בין השמשות
|
זמן "בין השמשות" הוא פרק הזמן שבין יום ודאי ללילה ודאי.
הזמן[עריכה]
מדברי נחמיה בן חכליה (נחמיה ד, טו - טז) עולה, כי הלילה מתחיל מצאת הכוכבים: "ואנחנו עושים במלאכה, וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים... והיו לנו הלילה משמר והיום למלאכה". ומבואר כי צאת הכוכבים, זמן הפסקתם ממלאכה, הוא תחילת הלילה המיועד למשמר. וקיבלו חכמים שצאת הכוכבים הנזכר בכתוב "לא לכוכבים גדולים הנראים ביום ולא לכוכבים קטנים שאין נראים אלא בלילה, אלא לבינוניים". אמנם כבר בימי התנאים הסתפקו בזמן המדוקדק של תחילת הלילה, כי גם בין הכוכבים המוגדרים כבינוניים יש בעלי גדלים שונים, ולא נתברר לחכמים אלו הם הכוכבים הבינוניים שלהם התכוון הכתוב. על כן קבעו, כי פרק הזמן שמרגע שקיעת השמש, כלומר מרגע העלם עיגול השמש תחת האופק, כשמופיעים הכוכבים הבינוניים הראשונים, עד סוף שיעור זמן של הילוך שלושה רבעי מיל[1], שהוא זמן הופעת הכוכבים הבינוניים האחרונים, הינו ספק לילה; כי במשך פרק זמן זה יוצאים כל הכוכבים הבינוניים, בתחילה הגדולים שבהם ואחר כך הקטנים יותר, בהדרגה. לגבי כל רגע ורגע שבפרק זמן זה יש להסתפק שמא הוא זמן צאת הכוכבים שבו מתחיל הלילה. פרק זמן זה נקרא "בין השמשות"[2], הזמן שלפניו - וודאי יום, ושלאחריו - וודאי לילה.ביאור השם "בין השמשות" הוא: הזמן שבין שקיעת גוף השמש ובין העלם אור השמש, כלומר: בין שתי "שמשות".דין "בין השמשות" נוגע להלכות רבות מאוד. את זמן "בין השמשות" דנים, על פי רוב, להחמיר. לדוגמא: יום השבת מתחיל משקיעת החמה בסוף יום ששי ונמשך עד סוף בין השמשות שבסוף יום השבת, ואם עשה אדם מלאכה בין השמשות במזיד - חל עליו ספק חיוב כרת. עשה מלאכה בשגגה - חייב אשם תלוי. שגג במלאכה בבין השמשות של ערב שבת וגם בבין השמשות של מוצאי שבת באותו זמן עצמו או מוקדם יותר - חייב חטאת מכל מקום שהרי בוודאי עשה מלאכה בשבת.בגזירות שבות רבות הקלו חכמים לגבי בין השמשות שבתחילת השבת, ובלבד שיהיה בכך דבר מצוה או צורך גדול. לכן, למשל, אף שאסור מדרבנן לעלות באילן או לשוט במים בשבת וביום טוב, אם הוצרך לעשות דברים אלה בין השמשות לצורך מצוה, כגון להביא שופר או לולב או שהוא דבר נצרך מאוד - מותר.
חזקה קמייתא בבין השמשות[עריכה]
בכל דיני התורה אנו פושטים ספקות על פי חזקה. כך אנו פוסקים שבמקרי ספק, אנו ממשיכים את המצב שהיה ידוע לפני מצב הספק על פי חזקה קמייתא. ממילא, מדוע שלא נפסוק באותו האופן גם לגבי בין השמשות: אם לפני בין השמשות ודאי לנו שהיה יום, ולאחר מכן הסתפקנו בעניין, האם יש להכריע שבין השמשות יהיה יום?
- רבי עקיבא איגר [3] מתרץ שאין אפשרות להשוות בין שני הספקות. בעוד בספק רגיל אנחנו מסתפקים לגבי מה קרה בפועל במציאות, כגון האם חתיכת הבשר נטמאה, בבין השמשות אנו יודעים מה מצב השמים והשמש, והספק הוא לגבי הדין- הגדרות היום והלילה. כל שניתן לפשוט על ידי חזקה זה רק את הספק בהבנת המציאות, אך לא שייך לפשוט ספק בדין על ידי חזקה.
- בשו"ת בשמים ראש (לרב שאול ברלין), התייחס לשאלה זו וכתב שאין אפשרות להשוות בין הספק בבין השמשות לבין שאר ספקות. בספק רגיל, כגון חתיכת בשר שיש ספק האם נטמאה, מדובר באותה חתיכת בשר לפני הספק ולאחר הספק ולכן ניתן לברר את הספק על ידי חזקה דמעיקרא. לעומת זאת, הזמן אינו דבר אחיד, אלא משתנה בכל רגע, כך שאין אפשרות לפשוט את הספק בזמן הנוכחי על ידי מה שידוע לנו מן העבר משום שמדובר בזמנים שונים ולא בחפץ אחד.
- יש המתרצים שהזמן מוגדר כחזקה העתידה להשתנות, ולכן אין אפשרות לפסוק על פי החזקה. דוגמא לדבר ניתן למצוא בילד הקטן מגיל מצוות, שיש ספק האם כבר נכנס לעול מצוות או לא. במקרה כזה לא ניתן לומר שיש לו "חזקת קטן" משום שאנו יודעים שבכל רגע הוא גדל, ואין אפשרות להתייחס לחזקה זו כחזקה מוחלטת. מנגד, יש האומרים שגם בחזקה העתידה להשתנות קיים הדין של חזקה קמייתא.
ראה גם[עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכה]
בין השמשות הוא בעצם יום? מתוך מדור קשיא באתר ישיבה
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ . בשיעור זמן הילוך מיל ישנן שיטות שונות. יש אומרים: שמונה עשרה דקות, יש אומרים: עשרים ושתים וחצי דקות ויש אומרים: עשרים וארבע דקות. [שיעור זה מתאים רק לאופק (רוחב גאוגרפי) ארץ ישראל ובבל, אבל צפונה מכאן מתארך זמן בין השמשות, ודרומה עד קו המשווה - מתקצר, וגם במקומות שהוא מתאים - מתאים רק בימים הבינוניים באביב ובסתו].
- ↑ . יש מן הראשונים שסוברים שבין השמשות מתחיל כשיעור הילוך שלושה רבעי מיל לפני שקיעת השמש, וכן יש ראשונים שסוברים, כי בין השמשות מתחיל הרבה אחר השקיעה, ונגמר אחר שיעור הילוך ארבעה מיל לאחר השקיעה.
- ↑ ברכות ב. ד"ה וממאי