. גירושין - מתיר את האשה לכל מי שתרצה, ודנו האם היא קנויה לעצמה<ref>הבאנו את השיטות בזה בערך גירושין בסעיף "מקור וטעם" ד"ה במהות הגירושין אות א.</ref>. הקדש ונדר - אוסר את הנכס על כל העולם, ודנו האם תפקע ממנו הבעלות ויהיה בבעלות הקדש<ref>את השיטות לגבי הקדש הבאנו בערך הקדש בסעיף "קדושה ובעלות" ד"ה במהותו. את השיטות לגבי נדר הבאנו בערך מעילה בקונמות בסעיף "מהות הקונם".</ref>. מצווה לקיים דברי המת - המצווה מחייבת את היורשים להרשות לזוכה להשתמש בחפץ, ודנו האם ממילא החפץ נהיה שייך לו<ref>הבאנו את השיטות בזה בערך מצווה לקיים דברי המת בסעיף "מקור וטעם" ד"ה במהותו.</ref>. | @ איסורים, קדושה ומצווה - בכמה דינים האריכו האחרונים האם האיסורים (או הקדושה או המצווה) שבהם גורמים לקניין, שהרי האיסורים (והקדושה והמצווה) מתירים או אוסרים את השימוש בחפץ, ולכן אם בעלות תלויה בשימוש, ממילא יועילו לקניין. כגון: קידושין - אוסר את האשה על כל העולם, ודנו האם ממילא האשה קנויה לו<ref>הבאנו את השיטות בזה בערך [[קידושין#קניין ואיסור|קידושין]] בסעיף "קניין ואיסור" ד"ה במהות הקידושין.</ref>. גירושין - מתיר את האשה לכל מי שתרצה, ודנו האם היא קנויה לעצמה<ref>הבאנו את השיטות בזה בערך [[גירושין#מקור וטעם|גירושין]] בסעיף "מקור וטעם" ד"ה במהות הגירושין אות א.</ref>. הקדש ונדר - אוסר את הנכס על כל העולם, ודנו האם תפקע ממנו הבעלות ויהיה בבעלות הקדש<ref>את השיטות לגבי הקדש הבאנו בערך [[הקדש#קדושה ובעלות|הקדש]] בסעיף "קדושה ובעלות" ד"ה במהותו. את השיטות לגבי נדר הבאנו בערך [[מעילה בקונמות#מהות הקונם|מעילה בקונמות]] בסעיף "מהות הקונם".</ref>. מצווה לקיים דברי המת - המצווה מחייבת את היורשים להרשות לזוכה להשתמש בחפץ, ודנו האם ממילא החפץ נהיה שייך לו<ref>הבאנו את השיטות בזה בערך [[מצווה לקיים דברי המת#מקור וטעם|מצווה לקיים דברי המת]] בסעיף "מקור וטעם" ד"ה במהותו.</ref>. | ||
@ אדם הראשון - האם כל העולם היה שייך לו, כי רק הוא היה שולט עליו, או שהעולם היה הפקר, כי עדיין לא עשה בו מעשה קניין {{מקור|(ספר המקנה עמוד ט: הכל היה שלו)}}. | @ אדם הראשון - האם כל העולם היה שייך לו, כי רק הוא היה שולט עליו, או שהעולם היה הפקר, כי עדיין לא עשה בו מעשה קניין {{מקור|(ספר המקנה עמוד ט: הכל היה שלו)}}. | ||
| שורה 29: | שורה 28: | ||
@ כשאין חפץ - כגון בעלות על יצירה (למשל הכותב ספר, האם יכול לאסור על אחרים להעתיקו). שהרי אם הבעלות חלה על החפץ, א"כ כשאין חפץ - לא שייך שתהיה בעלות, ואם חלה על הבעלים - שייך שתהיה בעלות {{מקור|(המחשב לאור ההלכה עמוד עז: הדעות שאין בעלות על יצירה - חתם סופר יורה דעה חו"מ עט, כתב וחותם סח, ציץ אליעזר ח"ח פ. הדעות שיש בעלות על יצירה - שואל ומשיב מהדורא קמא ח"א מד, בית יצחק פ)}}. | @ כשאין חפץ - כגון בעלות על יצירה (למשל הכותב ספר, האם יכול לאסור על אחרים להעתיקו). שהרי אם הבעלות חלה על החפץ, א"כ כשאין חפץ - לא שייך שתהיה בעלות, ואם חלה על הבעלים - שייך שתהיה בעלות {{מקור|(המחשב לאור ההלכה עמוד עז: הדעות שאין בעלות על יצירה - חתם סופר יורה דעה חו"מ עט, כתב וחותם סח, ציץ אליעזר ח"ח פ. הדעות שיש בעלות על יצירה - שואל ומשיב מהדורא קמא ח"א מד, בית יצחק פ)}}. | ||
'''בזמן הבעלות''' חידש הגרנ"ט שבעלות אינה דין אחד על כל הזמן שנובע מהקניין (שקנה את החפץ), אלא בכל רגע ורגע החפץ נעשה שלו ע"י הקניין שעשה תחילה (בכל רגע חל קניין בפני עצמו). ולכן לא שייכת חזקה דמעיקרא בבעלות, כיוון שלא הבעלות הקודמת ממשיכה (שנאמר שמספק תמשיך) אלא בכל רגע היא בעלות חדשה<ref>בערך חזקת מרא קמא בסעיף "מקור וטעם" (ד"ה ואת טעם הדעה שאינה חזקה דמעיקרא) הבאנו טעמים נוספים לכך שבבעלות אין חזקה דמעיקרא.</ref> {{מקור|(גרנ"ט קעז ד"ה והנה יש, אך הוא עצמו התקשה בסברא שכל רגע נעשה קניין חדש)}}. | '''בזמן הבעלות''' חידש הגרנ"ט שבעלות אינה דין אחד על כל הזמן שנובע מהקניין (שקנה את החפץ), אלא בכל רגע ורגע החפץ נעשה שלו ע"י הקניין שעשה תחילה (בכל רגע חל קניין בפני עצמו). ולכן לא שייכת חזקה דמעיקרא בבעלות, כיוון שלא הבעלות הקודמת ממשיכה (שנאמר שמספק תמשיך) אלא בכל רגע היא בעלות חדשה<ref>בערך [[חזקת מרא קמא#מקור וטעם|חזקת מרא קמא]] בסעיף "מקור וטעם" (ד"ה ואת טעם הדעה שאינה חזקה דמעיקרא) הבאנו טעמים נוספים לכך שבבעלות אין חזקה דמעיקרא.</ref> {{מקור|(גרנ"ט קעז ד"ה והנה יש, אך הוא עצמו התקשה בסברא שכל רגע נעשה קניין חדש)}}. | ||
'''הבעלים ושאר העולם''' - חקר הגרמ"א עמיאל {{מקור|(המידות לחקר ההלכה ח-מג, יח-ק)}} האם בעלות כוללת שני דינים - הזכות לבעלים והאיסור לשאר העולם, או שהבעלות היא רק דין אחד - הזכות לבעלים, והזכות הזו גורמת שאסור לשאר העולם. | '''הבעלים ושאר העולם''' - חקר הגרמ"א עמיאל {{מקור|(המידות לחקר ההלכה ח-מג, יח-ק)}} האם בעלות כוללת שני דינים - הזכות לבעלים והאיסור לשאר העולם, או שהבעלות היא רק דין אחד - הזכות לבעלים, והזכות הזו גורמת שאסור לשאר העולם. | ||
| שורה 41: | שורה 40: | ||
'''החיים''' בפשטות אינם שייכים לאדם, אך שיטת המנחת חינוך בכמה מקומות שכן, ונביא לכך חמישה מקורות: | '''החיים''' בפשטות אינם שייכים לאדם, אך שיטת המנחת חינוך בכמה מקומות שכן, ונביא לכך חמישה מקורות: | ||
@ טעם איסור רציחה - למנחת חינוך הוא בין אדם לחבירו, ויש חולקים<ref>דנו בזה בערך רוצח בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בטעמו.</ref>. | @ טעם איסור רציחה - למנחת חינוך הוא בין אדם לחבירו, ויש חולקים<ref>דנו בזה בערך [[רוצח#מקור וטעם|רוצח]] בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בטעמו.</ref>. | ||
@ אדם שרוצה לאבד עצמו לדעת - כתב המנחת חינוך שאפשר שאין צריך להצילו, שהרי הוא עצמו מוחל על חייו {{מקור|(רלז-א [ב] קומץ מנחה ד"ה נראה, והרמב"ם בפירוש המשניות פאה א-א (ד"ה וענין) כתב ש"לא תעמוד על דם רעך" היא מצווה שבין אדם לחבירו)}}. | @ אדם שרוצה לאבד עצמו לדעת - כתב המנחת חינוך שאפשר שאין צריך להצילו, שהרי הוא עצמו מוחל על חייו {{מקור|(רלז-א [ב] קומץ מנחה ד"ה נראה, והרמב"ם בפירוש המשניות פאה א-א (ד"ה וענין) כתב ש"לא תעמוד על דם רעך" היא מצווה שבין אדם לחבירו)}}. | ||
@ מעקה לגג שרק הוא נמצא בו - הסתפק המנחת חינוך אולי אינו צריך מעקה, שממילא רק האדם עצמו נמצא שם, ואם לא אכפת לו - פטור ממעקה {{מקור|(תקמו-א [יב] ד"ה עוד)}}. | @ מעקה לגג שרק הוא נמצא בו - הסתפק המנחת חינוך אולי אינו צריך מעקה, שממילא רק האדם עצמו נמצא שם, ואם לא אכפת לו - פטור ממעקה {{מקור|(תקמו-א [יב] ד"ה עוד)}}. | ||
@ מאבד עצמו לדעת - לשיטת המנחת חינוך אינו עובר בלא תרצח (אלא רק ב"אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש") {{מקור|(לד-א [ח] ד"ה והנה מאבד, ובפסיקתא רבתי פרשה כה בתחילתה מבוא שכן עובר (הובא בהערות על המנחת חינוך שם). ויש שכתבו שאפילו באיסור "את דמכם" לא עובר, ולדבריהם מותר לאדם לאבד עצמו לדעת (מרחשת ח"א כ והגריפ"פ ל"ת מז דף מה עמוד ד הביאו צד כזה). ופשוט שאינו הלכה למעשה)}}<ref>נחלקו הראשונים האם מותר לאדם להחמיר על עצמו וליהרג ולא לעבור על שאר התורה (חוץ מעבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים). הובאו בערך יהרג ואל יעבור בסעיף "פרטי הדין" ד"ה בשאר עבירות.</ref>. | @ מאבד עצמו לדעת - לשיטת המנחת חינוך אינו עובר בלא תרצח (אלא רק ב"אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש") {{מקור|(לד-א [ח] ד"ה והנה מאבד, ובפסיקתא רבתי פרשה כה בתחילתה מבוא שכן עובר (הובא בהערות על המנחת חינוך שם). ויש שכתבו שאפילו באיסור "את דמכם" לא עובר, ולדבריהם מותר לאדם לאבד עצמו לדעת (מרחשת ח"א כ והגריפ"פ ל"ת מז דף מה עמוד ד הביאו צד כזה). ופשוט שאינו הלכה למעשה)}}<ref>נחלקו הראשונים האם מותר לאדם להחמיר על עצמו וליהרג ולא לעבור על שאר התורה (חוץ מעבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים). הובאו בערך [[יהרג ואל יעבור#פרטי הדין|יהרג ואל יעבור]] בסעיף "פרטי הדין" ד"ה בשאר עבירות.</ref>. | ||
@ אדם שאמר לחבירו להורגו - בוודאי שאסור לו להורגו, ואם הרגו חייב עליו. אך הסתפק המנחת חינוך האם יש לו דין רודף {{מקור|(לד-א [יג] ד"ה ואני מסופק)}}. | @ אדם שאמר לחבירו להורגו - בוודאי שאסור לו להורגו, ואם הרגו חייב עליו. אך הסתפק המנחת חינוך האם יש לו דין רודף {{מקור|(לד-א [יג] ד"ה ואני מסופק)}}. | ||
| שורה 67: | שורה 66: | ||
* [[אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו]] | * [[אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו]] | ||
* [[בעלות באיסורי הנאה<ref>שם בסעיף | * [[בעלות באיסורי הנאה]]<ref>שם בסעיף [[בעלות באיסורי הנאה#מקור וטעם|מקור וטעם]] (ד"ה בטעם הדעה שאינם שייכים לאף אחד) הבאנו דעה שתולה את דינם בגדרי בעלות.</ref> | ||
[[חצי עבד וחצי בן חורין, מוחזק, קניין ציבורי, קניינים, שותפין, תפוסת הבית {{מקור|(לגבי החילוק | [[חצי עבד וחצי בן חורין]], [[מוחזק]], [[קניין ציבורי]], [[קניינים]], [[שותפין]], [[תפוסת הבית (ירושה)]] {{מקור|(לגבי החילוק בין חומר לשווי ע"ע [[קניינים#פרטי הדין|קניינים]] בסעיף "פרטי הדין" ד"ה חומר ושווי. לגבי הקניינים השונים עיין בערכו של כל קניין)}}. | ||