מהפכת סדום ועמורה

הפיכת סדום ועמורה הוא נס מיוחד לביעור הרע שנעשה בתקופת אברהם אבינו, ומתואר בפרשת וירא: "וה' הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ: מֵאֵת ה', מִן-הַשָּׁמָיִם. וַיַּהֲפֹךְ אֶת-הֶעָרִים הָאֵל, וְאֵת כָּל-הַכִּכָּר, וְאֵת כָּל יֹשְׁבֵי הֶעָרִים, וְצֶמַח הָאֲדָמָה... וַיַּשְׁקֵף, עַל-פְּנֵי סְדֹם וַעֲמֹרָה, וְעַל-כָּל-פְּנֵי, אֶרֶץ הַכִּכָּר; וַיַּרְא, וְהִנֵּה עָלָה קִיטֹר הָאָרֶץ, כְּקִיטֹר, הַכִּבְשָׁן" ([[ספר בראשית]], פרק י"ט, כ"ה - כ"ח).

לפני הפיכת סדום ועמורה הקב"ה סיפר על תוכניתו לבדוק עד כמה רעים מעשיהם, ואברהם התפלל לפניו שלא ישחית את המקום אם יש שם עדיין מספר צדיקים. שני מלאכים מגיעים לסדום כעוברי אורח ולוט מארח אותם בביתו, אך כל אנשי סדום נזעקים כנגד הכנסת האורחים, ובאים ודורשים מלוט להוציא את אורחיו על מנת לענות אותם. מעשה זה חותם את גזר דינם והמלאכים מצילים את לוט ומשפחתו וה' הופך את סדום ועמורה.

גזרת ה' על סדום[עריכה]

לאחר ששלושה מלאכים מגיעים לאברהם על מנת לבשר לו על הולדת יצחק בשנה הבאה, שניים מהמלאכים פונים לסדום כשהם מלווים על ידי אברהם. לאחר הליכתם, הקב"ה מגלה לאברהם על כך ששמע את זעקת הנאנקים בסדום וכי בכוונתו לבחון את מעשי העיר ובמידת הצורך להשמידה. הקב"ה מנמק את גילוי הדברים לאברהם בכך שזרעו עתיד להיות "גָּדוֹל וְעָצוּם" והם ישמרו את דרך ה' על מנת "לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט". רש"י ‏^[1] מבאר כי הקב"ה כבר גזר את דינם של אנשי סדום, אך הוא רוצה ללמד את אברהם שאין לדיין לדון לפני שבוחן את המעשים בעצמו. רש"י מסביר כי הפסוק מתאר את העובדה כי אברהם עתיד לירש את ארץ כנען ובתוכה גם את סדום ולכן הקב"ה מספר לאברהם על העונש מאחר ומדובר בארצו העתידית. באופן אחר, הרד"ק ‏^[2] מבאר כי הקב"ה מספר לאברהם את המשפט שנערך לסדום על מנת שיבין שלא מדובר בהרס מקרי אלא בסיפור בעל מסר. לפירושו, עיקר ההסבר בפסוק מוסב על כך שאברהם עתיד ללמד את זרעו לעשות צדקה ומשפט והוא רוצה שאברהם יוכל ללמד את בניו על העונש שמקבלים החוטאים כפי שקרה בסדום.

בניגוד לפרשנים הרואים בתיאור המשפט לאברהם כצורך בשבילו, הרמב"ן‏^[3] מפרש כי יש בכך רצון של הקב"ה לתגובתו של אברהם למשפט. לדבריו, הדורות הבאים עלולים לטעון מדוע לא גילו לאברהם על משפט סדום וכן כיצד הוא לא התפלל על אנשי סדום ולכן הקב"ה מגלה לו את המשפט והוא איננו חושש מכך מאחר ואברהם מכיר את דרכי ה', ובידוע שהוא יתפלל על אנשי סדום במידה ויש בכך מידת צדקה ומנגד יחפוץ במשפטם במידה ויהיו חייבים. הד לפירוש זה נמצא גם במדרש הקובע כי "לא חתם הקב"ה גזר דינם (של סדום) עד שנמלך באברהם"‏^[4].

תפילת אברהם על סדום[עריכה]

לאחר שאברהם שומע על גזרת השמדת סדום, הוא מתחיל להתפלל לקב"ה שיציל את העיר בזכות הצדיקים שיש בקרבה באומרו כי אין לו "לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע" וכי לא ייתכן ש" הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט". אברהם מתחיל בבקשה לחמול על חמישים הצדיקים אשר בעיר והקב"ה נענה לבקשתו כי במידה ויהיו חמישים צדיקים בעיר הוא יחמול על העיר בעבורם. אברהם מבקש לאחר מכן על ארבעים וחמישה צדיקים, ארבעים, שלושים, עשרים ועשרה והקב"ה נענה לו שבמידה ויימצא מספר כזה של צדיקים אכן הוא יחמול על העיר.

אברהם מתפלל לה' לחוס על העיר במידה ויש חמישים צדקים "בתוך העיר", תיאור שלכאורה הוא מיותר מאחר וברור שהכוונה שהצדיקים נמצאים בעיר. האבן עזרא מדייק ממילים אלו שעל הצדיקים להיות צדיקים בפרהסיה‏^[5]. מנגד, המשך חכמה מדייק מכך כי אברהם מבקש שהצדיקים אשר בסדום לא יידונו באופן אובייקטיבי ביחס לשאר הצדיקים בעולם אלא כנגד אנשי מקומם.

היבטים חוץ מקראיים[עריכה]

ארכיאולוגיה[עריכה]

נוסעים וחוקרים ניסו למצוא עדויות ארכיאולוגיות ל"מהפכה". מצפון לים המלח, בערבות מואב, במקום המשוער של שטים נמצאו תילים והיו ששיערו כי אלו ערי סדום. הצורות המיוחדות של גבעות חוואר הלשון, בייחוד בין עין גדי לבין מצדה הלהיבו את הדמיון והועלתה הסברה כי אלו המבנים של ערי סדום. מה שנותר מהאמור במקרא היא העיר צוער בדרום ים המלח - מקום מקלטו של סדום ונציב המלח ליד הר סדום המכונה בשם "אשת לוט".

הרקע[עריכה]

ספר בראשית מתאר את סדום ועמורה בתור מקום מבורך, כמו ארץ מצרים, וכך נאמר:"וַיִּשָּׂא-לוֹט אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, כִּי כֻלָּהּ, מַשְׁקֶה לִפְנֵי שַׁחֵת ה', א-סְדֹם וְאֶת-עֲמֹרָה, כְּגַן ה(י"ג,י'). אבל כבר שני פסוקים לאחר זה מסתבר כי המקום לא היטיב עם תושביו:" וְאַנְשֵׁי סְדֹם, רָעִים וְחַטָּאִים, לַה', מְאֹד". (י"ג)

חז"ל מפרטים את הסיבות אשר הביאו לידי הפיכת סדום ועמורה עד אשר המושג מידת סדום הפכה למונח מקובל. ילקוט שמעוני מביא סיפורים אחדים להמחשת טבעם של אנשי סדום:(בראשית - פרק י"ח - רמז פ"ג)

• רבי יהודה אומר הכריזו בסדום כל מי שהוא מחזיק בפת לחם לעני ואביון ישרף באש. פלוטית, בתו של לוט, היתה נשואה לאחד מגדולי סדום. ראתה עני אחד מדוקר ברחוב העיר, ועגמה עליה נפשה. מה היתה עושה ? בכל יום, כשהיתה יוצאה לשאוב מים, היתה נותנת בכד שלה מכל מה שבביתה ומאכלת לאותו עני. אמרו: מאין חי העני הזה ? וכשידעו בדבר, הוציאוה לישרף. אמרה: רבון העולמים עשה משפטי ודיני, ועלתה צעקתה לפני כסא הכבוד. באותה שעה אמר הקב"ה :ארדה נא [ואראה] אם צעקת הנערה הזאת עשו אנשי סדום אהפוך יסודותיה למעלה הכצעקתם אינו אומר אלא הכצעקתה:"

• מעשה בשתי נערות שירדו למלאות מים מן המעין אמרה אחת לחברתה למה פניך חולניות א"ל כלו מזונותינו וכבר אנו הולכין למות. מה עשתה מלאה הכד קמח והחליפו נטלה זו מה שביד זו וזו מה שביד זו וכיון שהרגישו בדבר שרפוה.

המחשה קשה למצב באה לידי ביטוי בהתנכלות למלאכים שהגיעו לסדום על להציל את לוט. וכך נאמר המקרא:"טֶרֶם, יִשְׁכָּבוּ, וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל-הַבַּיִת, מִנַּעַר וְעַד-זָקֵן: כָּל-הָעָם, מִקָּצֶה. ה וַיִּקְרְאוּ אֶל-לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ, אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה; הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ, וְנֵדְעָה אֹתָם.(י"ט,ד').

מדרש רבא מתאר נסיון אחרון של לוט להציל את עירו:"טרם ישכבו, התחילו שואלים אותו, אמרו לו אנשי העיר מה הם. אמר להון כל אתר אית טבין ובישין ברם הכא סוגייא בישין. ואנשי העיר אנשי סדום נסבו על הבית. אין אחד מהם מעכב ויקראו אל לוט ויאמרו לו רבי יהושע בן לוי בשם ר' פדייה אמר כל אותו הלילה היה לוט מבקש עליהם רחמים והיו מקבלין ממנו כיון שאמרו לו הוציאם אלינו ונדעה אותם לתשמיש אמרו לו עד מי לך פה קרי ביה עוד מי לך פה ע"כ היה לך רשות ללמד סניגוריא עליהם מכאן ואילך אין לך רשות ללמד סניגוריא עליהם:

והתוצאה:"ויהפוך את הערים האל רבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמן חמשת הכרכים הללו היו יושבות על צור אחד שלח מלאך את ידו והפכן הה"ד (איוב כח) בחלמיש שלח ידו הפך משרש הרים תרין אמוראי פליגי חד אמר בחלמיש של יד וחד אמר בחלמיש של אצבע קטנה אמר רבי יהושע וצמח האדמה אפילו צמחי האדמה לקו א"ר יהושע בן לוי עד עכשיו אם יקלוט אדם מטר מאוירו של סדום ויתן בערוגה אינה מצמחת:"

לקחים מהמהפכה - אף בימינו[עריכה]

במקרא אנו קוראים על מהפכת סדום ועמורה המטרה למנוע הפקת הלקחים. בפרשת ניצבים אומר משה רבינו: "וְאָמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן, בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר יָקוּמוּ מֵאַחֲרֵיכֶם, וְהַנָּכְרִי, אֲשֶׁר יָבֹא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה; וְרָאוּ אֶת-מַכּוֹת הָאָרֶץ הַהִוא, וְאֶת-תַּחֲלֻאֶיהָ, אֲשֶׁר-חִלָּה ה', בָּהּ. גָּפְרִית וָמֶלַח, שְׂרֵפָה כָל-אַרְצָהּ לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ, וְלֹא-יַעֲלֶה בָהּ כָּל-עֵשֶׂב: כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה, אַדְמָה וּצְבֹיִים, אֲשֶׁר הָפַךְ ה', בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ. וְאָמְרוּ, כָּל-הַגּוֹיִם, עַל-מֶה עָשָׂה ה' כָּכָה, לָאָרֶץ הַזֹּאת; מֶה חֳרִי הָאַף הַגָּדוֹל, הַזֶּה" ([[ספר דברים]], כ"ט, כ"א-כ"ג)

ממצאים גיאולוגים וארכיאולוגים[עריכה]

החוקר ז'אק פיניגאן ^[6] מציין שבדיקת התעודות הספרותיות הגיאולוגיות והארכיאולוגיות, מצביעה על כך שבערך בשנת 1900 לפנה"ס (זמן התואם לזמנו של אברהם אבינו המקראי), אירע קטסטרופה גאולוגית באיזור ים המלח: רעידת אדמה גדולה, וככל הנראה גם התפוצצויות, ברקים, פריצת גזים והתלקחות אש כללית.

וכמו כן בלנקנהורן אבי הגיאולוגיה הארצישראלית, מציין שדרום ים המלח הוא יצירה אלוביאלית מיוחדת, ע"י התבקעות האדמה, ולאחר מכן הצפת החלק הדרומי במימי ים המלח^[7]. והדברים תואמים בדקדוק לתיאור של חז"ל, שמתארים שהיתה היבקעות האדמה ^[8] ואח"כ הצפת המים ^[9], והוא כמשמעות הפסוקים: "עמק השידים הוא ים המלח"^[10] כלומר שבזמן אברהם היה שם עמק, ובזמן כתיבת התורה בימי משה כבר היה שם ים.

פרטים נוספים מציין ד"ר יואל אליצור, מתוך מחקרו של ד"ר עמוס פרומקין, וכך הם דבריו^[11]:

"בשתי המאות האחרונות אנו עדים לשינויים רציניים במפלס ים המלח. בעשרות השנים האחרונות התערב האדם בתהליכים הטבעיים והגביר אותם, אבל התהליכים קיימים בעיקרם גם בלעדיו. שינוי המפלס משפיע באופן דרסטי על קו החוף ובעיקר על האגן הדרומי של ים המלח; כאשר המפלס יורד אל מתחת ל-400 מתחת פני הים, כל האגן הדרומי מתייבש, וכשהוא עולה, החלק הדרומי שב והופך לים. בראשית המאה הי"ט היה המפלס נמוך כמעט כמו היום. האגן הדרומי היה אז רדוד או יבש למחצה ונוסעים חצו את ים המלח ברגל או ברכיבה על גבי גמלים. בסוף המאה ובראשית המאה העשרים היה המפלס גבוה מאוד וים המלח הגיע בדרום עד אזור נאות הככר. הסלע שעליו סימן הרופא הירושלמי מסטרמן את פני ים המלח מטעם הקרן הבריטית PEF בראשית המאה, נמצא היום הרבה מעל הכביש. על בסיס זה פיתחו פרומקין ואחרים שיטות לתארוך מפלסים קדומים של ים המלח, בעיקר על פי איתור חלקי צומח שנישאו על פני המים ונתקעו בפינות שונות, וקביעת זמנם בעזרת פחמן 14. לדיון המקראי חשוב המצב באלף הראשון והשני לפני הספירה. בקוים גדולים, מסקנת החוקרים שעסקו בתחום היא, שבחצי הראשון של האלף השני לפני הספירה היה המפלס נמוך בערך כמו היום - למטה מ-400. בסביבות שנת 1500 לפנה"ס עלה המפלס והיה גבוה במיוחד (380-375 מתחת פני הים). בין 1200 ל-1000 לפנה"ס ירד שוב המפלס, ולמרות תנודות שונות שמר בדרך כלל על מפלס נמוך עד סוף האלף הראשון. כאן מצטרפים נתונים ארכיאולוגיים: מצודה ומעגן לסירות מהתקופה הישראלית ב'-ג' ומימי בית שני שנחשפו בחופי ים המלח רק בימינו עם ירידת המפלס. עיון תנ"כי מקביל נותן התאמה מפליאה. הביטוי "עמק השדים הוא ים המלח" (בראשית יד) מדבר כנראה על האגן הדרומי של ים המלח והוא מלמד שבתקופת האבות (1500-2000 לפנה"ס) היה כאן עמק יבש בעוד שבתקופת כתיבת התורה (בין 1500 ל-1200) היה כאן ים. בנביאים ובכתובים שוב מוצאים אנו 'גיא המלח', כלומר מפלס נמוך בין 1000 ל-500 לפנה"ס. זאת ועוד, ניתוח פרטים אחדים במפת גבולות השבטים בספר יהושע מלמד לדעתי גם הוא על מפלס גבוה, כלומר התאמה בין נתוני פרקי הנחלות לבין מצב המפלס בשנים 1200-1500."

ראו גם[עריכה]

• ארכיאולוגיה מקראית

קישורים חיצוניים[עריכה]

• איך מהפכת סדום ועמורה מסתדרת מדעית? הרב רפאל וסרטייל
• אברהם אבינו ותפילתו על אנשי סדום הרב משה צוריאל

הערות שוליים[עריכה]