מערכה

האש הבוערת בעצים שעל המזבח.

שלוש מערכות של עצים בוערים היו עושים בכל יום על גבי המבח החיצון (לדעת רבי יוסי שהלכה כמותו): א. "מערכה גדולה", שעליה היו מקריבים את התמיד ואת אמורי שאר הקרבנות; ב. "מערכה שניה של קטורת", שממנה היו נוטלים גחלי אש למזבח שבהיכל, להקטיר עליו קטורת; ג. מערכה לקיום האש, כמו שכתוב (ויקרא ו, ה): "והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה".

ביום הכיפורים, הוסיפו מערכה מיוחדת, ממנה היו נוטלים גחלים לקטורת שהכהן הגדול היה מכניס לקודש הקדשים.

יש אומרים, כי המערכה לקיום האש אינה אלא "הכשר מצוה" להקרבת הקרבנות, שכן לא נועדה מערכה זו אלא לספק ממנה אש ל"מערכה גדולה", ומשום כך, לדעתם, אין למנות את מצות קיום האש למצוה בפני עצמה במניין המצוות; ויש אומרים, כי מצות קיום האש נמנית במניין המצוות כמצות עשה בפני עצמה.