רבי אברהם ישעיהו קרליץ: הבדלים בין גרסאות בדף

נולד בקוסובה שברוסיה הלבנה בי"א ב[[חשוון]] תרל"ט לאביו, [[הרב שמריהו קרליץ]], רב העיירה, ואמו ראשה לאה, בתו של הרב שאול קצנלנבוגן, רב העיר הקודם (ובהמשך רבה של קוברין). לפי עדות אחיו, הרב מאיר קרליץ, בבר המצווה שלו קיבל על עצמו להשקיע את חייו בתורה. את בסיס לימודיו התורניים רכש מאביו וממלמד פרטי ששכר לו בשם ר' משה טוביה, אך את עיקר לימודו למד לבדו ללא רב. הוא נסע ללמוד ב[[ישיבת בריסק]] אצל [[רבי חיים סולובייצ'יק]], אולם הוא לא מצא שם את מקומו ותוך זמן קצר שב לביתו. בשנת תרס"ו נישא לבתיה, בת הסוחר ר' מרדכי ביי, ועבר לגור בבית חמיו בעיר כווידאן, שם פתחה רעייתו חנות בדים, ואיפשרה לו לעסוק בתורה. בתקופה זו למד בשקט ובהתמדה גדולה, ואף למד ב[[חברותא]] עם רב העיר, ר' משה רוזין (בעל "שאילות משה", "נזר הקודש" ועוד, ולימים נשיא אגדות הרבנים בארה"ב). עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה,  נכבה כווידאן על ידי הצבא הגרמני, והחזון איש נמלט עם רעייתו אל תחומי רוסיה, והתיישב בסטויבץ, וגם בה התפרנס ממסחרה של רעייתו, ושקד על תלמודו בשקט. יש אומרים, כי כיהן באופן בלתי רשמי כרב העיירה, לבקשתו של רב העיירה הרב יואל סורוצקין, שנאלץ לעזוב בהוראת הרוסים, עד לשובו<ref>"פאר הדור" ח"א עמ' רלב. </ref>, ויש הטוענים כי חרף בקשתו של הרב סורוצקין, סרב החזון איש לתפקיד זה<ref>ראה מקורות לכך אצל בנימין בראון, "החזון איש", עמ' 38. </ref>. כך או כך, היה לדמות מרכזית בעיירה, ולאחר השריפה הגדולה שפרצה בה פעל רבות לשיקום ה[[מקווה]], וכן טיפל בקבורת המתים כשפרצה מגפה בעיר<ref>"מעשה איש" ח"א עמ' קצה. </ref>. לאחר כארבע שנים בסטויבץ, עבר לעיר מינסק, שם שהה לבדו במהלך השבוע (רעייתו המשיכה לנהל את בית המסחר בסטויבץ והגיעה למינסק רק לשבתות). בתקופה זו, הוסיף לשקוד על תלמודו, תוך שהוא נהנה מאנונימיות מוחלטת שמנעה ממנו טרדות. על פי העדויות, שקידתו בתקופה זו היתה כה גדולה, עד שלא היה הולך ל[[בית כנסת|בית הכנסת]] לתפילה ב[[מנין]] אלא בימים שבהם מתקיימת [[קריאת התורה]]<ref>"פאר הדור" ח"א, עמ' רמג-רמד. </ref>.  

===תקופת וילנא===

===עלייתו לארץ ישראל===

החזון נודע בדרך הלימוד העצמאית שנהג בה. בלימודו, וכן בפסיקת ההלכה, מיעט לעסוק ב"למדנות" ישיבתית, ונטה לדבוק בעיון בפשטי הסוגיות. לשיטתו, ניתנת חשיבות רבה יותר לבירור הסוגיות מתוך דברי התלמוד גופו, מבלי לעמתן עם ההלכה הפסוקה בתחילה. להבנתו, בהמלך בירור הסוגיה אין לתת משקל-יתר לעובדה כי שיטה מסוימת מקורה בדברי ה[[ראשונים]], אלא יש "לעיין בגמרא עד כמה, אף שיהיה נגד הראשונים ז"ל"{{דרוש מקור}}. כמו כן, סבר כי אין חשיבות גדולה לבירור נוסחאותיהם של סוגיות הגמרא ודברי הפוסקים, שכן הגרסה שבה התקבלו הדברים למעשה היא המכרעת{{דרוש מקור}}. עם זאת, כן נתן מקום מכריע בפסק ההלכה למעשה לשיטת ה[[שולחן ערוך]] וה[[רמ"א]], וכן לפסקיו של [[הגר"א]]<ref>ראה "קובץ אגרות" ח"א אגרת לב. עם זאת, לא נמנע מלחלוק עליו, כאשר דבק בשיטתו "לעיין בגמרא עד כמה, אף שיהיה נגד הראשונים ז"ל".</ref>. כמו כן, סבר כי אין לשנות מן ההלכה הפסוקה בתלמוד בטענה כי המציאות השתנתה, משום שההלכה נקבעה בתקופת חז"ל, החותמת את "אלפיים שנות התורה" - ועל פי הנכון בתקופה זו, מבלי להתחשב בשינויי מציאות שעתידים לבוא<ref>ראה דוגמא לכך בחזון איש אה"ע סי' כז ס"ק כ'. יתכן שגישה זו הובילה אותו להכריע כדעת הנודע ביהודה בסוגיית שיעורי התורה, ראו לקמן.</ref>. עם זאת, לא נמנע מלנקוט בטיעון "[[השתנות הטבעים]]"<ref>כגון ב[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14331&hilite=9829bda3-7a2c-4d73-82f7-6209944a06b9&st=%D7%96%D7%A8%D7%A2&pgnum=49|חזו"א אה"ע יב סוף ס"ק ז] ד"ה "והנה בגמ'" ועוד. </ref>

===פסיקות מפורסמות===