ארבע מלכויות: הבדלים בין גרסאות בדף

להלן יובאו אותם הפסוקים שבהם נרמזו על פי דברי המפרשים עניין ארבע המלכויות. מתוך הפסוקים שיובאו, יש להבחין בין רמזים על ארבע המלכויות, לבין נבואות הנאמרות כמשל, ואשר הנביא ידע את נמשלו. על כך מובא ברמב"ם ביד החזקה, הלכות יסודי התורה, פרק ז:

הדברים שמודיעים לנביא במראה הנבואה דרך משל מודיעין לו ומיד יחקק בלבו פתרון המשל במראה הנבואה וידע מה הוא כמו הסולם שראה יעקב אבינו ומלאכים עולים ויורדים בו והוא היה משל למלכויות ושעבודן.

בפסיקתא רבתי פרשה לג מובא על פס' א בספר בראשית:

דבר אחר אנכי אנכי הוא מנחמכם זש"ה אשר הראיתני צרות רבות ורעות תשוב תחייני ומתהומות הארץ תשוב תעלני (תהלים עא כ) אתה מוצא מתחילת ברייתו של עולם נולד מלך המשיח שעלה במחשבת עד שלא נברא העולם כן הוא אומר ויצא חוטר מגזע ישי (ישעיה יא א) אינו אומר כאן ויצא אלא ויצא היך אתה מוצא כתב בבריאת עולם שהוא מזכיר שיעבודם של מלכויות ושל גואל מלך המשיח בראשית ברא אלקים וגו' והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלקים מרחפת על פני המים (בראשית א א וב) תהו זו מלכות בבל ראיתי את הארץ והנה תהו (ירמיה ד כג) ובהו זו מלכות מדי שנאמר ויבהילו להביא את המן (אסתר ו יד) וחשך זו מלכות יון שהיו גזירותיה קשות כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל על פני תהום זו מלכות אדם הרשעה. דוד רואה אותם ארבעתם היאך הם באות בכח ומשתעבדות בישראל, התחיל תמיה עליהם ואומר אשר הראיתני צרות רבות ורעות. רבות שתיים מלכות מדי ומלכות אדום. תשוב תחייני ומתהומות הארץ תשוב תעליני, אמר תחייני מן הראשונה משיעבודה של מלכות בבל, תשוב תחייני מן השנייה משיעבודה של מדי תעליני מן השלישית משיעבודה של יון מתהומות הארץ תשוב תעליני זו אדום הרשע. ומניין אתה אומר שמתחילת ברייתו של עולם היה מלך המשיח ורוח אלקים מרחפת זה מלך המשיח וכן הוא אומר ונחה עליו רוח ה' (ישעיה יא ב) ואימתי מרחפת על פני המים כשתשפכו כמים לבבכם נכח פני ה' אנכי אנכי הוא מנחמכם:

וברמב"ן (בראשית, ג, כב):

ודע והאמן כי גן עדן בארץ, ובו עץ החיים ועץ הדעת ומשם יצא הנהר ויפרד לארבעה ראשים הנראים לנו, כי פרת בארצנו ובגבולנו, ופישון הוא נילוס מצרים, כדברי הראשונים. אבל כאשר הם בארץ כן יש בשמים דברים יקראו כן והם לאלה יסוד, כמו שאמרו (מדרש שה"ש זוטא א ד) הביאני המלך חדריו, מלמד שעתיד הקב"ה להראות את ישראל גנזי מרום החדרים שבשמים. דבר אחר, הביאני המלך חדריו, אלו חדרי גן עדן, מכאן אמרו כמעשה הרקיע מעשה גן עדן והנהרות כנגד ארבע מחנות שבמרום, ומשם ימשך כח המלכויות שבארץ, כמו שכתוב (ישעיה כד כא) ועל צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה באדמה כך אמרו בבראשית רבה (טז ד) ארבעה ראשים, אלו ד' מלכויות, שם האחד פישון, זה בבל וכו'. והדברים הנקראים עץ החיים ועץ הדעת למעלה, סודם נעלה ונשגב.

עניין ארבע המלכויות, נרמז בפסוקי ברית בין הבתרים (בראשית טו, ז-כא):

ט. וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר וְגוֹזָל: י. וַיִּקַּח לוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ וַיִּתֵּן אִישׁ בִּתְרוֹ לִקְרַאת רֵעֵהוּ וְאֶת הַצִּפֹּר לֹא בָתָר: יא. וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם:יב. וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו:

אברהם ראה בנבואה את ארבע המלכויות, החליש את כוחן, ואִפְשֵׁר לעולם לשאת אותן. כמו כן, ראה אברהם במה יעמדו ישראל כנגדן, ואת מפלתן הסופית. כך נאמר במדרש בביאור פרשה זו :

ותרדמה נפלה על אברם – נפלה. ובתוך אותה שינה הראה לו הקב"ה שעבוד מלכויות וממשלתם ואבודם שנאמר 'קחה לי עגלה משולשת' זו מלכות רביעית שהיא קשה שנאמר דחילא ואימתא. 'עז' זו מלכות יון שנאמר והצעיר [וצפיר] הגדול מאד. ו'איל משולש' זו מלכות מדי ופרס שנאמר האיל אשר ראית בעל הקרנים מלכי מדי ופרס. ת"ר אמר ר' ישמעאל לא התור הזה אלא בלשון ארמי תר זה השור כשיצמד השור זכר עם נקבה ופתחו וישדדו כל העמקים שנאמר 'ארום חיויא רביעאה וכו''. וגוזל אלו ישראל שנאמר 'יונתי בחגוי הסלע' וכתיב 'אחת היא יונתי תמתי' ר' אחא אומר לא נאמר משלש אלא לשון גבורי כח כמו 'והחוט המשולש לא במהרה ינתק'. רבי משרשיא אומר משולשים היו שלשה פעמים לשלוט בארץ פעם ראשונה כל אחד בפני עצמו שניה בשנים שנים. שלישית כלם כאחד נלחמים עם משיח בן דוד שנאמר 'יתיצבו מלכי ארץ'. א"ר יהושע לקח כל אחד חרבו ובתר כל אחד לשנים שנאמר 'ויבתר אותם בתוך' ומיד תשש כחם ואלו לא בתרם לא היה העולם יכול לעמוד בפניהם. 'ואת הצפור לא בתר' והוא בן יונה שאין לך צפור כתוב בתורה אלא בן יונה. וירד העיט על הפגרים להאכילם ולאבדם ואין עיט אלא בן דוד הנמשל לעיט צבוע שנאמר 'העיט צבוע נחלתי לי' שנראה קורא ממזרח עיט כצאת השמש ממזרח. וישב אותם אברם שהיה מניף בסודרו שלא ישלוט בהם העיט עד הערב. א"ר אלעזר מכאן אתה למד שממשלתן של ארבע אומות הללו אינן אלא יום אחד של הקב"ה. אמרו לו ר' אלעזר ודאי כדבריך 'נתנני שוממה כל היום דוה' חוץ משתי ידות שעה ותדע שכן הוא שהרי כשהשמש נוטה לבא במערב תשש כחו ואורו עד שיבא הערב שיצמח אורן של ישראל שנאמר 'לעת ערב יהיה אור'. ועוד יש להוכיח מכאן שעבוד ארבע מלכויות: 'אומה' ['אימה'] במלכות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל מכל מצות שבתורה. 'גדולה' זו מלכות מדי שגדלה עד מאוד למכור ישראל חנם. 'נופלת עליו' זו במלכות בבל שנפלה עטרת ישראל בידה. 'עליו' אלו בני ישמעאל שעליהם בן דוד יצמח שנאמר 'אויביו אלביש בושת ועליו יציץ נזרו'. ר' אלעזר בן עזריה אומר לא נבראו המלכויות האלו אלא לעצים לגיהנם שנאמר 'והנה תנור עשן ולפיד אש' ואין תנור אלא לגיהנם שנאמר 'נאם ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים' כך הראה הקב"ה לאברהם שעבוד מלכויות וגיהנם והראה לו תורה וקרבנות אמר לו כל זמן שישראל עוסקין בתורה ובקרבנות יהיו נצולין מן השנים האלו ומצליחין. אבל עתיד בית המקדש ליחרב וקרבנות ליבטל במה אתה חפץ שישתעבדו בניך בשעבוד מלכויות או בדינה של גיהנם והיה תמה אברהם ולא היה יודע מה לענות ולבחור. אמר לו יתברך: ממה אתה תמה בחר לך בשעבוד מלכויות ואל ידונו בגיהנם. הא הוא דכתיב 'אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם' 'צורם' זה אברהם שנאמר 'הביטו אל צור חצבתם'.

רמז נוסף לארבע המלכויות מצוי בבראשית, יד, א, בעניין מלחמת אברהם בארבעת המלכים:

וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר אַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶך גוֹיִים.

רבינו בחיי מוסיף:

... והכונה במדרש הזה כי כשם שהתגבר אברהם על ד' מלכים אלו ונצח אותם ונפלו בידו, כן לעתיד לבא עתידים ד' מלכויות שיפלו ביד זרעו, וזרעו ינצחום.

בבראשית פרק כח מתוארת נבואתו של יעקב, במראה הסולם:  

י. וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה: יא. וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא: יב. וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ: יג. וְהִנֵּה ד' נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי ד' אֱלֹקֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹקֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ:  

הדברים שמודיעים לנביא במראה הנבואה דרך משל מודיעין לו ומיד יחקק בלבו פתרון המשל במראה הנבואה וידע מה הוא, כמו הסולם שראה יעקב אבינו ומלאכים עולים ויורדים בו והוא היה משל למלכויות ושעבודן.

דהיינו, מראה הסולם שראה יעקב אבינו היה בגדר נבואה, שמטרתה היתה להודיע ליעקב אבינו עניין ארבע המלכויות ולא בגדר רמז בלבד שהתורה נדרשת בו. כשראה יעקב אבינו את החלום נחקק בליבו גם פירושו, שהוא משל למלכויות ולשיעבודן.  

בעל הטורים מפרש על שמות ו, ו: "והוצאתי. והצלתי. וגאלתי. ולקחתי. ארבעה לשונות של גאולה כנגד ארבעה מלכויות. ובאחרון כתיב ולקחתי כנגד אדום. ועל כן כתיב ביה ולקחתי. כאדם הלוקח בחזקה, שהוא קשה מכולם".

בתנחומא לתרומה, סימן ז מובא:

וזאת התרומה אשר תקחו וגו' זהב כנגד מלכות בבל דכתיב ביה (דניאל ב) אנת הוא ראשה די דהבא כסף כנגד מלכות מדי דכתיב (אסתר ג) ועשרת אלפים ככר כסף נחושת כנגד מלכות יון שהיא פחותה מכולם ועורות אלים מאדמים כנגד מלכות אדום שנאמר (בראשית כו) ויצא הראשון אדמוני אמר הקב"ה אע"פ שאתם רואין ארבע מלכויות מתגאות ובאות עליכם אני מצמיח לכם ישועה מתוך שעבוד מה כתיב אחריו שמן למאור זה מלך המשיח שנאמר (תהלים קלב) שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי.

ודניאל היה רואה ארבע מלכויות אלו ומתירא וכתיב (דניאל ז) אתכרית רוחי אנה דניאל בגו נדנה וחזוי ראשי יבהלנני ומה דניאל רואה כיון שראה נבוכדנצר את החלום ובא דניאל ופתר וא"ל הצלם שראית אנת הוא רישא די דהבא חדוהי ודרעוהי די כסף זו מלכות מדי ובתרך תקום מלכו אחרי ארע מינך מעוהי וירכתה די נחש זו מלכות יון ומלכו תליתאה אחרי די נחשא די תשלט בכל ארעא שקוהי די פרזל זו מלכות רביעית היא מלכות אדום ומלכו רביעאה תהוא תקיפא כפרזלא יהא מושל בכל הארץ כברזל שהוא מהדק כולה ולמה מושלה כברזל וכחרס ארז"ל המלכות הזו עתידה להשתמש במטבע של חרס  ד"א למה נמשלה כברזל וכחרס שהיא עתידה להשתמש בברזל ובחרס מה הברזל קשה כך המלכות קשה מה החרס נוח להשתבר כך היא משתברת בפתא ושברה כשבר נבל יוצרים כתות לא יחמול ולא ימצא במכתתו חרש לחתות אש מיקוד ולחשוף מים מגבא (ישעיה ל יד).

ברבינו בחיי על ויקרא יא, ד מובא:

ובמדרש הזכיר כאן ארבע חיות אלה בארבעה פסוקים, כל חיה וחיה בפסוק בפני עצמו, לרמוז על ארבע מלכויות שהיו בזמנים חלוקים כל אחד ואחד גלות בפני עצמו. ודרשו רז"ל את הגמל זו מלכות בבל, שנאמר (תהלים קלז) בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו. את השפן, זו יון שבטלה התורה מפי הנביאים, שנאמר (עמוס ח) הנה ימים באים נאם ה' אלקים והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה', וכתיב (שם) ונעו מים עד ים. ואת הארנבת זו מדי, שעשתה את ישראל פאה והפקר להשמיד להרוג ולאבד, וכן שם אשת תלמי הארנבת שמה. ואת החזיר. זו מלכות גלות הרביעי, שנאמר (תהלים פ) יכרסמנה חזיר מיער. אבל במשנה תורה בסדר ראה הזכיר שלשתן בפסוק אחד הוא שכתוב (דברים יד) את הגמל ואת הארנבת ואת השפן כי מעלה גרה המה וגו', והזכיר הרביעי בפסוק מפני עצמו, הוא שכתוב ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא ולא גרה, והיה זה לרמוז כי השלש גליות אע"פ שהיו זמניהם חלוקים היו כאלו הם מחוברים לפי שזמנם מועט וקצר, אבל הגלות הרביעי הזכירו בפני עצמו בין בפרשה זו בין במשנה תורה, להורות כי הוא גלות ארוך בפני עצמו ושקול כנגד כולם, וכנגד ארבע מלכויות הללו הזכיר דוד המלך ע"ה ארבע פעמים הודאה במזמור הנקרא הלל הגדול. הזכיר תחלה (תהלים קלו) הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, על מלכות בבל, והזכיר שנית הודו לאלקי האלקים, על מלכות יון, והזכיר שלישית הודו לאדני האדונים, על מלכות מדי. והזכיר שלשה הודו רצופין כנגד שלש חיות שהזכיר משה ביחד, והזכיר בפסוק אחרון מן המזמור הודו לאל השמים, כנגד מלכות אדום, ולפי שראה ברוח הקדש ישועה והצלה לישראל מכולן לכך נתן הודאה כנגד כולן, והזכיר בהודאה זו השמים מפני שבגאולה זו ישמחו השמים ותגל הארץ:

מאד תמוה בעיני מה שראיתי ברבינו בחיי עה"ת פ' שמיני (וכבר ישנם שציטטו מדבריו) שמביא דברי מדרש תנחומא דאיתא דמלכות אדום נמשלה לחזיר שעתידה להחזיר העטרה ליושנה, וכותב לבאר דהענין כי שני מקדשים נבנו ע"י ישראל וכו' אבל הבית השלישי עתידה אומה זו לבנותו וזהו שאמרו עתיד להחזיר העטרה ליושנה לפי שהוא החריבו ע"ש, ואין לדברים אלה כפשוטם שום הבנה. ועוד זאת דיעוין ברבינו בחיי בעצמו בפ' תולדות שכותב לבאר ההיפך הגמור מזה שכתב כאן, דכותב שם, דמה שהזכיר (גבי הבארות שחפר יצחק) את ה' בבאר השלישי ולא עשה כן בשתים הראשונות, יתכן לומר טעם מפני שהראשונים היו בנין בשם ודם ע"י שלמה וכורש, אבל השלישי יהיה מעשה ה' ובנין שמים ולא ישלוט בו חרבן לכך הזכיר בו הש"י עיי"ש, ואיך יתכן שרבינו בחיי לא מצא לנחוץ להזכיר בפ' שמיני ממה שכתב ההיפך מזה בפ' תולדות. על כן נראה ברור שאין כוונת רבינו בחיי בפ' שמיני על בנין הבית המקדש ממש שמלכות אדום תבנהו, אלא כוונתו, שע"י גרמתם ורשיונם תוחזר לנו הארץ, ולאחר מיכן, במשך הזמן, יוחזר גם מקום המקדש וככה ימשך עד שתבוא שעת-הכושר והזמן המיועד שיבנה המקדש בבנין-שמים, ומכיון שהתחלת הסבה לכל האמור תהיה ע"י המלכות האמורה מעלה עליה כאילו היא שבנתה והחזירה העטרה ליושנה. והוכחה נוספת לכך יש להביא מהתוס' בשבועות ד' ט"ו ע"ב שמביאים מהתנחומא שכותב ג"כ בעצמו דבית המקדש דלעתיד יהא עשוי מאליו בידי שמים.

ויש להקשות על דברי ה'ציץ אליעזר', שעל פיו, המלכות הרביעית תהיה רק גורם לבניין המקדש, ותפקידה יהיה עוד פחות מתפקידו של כורש בבית המקדש השני. אך מדברי רבינו בחיי שבניין ביהמ"ק השני נקרא על שם ישראל, למרות שכורש פקד עליו, מוכח שבדבריו אחר כך שבית המקדש השלישי ייבנה ע"י המלכות הרביעית, כוונתו היא, שהמלכות הרביעית תבנה אותו בפועל ולא תהיה רק גורם לבנייתו. ואם כן הדרא קושיא לדוכתא, וצ"ע.

רבינו בחיי על ויקרא כה, מז מפרש:

...וע"ד המדרש לעקר זו רומי, וקראהו עקר על שם שעתיד הקב"ה לעקרה, שנאמר (דניאל ז) והובד גשמה ויהיבת ליקדת אשא. וזהו שאמרו במדרש וכי תשיג יד גר ותושב, גר זה נבוכדנצר מלך בבל, ותושב זו מלכות מדי, ונמכר לגר תושב עמך זו מלכות יון, או לעקר משפחת גר זו רומי. הוציא לנו המדרש מן הכתוב הזה רמז ארבע מלכויות, ולפי דעתי עשו זה בכונה גמורה לפי ענין הפרשה, כי יש בפרשה התעוררות ורמז והבטחה לישראל בגאולת שעבוד ארבע מלכויות, וגם יש בה עוד רמז כי הגאולה תלויה בתשובה, ואף אם לא יעשו תשובה אי אפשר להתאחר מזמן הקץ הקצוב, ובהגיע תור הקץ הקצוב לא ישאר לישראל שום עבדות בלתי עבודת ה' יתברך. ויש בה עוד רמז שעתיד הקב"ה להביא העו"ג לחשבון לפי ששעבדו בישראל, וזה מזמן הגלות עד שנת הגאולה העתידה שקראה הכתוב יובל. והנה כל הפרשה בענינה מעידה על זה, ומפני זה לקחו החכמים ז"ל רמז וסימן מן הכתוב לארבע מלכויות, וסמך למלכות הרביעית שקראה עקר, אחרי נמכר גאולה תהיה לו, וידוע כי לשון אחרי הוא מופלג ורחוק וירמוז לגלות האחרון הזה: ואמר אחד מאחיו יגאלנו והוא משיח בן דוד שהוא משבט יהודה מיוחד שבכל השבטים, ועוד יכלול אחד מאחיו כלומר שיהיה הגואל בשר ודם כשאר האחים, נולד מאב ואם כדמיון משה שהיה הגואל הראשון שבמצרים. ואמר או השיגה ידו ונגאל, כלומר בכסף, והיא הגאולה בתשובה הנמשלת לכסף, כי כשם שהכסף לבן וטהור כך התשובה מטהרת הנפש ומלבנת העונות. ואמר וחשב עם קונהו הוא הקב"ה הקונה שמים וארץ שיביא לחשבון כל אומה ואומה ששעבדו לישראל, משנת המכרו לו, כלומר מהזמן שהתחילו להשתעבד בהם עד שנת זמן הגאולה, וקרא הגאולה שנת היובל לפי שהיובל זמן חרות, שנאמר (ויקרא כה) וקראתם דרור בארץ לכל יושביה יובל היא ועוד על שם (תהלים עו) יובילו שי למורא, ועל שם שכתוב (ישעיה סו) והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה'. ואמר אם עוד רבות בשנים ואם מעט נשאר בשנים, כלומר שהפדיון יהיה לפי השנים, כי לפי גודל התשובה תתקרב הגאולה או תתרחק. ואמר ואם לא יגאל באלה שאם לא יגאל על ידי תשובה בשנות הגלות האלה, ויצא בשנת היובל הוא ובניו עמו, כלומר שלא יתאחר זמן הגאולה מן הקץ הקצוב ואילך. וזוהי דעת רבי יהושע שאמר בין עושין תשובה בין אין עושין תשובה מיד נגאלים, שנאמר (שם ס כב) אני ה' בעתה אחישנה, זכו אחישנה, לא זכו בעתה. ואמר הוא ובניו עמו רמז לשני הקבוצים העתידים והם הנדחים והנפוצים עמהם, זהו שאמר הוא ובניו עמו, וזהו שסמך לו כי לי בני ישראל עבדים, כי בהגיע תור הגאולה הקצוב אינן מתעכבין אפילו שעה אחת ולא יהיו עבדים כי אם להקב"ה. ואמר עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, להשוות גאולה זו לגאולת מצרים, כי כיון שהגיע הקץ מיד יצאו. אני ה' אלהיכם המבטיח אתכם בזה לעתיד.  

כִּי כֹה אָמַר אֵלַי ד' לֵךְ הַעֲמֵד הַמְצַפֶּה אֲשֶׁר יִרְאֶה יַגִּיד: ז. וְרָאָה רֶכֶב צֶמֶד פָּרָשִׁים רֶכֶב חֲמוֹר רֶכֶב גָּמָל וְהִקְשִׁיב קֶשֶׁב רַב קָשֶׁב: ח. וַיִּקְרָא אַרְיֵה עַל מִצְפֶּה ד’ אָנֹכִי עֹמֵד תָּמִיד יוֹמָם וְעַל מִשְׁמַרְתִּי אָנֹכִי נִצָּב כָּל הַלֵּילוֹת: (ישעיה כא, ו-ח).

וכתב הרמב"ם באיגרת תימן בפירוש נבואה זו, וזו לשונו:

הרכב הראשון של צמד הפרשים הרוכבים במקביל, הם הנצרות והאיסלאם, שפשטו בכל העולם. הרכב השני הוא המשיח, הרוכב על חמור. והרכב השלישי הוא מלך הישמעאלים, הרוכב על גמל. הרכב השלישי נכלל אמנם בצמד הפרשים שראה הנביא בראשונה, אלא שהוא מופיע גם כרכב בפני עצמו, כלומר כמלכות שתשלוט על היהודים קודם לביאת המשיח. הקדמתו של רכב החמור לרכב הגמל, למרות שלפי סדר האירועים יבוא המשיח, המסומל ברכב החמור, לאחר רכב הגמל, נועדה להשוות בין תפקידיהם ביחס לישראל. כשם שהמשיח יגאל את ישראל מצרותיהם, כך גם יקל ישמעאל, "רכב הגמל", על ישראל מפני הצרות שהוא סבל מן הנוצרים (אדום).

במשך ההיסטוריה היו תקופות בהן ישבו היהודים בארצות ערב בשלווה וללא רדיפות, שלא כאחיהם בארצות הנצרות. אמנם סמוך לביאת המשיח נראה שהישמעאלים הם שיציקו לישראל, ואז יצמח בן דוד.

בזכריה ו, א-ח מתאר הנביא זכריה את ארבע המרכבות שראה בחזונו:

א. וָאָשֻׁב וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה אַרְבַּע מַרְכָּבוֹת יֹצְאוֹת מִבֵּין שְׁנֵי הֶהָרִים וְהֶהָרִים הָרֵי נְחֹשֶׁת: ב. בַּמֶּרְכָּבָה הָרִאשֹׁנָה סוּסִים אֲדֻמִּים וּבַמֶּרְכָּבָה הַשֵּׁנִית סוּסִים שְׁחֹרִים: ג. וּבַמֶּרְכָּבָה הַשְּׁלִֹשִית סוּסִים לְבָנִים וּבַמֶּרְכָּבָה הָרְבִעִית סוּסִים בְּרֻדִּים אֲמֻצִּים: ד. וָאַעַן וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי מָה אֵלֶּה אֲדֹנִי: ה. וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ וַיֹּאמֶר אֵלָי אֵלֶּה אַרְבַּע רֻחוֹת הַשָּׁמַיִם יוֹצְאוֹת מֵהִתְיַצֵּב עַל אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ: ו. אֲשֶׁר בָּהּ הַסּוּסִים הַשְּׁחֹרִים יֹצְאִים אֶל אֶרֶץ צָפוֹן וְהַלְּבָנִים יָצְאוּ אֶל אַחֲרֵיהֶם וְהַבְּרֻדִּים יָצְאוּ אֶל אֶרֶץ הַתֵּימָן: ז. וְהָאֲמֻצִּים יָצְאוּ וַיְבַקְשׁוּ לָלֶכֶת לְהִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ וַיֹּאמֶר לְכוּ הִתְהַלְּכוּ בָאָרֶץ וַתִּתְהַלַּכְנָה בָּאָרֶץ: ח. וַיַּזְעֵק אֹתִי וַיְדַבֵּר אֵלַי לֵאמֹר רְאֵה הַיּוֹצְאִים אֶל אֶרֶץ צָפוֹן הֵנִיחוּ אֶת רוּחִי בְּאֶרֶץ צָפוֹן:

כל המפרשים מסכימים שהמרכבות מתארות שלבים בגלות ישראל בין האומות. ישנן פרשנויות שונות על אופן ההקבלה בין המרכבות לבין תקופות הגלות.

במשלי פרק ל, ממשיל שלמה חמשה משלים על ארבע המלכויות:  

טו. לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָנוֹת הַב הַב שָׁלוֹשׁ הֵנָּה לֹא תִשְׂבַּעְנָה אַרְבַּע לֹא אָמְרוּ הוֹן: טז. שְׁאוֹל וְעֹצֶר רָחַם אֶרֶץ לֹא שָׂבְעָה מַּיִם וְאֵשׁ לֹא אָמְרָה הוֹן: יז. עַיִן תִּלְעַג לְאָב וְתָבוּז לִיקְּהַת אֵם יִקְּרוּהָ עֹרְבֵי נַחַל וְיֹאכְלוּהָ בְנֵי נָשֶׁר:

הנמלים עם לא עז - זו בבל שנאמר (ישעיה כג) הן ארץ כשדים זה העם לא היה. ויכינו בקיץ לחמם - נבוכדנצר עשה כבוד אחד להב"ה בימי מרודך בלאדן אשר שלח ספרים לחזקיהו וכתב שם שלם למלכא חזקיהו שלם לקרתא דירושלם שלם לאלהא רבא ונבוכדנצר כותב אגרותיו היה ולא היה שם אותו היום וכשבא וספרו לו מה שעשו א"ל אלהא רבא קריתו ליה וכתביתו ליה בסוף רץ אחר השליח והחזירו בשביל אותו מרוצה זכה למלכות הרי שהכין בקיץ לחמו כדרך הנמלה. שפנים עם לא עצום - זה מדי ופרס. וישימו בסלע ביתם - שבנו בית המקדש. שממית בידים תתפש - זה עשו שנאמר והידים ידי עשו (בראשית כז). בהיכלי מלך - שנכנס להיכל מלך והחריבו.  

ליש גבור בבהמה - זה נבוכדנצר שנאמר (ירמיה ד) עלה אריה מסובכו. זרזיר מתנים - זו מדי ופרס שזרזו מתניהם והרגו לבלשצר ונטלו מלכות בבל. או תיש - זה יון שנקרא תיש שנאמר (דניאל ח) והצפיר השעיר הוא מלך יון. ומלך אלקום עמו - זו אומת ארם שאמר אני ואפסי עוד אין נצב לעומתו. אלקום - אין עומד, עמו:

מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ צְבִי לַצַּדִּיק וָאֹמַר רָזִי לִי רָזִי לִי אוֹי לִי בֹּגְדִים בָּגָדוּ וּבֶגֶד בּוֹגְדִים בָּגָדוּ (ישעיה כד, טז).

ומפרש הרד"ק:

רזי לי - כלומר רזון לי, כאלו אמר משמן בשרי ירזה על זה ואוי לי על זה כי כמה בוגדים יש בהם וכולה יכלו, או פירוש כמה בוגדים יבגדו בהם, או פירוש שהוא רמז על ארבע מלכויות, בבל בוגדים, מדי ופרס בגדו, ובגד בוגדים על מדי ופרס בגדו יון וכותא [כותא - הרומיים נקראו בלשון התורה "כיתים", ובתרגום אונקלוס, על במדבר פרק כד פס' כד, "רומאי"], וכולם נשתעבדו בישראל ובגדו בהם בגלותם ביניהם, ורז"ל דרשו ואמרו יצאתה בת קול ואמרה רזי לי רזי לי, אמר הנביא "עד מתי?" יצתה בת קול ואמרה "בוגדים בגדו" וגו' - עד דאתו בזוזי ובזיזי דבזוזי.

רד"ק מפרש על זכריה א, ח:  

איש - הוא מלאך ה' כמו והאיש גבריאל וכן אמר בסוף הענין מלאך ה' עומד בין ההדסים וראה אותו רוכב על סוס מורה למהירות שליחתו וטעם אדום ושאר הגוונים אפשר שנאמרו לטעם וכתב אאז"ל כי סוס אדום רמז לנבוכדנצר הנקרא רישא דדהבא והזהב הוא אדום. פירוש: נבואתו היתה בארבע מלכויות, כמו חלום נבוכדנצר, ומראות דניאל. ואף על פי שהסוסים הם היו במשל המלאכים שלוחי האל כמו שכתוב, מ"מ רמז הוא לארבע מלכויות. ופירוש איש רוכב כי המלאכים מושלים בתחתונים וכל מעשה האל בארץ על ידם ובאמצעותם ושליחתו היתה לעקור מלכות בבל. ואעפ"י שבזמן המראה הזאת כבר נעקרה מלכות בבל נראה לו המראה שלימה כמו שהיתה מפני המלכויות השלש העתידות ובזמן מלכות פרס היתה מראה זאת כמו שאמר בשנת שתים לדריוש:

המלבי"ם על יחזקאל א, ה מפרש:  

ומתוכה דמות ארבע חיות - כבר הודיעונו הצופים במראות אלקים כי ארבע מחנות מלאכים סובבים את הכסא, וסימנך מרכבו ארגמן, וכבר בארנו כי ישעיה ראה את המלך בבית מלכותו ושרפים עומדים ממעל לו בעולם הכסא לעשות משלחתם שלא באמצעות האופנים שהוא הטבע והמערכת רק בדרך הפלאיי, אבל יחזקאל ראהו שלא במקומו, וצפה את המרכבה בעולם המלאכים, כי בזמן הגלות לא יעשה דברו על דרך הנס ופלא הנגלה, כי ינהיג ההנהגה לפי סדר הצבא והמערכת שהם האופנים והגלגלים, וכשירצה להנהיג המערכת לפי רצונו בנסים נסתרים יניעה ויוליכה ע"י החיות שהם משרתיו עושי רצונו העומדים למעלה מן האופנים ומוליכים אותם, כדמיון הנוסע במרכבה שינהיג אופני המרכבה באמצעות החיות מוליכי המרכבה, באופן שהחיות שראה יחזקאל הם למטה מן השרפים שראה ישעיה, וכחם למטה מכח השרפים שעושים דבר עליון בלא אמצעי, אבל הם מוליכי מרכבת המלך ולא יעשו רק באמצעות האופנים, וע"כ צייר אותם בדמות חיות שהם למטה במדרגה מהאדם אשר למעלה מהם, ובאשר הנהגה זו להנהיג באמצעות המערכת היא קבועה בעת הגלות שאז שרי האומות מושלים כפי חיוב המערכת, וכח ה' תלבש בם להטות את ממשלתם והנהגתם כפי רצונו ובעת ההיא החל ממשלת הארבע מלכויות אשר התעתדו למשול עד עת קץ שתשוב הכסא למקומה ותחזור הממלכה הראשונה ממלכת ה' שיהיה שמו שלם וכסאו שלם להנהיג באמצעות השרפים העומדים סביב הכסא והמלך ישב עליה בהיכלו ובית מלכותו, לכן התלבשה אז ההנהגה בארבע חיות מוליכי המרכבה שיתבאר ענינם אחר זה, שמהם יושפעו שרי האומות כ"א מחיה מיוחדת אשר משם יניקתם וישפיעו על האומה למטה כפי הוראת האופן המתיחס אליו, וכבר בארתי בנבואת זכריה (סימן ב') כי הארבע מלכויות יתיחסו לארבע רוחות השמים, שכל אחד ממשלתו מתגברת ברוח מיוחד, וכל רוח מרוחות העולם מושך כחו ושפעו מאחד מארבע רבעי הגלגל המתיחס אליו שמשם שרשו והצלחתו, והיינו מאופן אחד מארבעה האופנים, וכל אופן חיותו מקושר עם החיה מד' חיות המנהגת אותו, וכן ישפיע השר באמצעות האופן על האומה... (ושם ע"ב שהוא שם החסד בשלש אותיותיו הם רי"ו כמספר אריה וגבורה) והאריה הטורף המושך כחו למטה מזה הצד יחלש ויכנע מפני האריה שבקדושה, והשמאל יתראה בצורת שור, (ושם הראשון משם של מ"ב שהוא חסד שבגבורה עולה כמספר שור) למען לא תצא מדת הדין ביד חזקה ובארס שורף, ובהפך רב תבואות בכח שור, ומוריד גבורות גשמים שיורדים בגבורה כמ"ש חז"ל, והמושך כחו למטה ע"י השר שלו לא יוכל להזיק מפני שאין ארס בשרשו במדת הפחד, ובאמצע אמת ליעקב המכריע בין הצדדים פניו פני אדם ומדתו רחמים, ומאחוריו פני נשר שטבעו להגביה עוף, כן מדה זו תגביה עוף לקבל וכנשר תעיר קינה להשפיע על גוזליה, והנה ארבעה שרי מלכויות קבלו כחם מפני המרכבה, בבל קבל כחו מפני אריה, שכן בבל ואשור שהיו מלכות משותפת נדמו לאריה, עלה אריה מסבכו, ודניאל חזה קדמיתא כאריה, וה' התלבש שם בצורה ההיא להציל את בניו כמ"ש אחרי ה' ילכו כאריה ישאג כמ"ש בפי' שם, ומדי ופרס היו כתפארת אדם והם הטיבו לישראל ונתנו רשות לבנות בהמ"ק, ושר יון קבל מפני שור מהשמאל, ואמרו כתבו לכם על קרן השור וכו', והגם ששרשם ממדת הדין הקשה לא יכלו לשרוף את בהמ"ק כי אין ארס שורף בשרשם למעלה, ורומי היא החיה הרביעית אשר יאריכו ימים כנשר אשר יחדש נעוריו עשר פעמים שכן ראה דניאל קרנין עשר לה, ודגל רומי היה צורת נשר, וה' שם כנשר יעיר קנו. וראה יחזקאל שכל א' מהחיות י"ל ארבעה פנים, כי תמיד נמצאים ד' מלכויות כ"א ברוח א' מרוחות העולם רק שמלכות אחת גוברת על כולם והיא הולכת ראשונה וכולם הולכים אחריה, שתחלה גברה החיה שבימין וכן כולם, כנ"ל:

ז. וָאֱהִי לָהֶם כְּמוֹ שָׁחַל כְּנָמֵר עַל דֶּרֶךְ אָשׁוּר: ח. אֶפְגְּשֵׁם כְּדֹב שַׁכּוּל וְאֶקְרַע סְגוֹר לִבָּם וְאֹכְלֵם שָׁם כְּלָבִיא חַיַּת הַשָּׂדֶה תְּבַקְּעֵם: (הושע פרק יג).

ומפרש מלבי"ם:

ואהי להם כמו שחל - ר"ל טובת האל שכחו וכפרו בטובותיו, אבל הרעה הבאה עליהם הם מיחסים אותה אל ה' עד שה' נדמה בעיניהם כחיה רעה הטורפת, כשחל וכנמר כדוב וכלביא. וחשב ארבעה אלה נגד ארבע מלכויות שהשחיתו אותם, והשחל הוא מלכות בבל ואשור, שכן דניאל ראה קדמיתא כאריה (וכמ"ש למעלה בפסוק ה' כאריה ישאג), והנמר הוא מלכות יון, ועל זה אמר כנמר על דרך אשור - שהוא בא על דרך א"י כי הוא לא הגלה אותם מארצם, וכמ"ש נמר שוקד על עריהם.

אמנם בפירוש הגר"א שם איתא שיש בזה רמז לחמש מלכויות. וזו לשון הגר"א: "חית השדה תבקעם - היא מלכות החמישית שהיא כחיית השדה". וצ"ע מה שכתב שיש חמש מלכויות, שהרי בנבואת דניאל מדובר רק על ארבע מלכויות. ויעוין לקמן בשיטת הגר"ח ויטל זיע"א שתהיה מלכות חמישית, היא מלכות ישמעאל, שהיא בבחינת "פרא אדם" שוכן מדברות, ויש להקביל זאת לדברי הגר"א שהמלכות החמישית היא מלכות הנמשלת לחיית השדה.

הפסוק ביואל ג, א: "והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר", מתייחס כמובן לימות המשיח, כשתחזור הנבואה לישראל. המפרשים מתעכבים על המלים "והיה אחרי כן". בפרקים א-ב מנבא הנביא יואל על ארבה, שיבוא על ישראל, ואם כן משמע ש"אחרי כן" מתייחס לנבואת הארבה, ולא לימות המשיח. לכן מפרש האברבנאל, שפרקים א-ב, העוסקים בארבה, הם נבואות על ארבעת המלכויות שישלטו על ישראל, ושיכלו את ישראל כארבה. הביטוי "אחרי כן" נסוב על התקופה שתהיה אחרי מלכויות אלה, בימות המשיח. המלבי"ם אינו מסכים עם האברבנאל בפירוש זה, וזו לשונו:

והיה אחרי כן - מוסב על מה שאמר [בפרק ב פסוק כז] שיבא עת שידעו את ה' בידיעה ברורה שה' יהיה בקרבם שוכן בשכינה מתמדת שזה יהיה באחרית הימים, ינבא מה שיהיה בימים ההם.

אולם למ"ש אין כל קושיא מסמיכת הנבואה הזאת שנמשך למה שאמר "וידעתם כי בקרב ישראל אני", שזו נבואה עתידה, ועל זה אמר שבאחרית הימים שתרבה ידיעת ה' למטה תתער גם אתערותא דלעילא וישפוך את רוחו עליהם.

נוכל לסכם שלפי שיטת האברבנאל גם פרקים א-ב ביואל הם נבואה על גלות ישראל תחת שלטון ארבע המלכויות. <ref>המלבי"ם מקשה על האברבנאל מפשטות לשון הנבואה שמנבאת על ארבה ממש. כלומר, לפי הכלל שלמדנו במבוא, שרק כאשר אי אפשר להסביר את הנבואה כפשוטה נוכל לפרשה כמשל, יש להקשות על אברבנאל שמפרש את נבואת הארבה כמשל בעוד שניתן לפרשה כפשוטה. נראה שיש ליישב שיטתו  על פי היסוד שנתבאר בספר ואשרת תבאנה יגידו, בפרק ו, עמ' 184, שנבואה שנאמרה בלשון הווה, ניתן לומר עליה שהנביא תיאר את החזיון שהוא ראה ולא את הנמשל העתיד לבוא. במקרים כאלו ניתן  לנסות ולפרש את משמעות המשל שראה הנביא בנבואה. כיון שנבואת יואל נאמרה בלשון הווה, יש לומר גם עליה שהנביא לא  מסר את הנמשל העתידי אלא את מראה המשל שראה בהווה. לכן, יכול האברבנאל לפרש את הנבואה כמשל על ארבע המלכויות.</ref>

הרמב"ם באגרת תימן מפרש שארבע הפעמים שנאמר בהן "שובי" בפסוק בשה"ש (א ז), הן כנגד ארבע המלכויות, שניסו לפתות את העם לעזוב את אלוקיו, וקראו לו "שובי השולמית". כך משתלב הפסוק בעניינו הכללי של שיר השירים, לתאר את האהבה שבין ישראל לד'.

זוהר חלק ב, ו ע"א: ויקם מלך חדש על מצרים, בספרא דרב המנונא סבא הכי אתמר, מאי דכתיב ויקם מלך חדש על מצרים, תא חזי כל עמין דעלמא וכל מלכין דעלמא, לא אתתקפו בשולטניהון אלא בגינייהו דישראל. מצרים לא הוו שלטין על כל עלמא עד דאתו ישראל ועאלו תמן בגלותא, כדין אתתקפו על שאר עמין דעלמא, בבל לא אתתקפו על כל עמין דעלמא, אלא בגין דישראל דלהויין בגלותהון, אדום לא אתתקפו על כל עמין דעלמא, אלא בגיניהון דישראל דלהויין בגלותהון, דהא עמין אלין בשפלותא הוו בשאר עמין, ומאיכין הוו מכלהו, ובגין ישראל אתתקפו, מצרים דכתיב (שמות כ ב) מבית עבדים, עבדים אקרון ממש, דהא מצרים בשפלותא דשאר עמין הוו, בבל דכתיב (ישעיה כג יג) הן ארץ כשדים זה העם לא היה, אדום דכתיב (עובדיה א ב) הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד. וכלהו לא נטלו תוקפא אלא בגיניהון דישראל, דכד ישראל בגלותהון מיד מתתקפי על כל שאר עמין דעלמא, מאי טעמא, בגין דישראל אינון בלחודייהו לקבל כל עמין דעלמא, כד עאלו ישראל בגלותא דמצרים מיד הוה קימה למצרים, ואתתקף שולטנותא דלהון לעילא על כל שאר עמין, דכתיב ויקם מלך חדש על מצרים, ויקם, קימה הוה לון, דאתתקף וקם ההוא ממנא שולטנא דמצרים, ואתייהיב ליה תוקפא ושלטנותא על כל ממנן דשאר עמין, דהא בקדמיתא אית שולטנותא לההוא ממנא דלעילא, ולבתר לעמא.

תרגום:

אמר רב אין בן דוד בא עד שתתפשט המלכות על ישראל תשעה חדשים שנאמר לכן יתנם עד עת יולדה ילדה ויתר אחיו ישובון על בני ישראל [סנהדרין דף צח עמוד ב].

...דאמר רב יהודה אמר רב אין בן דוד בא עד שתפשוט מלכות רומי הרשעה בכל העולם כולו תשעה חדשים שנאמר לכן יתנם עד עת יולדה ילדה ויתר אחיו ישובון על בני ישראל [יומא דף י עמוד א].

==פרטים עמומים בענין ארבע המלכויות==

בנבואה על ארבע המלכויות יש פרטים רבים בלתי ברורים, עלינו להבין למה מכוונים הנביאים במושג "ארבע המלכויות". למושג מלכות יש כמה היבטים.