אנציקלופדיה תלמודית:מצרי
|
|
הגדרת הערך - פסול קהל של בני מצרים.
ביאתו בקהל
איסורו לבוא בקהל
מצרי אסור לבוא בקהל ישראל עד דור שלישי לגירותו[1], שלאחר שנתגייר, הוא ובנו שנולד לו אחר שנתגייר, אסורים, ובן בנו מותר[2], שנאמר: לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו וגו' בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה'[3], ואין איסורו לקהל אלא איסור עשה[4], לפי שלא נאמר בתורה במפורש, אלא מכלל מה שאמרה תורה "דור שלישי יבא להם" למדנוהו, והוא לאו-הבא-מכלל-עשה*, שדינו כעשה[5], ולפיכך העובר עליו אינו לוקה[6]. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם שאיסור לאו הוא[7], וביארו אחרונים שלדעתם אף לאו-הבא-מכלל-עשה לאו הוא[8].
איסורו של המצרי לבוא בקהל שוה בכל פרטיו לאיסורו של האדומי* לבוא בקהל[9], על הסוברים שחלוק מצרי מאדומי לענין איסורו לבוא בקהל בזמן הזה, עי' להלן: יחוסו[10]. על מצרית, אם אסורה לקהל כמצרי, ועל ספק מצרי, אם הוא בכלל האיסור, ע"ע אדומי[11] וע' פסולי קהל. על אופן מנין שלוש הדורות ופרטיו, ואם הולכים לענין זה אחר האב או אחר האם או אחר שניהם, ע"ע אדומי: מנין הדורות[12]. על יחוסו של הולד הבא מן המצרי קודם שנתגייר, כשנולד מביאת המצרי על בת ישראל או מביאת בן ישראל על המצרית, וכשנולד מביאת מצרי ועמונית או עמוני ומצרית, ע"ע הנ"ל: יחסו לפני שנתגייר[13], על יחוסו של ולד המצרי לאחר שנתגייר, כשנולד מביאת מצרי ועמונית, ועל עבדים מצרים לאחר שלושה דורות, שנתגיירו, אם מונים להם משנתגיירו או שמותרים מיד, ע"ע הנ"ל: יחסו לאחר שנתגייר[14]. על המותרים בפסולי קהל, שמותרים אף במצרים, ועל מצרי שלישי, אם מותר במצרית ראשונה ושניה, ע"ע הנ"ל: המותרים באדומי[15].
טעם האיסור
טעם איסורו של מצרי לבוא בקהל, מפני שנשתעבדו המצרים בישראל[16], ועשו עמנו רעות רבות וצרות[17], ולפיכך הרחיקם הכתוב שלושה דורות, אבל לא נאסרו לעולם, בעבור שהיינו גרים בארצם[18], ומתחילה הטיבו לנו בעת שירד לשם יעקב מפני הרעב[19], ויש מוסיפים, שלאחר שלושה דורות פסקה הקורבה, ואינו קרוי על שם אביו המצרי[20]. ויש שכתבו, שהטעם שהרחיקה התורה המצרי יותר משאר אומות, לרוע מנהגם, כמו שנזכר בתורה: כמעשה ארץ מצרים וגו' לא תעשו[21].
איסור הרחקתו מן הקהל
מצרי לאחר שלושה דורות, שהותר לבוא בקהל[22], כתבו ראשונים שאסור מן התורה להרחיקו מלבוא בקהל, שנאמר: לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו[23], הזהירה תורה, שאין להרחיק חיתונם מטענת איסור[24], שלא יחשוב אדם שאסור להתחתן עמהם לעולם, כשם שאסור להתחתן עם העמונים והמואבים[25], ומי שהסכים בדעתו שלא להתחתן בהם אפילו אחר שני דורות, מפני שהצרו לישראל, או מפני שהוא שונאם מחמת שהם מאומה אחרת, עובר על לאו זה[26]. ומכל מקום כתבו ראשונים, שאין כוונת הכתוב לצוותנו להתחתן עם המצרי או עם האדומי אחר שלשה דורות, והמשפחות המיוחסות שבישראל לא ירדו ממעלתן להתחתן עמהם[27]. ויש ממוני המצוות שלא מנו לאו זה[28], וכתבו אחרונים שלדעתם לא בא הכתוב להזהיר על הרחקתם מן הקהל בטענת איסור, שמנין לנו להורות איסור במה שהתירה תורה, עד שהוצרך הכתוב לאסור הוראה זו[29], אלא כלפי מה שנאמר: דור שלישי יבא להם בקהל ה'[30], הקדים הכתוב, שאף על פי שהרעו לנו הרבה, אין צריך לתעבם לגמרי כעמונים ומואבים, אלא דור שלישי מותרים לבוא בקהל[31]. על הדורשים מן הכתוב איסור לעניינים אחרים, עי' להלן[32].
איסור מניעת מגוריו בארץ ישראל
מצרי שבא להתגורר בארץ ישראל, יש שכתבו בדעת ראשונים שאסור למונעו מכך[33], ולדעתם לענין זה נאמר: לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו[34], שהואיל והתגוררת בארצו, יש לו המשפט לומר לך כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי[35], וכתבו אחרונים שהדברים אמורים אפילו במצרי שלא נתגייר[36]. על הסוברים שלא נאמר בכתוב איסור כלל, עי' לעיל[37], על הדורשים מן הכתוב איסור לעניינים אחרים, עי' לעיל[38] ולהלן[39].
איסור דחייתו כשבא להתגייר
מצרי שבא להתגייר, יש סוברים שאסור לדחותו[40], שלדעתם לענין זה נאמר: לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו[41], ונסתפקו אחרונים, שמא מטעם זה אין אומרים לו "מה ראית שבאת להתגייר" וכו', ואין מודיעים לו מקצת מצות קלות וחמורות - כפי שעושים בשאר גרים[42], כדי שיפרשו[43] - לפי שאם יפרוש מחמת כן עוברים עליו בלאו של "לא תתעב מצרי"[44]. על הסוברים שלא נאמר בכתוב איסור כלל, עי' לעיל[45], על הדורשים מן הכתוב איסור לעניינים אחרים, עי' לעיל[46].
יחוסו
המצרי האסור לבוא בקהל[47], כתבו אחרונים שאינו מבני האיש "מצרים" המוזכרים בכתוב: ומצרים ילד את לודים ואת ענמים וגו'[48], שאם כן יאסרו אף פלישתים ושאר אומות שנולדו ממנו[49], אלא מבני ארץ מצרים הוא, וכן נאמר בכתוב: כי גר היית בארצו[50], על הדורות בהן בני ארץ מצרים נכללו בשם "מצרי" לענין איסורו, עי' להלן[51]. צאצאי המצרים שנאסרו, שנתיישבו בארצות אחרות, בכלל איסור מצרי הם[52]. בירושלמי אמרו שאף גרים הבאים מארץ לוב דינם כמצרים ואסורים לבוא בקהל[53], שכן לוב בכלל מדינת מצרים היא[54].
קודם שיעבוד מצרים
המצרים שקודם שיעבוד מצרים, יש מן הראשונים שכתבו שאינם בכלל איסור המצרי לבוא בקהל, שלא נאסרו המצרים אלא מפני שנשתעבדו בבני ישראל[55], וכתבו שמטעם זה נשא אברהם אבינו את הגר המצרית, אף על פי שקיים את כל התורה כולה קודם שניתנה[56], שקודם שיעבוד מצרים היתה[57], ויש שנראה מדבריהם שאף המצרים שקודם השיעבוד בכלל איסור מצרי[58].
נתגייר קודם יציאת מצרים
מצרי שנתגייר קודם יציאת מצרים, כתבו ראשונים שאינו בכלל איסור מצרי[59], ולדעתם מטעם זה נשא כלב את בתיה בת פרעה[60], שנתגיירה קודם יציאת מצרים[61].
לאחר יציאת מצרים
אומות שנתיישבו במצרים לאחר יציאת מצרים, נראה מדברי ראשונים שאינן בכלל איסור מצרי[62]. ערב רב שעלה עמהם ממצרים, יש מן הראשונים שכתבו שבכלל איסור מצרי הם[63], ומהם שכתבו שעיקר איסור מצרי האמור בתורה על הערב רב נאמר, שלדעתם בזמן שנאמר האיסור כבר טבעו כל המצרים בים, ולא נותרו אלא הערב רב[64]. ויש חולקים וסוברים שהערב רב לא נאסרו, שכיון שנתנו לבם לבוא אחרי משה לאחר שראו מעשה ה', לא גזרה עליהם תורה[65].
מצרי בזמן הזה
מצרי בזמן הזה, נחלקו בו תנאים: לדעת רבי עקיבא, מותר לבוא בקהל, שמשעה שעלה סנחריב ובלבל את כל האומות אין המצרים במקומם[66], ואלו המצרים שבארץ מצרים עתה אנשים אחרים הם, והואיל ונתערבו בכל אומות העולם, הותרו הכל, שכל הפורש מהם להתגייר חזקתו שפירש מן הרוב[67]. ולדעת תנאים אחרים בתוספתא, מצרי בזמן הזה אסור לבוא בקהל[68], שאף על פי שהגלה אותם סנחריב, נתן הכתוב קצבה לגלותם, שנאמר: מקץ ארבעים שנה אקבץ את מצרים מן העמים אשר נפצו שמה וישבו על אדמתם[69], וכבר חזרו מצרים לקביעותם ונאסרו[70]. ולדעת ר' עקיבא כתבו ראשונים, ששיבת מצרים לענין גלות נבוכדנצר נאמרה[71], שהגלה נבוכדנצר את היושבים במצרים לאחר שנתבלבלו בימי סנחריב, ומבולבלים שבו למצרים[72], ויש מן הראשונים שכתבו, שאף על פי ששבו המצרים הראשונים לארצם, חזר נבוכדנצר ובלבלם, שנאמר בחורבן שהחריב נבוכדנצר את מצרים: כלי גולה עשי לך יושבת בת מצרים[73], ויש מן האחרונים שכתבו, שאף על פי ששבו המצרים הראשונים לארצם, כבר נתישבו בארצם אומות אחרות קודם שחזרו, וכשחזרו המצרים נתערבו עמהם, ובטלו ברוב[74]. ויש מן הראשונים שכתבו טעם אחר בדעת תנאים הסוברים שמצרי בזמן הזה אסור לקהל, שלדעתם לא בלבל סנחריב את ארץ מצרים[75], אלא כבשם תחת ידו[76], שכן נאמר: ולא הסיף עוד מלך מצרים לצאת מארצו כי לקח מלך בבל וכו' כל אשר היתה למלך מצרים[77], ומכאן שבימי מלך בבל עוד היה מלך מצרים מושל בארצו[78], ואף נבוכדנצר שהחריבם, היתה דרכו להניח דלת העם בארצו, ולא בלבלם[79].
להלכה, יש מן הראשונים הסוברים שמצרי מותר לקהל בזמן הזה, שבלבל סנחריב את מצרים, וכל הפורש להתגייר, מן הרוב הוא פורש[80], ויש מן הראשונים הסוברים שמצרי אסור לקהל בזמן הזה, שלדעתם כבר שבו המצרים למקומם[81], ואף על פי שבזמן הזה נעקרה מלכותם ושמם לגמרי, שהרי ארץ מצרים לישמעאלים תחשב היום, והגרים בה ישמעאלים יקראו בשמם, מכל מקום באיסורם הם עומדים[82].
הערות שוליים
- ↑ משנה יבמות פ"ח מ"ג; רמב"ם איסו"ב פי"ב הי"ז והי"ט; טוש"ע אה"ע ד ג.
- ↑ טוש"ע שם. וע"ע אדומי ציון 3, בטעם שהגר עצמו בכלל מנין הדורות, לענין אדומי, ועי' ציון 9.
- ↑ דברים כג ח ט. רמב"ם שם הי"ט, ועי' ציונים הבאים.
- ↑ כתובות ל א; ירושלמי יבמות פ"ח ה"ב.
- ↑ ע"ע לאו הבא מכלל עשה ציון 6 ואילך. רש"י כתובות שם ד"ה חייבי ויבמות מט א ד"ה חייבי; סמ"ג לאוין קטז.
- ↑ מנ"ח ריש מ' תקסג.
- ↑ עי' סהמ"צ לרס"ג ל"ת רסד: מצרי ואדומי עד שלשה מהביא, ואזהרות ר' אליהו הזקן (הוצ' מיזליש עמ' 112): ולפסול ראשוני עם הילד השני, ואזהרות הר"י אלברגלוני אות קכה: קדושת הכשר מצרי לשלש דורות להכניסו, שמנוהו בכלל הלאוין, ועי' ביאור הרי"פ לרס"ג שם, בדעתם.
- ↑ ביאור הרי"פ לרס"ג שם. וע"ע לאו הבא מכלל עשה ציון 15 ואילך, הסוברים כן.
- ↑ ע"ע אדומי ציון 1. עי' חינוך מ' תקסד, ומנ"ח ריש מ' תקסג.
- ↑ ציון 66 ואילך.
- ↑ ציונים 7 ואילך, 14 ואילך, לענין אדומי.
- ↑ לענין אדומי.
- ↑ לענין אדומי.
- ↑ לענין אדומי.
- ↑ לענין אדומי.
- ↑ ר' חיים פלטיאל דברים כג ט.
- ↑ רמב"ן שם ז; העמק דבר שם ט.
- ↑ רמב"ן שם ואברבנאל שם ב, ע"פ הכתוב שבציון 3.
- ↑ רמב"ן שם; אברבנאל שם.
- ↑ חזקוני שם ור' חיים פלטיאל שם, ועי"ש שהביאו ראיות מן הכתובים.
- ↑ ויקרא יח ג. רלב"ג דברים שם: התועלת התשיעי.
- ↑ עי' ציון 1 ואילך.
- ↑ דברים כג ח. סהמ"צ להרמב"ם ל"ת נה; סמ"ג לאוין קטז; חינוך מ' תקסד. ועי' ציון 33, שי"מ כן בד' ראשונים נוספים.
- ↑ חינוך שם.
- ↑ ע"ע מואבי וע' עמוני. עי' חינוך מ' תקסג, לענין אדומי, ועי"ש מ' תקסד, שה"ה במצרי. ועי' חינוך מ' תקסג, שהו"א ללמוד ק"ו ממואבים ועמונים שלא קידמו בלחם ומים, למצרים ששיעבדום, וקמ"ל שהשעבוד גזירת ה' היא ואין להרחיקם בשל כך, ועי' נתיב מצוותיך לאוין צט ק שתמה, מדוע לא נקט טעם הכתוב, שהיינו גרים בארצם.
- ↑ חינוך שם, לענין אדומי, ועי"ש מ' תקסד, שה"ה במצרי.
- ↑ חינוך שם.
- ↑ עי' סהמ"צ לרס"ג ל"ת רסד: מצרי ואדומי עד שלשה מהביא, ועי' ביאור הרי"פ פערלא שם, שלא מנה הרס"ג אלא איסור ביאתו לקהל.
- ↑ ביאור הרי"פ שם. ועי"ש שתמה עוד, שלא יהיו מצרים ואדומים טובים משאר אומות, שלא נאמר בהם איסור להרחיקם.
- ↑ דברים כג ט.
- ↑ ביאור הרי"פ שם. וכן צידד בס' מצוות השם ל"ת שלז.
- ↑ ציונים 33 ואילך, 40 ואילך, ולכאו' אף לדעות אלו אין איסור להמנע מלהתחתן עמם בטענת איסור. ועי' ביאור הרי"פ שם, בד' שו"ת הרשב"ש סי' מד, שמ' שפי' איסור "לא תתעב" לענין זה שאסור לעשות עמם מלחמה, ועי' ביאור הרי"פ שם שתמה, הרי אדום בכלל האיסור, ולענין אדום כבר נאמר (דברים ב ה) "אל תתגרו בם".
- ↑ ביאור ישיר משה לר"י אלברגלוני ד' ס ע"ב וביאור הרי"פ פערלא לרס"ג ל"ת רסד רסה, בד' הר"י אלברגלוני באזהרותיו אות קכד: צבי הארץ לגור בבא מצרי וכו' כי גר היית בארצו וכו' צל קורתי באת לגור וקרבתיך בחבה וכו', וביאור הרי"פ שם בד' הר"ש בן גבירול באזהרותיו מ' רנא: ולא תתעב מצרי בבואו למגורים, ועי' זהר הרקיע אות צט ונתיב מצוותיך שם, שפי' ד' הר"ש בן גבירול כד' הראשונים שבציון 23, שהאיסור הוא על הרחקתו מלבוא בקהל, ומש"כ "למגורים" היינו משנתגייר, ועי' נתיב מצוותיך שם שצידד לפרש כן אף בד' הר"י אלברגלוני, ועי' ביאור הרי"פ שם, שפירושם דחוק.
- ↑ דברים כג ח.
- ↑ ישיר משה וביאור הרי"פ שם.
- ↑ ביאור הרי"פ שם.
- ↑ ציון 31.
- ↑ ציון 23 ואילך. ועי' ציון הבא.
- ↑ ציון 40 ואילך. ולכאו' לדורשים הכתוב לעניינים אחרים אין איסור במניעת מגוריו בא"י.
- ↑ עי' תרגום יונתן דלהלן.
- ↑ דברים כג ח. עי' תרגום יונתן שם: לא תרחקין מצראה דאתי לאתגיירא, וביאור הרי"פ פערלא לרס"ג ל"ת רסד רסה, בדעתו.
- ↑ ע"ע גרות ציון 36 ואילך.
- ↑ ע"ע הנ"ל ציון 49.
- ↑ ביאור הרי"פ שם. ועי"ש הטעם שנסתפק בדבר, שהואיל ואין דחייתו מפני שהוא מצרי אלא מפני שדוחים כך את כל הגרים, אפשר שאי"ז בכלל האיסור.
- ↑ ציון 31.
- ↑ ציונים 23 ואילך, 33 ואילך. ולכאו' לדעתם אין איסור בדחייתו מן הגירות.
- ↑ עי' ציון 1.
- ↑ בראשית י יג.
- ↑ עי' בכתוב שם יד. יעב"ץ דלהלן.
- ↑ דברים כג ח. עי' יעב"ץ בכורות ה ב. וכן מוכח מפי' הר"א פולדא שבציון 54, שלוביים בכלל מצריים לפי שלוב שייכת למדינת מצרים. ועי' שו"ת תשובות והנהגות כרך ב סי' תרפ, שהק' מל' הרמב"ם אסו"ב פי"ב הכ"ה שהכושים מותרים בזה"ז מפני שבלבל סנחריב את מצרים, ומ' שהכושים בכלל מצרים מפני שמוזכרים בכתוב (בראשית י ו) עם מצרים, אע"פ שלא דרו במצרים, ועי"ש תירוצו.
- ↑ ציונים 55 ואילך, 62 ואילך.
- ↑ עי' תוס' יבמות עו ב ד"ה וכי: דאי מן המצריים שנתיישבו בשאר ארצות.
- ↑ ירושלמי כלאים פ"ח ה"ג: הדא אמרה גר מלובי וכו'. ועי' אמונת יוסף שם, שלענין זה אמרו שם: הלכה כדברי התלמיד, ועי' ציון 80, ועי' פני משה שם שפי' בע"א.
- ↑ הר"א פולדא שם ד"ה כד רטיב, ע"פ הירושלמי שם: הדא אמרה היא לוב היא מצרים. ועי' יעב"ץ שם שפי' בד' הירושלמי שם שהטעם שלובים בכלל מצרים לפי שהם בני האיש "מצרים", ע"פ שטמ"ק בכורות שם אות ב, שהלובים הם להבים בני מצרים המוזכרים בכתוב (בראשית י יג), ועי' יעב"ץ שם שתמה ע"פ דבריו שבציון 50.
- ↑ עי' ציון 16 ואילך. פירוש ר' חיים פלטיאל דברים כג ט; פענח רזא שם. ועי' ציון 21, שי"ס שהטעם שאסרתם תורה מפני רוע מנהגם, ולדעתם צ"ב אם ה"ה קודם השיעבוד.
- ↑ עי' יומא כח ב. ראשונים דלהלן.
- ↑ ר' חיים פלטיאל ופענח רזא שם.
- ↑ עי' פי' הריב"א ודעת זקנים בראשית כה א, שהק' כיצד נשא אברהם את הגר, ולא תי' כן.
- ↑ עי' מאירי יבמות עו ב.
- ↑ סנהדרין יט ב. מאירי שם.
- ↑ מאירי שם. ועי' רש"י סוטה יב ב ד"ה לרחוץ, וטו"א מגילה יג א, והגהות אמרי ברוך שם.
- ↑ עי' רש"י יבמות עו ב ד"ה הנך וד"ה והני, בפי' הגמ' שם: הנך אזלי לעלמא והני אחריני נינהו, שהאומות שנתיישבו במצרים תחת המצרים שטבעו בים אינן נאסרות, ולא נאסרו במתן תורה אלא הערב רב שלא טבעו, ועי' ציון הבא. ועי' תוס' שם ד"ה וכי, ורשב"א וריטב"א שם, שכוונת הגמ' לאומות שבאו תחת המצרים שגלו באורך הזמן, ולפי"ז אין להוכיח לענין אותן שבאו מיד לאחר יציאת מצרים.
- ↑ רש"י שם, ועי' ציון הבא. וכן מוכח באברבנאל מ"א ג א, שרצה בתחילה להוכיח מכך שהערב רב נשאו בנות ישראל, שעפ"י פשט הכתוב איסור מצרי אינו איסור חיתון. ועי' מדות טובות על המכילתא (עמ' שלו), שהערב רב ממצרים היו ולא משאר אומות, כמובא בשמו"ר (פר' יח סי' י): הכשרים שבמצרים וכו', ועי' זוהר ח"ב פר' בשלח ד' מה ב, שהערב רב לא נקראו מצרים, מפני שהיו משאר אומות, וכן מפני שנימולו, ועי' רמב"ן שמות יט א, שמ' שלא נתגיירו הערב רב.
- ↑ רש"י שם, ע"פ דבריו שבציון 62, שכל מצרים מתו בים, ועי' רשב"א שם, שתמה, הלא לא מתו אלא אנשי המלחמה בלבד, ועי' ביאור הגר"א אה"ע סי' ד ס"ק יח, שתי', ועי' ישרש יעקב יבמות שם.
- ↑ כלי יקר מלכים שם.
- ↑ תשובת ר' עקיבא למנימין גר מצרי בתוספתא קידושין פ"ה. ועי' ירושלמי יבמות פ"ח ה"ב, גי' אחרת בד' ר' עקיבא, ועי' ציון 81. ועי' חזו"א אה"ע סי' ה אות ב שתמה, שמכמה נבואות מ' שאומת מצרים הקדמונית נתקיימה אף לאחר סנחריב, ותי' שאע"פ שנתערבו בה עמים רבים, נשארו בה מיעוט הזכרים ורוב נשיהם, ונשארה האומה בנימוסיה, ולפיכך נקראה בשמה בכל הנבואות, אבל לענין יוחסין הולכים אחר הזכר (ע"ע פסולי קהל), ורובם אינם מצרים.
- ↑ ע"ע רוב. רמב"ם אסו"ב פי"ב הכ"ה, ועי' מ"מ שם, שהוא כד' ר' עקיבא. ועי' שו"ת תורת חסד או"ח סי' לט שתמה, הרי ר' עקיבא חושש למיעוט בבכורות כ ב, ע"ע הנ"ל, ותי' שמצרי ספק מותר מהתורה, ואין איסורו אלא מדרבנן (ע"ע פסולי קהל, הסוברים כן), ולענין זה לא חוששים למיעוט, ועי' ערוה"ש סי' ד ס"כ, שמטעם זה אין לאסור כשבאה האשה למקומו של הפסול משום כל קבוע כמע"מ דמי, ועי' מנחה חריבה סוטה ט א באריכות, ועי' תורת חסד שם שביאר באופנים אחרים.
- ↑ עי' תוספתא דלהלן וראשונים בדעתה. ועי' רש"י סוטה ט א ד"ה אשיא, שכ"ד מנימין גר מצרי בתוספתא קידושין שם, הובא בגמ' סוטה ט א ויבמות עו ב, ועי' ציון 75, ועי' מאירי יבמות שם, שאפשר שמנימין לא אמר אלא לרווחא דמילתא.
- ↑ יחזקאל כט יג. תוספתא ידים פ"ב: אמרו לו מצרי נתן לה הכתוב קצבה, ועי' רמב"ן ורשב"א יבמות עו ב, שהוא מדברי ר' יהושע המובא שם, וכן דעת רבן גמליאל שם ששאל: אף מצרי כיוצא בזה, ועי' שו"ת אשדת הפסגה אה"ע סי' א, שי"ס שרבן גמליאל שם לא בדרך שאלה אמר, וחולק על ר' יהושע. ועי' תוס' יבמות שם ד"ה מנימין ורמב"ן ורשב"א וריטב"א ומאירי שם ויראה"ש סי' מב, שתוספתא זו חולקת על התוספתא שבציון 66.
- ↑ יראה"ש שם.
- ↑ רמב"ן יבמות שם ורשב"א בשמו; ריטב"א שם.
- ↑ עי' רמב"ן ורשב"א דלעיל, וכעי"ז בריטב"א שם, ועי' חזו"א שם סוף אות ו. ועי' ריטב"א שם, שמ' שלד' החולקים שבציון 69, נבואת שיבת מצרים נאמרה דוקא על המצרים שבתוך הגולים, בדומה לשיבת ישראל שנאמר בה (ישעיה כז יב): ואתם תלקטו לאחד אחד בני ישראל, ועי' חזו"א שם אות ד, שביאר עוד, ועי' נובי"ת אה"ע סי' מא ותורת חסד שם, שפי' באופ"א.
- ↑ ירמיהו מו יט. עי' סמ"ג לאוין קטז, ע"פ הר"ש ידים פ"ד מ"ד, ועי' ב"ח אה"ע סי' ד אות ד. ועי' סמ"ג שם שמה שתלה ר' עקיבא הטעם בסנחריב, עי' ציון 66, לפי שבו התחיל הבלבול. ועי' יד משה (אמאריליו) שופטים ד' קכה ב ונובי"ת אהע"ז סי' מא, שתמהו, הלא מפורש ביחזקאל פ' כט ששיבת מצרים לענין גלות נבוכדנצר נאמרה, ועי' הגה' בית שאול ידים פ"ד מ"ד, שתי', ועי' יד משה שם וחזו"א שם אות ו, שדחו הראיה מד' הר"ש.
- ↑ תפא"י יכין ידים פ"ד אות נ, וכעי"ז בדעת יוסף ידים שם. ועי' אבי עזרי איסו"ב פי"ב הכ"ה, ע"פ ל' ר' עקיבא בתוספתא קידושין שם: הלכה היא כבר עלה סנחריב וכו', שקבלה היתה בידם שסנחריב בלבל אף את מצרים בלבול גמור, ולענין שיבת מצרים לא ידעו לעמוד על כוונת הכתוב, אם חזרו כולם או מיעוטם, ולפיכך העמידום על הדין הראשון.
- ↑ ס' הישר לר"ת חידושים סי' תכא, הובא בתוס' סוטה ט א ד"ה מנימין ותוס' ר' יהודה שירלאון ברכות כח א ורמב"ן יבמות עו ב ומרדכי יבמות סי' עא, בד' מנימין גר המצרי שבציון 68, הסובר שמצרים אסורים לקהל בזה"ז, ועי' תוס' הרא"ש דלהלן. ועי' ס' הישר שם, שכן מוכח בסדר עולם רבה סי' כ: ומשנפלה מצרים ביד נבוכדנצר לא נתנשאת עוד על הגוים, ומ' שקודם לכן נתנשאת ולא נפלה ביד סנחריב, ועי' ציון 78. וכ"מ בפסיקתא דרב כהנא פיס' ג ד"ה כתיב זכור, שאמרו שאותם שנאמר בהם "לא תתעב מצרי" עזרו להחריב את ביהמ"ק, ומכאן שלא נתבלבלו עד ימי החורבן. וע"ע מצרים, על הטעמים שהותר להתגורר במצרים בזה"ז לסוברים שלא בלבלה סנחריב.
- ↑ עי' ס' הישר שם: אלא כשטיפת שבנא, ובארות המים סוטה שם. ועי' תוס' ר' יהודה שירלאון שם, וכעי"ז בתוס' הרא"ש סוטה שם, שכ' טעם נוסף שלא בלבל סנחריב את מצרים, ע"פ סדר עולם רבה פכ"ג, שכאשר הגלה אותם סנחריב לקחם לירושלים, ומשנפל סנחריב עמד חזקיה ופטרם.
- ↑ מ"ב כד ז. ס' הישר שם.
- ↑ בארות המים שם. ועי' רש"ש שם שתמה מד' הגמ' שם: וכי תימא הנך אזדו והני אחריני נינהו, ומבואר שהיתה הו"א שמצרים גלו, ותי' שמנימין אינו סובר כן, שהרי הגמ' דוחה סברא זו מדבריו.
- ↑ ס' הישר שם, ע"פ סוטה מו ב: היא לוז שבא סנחריב ולא בלבלה, נבוכדנצר ולא החריבה, ומ' שנבוכדנצר לא היה מבלבל האומות. ועי' שו"ת אשדת הפסגה אה"ע סי' א, וכעי"ז בנוב"י שם, שלסוברים שלא בלבלם סנחריב, אף אם הגלה נבוכדנצר את כל המצרים, הרי כבר שבו למקומם, וא"א לומר שהגלם מבולבלים כבציון 72.
- ↑ ע"ע רוב. רמב"ם אסו"ב פי"ב הכ"ה; ר' אברהם מן ההר יבמות עו ב; חינוך סוף מ' תקסא; פסקי ריא"ז יבמות פ"ח הל' ב; פסקי רבינו אביגדור צרפתי ואתחנן סי' שנא; טוש"ע אה"ע ד י, לדעה א'. ועי' ציון 67. ועי' רשב"א וריטב"א יבמות שם ומ"מ שם, שהרמב"ם הכריע כתוספתא שבציון 66, ועי' ערל"נ שם שטעמו מפני שהלכה כר' עקיבא מחברו, ע"ע הלכה ציון 596, ועי' ציון 69, שלד' הרשב"א נח' עליו רבים, ואפשר שמטעם זה לא פסק כמותו (עי' ציון הבא), שאין הלכה כר' עקיבא מחבריו, ע"ע הנ"ל ציון 606 (ושם ציון 608, שי"ח), ועי' אבי עזרי אסו"ב שם שכ' טעם אחר בד' הרמב"ם, ע"פ דבריו שבציון 74, שקבלה היתה בידם שבלבלם סנחריב לגמרי, ולא ידעו להכריע כמה שבו למצרים, ולפיכך העמידום על הדין הראשון. ועי' תורת הקנאות סוטה ט א ואמונת יוסף כלאים פ"ח ה"ג, שגר המקובל מאבותיו איש מפי איש עד סנחריב שמצרי הוא, הרי הוא בכלל איסור מצרי אף לדעה זו, ועי' אמונת יוסף שם, שאפשר שמטעם זה פסקו בירושלמי שבציון 53 הלכה שלובי בכלל מצרי, ואי"ז הלכתא למשיחא, ועי' ציון 81, שפי' בע"א, ועי' מנחה חריבה שם שחלק, שהואיל וחשודים על העריות אין בקבלתם כלום.
- ↑ בה"ג סי' מח הל' נחלות עמ' תקמ; רשב"א יבמות עו ב; יראה"ש סי' מב וסי' שט; רא"ש שם פ"ח סי' ד; טוש"ע אה"ע ד י, לדעה ב'; יש"ש יבמות פ"ח סי' כד; צדה לדרך מאמר ג כלל ד פ"ט. ועי' רשב"א ויראה"ש ורא"ש שם, שהיינו כתוספתא שבציון 69, ועי' רשב"א שם, שאף בד' ר' עקיבא שבציון 66 מצינו גי' אחרת בירושלמי, עי' ציון הנ"ל, ועי' אמונת יוסף שם, שאפשר שכ"ד הירושלמי שבציון 53 שפסקו הלכה שלובי בכלל מצרי, ואי"ז הלכתא למשיחא, ועי' ציון 80, שפי' בע"א. ועי' רשב"א שם, שכ"ד הסוגי' יבמות שם, שהוכיחו משיטת מנימין גר מצרי שבציון 68 שהמצרים שבזמן שלמה היו אותם מצרים שבכלל האיסור, ועי' הערות הגרי"ש אלישיב סוטה ט א. ועי' חזו"א אה"ע סי' ה אות ג, שלד' ר"ת שבציון 75, הסובר בד' מנימין גר מצרי שבציון הנ"ל שלא בלבל סנחריב את מצרים אלא שאר אומות, היה לש"ס להזכיר את שיטת ר' עקיבא החולק, שהרי א"א לסמוך על מה שהוזכר בלבול סנחריב לענין שאר אומות, ומכך שלא הוזכר בכל הש"ס מ' שאין הלכה כמותו, ועי"ש אות ד.
- ↑ שו"ת שאילת יעבץ ח"א סי' מו, בד' הרא"ש שם. ועי' שאילת יעבץ שם שמ' שטעם ההיתר מפני שלא בלבלם סנחריב ונבוכדנצר, וכר"ת שבציון 75, וצ"ב, שברא"ש שם כ' טעם אחר, עי' ציון הקודם.