טענת ברי: הבדלים בין גרסאות בדף

לפי שיטתו של [[רבינו יונה]], יש לטענת ברי חשיבות מיוחדת גם באיסורים. ההוכחה היא מהסוגיא ב[[מסכת כתובות]]{{הערה|בבלי כתובות יג א}} בה נידון אודות אשה פנויה ש[[ביאה|זנתה]] עם אדם, ולא ידוע אם מדובר ב[[ממזר]] או גוי שעל ידי ביאתו פסל אותה ל[[כהן]], או שמדובר ביהודי כשר. כאשר האשה אומרת שמדובר באדם כשר, פוסקים [[רבן גמליאל]] ו[[רבי אליעזר]] שהיא דוברת אמת, מכוח טענת ברי{{הערה|אם כי, הרבה מהראשונים סבורים שטענת הברי מועלת רק בצירוף [[חזקת הגוף]] המעמידה אותה על כשרותה.}}.

ה[[רא"ש]]{{הערה|שם פרק ב' סימן י"ח.}} כותב בשם תלמידי [[רבינו יונה]], שדין זה הוא כאשר האשה שותקת, אך אם היא אומרת שאינה אסורה לו, מכיוון שמעשה הזנות היה באונס, במקרה כזה נחשבים דבריה אמת. תלמידי רבינו יונה נימקו זאת בשם רבם, מכוח דין [[ברי ושמא]]. אך הרא"ש דוחה זאת מכל וכל, עד שהוא קובע כי {{ציטוטון|טעו תלמידיו לכותבו בשמו, כי לא אמרה מעולם}}. הרא"ש מסביר זאת, שהרי אנו פוסקים כשיטת [[רב נחמן]] שאין לטענת [[ברי ושמא]] מעלה כל שהיא כאשר היא נלחמת עם [[רוב]] או [[חזקה]], כאשר הברי ושמא הוא לבדו ללא [[מיגו]] נוסף או [[חזקה (הלכה)|חזקה]]. ומכיוון שכאן יש דין [[רוב]] האומר כי הזנות היה ברצון, אין לסמוך על הברי שלה האומר שהזנות היה באונס. הרא"ש מגיע למסקנה, כי רבינו יונה עצמו אמר דבר דומה, ומכאן טעותם; הוא פסק, שיש להאמין לאשה מכח '''טענת ברי''', וכרבן גמליאל הסובר שלטענת ברי יש נאמנות, גם כשהיא ללא חזקה, כגון כשהזנות היה במקום שרוב האנשים היו פסולים, כך שאין לסמוך על החזקה, שהרי רוב וחזקה רוב עדיף.