רשלנות רפואית: הבדלים בין גרסאות בדף

מצינו בהלכה מושגים אחדים המתייחסים לפעולות או למחדלים הגורמים נזק לזולת: אונס, שגגה, תקלה, טעות, זדון, פשיעה.

'''מעשה ומחדל''' דין חיוב הרופא בנזיקין הוא לאו דווקא אם עשה מעשה, אלא גם אם נגרם לחולה נזק בגלל התרשלות הרופא בשב ואל תעשה, כגון שלא בא לחולה כשנקרא אליו באמצע הלילה, ובפרט אם החולה בא לרופא מסויים ועליו הוא סמך, יכול לתובעו בבית דין על כך<ref>הגרש"ז אויערבאך והגרי"ש אלישיב, הובאו דבריהם בנשמת אברהם ח"ה חיו"ד סי' שלו סוסק"א.</ref>.

'''רופא-כהן''' כהן שהרג אדם, אפילו נגרם הדבר בשגגה, הרי הוא פסול לנשיאת כפיים בברכת כהנים<ref>ברכות לב ב; רמב"ם תפילה טו ג; טושו"ע או"ח קכח לה.</ref>. יש מי שכתב, שהוא-הדין ברופא-כהן, אף שהדבר לא מוזכר במפורש בפוסקים<ref>הרפואה והיהדות, עמ' 270-269. וראה שם בהע' 59, שדבר זה שונה מעמדת הנצרות. וראה עוד בע' כהן הע' 113 ואילך.</ref>; ומכל מקום, אם חזר בתשובה, מותר לשאת כפיו לכל הדעות, כי נתכווין לדבר מצווה<ref>ראה ע' כהן הע' 113 ואילך.</ref>.

'''עבד כנעני''' רופא שטיפל בעבדו הכנעני החולה והזיק לו, הרי הוא יוצא לחירות<ref>כדין תורה המבואר בשמות כא כו-כז.</ref>, אף על פי שהרופא עשה לטובתו של העבד<ref>קידושין כד ב, מחלוקת; רמב"ם עבדים ה יג; טושו"ע יו"ד רסז לו.</ref>.

'''חובת הזהירות''' כללי הרשלנות הרפואית נגזרים במידה רבה מכללי הרשלנות בדרך כלל. חובת הזהירות כלפי המטופל נגזרת על הרופא הן מחובת הזהירות הכללית בפקודת הנזיקין, והן מחובת הזהירות המיוחדת בחוק העונשין<ref>ראה להלן הע' 176 ואילך.</ref>. קיימת חובת זהירות מושגית וקונקרטית של הרופא כלפי המטופל<ref>ע"א 4025/91 צבי נ' קרול, פ"ד נ# 784; ת"א 3161/01 (מחוזי י-ם), אלה חלמסקי ואח' נ' מדינת ישראל (טרם פורסם). וראה - א. ברק, שיקול דעת שיפוטי, תשמ"ז, עמ' 461 ואילך; ע. אזר וא. נירנברג, רשלנות רפואית, תש"ס, עמ' 281 ואילך; א. כרמי, בריאות ומשפט, 2003, עמ' 95 ואילך.</ref>. אם נכשל הרופא בכך שלא קיים כלפי החולה את חובת הזהירות המתחייבת בנסיבות העניין, לפי הנתונים שבידיו, הריהו נושא באחריות בנזיקין ככל בעל מקצוע אחר, וכאשר מייחסים לרופא רשלנות בטיפול רפואי, תיבחן אחריותו על פי קריטריונים המנחים בתי משפט בבחינת מידת האשמה של בעלי מקצוע מיומנים במלאכתם<ref>ע"א 744/76, שרתיאל נ' קרפלר, פד"י לב#, 113; ת"א (י-ם) 1252/82, פרופטה נ' טרויץ.</ref>.

הרתעה והעלאת רמת הזהירות ואמות-המידה ההתנהגותיים של בני אדם, ודבר זה בוודאי נכון לגבי הרופאים, העוסקים בטיפול בבני אדם; תפיסות של "פיזור הנזק"; ותפיסה לפיה על המזיק לשאת בתוצאות מעשיו כעקרון של מוסר, הגינות וצדק<ref>ראה א. ברק, שיקול דעת שיפוטי, 1987, עמ' 454 ואילך.</ref>.

אם נצפה תהליך שיכול לגרום לנזק, והרופא לא נזהר בו, אף שלבסוף נגרם נזק אחר שאיננו הנזק הצפוי, מכל מקום אחראי הרופא לנזק זה<ref>דנ"א 7794/98 רביד משה נ' דניס קליפורד (טרם פורסם).</ref>.

'''רישום רפואי''' מקום שצריך לעשות רישום רפואי, וזה לא נעשה, ולא ניתן הסבר מניח את הדעת למחדל זה, יועבר נטל ההוכחה בדבר העובדות השנויות במחלוקת, שיכלו להתבהר מתוך הרישום, אל כתפי הרופא, או המוסד שבמסגרתו ניתנו השירותים הרפואיים<ref>ע"א 612/78, פאר נ' קופר ואח', פד"י לה#, 720; ע"א 58/82, קנטור נ' מוסייב, פד"י לט#, 253; ע"א 6/60/39, פד"י נה#, 117.</ref>.

'''קשר רופא-חולה''' אין חובה על הרופא "לרוץ" אחרי המטופל, ולפיכך אם שלח רופא את החולה לביצוע בדיקות, אין זו חובתו לרדוף אחרי החולה לקבלת הממצאים; מאידך, קיימת חובה על הגוף המבטח (כגון קופת חולים) לקיים מנגנון-מעקב אחרי בדיקות וממצאים, ולדאוג לכך שתוצאות הבדיקות המבוצעות במעבדה או במכון של המבטח יועברו לידיעת הרופא המטפל<ref>ע"א 6023/97, טייג' נ' ד"ר גלזר וקופ"ח הכללית. וראה לעיל הע' 199.</ref>.

להקים טריבונלים ייחודיים לשיפוט מהיר ויעיל בנושאי רשלנות רפואית, אשר יהיו מורכבים ממשפטנים ורופאים; לקבל את העקרון של פיצוי ללא צורך בהוכחת אשמה; לקבוע גג לסכום הפיצוי בתביעות על רשלנות רפואית; להקים קרן ממשלתית לנפגעי רפואה; לקצר את תקופת ההתיישנות בכל הנוגע לתביעות על רשלנות רפואית, כך שתהא 7 שנים בכל מקרה, כולל קטינים; לתת לתובע בחירה של פיצויים באחת משתי דרכים, ללא אפשרות מעבר ביניהם): א) פיצוי מקרן 'נפגעי רפואה', בשיטה פיצוי ללא צורך בהוכחת אשמה, במתכונת הקיימת ביחס לנפגעי חיסון. היינו לקבוע רשימת מצבים ותוצאות של טיפולים אשר בגינם יש לפצות עד סכום-גג מסויים. סכום הפיצוי צריך להתחשב בקצבאות הנכות הניתנות ממילא על ידי מוסדות ממשלתיים, כגון המוסד לביטוח לאומי ומשרד הבטחון, ובשירותי הבריאות והשיקום הניתנים ממילא על ידי מבטחים רפואיים שונים, כגון משרד הבריאות, קופות החולים, וביטוחי בריאות; @ פיצוי על פי פקודת הנזיקין, אך לעולם נטל הראיה להוכיח רשלנות רפואית יהא על התובע, והוא לא יוכל להסתייע בכללים ראייתיים הקיימים כיום (כגון 'הדבר מדבר בעד עצמו', פגמים ברישום הרפואי) ההופכים את נטל הראייה כלפי הרופאים הנתבעים; הליכי בירורים פנימיים, הליכי משמעת והדין הפלילי בעניינם של רופאים שהתרשלו בצורה חמורה יישארו בעינם<ref>מ. צור, מכתב לחבר, 55#, טבת-שבט תשנ"ג, עמ' 10-9; א. שטינברג, הקדמה לאוגדנים "רשלנות רפואית בפסיקה" בעריכת א. גלרט וג. פרישטיק, בהוצאת כרמלספרות משפטית (ללא תאריך), עמ' ו ואילך.</ref>.

==[[ויקישיבה:תזאורוס לוגי|תזאורוס לוגי#רשלנות_רפואית]]==

</noinclude>

<noinclude>

==הערות שוליים==