ארבע מיתות בית דין

ארבעה אופני עונשי מוות, שבהם היו בית דין ממיתים את הנידונים למיתה, כל אחד ואחד במיתה שהוא חייב בה לפי חומרת העבירה שעבר. העבירות עליהן התחייבו מיתת בית דין היו העבירות החמורות. יש אומרים שדרוג המיתות הוא (מהחמורה אל הקלה): סקילה, שריפה, הרג, חנק, ויש אומרים: שריפה, סקילה, חנק, הרג (סנהדרין פרק ז, משנה א). בית הדין היו משתדלים שלא להעניש בעונשים אלו, ולכן, לפי ההלכה, כדי להרוג, ישנן דרישות מאד קפדניות. בית דין שהרג אדם פעם בשבעים שנה כונה "בית דין קטלנית". העבירות עליהן היו נהרגים הן: סקילה: עובד עבודה זרה, נערה מקודשת לאיש שזנתה, מחלל שבת, מסית ומדיח לעבודה זרה, המקלל את השם, מקלל אביו ואמו, השוכב/ת משכב בהמה, השוכב משכב זכר, השוכב עם אימו, השוכב עם אשת בנו, בן סורר ומורה. שרפה: בת כהן שזנתה בעודה מקודשת והשוכב עם אישה וביתה (כגון אשתו וחמותו). הרג: רוצח, אנשי עיר הנידחת. חנק: אשת איש וגבר שנאפו ביחד, מכה אביו ואמו, גונב נפש, זקן ממרא, נביא שקר, והמתנבא בשם עבודה זרה. כמו כן, עדים זוממים שזממו לחייב אדם בעונש מוות, ייהרגו אף הם באותה המיתה שזממו לחייב את הנאשם.