רבי משה פרובינצאלו

רבי משה פרובינצאלו (מהר"ם פרובינצאלו וכן רמ"ף) היה רב ופוסק חשוב באיטליה.

תולדות חייו[עריכה]

נולד באיטליה, כנראה בעיר רוזה^[1] בשנת רס"ג, למשפחה שגורשה מחבל פרובנס כשנה או שנתיים קודם לכן. לא ברור בדיוק מי היו רבותיו. מצד אחד, אחד מחכמי דורו, רבי עזרא טרבוט כתב עליו: "ולפי הנראה שימש תלמידי חכמים כל צרכו", אולם הוא עצמו^[2], מציג שיטה חדשה לפיה בדורותינו אין צורך ללמוד דווקא מפי רב, אלא הלימוד מהספרים מספיק, ויתכן שאף הוא גדל בתורה בצורה כזו, מבלי ללמוד מפי רב מסוים. כנראה בצעירותו כיהן כדיין בקהילת מודינה. בהמשך כיהן כרב קהילת הלועזים^[3] במנטובה, וניהל שם ישיבה לקבוצת תלמידים שנקראה בפיו "החבורה", וכן העביר שיעורים בבית הכנסת הגדול שבעיר. שמעו הגיע גם לפולין ולארץ ישראל, ותשובותיו מוזכרות בהערכה בשו"ת הרמ"א (סימן נט), (שו"ת אמונת שמואל סימן ד), (אבקת רוכל סימן קצה), שו"ת המבי"ט (ב קלח) ועוד, למרות שרבים חלקו עליו בתוקף.

רבי עזריה מן האדומים כותב בספרו "מאור עיניים"^[4] כי את החיבור "כסף משנה" לרבי יוסף קארו על הרמב"ם שלח לרבי משה על מנת שידפיסו במנטובה.

נפטר בד' באלול של"ו.

תלמידו הגדול רבי יהודה מוסקאטו שנודע בעיקר בזכות פירושו "קול יהודה" לספר הכוזרי, כתב עליו הספד מר^[5]. יתכן גם שרבי מנחם עזריה מפאנו למד אצלנו בצעירותו.

פסקיו[עריכה]

בתשובותיו, מגן ומחזק את מנהגי יהודי איטליה^[6], למשל בהעדפת ייבום על חליצה ^[7], התרת סתם יינם בהנאה (סי' לט) ועוד. תשובה משמעותית שפרסם היתה בענין הדפסת ספר תורה על קלף, בה הוא מסיק לאסור ^[8]. כמו כן, דן בשאלות משמעותיות כמו חבישת פאה נכרית (מסקנתו לאסור- סימן צ) ומשחק בכדור בשבת (סימן נג).

הפולמוסים[עריכה]

רמ"ף עורר לא אחת ויכוחים גדולים באיטליה ומחוצה לה. ויכוחים אלו, שנבעו לרוב בעקבות פסקים שפסק, גררו לא אחת התקפות פומביות כנגדו, ופעמים אחדות אף הורד מתפקידו והוחרם (אמנם, החרמות בוטלו וכו הוא שוב לתפקידו לאחר מכן). מרבית חכמי איטליה, בראשם מהר"ם מפאדובה ומהר"ם באסולה וכן הרדב"ז יצאו כנגדו בחריפות, ולפעמים גם חכמי צפת הצטרפו אליהם. אחד מהפסקים שיצאו בהוראת הרדב"ז ובו הוא מורד מתפקידו בעקבות פסילת גט שנודע כ"גט תמרי-וינטורוצו", היה בתוקף כ- 11 שנים (על אף שבמהלכן המשיך לענות תשובות באיטליה ומחוצה לה), ובוטל לבסוף בסיועו של רבי אליעזר ב"ר אילה הרפוא אשכנזי (נכד מהר"י קולון), שדאג להשלים בין החכמים (על אף שבתחילה היה מהמתנגדים לרמ"ף, אולם משהכירו ונוכח בגדולתו, החל לפעול למען החזרתו לתפקידו).

אחד הפולמוסים הגדולים שהתעוררו היה, כשחלק על הרמ"ע מפאנו שפסק על הקבלה כי אין להניח תפילין בחול המועד, ולעומתו רמ"ף חייב בתקיפות להניח תפילין בחוה"מ כדרך הנגלה.

לבסוף, הרמ"ף התקבל כפוסק חשוב למרות החרמות, כפי שכותב החיד"א בספרו "שם הגדולים", שידוע כי נמנע מלהביא חכמים שנפלה אודותם מחלוקת, ואף על פי כן לא נמנע מלהביא את רמ"ף, וכותב כי הרמ"ז תמך בו ואמר: "שלא ישגיחו בתשובות אחרונים כי אם התשובות שרומז הרב כנסת הגדולה ומהר"מ פרובינציאל".

כתביו[עריכה]

• שו"ת מהר"ם פרובינצאלו- יצא לאור לאחרונה ע"י מכון ירושלים (ב' חלקים).
• "ביאור ענין שני קוים גיאומטריה בסוף מורה נבוכים להרמב"ם" סביונטה שי"ג.
• הגהות על ספר "בחינות עולם" לרבי ידעיה הפניני, מנטובה שט"ז
• "אלה הדברים" על פרשת "גט תמרי- וינטורצו"
• "השגה על הספר "מאור עיניים" לר"ע מן האדומים, נדפסה על הספר במהדורת של"ה.
• "בשם קדמון"- ענייני דקדוק. ונציה שנ"ז

תשובות רבות ומכתבים שכתב פורסמו בכתבי עת שונים.

תקופת חייו של רבי משה פרובינצאלו על ציר הזמן

הערות שוליים