דם נידה: הבדלים בין גרסאות בדף

דם הזב מרחם האשה, כדרך הנשים. ברחם ישנם וורידי דם הגודלים ומתפתחים מידי חודש, ומקיפים את כותלי הרחם הפנימיים במעין חומות דם, ופעם בחודש בזמן הווסת, נופלות ונמסות חומות דם אלו, וזבות מן הרחם אל צוואר הרחם, ומשם אל הנרתיקה, ומן הנרתיקה אל מחוץ לגוף.

אין האשה נאסרת משום נידה, אלא כשזב דם ממקורה - מרחמה, אבל דם הזב משאר כל אבריה אינו אוסר אותה. ואפילו דם הבא מחדרי הבטן העליונים, שזב ויצא דרך חלל המקור, אינו אוסר את האשה, שאין האשה נאסרת אלא כשזב מן המקור דם המקור עצמו, שנאמר {{מקור|(ויקרא כ, יח)}}: "והיא גילתה את מקור דמיה", ומכאן שאינה נאסרת אלא מדמים שבמקורה.

ואף דם המקור אינו אוסר, אלא רק בשעה שזב ויצא אל מחוץ לאבר המקור - צוואר הרחם והרחם, אבל אם רק נעקר הדם מבשר המקור, ועדיין זב בתוך חלל אבר המקור, אינו אוסר, שנאמר {{מקור|(שם)}}: "והיא גילתה את מקור דמיה", כלומר שאינה נאסרת אלא כשמגלה את דמי מקורה, ואין האשה מגלה את דמי מקורה, אלא בשעה שזב הדם אל מחוץ לאבר המקור.

אמנם מיד כשיצא הדם אל מחוץ לאבר המקור, אף שלא יצא עדיין מגוף האשה, הרי היא אסורה, שכן איסור נידה תלוי ביציאת הדם מאבר המקור, ולא ביציאתו מהגוף, שנאמר {{מקור|(ויקרא טו, יט)}}: "דם יהיה זובה בבשרה, שבעת ימים תהיה בנדתה", הרי שאף שעדיין זובה בבשרה, כלומר בתוך גופה, כבר נעשית נידה.