נבואה

מיסודי הדת[עריכה]

כתב רמב"ם בהלכות יסודי התורה^[1], שהאמונה במושג של שהאלקים יכול להעביר מסרים לבני האדם בדרך נבואית (ואכן עשה זאת בעבר, אצל משה רבינו ושאר הנביאים), הוא "מיסודי הדת".

מהותה של נבואה[עריכה]

בספר מורה הנבוכים^[2] מגדיר הרמב"ם מהי נבואה:

"דע כי אמתת הנבואה ומהותה הוא שפע שופע מאת השם ית' באמצעות השכל הפועל, על הכח הדברי תחלה, ואחר כך ישפע על כח המדמה, וזאת היא היותר עליונה שבמדרגות האדם ותכלית השלמות אשר אפשר שימצא למינו, והענין ההוא הוא תכלית שלמות הכח המדמה."

תוקף מטפורי לנבואות[עריכה]

נבואות שעוסקות בנושאים רוחניים, כגון על האלקים או על המלאכים, מדברים בלשון מטפורי ואין הדברים כפי המובן הגשמי הפשוט^[3].

תנאים להשגת הנבואה[עריכה]

בתלמוד מסכת נדרים^[4] הוזכרו תנאים כהכשרה להשארת השכינה, ולהבנת הרמב"ם^[5] היינו התנאים הנצרכים לנבואה, והם:

• גבור – ופירש הרמב"ם^[6] שהכוונה היא לגיבור באישיותו, שכובש את יצרו, על דרך מאמר חז"ל במשנה^[7]: "איזהו גבור? הכובש את יצרו".
• עשיר – גם בזה נוקט הרמב"ם^[8] שהמכוון הוא למידות טובות, על דרך "איזהו עשיר? השמח בחלקו.
• אבל הר"ן (בדרשות הר"ן ה') והרד"ק (יונה א, ג) חולקים ומבארים עשיר כפשוטו וכן כל המעלות של גבור עניו וחכם כפשוטו.
• חכם – ומדגיש הרמב"ם^[9] שהמדובר הוא על חכמה רבה: "והוא בעל דעה רחבה נכונה עד מאד".
• עניו.

ומצינו תנאים נוספים:

• שיהיה שרוי בשמחה (מסכת שבת ^[10] - לפי הבנת הרמב"ם^[11]).
• שיהיה בעל קומה (שבת צב, א) וזה אחד ההוכחות של הר"ן (בדרשות הר"ן ה') דלא כהרמב"ם וז"ל: ואין בבעל קומה מדה טובה ולא מעלה שכלית, אלא הדברים כפשטן.
• שלא תהיה לו מחשבה כלל באחד מדברים בטלים ולא מהבלי הזמן ותחבולותיו אלא דעתו פנויה תמיד למעלה קשורה תחת הכסא להבין באותן הצורות הקדושות הטהורות ומסתכל בחכמתו של הקדוש ברוך הוא כולה מצורה ראשונה עד טבור הארץ ויודע מהן גדלו. (רמב"ם^[12]).

תנאים שדרושים כדי להחזיק אדם שהוא נביא[עריכה]

1. צריך להיות ידוע שהוא ראוי לנבואה^[13].
2. בא בשליחות של הקב"ה - אומר את דבריו בשם ה'^[14].
3. אינו בא להוסיף ולא לגרוע על מצוות התורה, שאם אמר בשם ה' להוסיף או לגרוע מיד נדע שהוא נביא שקר^[15].
4. אומר דברים העתידים להיות, והוא אומר, ומחכים לראות האם דבריו יתקיימו. אם אפילו דבר קטן מדבריו לא התקיים, בידוע שהוא נביא שקר. אם התקיימו דבריו בשלמות, יהיה נאמן בעינינו, אך עדיין לא מוחזק כנביא^[16].
5. בודקין אותו פעמים הרבה, אם נמצאו דבריו נאמנים כולן, הרי זה נביא אמת^[17].
6. אינו צריך לעשות אות שיש בו שינוי מנהגו של עולם כדי להיות מוחזק בנבואה, אלא האות הוא שהוא אומר דברים העתידים להיות בעולם, ודבריו יתקיימו^[18].
7. נביא שנביא אחר העיד עליו שהוא נביא, הרי הוא בחזקת זה, ואינו צריך חקירה ואישור שהוא נביא^[19].

דרגת נבואותו של משה רבינו[עריכה]

ערך מורחב - משה רבינו

האיסור לכבוש את הנבואה[עריכה]

ערך מורחב - הכובש נבואתו

נביא שקר[עריכה]

ערך מורחב - נביא שקר

נבואות בשאר עמים[עריכה]

אמרו חז"ל בלעם בן בעור היה בגדר "נביא"^[20], ומסביר רש"י^[21] שאע"פ שבלעם היה רשע ולא ראוי לנבואה, האלוקים העניק לו נבואה כדי שלא יהיה פתחון פה לאומות העולם לומר אילו היו לנו נביאים חזרנו למוטב .

ואולם לאחר זמן, איבד בלעם את כחו להנבאות^[22].

נבואות שהתגשמו[עריכה]

כמה רבני דורינו^[23] מציינים, שלפי דעתם, בתנ"ך ואף בדברי חז"ל בתורה שבעל פה, מופיעות נבואות רבות שכבר התגשמו. להלן הבאת תמצית עמדתם בנושא:

מבוא[עריכה]

נבואות רבות עליהם העידה התורה והנביאים - התגשמו ויצאו אל הפועל בעבר. התבוננות בנבואה ובהתגשמותה - יכולה להביא תועלת הן בהבנת דברי התורה והן בחיזוק האמונה באותן נבואות שעדיין לא התגשמו, העוסקות בענייני גאולה (ימות המשיח, תחיית המתים ועוד).

נבואות מול השערות אנושיות[עריכה]

בחלק גדול מן הנבואות שכבר התגשמו, מדובר על תופעות שלא ניתן לשער ולצפות אותם בעזרת תכונות אנושיות וכישרונות שונים (כדוגמת השכל, כוח המשער‏^[24], כוח המדמה), וזאת מאחת משתי סיבות:

1. הנבואות בחלקן עוסקות בהבטחות נגד ההסתברות ו/או נגד הניסיון ההיסטורי, כך שבאמצעות התכונות והכישרונות האנושיים הייתה מתקבלת דווקא השערה הפוכה.
2. הנבואות עוסקות במקרה ספציפי לטווח ארוך, עם פרטים מדוייקים. כך שהדיוק הרב, יש בו כדי לשלול השערה אנושית.

עובדה זו מחזקת את האמונה בדברי הנביאים.

הקדמה להמשך הדברים בערך[עריכה]

בפרקים הבאים, יוזכרו מעט דוגמאות לנבואות מהסוגים הנזכרים.

הדוגמאות שיובאו, הם מאירועים שהתגשמו אחרי תקופת עזרא הסופר (או שעכ"פ המשיכו להתגשם גם אחרי תקופת עזרא), כדי שיהיה ניכר התוקף הנבואי אף לפי התפיסה הכופרנית הסבורה שכביכול התנ"ך נכתב רק בתקופת מלכי ישראל או בתקופת עזרא, אם כי תפיסה זו כבר נדחתה ואיננה עומדת מול הממצאים הארכיאולוגים העדכניים, וכמובא בערך ארכיאולוגיה מקראית, ובערך תורה מן השמים.

חורבן בבל[עריכה]

הנביאים ישעיהו וירמיהו, מלבד שהתנבאו על מפלתה של האימפריה הבבלית, התנבאו יתירה מזו, שהעיר בבל תחרב ולעולם לא תיבנה:

• "וְהָיְתָה בָבֶל^[25] צְבִי מַמְלָכוֹת תִּפְאֶרֶת גְּאוֹן כַּשְׂדִּים כְּמַהְפֵּכַת אֱלֹהִים אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה. לֹא תֵשֵׁב לָנֶצַח וְלֹא תִשְׁכֹּן עַד דּוֹר וָדוֹר וְלֹא יַהֵל שָׁם עֲרָבִי וְרֹעִים לֹא יַרְבִּצוּ שָׁם" (ישעיהו נא, יט-כ).
• "וְלֹא יִקְחוּ מִמְּךָ^[26] אֶבֶן לְפִנָּה וְאֶבֶן לְמוֹסָדוֹת כִּי שִׁמְמוֹת עוֹלָם תִּהְיֶה נְאֻם ה'" (ירמיהו נא, כו).

ד"ר פנחס ביברפלד בספרו Ancient Jewish History כותב^[27]:

"אחרי מלוך כורש, עוד הוסיפה בבל להיות עיר חשובה, אחת הבירות של האימפריה הפרסית, אבל לאט לאט חרבה העיר ללא תקנה, אלכסנדר מוקדון חלם להופכו למרכז הממלכה האדירה שלו אך מותו הפתאומי מנע מימוש הרעיון, הריסותיה שקיימות עד היום מעידות על אמיתותן של נבואות נביאי ישראל".

במשך ההיסטוריה היה נסיון חוזר ונשנה לבנות מחדש את העיר בבל, ללא תוצאות מעשית. האחרון שניסה לבנות את העיר היה סדאם חוסיין, אך בפועל רק בנה כמה שרידים^[28], וגם זה כבר פינו הארכאולוגים אחרי נפילתו של חוסיין^[29]. ראוי לשים לב שהפסוק בישעיהו הנ"ל מדגיש שלא רק הבבלים לא יבנו את העיר מחדש, אלא אף ה"ערבי" לא יצליח לעשות בה אוהל.

נצחיות עם ישראל[עריכה]

נצחיותו של העם היהודי הובטחה בפסוקים רבים, והבטחה זו היא בבד בבד עם ההבטחה שיהיו בגלות: "וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם" (ויקרא כו, מד).

הסופר האמריקאי מארק טווין כותב^[30]:

"המצרים, הבבלים והפרסים קמו מלאו את האדמה בקולות רבים ובהדר ובתפארת, ולאחר מכן נבלו, הפכו למשהו מעולם הדמיונות ונגנזו, אחריהם באו היוונים והרומאים, הקימו שאון גדול מאוד, וגם הם חלפו, הלכו להם, גם עמים אחרים התעוררו לפתע והרימו את אבוקם המאירה לתקופת-מה, אבל היא כבתה מהרה, וכעת או שהם מצויים באור בין-הערביים או שנעלמו והיו כלא היו. היהודי ראה את כולם, ניצח את כולם, וכעת הינו כמו שהיה תמיד, אינו מגלה לא התנוונותו, לא מחושי זקנה, לא תשישות אברים ולא התמעטות כוחותיו, ואף נפשו הערה, הפעילה ובעלת היוזמה לא נתקהתה. הכל הם בני תמותה, מחוץ ליהודי. עמי הגבורה חלפו ואינם עוד, ורק היהודי נשאר. מהו סוד נצחיותו?"

והפילוסוף הרוסי נקולאי ברדייב בספרו "משמעותה של ההיסטוריה"‏^[31] כותב:

"לפי הקריטריון המטריאליסטי, צריכה היתה אומה זו לעבור מזמן מן העולם. קיומה היא תופעה מיסתורית ומופלאה, המעידה, כי חיי אומה זו מתנהלים בכוח גזירה קדומה".

ההיסטוריון הבריטי (הנודע על יחסו השלילי לעם היהודי) פרופסור ארנולד טוינבי, בספרו "חקר ההיסטוריה" סוקר עלייתן ומפלתן של 21 תרבויות קודמות, וכך כותב על היהודים^[32]:

"שמירת הזהות הלאומית מצד אומה ללא עצמאות מדינית, ללא שפה מדוברת אחידה, אומה שאינה מרוכזת אלא מפוזרת על כל קצוות תבל, ולמול רדיפות נוראות רצופות, זוהי תופעה כה לא רציונלית שלמולה ניצב כל היסטוריון פעור פה."

יש לציין גם, שקיימת גם נבואה שעם ישראל יהיו מועטים (דבר שמגדיל את הפרדוקס על נצחיותה של האומה היהודית):

"וְהֵפִיץ יְהוָה אֶתְכֶם בָּעַמִּים וְנִשְׁאַרְתֶּם מְתֵי מִסְפָּר בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר יְנַהֵג יְהוָה אֶתְכֶם שָׁמָּה" (דברים ד, כז), ובהמשך: "וְנִשְׁאַרְתֶּם בִּמְתֵי מְעָט תַּחַת אֲשֶׁר הֱיִיתֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב כִּי לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" (שם כח, סב)}}.

הגלות[עריכה]

התורה בבפרשת בחוקותי ובפרשת כי תבוא מתארת באריכות את הגלויות והצרות שיעברו על העם היהודי, אם לא ישמרו מצוות כראוי. בפרשת בחוקותי^[33] נאמר לדוגמא: "וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה... אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹּאת לָכֶם... וְנָתַתִּי אֶת עָרֵיכֶם חָרְבָּה וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם... וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ. וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב..."

ובפרשת כי תבוא^[34] נאמר לדוגמא:" וֶהֱפִיצְךָ יְהוָה בְּכָל הָעַמִּים מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים... וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ וְלֹא יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלֶךָ וְנָתַן יְהוָה לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז וְכִלְיוֹן עֵינַיִם וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ. וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ. בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי יִתֵּן עֶרֶב וּבָעֶרֶב תֹּאמַר מִי יִתֵּן בֹּקֶר מִפַּחַד לְבָבְךָ אֲשֶׁר תִּפְחָד וּמִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה.

בנוסף, בנבואות שבספר דברים (הנ"ל), ישנה התייחסות פרטנית במיוחד על אודות אופי האומה שתהיה אחראית על חורבן בית שני (כפי שפירוש הרמב"ן^[35] שפסוקים אלו מתנבאים על חורבן בית שני), עם פירוט מהתרחשות האירועים, כדלהלן: "יִשָּׂא יה' עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ, כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר, גּוֹי אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע לְשֹׁנוֹ^[36]". "מִתֵּת לְאַחַד מֵהֶם מִבְּשַׂר בָּנָיו אֲשֶׁר יֹאכֵל מִבְּלִי הִשְׁאִיר לוֹ כֹּל, בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיִבְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ^[37]". "וֶהֱשִׁיבְךָ ה' מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ לֹא תֹסִיף עוֹד לִרְאֹתָהּ, וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְאֵין קֹנֶה^[38]".

להלן השוואת העובדות עם הנאמר בפסוקים הנזכרים:

1. וְנָתַתִּי אֶת עָרֵיכֶם חָרְבָּה - ערי ישראל נחרבו.
2. וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם – בית המקדש נחרב כידוע.
3. וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ" – ישנה אריכות דברים אודות פסוק זה והתגשמותו, ומובא להלן תחת הכותרת "הצלחה חקלאית בארץ ישראל - רק לעם ישראל"
4. וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם – פיזור עם ישראל במדינות שונות.
5. וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב – גם אחרי הפיזור, יהיו נרדפים ונרצחים.
6. והתיאורים שבפרשת כי תבוא התקיימו במלואם במשך הגלות - באינקביזיציה, ובשואה וכו'.
7. יִשָּׂא יה' עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחֹק – כאמור פסוקים אלו מתנבאים על הרומאים, שאכן בניגוד לאויבי בית ראשון, אינם שכני ארץ ישראל אלא הגיעו אליה מרומא הרחוקה^[39].
8. כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר - סמל הלגיון הרומאי היה "נשר".
9. "גּוֹי אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע לְשֹׁנוֹ", "גּוֹי אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ^[40]" - עפ"י ההיסטוריה, העם הרומאי נוצרו מבליל של שבטים סמוך לזמן החורבן, ולא היו עם עתיק.
10. "מִתֵּת לְאַחַד מֵהֶם מִבְּשַׂר בָּנָיו אֲשֶׁר יֹאכֵל מִבְּלִי הִשְׁאִיר לוֹ כֹּל, בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיִבְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ" – המצור הכבד, וגם אכילת בשר אדם וילדים, מתוארת ע"י ההיסטוריון יוספוס בן מתתיהו בספר יוסיפון.
11. וֶהֱשִׁיבְךָ יְקֹוָק מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ לֹא תֹסִיף עוֹד לִרְאֹתָהּ וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְאֵין קֹנֶה – השווה לדברי ההיסטוריון הגרמני מינטר, שכותב: "מעתה אחרי שנלכדה ביתר, בא הכל תחת עול רומי, אבל פלסטינה היתה לתל שממה. השבויים במספר אשר לא יספר מרוב מכרו ממכרת עבר, תחילה אצל שוק השנה, ואלה שלא נמכרו שם, הובלו למצרים באניות"^[41]. וכמו כן ההיסטוריון שירר^[42], מתאר כי כמות העבדים במצרים בתקופה זו היה כה גדול עד כי מחיר כל עבד היה כמחיר מנת כלכלה של סוס (וכדברי הפסוק "וְאֵין קֹנֶה" – שלא יהיה ביקוש לעבדים מחמת כמותם).

קיבוץ גלויות[עריכה]

קיבוץ גלויות הובטח בספר דברים^[43]: "וְהָיָה כִי-יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ בְּכָל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה. וְשַׁבְתָּ עַד-ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר-אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ. וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת-שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל-הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה. אִם-יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ. וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ."

וכן ספרי הנביאים מלאים בענין הגאולה העתידה, ושיבת עם ישראל לארצו בסוף הגלות:

• "וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּתְכֶם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הַגּוֹיִם וּמִכָּל הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּי אֶתְכֶם שָׁם נְאֻם יְקֹוָק וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם מִשָּׁם" (ירמיהו כט, יד).
• "כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים. וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ" (זכריה ח, ד-ה).

ישנם רבנים^[44] שרואים החזרה של המונים לארץ ישראל, כתחילת קיום ההבטחה הנ"ל, או עכ"פ הכנה להבטחה זו. ואם כי ההבטחה עדיין לא התקיימה במלואה, מ"מ גם התנאי שנכתב לפני ההבטחה המלאה, עדיין לא התקיים במלואו: "וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ" (שם פסוק ל).

הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, הידוע בכינויו הנצי"ב מוולוז'ין זצ"ל (תקע"ז-תרנ"ג, 1816–1893), בפירושו "העמק דבר" על התורה (דברים ל, ג), דייק מהפסוק (הנ"ל) שיהיה פעמיים קיבוץ גליות, שנאמר "וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ", והסביר הנצי"ב: שמתחילה יהיה קצת קבוץ גליות, על ידי רשיון המלכויות, ואחרי כן יוסיף ה' ידו שנית, כדכתיב "ושב וקבצך". ע"כ דבריו.

וכמו כן המלבי"ם (ירמיה לא, ה-ח)(1879-1809) כתב שכבר לפני הגאולה השלמה, יוסר מעם ישראל השעבוד מלכויות (כלומר יזכו לריבונות עצמית), ויהיו מובילים בעולם בתחומים רבים ויזכו לכבוד מאומות העולם על ההישגים. ואולם העם יהיו מחולקים לשני מגזרים, המגזר הפחות יותר במובן הרוחני, והמגזר המרומם יותר. המגזר הפחות, יהיו שמחים במצב זה ולא יחושו צורך לגאולה, ואולם המגזר הרוחני יותר, עדיין יבקשו ישועת ה', ויתפללו על השלמת קיבוץ הגלויות והחזרת השכינה לציון.

הצלחה חקלאית בארץ ישראל - רק לעם ישראל[עריכה]

בפרשת בחוקותי^[45] נאמר:

"וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ".

וכתב על זה הרמב"ן^[46]:

"וכן מה שאמר בכאן (בפסוק לב) ושממו עליה אויביכם, היא בשורה טובה מבשרת בכל הגליות שאין ארצנו מקבלת את אויבינו, וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו, כי לא תמצא בכל הישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר היתה נושבת מעולם והיא חרבה כמוה, כי מאז יצאנו ממנה לא קבלה אומה ולשון, וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם."

וכמו כן רבינו בחיי בבראשית יז כד כותב:

"ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם (בראשית כו) - באר שתהיה הארץ לישראל אחזת עולם שלא יירשוה ושלא יושיבוה רק הם, ואם אולי יגלו ממנה ישובו אליה כי אחזת עולם היא להם, לא לגויים, וזה הוא סימן גדול לישראל שמיום שגלו ממנה לא נתישבה שם אומה כלל אבל היא חרבה ושממה עד שישובו אפרוחיה לתוכה."

ואכן המציאות תואמת היטב לדברי הנבואה. הרמב"ן עצמו באגרתו^[47] משנת 1268 מתאר את אשר ראו עיניו בארץ: "...ומה אגיד לכם, בענין ארץ, כי רבה העזובה וגדול השיממון. וכללו של דבר כל הקדוש - חרב יותר מחברו, וארץ יהודה יותר מן הגליל." עכ"ל. מארק טווין ביקר בארץ בשנת 1867 ואת התרשמותו כתב בספרו "מסע תענוגות לארץ הקודש", ושם כותב: "ארץ שוממה שאדמתה עשירה למדי אלא שכולה עולה שמיר ושית - מרחב דומם ואבל. יש כאן עזובה שאפילו הדימיון אינו יכול להעניק לה תפארת, חיים ומעש. הגענו בשלום להר תבור... כל הדרך לא ראינו נפש חיה... בשום מקום לא היה עץ ולא שיח. אפילו הזית והצבר - אותם ידידים נאמנים של אדמת זיבורית - כמעט אין בארץ."^[48]

ואולם כל זה בטרם חזרת עם ישראל לארצו. בנביא יחזקאל ישנה הבטחה בענין החזרה לפריחה החקלאית בארץ ישראל, עוד בטרם יגיע זמן הגאולה השלמה: "וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא^[49]"

במסכת סנהדרין^[50] נאמר על זה: "אמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה שנאמר 'ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא'". ומפרש רש"י: "'מגולה מזה' - כשתתן ארץ-ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ ואין לך קץ מגולה יותר".

כבר הוזכר לעיל בפרק "הגלות", שכל עוד שהעם היהודי היו בגלות, הארץ נותרה שוממה, וכעת שחזרו (חלקם) לארץ (אשר לפי השיטות שהבואו בערך קיבוץ גלויות, החזקה החלקית לארץ יכול להצביע על זמן טרום-גאולה, בין אם הוא בגדר אתחלתא דגאולא בין אם הוא בגדר עקבתא דמשיחא), שוב חזרה הארץ פריחה חקלאית וכלכלית. להלן ציטוט מדברי העיתונאי ד. לביא^[51]:

"מבחר הירקות והפירות הגדלים בארץ, איכותם ורמת היבול שלהם מהווים אתגר לארצות רבות. אספקת הירקות לשוק המקומי מתקיימת במשך כל ימות השנה, ומרבית הפירות זמינים חודשים רבים מעבר לעונה. יבול הכותנה בישראל נחשב לאחד הגבוהים בעולם, וכך יבול אגוזי האדמה, תפוחי האדמה ועוד. גידול הפרחים ליצוא הוא ענף משגשג, ומהווה כיום כשליש מהיצוא החקלאי הטרי מישראל. גידול ההדרים הוא עדיין מרכיב חשוב ביצוא החקלאי, ולמרות התחרות הקשה בארצות מגדלות הדרים באזור אגם הים התיכון, עדיין נחשב הפרי הישראלי למוביל בשוקי אירופה. הפירות הסוב-טרופיים שאוקלמו בארץ, זוכים להצלחה מרובה, במיוחד האבוקדו, שמפאר את התפריט במדינות רבות בעולם".

[למרות שהישגים אלו הגיעו שלא מתוך נס גלוי, כי אם בדרך נס נסתר, דהיינו בעזרת טכנולוגיה חקלאית חדישה, מ"מ העובדות מתאימות למה שתיארו חז"ל מראש].

הכותל המערבי אינו חרב לעולם[עריכה]

חז"ל במדרש שיר השירים רבה^[52], על הפסוק "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ^[53]" מביאים הבטחה:

"הנה זה עומד אחר כתלנו - אחר כותל מערבי של בית המקדש, למה? שנשבע לו הקב"ה שאינו חרב לעולם".

הסבר לשון המדרש הנ"ל ראה בערך הכותל המערבי.

המדרש חוּבר לפני קרוב לאלפיים שנה^[54], ומאז ועד עתה ירושלים עברה מלחמות רבות. לפי מקורות ההיסטוריה^[55] אחרי חורבן בית שני (תקופת המדרש) ירושלים נכבשה פעמים רבות, ועברה שילטות אלו: רומיים (אשר ברבות השנים נהפכה להיות האיפריה הביזאנטית), פרסים, שוב ביזאנטים, מוסלמים, עבסים, טולונים, קרמטים, איחשידים, פאטימים, סלג'וקים, שוב נוצרים (צלבנים), שוב מוסלמים (איובים), שוב נוצרים (ח'ואריזמים), שוב מוסלמים (ממלוכים – מוסלמים ממצרים), עות'מאנים (מוסלמים מטורקיה), הבריטים. תהפוכות אלו לא פסחו על הקהילה היהודית של ירושלים, שעברו בגלים של הרס והרג והריסת מבנים^[56], ובפרט לאור העובדה שחלק גדול מהכיבושים היו על רקע מלחמת דת. ואף חיילי הלגיון הערבי שכבשו את העיר העתיקה במלחמת תש"ח הרסו והחריבו בזדון את הבתי הכנסיות שברובע היהודי^[57], ועם זאת הכותל המערבי עומד במקומו, והוא כידוע השריד הגדול ביותר מתקופת בית שני.

ראו גם[עריכה]

• תורה מן השמים

לקריאה נוספת[עריכה]

• הרב מאיר סוקולובסקי, ספר נבואה והשגחה, בני ברק תשמ"ה
• הרב שלמה קושלבסקי, ספר ואשר תבאנה יגידו - ואשר תבֹאנה יגידו, בענין נבואות שהתגשמו, ירושלים תשס"ד

קישורים חיצוניים[עריכה]

• נבואות אחרית הימים, הרצאת וידיאו, באתר הידברות.
• סרטון בנושא נבואות שהתגשמו, באתר סודות.
• מאמרים על נבואות שונות שהתגשמו בתקופה האחרונה, באתר יהדות נט.
• הרב יעקב אליצור, נבואות שהתגשמו, הרצאת שמע (MP3) באתר ערכים.

הערות שוליים