ימות המשיח

הזמן שלאחר ביאת המשיח.

אמרו חכמים: "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד". רצונם לומר, כי בימות המשיח לא תשתנה הנהגת העולם מהנהגה שעל פי דרך הטבע להנהגה שלא על פי דרך הטבע, לא יתחוללו ניסים ונפלאות, ולא יתחדשו דברים אשר לא היו מאז ומעולם, אלא עולם כמנהגו נוהג ואין כל חדש תחת השמש.

למרות זאת, תהיה חריגה נפלאה ומופלאה מטבעה, ממצבה, מצורתה, מאופיה וממהלכה העכשוי של הבריאה ומכל אשר שוכן בתוכה: דומם, צומח, חי, מדבר וישראל.

ואין כל סתירה בדבר, שכן העולם כפי שיהיה באחרית הימים אינו אלא שיבה לעולם שכבר היה בראשית הימים, קודם חטאו של אדם הראשון, ונמצא כי אמנם אין כל חדש תחת השמש, כי מה שכבר היה הוא אשר יהיה - עולם כמנהגו נוהג כבמקורו הראשון.

באותם הימים עם ישראל יוושע תשועת עולמים. יבנה המקדש, יתקבצו נדחי ישראל, יקריבו קרבנות, יעשו שמיטין ויובלות, ויחזרו כל המשפטים כפי שהיו בתחילה. תרבה הדעת, החכמה והאמת, וכל חפץ העולם ומגמתו לא יהיה אלא לדעת את ה' בלבד, לפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים, ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם.

אותה שעה יהא הקטן שבישראל צופה, מביט ורואה מסוף העולם ועד סופו, מדורות בראשית ועד דורות אחרית, ואין שום דבר מאפיל על עיניו מלראות ולדעת. כל אשר יפתח את ספר תורת אלקים יגלה בו סודות בראשית וסודות מרכבה. במבט עין יראה בו נפלאות ואמת יותר ממה שחזו בו רבבות עוסקיו בכל שנות חייהם לכל דורותיהם - "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".

ולא ישראל בלבד, אלא כל העולם כולו יתוקן במלכות שדי, כפי שנאמר: "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות, והלכו עמים רבים ואמרו: לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". ונאמר: "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד".

בימים ההם, יקומו לתחיה משה ואהרון ובניו להורות לעם את הדרך אשר ילכו בה כימי צאתם מארץ מצרים,ועמהם יקיצו וירננו כל צדיקי ישראל אשר מתו בגלות וחיכו לישועה, ועליהם אמר דניאל: "אשרי המחכה ויגיע לימים".

כמו כן, באותו הזמן לא תהיינה מלחמות אלא השלום ישכון לבטח. לא יהיה רעב ולא מחסור, אלא שפע של טובה יציף את העולם, וכל המעדנים מצויים כעפר. לא תהיה לא קנאה לא שנאה ולא תחרות. ויקויים "והסירותי את לב האבן מבשרכם" - זה ביטול יצר הרע.

ועל אותם הימים נאמר: "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ... לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי" - הבריאה כולה תזדכך ותתלבן.

עוד אמרו חכמים על אותם הימים: "ונתנה הארץ יבולה" - לא כדרך שעושה עכשיו, אלא כדרך שעשתה בימי אדם הראשון, ביום שנזרעה בו ביום עשתה פירות. "ועץ השדה יתן פריו" - לא כדרך שעשתה עכשיו, אלא כדרך שעשתה בימי אדם הראשון, יהא אילן ניטע ובו ביום עושה פירות.

כמו כן אמרו: עתידין כל אילני סרק שבארץ ישראל שיטענו פירות. עתידה ארץ ישראל שתוציא פת אפויה וכתונת פסים. עתידה חיטה שתתמר כדקל ועולה בראש ההרים, והקב"ה מביא רוח מבית גנזיו, ומנשבה עליה, ומשרה את סלתה, ואדם יוצא לשדה ומביא פיסת ידו, וממנה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו. עתידה חיטה שתהיה כשתי כליות של שור הגדול.

בימות המשיח עתיד הקב"ה לשית נהרות נהרות של יין, נהרות נהרות של שמן, נהרות נהרות של דבש, נהרות נהרות של מעדנים, נהרות נהרות של ממתקים, נהרות נהרות של אפרסמון טהור, וכל ההרים מנטפים עסיס, וכל הגבעות דבש וחלב.

אז יבואו כל העמים ונופלים על פניהם לפני משיח ולפני ישראל ואומרים: נהיה לך ולישראל לעבדים, וכל אחד מישראל אלפיים ושמונה מאות עבדים יהיו לו. ועוד רבות נאמר על אותם הימים.

המטרה העליונה אשר לשמה נתאוו ישראל, נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח, אינו מחמת תענוגים גשמיים, לאכול, לשתות ולשמוח. גם לא כדי שישלטו על כל העולם וירדו בעמים, אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה ללא נוגש ומבטל ממנה, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, וכל שאר הדברים אינם אלא אמצעי לשלוה ומרגוע מטרדות עולם הזה, אשר יובילו למטרה נעלית זו.

באשר לאורכם של ימות המשיח, דעות שונות נאמרו בזה, ועיקרם עשרה: א. ארבעים שנה; ב. שבעים שנה; ג. שלושה דורות; ד. שלוש מאות וששים וחמש שנה; ה. ארבע מאות שנה; ו. אלפיים שנה; ז. כמיום שנשבע ה' מעבור מי נח עוד על הארץ ועד ימות המשיח; ח. כמיום שנברא העולם ועד ימות המשיח; ט. שבעת אלפים שנה; י. שלוש מאות ששים וחמשת אלפים שנה.