אנציקלופדיה תלמודית:משכן
|
הגדרת הערך - הבית הקדוש ששימש עד לבנין בית המקדש*.
מהותו וזמנו
מהותו
המשכן, היה בית קדוש[1] שבו שרתה השכינה, שנאמר: ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם[2] - ומדבר במשכן[3] - ושימש להקרבת הקרבנות ואליו היו חוגגים שלש פעמים בשנה[4], ובו התוועד הקב"ה עם ישראל בדבור כמלך הקובע מקום מועד לדבר עם עבדיו שם[5], וזהו שנאמר: ונעדתי שמה לבני ישראל[6], ומן הראשונים שכתבו, שלכן נקרא מקדש[7], שהוא לשון מועד[8].
מצוותו
מצות עשה לעשות משכן לה', שנאמר: ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם[9], שמדבר במשכן[10], שהרי בסמוך לו נאמר: ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וכו'[11], ובכלל המצוה עשיית המשכן בנוב וגבעון[12]. ונחלקו ראשונים ואחרונים בדעתם: יש סוברים שהיא מצוה אחת עם מצות בנין בית-המקדש*[13], ויש סוברים שהן מצוות נפרדות[14], שלדעתם מצות בנין בית המקדש נלמדת מכתוב אחר[15], ולדעתם מצות עשיית המשכן אינה זו נוהגת לדורות[16]. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם, שאין עשיית המשכן בכלל המצוה, אלא בנין בית עולמים בלבד[17].
שמותיו
המשכן, מצינו שנקרא בתורה בכמה שמות[18], פעמים שנקרא: משכן[19], לפי שבו שרתה שכינה[20]. ופעמים שנקרא: מקדש[21], לפי שמקודש בשריית השכינה[22]. ופעמים שנקרא: משכן העדות[23], לפי שהתורה והלוחות שהם העדות בין ישראל לאביהם שבשמים היו שם[24]. ופעמים שנקרא אהל מועד, כמו שנאמר: בבאם אל אהל מועד[25], שמדבר במשכן[26], לפי ששם מתוועד הקב"ה עם ישראל[27].
בניינו
גוף המשכן, היה בנוי משלושה קירות העומדים בדרום בצפון ובמערב[28], הקיר המערבי היה עומד בסמוך לקירות הצפוני והדרומי מחוץ להם באופן שקרשי המקצועות שבשני קצותיו עמדו חצי אמה כנגד חלל המשכן ואמה כנגד עובי הקרשים שבצפון ובדרום[29], ולסוברים שרוחב קרשי המקצועות היה חצי אמה[30], לא כיסה הקיר המערבי את עובי הקרשים שבצפון ובדרום ונותר רווח בזויות המשכן[31]. על הקרשים שמהם נעשו קירות המשכן, עי' להלן: הקרשים. על גוף המשכן נפרסו כמה מינים של יריעות שכיסו את גג המשכן, ומקצתן כיסו אף את צדי המשכן, על היריעות ואופן פריסתן על המשכן, עי' להלן: יריעות המשכן; יריעות העזים; יריעות התחשים.
גובהו
גובה חלל המשכן, היה עשר אמות[32].
אורכו ורחבו
אורך חלל המשכן מצד פנים – בלא עובי הקרשים[33] ועמודי הפתח[34] - היה שלושים אמה[35], ורוחבו עשר אמות[36], ומצד חוץ היה אורכו – בלא עמודי הפתח - שלושים ואחת אמות ורוחבו שתים עשרה אמות[37]. ובדעת ר' יוסי, שסובר שאורך המשכן היה שלושים ואחת אמות[38], יש מן האחרונים שכתבו, שכן היה אורכו מצד פנים שמפני ציפוי הזהב של הקרשים נוספה אמה באורכו[39]. על הקרשים שנחלקו בהם אם היה עוביים שווה לכל אורכם או שהולכים וצרים כלפי מעלה, עי' להלן: הקרשים[40].
חלקי המשכן
המשכן היה חלוק לשני חלקים הקרויים קודש וקדש-הקדשים* וביניהם הבדילה פרוכת*, שנאמר: והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים[41]. על מעשה הפרוכת ומקום תלייתה, עי' ערכה.
קדש הקדשים
קדש הקדשים הוא החלק שלפנים מן הפרוכת לצד מערב[42], אורכו – עם עובי הפרוכת[43] - עשר אמות[44], ושם היו נתונים הארון*[45], וצנצנת המן וצלוחית של שמן המשחה ומקלו של אהרן עם שקדיו ופרחיו[46]. על העבודה הנעשית בקדש הקדשים ועל האיסור להיכנס אליו, עי' ערכו.
הקודש
הקודש הוא החלק שמחוץ לפרוכת לצד מזרח[47], ופעמים שנקרא בכתוב: אהל מועד[48], והוא הנקרא במקדש "היכל"[49], אורכו עשרים אמה[50], ושם היו נתונים מזבח-הפנימי* והמנורה* והשולחן*[51], השולחן בצפון[52] ומנורה כנגדו בדרום[53] ומזבח הזהב באמצע רוחב המשכן ובאמצע אורך הקודש מחציו ולפנים[54]. על מקומם המדויק של הכלים בקדש ועל העבודות הנעשות בהם ושאר פרטיהם, עי' ערכיהם.
על החצר שבה נתון המשכן, עי' להלן: החצר.
הקמתו ופירוקו
בזמן שהיו נוסעים בני ישראל במדבר ממקום למקום, היו הלויים מפרקים את המשכן ממקומו ונושאים אותו עד מקום חנייתם ומקימים אותו, שנאמר: ובנסע המשכן יורידו אתו הלוים ובחנת המשכן יקימו אתו הלוים[55]. על חלוקת משא המשכן בין משפחות הלויה, ע"ע לוי: עבודתו במשכן.
זמן ששימש
המשכן שימש בזמן שהיו בני ישראל במדבר שלושים ותשע שנה[56], ולאחר שנכנסו לארץ העמידוהו בגלגל[57] ארבע עשרה שנה של כיבוש וחלוקה[58], ומשם באו לשילה ועמד שם המשכן שלוש מאות ששים ותשע שנה[59], וכשמת עלי חרב ובאו לנוב וכשמת שמואל חרב ובאו לגבעון וימי נוב וגבעון שבע וחמשים שנה[60]. על משכן שילה שהיה בנין אבנים, עי' להלן[61]. על משכן נוב וגבעון, שיש סוברים שהיה בנין מאבנים, עי' להלן[62].
משכן שילה
משכן שילה, היה בית של אבנים – כמידת המשכן[63] - ויריעות המשכן פרוסות עליו[64], ולמדים כן ממה שפעמים נקרא בכתוב "בית", שנאמר: ותבאהו בית ה' שלו[65], ופעמים נקרא "אהל", שנאמר: ויטש משכן שלו אהל שכן באדם[66], וכן נאמר: וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר[67]. ובטעם שלא הקימו בשילה את קרשי המשכן, יש מן האחרונים שכתבו, שלא הוצרכו לקרשים אלא בשאר חניות שלא נתקדש מקום חנייתם אבל בשילה נתקדש מקום המשכן[68]. ובדעת הירושלמי כתבו אחרונים, שהיה בנוי אבנים עד לגובה עשרה טפחים ומעליהם היו עומדים קרשי המשכן[69].
משכן נוב וגבעון
משכן נוב וגבעון, היה המשכן עצמו ששימש במדבר[70], וכן נאמר בכתוב: ומשכן ה' אשר עשה משה במדבר וכו' בעת ההיא בבמה בגבעון[71]. ויש מן הראשונים שכתבו, שהמשכן שבנוב ובגבעון היה בנין אבנים[72], ומן האחרונים שכתבו בדעתם, שלא היה מכוסה ביריעות אלא בגג[73]. ונחלקו ראשונים: יש סוברים, שלא היו במשכן נוב וגבעון קלעים[74]. ויש סוברים, שהיו בו קלעים[75]. על הארון* שלא היה במשכן נוב וגבעון, ע"ע ארון[76].
גניזתו
יריעות המשכן[77] וקרשיו וקרסיו ובריחיו ועמודיו ואדניו נגנזו משנבנה בית ראשון[78], תחת מחילות של היכל[79].
קרשים
גוף המשכן היה עשוי מארבעים ושמונה קרשים[80], עשרים קרשים בקירות שבצפון ובדרום, שנאמר: ועשית את הקרשים למשכן עשרים קרש לפאת נגבה תימנה וכו' ולצלע המשכן השנית לפאת צפון עשרים קרש[81], ושמונה קרשים בקיר המערבי, שנאמר: ולירכתי המשכן ימה תעשה ששה קרשים ושני קרשים תעשה למקצעת המשכן בירכתים[82]. הקרשים אינם קרויים משכן[83], שנאמר: ועשית את הקרשים למשכן[84] - שמשמעו לצורך המשכן[85] - משכן קרוי משכן ואין קרשים קרויים משכן[86], שכן לא נועדו אלא להעמיד את יריעות המשכן[87].
העצים
קרשי המשכן היו עשויים מעצי שטים[88] - מין עץ ארז[89] – שנאמר: ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עמדים[90]. ויש מן הראשונים שכתבו, שאין לוקחים אותם מן העצים שקצוצים מימים רבים שכבר נרקבו, אלא מן המחוברים לקרקע[91], ולדעתם זהו שאמר הכתוב: עמדים, כלומר מחוברים לקרקע דרך גדילתם[92].
מחתיכה אחת
הקרשים, יש מן הראשונים שכתבו בדעת ר' נחמיה שסובר שעובי הקרשים היה אמה לכל ארכם[93], שעשויים חתיכה אחת[94], ולדעתם זהו שנאמר בקרשים: יהיו תמים על ראשו[95], היינו שיהיו שלמים ולא משתי חתיכות[96].
חלקים
הקרשים, יש מן הראשונים שכתבו בדעת ר' נחמיה שסובר שעובי הקרשים היה אמה לכל ארכם[97], שהיו מתוקנים וחלקים שלא יצאו שום חתיכות עץ מן הנסר[98], ולדעתם זהו שנאמר: יהיו תמים על ראשו[99].
דרך גדילתם
הקרשים עומדים דרך גדילתם מן הקרקע[100], שנאמר: עצי שטים עמדים[101], שעומדים דרך גדילתם[102], היינו העליון למעלה והתחתון למטה[103].
זקופים
הקרשים עומדים זקופים אורכם לגובה קיר המשכן[104], ויש מן הראשונים שכתבו, שזהו שאמר הכתוב: עמדים[105].
אורכם ורוחבם
אורך הקרשים היה עשר אמות ורוחבם אמה וחצי - עם ציפוי הזהב שעליהם[106] - שנאמר: עשר אמות ארך הקרש ואמה וחצי אמה רחב הקרש האחד[107], ואף קרשי המקצועות שבקצות קיר המשכן המערבי היה רוחבם אמה וחצי[108]. ויש מן הראשונים שכתבו, שרוחב קרשי המקצועות היה חצי אמה[109], ולדעתם נותר רווח בשתי זויות המשכן שבמערב[110].
עוביים
עובי הקרשים הוא אמה[111], ונחלקו תנאים אם עוביים שוה לכל אורכם: א) ר' יהודה סובר, שמלמטה עוביים אמה ומלמעלה הולכים וכלים – מצדו האחד של הקרש[112] - עד עובי אצבע[113], שנאמר: יהיו תמים על ראשו[114], שתיבת "תמים" היא לשון כליה[115]. יש מן הראשונים שפירשו, שהקרש משפע והולך מלמטה ועד למעלה[116], ויש שפירשו, שעד חצי גובהו עוביו שוה ומחציו ומעלה הולך ומשפע[117]. ולדעה זו קרשי המקצועות שבזויות המשכן משופעים בין מצד עוביים ובין מצד רוחבם[118], במה שעודף רוחב קרש המקצוע על עובי קרשי הדופן הצפונית או הדרומית[119]. ב) ור' נחמיה סובר, שעוביים אמה בין מלמטה ובין מלמעלה, שנאמר: יחדו[120], שכולם שווים[121], סופם עד ראשם[122]. וכן בדעת ר' יוסי, שסובר שאורך המשכן היה שלושים ואחת אמות[123], יש שנראה מדבריהם, שסובר שעובי הקרשים למעלה אמה ואורך המשכן שלושים ואחת אמות מבחוץ[124].
האמה
אמה הנזכרת במידות הקרשים, כתבו ראשונים, שהיא אמה בינונית בת ששה טפחים[125].
נקב בריח התיכון
קרשי המשכן, היו נקובים לרוחבם - באמצע אורכו של הקרש ובאמצע עוביו[126] - נקב מפולש מקצה לקצה[127], שבו היה עובר בריח התיכון, לסוברים כן[128]. נקבי כל הקרשים היו מכוונים זה כנגד זה[129].
הידות
בתחתית הקרש היו עשויות שתי "ידות" שנכנסות בתוך חלל האדנים[130], כעין צירי הדלת הנכנסים בחורי המפתן[131], שנאמר: שתי ידות לקרש האחד משלבות[132], היינו שעשויות כשליבות הנכנסות בנקבי עמודי הסולם[133]. ונחלקו ראשונים בצורתן: יש סוברים שהיו הידות מרובעות[134], ויש סוברים, שהיו הידות עגולות[135]. ראשי הידות, יש מן הראשונים שכתבו, שהיו משופים כדי להיכנס באדנים[136], ובדעתם יש שכתבו שהיו זויותיהם – לסוברים שהן מרובעות[137] - מעוגלות[138], ויש שכתבו, שהיו מחודדים באלכסון[139], ולדעתם זהו שאמרו בירושלמי: כמין קולמוסים היו עשויים[140]. ויש מן הראשונים שכתבו, שהיו ראשיהם ישרים[141].
מדותיהן
גובה הידות, היה אמה[142]. רוחבן – לסוברים שהן מרובעות[143] - נחלקו בו ראשונים ואחרונים בדעתם: יש סוברים, שהיה רבע אמה[144], ויש סוברים, שהיה מעט פחות משלוש שמיניות האמה[145]. עוביין, נחלקו בו ראשונים ואחרונים בדעתם: יש סוברים, שהיה חצי אמה[146], ויש סוברים שהיה רבע אמה[147], ויש סוברים, שאין לו שיעור[148].
מקומן ברוחב הקרש
שתי הידות היו מרוחקות מקצות רוחב הקרש כשיעור עובי שפת האדן כדי שיכסה הקרש את כל ראש האדן ולא ימצא רווח בין קרש לקרש[149], וזהו שנאמר: ויהיו תֹאֲמִם מלמטה[150]. ונחלקו ראשונים ואחרונים בדעתם - לסוברים שהידות מרובעות[151] - במקומן: יש שכתבו, שבין שתי הידות היה מרווח של חצי אמה[152], וכל יד מרוחקת רביע אמה מקצה רוחב הקרש[153], ויש שכתבו, שבין הידות ישנו מרווח של רביע אמה ומקצות רוחב הקרש היו מרוחקות שמינית אמה לכל צד[154], ויש שכתבו, שבין הידות ישנו מרווח של שלושת רבעי אמה ומקצות רוחב הקרש היו מרוחקות שיעור מועט[155]. ויש מן הראשונים שכתבו בדעת תנאים, שאין שיעור למרווחים שבין הידות ומצידיהן, אלא שמרחק שתי הידות מקצות רוחב הקרש שווה למרווח שבין הידות[156]. ויש מן האחרונים שכתבו, שהידות נמשכות עד קצה רוחב הקרש וביניהן מרווח של אמה[157], ולדעתם בכל אדן דחוקות שתי ידות של שני קרשים[158].
מקומן בעובי הקרש
מקום הידות בעובי הקרש, נחלקו בו ראשונים ואחרונים בדעתם: יש סוברים, שהידות היו מרוחקות משני קצות עובי הקרש[159], כשיעור שפת האדן[160], ומכוונות זו כנגד זו ולא היו משוכות זו כלפי פנים וזו כלפי חוץ[161], שנאמר: אשה אל אחתה[162]. מהם שכתבו, שמרוחקת היד רבע אמה משתי קצות הקרש[163], ומהם שכתבו, שמרוחקת שלוש שמיניות אמה מכל צד[164], ומהם שכתבו, שאין למרווח זה שיעור[165]. ויש סוברים, שנמשכות הידות על פני כל עובי הקרש מלבד ידות קרשי המקצועות שמרוחקות מן הקצה הפנימי[166].
הסינים
קרשי המשכן, היו בהם יתדות קצרים בעובי הקרש[167] - מלבד קרשי המקצועות[168] - משני צדיו[169], הקרויים "סינים", שיוצאים מקרש אחד ונכנסים בנקבים שבקרש הסמוך לו[170], כדי להדק את הקרשים זה לזה[171], שנאמר: משלבֹת אשה אל אחֹתה[172], שעושה להם שלבים כסולם המצרי[173]. היתדות והנקבים לא היו חלק מן הקרש, אלא שליבות תחובות בתוך הקרש[174], כדי שלא יתקלקל הנקב בשעת פירוק הקרשים[175].
מניינם
מנין הסינים המחברים בין קרש לקרש, נחלקו בו ראשונים ואחרונים בדעתם: יש סוברים, שהיו ארבעה[176], שני יתדות ושני נקבים בעובי כל קרש באופן שמול שני היתדות שבקרש האחד היו מצויים שני הנקבים שבקרש הסמוך לו[177]. ויש סוברים, שהיו שנים[178], מהם שכתבו, שהיו יתד ונקב בעובי כל קרש ולמולם נקב ויתד בקרש הסמוך לו[179], ומהם שכתבו, שבקרש האחד היו שני יתדות ולמולם בקרש הסמוך לו שני נקבים[180].
מקומם
מקום הסינים באורך הקרש, יש מן האחרונים שכתבו – לסוברים שהיו שני סינים בין קרש לקרש[181] - שהיו קבועים באמצע המרווח שבין הבריח התיכון לבריח העליון ולבריח התחתון[182].
בקרשי המקצועות
קרשי המקצועות, היו קבועים הסינים שבצדם החיצוני ברוחב הקרש למול עובי קרשי הצפון והדרום[183].
בקרשים הסמוכים לעמודי הפתח
הקרשים הסמוכים לעמודי פתח המשכן, נחלקו אחרונים אם היו בהם סינים בצד זה: יש סוברים, שלא היו בהם אלא בצד הסמוך לקרש שבצדם ולא בצד הסמוך לעמודי הפתח[184], ויש סוברים שהיו בהם סינים אף בצד הסמוך לעמודים[185].
החריצים בראש הקרש
בראש הקרשים היו שני חריצים שבהם נתנו את טבעות הזהב[186]. ויש מן הראשונים שסוברים, שלא היו חריצים אלא בקרשי המקצועות, שלדעתם לא היו טבעות בראשי הקרשים אלא בהם[187].
מקומם וצורתם
החריצים שבקרשי הדופן - לסוברים כן[188] - היו בשני צדי רוחב הקרש[189], במרחק אצבע מן הקצה[190], ונמשכים על פני כל עובי הקרש[191], מלבד קרשי פתח המשכן שלא היו חרוצים אלא בצד הסמוך לקרש שלצדם[192]. ונחלקו ראשונים ואחרונים באופן שבו היו חרוצים קרשי המקצועות בצד הסמוך לקירות הצפוני והדרומי: יש סוברים, שהיה בהם חריץ בעובי הקרש הנמשך לרוחב הקרש מקצה רוחבו הפונה חוץ למשכן כשיעור החריץ שבקרש הסמוך לו בצד צפון או דרום[193], ויש סוברים, שהיה בהם חריץ ברוחב הקרש לכל עוביו בריחוק אמה מקצה רוחבו החיצוני של הקרש[194]. ויש מן האחרונים שכתב, שהחריצים היו במרחק חצי אמה מקצות הקרש ולא נמשכו אלא עד חצי עובי הקרש ובחציו פנו ונמשכו אל קצות רוחב הקרש באופן שיצרו בפינות הקרש כעין שתי ידות שבהן היו משתמשים בני לוי כדי לשאת הקרשים[195], ולדעתו אף קרשי המקצועות היו חרוצים באותו אופן[196].
מידותיהם
עובי החריצים כעובי הטבעת הנתונה בהם[197], ויש מן האחרונים שכתב שהוא אצבע[198]. ונחלקו ראשונים בעומקם: יש סוברים שמגיע החריץ עד לטבעות הבריחים, המרוחקות שתי אמות וחצי מראש הקרש – לסוברים כן[199] - ולדעתם זהו שנאמר: אל הטבעת האחת[200]. ויש סוברים שהחריץ קטן משיעור זה[201], ומהם שכתבו, שעומקו אמה[202].
ציפוי הקרשים
הקרשים היו מצופים זהב, שנאמר: ואת הקרשים תצפה זהב[203]. ציפוי הזהב, היה לרוחב הקרשים לצד פנים המשכן ולצד חוץ[204], ואף חלק הרוחב של קרשי המקצועות המכוסה בעובי הקירות הדרומי והצפוני[205]. ונחלקו אחרונים אם היו הקרשים מצופים זהב לעוביים: יש שכתבו, שהיו מצופים אף בעוביים[206], ולדעתם זהו שאמרו בברייתא: ומקום עוביין של קרשים מצופה זהב[207], ויש שכתבו, שלא היו מצופים אלא בקצות עוביים הסמוכים לרוחב הקרש שם שולטת עין הרואה[208], ויש שכתבו, שעוביים לא היה מצופה זהב כלל כדי שלא להוסיף על אורך המשכן, שלדעתם היה הציפוי עבה[209]. תחתית הקרשים, יש מן האחרונים שכתבו שהיתה מצופה זהב[210]. על הסוברים שהיה צידם העליון של האדנים מצופה זהב לצורך ציפוי הקרשים, עי' להלן: האדנים[211].
עובי הציפוי וחיבורו
ציפוי הזהב של הקרשים היה לו עובי וממשות[212], והיה דק מאד[213], ויש שכתבו בדעת ראשונים, שהיה עבה כדינר זהב[214]. וכתבו ראשונים, שהיה הציפוי מחובר לקרשים על ידי מסמרי זהב[215], ולדעתם זהו שדרשו: עצי שטים עמדים, שמעמידים את ציפוים[216]. ויש מן הראשונים שכתבו, שציפוי הזהב לא היה אלא למראה העין כעין צבע[217].
אופן עמידתם
הקרשים היו עומדים מכוונים עוביו של זה בצד עוביו של זה – נוגעים זה בזה[218] - ולא היה אחד נכנס ואחד יוצא, שנאמר: ויחדו יהיו[219]. ואף קרשי המקצועות שבקצות קיר המשכן המערבי מכוונים עם הצד החיצון של הקרשים שבצפון ובדרום באופן שאינם בולטים לחוץ[220].
סדרם
קרשי המשכן, אין מחליפים את מקומם[221], שנאמר: והקמת את המשכן כמשׁפטו[222], שקרש שזכה להינתן בצפון ינתן בצפון, בדרום ינתן בדרום[223], שתיבת "כמשפטו" משמעה כסדרו הראשון שהיה בעת הקמת המשכן כן תעשה כל הימים[224]. ובטעמו, יש מן האחרונים שפירשו שאין להוריד הקרשים מקדושתם[225], שצד דרום יש בו קדושה מפני ששם המנורה*[226], וכן צד צפון יש בו קדושה שנשחטים בו קדש-קדשים*[227], וכן כל שקרוב לקיר המערבי של המשכן קדוש יותר[228]. ויש שכתבו, שאף על פי שאין יתרון קדושה לאחד מן הצדדים אין לשנות סדר הקרשים[229], מהם שכתבו, שלפי שלכל צד יש מעלה מיוחדת שבצפון השולחן*[230] ובדרום המנורה*[231] אין לשנות שום קרש ממעלתו שזכה לה[232]. ויש שכתבו, שהקפידה תורה על סדר הקרשים שלא לשנותו[233].
סימונם
קרשי המשכן, היו רושמים עליהם לידע איזה הוא בן זוגו[234] - הקרש הסמוך לו בשורה[235] - כדי שלאחר שיפרקו את המשכן לא יחליפו את סדר הקרשים כשיחזרו ויקימוהו[236].
הסימן
סימון הקרשים, נעשה על ידי אותיות[237]. ונחלקו ראשונים ואחרונים באופן כתיבתן: א) יש סוברים, שעל הקרש הראשון היו כותבים "א" ועל השני "ב" וכן הלאה[238], ומהם שסוברים, שלכל קיר מקירות המשכן היה מנין בפני עצמו[239], ולדעתם יש שכתבו, שהיה סימן נוסף על כל קרש לידע לאיזו רוח הוא[240]. ב) ויש סוברים, שעל הקרש הראשון היו כותבים אות אחת ועל השני שתי אותיות[241]. ג) ויש סוברים, שעל כל אחד משני הקרשים הראשונים כותבים אות "א", ועל כל אחד משני הקרשים הסמוכים להם כותבים אות "ב" וכן הלאה, וכדי שלא יתחלפו שני הקרשים שבכל זוג היו כותבים בקרש הראשון למעלה ובקרש השני למטה[242]. ד) ויש סוברים, שהיו כותבים אות "א" בסוף הקרש הראשון וכן בסמוך לה בתחילת הקרש השני, ושוב כותבים אות "ב" בסוף הקרש השני וכן בסמוך לה בתחילת הקרש השלישי[243]. ה) ויש סוברים, שבעשרת הקרשים הראשונים היו כותבים אות אחת על פני שני קרשים חצי אות בקרש זה וחצי אות בקרש זה, ומן הקרש האחד עשר ואילך היו כותבים אות בקרש זה ואות בקרש זה[244]. ובדעת ר' יוסי[245], שסובר שהרושם בשבת חייב[246], יש מן הראשונים ומן האחרונים שכתבו, שרשמו על הקרשים סימן שאינו אות[247], כגון שריטה[248], מהם שכתבו, שבקרש הראשון שרטו שריטה אחת ובשני שתים וכן הלאה[249], ומהם שכתבו, שרשמו על הקרשים סימן אלכסוני מקצתו על זה ומקצתו על זה[250], ולדעתם זהו שאמר ר' אחא בירושלמי: לוכסן היה כתוב עליהן[251].
מקומו
הסימן, יש מן האחרונים שכתבו שנרשם בעובי הקרש, כדי שלא יהיו הסימנים נראים מבחוץ בעת הקמת המשכן[252]. ויש סוברים, שנרשם ברוחב הקרש[253].
האדנים
תחת כל קרש מקרשי המשכן היו שני אדנים שלתוכם נכנסו ידות הקרש שנאמר: שני אדנים תחת הקרש האחד לשתי ידתיו[254]. ויש מן האחרונים שמצדד שהיו שני האדנים מחוברים כגוף אחד[255].
החומר ממנו נעשו
האדנים היו עשויים כסף, שנאמר: וארבעים אדני כסף[256], ולשם כך שימשו מטבעות מחצית השקל אותן תרמו בני ישראל[257], שנאמר: וכסף פקודי העדה מאת ככר וכו' בקע לגלגלת מחצית השקל וכו' ויהי מאת ככר הכסף לצקת את אדני הקדש ואת אדני הפרכת[258]. משקל הכסף ממנו נעשה כל אדן היה ככר*, שנאמר: מאת אדנים למאת הככר ככר לאדן[259].
ציפוי הזהב
צידם העליון של האדנים, יש מן הראשונים ומן האחרונים שכתבו, שהיה מצופה זהב כדי שיהיו הקרשים המונחים עליו מצופים זהב בתחתיתם[260], ולדעתם זהו שאמרו בברייתא: ומקום עוביין של קרשים מצופה זהב[261].
מדותיהם
גובהם של האדנים היה אמה[262]. רוחבם שלושת רבעי אמה כרוחב חצי הקרש[263], ואורכם אמה כעובי הקרש[264]. ויש שכתבו בדעת ראשונים, שהיה אורכם יתר על אמה והיו בולטים מן הקרשים כלפי פנים וכלפי חוץ[265], שלדעתם ידות הקרשים נמשכות על פני כל עובי הקרש[266].
חללם
חלל האדנים היה עשוי כמידת היד הנכנסת בו[267]. ונחלקו ראשונים ואחרונים בדעתם בצורת החלל: יש סוברים, שחלל האדנים היה ישר ושווה לכל ארכו[268]. ויש סוברים, שהחלל עשוי בשיפוע, רחב למעלה והולך ומיצר עד שקצהו הסמוך לקרקע אינו אלא כלשהו[269]. חלל האדנים, כתבו ראשונים ואחרונים שהיה מפולש מצד לצד, כך שידות הקרשים שהיו נתונים בו נגעו בקרקע[270].
סימונם
האדנים, יש מן האחרונים שכתבו, שמסמנים אותם כדי שלא יתחלף סדרם בשעת הקמת המשכן[271].
טבעות הקרשים
הקרשים היו מחוברים זה לזה על ידי טבעות זהב[272] – מרובעות[273] - הנתונות בחריצים שבראש הקרש[274], יש מן הראשונים שכתבו, שזהו שנאמר: ויחדו יהיו תמים על ראשו אל הטבעת האחת[275], ויש שכתבו, שאין הכלי שמחברם בו ולא החומר ממנו עשוי מעכבים, אלא שמשה עשה להם מדעתו טבעות זהב, שלדעתם מדבר הכתוב בטבעות הבריחים[276]. ויש מן הראשונים ומן האחרונים שכתבו, שאין מחוברים בטבעת אלא קרשי המקצועות בלבד כדי לחבר את קירות המשכן זה לזה[277].
חיבורן לקרשים
טבעות אלו, יש מן הראשונים שנסתפקו אם היו מטלטלות או מחוברות לקרש בצידן האחד[278], ויש שכתבו שלא היה דבר זה מעכב[279].
חלל הטבעת
חלל הטבעות של הקרשים שבקירות המשכן[280] - לסוברים שעובי הקרשים שווה לכל אורכם[281] - אורכו לאורך הקיר שתי אצבעות, ורוחבו לעובי הקיר אמה[282], ויש מן האחרונים שכתב, שאורכו אמה ורוחבו חצי אמה, ולדעתו נכנסת הטבעת באמצע עובי הקרש ואינה נראית בפנים המשכן אלא מבחוץ[283]. חלל הטבעת שבקרשי המקצועות שבזויות המשכן, יש מן הראשונים שסוברים שהוא כשאר טבעות הקרשים[284], ויש סוברים שחללה גדול יותר, אורכו לאורך הדופן הצפוני או הדרומי אמה ואצבע, ורוחבו לעובי הדופן אמה[285], ויש מן האחרונים שכתב, שחללה קטן יותר, אורכו חצי אמה ורוחבו חצי אמה, ולדעתם אין הטבעת שבמקצוע מחברת בין שני קרשים אלא מקיפה את היד שנוצרה לדעתם בזוית הקרש[286].
עוביין
עובי הטבעת, יש מן האחרונים שכתב, שהיה אצבע[287].
גובהן
גובה הטבעת, נחלקו בו אחרונים בדעת ראשונים: בדעת הסוברים שהחריץ עומקו שתי אמות וחצי[288], יש שכתבו שכן הוא שיעור גובה הטבעת[289], ויש שכתבו שהטבעת קטנה יותר, שלדעתם לא מילאה את החריץ[290]. ובדעת הסוברים שהחריץ פחות משיעור זה[291], היתה הטבעת כשיעור החריץ[292], ומהם סוברים שהוא אמה[293].
סדרם
טבעות הקרשים, יש מן האחרונים שכתב, שאין סדרם הראשון בעת הקמת המשכן מעכב – בשונה מן הקרשים[294] - ואפשר להחליף את מקומן[295], ולדעתם זה שאמר הכתוב: לשני המקצעת יהיו[296], היינו שאפשר לתתן בשני המקצועות[297].
בריחים וטבעותיהם
קרשי המשכן, היו מחוברים זה לזה על ידי מוטות[298] עשויים עצי שיטים הקרויים "בריחים", שנאמר: ועשית בריחִם עצי שטים לקרשי צלע המשכן האחד[299]. הבריחים היו נתונים - בטבעות[300] - לרוחב קרשי המשכן[301], מבחוץ[302], ונועדו לחבר את הקרשים זה לזה כדי שלא ינועו וייפרדו זה מזה[303].
צורתם
הבריחים היו עגולים[304], ויש מן האחרונים שכתב, שהיו מרובעים רוחבם אמה ועוביים טפח[305].
מניינם מקומם ואורכם
מנין הבריחים שבכל כותל ומקומם, נחלקו בו תנאים וראשונים ואחרונים בדעתם: א) יש סוברים, שארבעה בריחים חיצוניים היו בכל אחד מכתלי המשכן[306], שלדעתם מה שנאמר: ועשית בריחם עצי שטים חמשה לקרשי צלע המשכן האחד וחמשה בריחם לקרשי צלע המשכן השנית וחמשה בריחם לקרשי צלע המשכן לירכתים ימה[307], היינו בצירוף בריח התיכון[308]. שני בריחים נתונים זה סמוך לזה מלמעלה ושני בריחים נתונים זה סמוך לזה מלמטה[309], בצד הצפוני ובצד הדרומי היה אורך כל בריח חמש עשרה אמות – כשיעור חצי הכותל[310] - כך שאורכם של שני הבריחים יחד היה שלושים אמות כנגד עשרים הקרשים שבאותו כותל[311], ובצד המערבי היה אורך כל בריח היה שש אמות - כשיעור חצי הכותל[312] - כך שאורכם של שני הבריחים יחד היה שתים עשרה אמות כנגד שמונת הקרשים שבאותו כותל[313], ויש מן הראשונים שכתבו, שבצד מערב היה אורך כל בריח חמש אמות[314]. שני הבריחים העליונים נמוכים שתים וחצי אמות מראש הקרש ושני הבריחים התחתונים גבוהים שתים וחצי אמות מתחתיתו[315], ויש מן האחרונים שכתב, שהבריחים העליונים היו נמוכים שתי אמות מראש הקרש והבריחים התחתונים היו גבוהים שתי אמות מתחתיתו[316]. ב) ויש סוברים, שארבעת הבריחים היו נתונים זה תחת זה[317], ואורך כל בריח היה כשיעור הכותל כולו[318]. ג) ויש סוברים, שחמישה בריחים חיצוניים היו בכל כותל[319], שלדעתם אין בריח התיכון בכלל חמשת הבריחים שבכתוב[320]. הבריחים היו נתונים זה תחת זה[321], ואורך כל בריח כשיעור הכותל כולו[322].
טבעות הבריחים
הבריחים היו נתונים בטבעות זהב שהיו קבועות בקרשי המשכן ובולטות כלפי חוץ[323], שנאמר: ואת טבעתיהם תעשה זהב בתים לבריחם[324]. ונחלקו ראשונים ואחרונים בצורתן: יש סוברים, שהיו עגולות[325], ויש סוברים שהיו כמין ווים חצי עגולים פתוחים כלפי מעלה[326]. ויש מן האחרונים שכתב, שהיו מרובעות, שלדעתו הבריחים מרובעים[327]. הטבעות שבכל הקרשים היו מכוונות זו כנגד זו[328].
מידותיהן
מידות הטבעות, יש מן האחרונים שכתב – לסוברים שהיו מרובעות[329] - שאורכן לאורך הכותל אמה ושתי אצבעות, ורוחבן הבולט מן הכותל טפח ושתי אצבעות, שלדעתו עובי הטבעת היה אצבע[330].
מניינן ומקומן
טבעות הבריחים, נחלקו תנאים וראשונים ואחרונים בדעתם במניינן ומקומן: א) יש שכתבו, שהיו שתי טבעות בכל קרש - באמצע רוחבו[331] - אחת מלמעלה ואחת מלמטה[332], הטבעת העליונה נמוכה שתים וחצי אמות מראש הקרש והטבעת התחתונה גבוהה שתים וחצי אמות מתחתיתו[333], שלדעתם היו נתונים שני הבריחים העליונים זה סמוך לזה ושני הבריחים התחתונים זה סמוך לזה[334]. ב) ויש שכתבו, שהיו ארבע טבעות בכל קרש נתונות זו תחת זו, שלדעתם היו ארבעה בריחים נתונים לרוחב הקרשים זה תחת זה[335]. ג) ויש שכתבו, שהיו חמש טבעות בכל קרש זו תחת זו, שלדעתם היו חמישה בריחים נתונים לרוחב הקרשים זה תחת זה[336]. ד) ויש שכתבו שהיו ארבע טבעות בכל קרש שתים סמוכות זו לזו למעלה ושתים סמוכות זו לזו למטה, שלדעתם היו נתונים שני הבריחים העליונים ושני הבריחים התחתונים זה סמוך לזה[337]. ונחלקו אחרונים במקומן ברוחב הקרש: יש שכתבו, שהיו מרוחקות שלוש שמיניות אמה משני קצות רוחב הקרש וביניהן רווח של שלושת רבעי אמה[338], ויש שכתבו, שהיה בין הטבעות רווח של חצי אמה[339], ומהם שכתבו, שהיו מרוחקות רבע אמה משני קצות רוחב הקרש, שלדעתם עובי הטבעות הוא רבע אמה[340].
הפיפיות
הבריחים היו מכוסים ב"פיפיות" של זהב[341], שהם כעין חצאי קנים חלולים[342], ומידת עיגולם – לסוברים כן[343] - שווה למידת עיגול הטבעת[344], שנאמר: וצפית את הבריחם זהב[345]. אורך כל פיפיה היה אמה וחצי[346], והיתה נתונה על פני שני קרשים חציה מן הטבעת שבקרש האחד ועד לקצה רוחב הקרש וחציה מקצה רוחב הקרש ועד לטבעת שבקרש השני[347]. ויש מן האחרונים שכתב, שהיו הבריחים מצופים זהב בפני עצמם[348].
בריח התיכון
קרשי המשכן, היה קבוע בהם - מלבד הבריחים החיצוניים[349] - "בריח התיכון"[350], שהיה עובר בנקב שבעובי הקרשים לרוחבם[351], באמצע אורכו של הקרש[352], ובאמצע עוביו[353], שנאמר: והבריח התיכן בתוך הקרשים[354], שלשון "בתוך" משמעו בעובי הקרשים[355]. ויש מן הראשונים מצדדים, שהבריח התיכון היה נתון בטבעות מחוץ לקרשים, שלדעתם מה שנאמר: בתוך הקרשים[356], פירושו באמצע אורך הקרשים[357]. בריח התיכון, יש מן הראשונים שכתבו, נועד לחבר את שלוש דפנות המשכן זו לזו[358].
צורתו
בריח התיכון היה עגול[359], ויש מן האחרונים שכתב, שהיה מרובע רוחבו שתי אמות ועוביו שני טפחים[360].
אורכו
אורכו של בריח התיכון, נחלקו בו תנאים וראשונים ואחרונים בדעתם: א) יש סוברים, שהבריח עבר דרך שלושת כתלי המשכן – אחר שעמדו באדנים[361] - בדרך נס שהיה הבריח נכפף מאליו[362], שלדעתם מה שנאמר: מברח מן הקצה אל הקצה[363], היינו מקצהו האחד של המשכן ועד לקצהו השני[364]. ולדעה זו היה אורך הבריח התיכון שבעים אמה[365], ששתי אמות מהיקף המשכן היו נבלעות בירכתיים[366], ויש שכתבו, שהיה מתארך בכפיפתו עד שבעים ושתים אמה[367]. ב) ויש סוברים, שלכל אחד משלושת כתלי המשכן היה בריח תיכון נפרד[368], שלדעתם מה שנאמר: מברח מן הקצה אל הקצה, היינו מקצהו האחד של הכותל ועד לקצהו השני[369]. לדעה זו, אורך הבריח התיכון של הקיר המערבי היה שתים עשרה אמות[370]. ונחלקו תנאים באורך הבריחים התיכונים שבדרום ושבצפון: יש סוברים, שאורכם היה שלושים אמות[371], ויש סוברים, שאורכם היה שלושים ושתים אמות[372], שהיו בריחים אלו נכנסים גם בקרשי המקצועות שבקיר המערבי ובעמודי המסך שבמזרח[373], ולדעה זו, יש מן הראשונים והאחרונים שכתבו, שהבריח התיכון המערבי היה מעט למעלה או למטה מהבריחים התיכונים שבצפון ובדרום באופן שלא פגעו זה בזה[374], ויש שכתבו, שהיו נקבים בתוך הבריח התיכון המערבי, משני צדדיו, ובו עברו הבריחים הללו, שהיו דקים בסופם[375]. ויש מן האחרונים שכתב, שאורך הבריחים תלוי במחלוקת תנאים, שלדעת ר' יהודה שסובר שעובי הקרשים הולך וכלה עד אצבע[376], היה אורך הבריחים התיכונים שבצפון ובדרום שלושים אמה ואורך הבריח המערבי שתים עשרה אמות, ולדעת ר' נחמיה שסובר שהיה עובי הקרשים אמה לכל אורכם[377], היה אורך הבריחים שבצפון ובדרום שלושים ואחת אמות שהיו נכנסים בקרשי המקצועות, ואורך הבריח המערבי תשע אמות כדי שלא יפגעו הבריחים זה בזה[378].
ציפויו
בריח התיכון, היה מצופה בשפופרות זהב שאורך כל אחת מהן אמה וחצי – כאורך הקרש[379] - שנתונות בתוך נקבי הקרשים[380], ויש מן האחרונים שכתבו שהיה מצופה בשתי פיפיות[381], שהם שני חצאי קנים של זהב[382]. ויש מן האחרונים שכתב, שהיה בריח התיכון מצופה זהב בפני עצמו מלבד השפופרות שבתוך הקרשים[383].
יריעות המשכן
המשכן היה מכוסה בעשר יריעות בד, שנאמר: ואת המשכן תעשה עשר יריעת[384], ואותן עשר היריעות היו חלוקות לשתי יריעות גדולות שבהן חמש יריעות מחוברות זו לזו[385], הקרויות "חוברת" או "מחברת"[386], שנאמר: חמש היריעת תהיין חברת אשה אל אחתה וחמש יריעת חברת אשה אל אחתה[387]. יריעות אלו הן הקרויות "משכן"[388], משום שהארון והלוחות וכלי הקודש שהשכינה שורה בהן מונחים תחתיהן[389]. ומן הראשונים שכתבו, שנועדו היריעות להראות צורת הכרובים שעליהן[390] סביב כלי המשכן[391].
החוטים
יריעות המשכן נעשו מחוטי תכלת וארגמן ותולעת שני - שהם חוטי צמר צבועים בצבעים אלו[392] - ושש - שהוא חוט פשתן[393] לבן[394] - שנאמר: ואת המשכן תעשה עשר יריעת שש משזר ותכלת וארגמן ותלעת שני[395]. החוטים היו שזורים לחוט אחד[396], ויש מן האחרונים שכתבו, שלא היו כל החוטים שזורים לחוט אחד, אלא חוטי השש שימשו לחלק ה"שתי" שביריעה ושאר החוטים לחלק ה"ערב" שבאופן זה ניתן לצייר צורת כרובים באריגה, לסוברים כן[397].
חוטי התכלת
חוטי התכלת, יש מן האחרונים שכתבו, שהיו עבים יותר משאר החוטים[398].
מנין החוטים שבכל מין
מנין החוטים שבכל מין ומין, נחלקו בו תנאים: יש סוברים, שכל מין היה עשוי מששה חוטים[399], ונמצא שהחוט שבו נארגו היריעות שזור מעשרים וארבעה חוטים[400]. ויש סוברים, שכל מין ומין היה עשוי משמונה חוטים ונמצא שחוט האריגה שזור משלושים ושנים חוטים[401]. ויש סוברים שכל מין ומין היה עשוי משנים עשר חוטים[402], ונמצא שחוט האריגה היה עשוי מארבעים ושמונה חוטים. ויש סוברים שכל מין ומין היה עשוי מארבעה חוטים[403], ונמצא שחוט האריגה היה עשוי מששה עשר חוטים[404], ויש סוברים שעל ארבעת החוטים שבכל מין הוסיפו חוט זהב ונמצא שחוט האריגה היה עשוי מעשרים חוטים[405], שלדעתם הכתוב: וירקעו את פחי הזהב וכו' לעשות בתוך התכלת ובתוך הארגמן ובתוך תולעת השני ובתוך השש[406], אמור גם ביריעות[407]. על אופן עשיית חוט הזהב, ע"ע אפוד[408] וע' חושן[409].
שזירתם
חוטי כל מין ומין היו שזורים יחד[410]. ויש מן הראשונים שכתבו, שאף כל חוט וחוט מחוטי אותו מין היה שזור בפני עצמו[411].
סדר אריגתן
סדר אריגת היריעות, יש מן האחרונים שכתבו, שתחילה ארגו יריעה אחת ולאחר מכן ארגו את שאר היריעות לפי מידת הראשונה[412], ולדעתם זהו שאמר הכתוב: ארך היריעה האחת[413], שתחילה לא ארגו אלא אחת[414].
הכרובים
יריעות המשכן, היו מצוירים בהן "כרובים", שנאמר: כרבים מעשה חשב תעשה אתם[415]. ונחלקו ראשונים ואחרונים בדעתם במהותם: יש סוברים, שכל צורה של בריה - שיש בה פנים[416] – היא בכלל כרובים[417]. ויש סוברים – לסוברים שמצוירות צורות שונות משני צדי היריעה[418] - צורת אריה מצדה האחד של היריעה וצורת נשר מצדה השני[419]. ויש שנראה מדבריהם, שהם כעין הכרובים שעל הכפורת* שבקודש הקדשים[420]. על צורת הכרובים, ע"ע כפורת: הכרובים[421].
מניינם
מנין צורות הכרובים, יש מן הראשונים שכתבו – לסוברים שהיריעה מצוירת משני צדיה[422] – שבכל צד מצוירת צורה אחת[423]. ויש מן האחרונים שכתבו – לסוברים שהיריעה מצוירת מצדה האחד וחלקה מצדה השני[424] – שמציירים יותר מצורה אחת על היריעה, ולדעתם זהו שנאמר: כרובים[425], לשון רבים[426].
מעשה הכרובים
הכרובים שביריעות היו עשויים "מעשה חושב", שנאמר: כרבים מעשה חשב תעשה אתם[427]. ונחלקו תנאים וראשונים בדעתם במהותו: א) ר' אלעזר סובר, שמעשה חושב היינו מעשה רוקם[428], שבתחילה מתקן הצורה על הבגד על ידי צבע ואחר כך רוקמה במחט[429], וכן בדעת תנא בירושלמי, שסובר שדבר הנעשה מעשה חושב נראית אותה צורה נראית משני צדי האריג, לגורסים כן[430], יש מן הראשונים שכתבו שרוקמה במחט[431]. וכן בדעת תנא בירושלמי, שסובר שדבר הנעשה מעשה חושב מצוירות שתי צורות שונות זו מזו משני צדי האריג[432], יש שכתבו שרוקמה במחט, לפי שבאריגה אי אפשר לעשות כן לדעתם[433]. ב) ר' נחמיה סובר, שמעשה חושב הוא מעשה אורג[434], שהצורה נעשית באריגת היריעה[435]. וכן בדעת תנא בירושלמי שסובר שדבר הנעשה מעשה חושב מצויר צורות שונות משני צדי האריג[436], יש שכתבו שהוא מעשה אורג[437]. וכן בדעת תנא בירושלמי שסובר שדבר הנעשה מעשה חושב אינו מצויר אלא מצדו האחד של האריג, לגורסים כן[438], יש שכתבו שהוא מעשה אורג[439].
משני צדי האריג
דבר הנעשה מעשה חושב, כגון הכרובים שביריעות, נחלקו תנאים וראשונים בדעתם, אם מצויר משני צדי האריג: א) בירושלמי יש סוברים שמצוירות שתי צורות שונות זו מזו על שני צדי האריג כגון ארי מכאן ונשר מכאן[440]. וכן בדעת ר' נחמיה שסובר שמעשה חושב הוא שני פרצופות[441], יש שכתבו שמצוירות שתי צורות שונות זו מזו על שני צדי האריג[442]. ב) ויש סוברים, שאותה צורה מצוירת משני צדי האריג כגון ארי מכאן וארי מכאן[443], ומהם שכתבו שכן הוא דעת תנאים לגרסתם בירושלמי[444]. וכן בדעת ר' נחמיה שסובר שמעשה חושב הוא שני פרצופות[445], יש שכתבו, שאותה צורה מצוירת משני צדי האריג[446]. ג) ויש שכתבו בדעת תנאים לגרסתם בירושלמי, שאין מצויר אלא מצדו האחד של האריג[447], מפני הקושי לארוג – לסוברים שנעשה מעשה אורג[448] - משני צדיו[449].
בשתי יריעות
הכרובים, יש מן האחרונים שכתבו, שאפשר שהתחילה צורתם ביריעה אחת ונסתיימה ביריעה אחרת[450], ולדעתם זה שנאמר: כרבים מעשה חשב[451], שהקדים הכתוב הכרובים למחשבה לפי שאינו צריך לחשוב מתחילה שתיגמר הצורה באותה היריעה[452].
מידותיהן
כל יריעה מיריעות המשכן, היה אורכה עשרים ושמונה אמות ורוחבה ארבע אמות, שנאמר: ארך היריעה האחת שמנה ועשרים באמה ורחב ארבע באמה[453]. ויש מן האחרונים שכתבו, שהיה עוביה טפח[454]. מידת עשר היריעות יחד - לאחר שחוברו זו לזו - היתה ארבעים אמות על עשרים ושמונה אמות[455]. האמה שבה מודדים את היריעות, יש מן האחרונים שכתבו, שהיא אמה בת ששה טפחים[456], ויש שכתבו, שגדולה יותר מאמה בת חמישה טפחים ולא נתפרש בכמה[457].
חיבור היריעות במחברת
חמש היריעות שבחוברת היו מחוברות בתפירות מחט[458], על פני כל אורכן[459], ומכוונות זו כנגד זו באופן שאינן בולטות זו מזו[460]. ומן האחרונים שכתבו - לסוברים שציור הכרובים יכול להימשך מיריעה ליריעה - שהיו מכוונות זו לזו באופן שייגמר ציור הכרובים כראוי[461], ולדעתם זהו שאמר הכתוב: אשה אל אחתה[462].
הלולאות
שתי המחברות היו מחוברות זו לזו על ידי חמשים לולאות – כעין עניבה[463] - של חוטי תכלת העשויות לאורך שפת היריעה הקיצונית שבכל מחברת – הסמוכה למחברת השניה בעת פריסת היריעות על המשכן[464] - באופן שיקבילו לולאות שתי היריעות זו לזו, שנאמר: ועשית ללאת תכלת על שפת היריעה האחת מקצה בחברת וכן תעשה בשפת היריעה הקיצונה במחברת השנית. חמשים ללאת תעשה ביריעה האחת וחמשים ללאת תעשה בקצה היריעה אשר במחברת השנית מקבילת הללאת אשה אל אחתה[465]. ויש מן הראשונים שכתבו, שהיו עונבים את הלולאות המקבילות זו בזו[466].
עוביין
עובי חמשים הלולאות יחד, יש מן הראשונים שכתבו, שהוא שלוש אמות וחצי[467].
המרחק שבין הלולאות
המרחק שבין הלולאות לאורך המחברת, נחלקו בו ראשונים ואחרונים: יש שכתבו, שהוא חצי אמה[468], ויש שכתבו, שהוא חצי אמה וחצי שביעית האמה[469].
מקום חיבורן ביריעה
מקום חיבור הלולאות ביריעה, יש מן האחרונים שכתבו, שבאחת המחברות היו מחוברות מעליה מרוחקות מעט משפתה, ואילו בחברתה היו מחוברות מן הצד[470], כדי שיראו הקרסים מלמטה ולא יתכסו ביריעות[471], ולדעתם זהו שאמר הכתוב במחברת האחת: על שפת היריעה[472], ובמחברת השניה: בשפת היריעה[473].
הקרסים
שתי המחברות היו מחוברות זו לזו על ידי חמשים קרסי זהב[474], שראשן האחד נכנס בלולאות שבמחברת זו וראשן השני נכנס בלולאות שבמחברת זו[475], שנאמר: ועשית חמשים קרסי זהב וחברת את היריעת אשה אל אחתה בקרסים והיה המשכן אחד[476]. הקרסים בלולאות היו נראים ככוכבים ברקיע[477], שהקרסים היו של זהב כעין מראה כוכבים והלולאות של תכלת כמראה רקיע[478].
צורתם
צורת הקרסים, נחלקו בה ראשונים: יש סוברים שהיו שני ראשיהם כפופים לתפוס בלולאות[479], ומן האחרונים שכתבו ששני הראשים היו כפופים לצדדים שונים כעין S[480]. ולדעה זו יש שכתבו, שהיו כופפים את ראשי הקרסים לצד השני כדי שלא ישמטו כלל מן היריעות[481]. ויש סוברים, שהיו שני ראשיהם כעין כפתורים שהוכנסו בלולאות[482].
אורכם
אורך הקרסים, יש מן הראשונים שכתבו, שהוא כחצי אצבע[483].
חיבורם בלולאות
הקרסים, יש מן האחרונים מצדדים, שלא הפרידו אותם מן הלולאות אף בשעת המסעות[484], ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם, שהפרידו בין המחברות בשעת המסעות[485].
פריסתן לרוחב המשכן
באופן פריסת היריעות לרוחב המשכן נחלקו תנאים: א) לדעת ר' יהודה, שסובר שעובי הקרשים היה אמה מלמטה ומשפע למעלה עד לעובי אצבע[486], היו היריעות מכסות עשר אמות לרוחב גג המשכן כשיעור חללו[487] ונותרו תשע אמות – פחות אצבע של עובי הקרש[488] ושיעור האורך הנוסף בשיפוע הקרש[489] – מכל צד המכסות את גובה קירות המשכן הצפוני והדרומי מלבד אמת האדנים שבתחתית הקרשים[490] שנותרה מגולה[491]. ב) לדעת ר' נחמיה, שסובר שעובי קרשי המשכן היה אמה לכל גובהם[492], היו היריעות מכסות שתים עשרה אמות לרוחב גג המשכן כשיעור חללו ושיעור עובי הקרשים, ונותרו שמונה אמות מכל צד המכסות את גובה קירות המשכן הצפוני והדרומי מלבד שתי האמות התחתונות שהן אמת האדנים ואמה מגובה הקרשים שנותרו מגולות[493].
פריסתן לאורך המשכן
פריסת היריעות לאורך המשכן, נחלקו בה תנאים ואמוראים: א) יש סוברים, שלא כיסו היריעות את עמודי הפתח[494], לדעת ר' נחמיה שסובר שעובי הקרשים היה אמה לכל גובהם[495], היו היריעות מכסות שלושים ואחת אמות בגג המשכן ונותרו תשע אמות שכיסו את קיר המשכן המערבי מלבד אמת האדנים שבתחתיתו[496], ולדעת ר' יהודה שסובר שעובי הקרשים הולך וכלה עד אצבע[497], היו היריעות מכסות שלושים אמה בגג המשכן ונותרו עשר אמות – פחות אצבע של עובי הקרש ושיעור אורך השיפוע[498] – שכיסו את הקיר המערבי[499]. ב) ויש סוברים שכיסו היריעות אף את עמודי הפתח[500], לדעת ר' נחמיה שסובר שעובי ראשי הקרשים אמה[501], היו היריעות מכסות שלושים ושתים אמות בגג המשכן ונותרו שמונה אמות שכיסו את קיר המשכן המערבי, ולדעת ר' יהודה, שסובר שעובי ראשי הקרשים אצבע[502], היו היריעות מכסות שלושים ואחת אמות בגג המשכן ונותרו תשע אמות – פחות אצבע של עובי הקרש ושיעור אורך השיפוע[503] – שכיסו את קיר המשכן המערבי[504]. וכן בדעת ר' יוסי, שסובר שאורך המשכן שלושים ואחת אמות[505], יש מן האחרונים שכתבו, שכיסו יריעות המשכן אף את עמודי הפתח ולכן נמנה אף מקום בין העמודים כחלק מחלל המשכן[506]. על מקום הפרוכת ועמודיה עמודי הפרוכת לדעות אלו, ע"ע פרוכת.
מותר היריעות במערב
היריעה שכיסתה את קיר המשכן המערבי – שרוחבה עשרים ושמונה אמות[507] - היתה עודפת על רוחב הקיר לשני צדיו[508], ונחלקו ראשונים ואחרונים: יש סוברים, שהיו מקפלים את מותר היריעה לאחורי המשכן לצד המערב ומחברים בתפירה[509]. ויש סוברים, שהיו מקפלים את המותר ומניחים אותו ברווח שבזוית המשכן, לסוברים כן[510]. ויש סוברים, שהיו מותחים את מותר היריעות במיתרים אל יתדות המשכן שבמערב המשכן[511].
יריעות עיזים
יריעות המשכן, היו פרוסות מעליהן אחת עשרה "יריעות עיזים"[512], שנאמר: ועשית יריעת עזים לאהל על המשכן עשתי עשרה יריעת תעשה אתם[513], שיריעות המשכן קרויות "משכן"[514], ופעמים שנקראו בכתוב: אהל מועד[515]. יריעות אלו, כתבו ראשונים, שנועדו להיות כגג על יריעות המשכן[516], לשמור עליהן[517] מפני הגשם[518], ולדעתם זה הטעם שנקראו: אהל[519], ומן האחרונים שכתבו שזהו שאמרו במדרש: מכאן אתה למד דרך ארץ שיהא אדם חס על היפה[520], שחסים על יריעות המשכן היפות ומכסים אותן ביריעות העזים[521]. ומהם שכתבו, שנועדו אף לעבות את תקרת המשכן[522].
הגבהתן מהיריעות
יריעות העיזים, יש מן האחרונים שכתבו, שלא היו פרוסות על גבי יריעות המשכן אלא היו מוגבהות מן היריעות טפח – כשיעור אוהל[523] – על ידי יתדות[524], ולדעתם זה הטעם שנקראות: אהל[525].
החומר שעשויות ממנו
יריעות אלו, היו עשויות מצמר של עיזים[526], שנאמר: ועשית יריעת עזים[527]. ומן הראשונים שכתבו, שהשתמשו בחלק הדק והרך של שיער העיזים[528]. ויש מן הראשונים שכתבו, שלא היו עשויות מצמר עיזים[529], מהם שכתבו ש"עזים" הוא שמו של הצמר[530], ומהם שכתבו, שהיו עשויות מנוצות של עוף הקרוי עזניה[531].
צבען
צמר יריעות העזים לא נצבע[532], אלא היה שחור[533], הנוטה לכחול[534].
עשייתן
הצמר היה נשטף בעודו על העזים[535], וכן טווייתו לחוטים – וניפוצו וסירוקו[536] - היתה נעשית על ידי הנשים בעודו על גוף העיזים החיות[537], באומנות מיוחדת[538], שנאמר: וכל הנשים אשר נשא לבן אתנה בחכמה טוו את העזים[539], שמשמע שטוו בגופן של העזים[540]. ובטעם הדבר, יש מן הראשונים שכתבו, שעל ידי כך אין איכות הצמר מתמעטת ויש באריג הטווי זוהר יתר[541]. ומן הראשונים שכתבו, שהיו מדקדקים בעשיית הצמר עד שהבהיק כמשי[542].
מידותיהן
כל יריעה מיריעות העיזים, היה אורכה שלושים אמות ורוחבה ארבע אמות, שנאמר: ארך היריעה האחת שלשים באמה ורחב ארבע באמה[543]. מידת אחת עשרה היריעות יחד – לאחר שחוברו זו לזו - היתה מידתן ארבעים וארבע אמות על שלושים אמות[544]. על האמה שבה נמדדות מידות היריעות, עי' לעיל[545].
המחברות
אחת עשרה יריעות העזים היו חלוקות לשתי יריעות גדולות שבאחת מהן חמש יריעות מחוברות זו לזו ובחברתה שש יריעות חוברות זו לזו[546], הקרויות "חוברת" או "מחברת"[547], שנאמר: וחברת את חמש היריעת לבד ואת שש היריעת לבד[548]. ויש מן הראשונים שכתבו, שהיו אחת עשרה היריעות חלוקות לשתי מחברות של חמש וחצי יריעות, שלדעתם לא הזכיר הכתוב חצי היריעה עם החמש אלא הזכיר שני חצאי היריעה כיריעה אחת ששית[549].
חיבורן
היריעות שבכל חוברת היו מחוברות בתפירות מחט[550].
הלולאות
שתי המחברות היו מחוברות זו לזו על ידי חמשים לולאות – כעין עניבה[551] - העשויות לאורך שפת היריעה הקיצונית שבכל מחברת – הסמוכה למחברת השניה בעת פריסת היריעות על המשכן[552] - באופן שיקבילו לולאות שתי היריעות זו לזו[553], שנאמר: ועשית חמשים ללאת על שפת היריעה האחת הקיצנה בחברת וחמשים ללאת על שפת היריעה החברת השנית[554].
החומר מהן נעשו
הלולאות, נחלקו בהן ראשונים ממה היו עשויות: יש שכתבו, שהיו עשויות מחוטי תכלת[555], ויש שכתבו, שנעשו מצמר העזים[556].
עוביין
עובי חמשים הלולאות יחד, יש מן הראשונים שכתבו, שהיה חמש אמות וחצי[557], שלדעתם היו עבות יותר מלולאות יריעות המשכן[558].
המרחק בין הלולאות
המרחק שבין הלולאות לאורך היריעה, יש מן הראשונים שכתבו, שהיה חצי אמה[559].
הקרסים
שתי המחברות היו מחוברות זו לזו על ידי חמשים קרסי נחושת[560] קלל[561] - כלומר מזוקק וזוהר[562] - שראשן האחד נכנס בלולאות שבמחברת זו וראשן השני נכנס בלולאות שבמחברת זו[563], ועשית קרסי נחשת חמשים והבאת את הקרסים בללאת וחברת את האהל והיה אחד[564]. צורת הקרסים, כתבו ראשונים, שהיתה כצורתם של קרסי יריעות המשכן[565].
פריסתן לרוחב המשכן
יריעות העיזים נפרסו לרוחב המשכן באופן שהיו עודפות על יריעות המשכן – שרוחבן קטן מיריעות העיזים בשתי אמות[566] - אמה לצד דרום ואמה לצד צפון, שנאמר: והאמה מזה והאמה מזה בעדף בארך יריעת האהל יהיה סרוח על צדי המשכן מזה ומזה לכסתו[567], לדעת ר' יהודה, שסובר שיריעות המשכן כיסו תשע אמות מכל צד[568], היו יריעות העיזים מכסות את אמת האדנים עד מרחק אצבע מן הקרקע[569], ולדעת ר' נחמיה, שסובר שיריעות המשכן כיסו שמונה אמות מכל צד[570], היו יריעות העיזים מכסות את האמה התחתונה של הקרשים עד ראש האדנים[571].
פריסתן למזרח המשכן
יריעות העיזים נפרסו לאורך המשכן באופן שהיו עודפות על יריעות המשכן – שאורכן קטן מיריעות העיזים בארבע אמות[572] – לצד מזרח ותלויות כנגד פתח המשכן[573], ככלה צנועה המכוסה בצעיף על פניה[574], שנאמר: וכפלת את היריעה הששית אל מול פני האהל[575]. ונחלקו תנאים וראשונים ואחרונים בדעתם באופן שבו נכפלה היריעה למזרח: א) יש סוברים שהיריעה היתה תלויה שתי אמות למזרח[576], בין הקרשים לעמודי הפתח[577], ומהם שסוברים, שתלויה מעבר לעמודי המסך[578], ולדעתם זה שנאמר: וכפלת, היינו שישים חציה על המשכן וחציה למזרח[579], שסתם כפל לשנים[580], ויש שכתבו, שהיינו שאין היריעה מתוחה אלא תלויה[581], ויש שכתבו – לסוברים שתלויה מעבר לעמודי המסך[582] – שהיינו שכפולה עם המסך[583]. ב) ויש סוברים, שהיריעה נכפלה לחציה שתי אמות על שתי אמות[584], ונתפרו זו על זו[585], ואותה יריעה היתה תלויה למזרח בין הקרשים לעמודי הפתח[586], ומהם שסוברים שאותה יריעה היתה תלויה אמה למזרח ואמה על גג המשכן[587]. ג) ויש סוברים, שהיריעה היתה תלויה שלוש אמות למזרח מעבר לעמודי המסך[588]. ד) ויש סוברים, שהיריעה היתה תלויה אמה אחת למזרח מעבר לעמודי המסך[589]. ה) ויש סוברים, שהיריעה היתה תלויה ארבע אמות למזרח[590], ולדעתם זה שנאמר: וכפלת את היריעה הששית[591], היינו שהיא משתלשלת למטה[592].
פריסתן למערב המשכן
יריעות העיזים היו עודפות על יריעות המשכן לצד מערב, ונחלקו תנאים וראשונים בדעתם באופן פריסתן למערב: א) לסוברים שהיריעה שלצד מזרח המשכן היתה תלויה שתי אמות בין הקרשים לעמודי הפתח[593], לדעת ר' יהודה, שסובר שעובי הקרשים למעלה היה אצבע[594], היו יריעות העיזים פרוסות שלושים אמות לאורך גג המשכן ושתים עשרה אמות לצדו המערבי של המשכן[595], נמצא שנסרחה היריעה המערבית שתי אמות על הקרקע[596], ולדעתו זה שנאמר: חצי היריעה – היינו שתי אמות[597] - העדפת תסרח על אחרי המשכן[598], היינו חצי היריעה שנסרחה על הקרקע[599]. ולדעת ר' נחמיה, שסובר שעובי הקרשים למעלה היה אמה[600], היו היריעות פרוסות אחת עשרה אמות לצדו המערבי של המשכן ונמצא שנסרחה היריעה המערבית אמה אחת על הקרקע[601], ולדעתו זה שנאמר: חצי היריעה העדפת תסרח על אחרי המשכן[602], פירושו שחצי יריעה נסרחה מעבר ליריעות המשכן - שלדעתו כיסו תשע אמות מן הקיר המערבי של המשכן[603] - אמה אחת המכסה את האדנים ואמה אחת על הקרקע[604], ויש מן הראשונים שכתבו בדעתו, שפירוש הכתוב הוא שמקצת היריעה נסרח על הארץ, שאף חלק הדבר קראו הכתוב "חצי"[605]. וכן לסוברים שהיריעה שלצד מזרח המשכן היתה תלויה אמה אחת מעבר לעמודי הפתח[606], נסרחה היריעה במערב שתי אמות על הקרקע לדעת ר' יהודה ולדעת ר' נחמיה נסרחה אמה אחת על הקרקע[607]. ב) לסוברים שהיריעה שלצד מזרח המשכן היתה תלויה שתי אמות מעבר לעמודי המסך[608], היו יריעות העיזים פרוסות שלושים ושתים אמות לאורך גג המשכן - שלדעתם עובי הקרשים למעלה היה אמה[609] - ועשר אמות לאורך הקיר המערבי של המשכן עד לקרקע[610]. ולדעתם, זה שנאמר: חצי היריעה העדפת תסרח על אחרי המשכן[611], פירושו שחצי יריעה נסרחה מעבר ליריעות המשכן - שלדעתם כיסו שמונה אמות מן הקיר המערבי של המשכן[612] - לכסות אמה אחת של קרשים ואת אמת האדנים[613]. ג) לסוברים שהיריעה נכפלה לחציה ותלויה למזרח בין הקרשים לעמודי הפתח[614], היו היריעות פרוסות שלושים אמה לאורך גג המשכן - שלדעתם עובי הקרשים למעלה היה רק אצבע[615] - ועשר אמות לאורך צדו המערבי של המשכן עד לקרקע[616]. ולדעתם, היריעה שנאמר בה: חצי היריעה העדפת תסרח על אחרי המשכן[617], היא היריעה השמינית ממזרח הנפרסת בזוית המערבית של גג המשכן חציה על גג המשכן וחציה על שתי האמות העליונות של הקיר המערבי[618], ויש שכתבו, שהיינו חצי היריעה התלויה למזרח[619]. ד) לסוברים שהיריעה היתה תלויה שלוש אמות למזרח מעבר לעמודי המסך[620], היו היריעות פרוסות שלושים ושתים אמות לאורך גג המשכן - שלדעתם עובי קרשי המשכן למעלה היה אמה[621] - ותשע אמות לאורך הקיר המערבי[622]. ולדעתם, זה שנאמר: חצי היריעה העדפת תסרח על אחרי המשכן[623], פירושו שהיריעה שבקצה המערבי נסרחת אמה אחת מעבר ליריעות המשכן שכיסו לדעתם שמונה אמות מן הקיר המערבי[624], שאף חלק מן היריעה קראו הכתוב "חצי"[625].
יריעות אילים ותחשים
מעל יריעות המשכן ויריעות העזים היו פרוסות "יריעות אילים מאודמים ותחשים", שנאמר: ועשית מכסה לאהל ערת אילם מאדמים ומכסה ערת תחשים מלמעלה[626]. יריעות אלו משמשות להגנה על המשכן מפני הגשם[627] ושאר לכלוך[628], וכן מפני חום השמש ועמוד האש[629]. על שני מיני העורות, שנחלקו אם הם שני כיסויים למשכן זה על גבי זה, או כיסוי אחד שחלקו עורות אילים וחלקו עורות תחשים, עי' להלן[630].
עורות האילים
עורות האילים ששימשו ליריעות, נעשו מעורות כבשים זכרים[631] גדולים[632]. ומן האחרונים שכתבו, שנעשו מעור אחד של איל גדול[633].
שערם
עורות האילים, נחלקו ראשונים ואחרונים בדעתם, אם הסירו את השיער שעליהם: יש סוברים, שהסירו את שערם[634]. ויש סוברים, שלא הסירו את שערם[635].
צבעם
צבע עורות האילים היה אדום, שנאמר: וערת אילם מאדמים[636], ונעשה צבעם כך על ידי פעולת אדם[637], וזה שאמר הכתוב: מאדמים[638], שמשמעו שנפעלים על ידי אחר ולא אדומים[639]. ונחלקו ראשונים ואחרונים באופן עשייתה: יש סוברים, שצבעו אותם בצבע אדום[640]. ויש סוברים, שהיו מכים את האילים בעודם חיים כדי שייצרר דמם תחת העור ונעשה אדום ולאחר שחיטתם מפשיטים אותו[641]. ולדעתם יש מן האחרונים שכתבו, שלא הייתה היריעה כולה צבועה אדום, אלא שנעשו עליה כעין חברבורות אדומות[642].
התחשים
התחשים ששימשו ליריעות המשכן, נחלקו תנאים ואמוראים במהותם: א) יש סוברים, שהתחש היתה בריה שיש לה קרן אחת במצחה[643], מהם שסוברים שהיא מין חיה[644], ומהם שסוברים, שלא הכריעו בה חכמים אם היא חיה או בהמה[645]. ב) יש סוברים שהיא חיה הקרויה "קרש"[646], שהוא מין צבי[647], ומן האחרונים שכתבו, שהוא "אקו" הנזכר בכתוב[648]. ג) ויש מן הראשונים שכתבו, שהוא בהמה כמין שור שעורו עבה[649]. ד) ויש סוברים, שהתחש הוא שם הצבע של העורות[650], וכן בדעת הסוברים שעורות האילים והתחשים היו כיסוי אחד[651], יש שכתבו שהתחש הוא שם הצבע[652], מהם שסוברים, שנעשו מעורות אילים הצבועים בצבע התחש[653], ומהם שסוברים, שנעשו מעור בעל חי שצבע עורו הוא כצבע התחש[654].
מין טהור או טמא
התחשים, נחלקו תנאים ואמוראים ואחרונים בדעתם אם היו מין טהור או טמא: יש סוברים, שהיו מין טהור[655], שהרי לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד[656]. ויש סוברים שהוא מין טמא[657].
אם נבראו לצורך המשכן
התחש – לסוברים שהוא מין חיה או בהמה[658] - נחלקו תנאים אם נברא לצורך המשכן: יש סוברים, שבראו הקדוש ברוך הוא למשה רבינו במדבר[659], לצורך מלאכת המשכן[660], ונגנז לאחר מכן[661], ובמדרש אמר ר' נחמיה, שלפי שעורות התחשים נעשים מעור אחד – לסוברים כן[662] - הוצרך למעשה נסים לברוא בריה שיש בה עור כשיעור היריעה[663]. ומן האחרונים שכתבו, שמטעם זה קרוי "תחש" שהוא לשון חשיבות[664], מפני חשיבותה שהייתה בריאה חדשה בעולם[665]. ויש סוברים, שהתחש היה גדל במדבר ולא נברא לצורך המשכן[666], ובטעמם יש מן האחרונים שכתבו, שעורות התחשים נעשים לדעתם מחתיכות עור המחוברות זו לזו[667], שאפשר לעשותן מעורות של בריות קטנות[668].
צבעם
עור התחש היו בו גוונים רבים[669], ומראיהם נפלא ומעולה[670] ומושך את הלב[671], ואמרו בגמרא שזהו שתרגם אונקלוס תיבת תחשים: ססגונא[672], היינו ששש ושמח ביופיו בגוונים הרבה[673], ויש שפירשו שמשה רבינו שש ושמח בגווני התחש[674], ויש שפירשו ש"סס" הוא לשון ציור ופירושו שמצויר בגוונים רבים[675]. ובמדרש אמר ר' יהודה שהיו בו ששה גוונים[676], ומן הראשונים שכתבו שזהו שתרגם אונקלוס לגרסתם: ששגונא[677], שמשמעו ששה גוונים[678].
שערם
עורות התחשים, נחלקו בהם אם הסירו את שערם: א) יש סוברים, שהסירו את שיערם[679], וכן בדעת הסוברים שעורות האילים ועורות התחשים היו כיסוי אחד[680], יש מן האחרונים שכתבו, שכיוון שהסירו את שיער האילים – לסוברים כן[681] - הסירו אף את שער התחשים שאינו נוי שחלקו האחד של הכיסוי יהיה חלק וחלקו שעיר[682]. ובאופן הסרת השיער, יש שכתבו שנעשה על ידי מיחוק וגרידה[683], ויש שכתבו שנעשה על ידי גזיזה[684]. ב) ויש סוברים, שלא הסירו את שיער התחשים[685], וכן בדעת הסוברים שהתחש היא מין טמא[686], יש מן האחרונים שכתבו, שלא הסירו את שיער התחשים[687], שיופיים של עורות התחשים היה בצבע השיער שעליהם[688].
מעור אחד או מחתיכות עור
יריעות התחשים, נחלקו תנאים ואחרונים בדעתם אם היו עשויות מעור אחד או נתחברו מחתיכות עור רבות: ר' נחמיה סובר שיריעות התחשים היו עשויות מעור אחד[689]. ובדעת הסוברים שעורות האילים והתחשים היו כיסוי אחד[690], יש מן האחרונים שכתבו שיריעות התחשים חוברו מחתיכות רבות[691].
כיסוי אחד או שנים
יריעות האילים והתחשים, נחלקו תנאים אם היו כיסוי אחד או שני כיסויים נפרדים: ר' יהודה סובר, ששני כיסויים של עורות היו[692], מלמטה עורות אילים מאודמים ולמעלה עורות תחשים[693], וזה שנאמר: ומכסה ערת תחשים מלמעלה[694], היינו שיריעות התחשים מונחות למעלה מיריעות האילים[695]. ור' נחמיה סובר, שכיסוי אחד היה[696], שחלקו מעורות אלים מאודמים וחלקו מעורות תחשים[697], ולדעתו הכתוב: מלמעלה[698], מוסב בין על עורות האילים ובין על עורות התחשים ומשמעו שמונחים שניהם מעל יריעות העיזים[699].
חיבור העורות זה לזה
עורות האילים ועורות התחשים היו מחוברים זה לזה – לסוברים שהיו כיסוי אחד[700] - על ידי תפירות[701].
חלוקת העורות בכיסוי
באופן חלוקת העורות בכיסוי - לסוברים שיריעות האילים והתחשים היו כיסוי אחד[702] - נחלקו אחרונים: א) יש סוברים, שאורך הכיסוי היה חלוק לשנים[703], חציו עורות אילים וחציו עורות התחשים[704], ויש שנראה מדבריהם שהיה חלוק לשליש ושני שלישים[705]. ומהם שכתבו שהחלק של עורות התחשים נתון לצידו המערבי של המשכן[706], ולדעתם זה שאמר הכתוב: ומכסה ערת תחשים מלמעלה, שעורות אלו מונחים מעל קודש הקדשים שהוא למעלה בקדושתו מן הקודש[707]. ב) יש סוברים, שהכיסוי חלוק לארבעה משולשים ישרי זוית שאורך הניצב של כל אחד מהם שלושים אמות ואורך בסיסם חמש אמות, שנים מהם מעורות אילים ושנים מעורות תחשים. משולשי המין האחד נתונים ניצב בצד ניצב באופן שיוצרים משולש שווה שוקיים שבסיסו עשר אמות שנתון למערב המשכן, ומשולשי המין השני ניתנים בצדי המשולש שווה השוקיים יתר בצד יתר, כך שבסיסיהם נתונים זה בצד זה למזרח המשכן[708]. ג) ויש סוברים, שהכיסוי חלוק באלכסון לשני משולשים ישרי זוית, האחד מעור תחשים שבסיסו נתון למערב המשכן וחברו מעור אילים שבסיסו נתון למזרח, אורך הניצב של כל משולש שלושים אמות ואורך בסיסם עשר אמות[709]. ד) ויש סוברים – לסוברים שעורות האילים נעשו מעור אחד של איל גדול[710] - שעיקר הכיסוי היה עשוי מעורות אילים מאודמים[711], מהם שכתבו, שבעורות האילים היו חורים ארוכים וצרים הנמשכים על פני רובו של אורך הכיסוי אותם כיסו ברצועות של עורות התחשים שרוחבן יתר על רוחב החורים ואורכן שלושים אמה[712], ולדעתם זה שאמר הכתוב על עורות התחשים: מלמעלה[713], היינו שרצועות התחשים מכסות את עורות האילים מלמעלה[714]. ומהם שכתבו, שעורות התחשים היו כעין טלאים שכיסו את המקומות שבהם חסר עור האיל, כגון בצדי הצואר והרגלים[715]. ה) ויש סוברים, שעורות האילים האלים ועורות התחשים היו מחוברים זה על גבי זה כעור אחד[716], ולדעתם זה שאמר הכתוב: מלמעלה[717], היינו שהצד של עורות התחשים מונח מלמעלה[718]. ו) ויש סוברים - לסוברים שהיריעות כיסו אף את צדי המשכן[719] – שעורות התחשים כיסו את גג המשכן ועורות האילים היו מחוברים בצידם וכיסו את קירות המשכן[720], ולדעתם זהו שאמר הכתוב על עורות התחשים: מלמעלה[721].
פריסתן על המשכן
יריעות האילים והתחשים, נחלקו תנאים וראשונים ואחרונים אם כיסו את צדי המשכן: א) יש סוברים, שלא היו מכסות אלא את גג המשכן[722], ולדעתם אורכן שלושים אמה[723], ורוחבן עשר אמות[724]. ונחלקו אחרונים בדעתם: יש סוברים, שלא כיסו היריעות את ראשי הקרשים[725], ויש סוברים, שכיסו אף את ראשי הקרשים, ולדעתם לא נאמרו מידות אלו אלא לסוברים שעובי הקרשים למעלה אצבע[726], אבל לסוברים שעוביים למעלה אמה[727], מידותיהן גדולות יותר[728]. ב) ויש סוברים, שכיסו אף את צדי המשכן[729], ובדעתם יש שכתבו, שיורדות היריעות לאורך שלושת קירות המשכן ואין חלקים אלו מחוברים בזויות המשכן לפי שהיה העור מתקלקל בקיפולו[730]. ג) ויש סוברים – לסוברים שעורות האילים והתחשים היו שני כיסויים נפרדים[731] - שעורות האילים מכסים גם את הגג וגם את קירות המשכן, ואילו עורות התחשים אינם מכסים אלא את הגג[732], ולדעתם זה שאמר הכתוב בעורות האילים: ועשית מכסה לאהל[733], ובעורות תחשים: מלמעלה[734], שעורות האילים כיסו את האהל כולו ועורות התחשים כיסו את הגג בלבד[735].
מיתרים ויתדות
היריעות היו מחוברות לקרקע על ידי יתדות נחושת[736] ומיתרים[737], שהם כעין חבלים[738], וזהו שנאמר: וכל יתדתיו וכו' נחשת[739], וזהו נאמר: ואת מיתריו[740]. היתדות היו נעוצים בקרקע[741] והמיתרים קשורים אליהם בראשם האחד וראשם השני קשור ביריעות[742], בשוליהן סביב[743], מדרום וממערב ומצפון[744], כדי שלא תגביהם הרוח[745], ויש מן הראשונים שכתבו הטעם, כדי שלא ישקעו היריעות לתוך המשכן מתוך כבדן וימעטו את חללו[746]. ויש מן האחרונים שנראה מדבריהם, שהיו ראשי היתדות קשורים וצמודים לשולי היריעות[747]. על מותר היריעות שבקרנות המשכן, שיש סוברים שהיו מותחים אותו במיתרים אל היתדות שבמערב המשכן, עי' לעיל[748].
אורכן
יתדות אלו, יש מן הראשונים שכתבו שגובהן שש אמות והיריעות קשורות בראשן[749], ולדעתם היו פרושות היריעות כמין כנפיים[750]. ובדעת הסוברים שיריעות התחתונות כיסו שמונה אמות מצדי המשכן[751], יש מן האחרונים שכתבו, שהיתדות גבוהים יותר משתי אמות כדי שיגיע ראשם כנגד שולי היריעות[752].
היריעות שהוצרכו קשירה
קשירת היריעות על ידי יתדות ומיתרים, נחלקו ראשונים ואחרונים בדעתם באלו יריעות נעשה: א) יש סוברים, שיריעות העיזים נקשרו ביתדות ומיתרים[753], שלפי שהחיבור נועד להגן מפני הרוח – לסוברים כן[754] – לא נצרכו לכך אלא יריעות העיזים שלא היו מכוסות ומוגנות מן הרוח, שלדעתם לא כיסו יריעות האילים והתחשים את יריעות העיזים מצדי המשכן[755], אבל יריעות המשכן שהיו מכוסות ביריעות העיזים לא הוצרכו קשירה[756]. ב) ובדעת הסוברים שכיסו יריעות האילים והתחשים אף את צדי המשכן[757], יש מן האחרונים שכתבו שיריעות אלו נקשרו ביתדות ומיתרים ולא יריעות העיזים שתחתיהן המוגנות מן הרוח[758], לסוברים שהיו כיסוי אחד[759], היה אותו כיסוי קשור ביתדות ומיתרים, ולסוברים שהיו שני כיסויים נפרדים[760], לא היו קשורות אלא יריעות התחשים העליונות[761].
מסך ועמודיו
בפתח המשכן לא היו קרשים – ולא יריעות[762] - אלא היה פרוס "מסך"[763], שהוא כעין וילון[764], שנאמר: ועשית מסך לפתח האהל[765].
מידותיו
מידות אורכו ורוחבו של המסך היו עשר אמות על עשר אמות, כמידות חלל הפתח[766]. ויש שכתבו, שרחבו של המסך היה יותר מעשר אמות, שכן הוא נעשה לצניעות[767].
בד המסך
המסך היה עשוי חוטי תכלת וארגמן ותולעת שני - שהם חוטי צמר צבועים בצבעים אלו[768] - ושש - שהוא חוט פשתן[769] לבן[770] - שנאמר: ועשית מסך לפתח האהל תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר[771]. על מנין החוטים מהם היו עשויים חוטי כל מין ומין ועל חוטי התכלת שיש סוברים שהיו עבים מיתר החוטים, עי' להלן: יריעות המשכן[772].
מעשה רוקם
המסך היה עשוי מעשה רוקם[773], היינו מעשה מחט[774], שבתחילה מתקן הצורה על הבגד על ידי צבע ואחר כך רוקמה במחט[775], שנאמר: ועשית מסך וכו' מעשה רקם[776]. ויש מן הראשונים שכתבו, שמעשה רוקם הוא באריגה[777].
משני צדי האריג
דבר הנעשה מעשה רוקם, כגון המסך, נחלקו תנאים וראשונים בדעתם אם מצויר משני צדי האריג: א) בירושלמי יש סוברים, שמצויר מצדו האחד של האריג[778], וכן יש מן הראשונים שכתבו כן[779]. וכן בדעת ר' נחמיה שסובר שמעשה רוקם הוא פרצוף אחד[780], יש שכתבו, שמצויר מצדו האחד של האריג[781]. ולדעה זו, יש מן הראשונים שכתבו, שצדו המצויר של המסך היה פונה כלפי פנים המשכן[782]. ב) ויש בירושלמי סוברים, שמצוירת אותה צורה משני צדי האריג, כגון ארי מכאן וארי מכאן[783]. וכן בדעת ר' נחמיה שסובר שמעשה רוקם הוא פרצוף אחד[784], יש שכתבו שמצוירת אותה צורה משני צדי האריג[785].
הציורים
הציורים שעל המסך, נחלקו בהם ראשונים ואחרונים: יש סוברים – לסוברים שמצוירים מצד אחד[786] - שהיו מציירים בו צורת שני כרובים כעין הכרובים שמעל הכפורת*[787]. ויש סוברים, שהיו מציירים צורת אריה[788], יש סוברים, שאינו מעכב איזו צורה מצייר[789].
אופן תלייתו
המסך היה פרוס על גבי חמישה עמודים[790], שנאמר: ועשית למסך חמשה עמודי שטים[791]. ובאופן תליית המסך על העמודים, נחלקו ראשונים ואחרונים: יש סוברים שראש המסך היה כרוך במוט אותמו החזיקו ווי הזהב שבראש העמודים[792], ויש סוברים שהיה המסך עצמו תלוי באותם ווים[793], ומהם שכתבו שהיו בו טבעות אותן תולים בווים[794].
מקום תלייתו
מקום תליית המסך, נחלקו בו תנאים וראשונים ואחרונים בדעתם: א) יש סוברים שהיה המסך תלוי ממזרח לעמודים[795], שנוי הוא למשכן שיהיו העמודים נראים בתוכו[796]. וכן בדעת ר' יוסי, שסובר שאורך המשכן היה שלושים ואחת אמות[797], יש שכתבו שהיה המסך תלוי ממזרח לעמודים[798], שלדעתם אף החלל שבין העמודים קדוש בקדושת המשכן[799]. וכן בדעת הסוברים שיריעות העזים מכסות את ראשי העמודים שבפתח המשכן[800], יש שכתבו שהיה המסך תלוי ממזרח לעמודים[801]. ב) בדעת הסוברים שיריעות העזים אינן מכסות את ראשי העמודים[802], יש שכתבו שהמסך תלוי ממערב לעמודים[803]. וכן בדעת הסוברים שאורך המשכן היה שלושים אמות[804], יש שכתבו, שהיה המסך תלוי ממערב לעמודים, שלדעתם אין החלל שבין העמודים קדוש בקדושת משכן[805].
עמודי המסך
העמודים עליהם היה פרוס המסך[806], היו עשויים עצי שיטים ומצופים זהב, שנאמר: ועשית למסך חמשה עמודי שטים וצפית אתם זהב[807].
דרך גדילתם
העמודים היו עומדים כדרך גדילתם מן הקרקע[808], היינו העליון למעלה והתחתון למטה[809].
רוחבם ועוביים
העמודים היו מרובעים[810], רוחבם אמה[811], ועוביים אמה[812], ויש מן האחרונים שכתבו בדעת תנאים, שעוביים פחות מאמה[813].
גובהם
גובה העמודים, היה עשר אמות כגובהו של המשכן[814].
החישוקים
בראש עמודי המסך – מעל ציפוי הזהב של העמודים[815] - היו חישוקים מצופים זהב, שנאמר: וצפה ראשיהם וחשקיהם זהב[816], שמשמעו שציפוי ראש העמודים נעשה על ידי החישוקים המצופים זהב[817].
אדני העמודים
כל עמוד היה נתון בתוך אדן נחושת אחד, שנאמר: ויצקת להם חמשה אדני נחשת[818], וכתבו ראשונים, שנעשה כל אדן מככר* נחושת[819]. ויש מן האחרונים שכתבו, שנצרכו האדנים להיות יצוקים לשם עמודי המסך, ולדעתם זהו שנאמר: ויצקת להם[820].
ווי העמודים
עמודי המסך היו קבועים בהם ווים של זהב ששימשו לתליית המסך[821], שנאמר: וויהם זהב[822]. ויש מן האחרונים שכתבו, שהווים עצמם היו עשויים כסף, אלא שראשיהם היו מצופים זהב[823].
חיבורם לעמוד
הווים, יש מן האחרונים שכתבו, שהיו יוצאים מתוך ציפוי הזהב ולא היו תחובים בחור בעמוד[824].
כיוון הווים
הווים פונים לצד שבו תלוי המסך[825], לסוברים שתלוי ממזרח לעמודי המסך[826], פונים הווים למזרח, ולסוברים שתלוי ממערב לעמודי המסך[827], פונים הווים למערב[828], ולדעה זו כתבו אחרונים - לסוברים שהיו העמודים עומדים מחוץ לקרשים[829] - שהווים הקבועים בעמודים הצפוני והדרומי היו פונים בזוית כלפי חלל המשכן, שאי אפשר היה לקבעם כלפי מערב, לפי שהיו העמודים צמודים לקרשים[830].
מקום העמודים
מקום עמודי המסך ממזרח למערב, נחלקו תנאים וראשונים ואחרונים בדעתם: א) יש סוברים, שעמדו עמודי המסך מחוץ לקרשי המשכן[831], העמוד הצפוני כנגד קיר המשכן הצפוני והעמוד הדרומי כנגד קיר המשכן הדרומי[832], באופן שכיסה עובי העמוד את עובי הקיר בצמצום[833], ובצמוד לקרשים[834]. וכן בדעת ר' יוסי שסובר שאורך המשכן שלושים ואחת אמות[835], יש שכתבו שעמדו מחוץ לקרשים[836]. ולדעה זו נחלקו אחרונים במקום העמודים מצפון לדרום: יש שכתבו, שחמשת העמודים עמדו במרחק שווה של אמה ושלושת רבעי האמה זה מזה[837] , ויש שכתבו, שהמרחקים שבין העמודים היו שונים ובמקום אחד היה חלל גדול יותר בין העמודים כדי שניתן יהיה להכניס דרכו את הארון עם בדיו שאורכו שתי אמות וחצי[838]. ב) בדעת חכמים שסוברים שאורך המשכן שלושים אמות[839], יש שכתבו שעמדו בין הקרשים שבקצה המזרחי של המשכן[840]. וכן בדעת הסוברים שלא כיסו היריעות את עמודי המסך[841], יש שמצדדים שעמדו בין הקרשים[842]. ולדעה זו נחלקו אחרונים במקום העמודים מצפון לדרום: יש שכתבו, שהעמודים הצפוני והדרומי היו סמוכים לקירות המשכן ובין חמשת העמודים היה רווח שווה של אמה ורבע[843], ויש שכתבו שהעמודים הצפוני והדרומי היו מרוחקים חצי אמה מקירות המשכן ובין חמשת העמודים היה רווח שווה של אמה[844].
בין העמודים
החלל שבין עמודי הפתח – לסוברים שעומדים מחוץ לקרשי המשכן[845] – נחלקו תנאים ואחרונים בדעתם אם קדוש בקדושת המשכן: בדעת חכמים שסוברים, שאורך המשכן שלושים אמה[846], יש שכתבו שהחלל שבין העמודים אינו קדוש בקדושת המשכן ומפני כך אינו נמנה בכלל אורכו[847]. ובדעת ר' יוסי, שסובר שאורך המשכן שלושים ואחת אמות[848], יש שכתבו שאף חלל זה קדוש בקדושת המשכן[849].
על אופן פריסת המסך על גבי העמודים, עי' לעיל[850].
חצר
המשכן היה נתון בתוך חצר, שנאמר: ועשית את חצר המשכן וכו'[851], ובה היו נתונים הכיור* ומזבח-החיצון*[852]. על מקומם בחלל החצר, ע"ע כיור: מקומו בעזרה, וע' מזבח החיצון. על החלקים שכנגד החצר בבית-המקדש*, עי' ערכו[853].
מדותיה
חלל החצר היה אורכו מאה אמה ורוחבו חמשים אמה[854], שנאמר: לפאת נגב תימנה וכו' מאה באמה ארך לפאה האחת[855], וכן לפאת צפון בארך קלעים מאה ארך[856], ורחב בחצר לפאת ים קלעים חמשים אמה[857], ורחב החצר לפאת קדמה מזרחה חמשים אמה[858]. וכתבו ראשונים, שזויות החצר וקלעיה היו ישרים[859], ולדעתם זהו שנאמר: ורחב חמשים בחמשים[860], היינו שרוחב החצר שווה מתחילה ועד סוף[861]. ויש שכתבו, שחלל החצר היה אורכו מאה ושתים אמות ורוחבו חמשים ושתים אמות[862], ובטעם שלא חשבה התורה יתרון שתי אמות אלו, מהם שכתבו, שעובי עמודי החצר, שלדעתם היו נתונים לפנים מן הקלעים[863], אינו בכלל מדות החצר[864], ומהם שכתבו, שלא חשבה תורה יתרון זה לפי שמתחסר על ידי חלל המשכן שבתוך החצר[865].
מקום המשכן בחצר
המשכן היה נתון באמצע רוחבה של החצר[866], מרוחק עשרים אמות מן הקלעים שבדרום ועשרים אמות מן הקלעים שבצפון[867], ובאורך החצר היה המשכן מרוחק עשרים אמה מן הקלעים שבמערב[868], וחמשים אמה מן הקלעים שבמזרח[869], וזהו שאמר הכתוב: ורחב חמשים בחמשים[870], היינו שפתח המשכן עומד בשפת חמשים אמה החיצונים של אורך החצר באופן שיהיו חמשים אמה על חמשים אמה מרובעים לפני המשכן[871]. ונחלקו ראשונים ואחרונים בדעתם: יש סוברים, שעובי הקרשים – וכן עובי עמודי הפתח, לסוברים שעמדו מחוץ למשכן[872] – בכלל מידות אלו[873]. ויש סוברים, שאין עובי קרשי המשכן בכלל, שלדעתם היה אורך החצר מאה ושתים אמות ורוחבה חמשים ושתים[874].
הקלעים
חצר המשכן היתה מוקפת "קלעים"[875], המשמשים ככותל לחצר[876], מדרום ומצפון וממערב וכן בשני קצות מזרח החצר הנקראים "כתפים"[877], שהוא כעין הכתף שבגוף[878], שנאמר: ועשית את חצר המשכן לפאת נגב תימנה קלעים לחצר וכו'[879], וכן לפאת צפון בארך קלעים וכו'[880], ורחב החצר לפאת ים קלעים וכו'[881], ורחב החצר לפאת קדמה מזרחה וכו' קלעים לכתף וכו'[882], ולכתף השנית חמש עשרה קלעים וכו'[883].
מהותם
הקלעים, פירשו ראשונים, שהם רשתות עשויות נקבים נקבים[884], כעין וילון[885], שנעשו בקליעה[886], ולדעתם זה הטעם שנקראו קלעים[887]. ולדעה זו, יש מן האחרונים שכתבו, שהיו הנקבים קטנים כדי שלא יוכלו לראות מרחוק את הנעשה בתוך החצר[888]. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם, שלא היו בהם נקבים[889], ולדעתם נעשו באריגה[890].
החוט ממנו עשויים
הקלעים היו עשויים מחוטי פשתן[891], שנאמר: ועשית את חצר המשכן וכו' קלעים לחצר שש משזר[892], והיינו פשתן בלבד[893]. על מנין החוטים שמהם נשזר חוט הפשתן, עי' לעיל[894].
צבעם
צבע הקלעים היה לבן[895], ובדעתם יש שכתבו שזה הטעם שנקראו קלעים, מפני צבעם הדומה לקלעי הספינה[896].
מצוירים
הקלעים, יש מן הראשונים שכתבו, שהיו מצוירים[897], ולדעתם זה הטעם שנקראו קלעים, מלשון מקלעת[898], שפירושו ציור[899].
גובהם
גובה הקלעים, נחלקו בו תנאים וראשונים בדעתם: א) לדעת ר' יוסי, שסובר שמזבח החיצון גובהו עשר אמות[900], היה גובה הקלעים – מלבד בכתפים שבמזרח[901] – חמש עשרה אמות[902], כדי שלא יהיה הכהן נראה כלל מעל לקלעים בשעת עבודתו[903]. ולדעתו מה שנאמר: וקמה חמש אמות[904], היינו משפת מזבח ולמעלה[905]. ובגובה הקלעים בכתפים שבמזרח נחלקו ראשונים: יש סוברים, שהיה גובה הקלעים בכתפים חמש עשרה אמות[906], ומהם שכתבו, שזהו שאמר הכתוב: קלעים חמש עשרה אמה אל הכתף[907], היינו גובה הקלעים[908]. ויש סוברים, שגובה הקלעים בכתפים היה גובה הקלעים עשרים אמה[909], ולדעתם מה שנאמר: וקמה חמש אמות[910], היינו מה שיתרים הכתפים על שאר הקלעים[911]. ב) לדעת ר' יהודה, שסובר שמזבח-החיצון* גובהו שלוש אמות[912], היה גובה הקלעים – מלבד בכתפים שבמזרח החצר[913] - חמש אמות[914], שאף שראש הכהן היה נראה מעל לקלעים בשעת העבודה לא היתה העבודה שבידו נראית[915], ולדעתו זהו שאמר הכתוב בקלעים: וקמה חמש אמות[916]. ובגובה הכתפים שבמזרח החצר נחלקו אמוראים וראשונים בדעתם: יש סוברים, שאף גובה הכתפים היה חמש אמות[917], ולדעתם מה שנאמר: קלעים חמש עשרה אמה אל הכתף[918], היינו רוחב הכתפים[919]. ויש סוברים שגובה הכתפים היה עשרים אמה[920], ולדעתם זה שאמר הכתוב: וקמה חמש אמות[921], היינו למטה מחמש עשרה אמה שעודפות הכתפים על שאר קלעי החצר[922]. ג) ויש סוברים, שבצפון בדרום ובמערב החצר וכן ברוחב חמש עשרה טפחים מכל כתף במזרח היה גובה הקלעים עשר אמות, מלבד רוחב שבע אמות ומחצה שמשני צדי שער החצר שהיה גובהם חמש עשרה אמות[923], שלדעתם היה רוחב כל כתף עשרים ושתים אמות וחצי[924], ולדעתם מה שנאמר: קלעים חמש עשרה אמה אל הכתף וכו' ולכתף השנית[925], היינו חמש עשרה אמה מרוחב כל כתף שגובהם עשר אמות, ומה שנאמר: מזה ומזה לשער החצר קלעים חמש עשרה אמה[926], היינו רוחב חמש עשרה אמה מן הכתפים חציו מצדו האחד של שער החצר וחציו מצדו השני[927]. ולדעתם מה שנאמר: וקמה חמש אמות[928], היינו מה שיתרים צדי שער החצר על שאר הקלעים[929].
רוחבם
הקלעים, היה רוחב כל אחד מהם חמש אמות[930], ומחוברים קלעי החצר כולם זה לזה[931], בתפירה[932], ואורכם – לסוברים שרוחב מסך שער החצר עשרים אמה[933] - מאתיים ושמונים אמות[934]. ויש מן האחרונים שכתבו, שלפי שהקלעים נמדדו במידת חבל של אמה ואילו החצר נמדדה במידת חבל של חמשים אמה, היה אורך הקלעים יחד גדול יותר מאורך החצר ואת מותר הקלעים היו תופרים להשוותו למידת החצר[935].
תליית הקלעים
הקלעים היו תלויים על עמודי החצר כמפרש התלוי בתורן הספינה[936], באופן שיצא הקלע מן העמוד שתי אמות ומחצה מצד זה ושתי אמות ומחצה מצד זה[937]. תליית הקלעים נעשתה על ידי "קונדסים", שהם כמין יתדות - עץ[938] - שאורך כל אחד מהם ששה טפחים ורוחבו שלושה טפחים – ומונחים אורכם לרוחב הקלע[939], באמצע שפתו העליונה[940] - שסביבם כורכים את שפת הקלע[941], ותולים אותם בווי העמודים[942] על ידי טבעת - נחושת[943] - הקבועה באמצעם[944]. ומן האחרונים שכתבו בדעת ראשונים, שאלו היתדות שמנה הכתוב במשא בני מררי: ועמודי החצר סביב וכו' ויתדתם[945]. ויש מן הראשונים שכתבו, שהיו תולים את הקלעים בעמודים על ידי לולאות[946].
המיתרים
כריכת הקלעים סביב הקונדסים – לסוברים כן[947] - נעשתה על ידי מיתרים[948], שהם כמין חבלים קטנים[949]. ונחלקו ראשונים ואחרונים בדעתם: יש שכתבו, שהיו המיתרים מחוברים לעמודים[950], ולדעתם זהו שמנה הכתוב מיתרים במשא בני מררי: ועמודי החצר סביב וכו' ומיתריהם[951], שכיוון שהיו מחוברים בעמודים שהיו במשא בני מררי[952], נכללו אף הם במשאם[953]. ויש שכתבו, שהיו קשורים בקצה הקלע[954]. ויש שכתבו שהיו מיתרים מחוברים הן לעמודים והן לקלעים וקשרו אלו לאלו[955].
היתדות ומיתריהם
הקלעים היו מחוברים לקרקע על ידי יתדות נחושת ומיתרים הקשורים בשפת הקלעים התחתונה[956], כדי שלא תגביהם הרוח[957], וזהו שנאמר: וכל יתדות החצר נחשת[958]. ומן הראשונים ואחרונים בדעתם שכתבו, שמיתרים אלו הם שנמנו במשא בני גרשון: ואת קלעי החצר וכו' ואת מיתריהם[959].
העמודים
הקלעים היו תלויים על חמשים וששה עמודים[960] - שגובהם כגובה הקלעים[961] - עשרים לצד דרום ועשרים לצד צפון, שנאמר: ועשית את חצר המשכן לפאת נגב תימנה וכו' ועמדיו עשרים וכו' וכן לפאת צפון וכו' ועמודיו עשרים[962]. ועשרה לצד מערב, שנאמר: ורחב החצר לפאת ים וכו' עמדיהם עשרה[963]. ועשרה לצד מזרח, שלושה מכל צד מצדי המסך, שנאמר: ורחב החצר לפאת קדמה מזרחה וכו' קלעים לכתף – היינו צדי המסך[964] - עמדיהם שלשה וכו' ולכתף השנית וכו' עמדיהם שלשה[965].
סדר עמידתם
עמודי החצר היו עומדים במרחק של חמש אמות בין עמוד לעמוד[966]. ונחלקו ראשונים ואחרונים: א) יש סוברים, שהחלל שבין העמודים בכל רוחות החצר היה חמש אמות עם רוחב העמוד[967] אלא שאין העמודים נמשכים מפינת החצר עד לפינה שכנגדה[968], שלושת עמודי הכתף הדרומית נמשכים עשר אמות – שהרי יש ביניהם שני חללים - עד למרחק חמש אמות מן הפינה הדרומית מזרחית, ואילו העמוד הנתון בפינה זו הוא הראשון ממנין עשרים עמודי הדרום, ומשם נמשכים תשעים וחמש אמה – שהרי יש ביניהם תשעה עשר חללים - עד למרחק חמש אמות מן הפינה הדרום מערבית, ואילו העמוד הנתון בפינה זו הוא הראשון ממנין עשרת עמודי המערב, משם נמשכים ארבעים וחמש אמות – שהרי יש ביניהם תשעה חללים - עד למרחק חמש אמות מן הפינה הצפון מערבית, ואילו העמוד הנתון בפינה זו הוא הראשון ממנין עשרים עמודי הצפון, ומשם נמשכים תשעים וחמש אמות עד למרחק חמש אמות מן הפינה הצפון מזרחית, ואילו העמוד הנתון בפינה זו הוא הראשון ממנין שלושת עמודי הכתף הצפונית ומשם נמשכים עשר אמות עד למרחק חמש אמות מסוף הקלע[969]. ונחלקו אחרונים בדעתם: יש שכתבו, שהעמודים נתונים לפנים מן הקלעים[970], ויש שכתבו שהיו נתונים מחוץ לקלעים[971]. ומן האחרונים שכתבו בדעתם, שהיה רוחב העמודים אמה[972] על אמה[973]. ב) ויש סוברים, שהעמודים נמשכו מפינה לפינה בכל רוחות החצר ובין העמודים היה חלל של חמש אמות בלא רוחב העמוד[974], ולדעתם היו העמודים שבמערב ובכתפים שבמזרח כפולים ברוחבם מעמודי הצפון והדרום כדי להשלים חמש אמות מאורך החצר[975], שבצפון ובדרום היה רוחב העמודים טפח וחצי ובמזרח ובמערב היה רוחבם שלושה טפחים[976]. ג) ויש סוברים, שרוחב העמודים היה אמה על אמה והחלל שבין העמודים בכל רוחות החצר חמש אמות עם רוחב העמוד, ועמודי החצר נתונים כולם בין ארבעת העמודים שבפינות החצר באופן ששימשו עמודים אלו חציים לרוח אחת וחציים לרוח הניצבת לה, ושני חצאי העמוד שמשני קצות אותה רוח לא נחשבו לדעתם אלא לעמוד אחד ממנין העמודים, בצפון ובדרום היו עשרים ואחד עמודים – שביניהם עשרים חללים - מפינה לפינה, ובמערב אחד עשר עמודים – שביניהם עשרה חללים - מפינה לפינה, ובכל אחת מן הכתפים ארבעה עמודים – שביניהם שלושה חללים - מן הפינה ועד למסך שער החצר[977], ולדעתם בצד מזרח מלבד העמודים שבפינות החצר שימשו אף שני העמודים שבקצות המסך חציים למסך וחציים לכתף ונחשבו יחד לעמוד אחד מעמודי שער החצר[978]. ד) ויש סוברים, שהחלל שבין העמודים בכל רוחות החצר היה חמש אמות בלא רוחב העמוד, ואין רוחב העמודים עולה לחשבון שלדעתם לא נגעו בקלעים אלא בנקודה אחת, כגון שהיו עגולים, או שהיו מרובעים ונתונה זוית העמוד כלפי היריעה[979], עמודי הצפון והדרום נמשכו תשעים וחמש אמות ועמודי המזרח והמערב נמשכו ארבעים וחמש אמות, אך בפינות החצר נמשכו הקלעים בלא עמודים[980], מהם שכתבו, שהעמודים שבקצות כל רוח היו מרוחקים כשלוש אמות וחצי מן הרוח הניצבת לה והקלעים נמשכים באלכסון חמש אמות מן העמוד שבקצה הרוח האחת אל העמוד שבקצה הרוח הניצבת לה[981], ולדעתם היה אורך החצר מאה ושתיים אמות ורוחבה חמשים ושתים אמות[982], ולדעתם היו העמודים נתונים מחוץ לקלעים שהיו הקלעים סעד מבחוץ לתומכם[983]. ומהם שכתבו, שהעמודים שבקצות כל רוח היו מרוחקים שתי אמות וחצי מפינות החצר והקלעים שבפינות החצר עומדים נצבים זה לזה על ידי מוטות עץ הנתונים על ווי העמודים שלרוחב החצר ונמשכים עד לפינות[984]. ולדעה זו היה רוחב העמודים אמה על אמה[985]. ה) ויש סוברים, שעמודי הצפון והדרום נמשכו מפינה לפינה ועמודי המזרח והמערב היו נתונים בין העמודים שבפינות החצר, וכן היה רוחב הצלע הבולטת מן העמוד כלפי היריעה – שלדעתם היו העמודים בעלי שש עשרה צלעות ואחת מהן מקבילה לקלעים[986] - טפח וחצי[987], אלא שלדעתם החלל שבין העמודים שונה בין הרוחות, בצפון ובדרום היה החלל שבין העמודים חמש אמות ללא רוחב העמוד, ואילו במערב וכן בכתפים שבמזרח היה החלל שבין עמוד לעמוד חמש אמות עם רוחב העמוד[988], שלדעתם שיעור חמש אמות שבין העמודים לא נאמר אלא בעמודי אורך החצר ולא בעמודי הרוחב[989].
החומר מהם עשויים
העמודים, היו עשויים עצי שטים[990].
צורתם
צורת העמודים, נחלקו בה ראשונים ואחרונים: יש סוברים שהיו מרובעים[991]. ויש סוברים שהיו עגולים[992]. ויש סוברים שהיו בעלי שש עשרה צלעות בקירוב, ורוחב כל צלע טפח וחצי[993].
תחתיתם
העמודים, יש מן האחרונים שכתבו, שהיו מחודדים בתחתיתם כדי להיכנס באדנים[994], ויש שכתבו שהיתה עשויה בתחתיתם יד אחת ברוחב חצי אמה על חצי אמה[995]. ויש שכתבו – לסוברים שהעמודים שבפינות החצר היו שייכים למנין העמודים שבצלע החצר הניצבת[996] - שהיו חרוצים בתחתיתם לכסות את שפת האדנים[997] שלצד פנים המשכן ולצד חוץ אך לא בין העמודים[998].
ציפוים
העמודים – מלבד ראשם[999] - היו מצופים נחושת[1000]. ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם, שהיו מצופים כסף[1001], ולדעתם זהו שאמר הכתוב: וחשקיהם כסף[1002], שפירושו כיסוייהם וציפוייהם[1003]. ויש מן הראשונים שכתבו, שלא היו מצופים כלל[1004].
החישוקים
העמודים, כתבו ראשונים, שהיו מוקפים בחוטי כסף הקרויים "חישוקים"[1005], ולדעתם זהו שאמר הכתוב: וחשקיהם כסף[1006], שהוא לשון חגורה[1007]. החישוקים, יש מן הראשונים שכתבו, ששימשו לנוי[1008], ויש שכתבו, ששימשו לקשור בהם את הקלעים לעמודים כדי שלא תפרידם הרוח[1009], ויש שכתבו, ששימשו לחגור את העמודים שלא יסדקו מן השרב[1010]. ויש מן האחרונים שכתבו, שהיו שני מיני חישוקים, מין אחד שבו היו קבועים ווי העמודים, ומין שני ששימש לנוי, ולדעתם זהו שכפל הכתוב: ווי העמדים וחשוקיהם כסף וכו' והם מחשקים כסף[1011].
מניינם
מנין החישוקים, יש מן האחרונים שכתבו, שהיה חוט אחד שסובב את העמוד כמה פעמים[1012], ויש שנראה מדבריהם שהיו כמה חוטים[1013].
מקומם
מקום הקפת החישוקים, נחלקו בו ראשונים ואחרונים: יש שכתבו, שהיו מקיפים את העמוד באמצעו[1014]. ויש שכתבו, שהיו מקיפים אף את ראש העמוד, ולדעתם זהו שכפל הכתוב: ווי העמדים וחשוקיהם כסף וצפוי ראשיהם כסף והם מחשקים כסף[1015]. ויש שכתבו, שהקיפו את העמודים בשלושה או ארבעה מקומות[1016]. ויש שכתבו, שהיו מקיפים את העמוד לכל אורכו[1017].
ווי העמודים
העמודים, היו יוצאים מהם - בראשם[1018] - כמין יתדות עשויות כסף בצורת אות וי"ו[1019], שראשם זקוף למעלה[1020], שנאמר: ווי העמדים וכו' כסף[1021]. ונחלקו ראשונים ואחרונים: יש שכתבו, שהווים היו תקועים בעמוד[1022], ויש שכתבו, שהיו קבועים בחשוק כסף שהקיף את העמוד[1023]. הווים שימשו לתליית הקלעים[1024], ויש מן הראשונים שכתבו, שהיו עשויים להפשיט עליהם את הקרבנות[1025].
מניינם
מנין הווים בכל עמוד, יש מן הראשונים שכתבו, שבכל עמוד היו שני ווים[1026].
ציפוי זהב
ראשי הווים היו מצופים זהב[1027].
ראשי העמודים
ראשי העמודים היו מצופים כסף, שנאמר: וצפוי ראשיהם כסף[1028]. ומן החרונים שכתבו, שהיו ראשי העמודים שטוחים וישרים[1029].
האדנים
עמודי החצר, היו תקועים לתוך אדני נחושת היושבים על הארץ[1030], שנאמר: ואדניהם וכו' נחשת[1031], וגובהם אמה[1032]. ומן האחרונים שכתבו – לסוברים שהיו העמודים מרובעים[1033] – שהיו האדנים מרובעים ובאמצעיתם חלל ברוחב חצי אמה על חצי אמה לכל גובהם ועובי דופן האדן רבע אמה[1034].
עוביים
עובי האדנים, יש מן האחרונים שכתבו – לסוברים שהעמודים שבפינות החצר היו שייכים למנין העמודים שבצלע החצר הניצבת[1035] - שלצד פנים המשכן ולצד חוץ היה כעובי העמודים, שלדעתם היו העמודים חרוצים בתחתיתם לצד פנים ולחוץ כדי לכסות את שפת העמודים[1036], אך לצדדים שבין העמודים היו האדנים בולטים חוץ לעמודים[1037]. ולדעתם האדנים שבפינות החצר לא היו בולטים אלא לצד העמודים שברוח אחת, בפינה הדרומית מערבית בלט האדן לכיוון מערב, ובפינה הצפונית מערבית בלט לכיוון צפון, ובפינה הצפונית מזרחית בלט לכיוון מזרח, ובפינה הדרומית מזרחית בלט לכיוון דרום[1038].
מסך שער החצר
בפתח החצר היה תלוי "מסך" - כעין וילון[1039] - על ארבעה עמודים הנתונים בשורה אחת[1040] – שגובהם כגובה המסך[1041] - ותקועים[1042] באדנים, שנאמר: ולשער החצר מסך וכו' עמדיהם ארבעה ואדניהם ארבעה[1043].
בד המסך
מסך שער החצר היה עשוי חוטי תכלת וארגמן ותולעת שני - שהם חוטי צמר צבועים בצבעים אלו[1044] - ושש - שהוא חוט פשתן[1045] לבן[1046] - שנאמר: ולשער החצר מסך עשרים אמה תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר מעשה רקם[1047]. על מנין החוטים מהם היו עשויים חוטי כל מין ומין ועל חוטי התכלת שיש סוברים שהיו עבים מיתר החוטים, עי' לעיל: יריעות המשכן[1048].
מעשה רוקם
מסך שער החצר היה עשוי מעשה רוקם, שנאמר: ולשער החצר מסך וכו' מעשה רקם[1049]. על דבר הנעשה מעשה רוקם, שנחלקו בו אם הוא מעשה מחט או אריגה, ואם נעשה משני צדי האריג, עי' לעיל[1050].
מדותיו
מסך שער החצר, נחלקו תנאים וראשונים בדעתם במדותיו: א) בדעת ר' יהודה, שסובר שמזבח-החיצון* גובהו שלוש אמות[1051], נחלקו אמוראים וראשונים בדעתם: יש סוברים, שגובה המסך היה חמש אמות ורוחבו עשרים אמה[1052], ולדעתם מה שנאמר: ולשער החצר מסך עשרים אמה[1053], היינו רוחבו[1054]. ויש סוברים, שגובה המסך עשרים אמה ואילו רוחבו לא נתבאר בכתוב[1055], ובדעתם יש שכתבו, שמה שנאמר: ולשער החצר מסך עשרים אמה[1056], היינו גובהו[1057]. ב) בדעת ר' יוסי, שסובר שמזבח החיצון גובהו עשר אמות[1058], נחלקו ראשונים בדעת אמוראים: יש סוברים, שגובה המסך היה חמש עשרה אמות ואילו רוחבו לא נתבאר בכתוב[1059]. ויש סוברים, שגובה המסך ורוחבו עשרים אמה[1060], ולדעתם מה שנאמר במסך: וקומה ברחב חמש אמות לעמת קלעי החצר[1061], היינו שגבוה חמש אמות מן הקלעים שגובהם חמש עשרה אמות לדעתם[1062]. ג) ויש סוברים, שגובה המסך היה עשרים אמה ורוחבו חמש אמות[1063], ולדעתם זהו שנאמר במסך: וקומה ברחב חמש אמות לעמת קלעי החצר[1064], היינו שנעשה רוחבו של מסך להיות קומתו[1065].
מקומו
מקום מסך שער החצר, נחלקו בו תנאים ואחרונים בדעתם: א) יש סוברים, שהמסך היה מרוחק עשר אמות מפתח החצר[1066], שנאמר: ואת קלעי החצר ואת מסך פתח שער החצר אשר על המשכן ועל המזבח סביב[1067], שפירושו קלעי החצר שעל המשכן, היינו שמרוחקים חמשים אמה מן המשכן, והמסך שעל המזבח, היינו שמרוחק חמשים אמה מן המזבח-החיצון* שעמד בריחוק עשר אמות מן המשכן, לסוברים כן[1068]. וכן בדעת ר' יהודה, שסובר שגובה המזבח החיצון היה שלוש אמות[1069], יש מן האחרונים שכתבו, שהיה המסך מרוחק עשר אמות מן הקלעים כדי שייכנסו אל החצר מצדי המסך, שאם היו גוללים את המסך כדי להיכנס היה נראה הכהן – העומד בגובה שלוש אמות - ועבודה בידו[1070]. ב) ויש סוברים, שהמסך היה עומד בשוה עם הקלעים[1071]. וכן בדעת ר' יוסי, שסובר שגובה מזבח החיצון היה עשר אמות[1072], יש מן האחרונים שכתבו, שהיה המסך עומד בשוה עם הקלעים[1073], שלדעתו אין חשש שיראה הכהן ועבודה בידו על ידי גלילת המסך[1074].
העמודים
עמודי המסך, היו להם חשוקים וווים מכסף כשאר עמודי החצר[1075], שנאמר: כל עמודי החצר סביב מחשקים כסף וויהם כסף[1076], שתיבת "כל" באה לכלול אף את עמודי המסך[1077].
רוחבם וסדרם
עמודי מסך שער החצר, נחלקו ראשונים – לסוברים שרוחב המסך עשרים אמה[1078] - במדתם וסדרם[1079]: א) יש סוברים, שהיה המסך תלוי על ארבעת העמודים מתחילתו ועד סופו וביניהם שלושה חללים שווים[1080]. מהם שכתבו, שהיה עובי העמודים רבע אמה והחלל שבין העמודים שש אמות ושליש אמה[1081], ומהם שכתבו, שעובי העמודים אמה והחלל שבין העמודים חמש אמות[1082], שלדעתם לא נגעו העמודים בקלעים אלא בנקודה אחת[1083]. ב) ויש סוברים, שהיה המסך תלוי על חמישה עמודים[1084]. מהם שכתבו, שעמודי המסך נתונים מצדו האחד ועד למרחק חמש אמות מצדו השני ובין עמוד לעמוד חלל של חמש אמות עם רוחב העמוד[1085], ואילו סוף המסך תלוי על עמוד ממנין עמודי הכתף[1086]. ומהם שכתבו, ששני העמודים שבקצות המסך חציים ממנין עמודי הכתף וחציים ממנין עמודי המסך ושני חצאים אלו חשובים עמוד אחד[1087].
האדנים
אדני עמודי המסך, היו עשויים נחושת כשאר אדני החצר[1088], שנאמר: כל עמודי החצר וכו' ואדניהם נחשת[1089], שתיבת "כל" באה לכלול אף את עמודי המסך[1090], וגובהם אמה[1091].
כלי המשכן
לצורך הקמת המשכן, שימשו כלים שונים עשויים נחושת[1092], כגון פטישים[1093] לתקוע על ידם יתדות ועמודים[1094], וכן להכות בבדים להכניסם בטבעות ולהוציא העמודים מן האדנים[1095], וזהו שאמר הכתוב: לכל כלי המשכן בכל עבדתו וכו' נחשת[1096]. ויש מן הראשונים שכתבו, שמכלל הכלים גם יתדות להוציא על ידם את הבדים מתוך הטבעות וכן לנעצם בקרקע כדי לסמן את שטח החצר קודם העמדת הקלעים[1097], ולדעתם זהו שנאמר: וכל יתדתיו וכל יתדת החצר נחשת[1098].
הערות שוליים
- ↑ עי' רש"י שמות כה ח: בית קדושה, ורא"ם שם בדעתו, ועי' גו"א שם, שפי' דברי רש"י בע"א; ראב"ע הקצר שמות שם. ועי' רבנו בחיי שבציון 36.
- ↑ שמות שם.
- ↑ עי' ציון 42 ואילך.
- ↑ עי' רמב"ם ביה"ב פ"א ה"א.
- ↑ רש"י שמות כט מג; עי' רשב"ם שם כה ח: שאתקדש ואזדמן אליהם לדבר מתוכו, וכעי"ז בחזקוני שם. ועי' העמק דבר שמו כט שם, שהוא ויעוד תמידי אף שלא בשעת דבור של פרשה מפרשיות התורה. ועי' ציון 42.
- ↑ שמות שם. רש"י ורשב"ם וחזקוני שם. ועי' רבנו בחיי שמות כט שם, שפי' בע"א.
- ↑ עי' ציון 33 ואילך.
- ↑ רשב"ם וחזקוני שם. ועי' ציון 36.
- ↑ שמות כה ח.
- ↑ עי' עירובין ב א: אלא משכן דאקרי מקדש וכו'; רש"י שמות שם ט, עמר נקא שמות שם ח בד' רש"י שם בדעתו שבציון 1; עי' רמב"ם ביה"ב פ"א ה"א וכס"מ שם בדעתו; רבנו בחיי שמות שם ח.
- ↑ שמות שם ט. רש"י שם.
- ↑ עי' רמב"ם שם ה"ב וכס"מ שם ה"א.
- ↑ רמב"ם שם וכס"מ שם ואוה"ח שמות שם ח בדעתו. וע"ע בית המקדש ציון 4.
- ↑ סמ"ג עשה קסג.
- ↑ ע"ע הנ"ל ציון 8. סמ"ג שם.
- ↑ מעשי למלך ביה"ב שם ה"א אות א.
- ↑ קרי"ס ביה"ב שם בד' הרמב"ם שם.
- ↑ עי' להלן.
- ↑ שמות כה ט. ועי"ש כו ל ועוד. ועי' ציון 383, שפעמים שמשכן הנזכר בכתוב הוא היריעות התחתונות.
- ↑ אברבנאל שמות שם א.
- ↑ שמות כה ח, ועי' ציון 42, ובמדבר ג לח ושם י כא ועוד.
- ↑ רבנו בחיי שמות כה שם. ועי' ציון 7. ועי' אברבנאל שמות כה א, שנקרא כן מפני שאסור לבוא שם ערל וטמא.
- ↑ שמות לח כא, ועי' במדבר א נ ועוד.
- ↑ אברבנאל שם.
- ↑ שמות כח מג, וכעי"ז שם כט ד וי ועוד.
- ↑ עי' רש"י שמות כח שם (וכ"ה בויקרא ד ה), ועי' רא"ם וגו"א שם בדעתו. ועי' ציונים 46, 513, דברים נוספים שנקראו בשם זה.
- ↑ גו"א במדבר ז א. ועי' ציון 5.
- ↑ עי' ציונים 75, 76.
- ↑ עי' ציונים 56, 57. רש"י שמות כו כג ושבת צח ב ד"ה ואתי; רשב"ם שמות שם כב; מעשה חושב פ"א אות ד.
- ↑ עי' ראשונים שבציון 104.
- ↑ מאור האפלה תרומה (עמ' רסד).
- ↑ ברייתא דמלאכת המשכן פ"א; סוכה ה ב, שהרי כן הוא אורך הקרשים, עי' ציון 102; עי' שבת צח ב; רש"י שמות כו טז; פסי"ז שמות שם.
- ↑ טו"ד לברייתא דמלאכת המשכן פ"א, דעת ד"ה ארכו.
- ↑ עי' מלבי"ם שמות כו ו וטו"ד שם, בטעם.
- ↑ ברייתא דמלאכת המשכן שם; שבת צח ב: דל תלתין לאיגרא; רש"י שמות כו טז; פסי"ז שמות שם; מעשה חושב פ"א אות א. ועי' רש"י ופסי"ז שם, שנלמד ממידות הקרשים שהם עשרים קרשים בני אמה וחצי, עי' ציונים 76, 102, ועי' ציון 213, שהקרשים נוגעים זה בזה. ועי' מעשה חושב שם, בפירוש, שבכל הש"ס נקטו כדעה זו.
- ↑ שבת שם: דל עשר לאיגרא. ועי' תוס' שם ד"ה דל, שנלמד מבית-המקדש, שרוחבו שליש מאורכו, עי' ערכו ציון 194 ואילך. ועי' ריטב"א שבת שם, שנמסר בקבלה. ועי' רש"ש שבת שם, מקור נוסף.
- ↑ עי' גמ' שבת שם ורש"י וריטב"א וחי' הר"ן שבת שם.
- ↑ ברייתא דמלאכת המשכן פ"א; ילק"ש תרומה רמז שע; מדה"ג שמות כו יח. ועי' ציונים 119, 503, 832, 845, שיש שפי' דעת ר' יוסי בע"א.
- ↑ מעשה חושב פ"ב אות י בפירוש, בפי' ראשון.
- ↑ עי' ציון 108 ואילך.
- ↑ שמות כו לג.
- ↑ עי' שמות שם לג ולד, שקה"ק הוא מבית לפרוכת. ועי' במדבר ד ד ורש"י שם, שפעמים משמש ככינוי לכלי הקודש שבמשכן.
- ↑ עי' תוס' יומא נא ב ד"ה ועביד, וטו"ד לברייתא דמלאכת המשכן פ"ד, בדעת ד"ה שיהא, בדעתו.
- ↑ ברייתא דמלאכת המשכן שם; ברייתא דמ"ט מידות, המובאת בילק"ש פקודי רמז תכב.
- ↑ ע"ע ארון ציון 22.
- ↑ ברייתא דמלאכת המשכן שם; יומא נב ב: ואתיא שמה שמה וכו', ורש"י שם.
- ↑ עי' להלן. ועי' מנחות כז ב
- ↑ עי' ויקרא טז לג: וכפר את מקדש הקדש ואת אהל מועד, ויומא סא א: אהל מועד זה היכל, ועי' ראב"ע ויקרא שם. ועי' שמות כח מג ורש"י שם. ועי' ציון 26.
- ↑ ע"ע היכל ציון 1.
- ↑ ברייתא דמלאכת המשכן פ"ד; ברייתא דמ"ט מידות, המובאת בילק"ש פקודי רמז תכב.
- ↑ ברייתא דמלאכת המשכן שם; ברייתא דמ"ט מידות שם.
- ↑ ע"ע שולחן.
- ↑ ע"ע מנורה.
- ↑ ע"ע מזבח הפנימי. ברייתא דמלאכת המשכן שם; ברייתא דמ"ט מידות שם.
- ↑ במדבר א נא.
- ↑ ברייתא זבחים קיח ב.
- ↑ משנה זבחים קיב ב: באו לגלגל וכו', ורש"י שם ד"ה באו; ברייתא זבחים קיז א: אהל מועד שבגלגל; רמב"ם ביה"ב פ"א ה"ב. ועי' פיהמ"ש לרמב"ם זבחים פי"ד מ"ה, שהוא המשכן עצמו שהיה במדבר.
- ↑ ברייתא זבחים קיח שם; רמב"ם שם.
- ↑ ברייתא זבחים שם; רמב"ם שם.
- ↑ ברייתא שם; רמב"ם שם.
- ↑ ציון 19 ואילך.
- ↑ עי' ציון 27.
- ↑ חזו"א זבחים קמא סי' מא אות ה.
- ↑ עי' משנה זבחים קיב ב: ולא היה שם תקרה, אלא בית אבנים בלבד מלמטן והיריעות מלמעלן, ורש"י קיח א ד"ה מנה"מ; רמב"ם ביה"ב פ"א ה"ב; אברבנאל דברים כו ב; תפא"י זבחים פי"ד יכין אות מד; חזו"א שם.
- ↑ שמו"א א כד.
- ↑ תהלים עח ס.
- ↑ תהלים שם סז. גמ' זבחים קיח א; ירושלמי מגילה פ"א הי"ב.
- ↑ חזו"א שם.
- ↑ קה"ע לירושלמי שם בד' ר' זעירה ור' יוסי בר בון שם. ועי' הר המוריה ביה"ב שם, שצידד כן בד' הרמב"ם שם. ועי' יריעות שלמה לרמב"ם שם (ד"ה ומ"ש רבינו ומשם באו), שהוא ט"ס בירושלמי שם, וצ"ל: י' אמות, ולדבריו משמע שהיה בנין אבנים לכל גובהו. ועי' מדרש שמואל (בובר) פ"ג אות ה, ושם הגר': רבי זעירא בעי יכול אף הקרשים אמר ליה רשב"ל לא כן כתיב קרסיו קרשיו וכו', ומשמע שמסיק שאין הקרשים בכלל, ועי' עלי תמר לירושלמי שם, שפי' המדרש הנ"ל כדברי הירושלמי. ועי' הר המוריה שבציון 25, שבתוספתא שבציון 16 משמע, שעד שנבנה בית ראשון היה המשכן עומד בשלימות עם קרשיו, ועי' חזו"א שם, שאע"פ שלא הקימו הקרשים בשילה לא גנזום.
- ↑ עי' סדר עולם פי"ד; פיהמ"ש לרמב"ם זבחים פי"ד מ"ז; עי' רמב"ן דברים כו ב; תו"י יומא מד א ד"ה שילה; עי' רד"ק שמו"א ז ט; אברבנאל דברים שם. ועי' מעשי למלך ביה"ב פ"א ה"ב, שכ"מ בתוספתא זבחים פי"ג: בשעת היתר במה אהל מועד נטוי, שמשמע שבנוב וגבעון שהיו הבמות מותרות, ע"ע במה ציון 71, היה אוהל ולא בנין. ועי' הר המוריה לרמב"ם שם, שכ"מ בתוספתא שבציון 16, שהמשכן נגנז משנבנה בית ראשון, ומשמע שעד אותה עת היה המשכן עומד בשלימות, ועי' ציון 24.
- ↑ דה"י א כא כט, וכעי"ז דה"י ב. מעשי למלך שם.
- ↑ רש" פסחים לח ב ד"ב זאת, לעניין משכן שבנוב, ועי' רש"ש שם; עי' רמב"ם ביה"ב שם: ובאו לנוב ובנו שם מקדש וכו' ובאו לגבעון ובנו שם מקדש, ושפ"א זבחים קיב ב והר המוריה ומעשי למלך לרמב"ם שם בדעתו, ועי' פיהמ"ש שבציון 25. ועי' פי' ר"ש לספרא צו פ"ח אות ד, שהסתפק בדבר. ועי' אחרונים הנ"ל, ראיות לזה. ועי' ציון 25.
- ↑ יריעות שלמה לרמב"ם שם (ד"ה ומ"ש וכשמת עלי).
- ↑ רש"י מנחות כה א ד"ה מכללו. ועי' תוי"ט מנחות פ"ג מ"ג, שהק' ממשנה זבחים קיב ב: באו לנוב וגבעון וכו' קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים, ועי' רש"ש מנחות שם, שתירץ.
- ↑ עי' פיהמ"ש לרמב"ם זבחים שם מ"ח, ועי' מעשי למלך ביה"ב פ"א ה"ב; תוי"ט שם.
- ↑ ציון 33. וע"ע פרוכת, שמכל מקום היתה שם פרוכת להבדיל בין הקדש לקדש הקדשים.
- ↑ עי' תוספתא להלן: אהל מועד, וחזו"י לתוספתא שם.
- ↑ תוספתא סוטה פי"ג; סוטה ט א. ועי' אדר"נ נוסחא א פמ"א. וע"ע גניזה ציון 88 וע' כלי המקדש ציון 683.
- ↑ רב חסדא אמר אבימי סוטה שם.
- ↑ עי' להלן.
- ↑ שמות כו יח וכ.
- ↑ שמות שם כב וכג.
- ↑ עי' להלן.
- ↑ שמות שם טו.
- ↑ ריטב"א שבת כח א.
- ↑ שבת שם, ועי' ראב"ע וספורנו שמות מ יח. ועי' תוס' שם ד"ה ואין ותוס' הרא"ש שם, שהק' מהכתוב (שמות שם יג): יהיה סרוח על צדי המשכן, שמשמעו שנסרח על הקרשים, ועי' תורא"ש שם, שכאשר המשכן עומד כל חלל המשכן קרוי משכן, ועי' תוס' שם, שתי' בע"א. ועי' חי' מהר"ל שבת שם, שהק' מהכתוב (שמות מ יט): ויפרש את האהל על המשכן, ועי"ש שתי', שהחלל הנוצר מן הקרשים קרוי משכן ולא הקרשים עצמם, ועי' מרומי שדה שם.
- ↑ ספורנו שם; אברבנאל שמות כו א.
- ↑ עי' להלן. ועי' תנחומא תרומה אות ט, הובא בפסי"ז שמות כו טו, שבא לכפר על מעשה שטים. ועי' חזקוני שמות שם, שהוא דרך ארץ לעשותם מעץ שאינו עושה פרי. ועי' תנחומא שם ובראשית רבה פצ"ד סי' ד ודעת זקנים ובכור שור וחזקוני שמות כה ה, מהיכן הביאו עצים אלו במדבר.
- ↑ עי' תנחומא שם: כ"ד מיני ארזים וכו'.
- ↑ שמות שם.
- ↑ חזקוני שמות כו טו; ר"ח פלטיאל שם; דעת זקנים שם; הדר זקנים שם.
- ↑ ראשונים הנ"ל.
- ↑ עי' ציון 115.
- ↑ רש"י שבת צח ב ד"ה דלא, בפי' הגמ' שם: דלא ליתו דניסרא; מאירי שם.
- ↑ שמות כו ד.
- ↑ רש"י ומאירי שם. ועי' מיוחס לר"ן שבציון 94, שפי' בע"א, וצ"ב לדעתו אם צריך שיהיו מחתיכה אחת.
- ↑ עי' ציון 115.
- ↑ מיוחס לר"ן שבת צח ב.
- ↑ שמות כו ד. מיוחס לר"ן שם. ועי' ראשונים שבציון 91, שפי' בע"א, וצ"ב לדעתם אם צריך שיהיו הקרשים חלקים.
- ↑ עי' להלן.
- ↑ שמות כו טו.
- ↑ יומא עב א וסוכה מה ב. ועי' תיב"ע שמות שם: כאורח נציבהון. ועי' ערול"נ סוכה שם, שגם הדרשות האחרות שבהמשך הגמ' שם, אינן חולקות על דרשה זו. ועי' אברבנאל שמות כו א, שהיו עומדים זקופים ולא מושכבים זה על זה, ואפשר שכוונתו לדרשה זו.
- ↑ עי' ר"ח סוכה שם: העיקר למטה והצמח למעלה; רש"י יומא וסוכה שם ד"ה דרך גדילתן.
- ↑ עי' ציונים 125, 249, שהידות שבקרש נכנסות באדנים שתחתיהן, ומוכח שעמדו זקופים.
- ↑ רש"י שמות כו טו; אברבנאל שמות שם א.
- ↑ מקדש אהרן קרשים למשכן (יב א). ועי"ש הערה ג, שאם לא כן מצמצם חלל המשכן.
- ↑ שמות כו טז.
- ↑ עי' שבת צח ב: דאתי פותיא דהני ממלי ליה לסומכא דהני, ורש"י וריטב"א ומיוחס לר"ן שם; רש"י שמות שם כג; פסי"ז שמות שם.
- ↑ עי' ראב"ע הקצר שמות שם ה; מאור האפלה תרומה (עמ' רסד); אברבנאל שמות שם א.
- ↑ מאור האפלה שם.
- ↑ עי' להלן. ועי' ר' פרחיה (בשיטות קדמונים) שבת ריש פרק הזורק ותוס' השלם שמות כו כג אות ה ור"א בן הרמב"ם שמות שם, ראיה לזה מן הכתוב שם, וכעי"ז ברשב"ם שמות שם כו ורבנו בחיי שם ז וחזקוני שם יז, ועי' תשב"ץ ח"ג סי' ע, ראיה נוספת. ועי' ראב"ע שמות שם יח, שצידד בטעם הדבר, שהוא כדי שייכנס בהם הבריח התיכון. ועי' רלב"ג שמות כו יב ואברבנאל שמות כו, שתמהו כיצד נשאו עגלות הצב את משקלם הרב של הקרשים. ועי' אברבנאל שם, שצידד שאף למטה לא היו עבים אמה, ומטעם שאין עוביים חשוב לא נזכר בתורה.
- ↑ מיוחס לר"ן שבת שם; מאירי שבת שם; הדר זקנים שמות שם.
- ↑ ברייתא שבת צח ב; ברייתא דמלאכת המשכן פ"א ומדה"ג שמות כו יח, ושם הגר': ר' נחמיה. ועי' אברבנאל שם, שמסתבר כדעה זו, שלפ"ז לא היה משאם רב כ"כ, ומיושב בזה הקושיא שבציון 106.
- ↑ שמות כו כד.
- ↑ ברייתא שבת שם וברייתא דמה"מ שם: ולהלן הוא אומר תמו נכרתו, ורש"י שם ד"ה ולהלן.
- ↑ עי' ר"ח שבת שם; תוס' שם א ד"ה הניחא, בשם הרב פור"ת; הדר זקנים שמות כו יז.
- ↑ עי' תוס' שם, בשם רבינו יצחק; תוס' הרא"ש שם, בתי' שלישי.
- ↑ שבת שם: דשפי להו כי טורין, ורש"י שם וד"ה דשפי להו. ועי' ערוך ע' טרז ורשב"א וריטב"א שבת שם בשם ר"ח (ועי' ר"ח שבת צט א) ורב האי גאון, שגר': טוריז, ועי"ש ושם, שהוא ל' פרסי לדבר שרחב ומתקצר והולך למעלה.
- ↑ עי' רש"י שם ד"ה האי עייל וריטב"א שבת שם.
- ↑ שמות שם. ברייתא שם; ברייתא דמלאכת המשכן ומדה"ג שם, ושם הגר': ר' יהודה. ועי' ציונים 90, 94, שפי' תיבת תמים באו"א. ועי' רש"י שמות כו ה, שנקט כדעה זו.
- ↑ ר"ח שם; רש"י שבת שם ד"ה שנאמר.
- ↑ ר"ח שם.
- ↑ עי' ציון 58.
- ↑ עי' מדה"ג שם: בעבין שלקרשין נחלקו.
- ↑ רש"י ערובין ד ב ד"ה אמת בנין, בפי' משנה כלים פי"ז מ"י שהובאה בגמ' שם, ועי' ר"ש ורע"ב כלים שם, שפי' בע"א. ועי' ראב"ע שמות כו טז, שהסתפק.
- ↑ עי' ציונים 347, 348.
- ↑ עי' רש"י שמות כו כו; עי' רשב"ם שם; עי' מאירי שבת צח ב; מעשה חושב פ"ב אות א. ועי' ציונים 354, 355, לעניין צורת הנקב.
- ↑ עי' ציון 346 ואילך. רש"י ורשב"ם ומאירי ומעשה חושב שם.
- ↑ רש"י שם; מעשה חושב שם.
- ↑ עי' להלן: האדנים. עי' ברייתא שבת צח ב: חרוצים היו הקרשים וכו', ורש"י שם ד"ה חרוצים וד"ה וחלולים וריטב"א ומיוחס לר"ן ומאירי שבת שם; ברייתא דמלאכת המשכן פ"א: והקרש וכו' והחרוץ חציו באמצע ועושין לו שתי יתידות כמין שני חווקין (ובמהד' קירשנר הגר': חמוקים) ומכניסן לתוך שני אדנים, ועי' טו"ד לברייתא דמה"מ שם בטעם, שחווקין הם שליבות סולם; רש"י שמות כו יז; רשב"ם שמות שם; חזקוני שם יז ויט; ר"י בכור שור שם כה. ועי' מקדש אהרן אדנים (יג א) במאת אדנים אות ז, שתכלית הידות כדי לאחוז בקרשים להעלותם לעגלות, ועי' ציון 190.
- ↑ רש"י שמות שם ע"פ תר' אונקלוס שם: צירין, וכ"ה בתיב"ע.
- ↑ שמות שם.
- ↑ רש"י שם, ורמב"ן שם בדעתו. ועי' רשב"ם שמות שם וברייתא דמה"מ לגר' הערוך והרמב"ן, שבציון 168, שפי' בע"א.
- ↑ עי' ראשונים ואחרונים שבציון 147 ואילך.
- ↑ מאור האפלה תרומה. ועי' ציון 134, בד' ר"א בן הרמב"ם. וצ"ב לדעה זו במידותיהן.
- ↑ רש"י שמות שם; עי' ר"א בן הרמב"ם שם.
- ↑ עי' ציון 129.
- ↑ מעשה חושב פ"ב אות ח ובפי' שם אותיות ז וח, בד' רש"י שם. ועי"ש, שלד' רש"י נלמד מן הכתוב: משלבות, שמוסב לדעתו על הידות, עי' ציון 128, ולסוברים שכתוב זה מוסב על הקרשים, עי' רמב"ן שמות שם, למד כן מגר' הברייתא דמלאכת המשכן: חמוקים, עי' ציון 125, שהוא מל' חמוקי ירכיך, שירך עגולה ואין בה זוית.
- ↑ טו"ד לברייתא דמלאכת המשכן שם בדעת ד"ה לשתי ידותיו. וכעי"ז בר"א בן הרמב"ם שם, וצ"ב לדעתו אם ראשי הידות לבדם חדודים, או הידות לכל אורכן כמין חרוט.
- ↑ ירושלמי שבת פי"ב ה"ג. טו"ד שם. ועי' קה"ע ופנ"מ לירו' שם, שפי' בע"א.
- ↑ רמב"ן שם.
- ↑ רש"י שמות כו יז ושבת צח ב ד"ה לר' יהודה; מעשה חושב פ"ב אות ח.
- ↑ עי' ציון 129.
- ↑ ראשונים שבציונים 148, 149, 152.
- ↑ ראשונים שבציון 150.
- ↑ עי' מלבי"ם שבציון 158.
- ↑ עי' ראשונים שבציון 159.
- ↑ עי' ס' הזכרון שבציון 160.
- ↑ רש"י שמות כו יז וכד ושבת צח ב שם ד"ה חרוצים; ריטב"א שם; מיוחס לר"ן שם; מאירי שם; עי' חזקוני שמות שם.
- ↑ שמות כו כד. רש"י שם יז וכד. ולדבריו הכתוב מדבר בכל הקרשים, ועי' רמב"ן שם כד, שע"ד הפשט מדבר הכתוב בקרשי המקצועות בלבד.
- ↑ עי' ציון 129.
- ↑ ראשונים שבציון 148; רש"י שבת שם ד"ה לר' יהודה (הא').
- ↑ רש"י שמות שם יז ע"פ ברייתא דמה"מ פ"א: והקרש חרוץ מלמטה רביע מכאן ורביע מכאן והחרוץ חציו באמצע, ויריעות שלמה עה"ת שם, בפי' ראשון, וס' הזכרון ומלבי"ם שמות שם בדעתו, ועי' רמב"ן שמות שם, שפי' דברי רש"י שם בע"א ותמה, ועי' ציונים 150, 151, שיש שפי' הברייתא הנ"ל בע"א, ועי' פנים יפות שמות שם, שצידד לפרש הברייתא הנ"ל בע"א; יריעות שלמה ומלבי"ם שם בד' רש"י שבת שם, ועי' ס' הזכרון שבציון 150; ריטב"א שבת שם; מיוחס לר"ן שם; הדר זקנים שמות שם; חזקוני שמות שם יט; ר"י בכור שור שם כה.
- ↑ יריעות שלמה בד' רש"י שמות שם, בפי' שני.
- ↑ עי' רבנו מיוחס שמות שם; רא"ם וטור שמות שם בד' רש"י שם. וכעי"ז בס' הזכרון שם בד' רש"י שבת שם. ועי' רא"ם שם, שזהו פי' הברייתא דמלאכת המשכן שם, שרביע וחצי, היינו רביע וחצי הקרש, ועי' ציון 148.
- ↑ רמב"ן שמות שם בד' ברייתא דמלאכת המשכן שם, שרביע וחצי, היינו רביע וחצי החריץ, ועי' ציון 148.
- ↑ אברבנאל שמות שם.
- ↑ אברבנאל שם.
- ↑ רשב"ם ורמב"ן להלן; רש"י שמות כו יז: משלשת צידיהן, וחזקוני שם ורא"ם וגו"א שם כד בדעתו, וכ"מ ברש"י שבציון 156. ועי' רמב"ן להלן, שלא הוזכר בברייתא דמלאכת המשכן פ"א. ועי' רא"ם בד' רש"י שם, שבכל הקרשים לא עשו כן אלא לנוי, אבל בקרשי המקצועות עשו כן כדי שלא יהיה רווח בין קרש המקצוע לקרש הסמוך לו, ועי' גו"א שם יז, שמפני שהיו צריכים לכך בקרשי המקצועות עשו כן בכל הקרשים. ועי' גו"א שם יז, שמשמע שלא היו הידות מרוחקות אלא מקצה העובי שכלפי פנים המשכן, שלא כדבריו שם כד, וצ"ב. ועי' ציון 161.
- ↑ עי' רשב"ם שמות שם; רמב"ן בד' רש"י שם.
- ↑ רש"י שם.
- ↑ שמות שם. רש"י שם. ועי' רמב"ן שם בדעתו, שהכתוב מוסב על הידות, ועי' רש"י שבת צח ב ד"ה לר' יהודה, שהכתוב מוסב על הקרשים.
- ↑ מלבי"ם שמות שם בד' רש"י שמות שם ושבת צח ב ד"ה חרוצים.
- ↑ ר"י בכור שור שמות שם כה; חזקוני שם יט.
- ↑ ס' הזכרון שמות שם יז בד' רש"י שם ושם.
- ↑ ריב"א שמות שם כד בד' רש"י שם ושם, ע"פ רש"י שם כד: וקרש שבמקצוע מערב חרוץ לרחבו בעוביו, ומשמע ששאר הקרשים אינם חרוצים. ועי' ציון 261. ועי' גו"א שבציון 154. ועי' פנים יפות שמות שם יז, שצידד לפרש ברייתא דמה"מ פ"א, בע"א.
- ↑ רמב"ן שמות כו יז; מעשה חושב פ"ב אות ז.
- ↑ עי' ציון 178.
- ↑ מעשה חושב שם. ועי' ציון 179 ואילך, בעניין הקרשים הסמוכים לעמודים.
- ↑ דברי ר' נחמיה בברייתא דמלאכת המשכן פ"א לגר' הערוך ע' סן ורמב"ן כו יז, ועי' הערות ר"מ איש שלום לברייתא דמה"מ שם, שי"ג: ניפין, וי"ג: סניפין, וי"ג: סנין. ועי' ברייתא דמה"מ מהד' קירשנר שם וילק"ש תרומה רמז שע, שלא גר' כן, ועי' ציון 168.
- ↑ עי' רמב"ן שם.
- ↑ שמות שם.
- ↑ ברייתא דמה"מ שם. ועי' רש"י שבציון 128 (ורשב"ם שבציון הנ"ל), שפי' הכתוב בע"א, שמוסב על ידות הקרשים, ועי' הערות ר"מ איש שלום שם, שלפ"ז לא גר' רש"י כן בברייתא דמה"מ שם.
- ↑ רמב"ן שם ומעשה חושב פ"ב אות ז בפירוש ומלבי"ם שמות שם בדעתו.
- ↑ מלבי"ם שם. ועי' מעשה חושב שם, שתמה בטעמו והסיק שהוא גזה"כ.
- ↑ עי' להלן.
- ↑ ערוך שבציון 165; מלבי"ם שמות כו יז בד' הרמב"ן שבציון הנ"ל. ועי' מלבי"ם שם, שמשמע שהיו היתדות והנקבים מונחים לסירוגין.
- ↑ עי' להלן.
- ↑ מעשה חושב פ"ב אות ז בד' הרמב"ן הנ"ל.
- ↑ טו"ד לברייתא דמלאכת המשכן פ"א בטעם, בד' הרמב"ן הנ"ל.
- ↑ עי' ציון 173 ואילך.
- ↑ מעשה חושב פ"ב אות ז. וצ"ב במקום הסינים לסוברים שהיו ארבעה, עי' ציון 171.
- ↑ מעשה חושב פ"ב אות ז; מלבי"ם שמות כו יז, ועי' טו"ד לברייתא דמה"מ פ"א בדעת, בדעתו.
- ↑ מעשה חושב פ"ב אות ז.
- ↑ מלבי"ם שמות כו יז. ועי"ש, שדייק כן מן הכתוב שמות שם: כן תעשה לכל קרשי המשכן.
- ↑ ברייתא דמלאכת המשכן פ"א, הובאה בילק"ש תרומה רמז שע; רש"י שמות כו כד; רבנו מיוחס שמות שם.
- ↑ ראשונים ואחרונים שבציון 273.
- ↑ עי' ציון 181.
- ↑ רש"י שם.
- ↑ רא"ם שמות שם כה ומעשה חושב פ"ב אות ה, בפי' ברייתא דמלאכת המשכן פ"א, הובאה בילק"ש תרומה רמז שע: אצבע מכאן ואצבע מכאן. ועי' רא"ם שם, שכ"מ ברש"י שם. ועי' טו"ד לברייתא דמהמ"מ שם, שצידד שיש לפרש שהחריץ היה בעובי אצבע.
- ↑ מעשה חושב שם.
- ↑ מעשה חושב.
- ↑ רש"י שם וחזקוני שם בדעתו, וכ"מ בהדר זקנים שמות שם: היו חרוצי מקום הטבעות כעובי הקרש; רבנו מיוחס שם. ונראה שלפי' זה, היה החריץ שבעובי קרש המקצוע מתעקל בסופו ויוצא לצד רוחבו, כדי שתינתן שם טבעת.
- ↑ מעשה חושב שם.
- ↑ מקדש אהרן טבעות המחברות (יב ב), לשיטתו בפי' ברייתא דמה"מ שם שבציון 282.
- ↑ שם, בפי' אות ח. ועי"ש, שיישב בזה לשון הכתוב.
- ↑ עי' ציון 269. רש"י שמות כו כד.
- ↑ מקדש אהרן טבעות המחברות (יב ב) ובמאת אדנים שם אות ח, בפי' הברייתא דמה"מ פ"א, הובא בילק"ש תרומה רמז שע. ועי' טו"ד לברייתא דמה"מ בדעת, שצידד כן בשם הרג"ן.
- ↑ עי' ציון 310.
- ↑ שמות שם. רמב"ן שם ע"פ ברייתא דמלאכת המשכן שם: מקום שנותנין בו את הבריח. ועי' זי"ר לילק"ש שם, שגר': שנותנים את הטבעות. ועי' מעשה חושב שם ומלבי"ם שמות שם, מה שהק' לפירושו.
- ↑ עי' להלן; מעשה חושב פ"ב אות ה בפירוש, בד' רש"י שמות שם.
- ↑ מקדש אהרן טבעות המחברות (יב ב).
- ↑ שמות כו כט. ועי' אברבנאל בד' רש"י שם ותשב"ץ ח"ג סי' ע בשם מי שאמר, שלא היו הקרשים מצופים זהב אלא במקום הבריחים והטבעות, ועי' תשב"ץ שם, שדחה דעה זו. וצ"ב אם ידות הקרש היו מצופות זהב.
- ↑ עי' דברי ר' נחמיה בברייתא דמסכת מידות הט"ו: מבפנים ומבחוץ, וכ"ה בברייתא דמ"ט מידות המובאת בילק"ש פקודי רמז תכג, ושם הגר': רב נחמן. וצ"ב אם ראשי הקרשים היו מצופים זהב, ועי' מעשה חושב פ"ב אות י בפירוש, שצידד בפי' הברייתא דמ"ט מידות המובאת בילק"ש שם רמז תכ, שמצופה זהב.
- ↑ עי' ציון 29. מעשה חושב פ"ב אות ג, בפירוש, שהרי לא חילק הכתוב.
- ↑ מלבי"ם שמות שם; מקדש אהרן בריחים (יג ב).
- ↑ ברייתא דמה"מ פ"א. מלבי"ם שם. ועי' אחרונים שבציון 256, שפי' בע"א.
- ↑ מעשה חושב שבציון 208.
- ↑ עי' ציון 209. מעשה חושב שבציון הנ"ל.
- ↑ מקדש אהרן שם.
- ↑ ציון 255.
- ↑ עי' שבת קג א ורש"י שם ד"ה מרדדי טסי, וכ"מ ברש"י שבציון 210; תשב"ץ ח"ג סי' ע בשם ר' לוי.
- ↑ עי' רש"י שבת שם ד"ה עושין; תשב"ץ שם; מעשה חושב שם בד' רש"י יומא עב א ד"ה שמעמידין, בפי' שני, ועי' שפ"א שבציון 210.
- ↑ מעשה חושב שם, בד' רש"י שבציון 210, ועי' תשב"ץ שבציון הנ"ל; כו"פ יו"ד סי' מג ס"ק ו. ועי' טו"ד לברייתא דמלאכת המשכן פ"א, שהסתפק בשיעורו.
- ↑ רש"י יומא שם, בפי' ראשון, וסוכה מה ב ד"ה שמעמידין. ועי' רש"י סוכה שם, שמשמע שצריך מסמרים לפי שנעשה ממספר חלקים, ועי' תשב"ץ שם, שלרוב דקותו צריך מסמרים להעמידו, ועי' מעשה חושב שבציון 209. ועי' שפ"א סוכה שם, שצידד בד' רש"י יומא שם בפי' שני, שטחו את הזהב על הקרש כשעוה, ועי' תשב"ץ שם, שמשמע שאף לפי' השני הנ"ל קבעום במסמרים, ועי' מעשה חושב שבציון 208.
- ↑ יומא וסוכה שם. רש"י שם ושם. ועי' רש"י יומא שם, בפי' שני, ותוס' יומא שם ד"ה שמעמידין, שפי' בע"א.
- ↑ תשב"ץ שם בשם הא"ע.
- ↑ עי' ראשונים שבציון 144; מעשה חושב פ"א אות ד.
- ↑ שמות כו כד. גמ' שבת צח ב בד' ר' יהודה בברייתא שם: דלא לישלחופינהו, ורש"י שם ד"ה דלא. ועי' נחלת יעקב (סולניק) שמות שם ומעשה חושב שם, שאף ר' נחמיה בברייתא שבת שם סובר כן.
- ↑ שבת שם ורש"י שם ד"ה ואתי; רש"י שמות שם כג; רשב"ם שם כב. ועי' ציון 113 ואילך.
- ↑ עי' להלן.
- ↑ שמות כו ל.
- ↑ ירושלמי שבת פי"ב ה"ג והוריות פ"ג ה"ה; אסת"ר פ"ד ד.
- ↑ קה"ע ופנ"מ לירושלמי שם.
- ↑ עי' להלן.
- ↑ ע"ע. יפ"מ לירושלמי שם; תפא"י שבת פי"ב יכין אות כז; בכורי יעקב או"ח תרל סקט"ז. ועי' יפ"מ שם ורב פעלים ח"ב או"ח סי' כ בדעתו, שאין קדושה אלא בצד דרום, ועי' רב פעלים שם, שהק' של"מ כן בל' הירושלמי שם, ועי"ש מה שתירץ. ועי' מקדש אהרן מסך שער החצר אות ו, במאת אדנים אות כ (כא ב), שהק' שבכתוב משמע שצפון קדוש יותר מדרום.
- ↑ ע"ע. בכורי יעקב שם.
- ↑ תפא"י שם.
- ↑ עי' להלן; מור וקציעה סוס"י.
- ↑ ע"ע.
- ↑ ע"ע.
- ↑ רב פעלים שם, בד' קה"ע שם. ועי"ש, המעלה המיוחדת שבשולחן ובמנורה. וכ"מ בירושלמי שם ושם, שלמדו מקרשי המשכן למי שהחזיק במעלה להיכנס אל הנשיא ראשונה, וע"ע חזקת שררה ציון 30, שיש שלמדו משם לכל שררה ודין קדימה. וכ"מ בתשב"ץ ח"ב סי' קו, שלמד מקרשי המשכן לס"ת שנהגו לקרות בו, ע"ע ספר תורה. וכ"מ ברדב"ז ח"ו סי' ב' אלפים רפו, שלמד מקרשי המשכן לתפילין שלא לשנות סדר הפרשיות של ר"ת לשל רש"י, וע"ע תפילין. ועי' ריקאנטי במדבר ב ט.
- ↑ עי' קה"ע ופנ"מ שבציון 219, ועלי תמר לירושלמי שם בדעתם. וכ"מ במהרי"ל הל' סוכות אות ו בשם מהר"ש, הובא בשל"ה חולין נר מצוה אות כא, שהיה מסמן מחיצות הסוכה שלא לשנות סדרם משנה לשנה, ועי' של"ה שם ושו"ת חת"ס או"ח סי' כח, שלמד המהרי"ל כן מן הירושלמי הנ"ל, אף שלא שייך שם הורדה מקדושה או מעלה כבמשכן, ועי' שו"ת בית שערים או"ח סי' ס, שלא נהג מהר"ש כן אלא ממידת חסידות.
- ↑ משנה שבת קג א: כותבין (ועי' שינו"ס למשנה שם פי"ב מ"ג); תוספתא שבת פי"א; ברייתא בגמ' שם ב.
- ↑ פיהמ"ש לרמב"ם שבת פי"ב מ"ג; מאירי שבת שם.
- ↑ עי' ציון 216 ואילך. ר"ח שבת קד א; רש"י שבת קג א ד"ה משום רושם; ר"ן שבת (לז א); עי' פסקי רי"ד שבת קג שם; מאירי שבת שם; רע"ב שבת פי"ב שם.
- ↑ רש"י שבת עג א ד"ה כותב ושם עה ב ד"ה כתב אות; פיהמ"ש לרמב"ם שבת פי"ב מ"ג; ר' פרחיה שבת קג א; מיוחס לר"ן שבת שם; מאירי שבת שם; ריבב"ן שבת שם; מאירי שבת קג א; ק"ס שבת פי"א; רע"ב פ"ז מ"ב. ועי' פיהמ"ש שם ושפ"א שבת קג שם בדעתו וחת"ס שבת שם, שאף לדעת ר' יוסי שלהלן סימנו באותיות, אלא שחשובות רושם ולא כותב.
- ↑ פיהמ"ש לרמב"ם שבת פי"ב מ"ג ואבנ"ז או"ח סי' קצט אות ח בדעתו, ועי' ציונים 238, 239; סה"ת הל' גיטין סי' קטו, וע"ע כותב ציון 7; עי' סמ"ג עשין נ: אלף בית; עי' מרדכי גיטין סי' שמד: אבג"ד; מדה"ג שמות לה א ושם במדבר ד לב: אלף בית; מאור האפלה תרומה (עמ' רסה). ועי' רש"י שבת עג א ד"ה כותב: וכותב אות בזו ואות בזו, וכעי"ז שם עה ב ד"ה כתב (ור"ן שם), ואפשר שסובר כר"י מלוניל שבציון 237. ועי' אבנ"ז שם, שלדעה זו כותב את האות באמצע רוחב הקרש.
- ↑ עי' פיהמ"ש שם.
- ↑ שפ"א שבת קג א.
- ↑ ר"י מלוניל שבת עג א, בפי' ראשון; מיוחס לר"ן שבת שם. ועי' רבנו הלל שבציון 244, כעי"ז בסימן שאינו אות לדעת ר' יוסי.
- ↑ ר"י מלוניל שם, בפי' שני, ועי' רש"י שבציון 233.
- ↑ אבנ"ז או"ח סי' קצט אות ו בד' רש"י שבת קג א ד"ה בין משם אחד, ועי' רש"י שבציון 233, של"מ כן; שפ"א שבת שם בד' פיהמ"ש שם, ועי' ציון 233.
- ↑ חת"ם סופר שבת שם בד' פיהמ"ש שם. ועי' ציון 233.
- ↑ ע"ע כותב ציון 440, שי"ג בתוספתא: ר' עקיבא.
- ↑ ע"ע הנ"ל ציון 441.
- ↑ רבנו הלל לתו"כ דבורא דחטאות פ"א (דף כב ב ד"ה שרט); קה"ע ופנ"מ לירושלמי שבת פי"ב ה"ג בפי' הירושלמי שם; תפא"י שבת פי"ב שם יכין אות כז. ועי' שפ"א שם, שצידד כן. ועי' ציון 232.
- ↑ רבנו הלל שם; עי' קה"ע שם: חריצים.
- ↑ רבנו הלל שם.
- ↑ קה"ע שם; פנ"מ שם; טו"ד לברייתא דמלאכת המשכן פ"א, בדעת ד"ה לשתי ידותיו. ועי' קה"ע שם, שמשמע שהיה חריץ אלכסוני על פני הקיר כולו בקיר האחד ממעלה למטה ובקיר שכנגדו ממטה למעלה. ועי' פנ"מ וטו"ד שם, שהיה סימן נפרד לכל שני קרשים.
- ↑ ירושלמי שם. קה"ע ופנ"מ וטו"ד שם.
- ↑ שי"ק לירושלמי שבת פי"ב ה"ג.
- ↑ עי' אחרונים שבציונים 245, 239; אבנ"ז או"ח סי' קצט אות ח.
- ↑ שמות כו יט. ועי' ציון 153, שי"ס שבכל אדן נכנסו שתי ידות של שני קרשים צמודים, ולדעתם תחת כל קרש היו שני חצאי אדנים.
- ↑ אברבנאל שם. ועי"ש, מה שהק'.
- ↑ שמות כו יט, וכעי"ז שם כא וכה.
- ↑ עי' שמות ל יג.
- ↑ שמות לח כו וכז.
- ↑ שם כז. ועי' טעמא דקרא פקודי בשם החזו"א ,שלפ"ז נראה שהיו האדנים חלולים מתוכם, כדי שככר הכסף יספיק לעשייתם.
- ↑ רבנו מיוחס שמות כו כט; מעשה חושב פ"ב אות י; טו"ד לברייתא דמה"מ פ"א, בטעם. ועי"ש, שרמוז כן בכתוב לעניין ציפוי הקרשים שמות שם: ואת הקרשים, שמשמע שבא לרבות מה שהוא עם הקרשים יחד.
- ↑ ברייתא דמה"מ שם. מעשה חושב שם, ועי' אחרונים שבציון 202, שפי' בע"א. ועי' מעשה חושב שם, שצידד לפרש כן ברייתא דמ"ט מידות המובאת בילק"ש פקודי רמז תכ, וכ"כ בטו"ד שם, ועי' מעשה חושב שם, שבילק"ש שם רמז תכד, ל"מ כן.
- ↑ ברייתא שבת צח ב ורש"י שם ד"ה לר' יהודה (הא'); רש"י שמות כו יז; ר"א בן הרמב"ם שמות שם יט; עי' חזקוני כז יח.
- ↑ עי' ציון 102. עי' רש"י שמות שם; הדר זקנים שם יט; בכור שור שם כה; חזקוני שם יט; מעשה חושב פ"ב אות ט; מקדש אהרן אדנים (יג א).
- ↑ עי' ציון 106. בכור שור שם; חזקוני שם; מעשה חושב שם.
- ↑ ריב"א שמות שם כד בד' רש"י שם יז. ועי' ריב"א שם, שאפשר שלא היו בולטים אלא משהו.
- ↑ עי' ציון 161. ריב"א שם.
- ↑ עי' בכור שור שמות כו כה; מעשה חושב פ"ב אות ט; מקדש אהרן אדנים (יג א). וכ"מ ברש"י שמות שם יז, שמה שחורץ מן הקרש הוא כמידת שפת האדן.
- ↑ רמב"ן שמות כו יז; מעשה חושב שם.
- ↑ טו"ד לברייתא דמה"מ פ"א, דעת ד"ה לשתי ידותיו, בד' רש"י שמות שם.
- ↑ ר"א בן הרמב"ם שמות כו יט; מעשה חושב שם; מקדש אהרן שם; טו"ד שם, דעת ד"ה ומכניסן. ועי' מקדש אהרן שם במאת אדנים אות ז, שאם לא כן יחסר מאורך הקרשים כמידת עובי תחתית האדן.
- ↑ חת"ס שבת קג א. וכעי"ז במשך חכמה שמות כו כא.
- ↑ ברייתא דמלאכת המשכן פ"א; ילק"ש תרומה רמז שע ופקודי רמז תכ; רש"י שמות כו כד; רבנו מיוחס שמות שם.
- ↑ מעשה חושב פ"ב אות ו. ועי' טו"ד שבציון 276.
- ↑ עי' ציון 181 ואילך. ברייתא דמלאכת המשכן שם; ילק"ש תרומה שם.
- ↑ שמות שם. רש"י שם.
- ↑ רמב"ן שבציון 195, ע"פ ברייתא דמלאכת המשכן שם, שהטבעת הנזכרת בכתוב היא טבעת הבריח.
- ↑ ר"י בכור שור שמות שם, ע"פ הכתוב שם: לשני המקצעת יהיו; אברבנאל שמות שם א, ועי"ש ששאר הקרשים לא נצרכו לכך כיון שנתחברו ע"י הבריחים. וכ"מ בראב"ע הקצר שמות שם ה וספורנו שם כד ורלב"ג שם, שפי' שהכתוב שם אינו מדבר אלא בקרשי המקצועות, ועי' רמב"ן שם כד, שכ"ה פשט הכתוב, ועי' מלבי"ם שם, שדחה. ועי' אברבנאל שם, שטבעות אלו היו עבות וחזקות.
- ↑ רש"י שמות כו כד, וטו"ד לברייתא דמה"מ פ"א דעת ד"ה ונותנו בתוך טבעות הערה א בדעתו. ועי' טו"ד שם, שתמה. ועי' מעשה חושב פ"ב אות ו, שהדעת מכרעת שהיו מטלטלות.
- ↑ רמב"ן שמות שם.
- ↑ עי' ציון 181, ועי' ציון 272, שי"ס שלא היו טבעות אלא בקרשי המקצועות.
- ↑ עי' ציון 115. ועי' טו"ד לברייתא דמה"מ פ"א דעת ד"ה ומה ת"ל משולבות, שלסוברים שהיה עוביים הולך וכלה עד לעובי אצבע, עי' ציון 108, היו הטבעות צרות מאד ואפשר שהיו קטנות ועגולות.
- ↑ עי' מעשה חושב פ"ב אות ו; טו"ד לברייתא דמה"מ שם, בטעם.
- ↑ מקדש אהרן טבעות המחברות (יב ב) ומאת אדנים שם אות ח, בפי' ברייתא דמה"מ שם.
- ↑ ראשונים שבציון 188.
- ↑ מעשה חושב שבציון 189.
- ↑ עי' ציון 190. מקדש אהרן שם.
- ↑ מקדש אהרן טבעות המחברות (יב ב) מאת אדנים אות ח, בפי' ברייתא דמלאכת המשכן פ"א: אצבע מכאן ואצבע מכאן. ועי' אחרונים שבציון 185, שפי' בע"א.
- ↑ עי' ציון 195.
- ↑ טו"ד לברייתא דמה"מ פ"א, בטעם. ועי' ציון 287.
- ↑ מעשה חושב פ"ב אות ה בפירוש.
- ↑ עי' ציון 196.
- ↑ מעשה חושב שם.
- ↑ מקדש אהרן טבעות המחברות (יב ב).
- ↑ עי' ציון 216 ואילך.
- ↑ העמק דבר שמות כו כד. ועי"ש טעמו.
- ↑ שמות שם.
- ↑ העמק דבר שם.
- ↑ רש"י שמות כו כו: אישבר"ש, ואוצר לעזי רש"י שם, ע"פ תר' אונקלוס שם: עברי; עי' ר"א בן הרמב"ם שמות שם: מקלות; רבנו מיוחס שמות שם. ועי' תיב"ע שם: נגרין.
- ↑ שמות כו כו.
- ↑ עי' ציון 319 ואילך.
- ↑ עי' ציון 304 ואילך.
- ↑ עי' רש"י ומעשה חושב שבציון 318. ועי' ציון 309 בד' ר"א בן הרמב"ם, ועי' ציון 321. ועי' טו"ד שבציון 318, שמצדד שהבריחים עברו בתוך חריץ שקוע בקרש.
- ↑ רש"י שבת צח א ד"ה אמר; רלב"ג שמות שם; אברבנאל שם.
- ↑ ר"א בן הרמב"ם שמות כו כו; עי' מעשה חושב פ"ב אותיות א, ג; אחרונים שבציונים 320, 321, שהטבעות עגולות. וכ"מ ברש"י שמות שם כט, שהפיפיות הן כמין שני סדקי קנה, ומשמע שצורתם עגולה וכן צורת הבריחים.
- ↑ מקדש אהרן בריחים (יג א). ועי' ציון 322.
- ↑ עי' ברייתא דמלאכת המשכן פ"א; עי' ברייתא דמ"ט מידות המובאת בילק"ש פקודי רמז תכ; עי' זהר בלק (קפו א) ומלבי"ם שמות כו כו בדעתו, ועי' ציון 312; רש"י שמות שם; עי' ראב"ע הקצר שמות שם ה; רבנו מיוחס שמות שם כו; אברבנאל שם; פי' מהרז"ו למד"ר בד' המדרש שבציון 314, ועי' ציון הנ"ל.
- ↑ שמות שם כו-כז. עי' זהר שם, שהבריח התיכון הוא מכלל המנין.
- ↑ עי' זהר שם; רש"י שם.
- ↑ עי' ברייתא דמלאכת המשכן שם; עי' ברייתא דמ"ט מידות שבילק"ש שם; רש"י שם; רבנו מיוחס שם. ועי' ראב"ע הקצר שם, שאפשר שהיו שני הבריחים דבוקים זה לזה, ועי' רבנו מיוחס שם.
- ↑ עי' ציון 33. עי' להלן; רש"י שמות כו כו; עי' ראב"ע הארוך שמות שם יח; ר"א בן הרמב"ם שמות שם; בכור שור שמות שם כח; אברבנאל שם.
- ↑ עי' ציון 77. ברייתא דמה"מ שם, לגר' שלפנינו; ברייתא דמ"ט מידות המובאת בילק"ש פקודי רמז תכ; רש"י שם; עי' ראב"ע הקצר שם; רבנו מיוחס שם; בכור שור שם. ועי' ספורנו שמות שם כד, שהבריחים שבצפון ובדרום היו גם כנגד עובי קרשי המקצועות, וצ"ב לדעתו אם היה שני הבריחים יחד יותר משלושים אמה.
- ↑ רש"י שם.
- ↑ עי' ציון 78. ברייתא דמה"מ שם, לגר' שלפנינו; ברייתא דמ"ט מידות המובאת בילק"ש פקודי רמז תכ; רש"י שם; רבנו מיוחס שם.
- ↑ ר"א בן הרמב"ם שם. וצ"ב לדעתו היכן מקומם לרוחב הכותל, ואפשר שסובר שהיו הבריחים וטבעותיהם קבועים מצד פנים המשכן והבריחים נמשכים לאורך הכותל כולו. ועי' ילק"ש תרומה רמז שסט, שאורך הבריחים שבקיר האמצעי היה תשע אמות, ולפ"ז אורך כל בריח היה ארבע אמות וחצי, ועי' זי"ר לילק"ש שם, שהשמיט, ועי' מקדש אהרן בריחים (יג א) מאת אדנים אות י, שתשע אמות הוא אורך בריח התיכון, אבל אורך הבריחים החיצוניים היה שתים עשרה אמות.
- ↑ עי' ברייתא דמ"ט מידות שם: משולשין בתוך י' אמות, ורש"י שמות שם ורא"ם וגו"א שם דעתו, ועי' חזקוני שם; רבנו מיוחס שם; מעשה חושב פ"ב אות ג.
- ↑ מקדש אהרן בריחים (יג ב) ומאת אדנים אות מ, בד' ילק"ש הנ"ל, שמשולשין היינו שיש מרחק שוה מקצות הקרש (היינו בחיבורו לאדן) לבריחים ובין הבריחים, והוא לשיטתו שבציונים 300, 355, שהבריחים החיצוניים רחבם אמה והבריח התיכון רחבו שתי אמות, ונמצא שכולם מרוחקים אמה זה מזה.
- ↑ הכתב והקבלה שמות שם כז בד' הזהר בלק (קפו א): לקבל דא חמש אצבען בידא דבר נש, שמשמע שמסודרים כאצבעות זו תחת זו, ועי' מלבי"ם שבציון 301. וצ"ב לדעתו בגובהם.
- ↑ עי' הכתב והקבלה שם.
- ↑ רשב"ם שמות שם כו; עי' רבנו שמעיה בתוספות השלם שמות שם: כל בריחי המשכן היו חמשה עשר עשרה מהם לכל אחד שלשים אמה, ועי"ש כח בשם רבנו שמעיה, שבריח התיכון אורכו שבעים ושתים אמות, ומוכח שחמשת הבריחים של שלשים אמה הם מלבד בריח התיכון; פי' הרש"ש למד"ר במדב"ר שם בד' המדרש שם: אלו חמישה עשר בריחים והבריח התיכון, שמשמע שיש חמישה בריחים לכל צד מלבד הבריח התיכון, ועי' ציון 301.
- ↑ הכתב והקבלה שם.
- ↑ עי' רשב"ם שם. וצ"ב לדעתו בגובהם.
- ↑ הכתב והקבלה שמות שם כז בד' רשב"ם שבציון הנ"ל.
- ↑ רש"י שמות כו כט, ועי' רש"י שבת צח א ד"ה אמר רב כהנא בשם רבותיו; מעשה חושב פ"ב אות ג. ועי' אברבנאל שמות שם, שמוכרח כן לסוברים שהיו הטבעות עגולות, עי' ציון 320, שהרי א"א להכניס בהן את הבריחים אלא מן הצד, ואם היו בצד הפנימי א"א להכניסם בכותל המערבי, אלא אם ישנם חורים בכתלים הצפוני והדרומי, ועי' ציון 321. ועי' טו"ד לברייתא דמלאכת המשכן פ"א בדעת ד"ה בחללו של קרש, שצידד בד' רש"י שבת שם ב, שהטבעות היו היו שקועות בחריץ בתוך הקרש.
- ↑ שמות שם.
- ↑ אברבנאל שמות כו, בפי' ראשון; מעשה חושב פ"ב אות ג.
- ↑ אברבנאל שם, בשם י"א. ועי"ש, שלפי' זה אפשר שהיו הטבעות בצד הפנימי של המשכן, שהרי אפשר ליתן הבריחים מלמעלה.
- ↑ עי' ציון 300. מקדש אהרן טבעות הבריחים (יג ב).
- ↑ רש"י שמות שם כו; מעשה חושב שם.
- ↑ עי' ציון 322.
- ↑ מקדש אהרן שם (יד א). ועי' שבת של מי שבת צח א לתוס' ד"ה הניחא, שלא היו הטבעות בולטות כלפי חוץ יותר מטפח ומחצה.
- ↑ הדר זקנים שמות כו כט; ס' הזכרון שם בד' רש"י שם; מלבי"ם שם.
- ↑ ברייתא דמלאכת המשכן פ"א; ילק"ש תרומה רמז שסט; ברייתא דמ"ט מידות המובאת בילק"ש פקודי רמז תכ, וטו"ד לברייתא דמה"מ שם בדעת ובביאורו לברייתא דמ"ט מידות שם, בדעתה, ועי' ציון 332. ועי' רלב"ג שמות שם כו, שמצדד שלדעה זו היו בקרש האמצעי שתי טבעות שנועדו לחבר את שני הבריחים זה לזה, ונראה שהקרש האמצעי היינו מקום החיבור בין הבריחים.
- ↑ עי' ציון 310.
- ↑ עי' ציון 304 ואילך. עי' ברייתא דמלאכת המשכן וברייתא דמ"ט מידות שם.
- ↑ עי' ציון 312. הכתב והקבלה שמות כו כז בד' הזהר בלק (קפו א). וצ"ב לדעתו במקומן באורך הקרש וברחבו.
- ↑ עי' ציון 314 ואילך. רשב"ם שמות שם כו. וצ"ב לדעתו במקומן באורך הקרש וברחבו.
- ↑ עי' ציון 304 ואילך. זי"ר לילק"ש פקודי שם ומלבי"ם שמות שם כט ומקדש אהרן טבעות הבריחים (יד א) מאת אדנים אות מ, בד' ברייתא דמ"ט מידות שם המובאת בילק"ש שם: ושתי טבעות וכו' ונתונין לרחבו של קרש. ועי' ציון 327.
- ↑ זי"ר שם בפי' הברייתא הנ"ל: חצי חלק מכאן וחלק באמצע. ונראה שמידות אלו קרובות למידה המדויקת, שהרי לא חישב עובי הטבעות.
- ↑ עי' מלבי"ם שם, בפי' לשון הברייתא הנ"ל; מקדש אהרן שם.
- ↑ מקדש אהרן שם. ועי"ש, שלדעתו שתי טבעות העליונות נמוכות שתי אמות מראש הקרש ושתי התחתונות גבוהות שתי אמות מתחתיתו, ועי' ציון 311.
- ↑ עי' ברייתא דמלאכת המשכן פ"א (וכ"ה בילק"ש תרומה רמז שסט) וטו"ד שם בטעם, בדעתה, ועי' ברייתא דמה"מ (קירשנר) שם, הגר': שפופרת של זהב; ברייתא דמ"ט מידות המובאת בילק"ש פקודי רמז תכ: ושפופרת של קנה, ומעשה חושב פ"ב אות ג בפירוש בדעתה; רש"י שמות כו כט; מעשה חושב שם. ועי' מעשה חושב שבציון 376, שהברייתא דמלה"מ שם מדברת בבריח התיכון, וכ"ה בברייתא דמה"מ (קירשנר) שם: מקום שבריח התיכון נכנס, ועי' מעשה חושב שם, שצידד בד' רש"י שם שמבריח התיכון נלמד לציפוי שאר הבריחים, ועי' ציון 343. ועי' טו"ד שם, שלא נתפרש כיצד חיברו את הפיפיות בקרש, וצידד שם שחיברו על ידי מסמרי זהב.
- ↑ רש"י שם; מעשה חושב פ"ב אות ג. ועי' רבנו מיוחס שמות שם: כמין קנים חלולים של זהב, ומשמע שהיו קנים עגולים שלמים.
- ↑ עי' ציון 320.
- ↑ מעשה חושב שם.
- ↑ שמות שם. ועי' העמק דבר שמות כו כט, שתמה מדוע לא פירשו בכתוב שמצופים זהב בלא פיפיות כמשמעו.
- ↑ ברייתא דמלאכת המשכן שם; ברייתא דמ"ט מידות שם; רש"י שם; מעשה חושב שם. ועי' מעשה חושב שם אות א בפירוש, שהיו מעט פחות מאמה וחצי כדי עובי הטבעות.
- ↑ עי' ברייתא דמלה"מ שם: ונותנן בחללו של קרש, וטו"ד שם בדעת; עי' ברייתא דמ"ט מידות שם. ועי' טו"ד שם, שהיו הפיפיות מתפרקות מן הקרש בשעת המסעות, ועי' ציון 375, ששפופרות הזהב של בריח התיכון לא היו מתפרקות.
- ↑ מקדש אהרן בריחים (יג ב) מאת אדנים אות ל. ועי"ש, שהברייתא דמה"מ שם מדברת בשפופרות בריח התיכון שבתוך נקבי הקרשים, ועי' ציון 336. ועי' ציון 378.
- ↑ עי' ציון 294.
- ↑ עי' להלן.
- ↑ עי' ציון 122. עי' ברייתא דמלאכת המשכן פ"א (וכ"ה בילק"ש תרומה רמז שסט): שמשקיע באמצע הקרשים, וטו"ד שם בטעם; ברייתא דמ"ט מידות המובאת בילק"ש פקודי רמז תכ: מובלע בתוך הקרשים, וכעי"ז בילק"ש שם רמז תכג; רש"י שמות כו כו; רשב"ם שם; חזקוני שם כח; בכור שור שם; מאירי שבת צח ב; רבנו מיוחס שמות שם כו. ועי' ראב"ע שבציון 106, שלשם כך היה עובי הקרשים אמה.
- ↑ עי' ברייתא דמ"ט מידות שבציון 310 וראשונים ואחרונים שבציון הנ"ל בדעתה; עי' זהר בלק (קפו א): וחד באמצעיתא וכו'; אברבנאל שמות שם; מעשה חושב פ"ב אות א. ועי' ברייתא דמלה"מ וילק"ש תרומה שם, וצ"ב אם פירושו באמצע אורכם או באמצע עובים. ועי' ציון 352. ועי' טו"ד לברייתא דמה"מ שם, דעת ד"ה ומלמעלה, שלסוברים שהיו הקרשים משופעים מלמטה למעלה, עי' ציון 111, היה בריח התיכון עובר באמצע עובי הקרש שבאמצע השיפוע, ולסוברים, שהיו משופעים מאמצע הקרש ולמעלה, עי' ציון 112, היה הבריח עובר במקום תחילת השיפוע.
- ↑ מאירי שם; מקדש אהרן בריחים (יג א).
- ↑ שמות שם כח.
- ↑ עי' רש"י שם כו; חזקוני שם כח; בכור שור שם.
- ↑ שמות שם כח.
- ↑ רלב"ג שמות שם כו. וכ"מ באברבנאל שם, שפי' הכתוב באופן זה.
- ↑ רש"י שבת צח א ד"ה אמר רב כהנא. ונראה שהוא לשיטתו שבציון 357, שהיה עובר בכל שלושת קירות המשכן דרך נס, ועי' חת"ס עה"ת (שטרן) תרומה עה"כ מבריח מן הקצה אל הקצה, שלסוברים שהיה לכל קיר בריח תיכון נפרד, עי' ציון 363, לא היו הקירות מחוברים זה לזה והיו עומדים בנס, ועי' ציון הנ"ל.
- ↑ עי' ר"א בן הרמב"ם שבציון 299; מעשה חושב פ"ב אות א, שהנקב היה עגול.
- ↑ מקדש אהרן בריחים (יג א). ועי"ש, שאף הנקב היה מרובע כמידות הבריח, ונראה שהיה מעט רחב יותר שהרי עברה בו אף השפופרת, עי' ציון 375.
- ↑ רש"י להלן.
- ↑ ברייתא שבת צח ב: בנס היה עומד, ורש"י שם ד"ה בנס ותוס' שם ד"ה תנא וחי' הר"ן ומיוחס לר"ן ומאירי שם, ועי' רש"י שבציון 363; עי' במדב"ר פ"ו ד, וחי' הרש"ש שם אות יא; תיב"ע שמות כו כח; חכמת המשכן בשם משנת המשכן, הובא במעשה חושב פ"ב אות ב, בפירוש; רבנו בחיי שמות שם בשם תוס'; רבנו מיוחס שם כו וכח. ועי' רש"י שבציון 353, שהבריח התיכון נועד לחבר את שלושת הכתלים.
- ↑ שמות שם.
- ↑ רבנו מיוחס שם כח; רא"ם שמות שם; יפה קול לשהש"ר פ"א נה.
- ↑ תיב"ע שם; רבנו בחיי.
- ↑ רבנו בחיי שם.
- ↑ מעשה חושב שם בד' משנת המשכן הנ"ל.
- ↑ עי' להלן; רש"י שמות כו כו, ועי' ציון 357; עי' רלב"ג שמות שם; מעשה חושב שם וחת"ס עה"ת (שטרן) תרומה עה"כ מבריח מן הקצה אל הקצה, בפי' הברייתא שבת שם, שפי' מה שהיה עומד בנס בע"א, ועי' ציון 353. ועי' מעשה חושב שם, שכ"מ ברבנו בחיי שמות שם.
- ↑ עי' ברייתא דמלאכת המשכן פ"א; רש"י שמות שם; תוס' שבת שם; בכור שור שמות שם כח.
- ↑ ברייתא דמה"מ שם; רש"י שם.
- ↑ ברייתא דמה"מ שם; ברייתא דמ"ט מידות המובאת בילק"ש פקודי רמז תכ; רש"י שם; רבינו בחיי שמות כו כח; מאירי שבת צח ב. ועי' מלבי"ם שמות שם כו, שכ"מ בזהר בלק (קפו א). ועי' ציון 367.
- ↑ בר"ר פצ"ד ושהש"ר שם. וראה ידי משה לשהש"ר שם, שהוא ט"ס, וצ"ל: שלושים.
- ↑ עי' רשב"ם שמות שם; מעשה חושב פ"ב אות ב; פי' מהרז"ו לבר"ר שם; מלבי"ם שמות שם; טו"ד לברייתא דמה"מ שם, דעת ד"ה והאמצעי. ועי' יפה קול לשהש"ר שם, שהיה נכנס אמה בקרשי המקצועות ובולט חצי אמה לשני צדדי הקיר כדי שיהיה ניתן לאחוז בו ולהוציאו בעת פירוק המשכן.
- ↑ רלב"ג שמות שם כו; מלבי"ם שם. ועי' טו"ד שם, של"מ כן בברייתא דמ"ט מדות שבציון 347, שהבריח התיכון היה באמצע אורך הקרש.
- ↑ טו"ד שם. ועי' חת"ס עה"ת (שטרן) תרומה עה"כ מבריח מן הקצה אל הקצה, שאסור להכניס את הבריחים זה בתוך זה.
- ↑ עי' ציון 108 ואילך.
- ↑ עי' ציון 115.
- ↑ מקדש אהרן בריחים (יג א) מאת אדנים אות י.
- ↑ עי' ציון 102.
- ↑ ברייתא דמ"ט מידות המובאת בילק"ש פקודי רמז תכג. ועי' טו"ד לברייתא דמלאכת המשכן פ"א טעם ד"ה שתי פיפיות, שלא היו מפרקים אותן בעת המסעות, ועי' ציון 342.
- ↑ מעשה חושב פ"ב אות א ומלבי"ם שמות כו כט בד' ברייתא דמלאכת המשכן פ"א: שתי פיפיות וכו' ונותנן בחללו של קרש וכו', וכ"ה בילק"ש תרומה רמז שסט. ועי' טו"ד שבציון 336, שברייתא דמלה"מ שם מדברת בשאר בריחים.
- ↑ מעשה חושב שם.
- ↑ מקדש אהרן בריחים (יג ב). ועי"ש, שהוא כדי שלא יתקלקלו עצי השיטים מירושת יעקב אבינו, עי' תנחומא שבציון 83. ועי' ציון 343.
- ↑ שמות כו א. ועי' מדה"ג שם, הובא בבעה"ט שם, בטעם שהיו חלוקות לעשר.
- ↑ עי' להלן. ועי' ר"י בכור שור שמות כו ה וחזקוני שם ד, שנעשה כך כדי שיהיו נוחות לטלטול.
- ↑ עי' שמות כו ד ורש"י שם, ושמות שם ה וי.
- ↑ שמות כו ג.
- ↑ שבת כח א: משכן קרוי משכן, ורש"י שם ד"ה משכן, וכ"ה ברש"י שמות כו ז ולה יא ובמדבר ג כה; ר"א בן הרמב"ם שמות שם ו; ראשונים שבציון 384. ועי' ראשונים הנ"ל, שהיינו דווקא יריעות התחתונות, ועי' חי' מהר"ל שבת שם, שאף שאר היריעות קרויות משכן.
- ↑ רשב"ם שמות שם; חזקוני שם; ספורנו שלהלן. וכעי"ז במלבי"ם שם ב.
- ↑ עי' ציון 410 ואילך.
- ↑ ספורנו שמות שם ז.
- ↑ ע"ע בגדי כהונה ציון 34 ואילך, ועי"ש וע' תכלת, במהות הצבעים.
- ↑ ע"ע הנ"ל ציון 30 ואילך.
- ↑ ראב"ע שמות כה ד; רבנו מיוחס שם כו א; אברבנאל שם כו א.
- ↑ שמות כו א.
- ↑ רש"י שמות כו א; ריטב"א יומא עא ב; תוס' הרא"ש יומא שם. ועי' ריטב"א שם ורא"ם שמות שם, שנלמד מן המילה (שמות שם): משזר, ועי' רא"ם שם, שאות ו במילה: ותכלת, משמעה בתכלת, ששזורים זה בזה. ועי' תורא"ש שבציון 406. ועי' אברבנאל שמות שם, שקשה כיצד נוצרה צורת הכרובים באריגה אם כל החוטים שווים, ועי' ציון 392.
- ↑ עי' ציון 429. אברבנאל שם.
- ↑ העמק דבר שמות כו א. ועי"ש, שלכן נזכרה התכלת ראשונה בכתוב.
- ↑ ברייתא יומא עא ב ורש"י שם ד"ה חוטן כפול; חכמים בברייתא דמלאכת המשכן פ"ב; גמ' שבת כח א; רש"י שמות כו א.
- ↑ ברייתא דמה"מ שם.
- ↑ ר' נחמיה בברייתא דמה"מ שם; ירושלמי שקלים פ"ב ה"ח.
- ↑ ירושלמי שם.
- ↑ ת"ק בברייתא דמ"ט מידות המובאת בילק"ש פקודי רמז תכב: והחוט כפול ארבע, וביאור ר"ח קנייבסקי לברייתא הנ"ל.
- ↑ ביאור ר"ח קנייבסקי שם.
- ↑ ר' יוסי בברייתא דמ"ט מידות שם, וביאור ר"ח קנייבסקי שם וטו"ד לברייתא דמה"מ פ"ב, דעת ד"ה משזר.
- ↑ שמות לט ג.
- ↑ ביאור ר"ח קנייבסקי שם. ועי' ברייתא דמה"מ פ"ד: אלא שבאלו היה חוט אחד יותר של זהב, וטו"ד לברייתא הנ"ל, שלא היה חוט זהב אלא באפוד ובחושן, וכ"מ ברש"י וראב"ע ורמב"ן ורבנו בחיי וספורנו שמות שם.
- ↑ ציון 6.
- ↑ ציון 29 ואילך.
- ↑ גמ' יומא שם: וחד שיהיו שזורין, ורש"י שם. ועי' ריטב"א ותורא"ש שם.
- ↑ ריטב"א שם; תורא"ש שם. ועי' תורא"ש שם, שזהו שנאמר בכתוב (שמות כו א): משזר, ועי' ציון 390.
- ↑ העמק דבר שמות כו ב.
- ↑ שמות שם.
- ↑ העמק דבר שם.
- ↑ שמות כו א.
- ↑ גו"א שמות שם.
- ↑ רא"ם שמות שם ומל"מ כלי המקדש פ"ח הט"ו וגו"א ומשכיל לדוד שמות שם, בדעת רש"י שבציון 437; יריעות שלמה [לר"ש פיינזילבר] כלי המקדש פ"ח הט"ו, בד' הרמב"ם שם. וכעי"ז ברבנו שמעיה בתוס' השלם שמות שם אות י, בד' רש"י שמות שם: צורת חיה ועוף, וצ"ב בדעתו אם צורת אדם בכלל. ועי' מדה"ג שמות שם: נארג צורות צורות. ועי' ראב"ע בראשית ג כג ושמות כה יח, שכרובים הוא שם כולל של כלל הצורות, ועי' רש"י יחזקאל כח יד. ועי' משכיל לדוד שם, שמ"מ היו הצורות רומזות לדברים עליונים ולא על צד מקרה.
- ↑ עי' ציון 437.
- ↑ מעשה חושב פ"ג אות ב, ע"פ הירושלמי שקלים פ"ח ה"ב, שהזכיר צורות אלו; מנחת יהודה שמות שם, הובא בשפתי חכמים שם, בד' רש"י שבציון הנ"ל. וכעי"ז ביפה מראה על ירושלמי שם, ועי"ש, שהן חיות שבמעשה מרכבה. ועי' שפתי חכמים שם, שמשמע שאף שאר צורות שבמעשה מרכבה בכלל.
- ↑ רבנו מיוחס שמות כו א; עי' מאור האפלה ומדרש הבאור תרומה: צורת עוף ופניו פני אדם; מלבי"ם שמות כו א. ועי' ספורנו שם יז.
- ↑ ציון 69 ואילך.
- ↑ עי' ציון 435 ואילך.
- ↑ רבנו מיוחס שמות כו א.
- ↑ עי' ציון 442.
- ↑ שמות כו א.
- ↑ יפה מראה לירושלמי שקלים פ"ח ה"ב.
- ↑ שמות כו א.
- ↑ יומא עב ב: שרוקמין במקום שחושבין, ורבינו אליקים ומל"מ כלי המקדש פ"ח הט"ו ושיח יצחק (נוניס-ואיס) יומא שם. ועי' טו"ד לברייתא דמלאכת המשכן פ"ד, טעם ד"ה שהיה, שקשה כיצד חולק ר"א שהוא אמורא (עי' רש"י שבת יט ב ד"ה ר"א וסדר תנאים ואמוראים ח"ב אות כז) על ברייתא שלהלן, ועי"ש שצידד בד' ר' יהודה בתוספתא שקלים פ"ג שסובר כר"א, ועי"ש של"מ כן בירושלמי שקלים פ"ח ה"ב. ועי' ר"א בן הרמב"ם שמות כו לו: ריקום שנראות בו הצורות, ומשמע שמפרש שמעשה חושב הוא מעשה מחט.
- ↑ עי' ציון 772 ואילך (במסך). רש"י יומא עב ב ד"ה שרוקמין. ועי' שיח יצחק שם, שלכן נקרא מעשה חושב שמחשבת הציור קודמת לעשייתו. ועי' רבנו אליקים שם: שמציעין באריגה במקום שרוצין לצמר ואחר כך רוקמין, ונראה שהוא ט"ס, וצ"ל: שרוצין לצייר, וכוונתו כרש"י.
- ↑ עי' ציון 439.
- ↑ פי' ר"ש בר שניאור לירושלמי שקלים שם.
- ↑ עי' ציון 435.
- ↑ בית אל כלי המקדש פ"ח הט"ו.
- ↑ ברייתא יומא שם.
- ↑ עי' רש"י ורלב"ג שמות שם. ועי' רבנו מיוחס שמות שם, ש"חושב" היינו האומן העושה באריגה וקרוי חושב לפי שעושה באומד ומחשבה, וכעי"ז בר"א בן הרמב"ם שם. ועי' רלב"ג שם, שצידד שנקרא חושב לפי שחושב מספר החוטים באופן שתירשם הצורה באריגה, וכעי"ז בתפארת ציון לרב"צ יאדלר שמות שם, שנקרא חושב לפי שעיקר מלאכתו במחשבת סידור החוטים הקודמת לאריגה.
- ↑ עי' ציון 435.
- ↑ פי' ר"ש בר' שניאור ור"ש סירילאו לירושלמי שקלים שם.
- ↑ עי' ציון 442.
- ↑ יפה תואר לירושלמי שם.
- ↑ חורנא בירושלמי שקלים פ"ח ה"ב, לגר' רבנו משולם ור"ש בר' שניאור ור"ש סירילאו ויפה מראה והגר"א שקלים שם; חד אמר בירושלמי שם, לגר' המל"מ כלי המקדש פ"ח הט"ו. ועי' יפה מראה שם, שצידד שיכול לעשות צד אחד חלק, אלא שהידור הוא לעשות שתי צורות משני צדיו.
- ↑ ברייתא יומא עב ב; תוספתא שקלים פ"ג; ברייתא דמלאכת המשכן פ"ד; ברייתא דמ"ט מידות, המובאת בילק"ש פקודי רמז תכב, ושם הגר': רב נחמן, ועי' ברייתא הנ"ל עם ביאור ר"ח קניבסקי שגר': ר' נחמיה. ועי' ירושלמי שקלים שם.
- ↑ רש"י יומא שם ד"ה חושב. וכ"ה ברש"י שמות כו א.
- ↑ עי' להלן; מדה"ג שמות שם; מדרש הבאור תרומה ד"ה ואת המשכן; רמב"ם כלי המקדש שם; ר"א בן הרמב"ם שמות כו לו; רלב"ג שמות שם; ק"ס כלי המקדש שם.
- ↑ חד אמר בירושלמי שם, לגר' רבנו משולם ור"ש בר' שניאור ור"ש סירילאו והגר"א שם; חורנא בירושלמי שם, לגר' המל"מ שם. ועי' ר"ש בר' שניאור שבציון 426, שפי' דעה זו בירושלמי שהוא מעשה מחט, וצ"ב בדעת ר"א שבציון 423, אם מצויר משני צדי היריעה או מצידה האחד.
- ↑ עי' ציון 436.
- ↑ ריטב"א יומא שם; מאירי שם; רבנו אליקים שם; סמ"ג עשה קעג.
- ↑ חד אמר בירושלמי שם, לגר' יפה מראה שם: חד אמר וכו' ארי מכאן וחלק מכאן.
- ↑ עי' ציון 429 ואילך.
- ↑ יפה מראה שם. ועי"ש, שאם רצה לציירה משני צדיה רשאי.
- ↑ העמק דבר שמות כו א.
- ↑ שמות שם.
- ↑ העמק דבר שם.
- ↑ שמות כו ב.
- ↑ מקדש אהרן יריעות המשכן (י א). ועי' מאת אדנים שם, שלמד כן מעובי הפרוכת, ע"ע, שהרי שוים היריעות והפרוכת במנין החוטים, ע"ע הנ"ל.
- ↑ עי' שבת צח ב ורש"י שם ד"ה שדי פותייהו.
- ↑ מקדש אהרן יריעות המשכן (י א).
- ↑ העמק דבר שמות כו שם. ועי"ש, שפי' הכתוב שם ע"פ דבריו.
- ↑ רש"י שמות כו ג ושבת צט א ד"ה ונראין; רשב"ם שמות שם; עי' מאירי שבת צח ב; רבנו מיוחס שמות שם; חזקוני שם; פסי"ז שמות שם; מעשה חושב פ"ד אות א. ועי' חזקוני שם, שהוא לפי שאינו נח לארוג כולן באריגה אחת.
- ↑ רש"י שבת שם.
- ↑ העמק דבר שמות שם.
- ↑ העמק דבר שם.
- ↑ שמות כו ג. העמק דבר שם.
- ↑ עי' תיב"ע ותר' אונקלוס שמות כו ד: ענובין; רש"י שמות שם; ר"א בן הרמב"ם שם; רבנו מיוחס שם. ועי' אברבנאל שמות שם א: נקבים בצורת טבעות.
- ↑ עי' רש"י כו ה; מעשה חושב פ"ד אות א.
- ↑ שמות שם ד וה.
- ↑ רוקח שמות כו ה.
- ↑ ר"י בכור שור שמות כו ה; חזקוני שמות שם. ועי' ציון 465 בדעת האברבנאל.
- ↑ ר"י בכור שור וחזקוני שמות כו ה; מעשה חושב פ"ד אות א. ועי' מעשה חושב שם וטו"ד לברייתא דמלאכת המשכן פ"ג, דעת ד"ה חמשים, שתמהו מנין שיעור זה.
- ↑ אברבנאל שמות שם א. וצ"ב אם כוונתו למרחק בלא עובי הלולאות עצמן, ולפ"ז עוביין כלשהו ואינו נמנה, או שהיינו המרחק עם עובי הלולאות.
- ↑ מלבי"ם שמות כו ד; העמק דבר שם; מקדש אהרן יריעות המשכן (י א). ועי' העמק דבר ומקדש אהרן שם, שנתנו טעם באיזו מן המחברות היו מחוברות מן הצד ובאיזו מלמעלה.
- ↑ עי' ציון 473. מלבי"ם שם.
- ↑ שמות שם.
- ↑ שם. מלבי"ם והעמק דבר שם.
- ↑ עי' להלן.
- ↑ עי' ברייתא שבת שבציון 473, ועי' ריטב"א שבציון הנ"ל; רש"י שמות כו ו; עי' פסי"ז שם; מעשה חושב פ"ד אות ב.
- ↑ שמות שם.
- ↑ ברייתא שבת שם ורש"י שם, ועי' ריטב"א שם, שפי' הברייתא בקרסי נחושת של יריעות עליונות, וצ"ב בדעתו שהרי לא היו נראים במשכן; ירושלמי מגילה פ"א הי"ב ו: והיו הקרסים נראין מתוכו וכו'; ברייתא דמלאכת המשכן פ"ב ושמו"ר פל"ה ו ושהש"ר פ"ג ב ופסיקתא דרב כהנא פיס' א ומדה"ג שמות שם: נראין במשכן וכו'; עי' זהר תרומה (קעב א) ופקודי (רכט א); פסי"ז שמות שם. ועי' ציון 467.
- ↑ רוקח שמות שם; מעשה חושב שם; טו"ד לברייתא דמלה"מ שם, בטעם.
- ↑ ס' השרשים לרד"ק שרש קרס; תרוה"ד סי' רצו, הובא ביש"ש ביצה פ"א סי' מט; מעשה חושב פ"ד אות ב.
- ↑ חכמת המשכן (ה ב); באר מים חיים לר"ח בר' בצלאל מפרידברג שמות כו ו: כעין זרקא.
- ↑ תרוה"ד שם.
- ↑ פי' ר"א בן הרמב"ם שמות שם. וכ"מ ברבנו מיוחס שם.
- ↑ רבנו מיוחס שמות כו ו.
- ↑ משך חכמה שמות כו ו.
- ↑ ר"י בכור שור וחזקוני שבציון 380.
- ↑ עי' ציון 109 ואילך.
- ↑ עי' ציון 34.
- ↑ ר"ח שבת צט א; חי' הר"ן שם צח ב.
- ↑ חי' הר"ן שם.
- ↑ עי' ציון 258.
- ↑ עי' ברייתא דמלאכת המשכן פ"ב; שבת צח שם ורש"י שם ד"ה לר' יהודה (הא'); רשב"ם שמות כו ט; אברבנאל שמות שם א. ועי' ראב"ע הקצר שמות שם ה, שצידד שנעשה כן כדי שתהיה היריעה רחוקה מן הארץ מפני הגשם.
- ↑ עי' ציון 116 ואילך.
- ↑ גמ' שבת שם ורש"י שם ד"ה לר' נחמיה. וכעי"ז בברייתא דמ"ט מידות המובאת בילק"ש פקודי רמז תכא, ועי"ש הגר': נשתיירו תשעה אמות מכאן וכו', ועי' זי"ר שם שהגיה: שמונה אמות וכו'.
- ↑ עי' להלן.
- ↑ עי' ציון 116 ואילך.
- ↑ עי' ברייתא דמלאכת המשכן שם; גמ' שבת ורש"י שם; רשב"ם שם; אברבנאל שם.
- ↑ עי' ציון 109 ואילך.
- ↑ עי' ציונים 484, 485. ועי' רש"י שם ד"ה לר' יהודה (הב'): ומכוסות כל עשר אמות של אורך הקרש, ועי' אברבנאל שם: ומגיעים עד הקרקע, וצ"ב.
- ↑ עי' ברייתא דמלאכת המשכן פ"ב וטו"ד שם בטעם בד' ר' יהודה, ונראה שה"ה לר' נחמיה; שבת צח שם ורש"י שם ד"ה לר' יהודה (הב'), בדעת ר' יהודה ור' נחמיה; רש"י שמות כו ה; רשב"ם שמות כו ט; אברבנאל שמות שם א.
- ↑ עי' להלן.
- ↑ עי' לעיל.
- ↑ עי' לעיל.
- ↑ עי' לעיל.
- ↑ ברייתא דמ"ט מידות שם, המובאת בילק"ש פקודי רמז תכא (ועי' זי"ר שם), הובא ברש"י שמות כו ה, בד' ר' נחמיה, ונראה שה"ה לר' יהודה. ועי' ציון 609.
- ↑ עי' ציון 58.
- ↑ מעשה חושב פ"ד אות ג בפירוש, בפי' שני; מלבי"ם שמות כו ו, ועי"ש שהוא מפני שאף חלל זה קדוש בקדושת המשכן, עי' ציון 845.
- ↑ עי' ציון 451.
- ↑ עי' ציון 487 ואילך, שלכל הדעות היריעות עודפות על רוחב המשכן משני צדיו. ועי' להלן.
- ↑ חי' הר"ן שבת צח ב, בשם ברייתא דמלאכת המשכן: והמותר שביריעות פורפן לאחריו, וטו"ד לברייתא דמלאכת המשכן פ"ב בטעם, בדעתו, ועי' ברייתא דמלאכת המשכן שלפנינו, שלא גר' כן. ועי' ילק"ש תרומה רמז שע: ומותר שביריעות פורסין לאחוריו, וצ"ב באופן פריסתו.
- ↑ עי' ציון 31. מאור האפלה תרומה (עמ' רסד).
- ↑ עי' ציון 732 ואילך. אברבנאל שמות כו א. וכ"מ בר"י בכור שור שמות שם ה וחזקוני שם יב.
- ↑ ברייתא דמ"ט מידות, המובאת בילק"ש פקודי רמז תכב; עי' ברייתא דמלאכת המשכן פ"ג; רש"י שמות כו ז; רבנו בחיי שמות שם. ועי' חזקוני והדר זקנים ופי' הרא"ש שמות לו ח, שלפי שלא היו יריעות העיזים נראות שהרי מעליהן ומתחתן היו יריעות אחרות, עי' להלן וציון 623 ואילך, לא היו מצוירות, ועי' ציון 513.
- ↑ שמות שם.
- ↑ רא"ם ודברי דוד שמות שם בד' רש"י שם.
- ↑ במדבר ד כה. רש"י במדבר שם. ועי' ציון 26.
- ↑ עי' רש"י שם ולה יא ובמדבר ג כה; תוס' השלם עה"ת שמות כו שם אות ד.
- ↑ ראב"ע הקצר שמות כו יא; ר"א בן הרמב"ם שמות שם ז; אברבנאל שם א. ועי' אברבנאל שם, שלפי שלא היו מיועדות אלא לשמירה לא היו מצוירות, ועי' ציון 509.
- ↑ ראב"ע שם. וצ"ב שהרי למעלה מהן היו יריעות אילים ותחשים, עי' ציון 623 ואילך, שהגנו מפני הגשם.
- ↑ עי' שמות לה שם ובמדבר שם ורש"י שם ושם. רש"י שם ושם; אברבנאל שם.
- ↑ ברייתא דמ"ט מידות, המובאת בילק"ש פקודי רמז תכב. הובא ברש"י שם יג.
- ↑ מעשה חושב פ"ד אות ה, בפירוש. ועי' רבנו בחיי שמות שם ז, שפי' המדרש בע"א.
- ↑ ר"א בן הרמב"ם שם.
- ↑ ע"ע אהל ציון 45 וע' אהל המת ציון 34 וע' טמאת אהל ציון 824.
- ↑ העמק דבר שמות כו ז. ועי' מקדש אהרן יריעות עזים אות ג (יא א), שהיו מוגבהות חמש אמות מיריעות המשכן ע"ג חלק מעמודי החצר.
- ↑ עי' שמות לה שם ובמדבר שם ורש"י שם ושם. העמק דבר שם.
- ↑ עי' ברייתא שבת עד ב: שטוף בעזים וטוו בעזים, ורש"י שם ד"ה שטוף ומאירי שם, וכ"ה בברייתא שם צט א בשינוי לשון: וטווי מן העזים, ור"ח שם והעמק דבר שמות כו ז; עי' ברייתא דמלאכת המשכן פ"ג: נוצה של עזים; עי' ברייתא דמ"ט מידות, המובאת בילק"ש פקודי רמז תכב: נוצה של עזים; מדה"ג שמות שם: נעשו משער העזים; פסי"ז שמות לו לד; רש"י שמות כה ד ע"פ תר' אונקלוס שם (וכ"ה בתר' אונקלוס שם כו ז ובתיב"ע שם ושם): ומעזי, שמשמע דבר הבא מן העיזים ולא עיזים עצמן, וכ"ה ברש"י שם כו ז, ועי' רא"ם שם; רשב"ם שמות כה ד: מטוה של שערי עזים; ראב"ע שם: שער העזים; ר"א בן הרמב"ם שמות כו ז; ר"י בכור שור שם כה ד; רבנו מיוחס שם כו ז; חזקוני שם. ועי' מקדש אהרן יריעות עזים אות א (י א), שהיו עשויות מעורות שתי עיזים שנבראו לצורך כך, ועי' מאת אדנים שם, שתלה במח' תנאים בתנחומא תרומה סי' ט (וכ"ה בילק"ש תרומה רמז שע), ועוד פי' כן הברייתא שבת שם, ועי' מעשה חושב פ"ד אות ד, שצידד כן בד' תנחומא הנ"ל, וכ"מ בתנחומא שם סי' ז: ואשרה שכינתי בתוך עורות גדיי עזים, ועי' זי"ר לילק"ש תרומה שם אות כג ועץ יוסף לתנחומא שם סי' ט ומעשה חושב שם וטו"ד לברייתא דמלאכת המשכן פ"ג, טעם ד"ה מן הנוצה, שפי' התנחומא שם בע"א. ועי' מעשה חושב שם, שכ"מ בכתוב שמות כו שם: טוו את העזים, שבעור לא שייך טויה, וכעי"ז במדה"ג שם, ועי' מקדש אהרן שם אות ג, שהיה עור מלמעלה וטווי למטה.
- ↑ שמות כו ז.
- ↑ רלב"ג שמות כו ז; מאור האפלה ריש תרומה, בשם י"א; מדרש החפץ שמות כה ד, בשם י"א; אברבנאל שמות כה א; נחלת יעקב (סולניק) שמות שם ד בד' רש"י שם. ועי' רלב"ג ואברבנאל שם, שמצוי סביב שרשי השערות הקשות. ועי' ברייתות שבציון 522, שנקראת נוצה של עזים, ועי' תוס' שבת כז א ד"ה ונוצה, שנוצה היינו שיער דק, ועי' תוס' שבת סד א ד"ה מניין.
- ↑ עי' להלן.
- ↑ מחברת הערוך לר"ש אבן פרחון שרשים ע' כבר, הובא בהעמק דבר שמות כו ז.
- ↑ מאור האפלה שם, בשם י"א; מדרש החפץ שם.
- ↑ ר"א בן הרמב"ם שמות כו ז; פנים יפות שמות לה כג.
- ↑ עי' מדרש אגדה שמות כו שם; פי' הרוקח שמות לו כא בשער השינוי; ר"א בן הרמב"ם שם. ועי' רש"י שבת עז ב ד"ה ברישא: סתם עיזים שחורות.
- ↑ ר"א בן הרמב"ם שם.
- ↑ ברייתא שבת עד ב וצט א: שטוף בעזים, ורש"י שם עד ב ד"ה שטוף ומאירי שם ור"ח שם צט א; פסי"ז שמות לה כו.
- ↑ עי' תיב"ע שמות שם.
- ↑ ברייתא שם עד ב: וטוו בעזים, ושם צט א: וטווי מן העזים, ורש"י שם עד ב ד"ה שטוף ושמות שם; תיב"ע שמות שם: על גוייתהון וכו' כד הינון חיין; פסי"ז שם.
- ↑ שבת עד שם: חכמה יתירה שאני, ורש"י ור"א בן הרמב"ם שמות שם. ועי' ר"א בן הרמב"ם, שלכן לא הוכשרו לכך אלא נשים בעלות חכמה יתירה, וזהו פי' הכתוב שמות שם: אשר נשא לבן אתנה. ועי' העמק דבר שמות שם, שפי' הכתוב בע"א.
- ↑ שמות לה כו.
- ↑ רש"י ומאירי שבת שם.
- ↑ ספורנו שמות שם.
- ↑ ר"א בן הרמב"ם שמות כה ד.
- ↑ שמות כו ח.
- ↑ שבת צח ב.
- ↑ ציון 452 ואילך.
- ↑ עי' להלן. ועי' ר"י בכור שור שמות כו ה וחזקוני שם ד, שנעשה כך כדי שיהיו נוחות לטלטול.
- ↑ עי' שמות כו י ושם לו יז, ועי' רש"י שמות כו ד.
- ↑ שמות כו ט.
- ↑ ראב"ע הקצר שמות לו טז בשם הגאון רב אהרן.
- ↑ פסי"ז שמות כו ט; ר"א בן הרמב"ם שמות שם; רבנו מיוחס שם. וצ"ב אם נתפרו לכל אורך היריעה ומכוונות זו כנגד זו כאופן שנתפרו יריעות המשכן, עי' ציון 456 ואילך.
- ↑ עי' תיב"ע ותר' אונקלוס שמות כו י: ענובין. ועי' ציון 460.
- ↑ עי' רש"י כו ה ומעשה חושב פ"ד אות א.
- ↑ ריטב"א שבת צט א. וכ"מ בר"י בכור שור וחזקוני שבציון 555.
- ↑ שמות שם.
- ↑ רוקח שמות לו כא בשער השינוי; עי' ריטב"א שבת צט א; העמק דבר שמות כו ד. וכ"מ בברייתא דמ"ט מידות, המובאת בילק"ש פקודי רמז תכא: חמשים ללאת תכלת וכו' וכן בסדר חמש יריעות האהל, ועי' מעשה חושב פ"ד אות ד בפירוש, שהוא ט"ס. ועי' רוקח והעמק דבר שם, שלמדין סתום מן המפורש בלולאות יריעות המשכן, עי' ציון 461.
- ↑ רבנו מיוחס שמות; אברבנאל שמות, ומעשה חושב שם בדעתו. ועי' מעשה חושב שם, שמסתבר כן לפי שלא פי' הכתוב מאיזה מין יעשה.
- ↑ ר"י בכור שור שמות כו ה; חזקוני שמות שם.
- ↑ ר"י בכור שור וחזקוני שם.
- ↑ ר"י בכור שור שמות כו ה; חזקוני שמות שם.
- ↑ עי' להלן. ועי' ראב"ע שמות כו יא, שלא היו מזהב כקרסי יריעות המשכן לפי שיריעות העזים פחותות בחשיבותן.
- ↑ ריטב"א שבת צט א.
- ↑ עי' יחזקאל א ז ורש"י ורד"ק שם.
- ↑ עי' ריטב"א שם.
- ↑ שמות כו יא.
- ↑ עי' ציון 476 ואילך. רבנו מיוחס שמות שם.
- ↑ עי' ציונים 451, 540.
- ↑ שמות כו יג. ועי' רש"י שבת צח ב ד"ה ל' נחמיה (הב') וד"ה בעודף, שהעודף הוצרך כדי לכסות מה שלא כיסו היריעות התחתונות, וכ"מ לשון הברייתא שבת שם: לכסות אמה וכו', היינו כדי לכסות, ועי' תוס' שבת כח א ד"ה ואין, והרחב דבר שמות שם בדעתו, שזהו פי' הכתוב: לכסתו, היינו לכסות הקרשים, וכ"מ ברשב"ם שמות שם ובראב"ע שמות שם ט, ועי' הרחב דבר שם, שק' שהרי אין היריעות מכסות עד לקרקע, עי' ציון 565. ועי' העמק דבר והרחב דבר שם, שפי' הכתוב בע"א, שהוא כדי לכסות את היריעות התחתונות היטב, ולדעתו דברי הברייתא שבת שם הם טעם לשיעור אמה.
- ↑ עי' ציון 487.
- ↑ עי' ברייתא שבת צח שם וגמ' שם ור"ח שם צט א והרחב דבר שמות שם. ועי' ציון 485, שיש לפחות גם שיעור השיפוע. ועי' רשב"ם ורבנו מיוחס שמות שם: עד הקרקע, וצ"ב.
- ↑ עי' ציון 490.
- ↑ עי' ברייתא שבת שם וגמ' שם. ועי' מקדש אהרן יריעות עזים (יא א), שפי' עניין פריסת היריעות בצדי המשכן בע"א.
- ↑ עי' ציונים 451, 540.
- ↑ רש"י שמות כו ט ושבת צח ב ד"ה תרתי.
- ↑ רש"י שמות שם.
- ↑ שמות שם.
- ↑ גמ' שבת צח ב ורש"י שם ד"ה תרתי וריטב"א ומיוחס לר"ן ומאירי שם, ועי' מעשה חושב שבציון 585, שפי' הגמ' בע"א; ר' יהודה בברייתא דמלאכת המשכן פ"ג: חציה היה כופל, וטו"ד שם, בטעם, ועי' ברייתא דמלאכת המשכן (מהד' קירשנר) הגר': ר' יוסי; ר' יוסי בברייתא דמ"ט מידות, המובאת בילק"ש פקודי רמז תכב, וביאור ר"ח קניבסקי לברייתא הנ"ל אות יב; רש"י שמות שם; רשב"ם שמות שם.
- ↑ מעשה חושב פ"ד אות ה, בפירוש, בהסבר הגמ' שבת שם, שלר' יהודה נסרחו היריעות שתי אמות בקרקע לצד מערב, עי' ציון 592 (וכ"ה ברשב"ם הנ"ל), לד' הסוברים שתלויה היריעה שתי אמות למזרח, ועי"ש, שכ"כ בד' רש"י שמות שם, ועי' ציון 574.
- ↑ ביאור ר"ח קניבסקי לברייתא דמ"ט מידות שם בד' ר' יוסי הנ"ל בברייתא דמ"ט מידות; רש"י שמות שם ט ויב וריב"א ורא"ם שם ט בדעתו.
- ↑ עי' רש"י ורשב"ם שמות שם, ור"ח פלטיאל שם, בפי' שני.
- ↑ חזקוני שם.
- ↑ ר"ח פלטיאל שמות שם, בפי' ראשון; ריב"א שם בשם הר"ר אליקים ; הדר זקנים שם.
- ↑ עי' לעיל.
- ↑ ריב"א שם.
- ↑ ת"ק בברייתא דמלאכת המשכן פ"ג (וכ"ה בילק"ש תרומה רמז שע), ומלבי"ם שמות כו ז וטו"ד לברייתא הנ"ל בדעתו; עי' פסי"ז שמות כו ט: כדי שיהא שתי אמות כפולות; ר"א בן הרמב"ם שמות כו ט, בפי' ראשון; מקדש אהרן יריעות עזים (י ב).
- ↑ מלבי"ם שם; מקדש אהרן שם; טו"ד שם.
- ↑ ת"ק בברייתא דמלאכת המשכן שם, ומלבי"ם וטו"ד שם בדעתו.
- ↑ מקדש אהרן שם.
- ↑ זי"ר לילק"ש פקודי רמז תכב בד' ת"ק בברייתא דמ"ט מידות, המובאת בילק"ש שם (וכ"ה בילק"ש תרומה רמז שע).
- ↑ מעשה חושב פ"ד אות ה בד' הגמ' שבת שם, ועי' ראשונים שבציון 572, שפי' הגמ' בע"א; ר"א בן הרמב"ם שם, בפי' שני; רבנו מיוחס שמות שם ל. ועי' מעשה חושב שם, שבניגוד ליריעות העיזים יריעות המשכן התחתונות לא היו מכסות את עמודי הפתח, עי' ציון 491 ואילך.
- ↑ פי' הרוקח עה"ת שמות כו ט-יב: וממעטת גובה אויר המשכן ד' אמות בד' ת"ק בברייתא דמלאכת המשכן שם.
- ↑ שמות שם ט.
- ↑ הרוקח שם.
- ↑ עי' ציון 572 ואילך.
- ↑ עי' ציון 108 ואילך.
- ↑ גמ' שבת צח ב; רשב"ם שמות כו ט; מאירי שבת שם.
- ↑ עי' גמ' שם ורש"י שם ד"ה בשלמא ומיוחס לר"ן ומאירי שם; רשב"ם שם.
- ↑ עי' ציון 539.
- ↑ שמות כו יב.
- ↑ רש"י שבת שם.
- ↑ עי' ציון 115.
- ↑ גמ' שבת ורש"י שם ד"ה מאי ומאירי ומיוחס לר"ן שם; ר' יהודה בברייתא דמלאכת המשכן פ"ג (וכ"ה בילק"ש תרומה רמז שע בשם ר' יוסי) וטו"ד שם בדעתו.
- ↑ שמות כו יב.
- ↑ עי' ציון 493.
- ↑ גמ' שבת שם: תסרח מחברותיה, ורש"י שם ד"ה מחברותיה; טו"ד שם.
- ↑ רלב"ג שמות שם. וכעי"ז בראב"ע שם. ועי' פרדס יוסף (פאצאנובסקי) שמות כו יב אות יד.
- ↑ עי' ציון 585.
- ↑ עי' רבנו מיוחס ומעשה חושב שבציון הנ"ל.
- ↑ עי' ציון 574.
- ↑ עי' ציון 115. רא"ם בד' רש"י שמות כו ט.
- ↑ ר' יוסי בברייתא דמ"ט מידות, המובאת בילק"ש פקודי רמז תכב, וביאור ר"ח קניבסקי לברייתא הנ"ל אות יב; רש"י שמות כו ט ויב ורא"ם שם בדעתו.
- ↑ שמות כו יב.
- ↑ עי' ציון 501. ביאור ר"ח קניבסקי שם.
- ↑ עי' רש"י שמות שם יב וחזקוני וריב"א שם בדעתו; ביאור ר"ח קניבסקי שם.
- ↑ עי' ציון 580.
- ↑ עי' ציון 108 ואילך. מלבי"ם שמות כו ז וטו"ד לברייתא דמלאכת המשכן פ"ג.
- ↑ ת"ק בברייתא דמלאכת המשכן שם, ומלבי"ם וטו"ד שם בדעתו.
- ↑ שמות כו יב.
- ↑ מלבי"ם וטו"ד שם.
- ↑ ר"א בן הרמב"ם שמות שם ט.
- ↑ עי' ציון 584.
- ↑ עי' ציון 115. זי"ר שלהלן.
- ↑ זי"ר לילק"ש פקודי רמז תכב בד' ת"ק בברייתא דמ"ט מידות, המובאת בילק"ש שם (וכ"ה בילק"ש תרומה רמז שע).
- ↑ שמות כו יב.
- ↑ עי' ציון 501.
- ↑ עי' ציון 601. ביאור ר"ח קנייבסקי לברייתא דמ"ט מידות שם, בד' זי"ר שם.
- ↑ שמות כו יד.
- ↑ ראב"ע שמות שם; רלב"ג שם; אברבנאל שמות שם א.
- ↑ אברבנאל שם.
- ↑ מקדש אהרן מכסות האהל (יא ב). ועי"ש שזהו שאמרו בברייתא דמ"ט מידות המובאת בילק"ש פקודי רמז תכב: מכאן אתה למד דרך ארץ שיהא אדם חס על היפה, ועי' רש"י שמות שם יג, שפי' בע"א.
- ↑ עי' ציון 688 ואילך.
- ↑ ראב"ע שמות כה ה; אברבנאל שם.
- ↑ ראב"ע שם.
- ↑ מעשה חושב פ"ד אות ז; מלבי"ם שמות כו יד בד' תנחומא תרומה סי' ו; טו"ד לברייתא דמלאכת המשכן פ"ג ה"ד, בטעם. ועי' מעשה חושב שם, בפירוש, שלא נזדמן להם ללא פרישת רשת כפי שהיה בעורות התחשים לדעתו, עי' ציון 655, ועי' טו"ד שם, שמשמע שאף האיל נזדמן להם.
- ↑ ק"נ שבת פ"י אות ט, בד' תוס' שבת צד ב ד"ה אבל; נשמ"א ח"ב כלל ט אות ו, בד' גמ' שבת עה ב, שסוברת שהיה עיבוד עורות במשכן, ובד' רש"י שמות כה ה; חת"ס שבת צד ב, ועי"ש שכ"כ לסוברים שצובעים אותם באדום, עי' ציון 636, וצ"ב לדעתו בדעת הסוברים שמכים את האילים, ציון 637 ואילך.
- ↑ נשמ"א שם, בד' ירושלמי שבת פ"ז ה"ב.
- ↑ שמות כה ה. עי' תוספתא שבת פ"ט; עי' ירושלמי שבת פ"ז ה"ב ואחרונים שבציון 637 בדעתו; עי' תר' אונקלוס ותיב"ע שמות שם: מסמקי; רש"י שם; ראב"ע הקצר שם; ר"י בכור שור שם.
- ↑ עי' להלן.
- ↑ שמות שם.
- ↑ ראב"ע שמות שם; ר"י בכור שור שם; רא"ם וגו"א ודברי דוד שמות שם בד' רש"י שמות שם.
- ↑ רש"י שמות שם ושבת מט ב ד"ה הם, ועי' חס"ד והואיל משה שבציון 637; ר"י בכור שור שמות שם; אברבנאל שם; פנ"מ לירושלמי שם בד' הירושלמי שם, ועי' ציון 637. ועי' נשמ"א ח"ב כלל ט אות ו, שפי' כן בגמ' שבת עה ב.
- ↑ ירושלמי שם ועמר נקא שמות שם וקה"ע לירושלמי שם ונשמ"א שם ושם אות ג וטו"ד לברייתא דמלאכת המשכן פ"ג ה"ד (ד"ה עורות אילים) בדעתו, ועי' פנ"מ שבציון 636, שפי' בע"א; עי' תוספתא שם ומנחת בכורים שם וחס"ד וטו"ד שם בדעתה. ועי' חס"ד שם והואיל משה (לר"מ מת) תרומה בבאר היטב (עו ב), שפי' כן דברי רש"י שמות שם.
- ↑ נשמ"א שם אות ג.
- ↑ ר' יהודה בתנחומא תרומה סי' ו, ומשמע שאף ר' נחמיה שם מודה בזה; ר"ל בשם ר' מאיר שבת כח ב, ועי' ציון 640; עי' דברי ר' הושעיה בירושלמי שם, וכעי"ז בקה"ר פ"א ט אות א. ועי' מרה"פ לירושלמי שם, שמשמע שר' הושעיה בא לפרש דברי ר' מאיר בירושלמי שם, ועי' קה"ר שם, של"מ כן, שלא הובאו שם דברי ר' מאיר. ועי' דברי ר' אבון שבציון 642, שתחש היא חיה הקרויה קרש, ועי' חולין נט ב, שלקרש יש קרן אחת.
- ↑ עי' תנחומא שם: חיה טהורה; קה"ע לירושלמי שם בד' ר' הושעיה, שבא לפרש דברי ר' אבון שבציון 642, שסובר שהיא חיה. ועי' דברי רבנן ור"ל בשם ר"מ בירושלמי שבת פ"ב ה"ג ודברי ר' יוחנן בקה"ר ודברי ר' יהודה בילק"ש תרומה רמז שסד, שנקטו שהוא חיה, ולא הזכירו שיש לה קרן אחת, וצ"ב אם חולקים בזה, ועי' מרה"פ שבציון 639. ועי' מרה"פ לירושלמי שם, שהיא הנקראת "קרש". ועי' רש"י שמות כה ה (וכ"כ ראב"ע הארוך שם, ועי' ציון 645), שהוא מין חיה, ולא הזכיר שיש לה קרן אחת, ועי' רא"ם שם, שמקורו מגמ' שבת שם, ועי' דברי דוד שם, שמקורו בתנחומא שם, ועי' דברי דוד וצידה לדרך ובנין שאול עה"ת שמות שם ונמוקי הגרי"ב שבת שם וגן רוה תרומה אות ב ותורה תמימה שמות שם אות ה, בטעם שלא נקט שלא הוכרע אם הוא חיה או בהמה, עי' ציון 641.
- ↑ ר"ל בשם ר"מ שבת שם; יפה מראה ופנ"מ ומראה הפנים לירושלמי שם בד' ר' הושעיה שם, ועי' ציון 642. ועי' מראה הפנים שם, שפי' שלא הכריעו אם הוא "קרש" כדלהלן, או שור, ועי' ציון 645.
- ↑ עי' דברי ר' אבון בירושלמי שם ופנ"מ שם, וכעי"ז בקה"ר שם: ר' אבין, ועי' חולין שם, שקרש הוא מין חיה. ועי' מדה"ג שמות כו יד: קורש. ועי' קה"ע שבציון 640, שאף ר' הושעיה סובר שהוא הנקרא "קרש", ועי' ציונים 641, 645.
- ↑ עי' חולין שם: טביא דבי עלאי.
- ↑ דברים יד ה. מראה הפנים לירושלמי שם.
- ↑ ראב"ע הקצר שמות שם, ועי' מרה"פ שבציון 641. ועי' יפה מראה לירושלמי שם, שמתחילה צידד כן בד' ר' הושעיה, שהכתוב (תהלים סט לב): ותיטב וכו' משור פר, היינו התחש, ועי' גהש"ס שם, שכ"מ בירושלמי ר"ה פ"ג ה"ב. ועי' רלב"ג שמות שם, שצידד שהוא כעין תיש גדול שעורו חזק וקשה.
- ↑ עי' להלן. ועי' יפה מראה ופנ"מ להלן, שתחש הוא שמו של הצבע, ועי' קה"ע להלן, שמשמע שהוא צבע כעין צבעו של התחש שהוא מין בעל חי.
- ↑ עי' ציון 692.
- ↑ נתינה לגר שמות כה ה בד' ר' יהודה ור' נחמיה בירושלמי שם ובד' תר' אונקלוס שבציון 668; באור האמרים לתנחומא שם בד' ר' יהודה בירושלמי שם.
- ↑ יפה מראה וקה"ע שם וחת"ס שבת שם, בד' ר' יהודה ור' נחמיה בירושלמי שם; נתינה לגר בד' ר' נחמיה בירושלמי שם; באור האמרים לתנחומא שם, בדעת ר' יהודה בתנחומא ובירושלמי שם. ועי' חת"ס שם, שתמה שאם צבעו הם את העור מהי המעלה שציין הכתוב (יחזקאל טז י): ואנעלך תחש. וצ"ב לדעה זו, לסוברים שעורות האילים והתחשים הם כיסוי אחד, אם נעשה הכיסוי מחלקי העורות שנצבעו בנפרד וחוברו זה לזה, או שנעשה מעור אחד שחלקו נצבע בצבע אדום וחלקו בצבע תחש.
- ↑ פנ"מ לירושלמי שם, בד' ר' יהודה ור' נחמיה שם; נתינה לגר שם בד' ר' יהודה בירושלמי שם; באור האמרים בד' ר' נחמיה בירושלמי.
- ↑ ר' יהודה בתנחומא תרומה סי' ו, ועי' דברי ר' יהודה בילק"ש תרומה רמז שסד: חיה גדולה, ולא נזכר שהיא טהורה; רבנן בירושלמי שבת פ"ב ה"ג; ר"ל בשם ר' מאיר בירושלמי שם, וגמ' שבת כח ב בד' ר"ל בשם ר' מאיר שם; רב יוסף שבת שם א; קה"ע לירושלמי שם בד' ר' יהודה שם: טיינין לשם צובעו נקרא, שהוא שם הצבע; פנ"מ לירושלמי שם בד' ר' אבון ור' הושעיה שם. ועי' קה"ע שם, שמשמע שאף ר' נחמיה בירושלמי שם סובר שהוא מין טהור, ועי' שי"ק שבציון 653. ועי' שבת שם ב, לסוברים שהתחש הוא בריה בעלת קרן אחת, עי' ציון 639, שהקרן היא סימן טהרה, ועי' תוס' חולין נט ב ד"ה וקרש וח"א למהר"ל שבת שם, בטעם שהקרן מוכיחה על טהרתו.
- ↑ ברייתא שבת כח א, וע"ע מן המותר בפיך. רב יוסף שם, הובא ברבנו בחיי ורא"ם וגו"א שמות שם. ועי' טו"ד לברייתא דמלאכת המשכן פ"ג, בדעת ד"ה עורנות תחשים, שבגמ' שבת שם ב משמע שמסיקה הגמ' שאין עור טהור מעכב במלאכת המשכן.
- ↑ שי"ק לירושלמי שם בד' ר' נחמיה שם: גלקטינין, שהוא מין החיה הטמאה, ועי' ציון 651; פנ"מ ופני מאיר לירושלמי שם בד' ר' יהודה ור' נחמיה שם. ועי' מראה הפנים לירושלמי שם, ראיה לזה
- ↑ עי' ציונים 639 ואילך.
- ↑ ר"ל בשם ר' מאיר בירושלמי שבת פ"ג ה"ב; ר' נחמיה בתנחומא תרומה סי' ו, וכעי"ז בילק"ש תרומה רמז שסד, ועי' באור האמרים לתנחומא שם שכ"כ אף בד' ר' נחמיה בירושלמי שם; רש"י שמות כה ה. ועי' דברי דוד שמות שם, שהק' משבת ל ב: אין כל חדש תחת השמש, ועי"ש מה שתירץ. ועי' מעשה חושב פ"ד אות ז בפירוש, שלדעה זו נזדמנה להם בלי שיפרשו רשת לצודה, וזהו פי' הברייתא שבציון 662: נזדמן, ועי' ציון הנ"ל.
- ↑ עי' שבת שם; עי' ירושלמי שם; רבנו בחיי שמות שם. ועי' דברי דוד שם, שלכן אסור היה להשתמש בתחשים לצורך אחר, ולדעתו לא עשו מנעלים מן התחשים, ועי"ש, מה שתי' לקושיית הראב"ע שבציון 657.
- ↑ שבת שם; ירושלמי שם; תנחומא וילק"ש שם; רש"י שם: ולא היתה אלא לשעה. ועי' ראב"ע שמות שם ורא"ם ודברי דוד שם בדעתו, שק' מהכתוב (יחזקאל טז י): ואנעלך תחש, שמשמע שהיו עושים מנעלים מעור התחש כל ארבעים שנה, ועי' רא"ם וגו"א וצידה לדרך שמות שם, מה שתי' בזה, ועי' דברי דוד שבציון 656.
- ↑ עי' ציון 684.
- ↑ עי' תנחומא שם.
- ↑ עי' תיב"ע ליחזקאל שם (הובא ברש"י יחזקאל שם): ויהבית מסן דיקר ברגליכון, ודברי דוד שם בדעתו.
- ↑ דברי דוד שם.
- ↑ עי' ר' יהודה בתנחומא שם ובילק"ש שם; ראב"ע שמות שם: מן חיה היתה ידועה בימים ההם, ורא"ם ודברי דוד שם בדעתו; עי' דברי ר"ל בשם ר' מאיר בגמ' שבת כח ב (וכ"ה בפסי"ז שמות כו יד): נזדמן, וצידה לדרך שמות כה ה בדעתו, ועי' ציון 655.
- ↑ עי' ציון 687.
- ↑ באור האמרים לתנחומא שם.
- ↑ עי' להלן; עי' ברייתא דמלאכת המשכן פ"ד: וכמין פספסין עשוי מלמעלה, וטו"ד שם בטעם ע"פ ערוך ע' פספס; גמ' שבת כח א בד' ר' נחמיה בברייתא שם: ודומה כמין תלא אילן; מדרש אגדה שמות כו יד; פסי"ז שמות שם; רש"י שמות כה ה; רבנו בחיי שמות שם. ועי' ערוך ע' טיינון, שמצדד שצבע עורות התחשים היה כעין תכלת, וצ"ב. ועי' רש"י שבת שם ד"ה תלא אילן, שמשמע שהיתה היריעה מנומרת.
- ↑ עי' רש"י שבציון 669; רבנו בחיי שם.
- ↑ ילקוט מעם לועז שמות שם ג.
- ↑ תר' אונקלוס שמות כה ה וכו יד, וכ"ה בתיב"ע שם ושם.
- ↑ רב יוסף שבת שם ורש"י שם ד"ה ששש, וכעי"ז בשמות כה ה: ששש ומתפאר בגוונין שלו. ועי' צידה לדרך שמות שם, שקשה שהתרגום חלקו בלה"ק וחלקו בארמית. ועי' מאור האפלה שמות כה ה בשם י"א, שמסגולת התחש, שהרואה אותו תסור ממנו הדאגה והעצב, וזהו פי' התרגום ססגונא, מלשון סס יגונא, וצ"ב אם חולק על דברי רב יוסף.
- ↑ ערוך ע' ססגון, בפי' שני.
- ↑ ערוך שם, בפי' ראשון. ועי"ש שגר' בגמ' שבת שם: שסס בגוונים וכו'.
- ↑ תנחומא תרומה סי' ו.
- ↑ ס' השרשים לרד"ק ע' תחש בשם המדרש. וצ"ב אם מצא כן במדרש, או שפי' כן בתנחומא שם. ועי' מעשה חושב פ"ז אות ד בפירוש, שכ"כ בפי' התנחומא שם אף לגר' שבציון 668, שאותיות ס' וש' מתחלפות, וצ"ב, שבדבריו שם משמע שמודה לדברי רש"י להלן, שהוא מלשון ששון.
- ↑ ס' השרשים שם. ועי' צידה לדרך שם, שצידד לפרש כן דברי רב יוסף שבת שם.
- ↑ עי' רש"י שבת עג א ד"ה הצד וד"ה ממחקו וסד"ט יו"ד קצח בשיורי טהרה ס"ק לט והג' חת"ס למג"א או"ח שג ס"ק כב בדעתו; ריב"ש סי' שצד, הובא במג"א שם. ועי' ק"נ שבת פ"י אות ט בד' תוס' שבת צד ב ד"ה אבל וסד"ט שם וחת"ס שם ושבת שם ונשמ"א ח"ב כלל כא אות ג, שתמהו מנין לומר כן. ועי' נשמ"א שם, שאפשר שהריב"ש לא דקדק וכוונתו לעורות האילים. ועי' קה"ע שבת פ"ז ה"ב ד"ה מה עיבוד, שצידד כן בד' הסוברים שהתחשים הם עורות אילים צבועים, עי' ציון 649.
- ↑ עי' ציון 692 ואילך.
- ↑ עי' ציון 630.
- ↑ חת"ס שבת צד ב.
- ↑ עי' רש"י שם ד"ה ממחקו וסד"ט שם בדעתו.
- ↑ ריב"ש שם. ועי' סד"ט שם, שתמה.
- ↑ נשמ"א שם. ועי' ק"נ וסד"ט וחת"ס שבציון 675.
- ↑ עי' ציון 653.מ
- ↑ קה"ע שם בד' הירושלמי שם.
- ↑ קה"ע שם; נשמ"א.
- ↑ תנחומא תרומה סי' ו. ועי' באור האמרים לתנחומא שם, שר' נחמיה לשיטתו (לגר' רש"י שבציון 688) שסובר שעורות האילים והתחשים היו שני כיסויים.
- ↑ עי' ציון 692.
- ↑ אחרונים שבציונים 704, 708, 711; מקדש אהרן שבציון 716, ועי"ש שחלוק לריבועים של עשר אמות על עשר אמות; באור האמרים לתנחומא שם בד' ר' יהודה שם, ע"פ גר' רש"י שבציון הנ"ל.
- ↑ ברייתא שבת כח א; ברייתא דמלאכת המשכן פ"ג: שני כלים היו וכו', ומעשה חושב פ"ד אות ז וטו"ד שם בטעם בדעתה; עי' ברייתא דמ"ט מידות שבציון 689. ועי' רש"י שמות כו יד, שכ"כ בשם ר' נחמיה, ועי' מעשה חושב פ"ד אות ז ומלבי"ם שמות שם, שגר' כן בברייתא שבת שם, ועי' טו"ד שם דעת ד"ה היה מביא, שצידד שפי' כן ד' ר' נחמיה בברייתא דמלאכת המשכן שם. ועי' רבנו מיוחס שמות שם ומעשה חושב שם ומלבי"ם שם, שכ"מ מכפילות הלשון: מכסה וכו' ומכסה. ועי' משכיל לדוד שמות שם, שצידד שלדעה זו יש לפרוס את שני הכיסויים בב"א על המשכן, ולכן נאמרה בהם שימה אחת בהקמת המשכן, עי' ציון 692.
- ↑ ברייתא דמ"ט מידות, המובאת בילק"ש פקודי רמז תכב. ועי' ברייתא שבת שם.
- ↑ שמות כו יד.
- ↑ רש"י שמות שם; רשב"ם שם, ועי"ש שהוא פשוטו של מקרא.
- ↑ ברייתא שבת שם; עי' ברייתא דמלאכת המשכן שם: כלי אחד גדול של עורות אילים מאדמים וכו', וטו"ד שם בטעם, ועי' ברייתא דמה"מ מהד' קירשנר, הגר': כלי אחד של עור; עי' ברייתא דמ"ט מידות שם וביאור ר"ח קניבסקי בדעתה, ועי' גר' ר"ח קניבסקי שם: מכסה אחד, ועי' ילק"ש שם הגר': מכסה אחר. ועי' רש"י שמות שם, שכ"כ בשם ר' יהודה, ועי' מעשה חושב ומלבי"ם שם, שגר' כן בברייתא שבת שם, ועי' טו"ד שם בדעת שם, שצידד שפי' כן בד' ר' יהודה בברייתא דמלאכת המשכן שם. ועי' משכיל לדוד שמות שם, שכ"מ בשמות מ יט: וישם את מכסה האהל עליו מלמעלה, שכלל הכתוב עורות האילים והתחשים במכסה אחד, ועי' ציון 688.
- ↑ עי' ציון 699 ואילך.
- ↑ שמות שם.
- ↑ רש"י שבת שם ד"ה מכסה אחד. ועי' העמק דבר שמות שם, שפי' בע"א.
- ↑ עי' ציון 692 ואילך.
- ↑ מעשה חושב פ"ד אות ז בפירוש; טו"ד לברייתא דמלאכת המשכן פ"ג, בדעת ד"ה היה מביא.
- ↑ עי' ציון 692 ואילך.
- ↑ עי' מושב זקנים במדבר ד כה בד' רש"י שם; עי' יפה מראה לירושלמי שבת פ"ב ה"ג בהג"ה, שעור התחש אורכו מחצה מאורך הכיסוי כולו; העמק דבר שמות כו יד; משך חכמה שמות שם, בשם אביו.
- ↑ עי' מושב זקנים שם; יפה מראה שם. ועי' העמק דבר ומשך חכמה שבציון 702, שעורות התחשים כיסו את קה"ק, ומשמע שכיסו את קה"ק לבדו והיה חלוק הכיסוי לשליש ושני שלישים.
- ↑ זי"ר לילק"ש פקודי רמז תכב; העמק דבר שם; משך חכמה שם.
- ↑ העמק דבר ומשך חכמה שם.
- ↑ שם.
- ↑ מעשה חושב שם, בפירוש, בד' ת"ק בברייתא דמ"ט מידות שם: משולש מן הצפון מן הדרום ומן המערב. ועי' אחרונים שבציונים 705, 716.
- ↑ ביאור ר"ח קניבסקי לברייתא דמ"ט מידות אות יג, בד' ת"ק בברייתא שם. ועי' ציון 704.
- ↑ עי' ציון 629.
- ↑ עי' להלן.
- ↑ מעשה חושב סוף פ"ד, בפירוש, בד' ר' נחמיה בברייתא דמלאכת המשכן פ"ג וברייתא דמ"ט מידות שם: וכמין פספסין היו למעלה. וכעי"ז במלבי"ם שמות שם, שכ' שהעור חסר במקומות הצרים שבאיל, בצוואר וברגלים, והמקומות האלו היו מכוסים בעורות התחשים. וראה מקדש אהרן מכסות האהל ובמאת האדנים שם).
- ↑ שמות שם.
- ↑ עי' מעשה חושב שם.
- ↑ מלבי"ם שמות שם בד' ר' נחמיה בברייתא שבת כח א וברייתא דמלאכת המשכן וברייתא דמ"ט מידות הנ"ל.
- ↑ טו"ד לברייתא דמלאכת המשכן שם בד' רש"י שמות שם בד' ר' יהודה בברייתא הנ"ל.
- ↑ שמות שם.
- ↑ טו"ד שם.
- ↑ עי' ציון 725.
- ↑ מקדש אהרן מכסות האהל (יא ב) ובמאת אדנים שם אות צ, בד' ת"ק בברייתא דמ"ט מידות המובאת בילק"ש פקודי רמז תכב: משולש מן הצפון מן הדרום מן המערב, ועי' ציון 704. ועי' ציון 687, שלדעתו חלוקים עורות האילים לריבועים.
- ↑ מקדש אהרן שם במאת אדנים אות צ.
- ↑ עי' ברייתות ותנחומא שלהלן; רש"י שמות כו יד; ר"י בכור שור שמות שם; רבנו מיוחס שם. ועי' רבנו מיוחס שם, שאם היה מכסה מן הצדדים היה מפרש הכתוב אורכו ורוחבו. ועי' מעשה חושב פ"ד אות ז בפירוש, שכ"מ לשון "מכסה" שבכתוב, שסתם כיסוי הוא מלמעלה ולא מן הצדדים.
- ↑ ר' יהודה בברייתא דמלאכת המשכן פ"ג; ר' יהודה בברייתא דמ"ט מידות, המובאת בילק"ש פקודי רמז תכב; ר' נחמיה תנחומא תרומה סי' ו.
- ↑ ברייתא דמלאכת המשכן וברייתא דמ"ט מידות שם.
- ↑ משכיל לדוד שמות שם.
- ↑ עי' ציון 108 ואילך
- ↑ עי' ציון 115 ואילך.
- ↑ יפה מראה לירושלמי שבת פ"ב ה"ג בהג"ה אות א. וצ"ב, שר' נחמיה סובר שעובי הקרשים אמה אף למעלה, עי' ציון הנ"ל, ומ"מ סובר שאורך היריעות שלושים אמה, עי' תנחומא שבציון 719.
- ↑ מדה"ג שמות שם; חכמת המשכן (ה ב) בשם הרמב"ם, הובא במעשה חושב פ"ד אות ז, בפירוש; מקדש אהרן שבציון 716. ועי' מעשה חושב שם, שצידד כן בד' ת"ק בברייתא דמ"ט מידות המובאת בילק"ש פקודי רמז תכב: משולש מן הצפון מן הדרום מן המערב.
- ↑ מעשה חושב שם. ועי' מקדש אהרן שם, שאף היריעה המערבית היתה באורך שלושים אמה, ונראה שכוונתו שכיסו צדדיה את היריעות הצפונית והדרומית.
- ↑ עי' ציון 688 ואילך.
- ↑ אברבנאל שמות שם א, בשם י"א.
- ↑ שמות שם יד.
- ↑ שמות שם.
- ↑ אברבנאל שם.
- ↑ ברייתא דמלאכת המשכן פ"ה; במדב"ר פי"ב יט.
- ↑ במדב"ר שם.
- ↑ רש"י שמות לה יח; מעשה חושב פ"ד אות ו. ועי' מעשה חושב שם, שלא ידע ממה עשויים.
- ↑ שמות כז יט, וכעי"ז בשמות לח כ. עי' רש"י שמות כז שם; עי' ר"י בכור שור שם; חזקוני שם; עי' אברבנאל שמות שם א. ועי' רשב"ם שבציון 953 ורלב"ג שבציון 1088, שפי' בע"א.
- ↑ במדבר ג כו, ועי' שמות לה יח. רש"י במדבר שם כה וכו, ועי' רא"ם שם בדעתו; מלבי"ם שם. ועי' העמק דבר במדבר שם, שפי' בע"א.
- ↑ במדב"ר פי"ב יט; רש"י שמות כז שם; רשב"ם שם; פי' הרוקח עה"ת שמות שם; תוס' השלם עה"ת שמות שם אות א, ואות ה בשם ר" קרא; ר"א בן הרמב"ם שם; ס' השרשים לרד"ק שרש יתד; רבנו מיוחס שם; חזקוני שם; אברבנאל שמות שם א; מעשה חושב שם. ועי' רש"י שם, שצידד שלא היו היתדות נעוצים בקרקע אלא תלויים ומכבידים על שולי היריעות.
- ↑ במדב"ר שם; עי' רש"י שמות שם; עי' ס' השרשים שם.
- ↑ רש"י שם; חזקוני שם.
- ↑ חזקוני שם.
- ↑ עי' במדב"ר שם: שלא יגלול הרוח ליריעות; רש"י שמות שם ולה שם; רשב"ם שם; ר"י בכור שור שמות כז שם; אברבנאל שם. ועי' אברבנאל שם, שנועדו למתוח את היריעות עד שלא תגביהם הרוח (עי' תיב"ע שמות כז שם: וכל מתחוי), והיינו שלא ינועו כלל, וכ"מ ברש"י לה שם: שלא ינועו ברוח, וכעי"ז בס' השרשים שם.
- ↑ חזקוני שם. ועי"ש, שמותחים את היריעות היטב, ועי' ציון 741.
- ↑ טעמא דקרא שבציון 748.
- ↑ ציון 508.
- ↑ ר"י בכור שור שמות כו ה.
- ↑ שם.
- ↑ עי' ציון 490.
- ↑ טעמא דקרא (מהד' תשעג) שמות כז יט בד' רש"י שם.
- ↑ חכמת המשכן (ה ב) בד' רש"י שמות כז יט: ליריעות האהל, שהוא כינוי ליריעות העיזים; מעשה חושב פ"ד אות ו.
- ↑ עי' ציון 741. ולסוברים שהקשירה נועדה כדי שלא ישקעו היריעות לתוך המשכן, עי' ציון 742, צ"ב אם הוצרכו כל היריעות קשירה מטעם זה.
- ↑ עי' ציון 718 ואילך.
- ↑ חכמת המשכן שם; עי' מעשה חושב שם, בפירוש. ועי' חכמת המשכן שם, שצידד שאף יריעות התחשים שכיסו את גג המשכן נקשרו ביתדות ומיתרים שאף הם אינן מוגנות מפני הרוח.
- ↑ עי' ציון 725 ואילך.
- ↑ חכמת המשכן שם; עי' מעשה חושב שם.
- ↑ עי' ציון 692.
- ↑ עי' ציון 688.
- ↑ מעשה חושב שם.
- ↑ רש"י שמות לה טו.
- ↑ ברייתא דמ"ט מידות המובאת בילק"ש פקודי רמז תכב.
- ↑ רש"י שמות שם וכו לו. ועי' רשב"ם שם, ש"מסך" מל' מסיך ומגן, ועי' פי' ר"א בן הרמב"ם ורבנו מיוחס ומלבי"ם שמות כו שם, שהוא מל' סכך.
- ↑ שמות כו שם.
- ↑ עי' ברייתא דמ"ט מידות אות יד המובאת בילק"ש פקודי רמז תכב: כנגד הפרוכת של פנים, וביאור ר"ח קניבסקי שם; רש"י שמות כו לו; מעשה חושב פ"ג אות ד.
- ↑ אברבנאל שמות שם לא. ועי"ש, שלכן נצרך המסך ליותר עמודים מן הפרוכת, עי' ציון 803 וע' פרוכת. ועי' מקדש אהרון מסך פתח המשכן (טו א), שפי' צורת המסך ואורכו בע"א.
- ↑ ע"ע בגדי כהונה ציון 34 ואילך.
- ↑ ע"ע הנ"ל ציון 30 ואילך.
- ↑ עי' ציון 389.
- ↑ שמות כו לו.
- ↑ עי' ציונים 393, 394 ואילך. ועי' ברייתא דמה"מ פ"ד, שאף לסוברים שבחוטי היריעות היו שזור גם חוט זהב עם כל מין, עי' ציון 400, בחוטי מסך לא היה שזור חוט זהב זה.
- ↑ עי' להלן.
- ↑ ר' נחמיה בברייתא יומא עב ב; רש"י יומא שם ד"ה שרוקמין, בפי' דברי ר' אלעזר שם, וכ"ה ברש"י שמות כו א; רשב"ם שמות שם לא; חזקוני שמות שם א; ק"ס כלי המקדש פ"ח.
- ↑ רש"י יומא שם. ועי' פי' רבנו אליקים שם.
- ↑ שמות כו לו.
- ↑ מאירי יומא שם; שיח יצחק (נוניס-ואיס) יומא שם ושמחת עולם והר המוריה כלי המקדש פ"ח הט"ו בד' הרמב"ם שם. וכ"מ במל"מ כלי המקדש שם בד' הרמב"ם שם. ועי' הר המוריה שם, שלמד הרמב"ם כן מתוספתא שקלים פ"ג וירושלמי שקלים פ"ח ה"ב וברייתא דמלאכת המשכן פ"ד, שלא חילקו בין מעשה חושב לרוקם בעניין זה. ועי' ערוה"ש העתיד סי' כח סי"ח ובית אל ויריעות שלמה (פיינזילבר) כלי המקדש שם, שפי' דברי הרמב"ם בע"א.
- ↑ חד אמר בירושלמי שקלים פ"ח ה"ב, לגר' ר"ש בר' שניאור ורבנו משולם ור"ש סירילאו והגר"א שקלים שם; חורנא בירושלמי שם, לגר' יפה תואר שקלים שם ומל"מ כלי המקדש פ"ח הט"ו.
- ↑ רמב"ם כלי המקדש שם; ר"א בן הרמב"ם שמות כו לו; רלב"ג שם; ק"ס כלי המקדש שם.
- ↑ ברייתא יומא עב ב; תוספתא שקלים פ"ג; ברייתא דמלאכת המשכן פ"ד; ברייתא דמ"ט מידות, המובאת בילק"ש פקודי רמז תכב, ושם הגר': רב נחמן, ועי' ברייתא הנ"ל עם ביאור ר"ח קניבסקי שגר': ר' נחמיה. ועי' ירושלמי שקלים שם.
- ↑ ריטב"א יומא שם; מאירי שם; רבנו אליקים שם; סמ"ג עשה קעג.
- ↑ רלב"ג שמות כו לו-לז; ר"ש סירילאו לירושלמי שם.
- ↑ ירושלמי שקלים שם בשם חורנא, לגר' ר"ש בר' שניאור ורבנו משולם ור"ש סירילאו והגר"א שם; ירושלמי שם בשם חד אמר, לגר' יפה תואר ומל"מ שם.
- ↑ עי' ציון 776.
- ↑ רש"י יומא שם ד"ה חושב. וכ"ה ברש"י שמות כו לו.
- ↑ עי' ציון 774 ואילך.
- ↑ ע"ע: הכרובים. רבנו מיוחס שמות כו א.
- ↑ מלבי"ם שמות שם, בד' רש"י שם.
- ↑ מל"מ כלי המקדש פ"ח הט"ו. וע"ע בגדי כהונה ציון 63.
- ↑ ברייתא דמ"ט מידות שם.
- ↑ שמות כו לז.
- ↑ רלב"ג שמות כו לו-לז.
- ↑ מאור האפלה להלן; מעשה חושב פ"ג אות ד.
- ↑ מאור האפלה סוף תרומה. ועי' מעשה חושב שם, שלא ידע במה נתלה בווים. ועי' מקדש אהרן מסך פתח המשכן (טז א), שפי' אופן תליית המסך בע"א.
- ↑ מעשה חושב פ"ג אות ג.
- ↑ מעשה חושב שם.
- ↑ עי' ציון 58.
- ↑ מלבי"ם שמות כו ו ולז.
- ↑ שם. ועי' ציון 845.
- ↑ עי' ציונים 574, 584, 585
- ↑ רא"ם שמות כו ה.
- ↑ עי' ציונים 573, 582.
- ↑ ריב"א שמות כו ה.
- ↑ עי' ציון 35.
- ↑ מלבי"ם שם.
- ↑ עי' ציון 786 ואילך.
- ↑ שמות כו לז. ועי' ברייתא דמ"ט מידות המובאת בילק"ש פקודי רמז תכב: מצופין כסף, ועי' ביאור לברייתא הנ"ל לר"ח קניבסקי, שהוא ט"ס. ועי' ראב"ע שמות שם לו, שהיו מצופים זהב משום כבוד המקום. ועי' מלבי"ם שם כז י, שתמה שבכתוב שבציון 812, משמע שלא היו העמודים מצופים אלא בראשם, ועי' ציון 811.
- ↑ ברייתא סוכה מה ב ורש"י שם ד"ה כל המצות.
- ↑ עי' ר"ח סוכה שם: העיקר למטה והצמח למעלה; רש"י יומא וסוכה שם ד"ה דרך גדילתן.
- ↑ עי' להלן. וע"ע פרוכת, שי"ס שעמודי הפרוכת היו עגולים, וצ"ב לדעתו אם היו אף עמודי המסך עגולים.
- ↑ ברייתא דמ"ט מידות המובאת בילק"ש פקודי רמז תכב.
- ↑ ברייתא דמ"ט מידות שם; רש"י שמות שם ה; מעשה חושב פ"ג אות ג.
- ↑ נחלת יעקב (סולניק) שמות שם ט, בדעת הגמ' שבת צח ב: דל תרתי לכפלא.
- ↑ עי' ציון 32. מעשה חושב שם. ועי' מקדש אהרן מסך פתח המשכן (טו א), שפי' בע"א.
- ↑ העמק דבר שמות לו לח. ועי"ש, שבזה מיושבת הקושיה שבציון 803.
- ↑ שמות שם. ועי' חזקוני שם, שעשה כן משה מדעתו, עי' שמות כו לז שלא נזכרו בציווי, ועי' העמק דבר שמות שם ולו שם, שנרמז אף בלשון הציווי. ונראה לפ"ז שהיו החישוקים עבים עד שניתן לצפותם זהב, ועי' ציון 1002 שהחישוקים של עמודי החצר היו חוטי כסף, ומשמע שהיו דקים.
- ↑ העמק דבר שם.
- ↑ שמות כו לז. ועי' ברייתא דמ"ט מידות המובאת בילק"ש פקודי רמז תכב: ואדניהם כסף, ועי' ביאור לברייתא הנ"ל לר"ח קנייבסקי, שהוא ט"ס. ועי' אברבנאל שמות שם לא, בטעם שלא היו עשויים כסף כאדני הפרוכת, ע"ע. ועי' מעשה חושב פ"ג אות א, בפירוש, שאע"פ שראש אדני הפרוכת היה מצופה זהב לדעתו, ע"ע הנ"ל, אדני המסך לא היו מצופים זהב. וצ"ב אם היו לעמודים ידות שנכנסו באדנים, או שנכנס העמוד כולו באדן.
- ↑ ר"י בכור שור שמות לח כז; חזקוני שם ל.
- ↑ שם. העמק דבר שם.
- ↑ עי' ציון 788 ואילך.
- ↑ שמות כו לז.
- ↑ מאיר נתיבים ח"א סי' עה ומקדש אהרן מסך פתח המשכן (טז א) מאת אדנים אות ג, בד' זהר פקודי (רכז א), עי' מלבי"ם שמות כז י.
- ↑ פי' הרש"ש לשמות רבה פל"ה סי' ה אות ו.
- ↑ עי' להלן.
- ↑ עי' ציון 794 ואילך.
- ↑ עי' ציון 799 ואילך.
- ↑ מלבי"ם שמות כו לז.
- ↑ עי' ציון 827 ואילך.
- ↑ עי' ציון 830. מלבי"ם שם.
- ↑ עי' ברייתא דמ"ט מידות לגר' שברש"י שמות כו ה: ואמה לכסות עובי העמודים שבמזרח, ועי' ילק"ש פקודי רמז תכא, הגר': ואמה עובי הקרשים שבמזרח, ועי' זי"ר שם, שפי' שהיינו העמודים; תוס' עירובין ב ב ד"ה ליבעו וזבחים נט ב ד"ה ואומר, שפתח המשכן היה פרוץ במלואו, ופנים יפות שמות שם ומלבי"ם שמות שם לז בדעתם, ועי' טו"ד לברייתא דמלאכת המשכן פ"א דעת ד"ה ר' יוסי, שדחה; ר"י בכור שור שמות שם לא; חזקוני שמות שם לב; ריב"א שמות שם ה; חכמת המשכן ד"ה ועשית מסך; מעשה חושב פ"ג אות ג. וכ"מ בדעת הסוברים שהיריעות לא כיסו את עמודי המסך, עי' ציון 493 ואילך, ומשמע שהיו חוץ להם. וכ"מ באברבנאל שבציון 763, שהמסך היה רחב יותר מעשר אמות, ומשמע שאינו יכול לעמוד בין הקרשים שרוחבם עשר אמות.
- ↑ חזקוני שם; מעשה חושב שם; מלבי"ם שם.
- ↑ עי' חכמת המשכן שם ומעשה חושב שם בדעתו; מעשה חושב שם ע"פ תוס' זבחים שם (וכ"ה בתוס' עירובין שם). וכ"מ במלבי"ם שבציון 830.
- ↑ מעשה חושב שם, בפירוש, ע"פ ברייתא דמה"מ פ"ד, שמזבח הזהב מרוחק עשר אמות מן העמודים, וע"ע מזבח הפנימי; מלבי"ם שם, ועי' ציון 183, שלדעתו היו העמודים מחוברים לקרשים ע"י סינים.
- ↑ עי' ציון 38.
- ↑ טו"ד שם.
- ↑ מעשה חושב פ"ג אות ג; פנים יפות שמות כו ה. ועי' ציון 834, כיצד הוכנס הארון.
- ↑ ע"ע ארון ציונים 41, 73 ואילך. עי' שמות מ יח-כא, שהארון הובא אל המשכן אחר הקמת העמודים. מלבי"ם שמות שם לז. ועי' פנים יפות שם, שיש לפרש הכתוב שהארון הובא אחר הקמת עמודי הפרוכת וקודם להקמת עמודי המסך. ועי' חכמת המשכן שם, שבין עמוד לעמוד רווח של שתי אמות וחצי עם עובי העמוד, וצ"ב בכוונתו.
- ↑ עי' ציון 35.
- ↑ טו"ד שם.
- ↑ עי' ציון 493 ואילך.
- ↑ פנים יפות שמות שם ה.
- ↑ פנים יפות שם.
- ↑ טו"ד לברייתא דמה"מ פ"א ה"א תיקונים והוספות להוצאה השביעית עמ' ו. ועי' מעשה חושב שם, בפירוש, שהמרחק בין העמודים אינו פחות מאמה ורביע כדי שיוכל כל אדם לעבור עם מה שבידו ברווח. ועי' מקדש אהרן מסך פתח המשכן (טז א), שפי' אופן עמידת העמודים בע"א.
- ↑ עי' ציון 827 ואילך.
- ↑ עי' ציון 55.
- ↑ מלבי"ם שמות כו ו.
- ↑ עי' ציון 58.
- ↑ מלבי"ם שם. ועי' ציונים 503, 795.
- ↑ עי' ציון 786 ואילך.
- ↑ שמות כז ט.
- ↑ עי' ערכיהם.
- ↑ ציון 177.
- ↑ עי' ברייתא דמלאכת המשכן פ"ה; מעשה חושב פ"ה אות א. ועי' העמק דבר שבציון 930, באופן מדידת החצר.
- ↑ שמות שם.
- ↑ שם יא.
- ↑ שם יב.
- ↑ שם יג.
- ↑ ר"א בן הרמב"ם שמות כז יח.
- ↑ שמות שם.
- ↑ ר"א בן הרמב"ם שם. ועי' ציון 865.
- ↑ רא"ם שמות כז יח בד' רש"י שם; מעשה חושב פ"ה אות ה, בפירוש, בד' רש"י שמות שם יד, ועי' ציון 974 ואילך. וצ"ב בדברי רא"ם הנ"ל, שלדעתו היה רוחב העמודים אמה, עי' ציון 967, וביניהם חלל חמש אמות עם רוחב העמוד ובצפון ובדרום היו עשרים ואחד עמודים ובמזרח ובמערב אחד עשר עמודים, עי' ציון 964, והקלעים נתונים מחוץ לעמודים, עי' ציון 965, ולפ"ז אין אורך הקלעים אלא מאה ואחת אמות על חמשים ואחת אמות.
- ↑ עי' ציון 965.
- ↑ רא"ם שם.
- ↑ מעשה חושב שם.
- ↑ עי' להלן.
- ↑ ברייתא דמלאכת המשכן פ"ה; אביי עירובין כג ב: ועשרים אמה לכל רוח ורוח, ורש"י שם ד"ה ועשרים.
- ↑ ברייתא דמלאכת המשכן שם; עירובין שם.
- ↑ ברייתא דמלאכת המשכן שם; עירובין שם: העמד משכן על שפת חמשים.
- ↑ שמות כז יח.
- ↑ עירובין שם ורש"י שם; רש"י שמות שם; רשב"ם שם; ר"י בכור שור שם; רבנו מיוחס שם; פסקי רי"ד עירובין שם; חזקוני שמות שם; רלב"ג שמות שם ט. ועי' ראב"ע שמות שם, שפי' בע"א. ועי' ר"א בן הרמב"ם שבציון 855, שפירוש זה אינו פשט הכתוב, אלא רמוז בו.
- ↑ עי' ציון 827 ואילך. טו"ד לברייתא דמלאכת המשכן שם, דעת ד"ה עד אהל.
- ↑ רש"י עירובין כג ב ד"ה ועשרים, וגו"א שמות כז יח ומעשה חושב פ"ה אות י, בפירוש, בד' רש"י שמות שם, ועי' ציון 868; ר"י בכור שור שמות שם; פסקי רי"ד עירובין שם; הדר זקנים שמות שם; חזקוני שם; אברבנאל שמות שם א; טו"ד שם. ועי' טו"ד שם, שצידד שדברי הברייתא שם הם לסוברים שהקרשים משופעים עד לעובי אצבע, עי' ציון 108.
- ↑ עי' ציון 856. רא"ם שמות שם יח בד' רש"י שם, ועי' ציון 867.
- ↑ עי' להלן.
- ↑ רבנו בחיי שמות כז ט.
- ↑ עי' להלן.
- ↑ ר"א בן הרמב"ם שמות שם יד.
- ↑ שמות שם ט.
- ↑ שם יא.
- ↑ שם יב.
- ↑ שם יג ויד.
- ↑ שם טו.
- ↑ רש"י שמות כז ט ע"פ תר' אונקלוס שם: סרדין, שהוא כתרגומו של מכבר, עי' שמות שם ד, שהוא מנוקב ככברה; רבנו בחיי שמות שם; מעשה חושב פ"ה אות א; העמק דבר שמות שם.
- ↑ הכתב והקבלה שמות שם. ועי' תיב"ע שם: וילוון, וכעי"ז בתר' ירושלמי שם.
- ↑ רש"י שם. ועי' מעשה חושב שם בד' רש"י שם, שהוא כעין סולמות של חבלים שבספינות.
- ↑ הכתב והקבלה שם. וכעי"ז במלבי"ם שם.
- ↑ מעשה חושב פ"ה אות א בפירוש, ועי"ש שא"א לראות דרך הנקבים אלא העומד בסמוך לקלעים והשומרים (ע"ע בית המקדש: שמירתו) לא היו מניחים לזר לקרב; העמק דבר שמות שם. ועי' העמק דבר שם, שדייק כן מן הכתוב שמות כז שם.
- ↑ עי' רבנו מיוחס להלן. וכ"מ בראשונים שבציון 894, שפי' קלעים שלא מל' קליעה. ועי' מעשה חושב שם ע"פ ערוך ע' קלע.
- ↑ רבנו מיוחס שמות שם.
- ↑ עי' להלן.
- ↑ שמות כז ט.
- ↑ עי' ציון 388 ואילך. אברבנאל שמות שם א.
- ↑ ציון 394 ואילך.
- ↑ עי' ציון 389, שהפשתן צבעו לבן. אברבנאל שמות כז א.
- ↑ מעשה חושב פ"ה אות א בד' אברבנאל שם.
- ↑ עי' רשב"ם שמות שם: בעניין מקלעות וציורים; עי' ס' השרשים לרד"ק שרש קלע, הובא במלבי"ם שמות שם; רלב"ג מל"א ו יח.
- ↑ עי' מל"א שם: מקלעת פקעים, ושם כט ולב: מקלעות כרובים .
- ↑ רשב"ם שמות שם; ס' השרשים שם. ועי' רש"י ורד"ק מל"א שם יח.
- ↑ ע"ע מזבח החיצון.
- ↑ עי' להלן.
- ↑ זבחים ס א; מעשה חושב פ"ה אות ב.
- ↑ שם.
- ↑ שמות כז יח.
- ↑ זבחים שם; ר"ח עירובין ב ב ורש"י שם ד"ה משפת, בפי' שני, ותוס' שם ד"ה ואיבעית ותורא"ש שם בשם ריצב"א, ורשב"א וריטב"א שם בשם רש"י, ומאירי שם, בפי' הגמ' שם לגר' שלפנינו: משפת מזבח ולמעלה,שהוא לדעת ר' יוסי; ס' הישר לר"ת חידושים סי' שיט ותוס' זבחים נט ב ד"ה ואומר בשם רבינו (ועי' שטמ"ק אות כ וטהרת הקודש, שגר': רבינו תם, ועי' הג' לשטמ"ק שם, שהוא ט"ס וצ"ל: רבינו חננאל) ורשב"א וריטב"א ותורא"ש עירובין שם בשם ר"ת; דעת זקנים שמות שם; הדר זקנים שמות שם. ועי' רש"י עירובין שם, בפי' ראשון, שגר': משפת קלעים ולמטה, ועי' ריטב"א שבציון 918. ועי' במדב"ר פ"ו ג, שלא נזכר שם שיפרש ר' יוסי הכתוב כך, ועי' ידי משה למד"ר שם, שלדעת המדרש שם אף לר' יוסי היו הקלעים בגובה חמש אמות, אלא שלדעתו אין קפידא במה שהכהן נראה בעת עבודתו, ועי' מתנו"כ ומהרז"ו ועץ יוסף למד"ר שם, שפי' המדרש כגמ' הנ"ל.
- ↑ רש"י עירובין שם ד"ה משפת קלעים, בפי' שני, בפי' הגמ' שם: בגובהה הוא דכתיב, וזבחים ס א ד"ה ולר' יהודה; תוס' זבחים שם; מאירי עירובין שם; מעשה חושב שם. וכ"מ בס' הישר שם. ועי' רשב"א ותורא"ש שם בשם ר"ת, שלא נתבאר גובה הכתפים, ועי' ריטב"א שבציון 904, בשם ר"ת.
- ↑ שמות לח שם, וכעי"ז שם כז יד.
- ↑ רש"י זבחים ס שם ד"ה אמה אל הכתף; ר"ח עירובין ב ב ורש"י שם ד"ה משפת, בפי' שני, ותוס' שם ד"ה ואיבעית ותורא"ש שם בשם ריצב"א ורשב"א וריטב"א ומאירי שם, בפי' הגמ' שם לגר': בגובהה הוא דכתיב. ועי' ס' הישר ותוס' זבחים ורשב"א וריטב"א ותורא"ש עירובין שם בשם ר"ת, שחולקים וסוברים שאף לדעה זו דיבר הכתוב ברוחב הקלעים, ופי' הגמ' עירובין וזבחים שם בע"א. ועי' תוס' עירובין ותורא"ש שם בשם ריצב"א, שבשמות לח שם מדויק שמדבר בגובה הקלעיםמ וממנו הוכיחה הגמ' עירובין וזבחים שם, ולדעתו הכתוב כז שם, מדבר ברוחב הקלעים אף לדעה זו, ועי' רשב"ם שמות שם, שפי' הכתוב כן, וכ"מ ברש"י שמות שם. ועי' העמק דבר שמות כז שם, שדייק שאף הכתוב הנ"ל מדבר בגובה הקלעים.
- ↑ ריטב"א עירובין שם, בשם ר"ת; דעת זקנים והדר זקנים שמות כז יח בשם ריב"א.
- ↑ שמות שם.
- ↑ ריטב"א וריב"א שם.
- ↑ ע"ע מזבח החיצון.
- ↑ עי' להלן.
- ↑ עירובין שם: מה להלן חמש ברוחב עשרים, ורש"י שם ד"ה מה להלן; עי' זבחים נט ב ורש"י שם ס א ד"ה ולר' יהודה. ועי', שפי' הכתוב כן.
- ↑ זבחים ס א ורש"י שם ד"ה ולרבי יהודה.
- ↑ שמות כז יח. עי' זבחים נט שם; עי' עירובין ורש"י שם. ועי' רש"י שמות שם ומלבי"ם שם בדעתו ור"א בן הרמב"ם ורלב"ג שמות שם ואברבנאל שמות שם א, שפי' הכתוב כדעה זו.
- ↑ עירובין ב ב, בתי' הראשון: פתח שער החצר איקרי וכו'.
- ↑ שמות לח יד, וכעי"ז שם כז יד.
- ↑ עי' רש"י עירובין ב ב ד"ה רוחב חצר וזבחים ס א ד"ה אמה אל הכתף.
- ↑ רש"י עירובין שם, בפי' ראשון, בפי' הגמ' שם, בתי' שני: בגובהה הוא דכתיב. ועי' רש"י שם, שהמפרש כן טועה.
- ↑ שמות שם.
- ↑ רש"י שם.
- ↑ ריטב"א עירובין שם בפי' התי' השני בגמ' שם, לגר': משפת מזבח ולמעלה. וצ"ב אם כוונתו לפרש כן בדעת ר' יהודה או בדעת ר' יוסי.
- ↑ שם.
- ↑ שמות לח טו-טז.
- ↑ שם טז.
- ↑ ריטב"א שם.
- ↑ שמות כז יח.
- ↑ ריטב"א שם.
- ↑ ברייתא דמלאכת המשכן פ"ה; ילק"ש תרומה רמז שעד. ועי' מקדש אהרן חצר אות א (יט א), שפי' מדות הקלעים בע"א.
- ↑ מעשה חושב שלהלן; טו"ד שם.
- ↑ טו"ד שם.
- ↑ עי' ציונים 1045, 1053.
- ↑ מעשה חושב פ"ה אות ה.
- ↑ העמק דבר שמות כז יא ויח.
- ↑ ס' הזכרון והכתב והקבלה שמות כז ט בד' רש"י שם. ועי' ברייתא דמלאכת המשכן פ"ה וילק"ש תרומה רמז שעד: כמין קלע זו של ספינה. ועי' ערוך ע' קלע.
- ↑ ברייתא דמלאכת המשכן שם; ילק"ש תרומה רמז שעד.
- ↑ שפתי חכמים שמות שם י אות א; טו"ד לברייתא דמלאכת המשכן פ"ה, בטעם.
- ↑ טו"ד שם, בדעת ד"ה וקונטיסין בשם הר"ג נדל.
- ↑ עי' ברייתא שבציון 932; מעשה חושב פ"ה אות ג.
- ↑ ברייתא דמלאכת המשכן שם וילק"ש שם: קונטיסין, וטו"ד שם ע"פ רש"י שמות כז י. ועי' פסי"ז שמות לח ט, שלא נזכרו קונדסים.
- ↑ עי' ציון 1013 ואילך. ברייתא דמלאכת המשכן וילק"ש שם: ותולה את הטבעת בתוך האנקלי, וטו"ד שם ע"פ רש"י שם.
- ↑ רש"י שמות שם; מעשה חושב שם. ועי' מעשה חושב שם, בפירוש, שקשה שלא נזכרו טבעות אלו בברייתא דמ"ט מידות, המובאת בילק"ש פקודי רמז תכה, בין הדברים שעשה משה מנחושת התנופה.
- ↑ ברייתא דמלאכת המשכן שם; ילק"ש שם; רש"י שמות שם. ועי' מקדש אהרן חצר אות ג (כ ב), שפי' מעשה הקונדסים בע"א, ועי"ש מאת אדנים שם אות פ, שתלה דבריו ברמב"ן במדבר ד לב.
- ↑ במדבר ד לב, וכעי"ז שם ג לז. רא"ם וגו"א במדבר ד שם בד' רש"י שם. ועי' רמב"ן שם, שפי' בע"א.
- ↑ רש"י סנהדרין כב א; ר"י בכור שור שמות כז יז. וכ"מ ברלב"ג שמות שם י.
- ↑ עי' לעיל.
- ↑ עי' ברייתא דמלאכת המשכן פ"ה; ילק"ש תרומה רמז שעד; רש"י שמות כז י; מעשה חושב פ"ה אות ג.
- ↑ טו"ד לברייתא דמלאכת המשכן שם, בטעם.
- ↑ רש"י במדבר ד לב ורא"ם וגו"א במדבר שם וטו"ד לברייתא דמלאכת המשכן בדעת ד"ה וכשם, בדעתו.
- ↑ במדבר שם, וכעי"ז שם ג לז.
- ↑ ע"ע לוי ציון 279.
- ↑ רא"ם וגו"א שם.
- ↑ טו"ד שם, בטעם.
- ↑ העמק דבר במדבר ג שם.
- ↑ ברייתא דמלאכת המשכן פ"ה (וכ"ה בילק"ש תרומה רמז שעד) וטו"ד שם, בטעם.
- ↑ רשי" במדבר ד לב; אברבנאל שמות.
- ↑ שמות כז יט. פסי"ז שמות שם; עי' רש"י שם; עי' אברבנאל שם א. ועי' ר"י בכור שור שם. ועי' רשב"ם שם, שפי' כן התיבה: יתדתיו, שבכתוב שם, ועי' חזקוני שבציון 735, שפי' בע"א. ועי' רלב"ג שבציון 1088, שפי' בע"א.
- ↑ במדבר ד כו. רש"י במדבר שם לב. ועי' טו"ד שם בדעת ד"ה וכשם, שסותר לדבריו שם ג כו, שמשמע שבני גרשון לא נשאו את מיתרי החצר כלל (עי' רא"ם שם), ועי' שפתי חכמים שם לב.
- ↑ עי' להלן.
- ↑ עי' ציון 901. מעשה חושב פ"ה אות ד.
- ↑ שמות כז י ויא.
- ↑ שמות שם יב.
- ↑ עי' רש"י ורשב"ם שמות שם יד.
- ↑ שמות שם יג-טו.
- ↑ ברייתא דמלאכת המשכן פ"ה; ילק"ש תרומה רמז שעד; פסי"ז שמות לח ט; עי' ראשונים להלן; רש"י שמות כז י ויד; חזקוני שמות שם טז; רלב"ג שם. ועי' מקדש אהרן חצר אות ג (כ א), שפי' כל סדר העמודים בע"א.
- ↑ עי' להלן; פענח רזא סוף פר' תרומה ור"ח פלטיאל שמות כז י בד' רש"י שם, וצ"ב לדעתם באיזה אופן נשלמו חמש אמות החסרות מאורך ורוחב החצר, עי' להלן.
- ↑ עי' להלן.
- ↑ ריב"א שמות כז י בד' רש"י שם; חכמת המשכן (ז ב) בשם אביו. וכ"מ בספורנו שמות שם. וכ"מ בחזקוני שמות שם טז. וכעי"ז ברא"ם וגו"א שמות שם בד' רש"י שם, אלא שלדעתם העמוד שבצפון מערב היה נמנה למערב ושכנגדו בדרום מערב היה נמנה לדרום והעמוד שבדרום מזרח היה נמנה למזרח ושכנגדו בצפון מזרח היה נמנה לצפון, ועי' חזקוני שם, שלא הכריע בזה. ולדעה זו אף עמודי המסך והחלל שביניהם שווים לעמודי הקלעים, עי' ציון 1075 ואילך.
- ↑ רא"ם וגו"א שמות כז יח בד' רש"י שם. ונראה, שלדבריו היו ווי העמודים עליהם תלויים הקלעים, עי' ציון 1018, פונים כלפי חוץ.
- ↑ שפתי חכמים שמות שם בד' רש"י שם.
- ↑ רא"ם שם בד' רש"י שם. ועי' ביאורי מהרא"י שמות כו ה ור"ח פלטיאל שמות כז י, שצידדו כן, ועי' ציון 980. ועי' פענח רזא שם בד' רש"י שם, שהיה רוחב העמודים שלושה טפחים.
- ↑ מעשה חושב שם; מלבי"ם שם.
- ↑ עי' להלן. ונראה שבפינות החצר היו נתונים שני עמודי קצות הרוחות הניצבות סמוכים זה לזה.
- ↑ ריב"א שם בשם ר' אפרים; מעשה חושב פ"ה אות א, בפירוש, בשם אברבנאל. ועי' להלן. וצ"ב בדעתם אם כ"ה אף מידת עמודי המסך והחלל שביניהם.
- ↑ מעשה חושב שם בשם אברבנאל. ועי' אברבנאל שלפנינו כז א, שכ"כ לעניין עמודי הצפון והדרום, אך במערב היה רוחב העמודים טפח וחומש והחלל שבין העמודים חמש אמות ושליש ובמזרח היה החלל שבין עמודי הכתף חמש אמות עם רוחב העמוד ולא נתבאר רוחב העמוד, וצ"ב בטעם ששינה מפאה לפאה הן בחלל והן ברוחב העמודים.
- ↑ חכמת המשכן שם.
- ↑ עי' ציון 1077. חכמת המשכן שם.
- ↑ מעשה חושב פ"ה אות ה, בפירוש. ונראה שלדעתו היו ווי העמודים תקועים בזוית העמוד.
- ↑ עי' להלן. ועי' ציון 1072, שכ"ה סדר עמודי המסך לדעה זו.
- ↑ מעשה חושב שם בד' רש"י שמות שם יד. ועי' ציון 1050, שנקט שרוחב מסך שער החצר הוא עשרים אמה, ונראה שלדעתו היו הכתפים נמשכות שתים עשרה וחצי אמות לאורך צד מזרח ושתים וחצי אמות לאורך חצי האלכסון.
- ↑ עי' ציון 859.
- ↑ מעשה חושב שם. ונראה, שלדבריו היו ווי העמודים פונים כלפי פנים.
- ↑ מעשה חושב שם אות ו בד' תוס' זבחים נט ב ד"ה ואומר. ועי' מלבי"ם שמות שם י, שתמה כיצד יעמדו הקלעים בזויות.
- ↑ מעשה חושב שם אות ד, ועי"ש שנלמד מעובי עמודי מסך פתח המשכן, עי' ציון 808 ואילך, ועי"ש שי"ח, וכן נלמד מאורך הקונדסים, עי' ציון 936.
- ↑ עי' ציון 988.
- ↑ מלבי"ם שמות כז י ויד. ועי"ש שרוחב העמוד עצמו היה אמה על אמה.
- ↑ עי' מלבי"ם שם, שבמערב היו י"א חללים. ונראה שלדבריו במזרח היה החלל בין העמודים ארבע אמות ושלושת רבעי האמה, ובשתי הכתפים שבמערב כארבע אמות ושליש אמה. וצ"ב בדעתו אם כ"ה בעמודי המסך.
- ↑ מלבי"ם שם.
- ↑ פי' הטור הארוך סוף פר' תרומה; מושב זקנים שם לח כט; אברבנאל שמות כז א; מעשה חושב פ"ה אות ד. ועי' ריב"א שמות כז י בשם ר"ת מקורבוי"ל ופענח רזא סוף פר' תרומה ור"ח פלטיאל שמות שם יד, שתמהו שלא נתפרש בכתוב ממה היו עשויים, וכעי"ז בחזקוני שם.
- ↑ מעשה חושב פ"ה אות ה בפירוש, בפי' שני; מקדש אהרן חצר אות ב (כ א).
- ↑ מעשה חושב שם, בפי' ראשון. וכ"מ בספורנו שבציון 999.
- ↑ מלבי"ם שמות כז י.
- ↑ אברבנאל שמות כז א.
- ↑ מקדש אהרן חצר אות ב (כ א). ועי' ציון 1033.
- ↑ עי' ציון 967.
- ↑ עי' ציון 1023 ואילך.
- ↑ פנים יפות שמות כז יא ומהרי"ל דיסקין תרומה ד"ה ועמודיו עשרים בד' רא"ם שבציון 967. ועי' מהרי"ל דיסקין שם, שהיו העמודים שווים לאדנים משלוש רוחות, ולדבריו היו חרוצים בין העמודים לכיוון אחד.
- ↑ עי' ציון 1022.
- ↑ ברייתא דמ"ט מידות, המובאת בילק"ש פקודי רמז תכה; מושב זקנים שמות לח כט; מעשה חושב שם.
- ↑ ר"א בן הרמב"ם שמות כז ט.
- ↑ שמות כז י ויא, וכעי"ז שם יז.
- ↑ ר"א בן הרמב"ם שם. ועי' ציון 1001.
- ↑ חזקוני שמות שם יז; פי' הרש"ש לשמו"ר פל"ה ה אות ו. ועי' תפארת ציון שמות שם י, שדייק כן מן הכתוב.
- ↑ עי' תר' אונקלוס ותיב"ע שלהלן; רש"י שמות כז י; ס' השרשים לרד"ק שרש חשק, ועי"ש שהיו מהודקים לעמודים; עי' רבנו מיוחס שמות שם: רצועות, ואפשר שסובר שהיו רחבים יותר מחוטים; רלב"ג שמות שם; מעשה חושב פ"ה אות ד. ועי' ספורנו שם: עגולים, וצ"ב בכוונתו, אם סובר שהיו נוקשים. ועי' ר"א בן הרמב"ם שבציון 1003 ומקדש אהרן חצר אות ג (כ א) ובמאת אדנים שם אות ע, שפי' החישוקים בע"א.
- ↑ שמות כז י ויא, וכעי"ז שם יז.
- ↑ עי' תר' אונקלוס ותיב"ע שמות שם: וכבושיהון, ותפארת ציון שם בדעתם, שהוא לשון חגורה; רש"י שם. ועי' ציון 997.
- ↑ ספורנו שם.
- ↑ רלב"ג שם.
- ↑ חזקוני שמות שם יז; הגה"ה בר"י בכור שור שמות שם; תפארת ציון שמות שם י בד' רש"י שבציון 1001. ועי"ש, שהוא שדייק כן מכפילות הכתוב שבציון 1005.
- ↑ שמות לח יז. מהרי"ל דיסקין שם. ועי' ציונים 1004, 1009.
- ↑ מעשה חושב שם; מהרי"ל דיסקין תרומה ד"ה ווי העמודים.
- ↑ עי' ראשונים שבציון 1010.
- ↑ ספורנו שמות כז י.
- ↑ שמות לח יז. מלבי"ם שמות כז שם; העמק דבר שמות כז שם ולח שם. ועי' ציון 1005.
- ↑ הגה"ה בר"י בכור שור שמות שם יז. ועי' רלב"ג שם י: במקומות רבים.
- ↑ רבנו מיוחס שמות שם; מעשה חושב ומהרי"ל דיסקין שבציון 1006. ועי' רש"י שמות שם, שנסתפק בדבר.
- ↑ אברבנאל שמות כז א; מעשה חושב פ"ה אות ד.
- ↑ תשוה"ג הרכבי סי' שנח; רש"י שמות כז י, ועי' רש"י סנהדרין כב א ד"ה ווי; ס' השרשים לרד"ק שרש וו; ר"י בכור שור שמות שם יז. ועי' ציונים 965, 974, 978, במקום הווים על פני העמוד.
- ↑ רש"י שמות שם, ועי' רש"י פסחים סד א ד"ה אונקליות; עי' בכור שור שם: למפרע.
- ↑ שמות שם י ויא, וכעי"ז שם יז.
- ↑ רש"י שמות שם י; בכור שור שם: קבועים בעמוד. וכ"מ בס' השרשים שם.
- ↑ אברבנאל שמות כז א; פי' הרש"ש לשמו"ר פל"ה ה אות ו; מהרי"ל דיסקין שבציון 1005.
- ↑ עי' ציונים 937, 941.
- ↑ ס' השרשים שם.
- ↑ מאור האפלה תרומה (רסז א); מדרש הבאור סוף פר' תרומה. ועי' ברייתא דמלאכת המשכן פ"ה: בתוך האנקלי שבעמוד, שמשמע שהיה וו אחד.
- ↑ זהר פקודי (רכז א): ורישיהון חפא בדהבא, הובא במעשה חושב פ"ה אות ד ובמלבי"ם שמות כז י; מקדש אהרן חצר אות ב (כ א).
- ↑ שמות לח יט. מעשה חושב שם. ועי' ריב"א שם ופענח רזא ור"ח פלטיאל שם, שתמהו שלא נתפרש בכתוב בשעת הציווי, שמות כז שם, ועי' תפארת ציון שמות כז י, שלא נתפרש לפי שאינו מעכב.
- ↑ מקדש אהרן חצר אות ב (כ א).
- ↑ רש"י שמות כז י; מעשה חושב פ"ה אות ד. ועי' ברייתא דמלאכת המשכן פ"ה: ועמוד בתוך כל אחד ואחד.
- ↑ שמות שם י ויא ויז. ועי' מעשה חושב שם, שציין לכתוב שמות לח יז: והאדנים לעמדים נחשת, וצ"ב בטעם שלא ציין לכתוב כז שם.
- ↑ חזקוני שמות שם יח; מעשה חושב שם אות ח.
- ↑ עי' ציון 991.
- ↑ מקדש אהרן חצר אות ב (כ א). ועי' ציון 995.
- ↑ עי' ציון 967.
- ↑ עי' ציון 992.
- ↑ פנים יפות שמות ומהרי"ל דיסקין שבציון הנ"ל. ועי' מהרי"ל דיסקין שם, שכל האדנים לא היו בולטים אלא לכיוון אחד.
- ↑ אחרונים הנ"ל.
- ↑ עי' ציון 760.
- ↑ עי' ציון 1079 ואילך. ועי' מקדש אהרן מסך שער החצר אות ו (כא א), שפי' מעשה המסך בע"א.
- ↑ מעשה חושב פ"ה אות ח.
- ↑ מעשה חושב שם.
- ↑ שמות כז טז.
- ↑ ע"ע בגדי כהונה ציון 34 ואילך.
- ↑ ע"ע הנ"ל ציון 30 ואילך.
- ↑ עי' ציון 389.
- ↑ שמות כז טז.
- ↑ עי' ציונים 393, 394 ואילך. ועי' ברייתא דמה"מ פ"ד, שאף לסוברים שבחוטי היריעות היו שזור גם חוט זהב עם כל מין, עי' ציון 400, בחוטי מסך לא היה שזור חוט זהב זה.
- ↑ שמות כז טז.
- ↑ ציונים 770 ואילך, 774 ואילך.
- ↑ ע"ע מזבח החיצון.
- ↑ ברייתא דמלאכת המשכן פ"ה, וטו"ד שם, בטעם; עירובין ב ב, בתירוץ הראשון: פתח שער החצר איקרי וכו'.
- ↑ שמות כז טז.
- ↑ עי' רש"י שמות שם יג.
- ↑ רש"י עירובין שם ד"ה בגובהה וד"ה משפת (ועי"ש בסופו), בפי' ראשון, לגרסתו בגמ' שם: משפת קלעים ולמטה. ועי' ציון 915, שלדעתו אף הכתפים גובהם עשרים אמה.
- ↑ שמות כז טז.
- ↑ צל"ח עירובין שם בד' רש"י שבציון 1050.
- ↑ ע"ע הנ"ל.
- ↑ רש"י עירובין שם ד"ה משפת קלעים, בפי' שני, לגרסתו שם: משפת מזבח ולמעלה, וריטב"א שם בדעתו, ורש"י זבחים ס א ד"ה אמה אל הכתף; רשב"א עירובין שם. ועי' ציון 901, שלדעתם אף הכתפים גובהם חמש עשרה אמה.
- ↑ תוס' זבחים שם ד"ה ואומר בשם רבינו, ועי' שטמ"ק אות כ וטהרת הקודש, שגר': רבינו תם, ועי' הג' לשטמ"ק שם, שהוא ט"ס וצ"ל: רבינו חננאל; ס' הישר חי' סי' שיט; רשב"א וריטב"א ותורא"ש עירובין שם בשם ר"ת; מעשה חושב פ"ה אות ז. ועי' ציונים 901, 904, שנחלקו לדעה זו בגובה הכתפים.
- ↑ שמות לח יח.
- ↑ עי' ציון 901. עי' ראשונים הנ"ל, לגר' בגמ' עירובין שם, ועי' ציון הנ"ל בגובה הכתפים. ועי' רש"י שמות שם, שפי' הכתוב בע"א.
- ↑ ריטב"א עירובין שם, בפי' התירוץ השני בגמ' שם: בגובהה הוא דכתיב. ועי' ציון 918 ואילך, בגובה הקלעים לדעתו. וצ"ב אם כוונתו לפרש כן בדעת ר' יהודה או בדעת ר' יוסי.
- ↑ שמות לח יח.
- ↑ ריטב"א שם.
- ↑ ברייתא דמלאכת המשכן פ"ה.
- ↑ במדבר ד כו, וכעי"ז שם ג כו. ברייתא דמלאכת המשכן שם.
- ↑ ע"ע מזבח החיצון, ושם שי"ח. מלבי"ם שמות כז טז.
- ↑ ע"ע מזבח החיצון.
- ↑ מלבי"ם שם.
- ↑ עי' ראשונים שבציונים 1075 ואילך.
- ↑ ע"ע הנ"ל.
- ↑ מלבי"ם שם. ועי"ש, שר' יוסי פי' את הכתוב במדבר שם, בע"א.
- ↑ מלבי"ם שם.
- ↑ עי' ציונים 999 ואילך, 1013 ואילך.
- ↑ שמות כז יז.
- ↑ מעשה חושב פ"ה אות ח.
- ↑ עי' ציונים 1042, 1050.
- ↑ ועי' ציונים 970, 983.
- ↑ אברבנאל שמות כז א; מעשה חושב פ"ה אותיות ה וט, בפירוש; עי' טו"ד לברייתא דמלאכת המשכן פ"ה, דעת ד"ה ולכתף, בד' ריטב"א שבציון 1053.
- ↑ עי' אברבנאל שם.
- ↑ מעשה חושב שם ושם.
- ↑ עי' ציון 974. מעשה חושב שם.
- ↑ עי' להלן.
- ↑ עי' ראשונים שבציון 964, וחכמת המשכן (ז ב) ומעשה חושב הנ"ל בדעתם; ר"י בכור שור שמות כז ט; הדר זקנים שמות שם.
- ↑ ר"י בכור שור שם; הדר זקנים שם; חכמת המשכן (ז ב) ומעשה חושב שם. ועי' אחרונים הנ"ל, שתמהו בזה, ועוד שלדעה זו שבשני העמודים שמצדי הפתח לא נמשך הקלע שתי אמות ומחצה לכל צד שלא כדברי הברייתא שבציון 932.
- ↑ חכמת המשכן שבציון 972.
- ↑ עי' ציון 1023 ואילך. מעשה חושב פ"ה אות ח.
- ↑ שמות כז יז. מעשה חושב שם.
- ↑ מעשה חושב פ"ה אות ח.
- ↑ מעשה חושב שם ע"פ חזקוני שמות כז יח, שסתם אדן גובהו אמה.
- ↑ עי' להלן.
- ↑ רש"י שמות כז יט: מקבות, ושפתי חכמים שם; ראב"ע שם: ההולמים; ספורנו שם; רלב"ג שם: מקבות. ועי' ספורנו שם: פטיש ומקבות, ומשמע שהם שני סוגי כלים. ועי' רלב"ג שם, בטעם שנעשו כלים אלו מנחושת.
- ↑ רש"י שם.
- ↑ רלב"ג שם.
- ↑ שמות שם. רש"י וראב"ע וספורנו ורלב"ג שם. ועי' רבנו מיוחס שמות שם, שפי' בע"א.
- ↑ עי' רלב"ג שם.
- ↑ שמות שם. רלב"ג שם. ועי' ראשונים שבציונים 735, 953, שפי' בע"א.