מיקרופדיה תלמודית:יום כפור קטן

הגדרה^[1] - יום שלפני ראש-חודש, כיום מיוחד לתשובה ולתפלה

המנהג וטעמו

מתענים בו

ערב ראש חודש, היינו היום שלפני ראש חודש (ראה ערך חודש, וערך ראש חודש), לא מצינו שהוזכר בתלמוד אלא לענין שמותר להתענות בו - אף שימים טובים הכתובים במגלת-תענית (ראה ערכו) שלא להתענות בהם, אסורים אף ביום שלפניהם (ראה משנה תענית טו ב, וראה ערך מגילת תענית) - לפי שראש חודש יום טוב הוא מן התורה (ראה ערך ראש חודש על האיסור להתענות בו, ושהוקש למועד), ודברי-תורה (ראה ערכו) אינם צריכים חיזוק (תענית יז ב. וראה ערך דברי סופרים).

בספרי הפוסקים והמקובלים, הוזכר יום זה כיום מיוחד לתשובה ולתפילה, ושיש נוהגים להתענות בו (ראה שו"ת מהר"י וייל סוף סי' קצג, ולקט יושר או"ח עמ' 116, ובמגן אברהם תיז סק"ג ושם תקסו סק"ד; משנה ברורה תיז סק"ד), ושכן נהגו אנשי מעשה (מנות הלוי להר"ש אלקבץ בהקדמה ד"ה אבל; אליה רבה תיח סק"א; פרי חדש תיז סק"א), והרבה מחסידי עליון (של"ה סוף מסכת פסחים), ופרושים שבישראל (שו"ת רמ"ע מפאנו עט בסוף התשובה), והוא מנהג ותיקין (בן איש חי, שנה שניה ויקרא ד). ויש שכתבו שהוא מנהג ישראל בכמה מקומות (ברכי יוסף תיז סק"א), וידוע ונתפשט ברבים (סדור בית יעקב ליעב"ץ שער החדש סק"ה^[2]), וקוראים אותו יום כפור קטן (של"ה שם וריש מסכת פסחים; שו"ת הרמ"ע מפאנו שם; ט"ז תקסו סק"ה; פרי חדש תיז סק"א בשם הרמ"ק ועוד).

טעם לתענית זו

בטעם מנהג זה, יש שכתבו לפי שבראש חודש מתכפרים העוונות של כל החודש (פרי חדש תיז סק"א), שכן פירשו ראשונים מה שאומרים בתפילת מוסף של ראש חודש: ראשי חדשים לעמך נתת זמן כפרה לכל תולדותם, בהיותם מקריבים לפניך זבחי רצון ושעירי חטאת לכפר בעדם, זכרון לכולם יהיו ותשועת נפשם מיד שונא, שעולת ראש חודש היתה באה לכפר על כל תולדות ימי החודש (ארחות חיים לר"א מלוניל הלכות ראש חודש, בשם רבי יהודה הלוי [וכוונתו לכוזרי ג ה], הובא בבית יוסף או"ח תכג; פרי חדש שם). ואף מי שאינו מתענה יראה לעשות תשובה ביום זה, מאחר שהוא יום אחרון של החודש, ואז יהיה לו יום ראש חודש זמן כפרה לכל תולדותיו (משנה ברורה תיז סק"ד^[3]).

ויש שכתבו שמתענים בערב ראש חודש בשביל מיעוט הירח (מנות הלוי לר"ש אלקבץ בהקדמה ד"ה אבל; שו"ת הרמ"ע מפאנו עט, הובא במגן אברהם תיז סק"ג; של"ה ריש מסכת פסחים; אליה רבה תיח סק"א; פרי חדש תיז סק"א), ושהוא במקום שעיר-ראש-חודש (ראה ערכו), שדרשו בו: וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת לה' (במדבר כח טו), אמר הקדוש ברוך הוא: שעיר זה יהא כפרה עלי שמיעטתי את הירח (שבועות ט א, וחולין ס ב^[4]), היינו שהוא כפרה לישראל ועלי לקבוע זמן כפרה זו, וקבעתיו בראש חודש להפיס דעתה של לבנה (תוספות שבועות שם ד"ה שעיר, בשם הערוך [בערוך שלפנינו אינו], וכעין זה ברי"ף שם), ומיעוט וחסרון הלבנה הוא רמז לצער השכינה בגלות על חילול שמה בין הגוים, ולכן בכל ערב ראש חודש, שהיא פגומה מכל וכל, ראו הקדמונים לקבוע לעם קדוש להתענות ולהצטער בצערה כביכול, כי כל זה הוא סיבה וגרם של עוונינו, והראיה כי בביאת המשיח כתוב: וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וגו' (ישעיה ל כו. יסוד ושורש העבודה ט א, וכן כתב בשל"ה שם).

מנהג התענית וזמנה

כתענית יחיד

התענית של ערב ראש חודש, כתבו הפוסקים שדינה כתענית-יחיד (ראה ערכו), שכל שלא קיבלה עליו מבעוד יום אינה תענית (באור הלכה למשנה ברורה תקסב ב סוף ד"ה שרגיל. וראה תענית יב א, וטוש"ע שם, וראה ערך תענית יחיד), וכן אם לא שקעה עליו חמה, היינו שלא השלימה עד צאת הכוכבים, אינה תענית (פרי מגדים תקסב אשל אברהם סק"ב; אליה רבה תיח א, שכן נראה משיירי כנסת הגדולה שם. וראה תענית שם, וטוש"ע תקסב ג. וראה ערך הנ"ל). וטוב לנהוג להשלים, ומקומות חלוקים יש בענין זה, והכל לפי כח האדם (משנה ברורה תיז סק"ד, שכן נראה ממגן אברהם שם סק"ג), ומכל מקום אם הוא במקום שעושים ממנה תענית-צבור (ראה ערכו) וקוראים ויחל (ראה להלן: בתפלות וסליחות; אמירת סליחות), והוא נמנה עמהם, בודאי צריך להשלים (מגן אברהם שם; משנה ברורה שם).

וטוב שיתנה בפעם הראשונה שמתענה, שאינו מקבלו עליו לעשות זאת לעולם, שמא יארע לו אונס בפעם אחרת ולא יוכל להתענות, שלא יהא עליו כנדר (ראה ערכו. משנה ברורה שם. וראה ערך מנהג).

להיזהר מלהיכנס לראש חודש כשהוא מעונה

המתענה בערב ראש חודש, יש שכתבו שיזהר שלא יכנס לראש חודש כשהוא מעונה, משום כבוד ראש חודש, אלא ראוי למהר בסעודת הלילה (שו"ת רמ"ע מפאנו עט, הובא במגן אברהם תיז ג. וראה ערך ראש חודש), שלא ישהה לאחר צאת הכוכבים (ראה פרי חדש שם סק"א בדעתו, ומשנה ברורה שם סק"ד), ושמטעם זה טוב וישר להקדים ולהתענות ביום-הכניסה (ראה ערכו) - היינו יום שני או חמישי שבהם מתכנסים בני הכפרים לעיירות למשפט או לתפילה (ראה ערך יום הכניסה) - שלפני ראש חודש, ושיש אף בתיקון זה השלמת הכוונה של מסדרי יום כפור קטן, שהוא משום מיעוט הירח (ראה לעיל), לפי שלפעמים יקדים מולד (ראה ערכו) הלבנה לתענית, ואם יתענה בערב ראש חודש נמצא מתענה בחידושה, אלא שלא נהגו כן פרושים שבישראל (שו"ת רמ"ע מפאנו שם). ויש שנהגו באופן זה להתענות ביום המולד עד שיגיע המולד בלבד, אפילו חל המולד בחצי היום (ראה מגן אברהם שם, ששמע כן בשם המקובל ר"י סרוק ז"ל שנהג כן).

ואף למנהג זה יש שכתב שבערב ראש חודש ניסן (ראה ערכו) או אב (ראה ערכו) יש להתענות כל היום אף אחרי המולד, שהרי יש מתירים להתענות אף בראשי חדשים אלו עצמם (כף החיים לר"ח פלאג'י לב ז, על פי טוש"ע או"ח תקפ ב. וראה ערך אב וערך ניסן וערך ראש חודש).

וכתבו הפוסקים שמי שיש לו מנהג בענין זה אסור לשנותו להקל עד שיתירו לו נדרו (מגן אברהם תיז סק"ג; משנה ברורה שם סק"ד).

בערבי ראשי חודשים מסוימים

הנוהגים להתענות בכל ערב ראש חודש, יש שכתבו שאף בערב ראש חודש אייר (ראה ערכו) - שהוא בסוף חודש ניסן (ראה ערכו) שאין מתענים בכל חודש זה (ראה טוש"ע או"ח תכט ב, וראה ערך ניסן) - נוהגים כן (ב"ח שם; של"ה ריש מסכת פסחים; לקט יושר או"ח עמ' 116), כיון שהוא מנהג קבוע (ב"ח שם), וקבלוהו עליהם לחובה כל השנה (של"ה שם); ויש שכתב שכיון שתענית זו אינה אלא חומרא, אין להחמיר בה (מגן אברהם שם סק"ה; אליה רבה שם סק"ה שכן נוהגים ושכן הסכמת אחרונים), ושאף הנוהגים להתענות בכל ערב ראש חודש אין מתענים בערב ראש חודש אייר (משנה ברורה שם סק"י^[5]).

ומכל מקום בערב ראש חודש מרחשון (ראה ערכו), שהוא בסוף חודש תשרי (ראה ערכו), אף שמצינו שאין קובעים בסוף חודש זה תעניות בה"ב (ראה ערכו), לפי שהוא מרובה במועדות (ראה ערך בה"ב וערך תשרי), הרי זה לפי שתעניות אלו אין קבוע להן זמן (ראה ערך הנ"ל), מה שאין כן בתענית של ערב ראש חודש, שזמנה הוא ביום זה, שלדברי הכל אין לבטלה (כף החיים תיז ט^[6]).

ערב ראש חודש טבת (ראה ערכו), שהוא בימי חנוכה האסורים בתענית (ראה ערך חנכה), כתבו הפוסקים שיש מתענים תמורתו בערב חנוכה (מגן אברהם תרפו סק"א, שהנוהגים כן אין להם לשנות מנהגם, אף שיש אומרים שיום זה אסור בתענית, וראה ערך הנ"ל).

כשחל ערב ראש חודש בשבת

חל ערב ראש חודש בשבת, שאסורה בתענית (ראה טוש"ע או"ח רפח, וראה ערך שבת), כתבו הפוסקים שהנוהגים להתענות בערב ראש חודש יתענו ביום חמישי שלפניו (שו"ת מהר"י וייל סוף קצג; ב"ח סוף סי' תרפו; מגן אברהם תיז סק"ג בשם מנהגים; פרי חדש שם סק"א; משנה ברורה שם סק"ד), כדרך שאמר כן בתענית בכורים בערב-פסח (ראה ערכו) שחל בשבת (ראה שו"ת מהר"י וייל שם, ומגן אברהם שם, וראה ערך ערב פסח), וכן בתענית-אסתר (ראה ערכו) שחל בשבת (פרי חדש שם, וראה ערך תענית אסתר, ושם מחלוקת ראשונים בדבר), שכיון שנדחתה התענית מזמנה, אין קובעים אותה בערב שבת, מפני כבוד השבת, שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה (ב"ח שם. וראה ערך ערב שבת), ועוד משום שנוהגים להרבות בערב ראש חודש בסליחות ותחנונים (ראה להלן: בתפלות וסליחות; אמירת סליחות), ולא יתכן לעשות כן בערב שבת, שלא יוכל להכין צרכי שבת (פרי חדש שם).

חל ערב ראש חודש בערב שבת

חל ערב ראש חודש בערב שבת, כתבו הפוסקים שמתענים בו ביום, שערב שבת זמנה הוא (מטה משה תשנז בשם רבו המהרש"ל; מגן אברהם תיז ג^[7]), ודינה ככל תענית-יחיד (ראה ערכו) שקיבל עליו להתענות בערב שבת, שנחלקו בה הפוסקים אם צריך להשלים (ראה טוש"ע רמט ד, ומשנה ברורה שם ס"ק כב. וראה ערך ערב שבת וערך תענית), אלא שבמקום שנהגו להתאסף ביום זה ולקרוא ולהתפלל מנחה בסליחות ותחנונים (ראה להלן: בתפלות וסליחות; אמירת סליחות), שאי אפשר לעשות כן בערב שבת, יש שכתבו שעדיף להתענות ביום חמישי (שיירי כנסת הגדולה תיז, וכעין זה באליה רבה תיח סק"א; משנה ברורה תיז ד, ושם רמט ס"ק כב), וכן פשט המנהג (שיירי כנסת הגדולה שם).

בתפילות וסליחות

אמירת "עננו" וקריאת "ויחל"

בתפילת שחרית של ערב ראש חודש, אם יש ציבור שמתענים, יש נוהגים שהש"ץ אומר בה "עננו" ברכה בפני עצמה בין "גואל" ל"רופא" (מגן אברהם תקסו סק"ד. וראה ערך תענית צבור), ומוציאים ספר תורה וקוראים בה ויחל (שם. וראה ערך הנ"ל וערך קריאת התורה), והוא כדעת הנוהגים כן בכל תענית שגוזרים על הציבור, שאף אם לא גזרוה על דבר הצריך להם אלא לשם תשובה בלבד, נדונה כתענית-צבור (ראה ערכו) לענין זה (מגן אברהם שם, וראה טוש"ע שם ב מחלוקת ראשונים, וראה ערך תענית צבור).

ויש נוהגים בה כתענית-יחיד (ראה ערכו), שאף הש"ץ אינו אומר בה עננו אלא בשומע תפילה, ואין מוציאים ספר תורה (עטרת זקנים שם, שכן נוהגים בק"ק קראקא; משנה ברורה שם ס"ק יב, שתלוי במנהג המקומות כנ"ל); ויש נוהגים לקרוא ויחל במנחה לבד (ט"ז שם סק"ה, והוסיף לפי שאז מרבים בסליחות, ראה להלן), וכן לומר בה הש"ץ עננו בין גואל לרופא (משנה ברורה שם ס"ק יב), וכתבו הפוסקים שאין למחות בידם, שיש להם על מה שיסמוכו (ט"ז שם; משנה ברורה שם, ושם שבמקום שאין מנהג אין לקרוא ויחל אף במנחה).

אמירת סליחות

בתפילת מנחה של ערב ראש חודש נהגו לומר סליחות (ראה ערכו. ט"ז או"ח תקסו סק"ה; מגן אברהם תיז סק"ג. וראה ערך סליחות וערך פיוטים), ונקרא "סדר יום כפור קטן" (נוהג כצאן יוסף הלכות ראש חודש; סידור יעב"ץ שער החדש ועוד. ונדפס בסידורים); ויש שכתב שטוב לומר הסליחות קודם מנחה, כי מן המנחה ולמעלה חל ראש חודש (מגן אברהם שם), ובזמננו המנהג לאמרן לאחר מנחה (משנה ברורה שם סק"ד; ערוך השלחן שם יא).

חל ערב ראש חודש בערב שבת, לנוהגים להתענות בו ביום (ראה לעיל: מנהג התענית וזמנה; חל ערב ראש חודש בערב שבת), יש שנראה מדבריו שאומרים בו סליחות במנחה (ראה מגן אברהם תיז סק"ג, ושם תקנ סק"ו, ולבושי שרד שם בדעתו), אלא שבקצת מקומות אין אומרים (מגן אברהם תיז שם).

אמירת דברי כיבושים

במקום שאומרים בערב ראש חודש "דברי כיבושים", כתבו הפוסקים שיאמרו אותם קודם המנחה (מגן אברהם תקעט סק"ו, הובא במחצית השקל תיז סק"ג; משנה ברורה שם סק"ד), כדי שיתפללו בלב נשבר אחרי כן (פרי מגדים תקעט אשל אברהם סק"ו).

יש שכתב מנהג שבערב ראש חודש מאריכים בתפילות ותחנונים וקריאת פרשיות הקרבנות ועוד פרשיות בתורה נביאים וכתובים, ולימודים מיוחדים (ראה פרי חדש תיז סק"א, וסידור יעב"ץ שער החדש, ומורה באצבע להחיד"א, הובא בכף החיים שם יב ועוד).

הערות שוליים