אדוניה בן חגית

אדוניה בן חגית (נקרא גם אדוניהו) הוא בנו הרביעי של דוד המלך. סיפורו מופיע בתחילת ספר מלכים.

תולדותיו[עריכה]

אדוניה בן חגית נולד לדוד המלך עוד כשמלך בחברון, לאחר אמנון, כלאב ואבשלום. בסוף ימי דוד הוא ניסה להמליך את עצמו. הוא עשה לו מרכבה מלכותית עם ליווי של חמישים איש, והשיג את תמיכתם של כמה אישי מפתח בממלכה - יואב בן צרויה, אביתר הכהן ושאר בני המלך (מלבד שלמה). התמיכה בו התבססה, ככל הנראה, על כך שהוא היה גדול הבנים של דוד המלך שהיו אז בחיים (ראה מצודת דוד מלכים א' א,ו), ועל כך שהוא היה "טוב תאר מאד".

באחד הימים הוא אסף את תומכיו לכינוס גדול ליד "עין רוגל", ושם קראו לכבודו "יחי המלך אדוניהו!". בינתיים פנו בת שבע ונתן הנביא אל המלך דוד והפנו את תשומת לבו להמלכת אדוניהו, בניגוד להבטחה שנתן דוד לבת שבע, ששלמה בנה ימלוך אחרי דוד. כששמע זאת דוד, הורה לנתן הנביא, לצדוק הכהן ולבניהו בן יהוידע ללכת ולמשוח את שלמה למלך במעיין הגיחון. לאחר שהתפרסמה המלכתו של שלמה התפזרו תומכי אדוניה, ואדוניה עצמו ברח למשכן והחזיק בקרנות המזבח, כדי שלא יהרגוהו. שלמה שלח להורידו מעל המזבח, ואמר לו שאם יהיה בן חיל - לא יאונה לו כל רע, אך אם "רעה תמצא בו - ומת".

לאחר שמת דוד, פנה אדוניה אל בת שבע וביקש שתפנה לשלמה ותבקש ממנו לתת לו את אבישג השונמית, משרתת דוד בעת זקנתו, לאשה. בת שבע פנתה לשלמה בבקשה זו, ושלמה ראה בה ניסיון של אדוניה להתנשא שוב ולמלוך (שהרי רק מלך רשאי להשתמש בכלי תשמישו של מלך אחר), ולכן שלח את בניהו בן יהוידע להורגו.

בדברי חז"ל[עריכה]

אדוניה הוא אחד מאלו שנתנו עיניהם במה שאינו ראוי להם, ועונשם היה ש"מה שביקשו - לא ניתן להם, ומה שבידם נטלוהו מהם" (תוספתא סוטה ד,יט; גמרא סוטה ט,ב). לפי ההלכה אין צורך למשוח "מלך בן מלך", אלא כאשר יש מחלוקת כנגדו. לפיכך, משיחת שלמה לא נעשתה אלא מפני "מחלוקתו של אדוניה" (ירושלמי שקלים פרק ו' הלכה א).