רבי שמעון בן יצחק

רבי שמעון ב"ר יצחק המכונה רבי שמעון הגדול היה חכם, מקובל ופייטן רב השפעה באשכנז בראשית תקופת הראשונים.

תולדות חייו[עריכה]

על חייו של רבי שמעון ידוע מעט מאד. מקובל לתארך את שנת לידתו סביב שנת ד'תש"י, ואת פטירתו סביב שנת ד'תש"פ. סבו היה רבי אבון הגדול, שהיה מקובל וחכם בצרפת, מצאצאי רבי משה ב"ר קלונימוס^[1]. רבי שמעון עצמו חי ופעל במגנצא (על פי המסורת הוא עצמו היגר למגנצא^[2]). במגנצא נשא אשה ממשפחה חשובה ומקורבת למלכות. במגנצא כם פגש והתחבר עם רבנו גרשום מאור הגולה. עם שר' שמעון היה מבוגר מרגמ"ה, ראשות הישיבה היתה לרגמ"ה בשל ההערכה שרחש כלפיו ר' שמעון, והיחסים ביניהם היו יחסי אהבה ורעות. דמותו התפסמה כאדם מופלא, והוא זכה לכינויים "המלומד בניסים" (מפי רבנו תם^[3]), "מראהו כמלאך ה' צבאות" ו"אחרי מותו יצא מעין נובע מראשותי קברו". ר' שמעון עמד בקשרים טובים עם המלכות, והוא השתמש בקשרים אלו על מנת להיטיב לקהילות היהודיות ולבטל גזירות.

בישיבה במגנצא, שבה לימד תחת רגמ"ה, למדו חכמי הדור הבא בהם רבי אליעזר הגדול ורבי יהודה הכהן, וכן רבי יקר, אביו של רבי יעקב ב"ר יקר. רש"י מביא בפירושו לתלמוד מדבריו של ר' שמעון, ששמע מרבי יעקב ב"ר יקר בשם אביו (רש"י שבת פ ע"ב). כמו כן, היה ממבססיה של תורת הסוד האשכנזית, שהיותה יסוד לקבוצת "חסידי אשכנז", שרבים מהם היו מצאציו.

תקופת חייו של רבי שמעון בן יצחק על ציר הזמן

צאציו[עריכה]

ידוע לנו על שניים מבניו, יצחק ואלחנן. על פי המסופר, בנו אלחנן נחטף מביתו בהיותו תינוק והפך לכומר נוצרי שעלה בסולם הכמורה עד שנעשה לאפיפיור, אך פגישה עם אביו הובילה אותו לחזור בתשובה ולמות על קידוש השם.

רבים מ"חסידי אשכנז" נמנים על צאציו, ובראשם רבי יהודה החסיד ואחיו רבי שמואל. יש הטוענים כי אמו של רש"י היתה אחות של ר' שמעון^[4], ויש שדחו זאת^[5].

פיוטיו[עריכה]

רבי שמעון היה מן הראשונים שהכניסו פיוטים לתוך תפילת העמידה ("קרובות"), ובכלל היה מאבות הפייטנות האשכנזית. בפיוטיו מוצאים השפעות של תורת הסוד. בפיוטיו הרבה להשתמש באקרוסטיכון של שמו. פיוטיו ניכרים בלשונם הפשוטה, ביחס לפייטנים אחרים, ואינה "מקושטת". עקרון החוזר רבות בפיוטיו הוא ייסורי הגלות והגיזורת שהיו בימיו, וההשתוקקות לגאולה ולשיבה לארץ ישראל.

רבים מפיוטיו נכנסו לסידור התפילה, כ"יוצרות", "קרובות", אופנים ועוד, וכן כסליחות וקינות.

לקריאה נוספת[עריכה]

• אברהם גרוסמן, חכמי אשכנז הראשונים, הוצאת מאגנס, ירושלים תשמ"א, עמ' 86-102.

הערות שוליים