דבר שיש לו מתירין: הבדלים בין גרסאות בדף

@ שיטת רש"י {{מקור|(ביצה ג: ד"ה אפילו)}} שעד שיאכלנו באיסור (ע"י ביטול ברוב וכד') יאכלנו בהיתר {{מקור|(וביאר בקובץ שמועות (בבא מציעא כ ד"ה והנה גוף) שנקרא "יאכלנו באיסור" משום שביטול בתערובת אינו מתיר לחלוטין את סיבת האיסור, אלא סיבת האיסור קיימת ורק האיסור בפועל הותר)}}.

@ שיטת הר"ן {{מקור|(נדרים כב.)}} שבזה האיסור גם כן דומה קצת להיתר, שהרי גם הוא יותר לאחר זמן, ודבר הדומה לא מבטל אלא מחזק, כעין מין במינו. ונחלקו האחרונים בדעת הר"ן: מהרעק"א {{מקור|(בשו"ת מהדורא קמא כז וקפט)}} משמע שהר"ן אינו סובר את טעמו של רש"י כלל, והקובץ שיעורים {{מקור|(ביצה ד)}} סובר שגם לר"ן טעם האיסור הוא כרש"י, שעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר, וחכמים רק סמכו את גזירתם על דין מין במינו, שכל גזירה דרבנן צריכה להסתמך על דין דאורייתא, דמילתא דליכא דכוותה באורייתא לא מתקני רבנן {{מקור|(במחלוקתם דן הפרי משה רוב נה-א,ג)}}.

'''מקורו''' מדרבנן, אך מדאורייתא כן מתבטל. ולא רק לשיטת רש"י שרק חכמים החמירו שלא יתירנו כשיכול לאוכלו בהיתר {{מקור|(בבא מציעא נג. ד"ה דאורייתא, וביצה ג: ד"ה אפילו)}}, אלא אף לשיטת הר"ן שהוא מדין מין במינו, משום שמדאורייתא אינו מין במינו, שהרי עכשיו הוא כן איסור בהיתר, ורק למחר יהיה היתר בהיתר {{מקור|(פרי מגדים משבצות זהב יו"ד קב-א)}}.